botox
הספריה המשפטית
הפרשנות לחוק חוזה הביטוח

הפרקים שבספר:

בירור חבותו של המבטח (סעיף 23 לחוק)

סעיף 23 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981 קובע כדלקמן:

"23. בירור חבותו של המבטח
(א) משנמסרו למבטח הודעה על קרות מקרה הביטוח ותביעה בכתב לתשלום תגמולי הביטוח, על המבטח לעשות מיד את הדרוש לבירור חבותו.
(ב) על המבוטח או על המוטב, לפי העניין, למסור למבטח, תוך זמן סביר לאחר שנדרש לכך, את המידע והמסמכים הדרושים לבירור החבות, ואם אינם ברשותו, עליו לעזור למבטח, ככל שיוכל, להשיגם."

לרשות חברות הביטוח עומדים הניסיון בהתמודדות עם מרמות ביטוח וכן חוקרים פרטיים, אשר מקטינים את פער המידע בינן לבין המבוטח. לרשותן עומדות גם האפשרויות הדיוניות של גילוי מסמכים ושאלונים, ובידן להזמין לעדות את המבוטח או מי מטעמו, ובמידת הצורך, להכריז עליו כעד עויין.

זאת ועוד. נטל שיתוף הפעולה המוטל על המבוטח לפי סעיף 23(ב) לחוק חוזה הביטוח הוא אמצעי נוסף הבא להתמודד עם בעיית המידע של המבטח בקשר למקרה הביטוח. כך, אף אם אין מוטלת על המבוטח החובה להוכיח את היסוד השלילי בבית-המשפט, מוטלת עליו החובה לספק מידע שנדרש על-ידי חברת הביטוח המתייחס לאפשרות גרימת הנזק במכוון על-ידי המבוטח {ת"א (מחוזי מר') 5005-08-07 קונדיטוריה מונקו בע"מ (בפירוק) נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, תק-מח 2010(3), 15093, 15098 (2010)}.

סעיף 23 לחוק חוזה הביטוח עניינו בירור חבותו של המבטח. על-פי הוראות סעיף הנ"ל, על המבטח בעת שנמסרה לו הודעה על קרות מקרה ביטוחי, "לעשות מיד את הדרוש לבירור חבותו" כמו גם על המבוטח או על המוטב למסור למבטח את כל הנדרש לבירור החבות לרבות המסמכים, או לסייע למבטח להשיגם {ת"ק (תביעות קטנות רמ') 13303-07-09 אבי דוד פור נ' בחרי משה, תק-של 2010(2), 62306, 62308 (2010)}.

סעיף 23 לחוק חוזה הביטוח אינו קובע מהו אותו פרק זמן בו על המבטחת, להשלים בירור התביעה ואולם מלשון הוראת סעיף 23(א) לחוק חוזה הביטוח, הנוקטת בדיבור "מיד", ניתן להסיק כי מדובר במסגרת זמן, קצרה יחסית. על המבטחת, לפעול לבירור התביעה ולפרט את הנימוקים לדחייתה, תוך זמן סביר {ת"א (שלום ת"א) 333001/08 דוידי משה נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, תק-של 2008(4), 20210, 20213 (2008)}.

זאת ועוד. מלשון סעיף 23(א) לחוק חוזה הביטוח, עולה כאמור, כי מדובר במסגרת זמן, קצרה יחסית, והרציונל ברור - שיפוי המבוטח, על נזקיו, תוך זמן סביר.

שיקול נוסף שיש להתחשב בו, בהקשר זה, הינו מניעת תוצאה בלתי-רצויה הנותנת בידי מבוטח שנחפז להגיש תביעה לבית-המשפט, בטרם קיבל עמדת המבטחת בכתב, עמדת כוח בלתי-סבירה, שיכול ויהא בה, כדי לחסום את המבטחת, מלהעלות טענות הגנה כנגד התביעה.

כמובן, שהפרשנות של המונח "זמן סביר" תשתנה ממקרה למקרה בהתאם לאמצעים הנדרשים לשם בירור תביעת המבוטח.

