חילוט זמני (סעיף 36ו לפקודת הסמים)

1. כללי
סעיף 36ו לפקודת הסמים המסוכנים, מסמיך את בית-המשפט ליתן צו זמני להבטחת חילוט רכוש. תכליתו של הסעד הזמני, למנוע הברחת הרכוש שעלול להיות מחולט ואין בצו הזמני כדי לפגוע בזכויותיו של מי שטוען לזכות ברכוש נשוא צו העיקול הזמני שניתן להבטחת חילוט הרכוש {ע"פ 4341/99 ימית וידאל נ' מדינת ישראל, פ"ד נג(3), 329 (1999)}.

לטוען לזכות ברכוש, עומדת הזכות לחזור ולהשמיע את טענותיו בשלב החילוט ובית-המשפט לא יורה על חילוט הרכוש אלא לאחר שיאפשר לטוען לזכות בו להשמיע את טענותיו.

נשאלת השאלה האם צו זמני, כאמור בסעיף 36ו(ב) לפקודת הסמים המסוכנים עומד בתוקפו עד לסיום ההליכים או שמא על המדינה המבקשת להוסיף להחזיק בתפוס, להגיש לאחר הגשת כתב האישום בקשה נוספת כאמור בסעיף 36ו(א) לפקודת הסמים המסוכנים {בש"פ 6159/01 יונס אבו עמר נ' מדינת ישראל, תק-על 2001(3), 59 (2001)}.

סעיף 36ו(ב) לפקודת הסמים המסוכנים דורש שתוגש בקשה חתומה בידי פרקליט מחוז הנתמכת בתצהיר. סעיף 36ו(א) לפקודת הסמים המסוכנים אינו כולל דרישה לתצהיר.

נראה שטעם הדבר נעוץ בכך שלאחר הגשת כתב אישום יש בידי המדינה מלוא הראיות הרלבנטיות וניתן אז לבחון באופן לכאורי, אם ישנה תשתית ראייתית מספקת העשויה להצדיק שבשלב גזר הדין יורה בית-המשפט על חילוט סופי. הראיות הקיימות בשלב זה באות להחליף את התצהיר הנדרש בבקשה לפי 36ו(ב) לפקודת הסמים המסוכנים {השווה לצורך בהגשת תצהיר לגבי בקשה למעצר לפני הגשת כתב אישום - סעיף 15 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996; בבקשה למעצר עד תום ההליכים - אין עוד צורך בתצהיר}.

פרקי הזמן בהם ניתן לתת צו במעמד צד אחד, כאמור בסעיף 36ו(ג) לפקודת הסמים המסוכנים הינם קצרים. תוקף הצו כאמור לפי סעיף 36ו(ג) לפקודת הסמים המסוכנים הוא ל- 10 ימים במהלכם יש לשמוע את הבקשה במעמד הצדדים "בהקדם האפשרי".

בית-המשפט, רשאי, אומנם "מנימוקים שירשמו" להאריך את תוקפו של צו זמני שניתן במעמד צד אחד, לתקופה נוספת שלא תעלה על 10 ימים. הארכת הצו היא חריג המצריך "נימוקים שיירשמו".

על-כן, עשויה המדינה להידרש להצדיק את בקשתה לצו זמני במעמד שני הצדדים, תוך ימים ספורים ממתן צו התפיסה. זהו פרק זמן קצר. על-כן - עשוי בית-המשפט להיעתר לבקשה כאמור בסעיף 36ו(ב) לפקודת הסמים המסוכנים גם על יסוד תשתית ראייתית שאיננה מושלמת, בדומה לתשתית המצדיקה מעצרו של אדם לפני הגשת כתב אישום.

לעומת זאת, לאחר הגשת כתב אישום, רק תשתית ראייתית מלאה, בדבר התקיימות הנסיבות המצדיקות לכאורה בסופה של הדרך ליתן צו חילוט, יש בה כדי להביא לכך שיינתן צו כאמור בסעיף 36ו(א) לפקודת הסמים המסוכנים.

מן האמור עולה כי לאחר הגשת כתב האישום, ואפילו ניתן קודם לכך צו זמני כאמור בסעיף 36ו(ב) לפקודת הסמים המסוכנים, על הרשות המבקשת {פרקליט המחוז} לשקול מחדש אם הראיות שנאספו מצדיקות בקשה לצו זמני.

אם שקילה מחדש כזו, מעלה שאכן יש לדבר הצדקה - יש להגיש בקשה נוספת כאמור בסעיף 36ו(א) לפקודת הסמים המסוכנים. בית-המשפט מצידו, ישקול בשלב זה מחדש אם יש הצדקה להחזיק בתפוס, וזאת על יסוד התשתית הראייתית המלאה.

