איסור עשיית פעולה ברכוש אסור (סעיף 4 לחוק)

1. הדין
סעיף 4 לחוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000 קובע כדלקמן:

"4. פעולה ברכוש אסור
העושה פעולה ברכוש, בידיעה שהוא רכוש אסור, והוא מסוג הרכוש המפורט בתוספת השניה ובשווי שנקבע בה, דינו - מאסר שבע שנים או קנס פי עשרה מהקנס האמור בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין; לעניין סעיף זה, "ידיעה" - למעט עצימת עיניים כמשמעותה בסעיף 20(ג)(1) לחוק העונשין."

2. "ידיעה" למעט "עצימת עיניים"
בשנת 1994 ובמסגרת תיקון מס' 39 לחוק העונשין הוחלף החלק הכללי של חוק העונשין בחלק כללי חדש ובין היתר נוספה בו הגדרה למונח "מחשבה פלילית". הגדרה זו מתייחסת, בין היתר, למחשבה פלילית ברמה של "עצימת עיניים" {ראה סעיף 20 לחוק העונשין}.

הנה-כי-כן, על-פי סעיף 20(ג)(1) לחוק העונשין כנוסחו לאחר תיקון מס' 39 לחוק העונשין, ניתן לייחס לאדם יסוד נפשי של מודעות לא רק כאשר הוכחה מודעות בפועל אלא גם כאשר הוכח כי אותו אדם חשד בטיב ההתנהגות או באפשרות קיום הנסיבות הנמנות עם פרטי העבירה, אך בחר שלא לברר את הדברים.

השאלה האם אמנם התעורר אצל הנאשם חשד כאמור נבדקת לפי מבחנים סובייקטיביים המתייחסים לנאשם המסויים ולמידת החשד שהתעוררה אצלו בנסיבות המקרה ולא לפי מבחנים אובייקטיביים של סבירות או "ידיעה קונסטרוקטיבית" המשמשים לבחינת קיום יסוד נפשי של רשלנות {זוהי הגישה המקובלת שהשתרשה בפסיקה הן לפני תיקון מס' 39 לחוק העונשין והן לאחריו; ע"פ 5938/00 אזולאי נ' מדינת ישראל, פ"ד נה(3), 873, 895 (2001); ע"פ 10407/07 אוליינקוב נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (14.04.10); ש"ז פלר יסודות בדיני עונשין (כרך ב'), 522}.

אין לכחד כי שלילת יסוד נפשי מסוג "עצימת עיניים" לעניין העבירה של עשיית פעולה ברכוש אסור לפי סעיף 4 לחוק איסור הלבנת הון מחד גיסא ואימוצו לצורך העבירה שבסעיף 411 לחוק העונשין מאידך גיסא, יוצרת מצב שאינו רצוי לפיו מי שהורשע כעבירת מקור בקבלת נכסים שהושגו בפשע ונקבע לגביו כי ידע בפועל בעת קבלתם כי כך הושגו, ניתן יהיה להרשיעו גם בעבירה של עשיית פעולה ברכוש אסור לפי סעיף 4 לחוק איסור הלבנת הון.

לעומת-זאת מי שהורשע בקבלת נכסים שהושגו בפשע ונקבע לגביו כי בעת קבלתם עצם את עיניו מלראות כי כך הושגו, לא ניתן יהיה להרשיעו בנוסף גם בעבירה לפי סעיף 4 לחוק איסור הלבנת הון.

ואולם הבחנה זו אף שאינה רצויה אינה בלתי-אפשרית והיא מעשה ידי המחוקק אשר לצורך העבירה שבסעיף 4 בחוק איסור הלבנת הון החריג באופן מפורש "עצימת עיניים" כמשמעותה בסעיף 20(ג)(1) לחוק העונשין, מן המונח "ידיעה" ואילו לצורך העבירה שבסעיף 411 לחוק העונשין לא קבע החרגה כזו והיא חלה לגביה מכוח הוראת ההתאמה על-פי תיקון מס' 43 {ע"פ 5529/12 אהרון אוהב ציון ואח' נ' מדינת ישראל, תק-על 2014(4), 4923 (2014)}.

זאת ועוד. מהשוואת הוראות סעיף 4 לחוק איסור הלבנת הון עם הוראות סעיף 411 לחוק העונשין עולה כי אין חפיפה שלמה בין שתי העבירות הללו גם ברכיבים אחרים. כך, הוגבל היקף התפרשותה של העבירה שבסעיף 4 לחוק איסור הלבנת הון לסוגי הרכוש המפורטים בתוספת השניה לחוק ואילו היקף התפרשותה של העבירה שבסעיף 411 לחוק העונשין מבחינת סוג והיקף הרכוש שעליו היא חלה, הוא כללי ורחב הרבה יותר ומתייחס ל"דבר, כסף, נייר ערך או כל נכס אחר".

