botox
הספריה המשפטית
הפרשנות לחוק חוזה הביטוח

הפרקים שבספר:

הודעה על קרות מקרה הביטוח (סעיף 22 לחוק)

סעיף 22 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981 קובע כדלקמן:

"22. הודעה על קרות מקרה הביטוח
קרה מקרה הביטוח, על המבוטח להודיע על-כך למבטח מיד לאחר שנודע לו, ועל המוטב להודיע למבטח, מיד לאחר שנודע לו, על קרות המקרה ועל זכותו לתגמולי הביטוח; מתן הודעה מאת אחד מאלה משחרר את השני מחובתו."

סעיף 22 לחוק חוזה הביטוח, קובע כי הפעולה הראשונה שעל המבוטח לבצע לאחר אירוע מקרה הביטוח, כדי לקבל את תגמולי הביטוח, היא להודיע למבטחת על התרחשות המקרה. תכליתו של הסעיף הנ"ל, לסייע למבטחת להתגבר על בעיית המידע בקשר להתרחשותו של מקרה הביטוח {ת"א (שלום חי') 19054/01 קריספיל יעל נ' קייטרינג שף העמק בע"מ, תק-של 2007(4), 13475, 13482 (2007)}.

תכליתה של הודעה כאמור בסעיף 22 לחוק חוזה הביטוח הינה ברורה. בהינתנה במועדה, מאפשרת היא לחברת הביטוח לבדוק בהקדם האפשרי, בעוד הנתונים והידיעות מצויים וטריים, את נסיבות המקרה {ע"א 411/73 אסתר פרחי ואח' נ' אברהם אלטמן ואח', פ"ד כח(2), 145 (1974); ת"א (שלום פ"ת) 3808/04 עיריית פתח תקווה נ' אריה חברה לביטוח בע"מ, תק-של 2008(1), 19008, 19020 (2008)}.

מלשון הסעיף אנו למדים כי בקרות מקרה ביטוחי יש להודיע על האירוע מיד לאחר שנודע למבוטח. מכאן שהודעה בדבר קרות אירוע הינה חובה ראשונית של המבוטח ליידע את המבטח מיד לאחר קרות המקרה על האירוע ונסיבותיו {ת"א (שלום ת"א) 16877/06 הכשרת היישוב חברה לביטוח בע"מ נ' גאנם פואד, תק-של 2007(4), 10841, 10843 (2007)}.

מלשון סעיף 22 לחוק חוזה הביטוח עולה, איפוא, כי אין בחוק חוזה הביטוח כל דרישה צורנית מיוחדת באשר למסירת ההודעה למבטח. משמע - ההודעה יכולה להימסר גם בעל-פה. לעניין זה ראה גם דברי כב' השופטת ט' שטרסברג-כהן ב- ת"א (חי') 662/81 {אבוט נ' אבידן פלסטיקה בע"מ, פ"מ תשמ"ד(ב), 291} לפיהם גם אילו היה יסוד לסברה שהפוליסה דורשת שההודעה תהא בכתב דווקא, גם אז אין מתן הודעה בעל-פה בגדר הפרה יסודית, שכן המידיות שבמתן ההודעה היא החשובה, ולאו דווקא ההודעה בכתב {ראה גם ת"א (שלום ת"א) 186660/02 נסיראת-טוויל נבהאן נ' שילוח הראל חברה לביטוח בע"מ, תק-של 2003(4), 5515, 5517 (2003)}.

יושם-אל-לב כי סעיף 22 לחוק חוזה הביטוח דן באופן בסיסי בחובתו של המבוטח להודיע את אירוע המקרה אשר יש בו אולי להטיל חבות על המבטח. אין בו כל הוראה, מה דינו של מבוטח אשר אינו מודיע כאמור על מקרה הביטוח {ראה גם ת"א (שלום ת"א) 161775/02 איילון חברה לביטוח בע"מ נ' אבו שאקר מנאל, תק-של 2003(1), 11303 (2003)}.

בסעיף 22 לחוק חוזה הביטוח, אשר עניינו "הודעה על קרות מקרה הביטוח" נקבע, כי על המבוטח להודיע למבטח מיד לאחר שנודע לו על קרות מקרה הביטוח {תא"מ (שלום ת"א) 5535-11-09 מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' החברה הצפונית לאיסוף אשפה (משה יקוטי את חיים פרץ) בע"מ, תק-של 2010(4), 41210, 41211 (2010); ת"א (שלום חי') 9970-06-08 ניצן מוקמאל נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, תק-של 2010(3), 53490, 53499 (2010); ת"ק (תביעות קטנות רמ') 13303-07-09 אבי דוד פור נ' בחרי משה, תק-של 2010(2), 62306, 62308 (2010)}.

נדגיש כי הודעת המבוטח אינה חייבת בפירוט מלא של הנזק או שיעורו. די בהודעה כללית לגבי עצם התרחשותו של מקרה הביטוח ולגבי הזכות לתגמולי ביטוח. יתירה-מזאת, הודעת המבוטח יכולה להימסר למבטח או לסוכן הביטוח כאשר לפי דרישת סעיף 22 לחוק חוזה הביטוח, יש דרישה כי ההודעה תימסר מיד לאחר שנודע למבוטח או למוטב על קרות מקרה הביטוח.

הביטוי "מיד" הוא ביטוי עמום שנתון לפרשנויות רבות, בהתאם לנסיבותיו של כל מקרה ומקרה. הפרת החובה הקבועה בסעיף 22 לחוק חוזה הביטוח אינה פוטרת את המבטח מאחריותו, אלא מקנה לו, בנסיבות מסויימות זכות להקטין את חבותו למידה שהיה חייב בה אילו קויימה החובה {ת"א (שלום חי') 26981/00 דותן יובל נ' חאג' סאהר, תק-של 2007(2), 15892, 15906 (2007)}.