משהוגש כתב אישום או הוגשה בקשה לחילוט, ועוד בטרם הרשעה, רשאי בית-המשפט ליתן צו זמני בדבר מתן ערבויות מטעם הנאשם או אדם אחר המחזיק ברכוש שאת חילוטו מבקשים, צווי מניעה, צווי עיקול או הוראות בדבר צעדים אחרים שיבטיחו את האפשרות של מימוש החילוט.

כאשר באים לשקול את טיב הצעדים האמורים, ראוי לאזן בין השיקולים המתחרים הצריכים בחינה בשלב זה של ההליכים.

מחד גיסא, נועד ההליך הזמני, המתואר בסעיף 36ו(א) לפקודת הסמים המסוכנים, להבטיח את האפשרות לחלט את הרכוש בסופו של משפט. חילוט זה, יש בו גם היבט עונשי, והוא בא להטיל סנקציה נוספת על עבריין הסמים, בנוסף לכל עונש אחר שיוטל עליו.

מן הצד האחר, מדובר בצעדים הננקטים עוד טרם הרשעה, ובשלב זה יש לבחון אם הצעדים המתבקשים עונים על המידתיות הדרושה, ואם לא ניתן להגשים את התכלית המונחת ביסוד הוראת סעיף 36ו(א) לפקודת הסמים המסוכנים באמצעים חלופיים או חמורים פחות, תוך פגיעה קטנה יותר בזכויות היסוד המוגנות.

ניתן, עם זאת, להביא בחשבון ההחלטה גם את נסיבות העבירה כפי שהן מתוארות בכתב האישום ואת הזיקה שבין הרכוש שנתפס לבין הנאשמים בעבירה שביצעו. אך אין להתעלם גם מן הנסיבות האישיות של בעלי הרכוש שנתפס ומן הקושי שעשוי להיגרם להם במתן הסעדים הזמניים.

ב- בש"פ 2757/03 {סלמאן סלמאן נ' מדינת ישראל, תק-על 2003(2), 772 (2003)} קבע כב' השופט א' ריבלין כי במקרה דנן לא היה מקום לחייב את העוררים בהפקדת ערבות בנקאית בסכום העולה בשיעור ניכר על ערך הרכוש אותו מבקשים לחלט בסופו של הליך.

כאמור, סעיף 36ו לפקודת הסמים המסוכנים מגדיר את הצו הנדון כצו "זמני". הצו ניתן בתחילתו של ההליך. צו זמני - כשמו כן הוא. מטרתו לקבוע עובדה בשטח טרם ההכרעה, דבר המשותף לצו מניעה זמני, למעצר, לעיקול זמני ולצו זמני להקפאת נכסים.

אופיו הזמני של הסעד מותיר אותותיו בהיבטים דיוניים - ערר ולא ערעור, החלטה ולא פסק-דין והאפשרות להגיש בקשה לעיון חוזר; בהיבטים מהותיים - סף הראיות הנדרש והשיקול הרחב שמוענק לבית-המשפט, שבדרך-כלל מחוייב לאזן בין האינטרס הציבורי, לרבות שמירה על יעילות מנגנון המשפט ואמון הציבור בו, לבין הפגיעה בפרט שטרם נקבע לגביו ממצא סופי.

האופי הזמני גם קובע מסגרת. צו כזה יהיה בתוקף עד למתן פסק-דין, שאז ישתנה המצב המשפטי. טלו לדוגמא עיקול זמני או מעצר עד סיום ההליכים. משהסתיים המשפט האזרחי או הפלילי נוצר מצב חדש שאינו עולה בקנה אחד עם אופיו של הצו הזמני שניתן בתחילת המשפט.

לפיכך, אין זה מובן מאליו שניתן להאריך צו זמני שהוצא טרם הכרעה על-ידי בית-המשפט המברר. ההיפך הוא הנכון. גם אם ישנם מצבים בהם ניתן להטיל צו זמני לאחר פסק-הדין, למשל צו זמני לאחר הגשת ערעור אזרחי, זהו צו זמני מסוג אחר מאשר צו שניתן בתחילת המשפט טרם התבררה התוצאה {בש"פ 10290/09 מדינת ישראל נ' אלכסנדר גאווי, תק-על 2010(1), 1501 (2010)}.