כמו-כן, מבחינת היקף הפעולות ברכוש שעליהן היא חלה נראה כי היקף התפרשותה של העבירה בסעיף 4 לחוק איסור הלבנת הון רחב מהיקף הפעולות שעליהן חלה העבירה שבסעיף 411 לחוק העונשין. זאת נוכח הגדרת המונח "פעולה ברכוש" שבסעיף 1 לחוק איסור הלבנת הון.

שוני זה שבין הרכיבים האחרים בעבירות אלה מייצר אף הוא מצבים שבהם ניתן יהיה להרשיע בעבירה על-פי סעיף 411 לחוק העונשין אך לא בעבירה על-פי סעיף 4 לחוק איסור הלבנת הון, וגם ההיפך נכון בייחוד בהינתן העובדה כי העבירה שבסעיף 4 לחוק איסור הלבנת הון מחילה עצמה על פעולות ב"רכוש אסור" כהגדרתו של מונח זה בסעיף 3 לחוק איסור הלבנת הון.

3. על היסוד העובדתי והנפשי בהוראת סעיף 4 לחוק איסור הלבנת הון
היסוד העובדתי הנדרש כאמור בסעיף 4 לחוק איסור הלבנת הון הינו "פעולה ברכוש", כאשר זו מוגדרת בסעיף 1 לחוק איסור הלבנת הון.

בסעיף 1 ובתוספת השניה לחוק איסור הלבנת הון, אליה מפנה סעיף 4 לחוק הנ"ל, מוגדר מהו רכוש ומהו היקפו הרלוונטי להתקיימות העבירה.

אם כן, היסוד הנפשי הנדרש לעבירה הוא ידיעה שהרכוש אסור {ת"פ (ת"א) 60386-06-14 מדינת ישראל נ' נוחי דנקנר, תק-מח 2016(3), 356 (2016)}.

4. יש להפריד בין חובת הדיווח של התאגיד הבנקאי לבין העבירה של מי שעושה מעשה כדי שלא יהיה דיווח או לגרום לדיווח בלתי-נכון
ב- ת"פ (יר') 344/04 {מדינת ישראל נ' ישראל שור, פורסם באתר האינטרנט נבו (15.09.05)} נאשמות 5-4, שעבדו בבנק פאג"י, הואשמו בעבירות על חוק איסור הלבנת הון.

הדיון נסב אודות בקשתן למחיקת כתב אישום בשל כך שאינו מגלה עבירה. לטענתן, חובות הדיווח שמטיל החוק אינן חלות עליהן בתוקף תפקידן.

בית-המשפט המחוזי דחה את הבקשה למחיקת כתב האישום ופסק כי פקידי הבנק הבאים במגע עם הלקוחות הם המזינים בנתונים את מי שאחראי למילוי חובת הדיווח מטעם התאגיד.

האחראי לא יוכל לקיים חובות אלה ללא קבלת הנתונים מפקידי הבנק. אם פקיד הבנק יחדל, יופר הצו, שכן האחראי לא יוכל לדווח או לא יוכל לדווח דיווח אמת. יש להפריד בין חובת הדיווח של התאגיד הבנקאי לבין העבירה של מי שעושה מעשה כדי שלא יהיה דיווח או לגרום לדיווח בלתי-נכון.

עבירה זו יכולה להתבצע על-ידי הלקוח של הבנק ועל-ידי פקיד הבנק.

בית-המשפט קבע כי הפרשנות שלה טוענות הנאשמות 5-4 הינה בניגוד לתכליתו של החוק וללשונו, ותביא לריקונו מכל תוכן.

התאגיד הבנקאי לא יהיה אשם כי לא היתה לו ידיעה שפקידיו אינם ממלאים את חובתם ולכן יהיה פטור מאחריות {סעיף 4 לחוק איסור הלבנת הון}, ואילו עובדיו יהיו פטורים מאחריות כי אין מוטלת עליהם חובה לדווח לרשות ולכן אין להרשיעם בעבירת מחדל.

במקרה דנן, בהיעדר טענה שהמדינה התנהגה התנהגות מכוונת וזדונית ובכך פגעה פגיעה חריפה בתחושת הצדק אין להיזקק לטענה של הגנה מן הצדק כאשר, לכאורה, המדינה פעלה בתום-לב, הגם שייתכנו נסיבות נדירות שגם במקרה כזה יהיה מקום לתחולת הגנה זו אם יתקיימו נסיבות מיוחדות אחרות. לאור האמור, ובעדר ראיה התומכת בטענה, גם לא ניתן לטעון כי מחדלה של הרשות פגע בעקרון השוויון.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

איסור עשיית פעולה ברכוש אסור (סעיף 4 לחוק)