עיצום כספי (סעיפים 12 עד 20 לחוק)

1. הדין
1.1 סעיפים 20-12 לחוק
סעיפים 20-12 לחוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000 קובעים כדלקמן:

"12. הגדרות (תיקונים: התשס"ב (מס' 3), התשע"ב)
בפרק זה:
"הממונה" - כל אחד מאלה:
(1) הממונה כהגדרתו בסעיף 11יג;
(2) לעניין פרק ד' - המנהל כהגדרתו בפקודת מס הכנסה;
(3) עובד של כל אחד מהמנויים בפסקאות (1) ו- (2) שהם הסמיכו להיות ממונה לעניין פרק זה;
"ועדה" - ועדה להטלת עיצום כספי לפי פרק זה.

13. ועדה להטלת עיצום כספי
(תיקונים: התשס"ב (מס' 3), התשע"ב, התשע"ד (מס' 2))
(א) נגיד בנק ישראל, שר המשפטים, שר התעשיה המסחר והתעסוקה והשר שבאחריותו נמצא אגף המכס ומע"מ או גוף מן הגופים המפורטים בתוספת השלישית, יקימו, כל אחד לגבי הגופים שבאחריותם, ועדה שתהיה מוסמכת להטיל עיצום כספי לפי פרק זה.
(ב) כל ועדה תהיה בת שלושה חברים והם: הממונה, והוא יהיה היושב ראש, עובד שמינה הממונה מבין עובדי משרדו, ולעניין ועדה שהקים שר התעשיה המסחר והתעסוקה - עובד שמינה השר כאמור, מבין עובדי משרדו, לאחר התייעצות עם הממונה, ומשפטאי שמינה שר המשפטים מבין עובדי משרדו.
(ג) שר המשפטים יקבע את סדרי עבודתה של הועדה ואמות-מידה להטלת העיצום הכספי לאחר התייעצות כלהלן:
(1) לעניין ועדה לפי סעיף 14 - עם נגיד בנק ישראל, עם שר התעשיה המסחר והתעסוקה או עם השר שבאחריותו נמצא גוף מהגופים המפורטים בתוספת השלישית, לפי העניין;
(2) לעניין ועדה לפי סעיף 15 - עם שר האוצר.
(ד) החלטות וועדה יתקבלו ברוב דעות.

14. עיצום כספי על הפרת חובה לפי סעיפים 7 עד 8א (תיקון התשע"ב)
(א) מצאה ועדה כי אדם הפר הוראות לפי סעיפים 7, 7א או 8א, רשאית היא להטיל עליו, ואם הוא מועסק על-ידי תאגיד - על התאגיד, עיצום כספי בשיעור שלא יעלה על-פי עשרה מהקנס הקבוע בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין.
(ב) מצאה ועדה כי תאגיד לא מינה אחראי למילוי החובות כאמור בסעיף 8(א) או 8א(ו), לפי העניין, רשאית היא להטיל על התאגיד עיצום כספי בשיעור שלא יעלה על הקנס הקבוע בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין.

15. עיצום כספי על הפרת חובה לפי סעיף 9
(א) מצאה ועדה כי אדם הפר חובת דיווח לפי הוראות סעיף 9, רשאית היא להטיל עליו עיצום כספי בשיעור שלא יעלה על מחצית הקנס הקבוע בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין או עד פי חמישה מהסכום שלא דווח עליו, לפי הסכום הגבוה יותר.
(ב) הוטל על אדם עיצום כספי לפי סעיף זה והוא שילם אותו, לא יוגש נגדו כתב אישום בשל ההפרה שבשלה הוטל העיצום הכספי.

16. שיעור העיצום הכספי ועדכונו (תיקונים: התשס"ב (מס' 3), התשע"ב)
(א) שר המשפטים, בהתייעצות כאמור בסעיף 13(ג), רשאי לקבוע, בגבולות העיצום הכספי המרבי כאמור בסעיפים 14 ו- 15, שיעורי עיצום כספי שונים להפרות שונות של הוראות לפי סעיפים 7 עד 9, בהתחשב בהיקף ההפרה ובנסיבותיה, ובנסיבותיו של המפר, לרבות היות ההפרה הפרה חוזרת.
(ב) קבע שר המשפטים שיעורי עיצום כספי כאמור בסעיף-קטן (א), לא יוטל על המפר עיצום כספי גבוה מהשיעור שנקבע לפי אותו סעיף-קטן.
(ג) חישוב שיעור העיצום הכספי לפי פרק זה יהיה לפי שיעורו המעודכן של הקנס הקבוע בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין ביום מתן ההחלטה על הטלתו; הוגש ערעור ובית-המשפט הדן בערעור או הממונה הורו על עיכוב תשלומו של העיצום הכספי - ייקבע שיעורו המעודכן של הקנס האמור לפי שיעורו ביום מתן ההחלטה בערעור.
(ד) לעניין סעיף זה, "הפרה חוזרת" - הפרה שנעשתה בתוך שנתיים מהפרה קודמת של אותה הוראה שבשלה הוטל על המפר עיצום כספי או שבשלה הורשע.

17. דרישת העיצום הכספי ותשלומו
בטרם תחליט הועדה להטיל עיצום כספי תיתן הזדמנות למי שבכוונתה להטיל עליו את העיצום הכספי לטעון את טענותיו; החליטה הועדה להטיל עיצום כספי, תמסור למפר דרישת תשלום בכתב, והעיצום הכספי ישולם בתוך 30 ימים מיום קבלת הדרישה.

18. גביית העיצום הכספי
על גביית עיצום כספי יחולו הוראות פקודת המסים (גביה).

19. הפרשי הצמדה וריבית
לא שולם העיצום הכספי במועד, ייתוספו עליו הפרשי ריבית והצמדה לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א-1961 (להלן: "הפרשי הצמדה וריבית") עד לתשלומו.

20. ערעור על עיצום כספי
(א) על דרישה לתשלום עיצום כספי ניתן לערער בפני בית-משפט שלום.
(ב) הערעור יוגש בתוך 30 ימים מהיום שנמסרה הדרישה לתשלום העיצום הכספי.
(ג) אין בערעור כדי לעכב את תשלום העיצום הכספי, אלא-אם-כן הורו הועדה או בית-המשפט אחרת.
(ד) התקבל הערעור, לאחר ששולם העיצום הכספי, יוחזר העיצום הכספי בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום תשלומו עד יום החזרתו.
(ה) על החלטת בית-המשפט בערעור ניתן לערער ברשות, ובית-המשפט ידון בערעור בשופט אחד."

1.2 תקנות איסור הלבנת הון (עיצום כספי), התשס"ב-2001
תקנות איסור הלבנת הון (עיצום כספי), התשס"ב-2001 קובעות כדלקמן:

"בתוקף סמכותי לפי סעיפים 13(ג), 16(א) ו-32(א) ו-ב לחוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000 (להלן: "החוק"), בהתייעצות עם השר לביטחון הפנים, עם נגיד בנק ישראל לעניין תאגיד בנקאי, עם השר שבאחריותו נמצא גוף מהגופים המפורטים בתוספת השלישית לחוק ועם שר האוצר לעניין ועדה לפי סעיף 15 לחוק, ובאישור ועדת החוקה, חוקת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת, אני מתקין תקנות אלה:

1. הגדרות
בתקנות אלה:
"הפרה חוזרת" - כמשמעותה בסעיף 16(ד) לחוק;
"הפרה נמשכת" - הפרה שלא תוקנה בהזדמנות הראשונה לאחר שנתגלתה או שהיתה ידועה למפר לכאורה;
"וועדה" - ועדה להטלת עיצום כספי לפי סעיף 13 או לפי סעיף 15 לחוק;
"תובע" - כהגדרתו בסעיף 12 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), התשמ"ב-1982 (להלן: "חוק סדר הדין הפלילי").

2. הפעלת הועדה בשל הפרת הוראות לפי סעיפים 7 עד 9 לחוק וידוע המפר לכאורה
(א) הממונה יגיש לועדה בקשה להטלת עיצום כספי בשל הפרה של הוראות לפי סעיפים 7 עד 9 לחוק; התקיימו הנסיבות האמורות בתקנה 3, רשאי גם תובע להגיש בקשה לוועדה.
(ב) בקשה להטלת עיצום כספי תהיה בכתב ותכלול פרטים אלה:
(1) שם המפר לכאורה, פרטי זיהויו ומענו;
(2) תיאור העובדות המהוות את ההפרה;
(3) ציון המקום והזמן שבהם נעשתה ההפרה, ככל שאפשר לבררם;
(4) ציון הוראות החיקוק שהופרו.
(ג) הממונה יודיע למפר לכאורה, בדואר רשום או במסירה ידנית, על כך שהוגשה בענינו בקשה להטלת עיצום כספי על ידו או על-ידי תובע, ויקבע את התקופה שבתוכה רשאי המפר לכאורה להגיש את טענותיו לועדה ולבקש להופיע בפניה, לפי אלה:
(1) לגבי הפרת הוראות לפי סעיפים 7 או 8 לחוק - לא פחות מ- 30 ימים מיום מסירת ההודעה;
(2) לגבי הפרה לפי סעיף 9 לחוק - בתוך 7 ימים מיום תפיסת הכספים; לא נתפסו כספים או שהם הוחזרו - בתוך התקופה שנקבעה בפסקה (1).
(ד) להודעה יצורף עותק של הבקשה; הודעה לפי תקנת-משנה (ג) תהיה לפי טופס 1 שבתוספת.

3. בקשה בקשר למפר לכאורה הוראות לפי סעיף 9 לחוק במקרה של חזרה מאישום
הוגש כתב אישום בשל הפרה לפי סעיף 9 לחוק וחזר תובע מאישום, כאמור בסעיף 93 לחוק סדר הדין הפלילי, רשאי הוא לפנות לועדה בבקשה להטיל על הנאשם עיצום כספי.

4. חומר שיצורף לבקשה
(א) לבקשה להטלת עיצום כספי לפי תקנות 2 ו- 3 יצורפו כל אלה:
(1) בבקשה שמגיש הממונה - העתק של חומר הנוגע לבקשה, למעט מידע כאמור בתקנה 6; עובדת קיומו של מידע כאמור תצויין במסמך שיצורף לבקשה;
(2) בבקשה שמגיש תובע - העתק של כתב האישום ושל הראיות שעליהן הוא מבוסס וכל חומר הנוגע לבקשה; וכן העתק של הודעת התובע לבית-המשפט על חזרה בו מאישום ושל החלטת בית-המשפט בעניין זה, לפי סעיף 94 לחוק סדר הדין הפלילי.
(ב) המפר לכאורה יהיה זכאי לעיין בחומר שצורף לבקשה וכן בחומר אחר הנוגע להפרה שלא צורף אליה, למעט מידע כאמור בתקנה 6; עיין המפר לכאורה בחומר שלא צורף לבקשה יועבר עותק מחומר כאמור לידיעת הועדה.

5. נוהלי העבודה של הועדות לפי תקנות 2 ו- 3
(א) הועדה תדון בבקשה לפי תקנות 2 ו- 3 על-פי החומר שצורף לבקשה ובהתחשב בטענות המפר לכאורה, אם טען; כן רשאית הוועדה לדרוש, מיוזמתה או לפי בקשת המפר לכאורה, חומר נוסף בנוגע לבקשה, מהגורמים המעורבים בבדיקת ההפרה, ובלבד שחומר זה יובא לידיעת המפר לכאורה, למעט מידע כאמור בתקנה 6.
(ב) הוועדה תנהל פרוטוקול שבו ירשמו את החומר ואת הטענות שהוצגו לפניה, וכן את החלטותיה; כן תנהל הועדה מעקב על תשלום העיצום הכספי שהטילה; החלטת הוועדה תיחתם בידי חבריה; המפר לכאורה יקבל עותק של פרוטוקול הוועדה.
(ג) טענות המפר לכאורה יוגשו בכתב; ואולם זכאי המפר לכאורה גם להופיע לפני הועדה כדי להשמיע את טענותיו; בטענותיו רשאי המפר לכאורה לכלול בקשה לפריסת התשלום מסיבות שיפרט; לא הוגשו הטענות במועד שקבע הממונה לפי תקנה 2(ג) או לא הופיע לפני הועדה במועד שנקבע לו, רשאית הועדה להטיל את העיצום הכספי ולמסור למפר דרישת תשלום, כאמור בסעיף 17 לחוק, בלי דחיה נוספת.
(ד) וועדה להטלת עיצום כספי לפי סעיף 15 לחוק תיתן את החלטתה בתוך התקופה שניתן להחזיק בכספים שנתפסו לפי סעיף 11 לחוק; הוגשה בקשה להטלת עיצום כספי לאחר חזרה מאישום, תיתן הועדה את החלטתה בתוך התקופה שנקבעה בסעיף 11; מנין תקופה זו יתחיל ביום שנמסרה לתובע החלטת בית-המשפט לפי סעיף 94 לחוק סדר הדין הפלילי; הוראות תקנת-משנה זו לא יחולו אם לא נתפסו כספים או אם הכספים שנתפסו שוחררו בערובה או בלא ערובה.
(ה) החליטה הוועדה להטיל עיצום כספי, תנמק את החלטתה ותקבע את שיעורו בהתחשב בנסיבות העניין ובהתאם לאמור בפרקים ג' ו- ד'; הסכימה הוועדה לפרוס את תשלום העיצום הכספי, תקבע הועדה בהחלטתה את שיעורי התשלומים ומועדיהם.
(ו) דרישת תשלומו של עיצום כספי תישלח למפר בדואר רשום; על התשלום, לרבות תשלום בשיעורים, יחולו הוראות סעיף 19 לחוק, בשינויים המחוייבים; דרישת התשלום תהיה לפי טופס 2 שבתוספת.
(ז) לא שולם העיצום הכספי במועדו תורה הועדה על גבייתו כאמור בסעיף 18 לחוק.

6. מידע חסוי
(א) הממונה רשאי להציג לפני הוועדה מידע שגילויו למפר לכאורה עלול, לדעתו, לפגוע בביטחון המדינה או בעניין ציבורי חשוב אחר (להלן: "מידע חסוי"), בלי לגלות למפר לכאורה את תוכנו.
(ב) לא יציג הממונה מידע חסוי לפני הועדה אלא באישורו של נגיד בנק ישראל או של השר שמינה את הוועדה, לפי העניין.
(ג) הוועדה רשאית לעיין במידע שהוצג לפניה כחסוי לשם החלטה בבקשת הממונה כאמור בתקנת-משנה (א), ולקבל ממנו פרטים נוספים לעניין המידע.
(ד) מצאה הועדה כי העניין שיש באי-גילויו של מידע חסוי שהוצג לפניה כאמור בתקנת-משנה (א) עדיף מהצורך לגלותו לשם עשיית צדק, רשאית היא לקיים את הדיון בעניינו של המפר לכאורה בלי לגלות לו את תוכנו של המידע החסוי, כולו או מקצתו.
(ה) החליטה הוועדה שלא לגלות למפר לכאורה תוכנו של מידע חסוי, כולו או מקצתו, תעביר לו הועדה פרטים או תמצית של המידע החסוי, ככל שניתן לעשות כן בלי לפגוע בביטחון המדינה או בעניין ציבורי חשוב אחר.
(ו) החליטה הוועדה על גילויו של מידע חסוי, או חלק ממנו, רשאי הממונה לבקש מהועדה כי לא תביא בחשבון את המידע האמור לצורך החלטתה בענינו של המפר לכאורה; ביקש הממונה כאמור, לא תתחשב הועדה במידע האמור, והמידע לא יועבר למפר לכאורה.
(ז) הוועדה תודיע למפר לכאורה ולממונה על ההחלטה בבקשה לפי תקנה זו, ורשאית היא לקבוע שנימוקי ההחלטה, כולם או מקצתם, יהיו חסויים.

7. גביית עיצום כספי בשל הפרה לפי סעיף 9 לחוק
(א) הוטל העיצום הכספי בשל הפרה לפי סעיף 9 לחוק והעיצום הכספי לא שולם במועדו, רשאית הועדה, אם נתפסו כספים בעקבות ההפרה או אם ניתנה ערובה כאמור בסעיף 11(ד) לחוק, להורות על גביית העיצום הכספי מכספים אלה או מהערובה האמורה; עשתה כן, תשלח הועדה הודעה על כך למפר; היו סכום כל הכספים שנתפסו או הערובה גבוהים משיעור העיצום הכספי שהוטל, תורה הועדה על החזרת היתרה למפר או על ביטול הערובה, לפי העניין; הודעה לפי תקנת-משנה זו תהיה לפי טופס 3 שבתוספת.
(ב) לא שולם במועדו, כולו או חלקו, עיצום כספי שהוטל בשל הפרה לפי סעיף 9 לחוק, ולא ניתן לפעול כאמור בתקנת-משנה (א), רשאית הועדה להורות על גביית העיצום הכספי בדרך הקבועה בסעיף 18 לחוק; כן רשאית הועדה להעביר הודעה על כך לתובע לשם הגשת כתב אישום בשל ההפרה, ובמקרה זה דרישת התשלום תבוטל.

8. הפקדת העיצום הכספי בקרן לפי סעיף 36ח(א) לפקודת הסמים המסוכנים
עיצום כספי ישולם לקרן שהוקמה לפי סעיף 36ח(א) לפקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש), התשל"ג-1973; האפוטרופוס הכללי יודיע לממונה ולראש הרשות המוסמכת לפי סעיף 29(א) לחוק על קבלת התשלום.

