botox
הספריה המשפטית
חוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000 (עילות, סעדים, אכיפה פלילית ומינהלית)

הפרקים שבספר:

מקור הסמכות לתפיסה - סעיף 188 לפקודה

ב- ת"א (ת"א) 28682-09-12 {ישי גבריאל שריקי נ' מדינת ישראל - אגף המכס והמע"מ, תק-של 2015(4), 124190 (2015)} קבע בית-המשפט:

"המסגרת הנורמטיבית - מקור הסמכות לתפיסת הטובין מצוי בסעיף 188(א) לפקודת המכס, לפיו פקיד מכס רשאי לתפוס טובין שהם מחולטים או שיש לו יסוד סביר לחשוב שהם מחולטים. סעיף 204 לפקודת המכס קובע רשימת טובין שיחולטו לטובת המדינה וביניהם נמנים טובין מוברחים וטובין שנמסרו עליהם רשימון כוזב או מטעה במזיד.
באשר לאפשרות חיובה של רשות חקירה בנזיקין מכוח עוולת הרשלנות, נקבע בדין (סעיף 3 לחוק הנזיקים האזרחיים, התשי"ב-1952) ובפסיקה, כי אפשרות זו קיימת, וכי התוכן הפנימי הנלווה למרכיבי האחריות עשוי להיות מושפע ממעמדה המיוחד של הרשות הציבורית הנדונה ומאופי סמכויותיה, תפקידיה וחובותיה, המקרינים על תוכן הנורמות החלות על דרך התנהלותה.
בהלכה הפסוקה נקבע, כי גבולות האחריות האזרחית של רשות חוקרת בתחום החקירה וההליך הפלילי נמתחים כנגזרת משיקולי מדיניות משפטית, אשר דורשת עריכת איזון בין האינטרס הציבורי החיוני של מלחמה בפשיעה לבין ההגנה על זכויות היסוד של הפרט מושא החקירה הפלילית.
כן נקבע בפסיקה, כי בבחינה האם רשות חקירה נהגה ברשלנות במקרה נתון, יש לבחון את התנהלותה בזמן אמת, תוך הבאה בחשבון את ייחודיותה של רשות מסוג זה, ושיקולי מדיניות המאזנים בין חובתה של הרשות החוקרת לפעול באופן ענייני ומידתי תוך שמירה על זכויות הפרט הנחקר לבין האינטרס הציבורי בקיומה של חקירה יסודית וממצה בעניין שעל הפרק.
בהתאם לפסיקה זו, לא בכל מקרה שבו נגרם לפרט הנחקר נזק משמעות הדבר הינה, כי הרשות החוקרת נהגה ברשלנות תוך הפרת חובת הזהירות המוטלת עליה, שכן לעיתים הרשות פעלה באופן סביר ומקצועי ולמרות זאת נגרם נזק לפרט, כך שיש לבחון כל מקרה לנסיבותיו.
(ראה פסק-דין מרכזי בעניין עמדת הפסיקה הנ"ל: ע"א 3580/06 עזבון המנוח חגי יוסף ז"ל ואח' נ' מד"י (21.03.11), להלן: "עניין חגי יוסף") וההלכות הנזכרות שם).
18. גזרת המחלוקת הטעונה הכרעה - למעשה, אין מחלוקת בין הצדדים במישור הסמכות ועצם חילוט הזהב ועיכובו במקרה דנן. התובע הבהיר בסיכומיו, כי הוא אינו חולק על עצם סמכות התפיסה והחילוט של הנתבעת ואף אינו מלין על השימוש שנעשה באותה סמכות בעניינו, היינו על עצם העיכוב והחילוט של משלוח הזהב על-ידי המכס לצורך עריכת בדיקות. טענתו לרשלנות הנתבעת מתמקדת בשיהוי ובהתארכות, הבלתי מוצדקים לטעמו, בטיפול בעניינו, למרות פניותיו והתרעותיו החוזרות כי העיכוב הנמשך עלול לגרום לו לנזקים (סעיפים 21-18 לסיכומי התובע ופרק פתח הדבר בסיכומי התשובה מטעמו). משכך, אין צורך לדון ולהכריע בגדרו של פסק-דין זה בשאלת עצם סמכותה של הנתבעת לעכב את משלוח הזהב לצורך בדיקה וחקירה. אף לא נדרש דיון והכרעה בשאלת קיומה של הצדקה לעצם החלטת תפיסתו וחילוטו של הזהב ועיכובו לבדיקה במקרה דנן נוכח החשדות שציינה הנתבעת בכתב הגנתה ובעדות גבאי (ציון העיר צפת כמקום ייצור הזהב, היעדר חתימתו האישית של התובע על טופס היורו 1, עיסוק התובע שאינו בתחום המסחר בזהב ואי רכישה ישירה של הזהב מחברת הזיקוק וכו'). אם כך, נקודת המוצא לדיון והכרעה להלן הינה, כי חילוט הזהב לצורך חקירה ובדיקה נעשה על-פי סמכות כדין וכי היתה עילה מוצדקת לחילוט הטובין במקרה דנן ועיכובם לצורך בדיקה וחקירה. ממילא, משמעות הדבר לצורך פסק-דין זה הינה, כי עצם חילוטו של הזהב אינו נגוע ברשלנות. מכאן, שהשאלה המרכזית הטעונה הכרעה בהליך זה הינה - האם התנהלות הנתבעת בפרשה, לאחר חילוט הטובין ועד לשחרורם, היתה רשלנית."