שלילת תרופות (סעיף 8 לחוק)

סעיף 9 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981 קובע כדלקמן:

"9. תקופת הביטוח
(א) באין הסכם אחר מתחילה תקופת הביטוח עם כריתת החוזה והיא מסתיימת בחצות הלילה שבסוף יומה האחרון.
(ב) הוסכם על תקופת הביטוח והציע המבוטח למבטח בכתב, לא יאוחר מ- 30 ימים לפני תום התקופה, להאריך את הביטוח לתקופה שנקב בהצעתו, רואים את המבטח כמסכים להארכה אם לא הודיע למבוטח בכתב, תוך 15 ימים ממסירת ההצעה, על סירובו.
(ג) הותנה שבתום התקופה המוסכמת יוארך הביטוח מאליו - יוארך הביטוח מדי פעם לתקופה שאורכה זהה לזה של תקופת הביטוח המוסכמת.
(ד) לא הוסכם על תקופת הביטוח, רשאי כל צד לבטלו בכל עת בהודעה בכתב לצד השני; המבוטח זכאי להחזר דמי הביטוח ששילם בעד התקופה שלאחר ביטול הביטוח."

סעיף 9(א) לחוק חוזה הביטוח קובע כי, באין הסכם אחר בין הצדדים, מתחילה תקופת הביטוח עם כריתת החוזה ומסתיימת בחצות הלילה של יומו האחרון. כלומר, עם סיומה של תקופת הביטוח, פוקע חוזה הביטוח ועמו פוקעים גם יחסיהם החוזיים של הצדדים. הפוליסה תתחדש רק במקרה שהדבר הותנה במפורש בפוליסת הביטוח {ראה סעיף 9(ג) לחוק חוזה הביטוח}.

בהתאם להוראת סעיף 9(א) לחוק חוזה הביטוח, באין הסכם אחר מתחילה תקופת הביטוח עם כריתת החוזה, קרי במועד שבו אישר המבטח את הצעת המבוטח. כלומר, לא קיימת מניעה כי הצדדים יסכימו כי תקופת הביטוח תחל טרם מועד כריתת החוזה, כפי שאכן נעשה תדיר בפוליסות ביטוח {ראה ש' ולר, חוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981, 204; רע"א 104/08 דוד כהן נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ, תק-על 2011(1), 1271, 1278 (2011)}.

במקרה שאין תנאי כאמור, יחול סעיף 9(ב) לחוק חוזה הביטוח לפיו, יחודש הביטוח באם ביקש זאת המבטח בכתב.

הוראת סעיף 9(ב) לחוק חוזה הביטוח, מתנה על הכלל הרגיל של דיני החוזים שלפיו, שתיקה כשלעצמה אינה מהווה קיבול. יחד-עם-זאת, הוראה זו הינה הוראה מרשה {דיספוזיטיבית}, באשר הצדדים לחוזה הביטוח רשאים לקבוע הסדרי חידוש הסוטים מן הכללים בהוראה.

הפוליסה התקנית לביטוח רכב למשל, מתנה על הוראת סעיף 9(ב) לחוק בקובעו כי "כל הארכה של תקופת הביטוח על-פי פוליסה זו, טעונה הסכמה מפורשת של המבטח".

בפועל, עם התקרב מועד סיומה של תקופת הביטוח, שולח המבטח "הודעת חידוש" למבוטח. הודעת החידוש מהווה למעשה הצעה לחדש את חוזה הביטוח לתקופה נוספת. המבוטח רשאי לקבל הצעה זו או לדחותה.

הקיבול או הדחיה יכולים להיות מפורשים, על-ידי מסירת הודעה מתאימה למבטח, ואולם יש שהקיבול הינו על דרך ההתנהגות כאמור בסעיף 6(א) לחוק החוזים: "במעשה לביצוע החוזה או בהתנהגות אחרת" {ראה י' אליאס דיני ביטוח כרך ראשון, 251}.

כמובן שיש לבחון כל מקרה לגופו ולשאול האם ממכלול הנסיבות האופפות את העסקה, ניתן להסיק קיבול של הצעת המבטח לחדש את חוזה הביטוח לתקופה נוספת. בין אבני הבוחן המשמשות את בית-המשפט בשאלה זו, ניתן למנות את סוג הביטוח, גמישותו ותשלום דמי הביטוח {ראה גם ת"א (שלום ת"א) 739101/03 "הכשרת היישוב" - חברה לביטוח נ' הררי שבתאי, תק-של 2004(2), 9498, 9501 (2004)}.