9. אמות-מידה להטלת עיצום כספי בשל הפרה לפי סעיפים 7 ו- 8 לחוק
בבקשה להטלת עיצום כספי בשל הפרה של הוראות לפי סעיפים 7 ו- 8 לחוק, תחליט הוועדה בהתחשב, בין השאר, באלה:
(1) בהפרה של הוראות לפי סעיף 7 לחוק:
(א) ההפרה היא הפרה ראשונה;
(ב) ההפרה היא הפרה חוזרת;
(ג) ההפרה היא הפרה נמשכת;
(ד) חומרת ההפרה או היקפה הכספי;
(ה) שיתוף הפעולה מצד המפר לכאורה בגילוי ההפרה ותוצאותיה;
(ו) פעולות המפר לכאורה כדי למנוע ביצוע ההפרה וכן פעולות המפר להקטנתן או לביטולן של ההפרה ותוצאותיה;
(2) בהפרת הוראות לפי סעיף 8(א) לחוק תיתן הועדה את דעתה לזמן שחלף ממועד כניסתו לתוקף של אותו סעיף ועד למינוי האחראי, וכן אם היא הפרה חוזרת; כמו-כן תתחשב הוועדה בעובדה שבתקופה שלא היה אחראי נעשו הפרות לפי סעיף 7 לחוק.

10. אמות-מידה להטלת עיצום כספי בשל הפרה לפי סעיף 9 לחוק
בבקשה להטיל עיצום כספי בשל הפרת הוראות לפי סעיף 9 לחוק, תחליט הוועדה בהתחשב, בין השאר, באלה:
(1) ההפרה היא הפרה ראשונה;
(2) ההפרה היא הפרה חוזרת;
(3) היקפה הכספי של ההפרה.

11. שיעור העיצום הכספי בשל הפרה לפי סעיף 7 לחוק
שיעורי העיצום הכספי בשל הפרה של הוראות לפי סעיף 7 לחוק יהיו כמפורט להלן:
(1) בהפרה ראשונה שאיננה הפרה נמשכת וחמורה, ושהיקפה אינו גבוה - העיצום הכספי לא יעלה על מחצית העיצום הכספי שניתן להטיל על ההפרה לפי סעיף 14(א) לחוק; התקיימו גם אחת או יותר מאמות-המידה המפורטות בתקנה 9(1)(ה) ו- (ו) - רשאית הועדה להטיל עיצום כספי שלא יעלה על רבע העיצום הכספי שניתן להטיל על ההפרה לפי אותו סעיף;
(2) בהתקיים אחת או יותר מאמות-המידה המפורטות בתקנה 9(1)(ה) ו- (ו) - רשאית הועדה להטיל בשל הפרה, שאיננה כאמור בפסקה (1) רישה, עיצום כספי שלא יעלה על מחצית העיצום הכספי שניתן להטיל על ההפרה לפי סעיף 14(א) לחוק.

12. שיעור העיצום הכספי בשל הפרה לפי סעיף 9 לחוק
שיעור העיצום הכספי בשל הפרה לפי סעיף 9 לחוק שהיא הפרה ראשונה והיקפה אינו גבוה, לא יעלה על מחצית העיצום הכספי שנקבע להפרה בסעיף 15(א) לחוק; הוראה זו לא תחול על אדם שנכנס לראשונה למדינת ישראל על-פי אשרת עולה לפי חוק השבות, התש"י-1950, ולא דיווח כאמור בתוספת הרביעית לחוק.

13. חריגה משיעור העיצום הכספי
הוועדה רשאית, מטעמים מיוחדים שיירשמו, לחרוג משיעור העיצום הכספי שנקבע בתקנות 11 ו- 12, לחומרה או לקולא, אם נסיבות העניין או נסיבותיו האישיות של המפר מצדיקות זאת.

14. מקום שיפוט
ערעור על החלטת וועדה להטיל עיצום כספי יוגש לבית-משפט השלום שבאזור סמכותו פעלה הועדה שהטילה את העיצום הכספי.

15. המשיב בערעור
המשיב בערעור יהיה הממונה שישב בראשה של הוועדה שהטילה את העיצום הכספי נושא הערעור.

16. בקשת ערעור
(א) בקשת הערעור תוגש בשני עותקים לפי טופס 4 שבתוספת ותכלול את אלה:
(1) שם המערער, מספר זהותו ומענו להמצאת כתבי בי-דין, ואם הוא מיוצג - גם את שם עורך-דינו ומענו;
(2) שם המשיב ומענו להמצאת כתבי בי-דין;
(3) תיאור ההחלטה נושא הערעור, מועד מתן ההחלטה או המועד שבו הומצאה למערער;
(4) פירוט הנימוקים שבעובדה ושבחוק שעליהם מתבסס הערעור;
(5) פירוט הסעד שמבקש המערער.
(ב) לבקשת הערעור יצורף העתק צילומי של ההחלטה נושא הערעור.

17. העברת חומר לבית-המשפט
משהוגש ערעור לפי פרק זה, יודיע מזכיר בית-המשפט למשיב על הגשתו, והוא יעביר לבית-המשפט את תיק הוועדה בנדון, לרבות הפרוטוקולים של דיוני הוועדה; להודעתו למשיב יצרף מזכיר בית-המשפט העתק של בקשת הערעור.

18. דיון מקדמי בערעור
בית-המשפט רשאי לקיים דיון מקדמי בערעור לפי פרק זה לצורך הכנת הדיון בערעור ובמגמה לייעלו, ולשם כך הוא רשאי לתת כל החלטה הנדרשת לעניין זה; כן רשאי בית-המשפט לבחון אפשרות של סיום הערעור בהסדר מוסכם בין הצדדים, ולתת לו תוקף של פסק-דין.

19. הוראות משלימות
הוראות פרק ל' לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, יחולו על ערעור לפי פרק זה, בשינויים המחוייבים, אם אין בחוק ובתקנות אלה הוראה אחרת לעניין הנדון, ואם אין בעניין הנדון או בהקשרו דבר שאינו מתיישב עם פרק ל' האמור.

20. רשות הדואר
לעניין הפרה של הוראות לפי סעיפים 7 ו- 8 לחוק הנוגעות לבנק הדואר, ובהתאם להוראות סעיף 5(א)(3) לחוק רשות הדואר, התשמ"ו-1986, וסעיף 3 לחוק בנק הדואר, התשי"א-1951, וכל דין, יראו ברשות הדואר את המפר לכאורה ואת המפר לפי תקנות אלה.

21. תחילה
תחילתן של תקנות אלה ביום הכניסה לתוקף לפי סעיף 35 לחוק של פרקים ג' ו-ד' בו, לפי העניין."

תוספת

הערה: הטפסים שבתוספת לא הוכנסו למהדורה זו.

2. ערעור על גובה העיצום - הקטנת הסכום - הפרה של חובת הדיווח כמפורט בסעיף 9 לחוק
ב- עש"א (חי') 609-09-15 {עזמי פאר נ' מדינת ישראל, תק-של 2016(2), 41321 (2016)} נדון ערעור על החלטת המשיבה על הטלת עיצום כספי בסך 300,000 ש"ח על המערער, בשל הפרה של הוראות סעיף 9 לחוק איסור הלבנת הון. בהקטינו את הסכום ל- 200,000ש"ח קבע בית-המשפט:

"23. החלטתה של הוועדה, על הטלת עיצום כספי בסך 300,000 ש"ח, נגועה בפגם של ממש. מתוכן ההחלטה ברור כי לחוסר האמון של הוועדה בטענת המערער, כי לא ידע על הסכום שבתא הכפפות, יש קשר ישיר לגובה העיצום הכספי שהושת עליו. משהתברר כי טענתו לא נבדקה במלואה, וכי הוועדה בחרה שלא לזמן את הריש לשם בדיקת הטענה, אין ההחלטה על גובה העיצום יכולה לעמוד על כנה. עם-זאת, אין מקום לביטול מלא של העיצום הכספי, שהרי הפרת סעיף 9 לחוק בנוגע לסכום של 40,000 דולר הוכחה במלואה.
לפיכך, הערעור מתקבל בחלקו. הנני מורה כי סכום העיצום הכספי בו יישא המערער יעמוד על 200,000 ש"ח בלבד."

3. הוועדה להטלת עיצום כספי וסמכויותיה
ב- ע"ר (בי"ש) 1030-09 {אל-עד המרות בע"מ נ' אסף נחמני (יו"ר הועדה להטלת עיצום כספי), פורסם באתר האינטרנט נבו (07.10.10)} נדון ערעור על החלטת הועדה להטלת עיצום כספי {להלן: "הוועדה"}, בהתאם לסעיף 20 לחוק איסור הלבנת הון התש"ס-2000 {להלן: "חוק איסור הלבנת הון" או "החוק"}. המערערת היא נותנת שירותי מטבע הרשומה במקשם נותני שירותי מטבע. למערערת מספר סניפים בערים שונות בצפון הארץ.

בעקבות ביקורת שבוצעה במשרדי המערערת על-ידי מחלקת ביקורת ואכיפה של יחידת נותני שירותי מטבע במשרד האוצר, נערך דו"ח ביקורת ונשלחה למערערת הודעה על כך שהוגשה לועדה בקשה להטלת עיצום כספי.
ניתנה החלטה מנומקת של הוועדה, בה נקבע כי המערערת הפרה הוראות הקבועות בחוק ובצו איסור הלבנת הון (חובות זיהוי, דיווח וניהול רישומים של נותני שירותי מטבע) התשס"ב-2002. על המערערת הוטל עיצום כספי בסך 200,000 ש"ח.

יצויין כי הועדה להטלת עיצום כספי היא גוף סטטוטורי המוקדם על-פי חוק איסור הלבנת הון, וחוק זה מעניק לה סמכויות קבלת החלטות אופרטיביות.

לא מדובר בהחלטה גרידא אלא בסמכות להטיל עיצום, סנקציה סמי-פלילית.

החלטת הוועדה היא סופית וממצה. היא משפיעה ישירות על עניינו של המפר לכאורה שעניינו נדון בועדה.

החוק קובע כי אחד מחברי הועדה יהיה משפטאי. לוועדה סמכות לברר עובדות וטענות משפטיות, ולקבוע ממצאים לפיהן. החלטת הוועדה מנומקת, ועל-פי החוק יש עליה זכות ערעור.

כל המאפיינים הללו מעמידים את הוועדה במקום שאינו רחוק מהליך משפטי המתקיים בבית-משפט ממש, והמסקנה היא שלועדה לפי חוק הלבנת הון סמכות מעין שיפוטית.

במקרה הנדון היה ניגוד עניינים כאשר ישב בוועדה צד שהיה מעורב בהליכי הביקורת אצל המערערת. הליכים אלה הם שעמדו לבירור בפני הוועדה, והיוו התשתית שנדונה ושעליה התבססה בסופו-של-דבר ההחלטה על הטלת העיצום הכספי.

אשר-על-כן, בית-המשפט קבע כי החלטת הוועדה מיום 11.01.09 בטלה וכי העיצום הכספי שנקבע בה אף הוא בטל.

4. יש על וועדה להטלת עיצום כספי להיות מחוייבת לנורמות פעולה והתנהגות מסויימת
ב- ע"א (ראשל"צ) 16/09 {כהן משה נ' מדינת ישראל -הועדה להטלת עיצום כספי, פורסם באתר האינטרנט נבו (14.10.09)} דובר בערעור לפי סעיף 20 לחוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000 {להלן: "חוק לאיסור הלבנת הון" או "החוק"}, על החלטת המשיבה להטיל עיצום כספי על המערער.

במסגרת הערעור נתבקש בית-המשפט אף להורות על בטלותו של סעיף 15 לחוק. במקרה הנדון המערער ביקש לעבור במעבר הכניסה לישראל כשבאמתחתו סכום כסף נכבד במטבע זר, וזאת מבלי לדווח על הכנסת הכספים, בניגוד להוראת סעיף 9(ב) לחוק.

באותו מעמד נתפסו הכספים על-ידי המשיבה, למעט הסכום הפטור מחובת הדיווח. המערער העלה שלל טענות ובין היתר, טען כי הוראות החוק פוגעות בזכות הקניין שלו ובכבודו.

המערער טען כי לאור פגיעה זו יש לבטל את הוראת סעיף 15 לחוק, אשר מסמיך את הועדה להטיל עיצום כספי במקרה של עבירת אי-דיווח.

עוד טען המערער כי לא קיימים בחוק קריטריונים ברורים להפחתת שיעור העיצום הכספי וכי בהיעדרם, יש לראות את היקף העיצום המקסימאלי כחורג מכל מידה סבירה.

עוד טען המערער כי משנתפס בקלקלתו צריכה המשיבה לאפשר לו לבחור איזה סנקציה תינקט נגדו; האם בהליך פלילי או שמא בהטלת עיצום כספי. לבסוף, העלה המערער טענות באשר לפגמים שנפלו בהחלטת המשיבה.

בית-משפט השלום קבע כי המשיבה ככל גוף ציבורי מחוייבת לנורמות פעולה והתנהגות מסויימת.

העובדה כי המשיבה מצאה לנכון ל"עבד" את הפרוטוקול ולא להציג את ניירות העבודה, הקימה סימני שאלה בדבר הסיבה לאי הצגתם, ולא עלתה בקנה אחד עם הנורמות החלות עליה.

5. פגמים מהותיים המצדיקים התערבות בית-משפט
ב- ב"ש (רמ') 5080/08 {עויסאת אמין נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (16.09.08)} נדון ערעור לפי סעיף 20 לחוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000.

המערער טען כי בהחלטת הוועדה להטלת עיצום כספי נפלו פגמים מהותיים המצדיקים התערבותו של בית-המשפט

בית-המשפט קיבל את הערעור באופן חלקי וקבע כי המשיבה כגוף ציבורי מחוייבת לשקיפות, אובייקטיביות וניקיון כפיים. חייבת להתקיים הפרדה ברורה בין הגורמים המבצעים בשטח לבין הגורם המכהן כטריבונל מינהלי המקבל בסופו-של-יום החלטה בעניינו של האזרח.

בית-המשפט מצא כי תמוהה העובדה שהמשיבה מצאה לנכון לקבוע כי המערער ישלם 200,000 ש"ח אך הנימוקים ניתנו כשבועיים לאחר מכן. הנימוק הוא השורש והבסיס לקבלת ההחלטה ולא הפרי הנובע ממנה.

אשר-על-כן בית-המשפט הסיק כי בפועל נתקבלה החלטת הרשות ללא נימוקים וקבע כי ההחלטה פגומה מהותית. בית-המשפט ביטל את ההחלטה, אולם נתן אפשרות לועדה במתכונת תקינה לשוב ולדון בעניין תוך מניעת הישנות הפגמים.

6. כספים שחל עליהם חובת דיווח
ב- ו"ע (רמ') 1/08 {דניאל פרג' נ' רפי גבאי יו"ר הוועדה להטלת עיצומים, פורסם באתר האינטרנט נבו (06.05.09)} נדון ערעור על החלטת הוועדה להטלת עיצומים כספיים, אשר הטילה עיצום כספי על המערערים שנתפסו בעת המעבר במסלול הירוק בנתב"ג כשהם נושאים עליהם כספים שהיתה עליהם חובת דיווח לפי חוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000.

המערערים טענו כי נפלו פגמים דיוניים מהותיים בהחלטת הועדה, כי זו לא התחשבה בנסיבותיהם וכי גובה העיצום שהוטל עליהם אינו סביר.

המשיב טען כי יש למחוק מעיקרי הטיעון שהגישו המערערים טענות שלא נטענו בכתב הערעור.

בית-המשפט דחה את הערעור על החלטת הוועדה להטיל עיצום כספי על המערערים שנתפסו בעת המעבר במסלול הירוק בנתב"ג כשהם נושאים עליהם כספים שהיתה עליהם חובת דיווח לפי חוק איסור הלבנת הון.

בית-המשפט קבע כי מקור הכספים ויעדם לא הוכח וכי לא ניתן לקבוע כי מקור הכספים הוא חוקי.

7. קריטריונים להחלטת הוועדה המטילה עיצומים כספיים על נותני שירותי מטבע
ב- ו"ע (יר') 106/07 {פאר העיר מסחר והשעות בע"מ נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (20.07.08)} נדון ערעור על החלטת הוועדה הפועלת לפי סעיף 13 לחוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000 {להלן: "החוק"}, המטילה עיצומים כספיים על המערערים.

הוועדה קבע כי עבור המערערים {החברה והגברת פדילה} נמצאו, בהתאמה, פעולות בהיקפים של קרוב ל- 49 מליון ש"ח אשר לא דווחו, ופעולות בהיקפים של קרוב ל- 2 מיליון ש"ח אשר לא דווחו.

בין היתר קבעה הועדה, החברה והגב' פדילה לא דאגו לרישום של פרטי זיהוי מקבל השירות ולא שמרו על מסמכים כנדרש. בנוסף, הגברת פדילה נתנה שירותי מטבע מבלי שהיתה רשומה כדין {סעיף 11ג לחוק}.

בגין אלה הטילה הועדה על החברה עיצום כספי בסך 130,000 ש"ח ועל הגברת פדילה הוטל עיצום בסך 60,000 ש"ח. מכאן ערעור זה על החלטת הועדה, לפי סעיף 20 לחוק.

המערערים טענו כי לא נטען ולא הוכח כי המערערות עזרו למלביני הון וכן כי העיצום הכספי הוא גבוה יחסית להיקף העסקאות.