ב- ב"ש (שלום יר') 6663/06 {אחמד אסקאפי נ' מדינת ישראל, תק-של 2006(4), 7029 (2006)} קבע כב' השופט א' דראל כי במקרה דנן אין מחלוקת כי המשיבה לא פעלה בהליך שקובע סעיף 36ו לפקודת הסמים המסוכנים, שכן לא הוגשה בקשה החתומה על-ידי פרקליט המחוז לבית-המשפט המחוזי וספק אם היתה מוגשת, היה בית-המשפט המחוזי דן בה כאשר ההליך העיקרי מתנהל בבית-משפט השלום. לפיכך נקבע כי אין מקום לתפיסת הרכב עד לחילוטו מכוח פקודת הסמים המסוכנים {ראה גם ב"ש (באר-שבע) 20022/00 מדינת ישראל נ' אבי כהן, תק-מח 2000(1), 1178 (2000)}.

בהליך מעין זה - סעיף 36ו לפקודת הסמים - על בית-המשפט הדן בבקשה למתן צו זמני, להשתכנע בדבר קיומן של ראיות לכאורה, המצביעות על פוטנציאל לחילוט הרכוש בתום ההליך הפלילי. במילים אחרות: "מן הבחינה הראייתית, לשם תפיסת רכוש, כמו גם לשם קביעתו של כל אמצעי מגביל אחר להבטחת מימוש החילוט, די בשלב הביניים, בדומה לדין בעניין מעצר נאשם עד תום ההליכים, בקיומן של ראיות לכאורה המצביעות על 'פוטנציאל חילוט', קרי על קיומו של סיכוי סביר שאם יורשעו הנאשמים, יביא הדבר לחילוט הרכוש שבמחלוקת" {בש"פ 3750/09 אל הואשלה נ' מדינת ישראל פורסם באתר נבו, 02.06.09); ע"פ 5763/12 מדינת ישראל נ' יורם בן יהודה בן יעיש ואח', תק-על 2012(4), 1628 (2012)}.

2. בית-המשפט קמא נקט משנה זהירות בכך שדחה את הבקשות לחילוט בכל מקרה בו לא הוצגו די ראיות לכאורה המצדיקות את החילוט
ב- ע"פ 5680/15 {ניקלוא סעיד נ' מדינת ישראל, תק-על 2015(4), 3376 (2015)} ערעור על החלטת בית-המשפט המחוזי בבקשה לחילוט זמני לפי סעיף 36ו לפקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש), התשל"ג-1973.

כנגד המערער הוגש כתב אישום הכולל שני אישומים בגין עבירות של קשירת קשר לפשע, סחר בסם מסוכן והחזקת סם שלא לצריכה עצמית, כולן בקשר לסם שמכר המערער לסוכן במסגרת מבצע משטרתי בשני מועדים שונים.

בכל אחד מהמועדים מכר המערער 50 גרם סם מסוכן מסוג קוקאין. במסגרת כתב האישום ביקשה המשיבה להכריז על המערער כסוחר סמים, בהתאם לסעיף 36א(ב) לפקודה.
המשיבה הגישה במקביל לכתב האישום בקשה למתן צווי חילוט זמניים ולמתן הוראות לניהול רכוש, בהתאם לסעיף 36ו(א) לפקודה, המתייחסת לרכוש מגוון בו, בין היתר, מלאי עסקי, כספים וחשבונות של עסק בשם עצי כבר יאסיף, מספר רכבים, סכומי כסף במזומן וזכויות המערער בבית משפחתו.

הרלוונטיות לערעור נוגעות לרכוש חברת עצי כפר יאסיף וכן לאחד הרכבים שנתפס ורשום על-שם אדם העוסק במסחר במכוניות. נקבע, לכאורה, כי החברה מצויה בשליטתו המהותית של המערער וכי חשבונותיה, רכושה והמלאי העסקי השייך לה נתפסו כדין.

עם-זאת, נקבע, כי ניתן לשחרר את המלאי העסקי של החברה בכפוף להפקדת סכום של 300,000 ש"ח במזומן או בערבות בנקאית, קרוב ל- 60% משווי המלאי כפי שנקבע על-ידי בית-המשפט, וחתימה על התחייבויות צד ג' בערך כולל של 400,000 ש"ח. באשר לרכב האמור, נקבע כי ניתן יהיה לשחרר את הרכב בכפוף להפקדת 50% מערכו, ובתוספת חתימה על התחייבויות צד ג' בערך של 120,000 ש"ח.

חילוט רכושו של אדם שהורשע בעבירת סמים נע בשני מסלולים. המסלול האחד מתמקד במעשה העבירה, והשני בעושה העבריין. הנתיב הראשון מוסדר בסעיף 36א לפקודה.

