מעצר בעבירות הלבנת הון

1. הלבנת הון מרווחים שנעשו מפעילות בלתי-חוקית-האם יש לבצע מעצר עד תום ההליכים?
ב- בש"פ 5026/14 {רוני מירילאשוילי נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (27.07.14)} דובר על מספר נאשמים אשר ביצעו עבירות מס והלבנת הון, אשר נגעו לרווחים שהפיקו מפעילותם הבלתי-חוקית, כאשר בחלק מהאישומים יוחסו לעורר עבירות בעלות אופי כלכלי {מס, הלבנת הון ועוד} שבוצעו כחלק מהפעלת דירות ההימורים.

העורר לא חלק על קיומן של ראיות לכאורה באישומים אלה אך עתר כנגד מעצר עד תום ההליכים.

בית-המשפט קבע כי במקרה הנדון {בו היתה מעורבת גם אלימות מצד העורר} האינדיקציות לאפשרות שחרור אינן מעודדות כל עיקר.

אף-על-פי-כן, בית-המשפט קבע כי יש להזמין תסקיר, בכדי שתהיה לבית-המשפט תמונה מלאה כדי להכריע סופית אם יש מקום לשקול חלופה.

ב- בש"פ 5507/14 {מדינת ישראל נ' אפרים בן כליפה, פורסם באתר האינטרנט נבו (20.08.14)} בית-המשפט עמד על כך שיש להורות על הארכת מעצרו של המשיב, כמבוקש, אך במקביל לכך להורות על הכנת תסקיר עדכני של שירות המבחן בעניינו, על-מנת לאפשר בחינה של שחרורו לחלופת מעצר, ומבלי לנקוט עמדה בעניין זה.

2. האם המסוכנות הנשקפת מן המשיב לאור עבירות הלבנת ההון אשר נעברו הינה כזו שניתן לשחררו ממעצר הבית לאחר חלוף פרק זמן משמעותי?
ב- בש"פ 2464/14 {מדינת ישראל נ' אריה שירזי, פורסם באתר האינטרנט נבו (06.04.14)} היתה מיוחסת למשיב פעילות עבריינית כלכלית בהיקף נרחב, במסגרתה ניתנו על-ידו הלוואות ללווים שונים בריבית קצוצה, תוך ביצוע עבירות מס והלבנת הון שמקורו בעבירות או שאפשר את ביצוען של העבירות.
המעשים אשר יוחסו למשיב בוצעו באופן שאיפשר למשיב להתחמק מתשלום מס הכנסה ומס ערך מוסף בהיקף כספי של עשרות מיליוני שקלים וסייע לאחרים להתחמק מתשלומים נוספים.

עוד יוחסו למשיב עבירות של איומים על מעורבים בפרשה ועבירות של שיבוש מהלכי משפט.

סעיפי החוק הרלבנטים הם הלבנת הון, לפי סעיף 3(א) לחוק איסור הלבנת הון, ועשיית פעולה ברכוש תוך ידיעה שהוא רכוש אסור, לפי סעיף 4 לחוק איסור הלבנת הון.

בערר הנוכחי טענה העוררת כי שגה בית-משפט קמא בקביעותיו שלא נשקפת מסוכנות מהמשיב ולא קיים חשש לשיבוש מהלכי משפט.

המשיב הדגיש את העובדה שבגדר ההליך המתנהל נגדו היה עצור בפועל במשך 18 חודשים ונתון במעצר בית במשך כשנה. לא-זו-אף-זו, המשיב טען כי משפטו צפוי להימשך עוד זמן ממושך, נוכח העובדה שבדעתו לזמן עשרות עדי הגנה.

המשיב עמד על כך שמדובר בכתב אישום "כלכלי בעיקרו" כך שהצורך במעצר או בתנאי שחרור שיש עימם הגבלות על המשיב מתייחס בעיקרו לעבירות האיומים שבכתב האישום.