אנו סבורים כי קיימים מספר נימוקים לפיהם יש חשיבות לא להיחפז בהגשת תביעה לתגמולי ביטוח לבית-המשפט {ת"א (שלום ת"א) 20170/08 נוי אורי שיווק ואספקה בע"מ נ' הראל חב' לביטוח בע"מ, תק-של 2008(4), 34434, 34440 (2008)}. ואלה הנימוקים:

א. האינטרס הציבורי הוא לאפשר למבטחת לסיים את בירור תביעת המבוטח בטרם תוגש תביעה לערכאות, וזאת לשם חיסכון בהוצאות בראי הציבורי, במקרים בהם מקבלת המבטחת את תביעת התגמולים ומשלמת את תגמולי הביטוח.

ב. יש לאפשר למבטחת לסיים את בירור תביעת המבוטח תוך זמן סביר בטרם תוגש תביעה לערכאות, וזאת על-מנת שמבוטחים יוכלו לשקול כראוי את סיכויי תביעתם, בטרם הגשת תביעה לערכאות, באמצעות עיון בנימוקי הדחיה של תביעתם כמופיע במכתב הדחיה שנמסר להם על-ידי המבטחת, ובכך לחסוך בהוצאות במקרים המתאימים.

עיון בסעיפי חוק חוזה הביטוח מלמד על-כך שהמחוקק הטיל על חברת הביטוח לפעול בשקידה נאותה ובאופן מיידי לבירור התביעה. הטעם לכך נעוץ בעובדה שדמי הביטוח נחוצים למבוטחים על-מנת להשיב את המצב לקדמותו, ולאפשר למבוטחים לשוב בהקדם לשגרת יומם.

עיכוב דמי הביטוח עלול למנוע מהמבוטח לתקן את רכבו, לדוגמה, ואף לגרום לכך שייקלע לחובות כבדים בעקבות הצורך לממן את התיקון, כמימון ביניים, באופן עצמאי.

לאור מטרתו ותכליתו של חוק חוזה הביטוח, קשה להשלים, לדוגמה, עם מצב שבו אף שחלפה למעלה משנה ממועד תאונת הדרכים, טרם שולמו למבוטח דמי הביטוח, וזאת למרות שלא קיימת כל מחלוקת באשר לאחריות ובאשר להיקף הנזקים.

אף שחוק חוזה הביטוח מקנה לחברת הביטוח את האפשרות לקבוע נהלים לקבלת דמי הביטוח, לשם בירור חבותה, יש להבטיח שהתנאים לא יהיו דרקוניים, יהיו ברורים ונוחים לביצוע ולא ייגרמו טורח רב למבוטח. עיקר מטרתם של הכללים האמורים הינה למנוע שימוש לרעה, ולהציג בפני המבטחת תמונה מלאה, ואולם אין מטרתם להצדיק עיכובים בלתי-ראויים בתשלום דמי הביטוח.

אף שכאמור רשאית חברת ביטוח לקבוע כללים ונהלים, יש לבחון את סבירותם ואין כל הצדקה לכך שחברת ביטוח תנהג עם מבוטח מסויים "לפנים משורת הדין". שורת הדין מחייבת את חברת הביטוח לנהוג כלפי כלל מבוטחיה באופן אחיד ובלתי-מפלה, מבלי להערים קשיים או להציב דרישות מיותרות ובלתי-נחוצות ובמיוחד בשעה שמלוא המידע מצוי היה בידיה {ראה גם ת"ק (תביעות קטנות יר') 4696-09 עינת גבאי נ' הראל-חב' לביטוח בע"מ, תק-של 2010(2), 102011, 102014 (2010)}.

כאשר נדחית תביעתו של מבוטח, על המבטחת לפרט את כל נימוקי הדחיה לתביעתו בהזדמנות הראשונה שיש לה ואם לא עשתה כן, לא תוכל המבטחת להעלות במועד מאוחר יותר נימוק נוסף לדחייה, אותו יכלה לטעון בהזדמנות ראשונה.

כללים אלה, אינם מוגבלים דווקא לסירוב מסוג זה או אחר. בין אם מדובר בדחיה גורפת של דרישת מבוטח ובין אם בדחייה חלקית. הטעם לכך הוא כי המבוטח זכאי לדעת את פשר הדחיה ונימוקיה ולשקול את צעדיו בהתייחס לנימוקי הדחיה.

אם יינתן לחברת הביטוח פטור מהנמקה במקרה של דחיה חלקית, עלול הדבר לפתוח פתח בלתי-ראוי להתחמקות מבירור מקיף של החבות.