בית-משפט השלום דחה את הערעור ופסק כי לרשות השלטונית עומדת חזקה כי החלטותיה תקינות. בית-המשפט לא יתערב בתוכן ההחלטות אלא יבחן את ההחלטות על-פי הקריטריונים הקבועים בפסיקה, והם:

1. אם נפל פגם בהליך קבלת ההחלטה כגון פגם פרוצידוראלי או אי קיום דרישות הדין לתקינותההחלטה.

2. אם נפל פגם בשיקול הגוף המחליט כגון שלא נלקחו בחשבון שיקולים ראויים, לא נעשה איזון ראוי בין השיקולים השונים או שההחלטה נגועה בחוסר סבירות.

3. אם הופרו כללי הצדק הטבעי כגון שלא ניתן למערער יומו בפני הגוף המחליט או אם יש חשש למשוא פנים.

בית-המשפט קבע כי המערערים לא הוכיחו שנפל פגם מן המנויים לעיל.

8. סבירות החלטת הוועדה
ב- ו"ע (יר') 199/06 {שפיק נסייר בע"מ נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (29.05.08)} נדון ערעור התוקף את סבירות החלטת הוועדה המינהלית להטלת עיצום כספי באשר להיקף העיצום הכספי שהוטל על המערערת - 250,000 ש"ח.

לא היתה מחלוקת בין הצדדים שהמערערת הפרה את הוראות סעיפים 2, 3, 6 ו- 9 לצו איסור הלבנת הון (חובות זיהוי, דיווח וניהול רישומים של נותני שירותי מטבע), התשס"ב-2002 וכן את הוראות סעיף 8 לחוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000 {להלן: "החוק" או "חוק איסור הלבנת הון"}, אך המערערת טענה, כי ביצעה את ההפרות בתום-לב ועקב אי-ידיעת הוראות החוק.

בית-המשפט דחה את הערעור וקבע כי במקרה הנדון מדובר בהחלטה סבירה ומידתית שאין מקום להתערב בה.

ההפרות בוצעו במשך תקופה ארוכה יחסית, כאשר המערערת קיבלה מבעוד מועד מכתב מאת הרשות לאיסור הלבנת הון בדבר חובתה למלא אחר הוראות החוק והצו.

נכון למועד כינוס הוועדה, פעלה המערערת לתיקון הליקויים באופן חלקי בלבד וכן לא פעלה למינוי אחראי על חובות התאגיד כמתחייב על-פי סעיף 8 לחוק איסור הלבנת הון, ורק החל ממועד ביצוע הביקורת החלה המערערת לדווח לרשות באופן שוטף.

בית-המשפט קבע כי בנסיבות אלו, לא נפל פגם בהחלטת הוועדה לפיה הפרה המערערת את חובת הדיווח.

בהתאם לסעיף 14 לחוק איסור הלבנת הון, מוסמכת הוועדה להטיל על המפר עיצום כספי בשיעור שהוא פי עשרה מגובה הקנס הקבוע בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 {סך של - 202,000 ש"ח}, ללמדנו על מגמת החמרה מצד המחוקק כלפי מפרי חובת הדיווח.

בית-המשפט הדגיש כי היקף העיצום הכספי במקרה דנן, 250,000 ש"ח, נופל במידה ניכרת מן השיעור המותר על-פי החוק והתקנות גם כאשר מדובר בהפרה ראשונה.

נראה שהחלטה זו, הביאה בחשבון את הנתונים והנסיבות כולן, לרבות שיעורו של סכום הכסף עליו לא דווח והעובדה שמדובר בהפרה ראשונה, ובסופו-של-דבר בחרה הועדה להקל עם המערערת, גם אם בעיני המערערת אין הדבר כך.

9. מסלול פלילי ומסלול מינהלי לעניין סיווג הפרת חובת הדיווח
ב- ו"ע (יר') 197/06 {אלחנין לתקשורת ומימון 2002 בע"מ נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (02.01.08)} נדון ערעור לפי סעיף 20 לחוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000 {להלן: "החוק"} על החלטה של הוועדה המינהלית להטלת עיצום כספי על המערערת, שעיסוקה מתן שירותי מטבע ופעילות של המרת מטבע, עיצום כספי בסכום של 300,000 ש"ח.

ההחלטה ניתנה בשל הפרת סעיפים 7 ו- 8 לחוק והפרת צו איסור הלבנת הון (חובות זיהוי, דיווח וניהול רישומים של נותני שירותי מטבע), התשס"ב-2002.

ההחלטה ניתנה בהתאם לאמות-המידה שנקבעו בתקנות איסור הלבנת הון (עיצום כספי), התשס"ב-2002.

המערערת טענה כי החלטת הוועדה קצרה ולקונית, אינה מנומקת כנדרש ואינה עומדת ביחס ישר לנסיבות שהוכחו.

יתרה-מכן, ההחלטה התעלמה לחלוטין מנסיבות ביצוע העבירות הנטענות, מהעובדה כי מדובר בהפרה ראשונה מצד המערערת וכן מכך שאין מדובר בהפרה חוזרת ו/או נמשכת.

המערערת הוסיפה על האמור, כי המדובר בהפרות של חובות טכניות - מינהליות בעיקרן, שהינן קלות וחד-פעמיות.

עוד טענה המערערת, כי היא מתנהלת כעסק משפחתי המפרנס נפשות רבות, וכי נגרמו לה נזקים אדירים, הן בעצם השתת העיצום הכספי בהיקף העצום, והן בעצם סגירת העסק המשפחתי, הלכה למעשה, מזה חודשים רבים.

לסיום טענה המערערת, כי הותרת העיצום על כנו עלול לגרום לקריסתה הכלכלית של המערערת ואף להמטת אסון כלכלי על בני המשפחה המורחבת, לאור היות המערערת עסק משפחתי.

המשיבה טענה מנגד כי על סבירות החלטת הועדה המשיבה יש ללמוד ממטרת חובת הדיווח, שהנה בבסיס תכליתו של חוק איסור הלבנת הון. אין המדובר בחובה טכנית פרוצדוראלית כטענת המערערת, אלא זוהי נשמת אפו של החוק, והיא היא הכלי שביסוד החוק במסגרת המלחמה נגד הלבנת הון.

מטרות אלה הצדיקו, לגישת המשיבה, הטלת סנקציה חמורה על מי שהתעלם מהוראות החוק והתקנות.

כמו-כן, טענה המשיבה כי היקף העיצום הכספי שהוטל הינו נמוך בהרבה מגובה העיצום שהיה בסמכות הועדה להטיל על המערערת.

לאור האמור טענה המשיבה, כי ההחלטה סבירה ושקולה, ואין מקום להתערב בה.

בית-המשפט הדגיש כי ההפרות בוצעו במשך תקופה ארוכה יחסית {בין חודש ינואר 2004 ועד חודש אפריל 2005} ועל-אף שהמערערת קיבלה מבעוד מועד מכתב מאת הרשות לאיסור הלבנת הון בדבר חובתה למלא אחר הוראות החוק והצו.

בית-המשפט ציין כי המחוקק קבע לעניין הפרת חובת הדיווח שני אמצעי אכיפה, בשני מסלולים מקבילים - מסלול פלילי ומסלול מינהלי.

המסלול המינהלי נועד למקרים "קלים" יחסית, לגביהם סבורה הרשות המוסמכת.

בית-המשפט סבר כי במקרה הנדון הופרה חובת הדיווח אלא שניתן להסתפק בהליך מינהלי, שעיקרו הטלת עיצום כספי.

בית-המשפט קבע כי לא נפל פגם בהחלטת הועדה לפיה הפרה המערערת את חובת הדיווח.

10. בחינת קיום החובות המוטלות על נותן שירותי מטבע בחוק איסור הלבנת הון
ב- ו"ע (יר') 126/06 {ש.נדב שירותים וסיעוד בע"מ נ' הממונה על שוק ההון ביטוח וחיסכון, פורסם באתר האינטרנט נבו (14.08.07)} נדונה סוגיה בה המערערת היא נותנת שירותי מטבע כהגדרתה בחוק. הועדה החליטה להטיל על המערערת עיצום כספי, והמערערת ביקשה לבטל את ההחלטה וטענה כי לא היה מקום להטלת העיצום.

בית-המשפט דחה את הערעור, מאחר ונערכה ביקורת אצל המערערת אשר בוצעה במטרה לבחון קיום החובות המוטלות על נותן שירותי מטבע בחוק איסור הלבנת הון.

הביקורת העלתה כי המערערת לא דיווחה על פעולות המחייבות דיווח, לא מילאה אחר חובת מינוי אחראי ומתן הדרכה לעובדים, וכן לא ביצעה רישום וזיהוי של מבקשי השירות, לא ביצעה אימות פרטים ודרישת מסמכים ולא דרשה הצהרה ממבקשת השירות.

על המערערת הוטל עיצום כספי בסך של 210,000 ש"ח.

סעיפי החוק בגינם הוטל העיצום נועדו להסדיר בדיוק את ביצוע המעשים בהם כשלה המערערת. לא מדובר במעשים הנלווים או נספחים לעבירות הפליליות המהותיות, אלא כאלה שהוסדרו בפני עצמם, כחובות עצמאיות שהפרתן גוררת סנקציות.

בית-המשפט קבע כי לא ניתן לראות במעשי המערערת עבירה חד-פעמית כיון שמדובר במאות פעולות שנעשו על פני שנים, כך שבוודאי אין מדובר במעידה חד-פעמית.

בית-המשפט מצא כי הועדה נתנה את דעתה לכל השיקולים המפורטים בתקנה, כך שההחלטה אינה פגומה מעיקרה.

החלטת הוועדה השתרעה על פני כעמוד וחצי, היא היתה מפורטת ומנומקת ודיברה בעד עצמה. אשר-על-כן, דחה בית-המשפט את הטענה בדבר היעדר הנמקה מספקת.

בית-המשפט קבע כי משקלו של שיקול של הסרת המחדלים זמן רב לאחר הביקורת ולאחר הדיון בוועדה, אינו רב, ואין מקום לשנות בעטיו את החלטת הועדה.

עוד הוסיף בית-המשפט בקביעתו, כי הטלת עיצום בסכום של 210,000 ש"ח אשר משולמים ב- 10 תשלומים שווים לא נראית חורגת ממתחם הסבירות.

11. החוק אינו מתחשב בשאלת הבעלות על הכספים, אלא בכספים שנמצאים בכליו של המחזיק בכספים
ב- ב"ש (רמ') 5046/06 {וטורי יניב נ' מדינת ישראל בית המכס נתב"ג לוד, פורסם באתר האינטרנט נבו (26.07.07)} נדונה סוגיה בה המערער נכנס מירדן אל גבולות המדינה, כשברשותו 65,000,000 דינרים עירקיים, ששוויים כ-240,000 ש"ח.

הצדדים הסכימו שעל סכום זה חייבים לדווח על-פי חוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000 {להלן: "החוק" או "חוק איסור הלבנת הון"}.

בשל העובדה שהמערער הפר את חובת הדיווח הקבועה בחוק, נתפסו הכספים. המערער הובא בפני הוועדה לעיצום כספי בנתב"ג. הוועדה דחתה את טענותיו והטילה עליו עיצום כספי בסך 100,000 ש"ח.

המערער טען שהחזיק גם בכסף של חבריו אשר חזרו עמו מירדן וזאת מטעמי נוחיות בלבד.

בית-המשפט דחה את הערעור, וזאת מאחר וחוק איסור הלבנת הון קובע שלהפרה של חובה יכול ותהיה תוצאה פלילית, ויכול ותהיה תוצאה מינהלית של עיצום כספי.

אין מחלוקת בין הצדדים כי בעת המעבר בטרמינל נהר הירדן חובת הדיווח היתה מסכום השווה ל- 80,000 ש"ח ומעלה, כך שהמערער נשא בכליו סכום הגבוה ב- 160,000 ש"ח מהסכום שמותר להכניסו לארץ בלא דיווח על-פי החוק.

אין כל חשיבות לשאלה מהו מקור הכספים. החשיבות למקור הכספים הינה בשלב השני שלאחר מילוי חובת הדיווח, בעת שהשלטונות יבואו לבדוק את מקור הכספים, האם הינם כספים כשרים או שמא הינם כספים שהושגו בפשע. בית-המשפט הבהיר כי טענת המערער לפיה הכספים שייכים למעשה לו ולשני חבריו, כך שלכל אחד מהם היה סכום כסף שאינו חייב בדיווח, דינה להידחות.

החוק אינו מתחשב בשאלת הבעלות על הכספים, אלא בכספים שנמצאים בכליו של המחזיק בכספים.

את התופעה של פיצול סכום החייב בדיווח למספר סכומים החייבים, ביקש המחוקק למנוע.

הגבול העליון של העיצום הכספי שהיתה הוועדה מוסמכת להטיל על המערער הוא 800,000 ש"ח. מקור הכסף הינו אחד השיקולים אותו יכולה ורשאית הוועדה לשקול.

הנתונים מדפי החשבון של המערער לא תמכו בגרסתו אלא הפריכו אותה ומשכך הרי שהמערער לא סיפר את האמת לוועדה ומקור הכספים נשאר בלתי ידוע.
בית-המשפט הדגיש כי מאחר ומדובר בהפרה ראשונה של המערער של הוראות החוק, העיצום המכסימלי שהיתה מוסמכת הועדה להטיל על המערער הינו 400,000 ש"ח.

הועדה לא מיצתה את הדין עם המערער, אלא הפעילה את שיקול-דעתה והטילה עליו עיצום כספי בסך 100,000 ש"ח בלבד.

אשר-על-כן, בנסיבות העניין הפעילה הוועדה את כל הוראות החוק לקולא בעניינו של המערער ופעלה בסבירות.

12. הימנעות מדיווח יכולה להיות מחדל שכמוהו כמעשה
ב- ע"פ 3395/06 {מאיר כהן נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (30.04.07)} המערער נתן שירותי מטבע מבלי לדווח לרשות המוסמכת לפי חוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000 {להלן: "החוק"}.

המערער טען כי מעשיו לא היוו עבירה לפי החוק, שכן אי-דיווח לא עולה כדי מסירת מידע כוזב.

בית-המשפט דחה את הערעור וקבע כי מחדל מוגדר כהימנעות מעשייה שהיא חובה לפי כל דין או חוזה. בעניין הנדון לא היתה מחלוקת על עצם קיומה של חובת הדיווח, ועל-כן ההימנעות ממנה יכולה להיות מחדל שכמוהו כמעשה.

13. אי-ידיעת החוק אינה פוטרת מהחובות הקיימים על נותני שירותים פיננסיים
ב- ו"ע (יר') 200/06 {אנה שרון נ' מדינת ישראל - הוועדה להטלת עיצום כספי, פורסם באתר האינטרנט נבו (05.07.07)} נדון ערעור לפי סעיף 20 לחוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000 {להלן: "החוק"}, שהוגש על-ידי המערערת, בעלת רישיון לעסוק במתן שירותי מטבע, על החלטת הוועדה להטלת עיצום כספי, ואשר לפיה הוטל על המערערת עיצום כספי בסך 120,000 ש"ח על הפרת סעיף 7 לחוק.

יצויין כי, החוק מטיל שורה של חובות על נותני שירותים פיננסיים וביניהם גם על נותני שירותי מטבע.

החובות כוללות, בין היתר, חובת זיהוי של מקבל השירות, דיווח על הפעולות ברכוש של מקבל השירות, ניהול רישומים ושמירתם - והכל כמפורט בחוק וכן בחקיקת המשנה הרלבנטית למערערת.
באשר לחשיבות חובת הדיווח קבע כב' השופט חשין ב- בש"פ 1542/04 {מ"י נ' טובה אדר פ"ד נח(3), 613}, כי חובת הדיווח כשלעצמה הינה חובה ראשונית המהווה "חגורת בטחון" לאיסור הלבנת הון.

אי-זיהוי מקבל השירות, אי-דיווח או אי-דיווח מלא ושלם או אי-רישום מלא ושלם של שירותי המטבע, מהווים פגמים שהחוק והצו לא יכולים לעבור עליהם בשתיקה, וכדי להדביר עבירות אלו - נועד העיצום הכספי.

המשיבה טענה כי על-פי ההחלטה, הפרות החוק, הצו והתקנות על-ידי המערערת היו רבות ובוצעו במשך תקופה ארוכה יחסית.

בין ההפרות נמנו ליקויים בהליך זיהוי הלקוחות, אי דרישת הצהרת מבקש השירות, אי מילוי חובות אימות פרטים, דרישת מסמכים ושמירתם, והפרת הוראות הדיווח לרשות לאיסור הלבנת הון.

המערערת טענה כי די היה בהפניית תשומת-לבה לליקויים בדיווחיה על-מנת שאלה יתוקנו לאלתר, ובכך תושג מטרת החוק.

בהיעדר כל הודעה או אתראה מצד הרשות, יצרה הרשות אצל המערערת מצג לפיו דיווחיה תקינים.

עוד טענה המערערת, כי אל מול חובת הדיווח עומדת חובת הפיקוח, שהרי ללא פיקוח הופכת חובת הדיווח לאות מתה.

לפיכך, היה על הרשות, באמצעות המפקחים מטעמה, להודיע למערערת בזמן אמת על הליקויים על-מנת למנוע את ההפרות.

בית-המשפט לא קיבל את הערעור וקבע כי מושכלות יסוד של שלטון החוק הן כי קיימת חובה לקיים את חוק ואי ידיעת החוק אינה פוטרת מאחריות.