בית-המשפט קבע כי משעה שהוחלט על שחרור המשיב ממעצר, ונוכח אופי העבירות המיוחסות לו וטיב החששות מפניו, קשה לראות במעצר הבית תנאי שחרור הכרחי שיש חשיבות להתמיד בו, גם לאחר חלוף פרק זמן משמעותי, במיוחד שסיום המשפט אינו צפוי בעתיד הקרוב.

בית-המשפט עמד על כך שהמסוכנות הנשקפת מן המשיב לביצוע עבירות כלכליות איננה עילה המסוכנות העיקרית בעניינו, בין היתר, בשים-לב לכך שאינו בקיא בתחום ואין בכוחו לבצע עבירות אלה בעצמו.

3. האם ניתן לקבוע חלופת מעצר בתנאי של איסור עבודה?
ב- בש"פ 8171/15 {מיכל זהבי נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (06.12.15)} צויין בכתב האישום, כי בין החודשים ינואר 2013 לדצמבר 2014, העוררת הועסקה בחברת "פסקל טכנולוגיות אגודה שיתופית חקלאית בע"מ" בתפקיד של מנהלת חשבונות.

במהלך תקופת עבודתה שם, גנבה העוררת ממעבידתה סכום כולל של 971,349 ש"ח, חלקו באמצעות העברות בנקאיות מחשבון הבנק של פסקל לחשבונות בנק בבעלותה ובבעלות בעלה וכן לחשבונות בנק של צדדים שלישיים; וחלקו באמצעות שליחת ידה במרמה בסכומי כסף במזומן שנמסרו לה לשם הפקדתם בחשבון הבנק של החברה {ראה גם סעיפים391, 414, 420, 423 לחוק העונשין}.

בכתב האישום המדינה טענה כי העוררת ביצעה למעלה ממאה העברות בנקאיות, תוך שזייפה את טפסי הפנייה לבנק לצורך ביצוע העברות בנקאיות, מתוכן עשר העברות אל חשבון הבנק של בעלה בסכום של 133,255 ש"ח אותם משכה והעבירה בהמשך לחשבונה ובכך ביצעה הלבנת הון.

העוררת העלתה טענות בעניין התנאי לפיו שילובה בשוק העבודה מותנה בהודעה מפיה למעסיק פוטנציאלי בדבר ההליך הפלילי המתנהל נגדה.

בית-המשפט העליון דחה את הערר מאחר והעוררת שוחררה לחלופת מעצר בתנאי של איסור עבודה בלא אישור בית-המשפט, הכולל את החובה ליידע את המעסיק הפוטנציאלי בדבר ההליך המתקיים נגדה.

התנאי שהוטל מעיד על איזון ראוי בין הסכנה הנשקפת מן העוררת בסביבת עבודה והדאגה לאינטרס הציבורי, לבין הפגיעה בעוררת בשל הקושי במציאת עבודה.

ב- מ"ת (נצ') 37096-01-15 {מדינת ישראל נ' חמזה מוסלמי, פורסם באתר האינטרנט נבו (02.03.15)} למשיב יוחסו עבירות חמורות, מרביתן עבירות כלכליות-רכושיות: עבירות מרמה וזיוף, עבירות מס והלבנת הון, וכן העבירה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, במקרים רבים, עבירה שהעונש המרבי שנקבע לה בחוק הנו עשרים שנות מאסר.

אמנם, לא היה מדובר בעבירות ובנסיבות המקימות חזקת מסוכנות סטטוטורית, ואולם בפסיקה נקבע כי עילת המסוכנות עשויה להתקיים גם במקרים שבהם מיוחסת לנאשמים עבירות כלכליות או רכושיות בלבד, ובעיקר כאשר מדובר בעבירות המבוצעות באורח שיטתי ובהיקף ניכר, כפי שהיו בעניין הנדון {בש"פ 8082/12 אוסקר נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (23.12.12); בש"פ 6573/13 מדינת ישראל נ' אביתר, פורסם באתר האינטרנט נבו (10.10.13)}.

בעניינו של המשיב בעניין הנדון מתקיימת, ביתר שאת, עילת המעצר הנובעת מחשש שיבוש מהלכי משפט.