ב- ת"א (שלום חי') 16007/03 {טאעון סאמר מחמוד מוחמד נ' הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ, תק-של 2006(4), 13598, 13607 (2006)} קבע בית-המשפט כי לא ברור מדוע התובע הודיע על אירוע השריפה כחצי שנה לאחר שארע המקרה. החשש הוא, שהתובע לא השתהה לריק, אלא ביקש להיות בטוח, כי יונפק לו הביטוח המקיף, ושלאחריו יוכל לתבוע את נזקיו. יתירה-מזאת, השתהותו של התובע, עומדת גם בניגוד לסעיף 22 לחוק חוזה הביטוח.

סעיף 22 לחוק חוזה הביטוח דורש כי ההודעה תימסר למבטח "מיד" לאחר שנודע למבוטח על קרות מקרה הביטוח. הכוונה היא לפרק זמן קצר מ"זמן סביר". על המבוטח להודיע למבטחת על מקרה הביטוח ללא שהות כלשהיא {ראה גם י' אליאס דיני ביטוח, כרך א' (2002), 424; ש' ולר חוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981, כרך ראשון, 481}.

מכוח החובה לפעול לקיום חוזה הביטוח, בתום-לב ובדרך מקובלת ומכוח חובתו על-פי סעיף 22 לחוק חוזה הביטוח, על מבוטח לפנות למבטחת בהודעה על מקרה הביטוח ובדרישה לתשלום תגמולי ביטוח על-פי הפוליסה, בטרם הגשת תביעה לבית-המשפט.

ברי כי הגשת דרישה לתשלום תגמולי ביטוח ומתן הזדמנות למבטחת לברר את התביעה ולהודיע עמדתה, עשוייה לחסוך בהוצאות ההתדיינויות ואף לייתר את הצורך בהגשת תביעה לבית-משפט, היה והמבטחת תכיר בתביעה. למצער, עשויה הגשת דרישה לתשלום תגמולי ביטוח, לצמצם את המחלוקת ולמקדה בשאלות השנויות במחלוקת בלבד {ת"א (שלום ת"א) 25630-08 ויקטור לוי נ' הראל חברה לביטוח בע"מ, תק-של 2009(3), 13481, 13484 (2009)}.

ב- ת"א (שלום ת"א) 55868/05 צ.מ.ח המרמן בע"מ נ' הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ, תק-של 2009(1), 28664, 28673 (2009) קבע בית-המשפט כי מהראיות עולה כי התובעת ידעה על מקרי הגניבות עוד מראשית 2004. היא ידעה שקיימים חוסרים, היא חשדה בכך שקיימת אי-התאמה בכמויות המובאות לאתר על-ידי הספק אך חשד זה הופג. לתובעת היה ברור, לאורך תקופה של חודשים ארוכים, כפי שציין מר שפטניצקי בהודעתו בפני החוקר, כי נעלמות אבני חיפוי מהאתר. הנושא חזר ועלה בישיבותיה התקופתיות.

לאור כך, היה עליה להודיע לנתבעת, מיד לאחר שהתברר לה כי קיימים חוסרים וכי אין כל הסבר לחוסרים אלו, כי קיים חשד לגניבה או גניבות.

התובעת לא עשתה כן, עצמה את עיניה אל מול החוסרים ושהלכו ו"התגלגלו", והמתינה עם דיווחה לנתבעת עד לסיום הפרוייקט, כשנה מאז שהחלו החוסרים. בכך הפרה את החובה המוטלת עליה בהתאם לסעיף 22 לחוק חוזה הביטוח ובהתאם לתנאי הפוליסה.

ב- תא"מ (שלום חד') 7342-03-09 שלום רצגן נ' הראל חברה לביטוח בע"מ, תק-של 2010(4), 34087, 34091 (2010)} קבע בית-המשפט כי לעניין מתן הודעה למבטח בהתאם לסעיף 22 לחוק חוזה ביטוח, הוא מקבל את גרסת התובע לפיה בתו הודיעה על הגניבה לסוכן הביטוח בחודש מאי 2006, מיד עם גילוי העברת הרכב במשרד הרישוי.

ב- ת"א (שלום ת"א) 35400-05 {אלי דרויש נ' עופות גבריאלי (1991) בע"מ, תק-של 2010(2), 93149, 93156 (2010)} קבע בית-המשפט כי מההודעה על התאונה שהתקבלה אצל הסוכן עוד בשנת 2002, כי החברה כמו גם התובע, הודיעו לאיילון באמצעות הסוכן על התאונה ובכך קיימו את חובתם לפי סעיף 22 לחוק חוזה הביטוח.

במידה שהודעה זו לא התקבלה אצל איילון בפועל, עליה לבוא בטענות אל הסוכן ומכול מקום היא לא הביאה ראיות לעניין זה.
ב- ת"א (שלום ת"א) 46643-05 {מוניר בוזיה נ' יואל שוסטר בע"מ, תק-של 2010(1), 45434, 45443 (2010)} קבע בית-המשפט כי נתבעת מס' 2 לא עמדה בנטל להוכיח כי לא קיבלה הודעה על קרות מקרה הביטוח וכי המבוטחת, למעט מר יובל שוסטר לא שיתפה פעולה ומר שוסטר לא שיתף פעולה מסיבות מובנות ועל-כן לא הופרו החובות שבסעיף 22 לחוק חוזה הביטוח וסעיפים 1 ו- 5 לפוליסה.