בית-המשפט קבע כי שיקולי הועדה היו מקצועיים, הוגנים, מידתיים וסבירים בנסיבות העניין.

אשר-על-כן, בית-המשפט קבע כי החלטת הועדה תישאר על כנה.

14. הפרת חובת הדיווח על כספים בעת הכניסה לישראל או ביציאה ממנה לפי חוק איסור הלבנת הון
ב- ו"ע (ת"א) 696/05 {עזאלדין ג'ראמנה נ' מדינת ישראל - אגף מכס ומע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (30.11.06)} נדונה סוגיה בה המערער, אזרח ישראלי, ביקר בירדן, ובשובו לישראל נמצאו בתיקו 64,800 דולרים ו- 7,000 דינרים ירדנים במזומן.

המערער לא דיווח למכס במעבר הגבול על הכספים שבאמתחתו כפי שאמור היה לעשות בהתאם להוראת סעיף 9(ב) לחוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000 {להלן: "החוק" או "חוק איסור הלבנת הון"}, ולתקנות איסור הלבנת הון (דרכי דיווח על כספים בעת הכניסה לישראל או היציאה ממנה).

המערער נחקר בחשד שעבר עבירה לפי סעיף 9(ב) לחוק ולפי חוק העונשין.

תשובות המערער לא הניחו את דעת החוקרים, ונתפס מידו סכום של 55,200 דולרים, הוא העודף מעבר לסכום שאיננו מחוייב בדיווח לפי התוספת הרביעית לחוק.

הועדה להטלת עיצום כספי קיימה דיון במהלכו נשמעו עדות המערער וטיעוני בא כוחו. המשיבה קבעה כי המערער הפר את חובת הדיווח, והטילה עליו עיצום כספי. אולם המשיבה נאותה להפחית את שיעור העיצום הכספי. על החלטה זו הוגש הערעור הנדון.

בנימוקי הערעור טען המערער כי החלטת המשיבה היא שרירותית ושגויה ונגועה בחוסר סבירות קיצוני.

בית-משפט השלום דחה את הערעור בציינו כי הועדה להטלת עיצום כספי היא רשות מינהלית, אשר הוקמה על-פי חוק איסור הלבנת הון, ופועלת על-פי תקנות איסור הלבנת הון {עיצום כספי}.

בהפעילה את הסמכות שהוענקה לה בחוק, אין המשיבה כפופה לדיני הראיות הרגילים, ורשאית היא לבסס את החלטתה על כל ראיה סבירה בעלת ערך הוכחתי.

הועדה אמורה להפעיל את שיקול-דעתה על-פי אמות-מידה מקובלות של הגינות ויושר.

בבחינת ההחלטה בשלב הערעור בית-המשפט לא אמור לבחון את טיב הראיות שנשמעו ומהימנותן, ואין הוא נדרש לפרטי פרטים של גרסת המערער או עדים אחרים.

תפקידו לבחון את סבירות ומידתיות החלטתה של הועדה, אם זו מיישמת את אמות-המידה והעקרונות המקובלים, ולבדוק אם לא נפלו בהחלטה טעות חמורה, או, פגם היורד לשורש העניין ומצדיק התערבות.

הלכה היא, כי סבירות החלטתה של רשות מינהלית נבחנת על-פי ההליך שהוביל ליצירת תשתית עובדתית ראויה ומושכלת, שעליה מבוססת ההחלטה.

הליך זה צריך לעמוד במספר מבחנים מצטברים: איסוף סביר של נתונים ועובדות, שקילת הממצאים הרלוונטיים והאמינים בלבד, וקביעת תשתית עובדתית מוצקה במידה מספקת כדי לתמוך בהחלטה.

אם סבור בית-המשפט שלערעור כי נפל בה פגם, הוא רשאי להתערב בה.

עם-זאת, בית-המשפט אינו יכול להחליף את שיקול-דעתה של הרשות בשיקול-דעתו, ובודאי שלא יעשה כן מקום שלא נפל כל פגם בשיקולי הרשות.

בית-משפט השלום קבע כי בעניין הנדון לא נפל כל פגם בהחלטת המשיבה לפיה הפר המערער את חובת הדיווח, ולפיכך בהחליטה להטיל על המערער עיצום כספי לא חרגה המשיבה מסמכותה. כך גם החלטת הועדה בדבר היקף העיצום הכספי הינה מידתית וראויה.

15. הטלת עיצום כספי לא סביר
ב- ע"א (רח') 20/05 {בונסונג סרפאן נ' מדינת ישראל הועדה להטלת עיצום כספי, פורסם באתר האינטרנט נבו (15.03.06)} נדון ערעור על החלטת הועדה להטלת עיצום כספי על-פי חוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000 {להלן: "חוק איסור הלבנת הון"}, לפיה הטילה הועדה על המערער עיצום כספי בסכום של - 50,000 ש"ח.

המערער הוא איש עסקים תאילנדי, אשר הגיע לישראל ביום 08.05.05 ובאמתחתו סכום במזומן של 50,300$, סכום שעלה בהרבה על הסכום שמותר להכניס לישראל ללא דיווח {18,500$}.

המערער לא הצהיר על הכנסת הסכום כאמור.

לאור האמור נתפס הסכום העודף על הסכום המותר, וועדה להטלת עיצום כספי לפי חוק הלבנת הון קבעה עיצום כספי בסכום שלעיל.

המערער טען כי מדובר במעשה חד-פעמי ובהפרה ראשונה שלו וכי על-פי האמור היה על הועדה להסתפק באזהרה ולא להשית עליו עיצום כספי כלשהו.

המשיבה טענה כי החלטתה בדבר הטלת העיצום הכספי נעשתה על-פי חוק איסור הלבנת הון, אין בה כל פגם והנה החלטה סבירה, שאין כל עילה משפטית לבטלה.

בית-המשפט סבר כי הטלת עיצום בשיעור של 50,000 ש"ח אינה סבירה בנסיבות העניין, והחליט להעמידו על-סך של 25,000 ש"ח בלבד.

16. פקידי הבנק הבאים במגע עם הלקוחות הם המזינים בנתונים את מי שאחראי למילוי חובת הדיווח מטעם התאגיד
ב- ת"פ (יר') 344/04 {מדינת ישראל נ' ישראל שור, פורסם באתר האינטרנט נבו (15.09.2005)} נדונה סוגיה בה נאשמות 5-4, שעבדו בבנק פאג"י, הואשמו בעבירות על חוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000 {להלן: "חוק איסור הלבנת הון"}.

הדיון נסב אודות בקשתן למחיקת כתב אישום בשל כך שאינו מגלה עבירה. הנאשמות טענו כי חובות הדיווח שמטיל החוק אינן חלות עליהן בתוקף תפקידן.

בית-המשפט המחוזי דחה את הבקשה ופסק כי פקידי הבנק הבאים במגע עם הלקוחות הם המזינים בנתונים את מי שאחראי למילוי חובת הדיווח מטעם התאגיד.

האחראי לא יוכל לקיים חובות אלה ללא קבלת הנתונים מפקידי הבנק. אם פקיד הבנק יחדל, יופר הצו, שכן האחראי לא יוכל לדווח או לא יוכל לדווח דיווח אמת.

בית-המשפט הוסיף על האמור כי יש להפריד בין חובת הדיווח של התאגיד הבנקאי לבין העבירה של מי שעושה מעשה כדי שלא יהיה דיווח או לגרום לדיווח בלתי-נכון.

עבירה זו יכולה להתבצע על-ידי הלקוח של הבנק ועל-ידי פקיד הבנק.

בית-המשפט קבע כי הפרשנות שלה טענו הנאשמות 5-4 הינה בניגוד לתכליתו של החוק וללשונו, ותביא לריקונו מכל תוכן.

התאגיד הבנקאי לא יהיה אשם כי לא היתה לו ידיעה שפקידיו אינם ממלאים את חובתם ולכן יהיה פטור מאחריות {סעיף 4 לחוק איסור הלבנת הון}, ואילו עובדיו יהיו פטורים מאחריות כי אין מוטלת עליהם חובה לדווח לרשות ולכן אין להרשיעם בעבירת מחדל.

בית-המשפט קבע כי במקרה דנן, בהיעדר טענה שהמדינה התנהגה התנהגות מכוונת וזדונית ובכך פגעה פגיעה חריפה בתחושת הצדק אין להיזקק לטענה של הגנה מן הצדק כאשר, לכאורה, המדינה פעלה בתום-לב, הגם שייתכנו נסיבות נדירות שגם במקרה כזה יהיה מקום לתחולת הגנה זו אם יתקיימו נסיבות מיוחדות אחרות.

סיכומו-של-דבר, ובהיעדר ראיה התומכת בטענה, לא ניתן לטעון כי מחדלה של הרשות פגע בעקרון השוויון.

17. ערעור על ההחלטה של הטלת עיצום כספי בשל מטבע זר שנתפס במסלול הירוק בשדה התעופה
ב- רע"א (תל-אביב-יפו) 24028-03-12 {עבדללה הילאל נ' מדינת ישראל - בית המכס נתב"ג לוד, תק-מח 2012(2), 2620 (2012)} נדונה בקשת רשות ערעור על פסק-הדין של בית-משפט בה נדחה ערעורו של המבקש על החלטת המשיבה להטיל עליו עיצום כספי בסך 100,000 ש"ח בשל הפרה של הוראת סעיף 9 לחוק איסור הלבנת הון. בית-המשפט קבע בדחותו את הערעור:

"3. המבקש נתפס ביום 16.11.11 במסלול הירוק בנתב"ג כאשר ברשותו סך של 133,387 ש"ח במטבע זר: 20,000 יורו ו- 8,750$, מבלי שדיווח על סכום זה, זאת בניגוד לחוק איסור הלבנת הון המחייב לדווח על כל סכום שמעל 100,000 ש"ח. בשל כך הטילה הוועדה להטלת עיצום כספי עיצום כספי בסך 100,000 ש"ח בשל הפרת חובת הדיווח לפי סעיף 9 לחוק.
4. לטענת המבקש גרסתו היתה מהימנה ועקבית בדבר מקום הכספים ויעדם והסיבה לאי הדיווח (לא ראה שילוט) וכי סכום העיצום הכספי שהוטל עליו חריג וקיצוני והוא הצביע על פסיקה ענפה בה הוטלו עיצומים כספיים בסכומים נמוכים בהרבה (באחוזים מהסכום שלא דווח).
5. הוועדה קבעה כממצא עובדתי כי לא השתכנעה בדבר מקור הכספים ויעדם, ולא בטענת המבקש כי לא ראה השלטים בנתב"ג באשר לסכומים החייבים בדיווח...
נקבע בפסיקה כי לא בנקל יתערב בית-המשפט של ערעור בקביעות מהימנות וממצאים עובדתיים של הערכאה הדיונית, קל וחומר כאשר עסקינן בבקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית-משפט השלום בערעור על החלטת הוועדה, ולא מצאתי כי זהו המקרה שמצדיק התערבות חריגה שכזו.
6. אף טענת המבקש באשר לגובה העיצום אינה מצדיקה מתן רשות ערעור. לפי תקנה 12 לתקנות איסור הלבנת הון הוועדה היתה מוסמכת להטיל על המבקש עיצום כספי בסך של עד 332,870 ש"ח (2.5*133,148 ש"ח), כאשר תקנה 13 לתקנות הנ"ל מסמיכה את הוועדה, מטעמים מיוחדים, לחרוג מהסכום הנ"ל לחומרה או לקולה.
במקרה דנן, נסיבה מיוחדת לחומרה שמצדיקה להחמיר בעונשו של המבקש היא, שבעבר, לפני כ- 6 שנים, כבר הפר המבקש את חובת דיווח, והוטל עליו בגין הפרה זו עיצום כספי בסך 50,000 ש"ח. מסתבר, שהעונש לא הרתיעו לחזור על מעשהו בשנית. משכך, אין מקום להתערב בהחלטת הועדה ובבית-משפט קמא שראו מקום להחמרה בגובה העיצום הכספי מתוך שיקולי הרתעה שהודגשו בפסיקה בגין הפרה של חובת דיווח.
7. לאור כל האמור לעיל, במצטבר, ומכוח סמכותי לפי תקנה 406(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, אני דוחה את הבר"ע."

18. סבירות החלטת הוועדה המינהלית להטלת עיצום כספי על חברה פרטית לניהול השקעות
ב- ע"ר (יר') 1411-10 {הרי ספיר ניהול השקעות בע"מ נ' הוועדה להטלת עיצום כספי לפי חוק איסור הלבנת הון, פורסם באתר האינטרנט נבו (17.11.10)} נדון ערעור על החלטת הועדה המינהלית להטלת עיצום כספי על המערער, שהינה חברה פרטית לניהול השקעות, עיצום כספי.

המערעת תקפה את החלטת הועדה שהיא, לגישתה, שרירותית, מפלה לרעה, שגויה ונגועה בחוסר סבירות קיצוני ופתאומי בקביעת היקף העיצום הכספי.

המערערת טענה בין השאר, כי שיקול-הדעת שהפעילה הועדה היה שגוי נוכח התעלמותה מהטענות בעניין המסמכים המזהים המצויים בתיקי הלקוחות שלה, שהינם העתקים של המקור המצוי בידי הבנק אצלו מתנהל חשבון הלקוח, וכן נוכח התעלמותה מטענות המערערת בנוגע לזיהוי פנים אל פנים את הלקוחות המוכרים לה באופן אישי.

בית-המשפט דחה את הערעור וקבע כי מטרתו העיקרית של חוק איסור הלבנת הון ממוקדת בפירותיהן של העבירות האסורות, המכונות בחוק "עבירות מקור", ובכספים וברכוש ששימשו או שאיפשרו את ביצוען, ותכליתו היא בעיקר לחלט לאוצר המדינה רכוש וכספים שחוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000 {להלן: "חוק לאיסור הלבנת הון" או "החוק"} רואה בהם רכוש אסור וכספים אסורים.

במטרה לחשוף תופעות של העברות כספים מיד ליד וממקום למקום נקט המחוקק בשיטה הנהוגה בדיני מסים, והטיל חובה לדווח באורח שוטף על העברות של רכוש ושל כספים, הן במערכות הפיננסיות למיניהן, והן בדרכים אחרות.

תפקידו של בית-המשפט בהליך הערעור בעניין הטלת עיצום כספי לפי חוק איסור הלבנת הון הוא לקיים ביקורת שיפוטית על החלטתה של הרשות המינהלית, שמשמעותה - בחינת ההחלטה, בהתחשב בסמכויות ובסעדים שמקורם במשפט המינהלי.

במילים אחרות, בשלב הערעור אין בית-המשפט אמור לבחון את טיב הראיות שנשמעו בפני הועדה ומהימנותן, אלא תפקידו לבחון את סבירות החלטתה של הועדה, את המידתיות שלה והאם הועדה מיישמת את אמות-המידה והעקרונות המקובלים.

19. בעל עסק למתן שירותי מטבע - הפחתת סכום העיצום
ב- רע"א (יר') 28818-04-13 {יוסי בזוב נ' הוועדה לעיצום כספי - משרד האוצר, תק-מח 2013(4), 5718 (2013)} נדונה בקשה למתן רשות ערעור על פסק-דינו של בית-משפט השלום שקיבל את ערעורו של המבקש - בעל עסק למתן שירותי מטבע - באופן חלקי, והורה על הפחתת סכום העיצום הכספי שהוטל עליו בהחלטת המשיבה, כך שתחת העיצום בסך 1,130,000 ש"ח, יעמוד סכום העיצום על-סך של 800,000 ש"ח. בית-המשפט דחה את הבקשה למתן רשות ערעור וקבע:

"14. דין הבקשה להידחות, מן הטעם שאין היא מעוררת שאלות משפטיות, ודאי לא כאלה שיש בהן חשיבות כללית, ואשר טרם הוכרעו (ראו רע"פ 10687/02 הנדימן עשה זאת בעצמך בע"מ נ' מדינת ישראל, מיום 20.03.03). יתרה מזאת, מרבית טענותיו של המבקש כלל לא נטענו בבית-משפט קמא, וגם מטעם זה משוללת הבקשה יסוד.
15. טענות המבקש, ככל שהן מופנות לממצאי הדו"ח, עומדות בסתירה מוחלטת לעמדתו בפני הוועדה ובפני בית-משפט קמא. כפי שהראיתי לעיל, בשני ההליכים היה המבקש מיוצג, ובשני ההליכים ראו באי כוחו להדגיש כי אין הם מביאים במחלוקת את ממצאי הדו"ח, על היקף הסכומים המפורטים בו ועל היקף ההפרות השונות. הטענה לפיה לא כפר בפני הוועדה בממצאים בשל חוסר ידע וחוסר יכולת לפרש את עשרות אלפי הנתונים המספריים המופיעים בנספחים שצורפו לו - לאו טענה היא. עיסוקו של המבקש בכספים, ובמשך שנים הוא מתנהל מול הרשות לאיסור הלבנת הון. קשה להעלות על הדעת כי אדם שזה עיסוקו אינו מסוגל לפרש את הנתונים המספריים, שמקורם בעסק שהוא עצמו מנהל, "בשל חוסר ידע". בנוסף, המבקש היה מיוצג בפני הוועדה, ועורך דינו הוא שהבהיר כי אינו חולק על ממצאי הביקורת. יתרה מזאת, לאחר החלטת הוועדה, ודאי שהמבקש הבין את המשמעות הנודעת להיקף ההפרות שיוחסו לו. והנה, על-אף ששכר את שירותיהם של עורכי-דין חדשים, גם הם לא מצאו לנכון להעמיד במחלוקת את ממצאי הביקורת במסגרת הערעור שהגישו לבית-משפט קמא. המדובר, אם כך, בממצאי עובדה מוסכמים, אשר עתה מתבקש כי במסגרת ערעור ברשות (אם יינתן), יתערב בהם בית-המשפט. כזאת לא ייתכן. המבקש אינו רשאי לכפור עתה בממצאי הדו"ח ולטעון לטעויות שנפלו בו, כאשר הצהיר מפורשות הן בפני הוועדה והן בפני ערכאת הערעור כי אינו כופר בממצאים אלה, וכאשר לא הובא על ידו טעם מבורר לשינוי העמדה.
16. אשר לחוות-הדעת שהגשתה התבקשה, הרי שבניגוד לאופן בו ביקש ב"כ המבקש להציגה, ודאי שהמדובר בראיה חדשה שאין מקום להגישה במסגרת בקשה למתן רשות ערעור. בצדק טוען ב"כ המשיבה כי מכוח תקנה 19 לתקנות איסור הלבנת הון (עיצום כספי), התשס"ב-2001 (להלן: "תקנות עיצום כספי") חל פרק ל' לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 על ערעור על החלטת הוועדה, בשינויים המחוייבים, וכשאין בתקנות עיצום כספי הוראה אחרת. על-פי תקנה 457(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, אין בעל דין זכאי להביא ראיות נוספות בערעור אלא ברשות בית-המשפט. כלל הוא, שרשות כזו לא תינתן אלא במקרים חריגים, והטעם לכך ברור...
17. גם לגופו של עניין לא מצאתי יסוד לטענותיו של המבקש. לא למותר להקדים ולהעיר, כי המבקש מפנה לנספחים שצורפו לדו"ח הביקורת, מבלי שצרפם לבקשה. מכל מקום, עיון בטענותיו הכלליות והבלתי ברורות, יש לומר, מעלה כי אין הוא קורא דברים כהווייתם. הדו"ח מפרט תחילה, בסעיפיו השונים, את סכום כלל העסקאות החייבות דיווח שנבדקו לפי חובת דיווח זו או אחרת, ולאחר מכן מפרט את הממצאים לגבי אותן עסקאות שנמצאה לגביהן הפרה. בנספחים פורטו פעולות ההמרה שנמצאו לקויות, אחת לאחת. כך, למשל, בסעיף ו.2.ב לדו"ח, שעניינו אופן הדיווח לרשות של עסקאות המרה בסכום של 50,000 ש"ח ומעלה, כפי שהוא מתחייב על-פי הצו (בתקשורת מחשבים, על גבי מצע אופטי או מצע מגנטי, או במסמך מודפס), מצאו עורכי הדו"ח כי החל ממאי 2002 ביצע העסק 14,311 עסקאות מן הסוג האמור, בסכום כולל של כ- 2 מיליארד ש"ח. סכום זה אינו סכום ההפרה, אלא מהווה סכימה של כלל העסקאות המחייבות דיווח באחת מן הדרכים שפורטו לעיל, בשל סכום העסקה. בהמשך (סעיף ו.2.ה) מפרט הדו"ח, כי מתוך כלל העסקאות הללו (14,311) נמצאו 1,637 עסקאות משנת 2002, שהדיווח שהועבר בגינן לא היה באחת הדרכים הקבועות בצו, ואשר סכומן הכולל הוא כ- 258,000,000 ש"ח. בנוסף נמצא, כי בחודש ינואר 2008 ביצע העסק 266 עסקאות המרה בסכום של 50,000 ש"ח ומעלה, ואשר הדיווח בגינן הועבר במדיה לא תקינה. סכומן המצטבר של אלה מגיע כדי כ- 39,000,000 ש"ח. המדובר, איפוא, באבחנה ברורה שנעשתה בדו"ח בין היקף העסקאות הכולל, כשהן מסווגות על-פי חובת הדיווח החלה על כל אחד מן הסוגים, לבין היקף העסקאות לגביהן נמצאה הפרה, על-פי הסיווג האמור. התקשיתי, איפוא, לעקוב אחר טענותיו של המבקש לעניין כפילויות.
בהשלמת הסיכומים הצביע ב"כ המבקש על מה שנראה בעיניו סתירות פנימיות בסעיף 5 לפסק-דינו של בית-משפט קמא. לטענתו, אין להבין מפסק-הדין מה מספר העסקאות הלקויות שביצע המבקש לשיטת בית-המשפט, שהרי בסעיף 5א לפסק-הדין מופיע המספר 1,108 עסקאות, בסעיף 5ב מופיע המספר 1,637 עסקאות, בסעיף 5ג מופיעים המספרים 6,720, 13,175 ו- 12,433. ב"כ המבקש מסכם ושואל: "מה מספר העסקאות שביצע המערער לשיטת בית-משפט קמא? 1,108, 1637, 6,720... או סכומם המצטבר?"
התשובה לכך כה פשוטה, עד כי התקשיתי להבין על מה ראה ב"כ המבקש להציג שאלה זו. והלא כל אחד מן המספרים הללו מייצג עסקאות מסוג מסויים, שחובת דיווח ספציפית בגינן הופרה. כך נמצאו 1,108 עסקאות בהיקף כספי כולל של כ- 146,000,000 ש"ח, שביחס אליהן לא נרשמו פרטי הזיהוי של הלקוח; כך נמצאו 1,637 עסקאות במהלך שנת 2002, שהיקפן הכספי הכולל הוא כ- 258,000,000 ש"ח, ואשר ביחס אליהן הועבר דיווח ידני ולא באופן הנדרש על-פי הצו; כך נמצא שביחס ל- 6,270 עסקאות שהיקפן הכולל כ- 877,000,000 ש"ח לא צוינה כתובתו של מבקש השירות; ביחס ל- 13,175 עסקאות בהיקף כולל של כ- 1.9 מיליארד ש"ח לא צויין תאריך הלידה של מבקש השירות וכו'. התשובה לשאלה שהציג ב"כ המבקש הינה איפוא, כי המבקש ביצע עסקאות מסוגים שונים, בהיקפים שונים, והפר ביחס לכל אחד מסוגים אלה את חובת הדיווח הנדרשת (אחת או יותר). ודאי שאין לראות בעסקה שלגביה היתה הפרה של יותר מחובת דיווח אחת, כ"הפרה אחת".
הנה-כי-כן, אין יסוד להרהר אחר התשתית העובדתית ששימשה את הוועדה בהחלטתה, כמו גם את בית-משפט קמא, הן מן הטעם שהמבקש לא כפר בה בשני הליכים אלה גם יחד, והן משום שלגופו של עניין לא הצביע בא-כוחו על פרכות הקיימות בה.
הוא הדבר גם ביחס ליתר טענותיו של המבקש..."

20. בקשה לעיכוב ביצוע תשלום העיצום - הפקדת ערבון
ב- ע"מ (כ"ס) 23125-02-15 {מחמד סלימאן אלעמראני נ' הוועדה להטלת עיצום כספי שבמשרד האוצר, תק-של 2015(1), 121641 (2015)} נדונו שתי בקשות נגדיות של כל אחד מהצדדים. הראשונה בזמן, בקשת המערער להורות על עיכוב ביצוע תשלום עיצום כספי אשר הוטל עליו על-ידי המשיבה בגין הפרת הוראות סעיף 9 לחוק איסור הלבנת הון, ולהחזיר לידיו את הסך המוחזק בידיה, וזאת עד למתן ההחלטה בערעורו. השניה, בקשת המשיבה לחייב את המערער להפקיד עירבון להבטחת הוצאותיה.

בית-המשפט קבע כי בשלב זה אין מקום להנחה כי סיכויי ההצלחה בערעור גבוהים במובהק והנטל המוטל על המערער מחייב רמת שכנוע שטרם הונחה בעיקרי טיעון (שאף טרם הוגשו) ולכן ניכרת חשיבותו של המבחן השני. בעניין אחרון זה, העובדה שהכספים מוחזקים בידי המדינה מפריכה למעשה בסיס לחשש כי יהיה קושי כלשהו להשבת המצב לקדמותו.

בהיעדר קושי לקבל את הכספים בחזרה על-פירותיהם נשמטת הקרקע לטענת הקושי בהשבת המצב לקדמותו, ולכן דין בקשת עיכוב הביצוע להידחות.

עוד נקבע, כי במקום שבו סיכויי הערעור אינם נעדרי סיכוי לחלוטין, ולא נטען כי קיים חשש כלשהו להיעדר אמצעים לתשלום ההוצאות שלהבטחתן נועד הפיקדון - אין מקום להורות על הפקדתו בנסיבות.

21. המרת העיצום באזהרה
ב- ב"ש (רמלה) 5080/08 {עויסאת אמין נ' מדינת ישראל, תק-של 2008(3), 17517 (2008)} קבע בית-המשפט:

"בפני ערעור לפי סעיף 20 לחוק איסור הלבנת הון, התש"ס 2000 במסגרתו נתבקש בית-המשפט להורות כי בהחלטת הועדה להטלת עיצום כספי נפלו פגמים מהותיים כדי הצדקת התערבותו של בית-המשפט להמרת הסנקציה הכספית לאזהרה בלבד...
49. סעדים
50. עתירתו של המערער הינה בפועל לביטול החלטת הרשות, תוך התערבות בשיקול-הדעת שהופעל במקרה זה, נוכח הפגמים שנפלו בדרך קבלת ההחלטה, והמרת החיוב הכספי באזהרה בלבד.
51. נוכח כך היה עלי להכריע האם אכן יש בפגמים שנימנו לעיל כדי להביא לביטול החלטת הועדה בבסיסה, וככל שכן, מהו תוצר אותה החלטה.
52. אני מכירה בחשיבותו הרבה של חוק איסור הלבנת הון, וכן בהשלכות שיש לאכיפתו על הציבור בכללותו כמו גם להיבטים הנוגעים לקשריה הכלכליים של המדינה עם מדינות נוספות ככל שהדבר נוגע לאכיפת כללי איסור הלבנת הון.
53. כן אני מודעת לחשיבות אלמנט ההרתעה הטמון בהחלטות מעין אלו של הועדה ומכאן הזהירות הנדרשת בבואו של בית-המשפט לבחון את אותן החלטות.
54. מאידך, אני סבורה כי כל חברה מתוקנת נשענת כתנאי בלעדיו אין, על אמון הציבור ברשות.
אמון זה מותנה, בין היתר, בסבירות פעולותיה ודרך קבלת החלטות הרשות כפי שהן נצפות על-ידי האזרח.
כמו-כן זה המקום לציין כי במקרה דנן אין עסקינן בפגם בודד, זה או אחר, שנפל בפעולת הרשות אלא במספר ליקויים המשתלבים זה בזה והמכוונים לתוצאה בתיק זה.
55. האיזון בין מכלול השיקולים השונים, נמצא לשיטתי במקרה זה בביטול החלטת הועדה, אך מתן אפשרות לוועדה במתכונת תקינה לשוב ולדון בעניינו של המערער תוך מניעת הישנות הפגמים שנימנו לעיל וזאת תוך זמן קצר ביותר.
56. אין אני סבורה כי הדרך הנכונה במקרה זה יהא בהמרת העיצום הכספי באזהרה אלא ליתן בידי הועדה את האפשרות לתקן את הליקויים.
החלטתי זו מתבססת, בנוסף לאמור לעיל, גם על הטעמים הבאים;
57. בית-המשפט העליון פסק לא אחת כי הוא בוחן את החלטת הרשות על-פי עילות הביקורת המשפטית, אך אין הוא משמש ערכאה המחליטה במקום הרשות המינהלית. הוא אינו שוקל את שיקוליה ולא ימיר את שיקול-דעתה בשיקול-דעתו שלו (בעניין זה ראה לדוגמא בג"צ 194/93 ח"כ שגב נ' שר החוץ ואח', פ"ד מט(5), 57, בג"צ 7279/95 ועד מקומי כרמי יוסף ואח' נ' שר החינוך (לא פורסם).
58. העובדה כי ייתכן והייתי מגיעה להחלטה אחרת במקום הוועדה, אין בה כשלעצמה די על-מנת שיחול שיקול-דעתי במקום שיקול-דעת הוועדה.
59.גם בבואי לבחון את הפגמים שנפלו בדרך התנהלות הרשות במקרה זה, אין אני יכולה להתעלם ממעשיו ומחדליו של המערער.
בעניין זה יש לציין כי נמצא במפורש כי המערער ביקש להיכנס לתוך מדינת ישראל כשהוא מחזיק בידיו סכומי כסף ניכרים מבלי שידווח על כך. אין אני סבורה כי העובדה שהמשיבה כשלה בדרך התנהלותה מקימה למערער באופן אוטומטי "פטור" מתשלום עיצום כספי.
עוד יש לציין כי מתוך הודאותיו של המערער בפני החוקרים עולות תמיהות אשר לא ניתן להתעלם מהן.
60. עוד יש להוסיף כי דווקא לאור טענותיו של המערער עצמו כי סבירות פעולתה של הרשות, מותנה בין היתר בשאלת הכרעותיה במקרים דומים אחרים שהרי יש מקום לאפשר לוועדה להפעיל את אותו שיקול-דעת, בין היתר על בסיס מאגר הנתונים המצוי בידה, כגורם מינהלי-מקצועי, ולקבל החלטה שהינה סבירה בעניין זה.
61. בתקנה 19 לתקנות איסור הלבנת הון נקבע...
מעיון בפרק ל' לתקנות סדר הדין האזרחי ובמיוחד תקנה 455 כמו גם תקנה 462, אני למדה כי אכן דרך המלך במקרה דנן הוא בהשבת הדיון לועדה לצורך מתן החלטתה, לאחר שתתכנס כדבעי.
50. ממכלול הטעמים שנימנו לעיל אני מורה כי הערעור מתקבל במובן זה שהחלטת הועדה מיום 10.08.08 (אשר נחתמה ביום 26.08.08) בטלה ובמקומה תתכנס ועדה חלופית.
הוועדה תתכנס בתוך ארבעה ימים ממועד קבלת החלטתי זו ותיתן החלטתה לא יאוחר מארבעה ימים לאחר מכן.
ככל שלא תיתכנס הועדה כאמור בהחלטתי זו, או לא תינתן החלטתה במועד הנקוב, יושבו למערער מלוא הסכומים שנתפסו על-ידי המשיבה, לרבות הסכומים שהופקדו בנאמנות בידי ב"כ המערער..."

22. עיצום בגין הפרות של חובות הזיהוי והדיווח
ב- עש"א (בית-שמש) 47023-02-12 {צ'יינג' הכיכר בע"מ נ' פיני שחר יו"ר הוועדה להטלת עיצום כספי, תק-של 2013(1), 45280 (2013)} נדוןערעור לפי סעיף 20(א) לחוק איסור הלבנת הון, שעניינו החלטת וועדה להטלת עיצום כספי הפועלת מכוח החוק, להטיל על המערערת, שהיא נותנת שירותי מטבע, עיצום כספי בסך 700,000 ש"ח וזאת בגין הפרות של חובות הזיהוי וחובות הדיווח המוטלות עליה מכוח החוק ובהתאם לצו איסור הלבנת הון (חובות זיהוי, דיווח וניהול רישומים של נותני שירותי מטבע), התשס"ב-2002.