ב- מ"ת (יר') 47711-03-15 מדינת ישראל נ' אוסמה אבו כאטר, פורסם באתר האינטרנט נבו (14.07.15)} בית-המשפט קבע כי כאשר מדובר בעבירות כלכליות, על-פי רוב, אין מסוכנות ולא נדרש מעצר עד תום ההליכים לצורך הפסקת הפעילות העבריינית.

אולם בעניין זה, ביצוע העבירות במשך כארבע שנים, אופן ביצוע העבירות תוך התארגנות מסודרת וחלוקת תפקידים, תכנון המעשים, התחכום ושיתוף אנשים רבים נוספים בשרשרת הפעולות לביצוע העבירות, העידו על מסוכנותם של המשיבים, כמו גם על החשש לשיבוש הליכי משפט.

בעניין זה בית-המשפט קבע כי בנקודת הזמן הנוכחית, בהיעדר חלופת המעצר ראויה, יש מקום להורות על המשך מעצרם של המשיבים.

בחלוף זמן נוסף, בהתרחק הזמן מביצוע העבירות ועם התקדמות המשפט, ייתכן שנקודת האיזון תשתנה ויימצא כי ניתן לשחרר את המשיבים, בין בהליך של עיון מחדש ובין בהליך של הארכת מעצר מעבר ל- 9 חודשים.

4. קיום הבחנה רלבנטית בין המשיב לבין חבריו, כאשר מדובר בביצוע עבירות רבות על חוק איסור הלבנת הון
ב- בש"פ 3303/15 {מדינת ישראל נ' מיכאל פרץ, פורסם באתר האינטרנט נבו (19.05.15)} העוררת טענה כי חלק מן העבירות בהן הואשם המשיב, מהוות גם עבירות מקור לפי החוק לאיסור הלבנת הון.

כתוצאה מביצוע העבירות הבטחוניות, צבר המשיב הכנסות רבות, ובכלל זאת, מדובר בשכר עבירה בדמות הזכות לרשום הוצאות פיקטיביות בספריו, בגין עסקאות שבוצעו בין אוסמה ליורם, בסך של 349,958 ש"ח.

עוד הוסיפה העוררת, כי שכר העבירה הוסווה כהוצאה לגיטימית בספריו של המשיב. בנוסף, המשיב ביצע פעולות ברכוש אסור, בהיקף של 516,000 ש"ח, כמפורט באישומים השני והשלישי. בהתאם לכך, יוחסה למשיב עבירה של הלבנת הון, לפי סעיף 3(א) לחוק לאיסור הלבנת הון.

בא-כוח המשיב טען כי אמנם אין מחלוקת בדבר קיומן של ראיות לכאורה להוכחת האשמה, אלא שמדובר בראיות שעוצמתן אינה מן הגבוהות וכי יש על בית-המשפט לבחון חלופת מעצר.

בית-המשפט קבע כי קיימת הבחנה רלבנטית בין המשיב לבין חבריו, הנעוצה במעורבותו בביצוע עבירות רבות על חוק איסור הלבנת הון; ביצוע עבירות מס בשיעור של מיליוני שקלים; כמו גם, ביצוע עבירות שעניינן הונאת נושים, אגב היותו של המשיב פושט רגל {ראה גם פקודת פשיטת הרגל (נוסח חדש), התש"ם-1980: סעיפים216(1), 216(3), 216(4), 216(5), 216(6)}.

אשר-על-כן, המסקנה אליה הגיע בית-המשפט הינה שלא היה מקום להורות על שחרורו של המשיב לחלופת מעצר.

5. בקשה רביעית להארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים)
ב- בש"פ 3440/07 {מדינת ישראל נ' מנשה מזרחי, תק-על 2007(2), 1470 (2007)} נדונה בקשה, רביעית במספר, להארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים).

כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו, בין היתר, עבירות של איסור הלבנת הון, מתן שירותי מטבע ועשיית פעולה ברכוש אסור, לפי סעיפים 3(ב), 11יב, 11ג ו- 4 לחוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000.