סעיף 9(ב) לחוק חוזה הביטוח, מטרתו להגן על המבוטח מפני טענת המבטחת כי לא ניתנה הסכמה שלה לחידוש הפוליסה, ואין מטרתו של סעיף זה לקבוע דרך לפיה רק במקרה של משלוח הודעה בכתב על-ידי המבוטח, תחודש הפוליסה.

הדרך הקבועה בסעיף 9(ב) לחוק חוזה הביטוח מתייחסת לדרך הראייתית ממנה ניתן להסיק על הסכמת המבטח, ולא בדרישה של הודעת הארכה בכתב מהמבוטח, אשר בהיעדרה מסיקים כי הפוליסה אינה קיימת {ת"א (שלום ת"א) 31373/00 הפניקס הישראלי - חברה לביטוח בע"מ נ' גורדון פליקס, תק-של 2004(3), 3167, 3170 (2004)}.

סעיף 9(ב) לחוק חוזה הביטוח, העוסק בחידוש חוזה הביטוח, מגלה כי אין בו זכר לדרישת הכתב. ודוק, סעיף 9(ב) לחוק חוזה הביטוח אינו יוצר דרישת כתב לחידוש פוליסת הביטוח, אלא עוסק במקרה ספציפי, שבו המבוטח עצמו מציע בהודעה בכתב לחדש את הפוליסה.

זאת ועוד. סעיף 9(ג) לחוק חוזה הביטוח קובע, כי במידה והותנה שבתום התקופה המוסכמת יוארך הביטוח מאליו - יוארך הביטוח מדי פעם לתקופה שאורכה זהה לתקופת הביטוח המוסכמת. גם כאן נאמר "הותנה", ולא הותנה בכתב {ת"ק (תביעות קטנות עפ') 5209-10-09 סמיח סמאדייה נ' יעקב גבאי, תק-של 2010(3), 9187, 9189 (2010)}.

ב- ת"א (ת"א) 747145/07 {הראל בע"מ חב' לביטוח נ' קאהן סוניה, פורסם באתר האינטרנט נבו (2009)} קבע כב' השופט יאיר דלוגין כי "לשון החוק והיעדר דרישת כתב לכריתת חוזה הביטוח המקורי, מובילים למסקנה כי אין הכרח לקבל את הסכמת המבוטח בכתב דווקא לצורך חידוש הפוליסה, אולם, הוכחת הסכמה ממשית בדרך זו או אחרת, נדרשת גם נדרשת".

ב- ת"א (ת"א) 113805/99 {איילון נ' ישראלי דוד, פורסם באתר האינטרנט נבו (2002)} קבע כב' השופט משה סובול כי "המחלוקת שבתיק זה היא רעה חולה בעסקי ביטוח ביחסים שבין סוכן ביטוח לבין לקוח "חוק חוזה הביטוח לא מחייב כי הצעת הביטוח תחתם על-ידי המבוטח, וביחסים מתמשכים בין סוכן ביטוח ללקוח לא מקפידים הצדדים על פורמאליות ופוליסות מתחדשות על-פי סיכום בעל-פה או סיכום טלפוני, ללא חתימה על מסמך בכתב ודרך זו היא המקור לאי-הבנות ולסכסוכים אין ספור".

עוד נקבע, כי חוזה ביטוח הוא, איפוא, "חוזה" לכל דבר ועניין, ועל-כן חלים עליו הוראות חוק החוזים (חלק כללי) ולפי סעיף 23 לחוק החוזים "חוזה יכול שייעשה בעל-פה, בכתב או בצורה אחרת, זולת אם הייתה צורה מסויימת תנאי לתקפו על-פי חוק או הסכם בין הצדדים".

לסיכום. לשון החוק והיעדר דרישת כתב לכריתת חוזה הביטוח המקורי, מובילים למסקנה שהוכרה בפסיקת בתי-המשפט למשך שנים, כי אין הכרח לקבל את הסכמת המבוטח בכתב דווקא, לצורך חידוש הפוליסה, אולם הוכחת הסכמה ממשית בדרך זו או אחרת הינה מתחייבת והוכחתה מוטלת על שכמיו של המבטח/ת או סוכן הביטוח.