טענתה המרכזית של המערערת היא, כי החלטת הוועדה לוקה בחוסר מידתיות, זאת, בין היתר, נוכח התעלמותה מהיקפם המצומצם ביותר של עסקי המערערת ומחוסר הפרופורציה בין שיעור העיצום שהוטל לבין רווחיה השנתיים של המערערת, ומכך שתוצאת העיצום שהוטל היא חיסול עסקה של המערערת שהוא חיוני לפרנסת בעליה. בהקשר זה נטען עוד, כי חוסר המידתיות נלמד גם נוכח עיצומים כספיים בשיעור דומה ולעיתים קטן יותר שהוטלו במקרים אחרים {שטיב ההפרות בהם לא הוברר} על תאגידים בנקאיים שהיקף פעילותם הכספי גדול פי עשרות מונים מהיקף פעילותה של המערערת, עניין העולה גם כדי אפליה. בית-המשפט קבע:

"29. נוכח האמור לעיל, המסקנה היא כי הטלת עיצום כספי איננה בבחינת הליך אזרחי ובענייננו אין תחולה להוראות חוק ההתיישנות...
54. האם עלה בידי המערערת להסביר או להראות לוועדה כי בנסיבות העניין, חרף האמור לעיל, לא נחזו הדברים בעיניה כהתנהלות בלתי-רגילה או כהתנהלות שנועדה לעקוף את חובת הדיווח?
55. על שאלה זו יש להשיב, לדעתי, בשלילה...
67. נוכח האמור לעיל, גם לעניין זה הונחה בפני הוועדה תשתית ראייתית משמעותית ומספקת לכך שפעולות ההמרה שנעשו בסכומים הקרובים לרף הדיווח נחזו בעיניה של המערערת כבלתי-רגילות וכי משלא דווחו כנדרש הופרה החובה הקבועה בס' 6(ב) לצו...
76. בנסיבות אלה, בשים-לב למספרן של ההפרות, להיקפן הכספי העצום, לטיבן ולחומרתן כמו גם לכך שלמצער ביחס להפרות בהיקף משמעותי ביותר נעשו הדברים ביודעין ותוך בחירה להימנע מדיווח, ברי כי בפני הוועדה הונחה תשתית עובדתית הולמת למסקנה אליה הגיעה, לפיה נמצאו כשלים מהותיים בהתנהלותה של המערערת וכי כמות ההפרות מעידה על זלזול של המערערת בהוראות החוק והתעלמות מהן, באופן המקים חשש כי לא פעלה בתום-לב אלא מתוך מטרה למנוע דיווח או לגרום לדיווח כוזב...
84. בענייננו הוגשו לוועדה דוחותיה הכספיים המבוקרים של המערערת לתקופה שעד לסוף שנת 2009. מן הדוחות נראה, כי היקף הכנסותיה של המערערת בארבע השנים שקדמו לביקורת עומד בממוצע על כ- 500,000 ש"ח בשנה. המערערת העלתה טענות שונות ביחס למצבה הכלכלי, לרווחיה השנתיים, לתזרים המזומנים שלה ולמשמעות העיצום על פעילותה על יסוד דו"חותיה הכספיים.
85. בדיון בפניה לא ביקשה הוועדה להציג למערערת שאלות כלשהן בעניין זה. בהחלטת הוועדה אין כל התייחסות לטענות בדבר נתוניה הכספיים של המערערת ומצבה הכלכלי. גם בעיקרי הטיעון מטעמו לא טען המשיב דבר לעניין זה.
86. סבורני, כי בנסיבות העניין שומה היה על הוועדה לתת דעתה גם למצבה הכלכלי של המערערת בבואה לקבוע את שיעור העיצום שיוטל עליה. משלא עשתה כן, יש בכך כדי להשליך על סבירות ההחלטה. עם-זאת, כפי שצויין לעיל, אין מדובר בשיקול מכריע שיש בו כדי לשנות את מצב הדברים מן הקצה אל הקצה, והמשקל שיש לתת לו צריך שייעשה אל מול תכליתו של העיצום הכספי. לתוצאה העולה מן האמור אתייחס להלן בפרק הסיכום.
87. לשם שלמות הדברים אציין, כי לא מצאתי ממש ביתר טענותיה של המערערת. חלק מהטענות הועלו בעלמא וללא הפנייה לעסקאות המרה קונקרטיות שלא היה מקום להביאן בחשבון לפי הטענה, ומכל מקום אין בשלל טענותיה של המערערת כדי לשנות באורח ממשי את התמונה הכוללת העולה מהתשתית שהונחה בפני הוועדה.
שיעור העיצום - סיכום ותוצאה
88. שיעורו של העיצום שהוטל על המערערת - 700,000 ש"ח - הוא משמעותי. הוא עומד על כשליש מהשיעור המירבי הקבוע בחוק.
89. ככלל, בנסיבות העניין, נוכח מהות ההפרות, חומרתן, מספרן העצום והיקפן הכספי, כמו גם בשים-לב להתנהלותה של המערערת שבחרה ביודעין להימנע כליל מדיווח גם בתקופה שלגביה לא יכול להיות חולק כי ידעה היטב על חובות הדיווח המוטלות עליה, נוכח תכליתו של העיצום הכספי להרתיע מפרי חוק, וגם בשים-לב לשיקולים שעמדו לטובתה של המערערת - לרבות העובדה שדובר בהפרה ראשונה וכי המערערת שיתפה פעולה עם גורמי הביקורת וביצעה צעדים לתיקון הליקויים - אינני סבור כי עיצום בשיעור האמור הוא, לכתחילה, בלתי מידתי או בלתי-סביר.
90. עם-זאת, כפי שצויין לעיל, הוועדה לא נתנה דעתה לפרק הזמן הניכר שחלף מאז שנעשו חלק מההפרות ועד למועד מתן החלטתה. כמו-כן לא הביאה הוועדה במניין שיקוליה את נתוניה הכספיים של המערערת כפי שעולים מהדוחות הכספיים שהוצגו בפניה, ואשר יש ליתן להם משקל מסויים במסגרת מכלול השיקולים הצריכים לעניין.
91. במכלול הנסיבות כפי שפורטו לעיל, לאחר שנתתי דעתי גם לשיקולים האמורים וגם להיקף הכספי של עסקאות ההמרה הבלתי-מדווחות שנעשו קודם לשנת 2005, ובשים-לב גם לריסון שעל בית-המשפט לנהוג בכל האמור בהתערבות בהחלטות הוועדה ולכך שככלל, אל לו לבית-המשפט לשים את שיקול-דעתו תחת שיקול-דעתה של הוועדה, סבורני כי יש להעמיד את העיצום הכספי בענייננו על-סך של 600,000 ש"ח. בנסיבות העניין לא מצאתי להורות על החזרת הדיון בשאלת גובה העיצום לוועדה וסברתי שראוי ונכון להביא את העניין שהובא בפני לסיומו במסגרת הערעור (ראו: רע"א (מחוזי יר')18286-10-10 יו"ר הוועדה להטלת עיצום כספי נ' בן עמי, בפסקה 25 (23.08.11))..."

23. נשא סכומי כסף שונים במטבע שונה במעבר בשדה התעופה - הוטל עיצום כספי
ב- עש"א 7746-07-12 {מרק חילר נ' מדינת ישראל - הוועדה לעיצום כספי - זאב צילברברג יו"ר הוועדה, תק-של 2012(4), 86769 (2012)} נדון ערעור שהגיש המערער, על החלטה של הוועדה להטלת עיצומים, הפועלת מכוח סעיף 15 לחוק איסור הלבנת הון. בית-המשפט קבע:

"2. המערער, נכנס לארץ ב- 29.01.12 בנמל תעופה בן-גוריון, עבר דרך המסלול הירוק, כאשר הוא נושא עליו סכומי כסף שונים במטבעות שונים על-סך כולל של 710,374 ש"ח.
3. המערער הפר את חובת הדיווח המוטלת עליו לפי סעיף 9(ב) לחוק. סכום ההפרה הינו 610,374 ש"ח. הסכום המותר ללא חובת הצהרה הינו מאה אלף ש"ח (ראה התוספת הרביעית לחוק).
4. ב- 01.02.12 נשלחה למערער על-ידי הוועדה הודעה על בקשה להטלת עיצום כספי לפי סעיף 17 לחוק, עקב בקשת דחיה של המערער נדחה מועד כינוס הוועדה מ- 07.02.12 ל- 21.02.12. קויימו שני דיונים. דיון ראשון ב- 21.02.12 ודיון שני ב- 04.03.12.
5. ב- 07.06.12 נתקבל מכתב תשובה אצל המערער ונאמר שבתאריך 24.05.12 הוחלט על-ידי הוועדה להטיל עיצום כספי על-סך 400,000 ש"ח. ב- 12.06.12 שולם סכום העיצום בסך של 400,000 ש"ח. יתרת הכספים שנתפסו הושבו למערער.
6. חלה טעות בסיכום סכומי השטרות אשר נתפסו על-ידי המכס. 14 שטרות של 50 יורו הינם 750 יורו ולא 7,500 יורו כפי שצויין בטעות בדוח (ראה נספח ב). אי-לכך ישנה אי-התאמה בין הסכום שנכתב בדו"ח לבין הסכום שנתפס בפועל.
7. במסגרת הערעור עותר המערער כי אבחן מחדש את החלטת הוועדה, תוך כך שאבטל או אורה על הפחתה משמעותית של העיצום הכספי אשר הוטל עליו.
8. בהתאם להחלטתי מיום 04.07.12 המערער מסר עותק של הודעת הערעור למשיבה אשר הגישה תגובה בכתב לערעור והמערער השיב לתגובת המשיבה.
9. כבר בראשית הדברים אדגיש ואציין כי לוועדה כרשות מינהלית יש שיקול-דעת לפעול במסגרת פעולותיה. בית-המשפט לא קובע האם שיקול-הדעת של הוועדה היה נכון או לא נכון, אלא הוא קובע האם שיקול-הדעת של הוועדה היה סביר או בלתי-סביר. ובמילים אחרות: האם הוועדה חרגה ממתחם הסבירות או לא.
10. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות המפורטים שבפניי, על נספחיהם ובחנתי טענות הצדדים, מצאתי כי נפל פגם מהותי המתייחס למועד מתן החלטת הוועדה ובאופן המצדיק את התערבותי, לפיכך דין הערעור להתקבל באופן חלקי על דרך הפחתת העיצום...
24. בענייננו, הסכום שלא דיווח עליו 610,374 ש"ח, העיצום שהוטל 400,000 ש"ח, היחס הינו 65% ועל כך מלין המערער. תקנה 12 תוחמת את סכום העיצום בהתאם לתדירות ההפרה והיקפה. מחד, הוועדה לא מיצתה את הדין עם המערער והפעילה שיקול-דעת מסויים, מנגד, כפי שיפורט בהמשך, הוועדה לא נתנה דעתה לפגם המהותי המתייחס למועד מתן החלטתה ובהחלטתה אין התייחסות לעובדת מתן ההחלטה באיחור ניכר...
41. לסיכום, ניכר כי הוועדה פרטה ונימקה את ההחלטה, לא מצאה את גרסאותיו מהימנות, מקור הכספים או זהות האנשים המשלמים אינה ידועה, ייעוד הכספים אינו ברור ואין במסמכים שהציג כדי לתמוך בגרסאות. הוועדה אספה נתונים ככל שהמערער סיפק לידה, יש לזכור שהמערער טוען לבעלות בכספים ולכן בידיו מצויים המסמכים לאשר זאת. קביעותיה של הוועדה מקובלות עלי ולא מצאתי להתערב בהן והן המהוות תשתית לבחינת סבירות העיצום הכספי...
ט. האם נפלו פגמים בקבלת ההחלטה
47. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות המפורטים שבפניי, על נספחיהם ובחנתי טענות הצדדים, מצאתי כי נפל פגם מהותי המתייחס למועד מתן ההחלטה באופן המצדיק התערבותי. עקב פגם מהותי זה, ראוי היה להעמיד את העיצום על-סך 50% מהסכום שאליו מיוחסת ההפרה.
48. לוועדה נדרש פרק זמן של שלושה חודשים למתן ההחלטה, הוראת החוק בעניין זה הינן תקנה 5(ד) לתקנות ומשם הפנייה לסעיף 11(ב) לחוק. להלן לשון התקנה...
49.סעיף 11 (ב) לחוק...
50. משך זמן תפיסת הכספים הוא עשרה ימים. במשך עשרה ימים אלו על הוועדה לתת את תשובתה. למשיבה נדרשו שלושה חודשים. פרק זמן הינו חורג בצורה מהותית מהוראת החוק וחורג ממתחם הסבירות אשר בו הפרט ממתין לתשובה מרשות מינהלית, ואף גורם לפגיעה בזכות הקניין של המערער.
51. לא מצאתי בהחלטת הוועדה או בכתב התשובה לערעור הסבר מניח את הדעת לשיהוי במתן החלטתה. בסעיף 44(ג) לכתב התשובה מציינת המשיבה כי עקב ריבוי הגרסאות, מורכבות התיק ותרגום מסמכים בכמה שפות ניתנה ההחלטה לאחר שלושה חודשים. אין הצדקה עניינית לכך ובכך יש פגם מהותי ופגיעה במערער. הוועדה לא שקלה את כל השיקולים הרלוואנטיים והרי זהו אחד המבחנים לקבוע האם ההחלטה הינה סבירה ומידתית.
52. קיים פגם בהפעלת שיקול-הדעת של המשיבה בבואה לבחון את כלל הנתונים והשיקולים שיש בפניה במתן החלטה. על המשיבה לשקול את כל השיקולים הרלוואנטיים אשר עליהם ניתן ללמוד, בין היתר, מהחוק ותכליתו. הגבלת המחוקק את פרק הזמן שבו ניתן להחזיק בסכום התפוס משיקה להגבלת המחוקק את פרק הזמן למתן ההחלטה, לא בכדי קשר המחוקק את תקנה 5(ד) עם סעיף 11(ב) לחוק. המחוקק שם לנגד עיניו את הזכויות הנפגעות של המפר לכאורה, כגון הזכות לקניין, ואת ציפייתו של המפר לקבל תשובה תוך זמן סביר מרשות מינהלית וקבע מניין עשרה ימים. הוועדה לא שקללה את עובדת מתן ההחלטה באיחור במסגרת שיקוליה לקביעת גובה העיצום ונראה כי כלל לא התייחסה לאיחור הגדול והמהותי.
53. היה על המשיבה לאזן בין שיקולי ההרתעה, תכלית החוק, גרסאותיו הרבות של המערער לבין התנהלותה אשר נבחנת במשקפי סבירות. זהו שיקול שהיה עליה לתת עליו את הדעת, במיוחד לאור העובדה, שלרוב, פרק הזמן שבו נותנת החלטתה הינו בתום הדיון. (ראה נספח יג, מסקירת החלטות שניתנו על-ידי הוועדה במהלך שנת 2011, ברוב המקרים ההחלטה ניתנה בתום הדיון).
54. אציין כי המערער העלה טענות רבות ביחס להתנהלות המשיבה ולפגמים דיונים אשר אין בידי לקבל כגון: אי-מסירת הפרוטוקולים בניגוד לתקנה 5(ב) לתקנות ופגם בקבלת ההחלטה-אינה ברוב דעות בניגוד לסעיף 13(ד) לחוק. אין בכך פגמים היורדים לשורש העניין או פוגעים פגיעה מהותית בזכויות המערער.
י. סיכום
55. לאור כל האמור לעיל מצאתי שיש לקבל את הערעור באופן חלקי ולהתערב בהחלטת הוועדה באופן שסכום העיצום הכספי יופחת ויהיה בשיעור של 50% מסכום ההפרה, סך של 305,187 ש"ח. על המשיבה להחזיר למערער, לידי עורך-דינו, את סכום העיצום העודף בצירוף הפרשי הצמדה וריבית שיחושבו לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א-1961 מיום משלוח החלטת הוועדה למערער, 07.06.12 ועד לתשלום בפועל."

24. עיצום בשל הפרת חובת דיווח
ב-עשא (בית-שמש) 8646-04-11 { חברת פ.א.י שילת יזמות בעמ נ' אסף נחמני, יור הוועדה לעיצום כספי, תק-של 2012(3), 34665(05/08/2012)} נדון ערעור לפי ס' 20(א) לחוק איסור הלבנת הון, תש"ס-2000 (להלן: "חוק איסור הלבנת הון" או "החוק") שעניינו החלטת ועדה להטלת עיצום כספי הפועלת מכח החוק (להלן "הוועדה"), להטיל על המערערת - נותן שירותי מטבע - עיצום כספי בגין הפרות של חובות הדיווח המוטלות עליו. בית-המשפט קבע:

"דיון והכרעה
22. השאלה המרכזית המתעוררת בערעור עניינה באמת-המידה לעניין קיומה של חובת הדיווח על פעולות "בלתי-רגילות" הקבועה בסעיףפ 6(ב) לצו נותני שירותי המטבע.
ביתר פירוט: האם כטענת המערערת עסקינן באמת-מידה סובייקטיבית המקימה חובת דיווח מקום בו נראות הפעולות בעיניו של נותן שירותי המטבע כבלתי-רגילות, או שמא מדובר באמת-מידה אובייקטיבית לפיה חובת הדיווח קמה גם בנסיבות בהן באורח אובייקטיבי צריך היה נותן שירותי המטבע לראות בפעולות כבלתי-רגילות, אף אם בפועל אלה לא נחזו בעיניו כבלתי-רגילות...
43. לאור כל האמור לעיל, לשיטתי, בנסיבות העניין, התוצאה הפרשנית המתחייבת היא כי אמת-המידה הקובעת באשר לחובת הדיווח על פעולות בלתי-רגילות היא אמת-מידה סובייקטיבית. חובת הדיווח על פעולות בלתי-רגילות קמה מקום בו הפעולה נחזתה בעיניו של נותן שירותי המטבע כפעולה בלתי-רגילה.
ודוק: פעולה "בלתי-רגילה" אינה בהכרח פעולה של הלבנת הון. ממילא לא נדרשת ידיעה ודאית של נותן שירותי המטבע כי מדובר בפעולה של הלבנת הון או בפעולה הקשורה להלבנת הון. התיבה פעולה "בלתי-רגילה" מלמדת כי עסקינן בפעולה שאיננה שגרתית, פעולה החורגת מדפוס הפעילות הרגיל, באופן שיכול להקים בסיס לכך שאפשר והיא קשורה להלבנת הון. פעולה כאמור שנחזתה ככזו על-ידי נותן שירותי המטבע, די בה כדי להקים חובת דיווח (השוו: י' שפר, "העבירות שבחוק איסור הלבנת הון: המאבק הבינלאומי בהלבנת הון במציאות הישראלית", המשפט יא 555, 570 (תשס"ז)).
חובת הדיווח על פעולות "בלתי-רגילות" - ההיבט הראייתי
44. ראינו, אם-כן, כי אמת-המידה להתגבשותה של חובת הדיווח על פעולות בלתי-רגילות היא אמת-מידה סובייקטיבית. שאלה אחרת ונפרדת היא כיצד ועל יסוד איזו תשתית עובדתית תוכל הוועדה להסיק את התקיימותו של הרכיב הסובייקטיבי אצל המפר לכאורה.
45. הוועדה להטלת עיצום כספי לפי חוק איסור הלבנת הון היא גוף מינהלי. עליה לפעול בהתאם לכללים הנוהגים במשפט המינהלי. בכלל זה עליה לפעול על יסוד תשתית ראייתית מתאימה, הנגזרת גם מאופייה של הפעולה המינהלית והעומדת במבחן הראיה המינהלית (בג"צ 987/94 יורונט קווי זהב (1982) בע"מ נ' שרת התקשורת, פ"ד מח(5), 412 (1994)).
46. כידוע, על התקיימותו של יסוד סובייקטיבי ניתן ללמוד הן על יסוד ראיות ישירות - למשל, מפי המפר עצמו - והן על יסוד ראיות נסיבתיות. "על-ידיעתו של אדם... ניתן ללמוד לא רק מתוך הראיות הישירות, אלא גם מתוך הנסיבות הכוללות של העניין העשויות ליצור הנחה בדבר אותה ידיעה..." (ע"פ 384/80 מדינת ישראל נ' לוי דוד בן-ברוך, פ"ד לה(1), 589, 593-592 (1980) (להלן: "פרשת בן-ברוך").
כפי שנפסק בהקשר הפלילי, במרבית המקרים לא ניתן להסיק את התקיימותו של הלך מחשבה אלא מתוך מכלול הנסיבות. מעטים המקרים בהם עולה היסוד הסובייקטיבי מתוך הצהרה גלויה של המפר או של סובביו אודות תפיסתו הסובייקטיבית של המפר את מצב הדברים.
עם-זאת, היעדרה של ראיה ישירה כאמור, אין בה כדי לסכל אפשרות להסיק מסקנות בדבר התקיימותו של היסוד הסובייקטיבי - הלך הנפש - על יסוד ראיות נסיבתיות... מכלול הנסיבות והעובדות יכול ללמד, על יסוד ההיגיון, השכל הישר וניסיון החיים גם על הידיעה או התפיסה הסובייקטיבית ולהניח בסיס למסקנה בדבר התקיימותו של היסוד הסובייקטיבי במקרה הקונקרטי.
במקרים מסויימים יכולה מערכת הנסיבות להקים חזקה שבעובדה או "הנחת עובדה" בדבר התקיימותו של היסוד הסובייקטיבי הנדרש (פרשת מטוסיאן, בעמ' 100). עוצמתה של הנחה זו תלויה ב"משקל הסגולי של מערכת הנסיבות" (פרשת בן-ברוך, בעמ' 593-592), וכך גם נפקותה ותוצאותיה.
מובן גם, כי המסקנה בדבר התקיימותו של היסוד הסובייקטיבי בהיותה נלמדת מן הנסיבות ועל יסוד ההיגיון וניסיון החיים, ניתנת לסתירה וכי המפר רשאי להראות כי בנסיבות העניין יש להוציא את מערכת הנסיבות מהקשרה הלכאורי הרגיל וכי המסקנה שהיתה סבירה לפי פשוטם של דברים ובמהלכם הרגיל, אינה נכונה בעניינו ובמקרה הקונקרטי (פרשת מטוסיאן, בעמ' 100).
47. עקרונות כלליים אלה יפים גם לענייננו. במצב דברים שבו התשתית הראייתית שנאספה והונחה בפני הוועדה, על מכלול העובדות והנסיבות, תקים בסיס סביר למסקנה, על יסוד השכל הישר, ההיגיון וניסיון החיים, כי הפעולות נחזו בעיניו של נותן השירות כבלתי-רגילות, הרי שהוועדה תוכל לקבוע - גם בהיעדרן של ראיות ישירות - כי נותן שירותי המטבע הפר את חובת הדיווח המוטלת עליו. אולם, ככל שיובאו בפני הוועדה ראיות המראות כי המסקנה המתבקשת לכאורה ממערכת הנסיבות ועל יסוד ההיגיון וניסיון החיים, אינה סבירה בעניינו ובנסיבותיו הקונקרטיות של המפר כי אז לא ניתן יהיה לקבוע כי החובה הופרה.
48. אשר לאופן יישומם של הדברים בענייננו - ניתן ללמוד, גם אם לא במישרין, מדרך הילוכו של בית-המשפט העליון בפרשת שם טוב. באותו מקרה למד בית-המשפט על דבר קיומה של מטרה להתחמק מחובת הדיווח הקבועה על-פי חוק איסור הלבנת הון - כנדרש על-פי סעיף 3(ב) לחוק - מדפוס הפעולה שהוכח, שהקים בנסיבות העניין חזקת עובדה שלא נסתרה.
במקרה האמור בפרשת שם טוב, דובר במערערים שהפקידו עשר הפקדות שונות, בתוך פרק זמן של שבועיים ימים, באופן שכל הפקדה נפלה במעט מ- 200,000 ש"ח ובעת שחובת הדיווח הנוהגת חלה על הפקדות בסך של 200,000 ש"ח ומעלה...
אין ספק בליבי כי הדין הוא עם המדינה, וכי הראיות הנסיבתיות מוכיחות בעליל שמטרת המערערים היתה להתחמק מדיווח לפי סעיף 7; ואפשר אף - בעקיפין - לגרום לדיווח בלתי-נכון. אכן, דרך ההפקדה היתה בבחינת "הדבר מדבר בעדו", ובנסיבות אלו הנטל להוסיף ולהביא ראיות הסותרות את ההנחה לכאורה - על שיכמם של המערערים הוטל. המערערים היו כאותו מחזיק במרפסת שעציץ ממנה נפל על ראשו של עובר-אורח תמים; ומה המחזיק במרפסת הנטל עליו מוטל הוא להסביר כיצד אירע מה שאירע, כן הם המערערים. דרך ההפקדה יצרה חזקת-עובדה (praesumptio facti) שהמערערים ביקשו להשתמט מחובת הדיווח על דרך של הבניה, וחזקה זו חייבה אותם לצעוד לפנים ולהסביר. ואולם המערערים לא צעדו לפנים ולא הסבירו...
49. הדברים שנאמרו שם נסבו על אי-מסירת דיווח על-ידי מבצע הפעולה עצמו, בשונה מהמקרה שלפנינו, הנסב על חובת הדיווח של נותן שירותי המטבע - נותן שירות ניכיון למבקש השירות. אולם, דומני, כי ניתן ללמוד מהעיקרון העולה מהם גם לענייננו.
50. כך, במצב דברים שבו פעולות שמבצע מבקש השירות אצל נותן שירותי המטבע, "מדברות בעד עצמן" כי פעולות בלתי-רגילות הן - למשל, משום שניכר כי נועדו לחמוק מחובת הדיווח על דרך של הבניה ופיצול - וכאשר בנסיבות העניין, לאור ניסיון החיים, ההיגיון והשכל הישר, עולה המסקנה כי נותן שירותי המטבע סבר כי פעולות בלתי-רגילות לפניו - למשל, נוכח אופן ביצוען, סמיכות הזמנים ביניהן או לאור דפוסי חזרתן - הרי שבהיעדר הסבר סביר ומניח את הדעת של נותן שירותי המטבע מדוע לא נחזו הפעולות בעיניו כבלתי-רגילות, תוכל הוועדה לקבוע כי הופרה חובת הדיווח...
מן הכלל אל הפרט
57. בהחלטתה קבעה הוועדה, כי המערערת הפרה את החובה המוטלת עליה להעביר דיווחים על פעולות בלתי-רגילות וזאת במקרים שסווגו על ידה לארבע קטגוריות שונות... ולאחר שביחס לקטגוריה חמישית של הפרות נטענות בהקשר זה קיבלה הוועדה את עמדת המערערת. נבחן עתה, ביחס לכל אחת מהקטגוריות האמורות, האם עמדה בפני הוועדה תשתית מספקת לקבוע כי המערערת הפרה את חובתה לפי סעיף 6(ב) לצו.
הקטגוריה הראשונה
58. הקטגוריה הראשונה של מקרי הפרה שיוחסה למערערת כוללת מקרים בהם נמנעה המערערת מדיווח על עסקאות בהמחאות שנמשכו מאותם חשבונות בנק אך נרשמו אצל המערערת, לעיתים בהפרשי זמנים קצרים, כעסקאות שונות עבור מקבלי שירות שונים באופן שמקים חשד כי פיצול העסקאות נעשה על-מנת להימנע מחובת הדיווח על פעולות רגילות.
59. לשם המחשה נעמוד על המקרה שהובא כדוגמא לדרך פעולה זו בדו"ח ממצאי הביקורת.
באותו מקרה ביצעה המערערת ניכיון של שתי המחאות בהפרש של עשר דקות. שתי ההמחאות נמשכו על חשבונה של אותה חברה ולפקודת אותו נפרע. סכומי ההמחאות היו 29,951 ש"ח ו- 30,000 ש"ח. ניכיון ההמחאות נרשם במערכת של המערערת כשתי עסקאות ניכיון נפרדות על שמות מקבלי שירות שונים. העסקאות לא דווחו לרשות בעוד שאילו נרשמו לכתחילה כעסקה אחת עבור מקבל שירות אחד, היתה העסקה חוצה את רף הדיווח - 50,000 ש"ח - והיתה קמת חובת דיווח.
60. עיון בנספח ד' לדו"ח ממצאי הביקורת - הוא הנספח הרלבנטי להפרות בקטגוריה הנדונה - מלמד כי דפוס פעולה זה חזר על עצמו במקרים לא מעטים, שכולם התאפיינו בזהות הגורם מושך השיקים נשוא עסקאות הניכיון, בסמיכות זמנים גדולה בין עסקאות הניכיון (דקות ספורות), ובכך שרישום פעולות הניכיון כפעולות נפרדות ולא כעסקה אחת הביא לכך שהעסקאות הנפרדות לא הגיעו כדי רף הדיווח ולא נעשה דיווח, או בחלק מהמקרים לא נעשה דיווח מלא, של העסקה...
61. נמקד מבטינו אל מאפייניו של דפוס הפעולה של הפעולות שנעשו אצל המערערת.
דפוס זה כלל: ביצוע עסקאות ניכיון נפרדות, כאשר על פני הדברים קיימת זיקת-קשר הדוקה בין העסקאות הנפרדות כך שהן נחזות להיות חלק מעסקה אחת - בענייננו הן מן הטעם שמדובר בניכיון שיקים שנמשכו על-ידי גורם אחד והן נוכח סמיכות הזמנים הגדולה של עסקאות הניכיון; באופן שבו סכומה של כל עסקה נופל מהרף הקבוע לדיווח בעוד שסכומן הכולל של העסקאות, אילו נרשמו כעסקה אחת, היה מחייב דיווח; וכאשר כתוצאה מדפוס הפעולה האמור לא נעשה דיווח על העסקה או שבאותם מקרים שהדיווח נעשה הוא נעשה באורח חלקי (באשר הוא מתייחס, למשל, רק לחלקים מהעסקה).
דפוס פעולה כאמור יש בו, על-סמך ניסיון החיים, ההיגיון והשכל הישר, כדי להקים בסיס למסקנה כי מדובר בפעולות בלתי-רגילות, שמטרתן לעקוף את חובת הדיווח, וכי כך נחזו גם בעיניו של נותן שירותי המטבע שידע על זיקת-הקשר הנחזית בין העסקאות ועל סמיכות הזמנים בו בוצעו.
62. בענייננו, לא היה בפי המערערת הסבר של ממש לדברים, זולת טענה סתמית כי מדובר בדוגמא מובהקת לחוסר בקיאותם של חברי הוועדה בפעילותם העסקית של נותני שירותי המטבע ולטענות כלליות על קשרים עסקיים בין לקוחות וציבור הנעזרים בשירותי ניכיון שיקים. מעבר לכך, לא השמיעה המערערת הסבר כלשהו לדוגמא הקונקרטית שהובאה בדו"ח ממצאי הביקורת ולאופן שבו היא ראתה את הדברים בזמן אמת. גם בטענותיה הכלליות לא היה משום הסבר של ממש, לא כל שכן הסבר סביר, לדפוס הפעולה האמור בכלל ולסמיכות הזמנים שאפיינה אותו בפרט, וממילא לכך שההתנהלות נחזתה בעיניה כבלתי-רגילה.
63. נוכח כל האמור לעיל, סבורני כי בנסיבות העניין הונחה בפני הוועדה תשתית ראייתית מספקת - אם לא למעלה מזאת - לכך שפעולות מבקשי השירות נחזו בעיני המערערת כבלתי-רגילות, ומשאלה לא דווחו כאמור, כי המערערת הפרה את חובתה לפי סעיף 6(ב) לצו.
64. למען שלמות התמונה יצויין, כי אף שחלק קטן מהפעולות המנויות בנספח ד' האמור מתייחסות לעסקאות שעל פני הדברים סכומן הכולל אינו מגיע כדי רף הדיווח, ואף שחלק אחר מהפעולות המנויות שם דווחו - באורח חלקי או מלא - מכח חובת הדיווח הקבועה בסעיף 6(א) לצו (שכאמור לעיל, אין בה לדעתי כדי לייתר את חובת הדיווח מכח ס' 6(ב) לצו), וחרף הסברים שונים שהעלתה המערערת ביחס לחלק קטן מן העסקאות בהן מושכי השיקים היו בעצמם נותני שירותי מטבע, לא מצאתי שיש בכל אלה כדי לשנות מן התמונה הכללית העולה מן הראיות שהונחו בפני הוועדה ושלפיהן הפרה המערערת, במקרים מן הסוג שנמנה על הקטגוריה הראשונה, ובהיקף כספי ניכר, את החובה לדווח על הפעולות כבלתי-רגילות.
65. משכך לא נמצא יסוד להתערב בהחלטת הוועדה בנקודה זו...
הקטגוריה השניה
67. הקטגוריה השניה של מקרי הפרה שיוחסו למערערת כוללת מקרים בהם נמנעה המערערת מדיווח על עסקאות שנעשו באותו היום ונרשמו בנפרד על-שם מקבלי שירות שונים: חברה לחוד ונושא משרה בה לחוד, במצב דברים שבו אלמלא רישומם של מקבלי שירות שונים היה סכומה הכולל של העסקה עולה על הרף המקים חובת דיווח על פעולות רגילות.
68. כפי שעולה מדו"ח ממצאי הביקורת, שהוצג בפני הוועדה, ב- 35 מועדים שונים נמצאו עסקאות ניכיון, שנעשו כך שבכל מועד ביחס לחלק מהשיקים שנוכו נרשם שמקבל השירות הוא החברה וביחס לשיקים אחרים נרשם כי מקבל השירות הוא מי ששימש מנהל באותה חברה (בכל המקרים דובר באותה חברה ובאותו נושא משרה).
69. עיון בנספח ה' לדוח ממצאי הביקורת - הוא הנספח הרלבנטי לקטגוריה זו - מגלה כי במרבית המכרעת של המקרים נעשו העסקאות - זו שבה מקבל השירות הוא החברה וזו שבה מקבל השירות הוא נושא המשרה בה - בסמיכות זמנים גדולה (דקות ספורות); כי בחלק מהמקרים דובר בשיקים שנמשכו על חשבונו של אותו מושך ובשיקים שמספריהם עוקבים או סמוכים; כי במרבית המכרעת של המקרים רישום העסקאות נעשה כך שהעסקאות הנפרדות של החברה ושל נושא המשרה בה לא הגיעו לרף המחייב דיווח אף שסכומן הכולל עלה על הרף המחייב דיווח, וכי בפועל במרבית המכרעת של המקרים לא נעשה כל דיווח, ובכל המקרים לא נעשה דיווח מלא (במספר בודד של עסקאות נעשה דיווח חלקי של אחת הפעולות). עוד עולה מנספח ה' כי ההיקף הכולל על העסקאות האמורות עלה על 2 מיליון ש"ח.
70. הדברים שנאמרו לעניין דפוס הפעולה שאפיין את הקטגוריה הראשונה... יפים גם לעניין הקטגוריה השניה. גם כאן עניין לנו בדפוס פעולה, הכולל ביצוע עסקאות ניכיון נפרדות, כאשר על פני הדברים קיימת זיקת-קשר הדוקה בין העסקאות הנפרדות כך שהן נחזות להיות חלק מעסקה אחת - כאן: הן בשל הקשר בין החברה לנושא המשרה בה, הן בשל סמיכות הזמנים הגדולה ובחלק מהמקרים גם בשל זהות מושך השיקים - ובאופן שבו בעוד שסכומן הכולל של העסקאות מקים חובת דיווח הרי שהעסקאות הנפרדות נופלות מתחת לרף הדיווח. דפוס פעולה חוזר כאמור, יש בו, על-סמך ניסיון החיים, ההיגיון והשכל הישר, כדי להקים בסיס למסקנה כי מדובר בפעולות בלתי-רגילות, שמטרתן לעקוף את חובת הדיווח, וכי כך נחזו גם בעיניו של נותן שירותי המטבע.