בד-בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה בקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים. בבקשה נטען, כי קיימות ראיות לכאורה למעשים המיוחסים לו. כמו-כן קיים חשש לשיבוש הליכי משפט בדרך של העלמת ראיות, כספים ונכסים. עוד נטען ששחרורו של המשיב עלול להוביל להימלטותו מן הדין. לבסוף, נטען כי העבירות המיוחסות למשיב, מצביעות על סיכון הנשקף ממנו לביצוע פעולות מרמה והונאה.

בית-משפט קמא, לאחר שסקר את השתלשלות האירועים ואת התשתית הראייתית, קבע כי קיימות ראיות לכאורה למעשים המיוחסים למשיב. כמו-כן מצא כי קיים חשש להימלטותו של המשיב מן הארץ, בפרט נוכח המשאבים העומדים כנראה לרשותו, אשר היקפם ומקום הימצאותם נותרו עלומים, ובשל שהותו בארצות הברית עם בנו עובר למעצרו ופעולתו להשגת "גרין קארד".

באשר למסוכנות המשיב, קבע בית-המשפט כי משום התחכום והשיטתיות המאפיינים את המעשים המיוחסים לו, עלול המשיב להוות סכנה לביטחון הציבור.

בית-משפט קמא קבע כי חלופת מעצר בדמות מעצר בית אינה ערובה להבטחת הישארותו של המשיב בישראל, והחליט לעצרו עד תום ההליכים. ערר שהגיש המשיב על החלטה זו נדחה. כמו-כן נדחתה בקשת המשיב לעיון חוזר.

בחלוף תשעה חודשים ממועד מעצרו של המשיב, נתבקש בית-המשפט להאריך את מעצרו בתשעים ימים, וכך עשה. מאז הוארך מעצרו של המשיב פעמיים נוספות: ביום 11.12.06 הוארך מעצרו בתשעים יום וביום 09.03.07 הוארך מעצרו בחמישים ושניים ימים נוספים. בית-המשפט קיבל את הבקשה וקבע:

"במקרה שלפנינו לא ניתן להתעלם ממהות הפרשה, מעבירות הרכוש המורכבות והחמורות, ממספר העדים הרב ומהתשתית הראייתית הענפה. הערכאה הדיונית עושה מאמץ להשלים את שמיעת הראיות. פרשת התביעה עומדת לפני סיום, ובית-המשפט אף הציע לצדדים מועדים נוספים, אשר לא היו ניתנים לניצול עקב שהות בא כוח המשיב בחו"ל. באיזון הכולל בנסיבות העניין, גם בשלב הנוכחי לא השתנתה נקודת האיזון, ואינטרס הציבור מחייב, גם לעת הזאת, את הארכת מעצרו של המשיב.
אשר-על-כן, אני מקבל את בקשת המדינה ומורה על הארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים, החל מיום 01.05.07 או עד למתן פסק-דין ב- ת"פ 1169/05 בבית-המשפט המחוזי נצרת."

6. יש בעבירות כלכליות ללמד על מסוכנותו של הנאשם ועל הצורך בהמשך מעצרו
ב- בש"פ 582/16 {מדינת ישראל נ' אלכס הירש, פורסם באתר האינטרנט נבו (02.02.16)} דובר בבקשה שניה להארכת מעצרו של המשיב לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996 {להלן: "חוק המעצרים"}.

לאחר שהוגש כתב אישום נגד המשיב ונאשמים נוספים המפרט מסכת ארוכה ומסועפת של עבירות מס חמורות, הלבנת הון ומרמה.

המבקשת טענה בכתב האישום, כי החל משנת 2012 פעל המשיב באמצעות גולד-פאר ובשיתוף עם גורמים נוספים להנפקת חשבוניות מס פיקטיביות בסכומים של כ- 270,000,000 ש"ח ולהלבנת כספים בסדרי גודל עצומים של למעלה מ- 200,000,000 ש"ח.

עוד טענה המבקשת כי המשיב פעל, בשיתוף עם אחרים, למהילת דלקים שנמכרו ללקוחות כסולר או נפט תקינים, ובדרך זו שלשלו לכיסם לכל הפחות 6,000,000 ש"ח.