לפיכך, הודעת המבטחת למבוטח אינה עניין טכני גרידא, כי אם נועדה לשקף את בירור חבותה לתביעת המבוטח. החובה לברר את החבות, היא סטטוטורית, כאמור בסעיף 23 לחוק חוזה הביטוח, ונובעת גם מכוח עקרון תום-הלב, החל על הצדדים לחוזה הביטוח.

חובות אלה שנקבעו בדין מטילות חבות על המבטחת לברר ולהשיב לדרישת המבוטח, בהתייחס למלוא הנתונים הרלבנטיים לחבותה, ללא תלות בהליך המשפטי, אם וככל שיהיה. תכלית חיוב המבטחת לעשות כן, היא כדי לאפשר בירור ענייני ומלא של החבות לטובת שני הצדדים, ליצור בסיס להידברות ביניהם וכן למנוע התדיינות משפטית מיותרת.

יחד-עם-זאת, אין באמור לעיל כדי לגרוע מזכות המבטחת להעלות בכתב ההגנה טענות שלא היה בכוחה לברר אותן בעת שדחתה חלקית את תביעת המבוטח {ראה גם ת"א (שלום יר') 12962/07 סידו משה נ' מנורה חברה לביטוח, תק-של 2008(2), 15103, 15105 (2008)}.
סעיף 23(ב) לחוק חוזה הביטוח קובע דבר חובתו של מבוטח להמציא למבטח מסמכים הדרושים לבירור החבות, ואם אינם בידו, לעזור למבטח ככל שיוכל להשיגם.

במסגרת חובה זו על המבוטח להמציא למבטח מסמכים שנמצאים בידיו, ואולם אין מוטלת עליו החובה לפנות לבית-משפט מיוזמתו לקבל צווים שיפוטיים ולפנות למשרדים ומאגרים בהם מצויים מסמכים או נתונים על-מנת לבצע את החובה המוטלת על המבטח - לשלול חריגי הפוליסה.

מעשה יום ביומו שחברות ביטוח מבקשות ומקבלות טפסי ויתור על סודיות או צווים שיפוטיים, בעזרתם הן פונות לגופים שונים ומקבלות מידע הדרוש להן לצורך בירור חבותן.

כאמור, חובה על המבוטח לשתף פעולה, אולם זאת במובן של סיוע למבטח. אין המבוטח מחוייב לבצע את המוטל על המבטח. לעניין זה קבע בית-המשפט ב- ת"ק (תביעות קטנות אי') 1053/07 {לוי אברהם נ' כלל חב' לביטוח בע"מ, תק-של 2007(4), 28438, 28440 (2007)} כי משמסרו התובעים את כל המסמכים שבידיהם יצאו הם ידי החובה שמכוח סעיף 23(ב) לחוק חוזה הביטוח. יתירה-מזאת, התובעים אף פעלו מעבר לחובתם, ופנו לקופת חולים כדי להמציא לנתבעת את המסמכים שביקשה, אולם שם סירבו לתת להם את המסמכים תוך דרישה לצו שיפוטי.

כאמור, סעיף-קטן 23(ב) לחוק חוזה הביטוח מחייב את המבוטח למסור למבטח תוך זמן סביר את המידע והמסמכים הדרושים לבירור החבות, או לעזור למבטח כמיטב יכולתו להשיגם, ואולם לא מדובר רק בחיוב מצד המבוטח.
סעיף הנ"ל דורש, כי מיד לאחר שהמבטח קיבל הודעה ותביעה, כאמור בסעיף 23(א) לחוק חוזה הביטוח, עליו לעשות את הדרוש מצידו לבירור חבותו, כולל מתן הדרישה האמורה בסעיף 23(ב) לחוק חוזה הביטוח {ראה גם א' ידין חוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981, 83; ת"א (שלום ת"א) 186660/02 נסיראת-טוויל נבהאן נ' שילוח הראל חברה לביטוח בע"מ, תק-של 2003(4), 5515, 5516 (2003)}.

ב- ת"א (מחוזי יר') 7342-05 {משה דוד פטקין נ' רודי אוריס, תק-מח 2011(1), 26089, 26097 (2011)} קבע בית-המשפט כי אי-המצאתה של הפוליסה, למרות ההתחייבות המפורשת להמציאה, עוד בדיון שהתקיים ביום 30.4.08, איננו עולה בקנה אחד עם חובת המבטח לביצוע כל הנדרש לבירור חבותו, כמצוות סעיף 23(א) לחוק חוזה ביטוח {הנקרא ביחד עם הנחיות המפקח על הביטוח מיום 17.6.02}.