71. גם בעניין זה לא העלתה המערערת טענות או הסברים של ממש מדוע לא נחזתה הפעולה בעיניה כבלתי-רגילה. למעשה, כל שטענה המערערת הוא שהיא משוכנעת כי מקבל השירות פעל משיקולים לגיטימיים כשבעניין זה לא פירטה המערערת דבר זולת הפרחת סיסמאות בדבר "שיקולי מס" עלומים או "שיקולים אחרים" שלא הובררו. גם בטענותיה של המערערת כי מדובר בהרמת מסך המנוגדת לדין אין כל ממש ודווקא מסיכומיה של המערערת ניכר כי היא מבינה היטב כי פיצול כאמור בין חברה לבין נושא משרה עלול לפתוח פתח נרחב לפעילות של הלבנת הון (סעיף 33 לסיכומים).
72. במצב דברים זה, המסקנה היא כי הונחה בפני הוועדה תשתית ראייתית ברמה הנדרשת - ולמעשה למעלה מזה - לכך שהפעולות הנדונות בקטגוריה זו נחזו בעיני המערערת כבלתי-רגילות, ומשאלה לא דווחו כאמור, כי המערערת הפרה את חובתה לפי סעיף 6(ב) לצו.
73. יצויין, כי גם בטענת המערערת כי חלק קטן מאוד של הפעולות הנדונות דווח - באורח חלקי - מכח חובת הדיווח הקבועה בסעיף 6(א) לצו, אין כדי לשנות דבר. זאת הן נוכח המסקנה כי דיווח כאמור אין בו כדי לייתר את חובת הדיווח מכוח סעיף 6(ב) לצו, והן משום שבנסיבות העניין אין בכך כדי לשנות מן התמונה הכוללת בדבר ההפרות והיקפן.
74. משכך, גם בעניין זה לא נמצא כל בסיס להתערב בהחלטת הוועדה.
הקטגוריה השלישית
75. הקטגוריה השלישית של מקרי הפרה שיוחסו למערערת כוללת מקרים בהם נרשמו עסקאות ניכיון המחאות כעסקאות נפרדות עבור שלושה מקבלי שירות שונים, כאשר מדובר בדפוס חוזר, באותם שלושה מקבלי שירות וכאשר העסקאות מתבצעות במקרים רבים בהפרשי זמן קצרים, כאשר בחלק מהמקרים מדובר בהמחאות של אותו נמשך ובמספרי המחאות סמוכים, באופן המעורר תהיות ואשר מקים, לפי הטענה, חובת דיווח על פעולה בלתי-רגילה.
76. יצויין, כי לכתחילה יוחסו למערערת שתי קבוצות משנה של מקרי הפרה במסגרת קטגוריה זו. קבוצת משנה אחת התייחסה להפרות בקשר לעסקאות שבוצעו על-ידי קבוצה של שלושה מקבלי שירות קבועים. קבוצת משנה שניה התייחסה להפרות שעניינן עסקאות הקשורות למר דני סעידיאן. במהלך הדיון בבית-המשפט חזר בו המשיב מהטענות בדבר ההפרות שנמנו בקבוצת המשנה השניה והסכים - בכלל זה נוכח האופן שבו הוצגו הדברים בדוח ממצאי הביקורת שנמסר למערערת - כי חרף קביעת הוועדה הפרות אלה לא ייוחסו למערערת... משכך, ונוכח הסכמת המשיב, דין הערעור בכל הנוגע להפרות הנמנות על קבוצת המשנה השניה להתקבל, ואין צורך לדון בהפרות אלה.
77. נתייחס, אם-כן, להפרות שנזכרו בקבוצת המשנה הראשונה בקטגוריה זו. עיון בדוח ממצאי הביקורת ובנספח ו' לדוח האמור, מגלה כי עניינן של ההפרות בקטגוריה זו בעסקאות שבוצעו על-ידי שלושה מקבלי שירות שונים.
כפי שנמצא, ב- 99 מועדים (ימי עסקים) שונים, בוצעו עסקאות על-ידי שלושת מקבלי השירות האמורים בהיקף כולל של 10,232,535 ש"ח. בכל אחד מהמועדים נרשמו עסקאות נפרדות על-שם כל אחד משלושת מקבלי השירות. כן נמצא כי במרבית המקרים - 73 במספר - בוצעו העסקאות האמורות בסמיכות זמנים גדולה (בתוך רבע שעה או פחות ממועד העסקה ראשונה ועד לאחרונה), כאשר בכמחצית מן המקרים האמורים נעשו העסקאות ממש זו אחר זו (בתוך חמש דקות או פחות). עוד נמצא, כי במרבית המכרעת של המקרים סכומה של כל אחת מהעסקאות הנפרדות היה נמוך מהסכום הקבוע כרף הדיווח בעוד שסכומן הכולל של העסקאות שנעשו באותו מועד עלה על רף הדיווח. ב- 11 מן המקרים נעשו לפחות שתיים מבין שלוש העסקאות מאותו המועד בקשר עם שיקים שנמשכו על-ידי אותו הגורם.
78. כאן, בשונה מן המקרים שתוארו בקטגוריה הראשונה והשניה, זיקת-הקשר בין העסקאות הנפרדות איננה ברורה ומובהקת ואינה מזדקרת לעין כבר בראשיתם של דברים (וזאת בהתעלם מאותם מקרים שבהם דובר בשיקים של אותו מושך, שנכללו ממילא בקטגוריה הראשונה ולא ידונו במסגרת זו בנפרד).
במצב דברים זה, עצם ביצוען של שלוש עסקאות נפרדות עבור שלושה מקבלי שירות שונים, אף אם בסמיכות זמנים, ואף אם סכומה של כל אחת מהעסקאות הנפרדות נופל מרף הדיווח בעוד שסכומן הכולל של העסקאות עולה על רף הדיווח, אין בה כשלעצמה ולכתחילה, כדי להקים הנחה או בסיס למסקנה כי מדובר בפעולה בלתי-רגילה או כי הפעולה נחזתה ככזו על-ידי נותן שירותי המטבע - המערערת. כך הם פני הדברים בשלב הראשון ובמועדים הראשונים בהם נעשו העסקאות האמורות. באותה עת, כך על יסוד החומר שהובא בפני הוועדה, לא הוכח כי עמד בפני המערערת דבר שיצביע באורח ממשי על זיקת קשר מהותית וברורה בין העסקאות הנפרדות או דבר שיקשור בין מקבלי השירות השונים באופן שיכול היה להעלות תהיות או ספקות באשר להתנהלות הדברים.
79. שונה המצב מרגע שהפכו הדברים לדפוס התנהלות קבוע, שחזר על עצמו שוב ושוב - עשרות רבות של פעמים. מרגע שאירוע חד-פעמי, או שמספר אירועים בודדים הפכו לדפוס פעולה חוזר, בעל מאפיינים קבועים, במסגרתו נעשות בסמיכות זמנים גדולה עד מאוד (דקות ספורות ממש), עסקאות נפרדות עבור אותם שלושה מקבלי שירות קבועים, כאשר במרבית המכרעת של המקרים סכומה של כל אחת מהעסקאות נופל מרף הדיווח בעוד שסכומן הכולל של העסקאות עולה על רף הדיווח, וכאשר בפועל במרבית המכרעת של המקרים לא נעשה דיווח בפועל - או אז משתנה התמונה. מצב דברים זה יש בו, על-סמך ניסיון החיים, ההיגיון והשכל הישר, כדי להקים בסיס למסקנה כי מדובר בפעולות בלתי-רגילות, שמטרתן לעקוף את חובת הדיווח, וכי כך נחזו גם בעיניה של המערערת.
80. והנה, גם בעניין זה לא העלתה המערערת טענות שיש בהם הסבר של ממש לדברים ולאופן שבו נראו על ידה. הטענות שהעלתה לעניין סמיכות הזמנים, היו יכולות, אולי, לספק הסבר ביחס לאופן שבו נחזו הדברים על ידה, לוּ דובר באירוע בודד או במספר קטן של אירועים. אין בהם כדי ליתן הסבר סביר לאופן שבו ראתה את דפוס הפעולה שחזר על עצמו עשרות רבות של פעמים, שבמסגרתו נרשמו עסקאות נפרדות עבור אותם שלושה לקוחות בסמיכות זמנים גדולה שחזרה על עצמה שוב ושוב. כך גם אין בהסבריה של המערערת טעם שיכול ליתן הסבר סביר כלשהו לכך שלא ראתה בנסיבות העניין ברישום נפרד של עסקאות המביא אותן אל מתחת לרף הדיווח משום פעילות בלתי-רגילה שנועדה להתחמק מחובת הדיווח. גם בעובדה שמספר קטן יחסית של העסקאות דווחו (באופן חלקי) אין בו כדי לשנות מן התמונה הכללית שנחזתה בעיניה של המערערת.
81. משכך, גם בעניין זה לא נמצא טעם להתערב בהחלטות הוועדה.
הקטגוריה הרביעית
82. הקטגוריה הרביעית והאחרונה בה יוחסו למערערת הפרות של חובת הדיווח על פעולות בלתי-רגילות עניינה במקרים בהם מבקש השירות היה מר גונן שגב (להלן: "שגב"), מי שהיה בעבר שר בממשלת ישראל והורשע בעבירות של מרמה, הונאה, זיוף דרכון וניסיון הברחת סם, באופן המקים, לשיטת הוועדה, חובת דיווח לאור זהות המבקש והעובדה כי ידוע שהורשע בעבירות האמורות.
83. מעיון בדוח ממצאי הביקורת עולה כי הטעם בעטיו קמה לשיטת הוועדה חובת דיווח על פעולות בלתי-רגילות נעוץ בעברו הפלילי של שגב, שהיה נציג ומורשה חתימה של חברה אשר ביצעה עסקאות ניכיון אצל המערערת. מנספח י' לדוח ממצאי הביקורת עולה כי החברה האמורה ביצעה אצל המערערת כמה עשרות עסקאות ניכיון, שלמעלה ממחציתן דווחו לרשות באשר סכומן עלה על רף הדיווח הקבוע בסעיף 6(א) לצו.
84. השאלה המתעוררת היא האם בנסיבות העניין הונחה בפני הוועדה תשתית מספקת לכך שפעולותיה של החברה - בה שימש שגב מורשה חתימה - נחזו בעיני המערערת כבלתי-רגילות.
85. דומני, כי יש להשיב על שאלה זו בשלילה.
86. אכן, תכליתו של חוק איסור הלבנת הון היא להילחם בתופעה של הלבנת הון כחלק מן המאבק בסחר בסמים ובתופעות העבריינות המאורגנת. ואכן, אפשר ובנסיבות מסויימות פעולות שנעשות מול גורמים המעורבים בפשיעה והמוכרים לנותן שירותי המטבע ככאלה, יהיו חייבות בדיווח כפעולות בלתי-רגילות.
87. עם-זאת, לדעתי, לא כך הם פני הדברים במקרה שלפנינו.
88. שגב - ששימש לפי הטענה כמורשה חתימה בחברה שביצעה את העסקאות אצל המערערת - הורשע בעבר בפלילים. בכלל זה הורשע גם בעבירה שעניינה ניסיון הברחת סם. לא הובאו פרטים נוספים בקשר עם עבירה זו או היקפה. בכך, אין כדי להפוך אותו או את החברה אליה היה קשור בשלב מאוחר יותר למעורבים בפשיעה במידה כזו ההופכת - כשלעצמה - כל פעולה שלה לפעולה בלתי-רגילה ובאופן שיש בו כדי להביא למסקנה כי כל פעולה של חברה כאמור תיחזה כבלתי-רגילה בעיניו של נותן שירותי המטבע.
דברים אלה נכונים ביתר שאת כאשר מביאים בחשבון שלא הונחה תשתית עובדתית לכך שהמערערת ידעה את פרטי הפרטים של הרשעתו של שגב, ויש להניח שהיתה מודעת לעניין באופן כללי בלבד.
לעניין זה יצויין עוד, כי בפני הוועדה לא הונחה תשתית עובדתית כלשהי שיש בה כדי להקים חשד למעורבות כלשהי של החברה בפלילים או במעשי הלבנת הון. ממילא לא הונחה תשתית כלשהי לכך שהמערערת היתה מודעת לפעילות כאמור של החברה. הוועדה לא הצביעה על מאפיין כלשהו בפעילות החברה או בפעולות שביצעה החברה אצל המערערת שיש בהן כדי להניח יסוד לכך שאפשר ואיזו מהפעולות היא בלתי-רגילה, חריגה (במאפייניה או בהיקפה), בלתי-אופיינית לחברה או שנועדה לעקוף את חובת הדיווח.
89. במצב דברים זה, סבורני כי החלטת הוועדה כי המערערת הפרה את חובת הדיווח הקבועה בסעיף 6(ב) אינה יכולה לעמוד באשר אין בתשתית העובדתית שהוצגה בפני הוועדה כדי לבסס את המסקנה כי הפעולות בעניין זה נחזו בעיני המערערת כבלתי-רגילות. ממילא, דעתי היא כי דין הערעור להתקבל בנקודה זו.
הטענות להפרת חובת הדיווח על פעולות רגילות - סעיף 6(א) לצו
90. כאמור לעיל, מהחלטת הוועדה נראה, כי הוועדה ייחסה למערערת גם הפרות של חובת הדיווח הקבועה בסעיף 6(א) לצו - היינו דיווח על עסקאות ניכיון המחאות כאשר שווי השירות עולה על רף מסויים שנקבע בצו (ר' החלטת הועדה, נספח ב' לנימוקי הערעור, בעמ' 6, פסקה שניה תחת ראש הפרק "החלטת הוועדה" וכן האמור בסעיף ב' ו- ג' בעמ' 2 ו- 3 להחלטה; כך גם טען המשיב בעיקרי הטיעון מטעמו, למשל, בסעיף 21 שם).
91. בדו"ח ממצאי הביקורת נקבע, כי בכל הנוגע לדיווח על פעולות רגילות, דיווחה המערערת על עסקאות הניכיון שביצעה בתקופה שבין חודש אוגוסט 2006 ובין חודש אוקטובר 2008. אכן, בביקורת נמצא פער מסויים בין היקף הדיווחים שהתקבלו בכלל התקופה לבין מספר עסקאות הניכיון שהיו טעונות דיווח "רגיל". אולם, כפי שצויין בדוח לא עלה בידי גורמי הביקורת לבדוק את תקינות היקף הדיווח לרשות וזאת עקב אי קבלת מידע מהרשות לגבי חלק מהחודשים שלגביהם נערכה הביקורת. לשון אחר: מדוח ממצאי הביקורת עצמו עולה כי אפשר שהפער בין היקף הדיווח הנדרש לדיווח בפועל אינו נובע מאי-דיווח אלא מכך שבעת עריכת הביקורת קיבלו גורמי הביקורת מידע חלקי מהרשות ביחס לדיווחים שמסרה המערערת בפועל. בדיון שנערך בערעור הסכים המשיב לאמור ולמעשה לכך שיש לקבל את טענות המערערת בנקודה זו...
92. משכך, ככל שיש בהחלטת הוועדה משום קביעה כי המערערת הפרה את סעיף 6(א) לצו, הרי שקביעה כאמור אינה נסמכת על תשתית ראייתית הולמת ודינה להתבטל.
93. במצב דברים זה ממילא מתייתר הצורך לדון ביתר טענותיה של המערערת בקשר עם הפרת חובת הדיווח על פעולות רגילות, ובכלל זה הטענות בנוגע להסתמכות גורמי הביקורת על התוכנה המשמשת את המערערת ובקשר עם מתן התמורה כתנאי לקיומה של חובת דיווח...
שיעור העיצום - סיכום ותוצאה
97. סיכומו-של-דבר: הערעור מתקבל בחלקו כך שקביעתה של הוועדה כי המערערת הפרה את חובת הדיווח על פעולות רגילות מכוח סעיף 6(א) לצו - תתבטל... כך גם קביעות הוועדה כי המערערת הפרה את חובת הדיווח על פעולות בלתי-רגילות מכוח סעיף 6(ב) לצו, ככל שזו נוגעת לעסקאות הקשורות לדני סעידיאן ולעסקאות הקשורות למר גונן שגב - יתבטלו...
98. נוכח קביעות אלה - נפנה לדון בשיעור העיצום.
99. הוועדה הטילה על המערערת עיצום כספי בסך של 250,000 ש"ח. אף שאין מדובר בסכום בלתי משמעותי, באופן כללי אין בידי לומר שמדובר בסכום הנוטה בנסיבות העניין לצד הגבוה.
כידוע, הסכום המירבי אותו מוסמכת הוועדה להטיל עומד על 2,260,000 ש"ח.
באופן כללי, ובכלל זה כאשר מביאים בחשבון כי תכליתו של העיצום הכספי להרתיע את מפרי החוק ולהפוך את הפרת חובת הדיווח ללא כדאית, וזאת על-מנת לקדם את תכלית החוק ואת המאבק בהלבנת הון (ראה עש"א (שלום ת"א) 28285-02-11 בלעאווי נ' מדינת ישראל הוועדה לעיצום כספי (פורסם בנוב, 01.06.11)), אינני סבור כי, ככלל, עיצום העומד על פחות מ- 1/8 מהשיעור המירבי הוא בלתי-סביר או בלתי-מידתי.
עם-זאת, בנסיבות העניין יש להביא בחשבון כי חלק מטענותיה של המערערת בערעורה התקבלו. כאשר מביאים בחשבון את מכלול נסיבות העניין, ובכלל זה את השיקולים ששקלה הוועדה, את היקפן הכספי הכולל של ההפרות (ובשים-לב גם לכך שחלק מהמקרים נמנו במסגרת ההפרות ביותר מקטגוריה אחת), את חומרתן של ההפרות נוכח דפוסי הפעולה של העסקאות שנעשו אצל המערערת, את היקפן הכספי של ההפרות שלגביהן התקבלו טענות המערערת, כמו גם את העובדה כי לדברי המשיב מדובר במקרה ראשון בו הוחלט להטיל עיצום כספי על נותן שירותי מטבע בגין הפרה של הוראת סעיף 6(ב) לצו, סבורני כי יש להעמיד את העיצום הכספי על-סך של 150,000 ש"ח.
100. בנסיבות העניין, ומשהערעור התקבל בחלקו, לא מצאתי לעשות צו להוצאות וכל צד יישא בהוצאותיו."

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

עיצום כספי (סעיפים 12 עד 20 לחוק)