כאמור, סעיף 9(ב) לחוק חוזה הביטוח קובע, בתמצית, שמקום בו המבוטח מציע למבטח בכתב, לפני תום התקופה הביטוחית, להאריך את הביטוח לתקופה נוספת שנקב בהצעתו, הרי רואים את המבטח כמסכים לארכה, זאת אם לא הודיע למבוטח בכתב על סירוב, תוך פרק זמן ממסירת ההצעה.

הוראה הנ"ל מתנה על הכלל הרגיל של דיני החוזים ולפיו, שתיקה כשלעצמה אינה מהווה קיבול. ברם, אין מחלוקת כי הוראת סעיף 9(ב) לחוק חוזה הביטוח הינה הוראה דיספוזיטיבית, כאשר הצדדים לחוזה הביטוח רשאים לסטות ממנה בהסכמה, ולקבוע הסדרי חידוש הסוטים מהכללים בהוראה זו {ת"א (שלום נצ') 3864/04 ג'סאן טאטור נ' סהר ציון חברה לביטוח בע"מ, תק-של 2008(1), 9887, 9892 (2008)}.

ב- רע"א 8711/10 {שירביט חברה לביטוח בע"מ נ' כל בו אלומיניום חברה לשיווק פרופילים (1987) בע"מ, תק-על 2011(2), 10, 13 (2011)} קבע בית-המשפט כי לצד סעיף 9(ב) לחוק חוזה הביטוח מצוי סעיף 9(ג) לחוק חוזה הביטוח המורה כי הצדדים רשאים לקבוע חידוש אוטומטי של פוליסת הביטוח.
עוד נקבע כי אומנם בנסיבות אלה ההסכמה שבין הצדדים לא עוגנה בחוזה בכתב ולא הוסדרה בהסכם בעל-פה, אלא שאין קושי של ממש ללמוד על קיומה של הסכמה להארכה אוטומטית של הפוליסה מהנוהג שהוכח ככל שהדבר נעשה לטובת המבוטח {להבדיל מלטובת המבטח}.

הטעם לכך, כפי שעמדו על סוגיה זו הערכאות הקודמות, הוא כי סעיף 9(ג) לחוק חוזה הביטוח נועד להגן על המבוטח כך שפוליסת הביטוח לא תחודש בניגוד לרצונו, כפי שניתן ללמוד בין היתר מסעיף 39(ב) לחוק חוזה ביטוח הקובע כי ניתן להתנות על סעיף 9(ג) לחוק חוזה הביטוח אולם זאת רק לטובת המבוטח או המוטב.

ב- ע"א (מחוזי נצ') 56/08 גסאן טאטור נ' סהר חברה לביטוח בע"מ, תק-מח 2008(4), 8634 , 8636 (2008)} קבע בית-המשפט כי סעיף 9(ב) לחוק חוזה הביטוח לא יכול היה לחול על ענייננו, הואיל ופניית המערער למבקשת באה באיחור, באשר המחוקק נתן בידו לפנות למשיבה עד 30 ימים לפני תום תקופת הביטוח, והנה פנייתו אליה באה ביום 31.12.2002, קרי, יום אחד לפני תום תקופת הביטוח.

ב- ת"א (שלום ת"א) 174192/02 {מכלוף דוד נ' דינר זאב, תק-של 2005(1), 21726, 21729 (2005)} קבע בית-המשפט כי משלא הודיע התובע לנתבע מס' 1 על רצונו לחדש את הביטוח בין בכתב בין בעל-פה ובין בהתנהגות {כדרישת סעיף 9(ב) חוק חוזה הביטוח}, ומשנמנע מלהשיב לנתבע מס' 1 דבר ואף לא ביצע את בדיקות המיגון, הביע למעשה התובע דעתו כי אין הוא חפץ בשירותיו של הנתבע מס' 1 ובהיעדר סממנים חיצוניים לגמירות-דעת התובע - לא נכרת חוזה הביטוח.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

שלילת תרופות (סעיף 8 לחוק)