ב- ת"א (שלום ת"א) 31420-05 {רחל סעדיה נ' אלון רון, תק-של 2011(1), 87072, 87073 (2011)} קבע בית-המשפט כי אין לדרוש בהכרח מהמבטח להציג גרסה פוזיטיבית וחד-משמעית באשר לנסיבות התאונה. מטבע הדברים, פעמים רבות המבטח נמצא ב"נחיתות ראייתית" ביחס למבוטח, שנסיבות האירוע אמורות להיות בידיעתו. מכאן נובעת חובתו של המבוטח לשתף פעולה עם המבטח בבירור החבות, חובה המעוגנת בסעיף 23(ב) לחוק חוזה הביטוח {ראה גם ת"א (חי') 1130/05 אבו סבית סאלם ואח' נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, תק-מח 2008(2), 1405 (2008)}.

ב- ת"א (שלום ת"א) 35400-05 {אלי דרויש נ' עופות גבריאלי (1991) בע"מ, תק-של 2010(2), 93149, 93157 (2010)} קבע בית-המשפט כי איילון לא פעלה "מיד" לבירור חבותה ובכך הפרה את חובתה לפי סעיף 23(א) לחוק חוזה הביטוח.

ב- ת"א (שלום ת"א) 40069/08 שראטח עבד אל חכים נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ, תק-של 2009(2), 24476, 24477 (2009)} קבע בית-המשפט כי באי-העברת הדיווח ובהתחמקות ממתן עדות, מנע המבוטח מהנתבעת כל אפשרות לברר נסיבות אירוע הביטוח ובכך הפר את חובותיו כלפיה לפי סעיף 23(ב) לחוק חוזה הביטוח ולפיכך פטורה הנתבעת מחובתה כמבטחת לפי סעיף 25 לחוק חוזה הביטוח.

עוד נקבע כי התנהלות התובע בהגשת התביעה מלמדת אף היא שהתובע ניסה להגיש את התביעה בצורה שתמנע מהנתבעת את האפשרות להתגונן כראוי ולברר נסיבות התאונה - התובע לא צירף את בעל הרכב ו/או את נהג הרכב כנתבעים נוספים, ומכתב התביעה לא ניתן ללמוד על זהות נהג הסובארו בעת התאונה, וטופס ההודאה של נהג הסובארו הוצג לראשונה בעת הדיון ולא צורף כנספח לתביעה וזאת, בנוסף לעובדה שהתביעה הוגשה בשיהוי רב.

ב- ע"א (מחוזי חי') 1597/05 {אלגייב גרגורי נ' אריה חברה לביטוח בע"מ, תק-מח 2006(3), 7023, 7028 (2006)} קבע בית-המשפט כי לעניין שווי הרכב, אין להתעלם מן העובדה, כי מידע בנושא זה היה בידי המשיבה והיא בחרה שלא להציגו בבית-המשפט, על-אף החובה המוטלת עליה כחברה ביטוחית ועל-אף התכלית העומדת מאחורי חוק חובת ביטוח.

בנושא זה אין אלא לחזור ולהפנות לסעיף 23(א) לחוק חוזה הביטוח, המטיל חובה על המבטחת לעשות מיד את הדרוש לבירור חובתה, וזו כוללת בירור גובה הנזק שנגרם. בענייננו, אכן היו בידי המשיבה ראיות מספיקות להוכחת שווי הרכב ואלה כלל לא הוצגו.

על סעיף 23(א) לחוק חוזה הביטוח אין המבטח רשאי להתנות אלא לטובת המבוטח {וראה גם סעיף 39(ב) לחוק}. ב- ע"א (מחוזי חי') 3116/04 {יעקב כרסנטי נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ, תק-מח 2006(1), 1267, 1270 (2006)} קבע בית-המשפט כי במקרה דנן, אם הדרך שנקבעה בחוזה הביטוח לבירור גובה הנזק היא הערכת שמאי, המבוססת על מחירון המכוניות המשומשות, היה על המשיבה למנות שמאי ולקבל את הערכתו בדבר שווי המכונית שנגנבה.