המשיב טען כי אין חשש לשיבוש הליכי משפט, באשר העסק כבר אינו פעיל, המשאיות חולטו ונמכרו, וחלק מהמעורבים כבר שוחרר לחלופות מעצר.

עוד טען המשיב, כי המשך מעצרו של המשיב פוגע ביכולתו להתגונן, מאחר שנבצר ממנו לעבור עם סניגוריו על החומר הרב לקראת המשך הדיונים.

בית-המשפט קבע כי המשיב עסק בפעילות עבריינית שיטתית ומתוחכמת אשר מיוחסת למשיב, בהיקפים עצומים, וקיים חשש של ממש לשיבוש הליכי משפט.

בית-המשפט מצא כי על-אף שהעבירות המיוחסות למשיב הן בעיקרן עבירות כלכליות, הוא סבר כי אופן ביצוען, התחכום, התכנון והמערך שלווה לביצוען מלמדים על מסוכנותו של העורר.

במשך תקופה ארוכה העורר היה שותף, לכאורה, להוצאתה לפועל של תכנית עבריינית מסועפת ומורכבת שהתפרשה על פני אזורים שונים, אשר דרשה שיתוף פעולה מלא ומתמיד של כלל המעורבים בפרשה וגלגלה סכומי כסף בהיקפים עצומים, של מאות מיליוני שקלים, תוך מגמה ברורה להונות את שלטונות המס ובניגוד להוראות חוק איסור הלבנת הון.

אשר-על-כן, לא מדובר במעשה חד-פעמי של העורר, במעידה נקודתית, אלא הוא היה לכאורה שותף למסכת פעולות מורכבת ומתמשכת אשר יש בה ללמד ולהעיד על מסוכנותו.

בסופו-של-יום, בית-המשפט החליט להאריך את מעצרו של המשיב לפי ס' 62 לחוק המעצרים.

7. האם עבירות המס והלבנת ההון היו ברמה הנדרשת להארכת מעצר?
ב- בש"פ 2986/14 {מדינת ישראל נ' אביתר יצחק, פורסם באתר האינטרנט נבו (14.05.14)} דובר בבקשה ראשונה להארכת מעצרו של המשיב, אשר הואשם בעבירות רבות שעניינן עבירות מס והלבנת הון, במאה חמישים ימים, לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים).

המשיב טען כי במקרה הנדון, המע"מ והתשומות שנדרשו כמעט "קיזזו" זה את זה.

בית-המשפט קיבל את הבקשה וקבע כי דובר בעבירות שבוצעו בעזות מצח, בתחכום ובתכנון של מערכת מסועפת שגילגלה סכומי כסף שחור בהיקפים של מאות מליוני שקלים, כך שמדובר בפגיעה של ממש בכלכלת המדינה.

עוד הוסיף בית-המשפט כי העבירות אשר יוחסו למשיב, בוצעו על ידו שעה שהיה תלוי ועומד כנגדו כתב אישום בעבירות דומות, אם כי בהיקף קטן יותר.
כלומר, לא רק שהעורר לא שינה את התנהגותו הפנים את לקחו, אלא שהמשיך להתנהל באופן סורר שעה שהיו תלויים ועומדים כנגדו הליכים פליליים באותו עניין, וזה מעיד עליו כי הוא דש בעקבו את עבירות המס והלבנת ההון, ולא היה ירא מהחוק.

אשר-על-כן, בית-המשפט קבע כי הפצת חשבוניות פיקטיביות היא מעשה קל לביצוע אך קשה לחשיפה, ופגיעתה בציבור קשה, במיוחד נוכח ההיקף האדיר של העבירות אשר יוחסו למשיב, כך שאין צורך להוסיף מילים לגבי מסוכנותו.

סיכומו-של-דבר, בית-המשפט נעתר לבקשת המדינה והורה על הארכת מעצרו של המשיב אשר הואשם בעבירות רבות שעניינן עבירות מס והלבנת הון.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

מעצר בעבירות הלבנת הון