קיומה של זיקה בין הרכוש מושא צו החילוט לבין העבירה. בהתאם, אין תמה כי הסעיף נוקט בלשון ציווי כך שעל בית-המשפט לצוות על חילוט, זולת קיומם של נימוקים מיוחדים. במסלול זה, הרכוש הינו תוצאה ישירה של העבירה.

בית-המשפט קבע, כי בית-המשפט קמא נקט משנה זהירות בכך שדחה את הבקשות לחילוט בכל מקרה בו לא הוצגו די ראיות לכאורה המצדיקות את החילוט. כך בעניין כספים שנתפסו מידי אחיותיו של המערער, חלק מכספים שנתפסו בידי אביו, וזכויות במקרקעין המיוחסים למערער.

בית-המשפט קמא בחן את נסיבות המקרה בזהירות, תוך רגישות לכך שבקשת החילוט זמנית היא, מצד אחד, ולאינטרס הציבורי בחילוט זמני מהצד האחר.

3. לאור ההכרזה על הנאשם כסוחר סמים קמה חזקה כי כל רכושו הושג מביצוע עבירות סמים ועל-כן, יש להורות על חילוטו
ב- ת"פ (י"ר) 8566-09-14 {מדינת ישראל נ' יאיר יצחק סגל, תק-של 2015(4), 54299 (2015)} בדירתו של הנאשם נמצא סכום של 4,400 ש"ח במזומן. הנאשם מכר סמים לשישה אנשים שונים במשך שישה חודשים. וכי גידל כמות נכבדה של סמים. הוכח באופן ברור, כי הנאשם הפיק רווחים מביצוע עבירות הסמים ועל-כן יש להכריז עליו כסוחר סמים.

לאור ההכרזה על הנאשם כסוחר סמים, על-פי סעיף 31(6)(א) לפקודת הסמים המסוכנים, קמה חזקה כי כל רכושו הושג מביצוע עבירות סמים ועל-כן יש להורות על חילוטו, אלא אם הוכיח הנאשם כי מקורו של הרכוש לגיטימי, או אם נמצאו נימוקים מיוחסים להמנע מהחילוט (סעיף 36א(א) לפקודה).

הנאשם לא הביא כל ראיה לסתור את החזקה ביחס למקורו של הכסף המזומן אשר נתפס בדירתו, ואף לא העלה כל טענה ביחס למקורו. משכך, יש לראות את הכסף כרכוש אשר מקורו בביצוע עבירות סמים.לפיכך, נקבע כיהכסף שנתפס יחולט. ראה גם ב- ע"פ 7378/02 {ירון כהן נ' מדינת ישראל ואח', פד נז(4), 558 (2003)}.

4.שחרור כספים שנתפסו לצורך חילוט עתידי
ב- רע"פ 6709/15 {דנה שירותי נמל ולוגיסטיקה בע"מ נ' משטרת ישראל, תק-על 2016(1), 3523 (2016)} נדונה בקשת רשות ערר על החלטת בית-המשפט המחוזי בגדרה נתקבל ערר המשיבה על החלטת בית-משפט השלום, אשר הורה על שחרור כספים המגיעים למבקשת אשר נתפסו על-ידי המשיבה לצורך חילוט עתידי.

בית-המשפט דחה את הבקשה בקובעו כי תפיסת נכס לצורך חילוט עתידי כרוכה אמנם בפגיעה בזכות בעל הקניין ואולם כנגדה עומד אינטרס הציבור ומתחייב איזון הולם ביניהם. על בית-המשפט הדן בבקשה לשחרור חפץ, לשקול את הצורך בהמשך התפיסה, על-מנת להגשים את תכליתה, ולאזן שיקול זה, אל מול הפגיעה בזכות קניינו של הנפגע.

במקרה דנן, המבקשת איננה חולקת על עצם סמכות התפיסה ואף לא כנגד סמכותו של בית-המשפט להארכת תוקף התפוסים. המבקשת גם לא השיגה כנגד עילת התפיסה בנסיבות העניין - לצורך חילוט עתידי. כל בקשתה מכוונת להחרגת הכספים הנ"ל מגדרה של קופת החילוט.

בית-המשפט קבע לעניין האחרון, כי יש ליתן מעמד בכורה לאינטרס הציבורי, בדמות אפשרות לחילוט עתידי על פני העדפת צד שלישי, אשר איננו מחזיק בזכות קניינית, או מעין קניינית ברכוש, וזאת אף אם מדובר בצד שלישי תם-לב.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

חילוט זמני (סעיף 36ו לפקודת הסמים)