אחריות מנכ"ל ונושאי משרה

חוק אכיפה מינהלית וחוק הגברת האכיפה בשוק ההון כוללים חידוש נוסף אשר נוגע לאחריותם האישית של נושאי משרה ומינהלים בארגון.

כמו-כן נוסף סעיף המטיל אחריות פיקוחית על מנכ"ל, זאת מעבר לאחריותו האישית ככל נושאי המשרה בארגון.

1. רקע
אחריות נושאי משרה היתה קיימת עוד משנת 1988 בחוק ההגבלים העסקיים.

סעיף 48 לחוק:

"נעברה עבירה לפי חוק זה בידי חבר-בני אדם, יואשם בעבירה גם כל אדם אשר בשעת ביצוע העבירה היה, באותו חבר-בני אדם, מנהל פעיל, שותף - למעט שותף מוגבל - או עובד מינהלי בכיר האחראי לאותו תחום, אם לא הוכיח שהעבירה נעברה שלא בידיעתו ושנקט כל אמצעים סבירים להבטחת שמירתו של חוק זה."

הסעיף משית אחריות על מנהל מעצם תפקידו, למרות שלא נטל חלק כלשהו בביצוע העבירה, ואפילו אם לא ידע על ביצוע העבירה.

ניהולו של תאגיד הוא אינו עניין של מה בכך. מילוי תפקיד ניהולי בתאגיד כרוך באחריות כבדה, המיועדת לא רק להבטחת ענייניהם של התאגיד עצמו, של בעלי מניותיו ושל נושיו, אלא גם להבטחת עניינו של הציבור. הסדרים כובלים אסורים הפוגעים בתחרות החופשית בין עוסקים שונים, מסבים נזק לא רק לעוסקים שכנגדם כוונו ההסדרים. גם ציבור הצרכנים, ובעקיפין גם הציבור בכללו, נפגעים מקיומם. מהוראת סעיף 48 נובע כי על מנהל תאגיד מוטלת חובה לנקוט - באופן יזום, ואף בהיעדר חשש לביצוע עבירה - אמצעים סבירים לשמירת הוראות החוק.

"התחרות במשק הועמדה במרכז הזירה הכלכלית בעת תיקון חוק ההגבלים העסקיים, בין השאר, באמצעות חיזוק פרק העונשין שבחוק. בדברי ההסבר לחוק, תוך התייחסות לפרק העונשין בו, נאמר:
"עונשי המאסר הוגדלו לעומת החוק הקיים, משמונה חודשים לשנתיים בעבירות החמורות ומארבעה חודשים לשנה בעבירות הפחות חמורות, דבר ההולם את מהות העבירות וחשיבות מניעתן למשק הישראלי"."
(הצ"ח התשמ"ד, עמ' 61) (הדגשה לא במקור)

במספר הולך וגובר של מקרים קובע המחוקק הוראות מיוחדות בדבר אחריות פלילית-אישית של נושאי תפקידים בכירים (ראה ש' ז' פלר דיני העונשין, חלק א' (1984), 709). עבירות מסוג זה כונו "עבירות נושאי משרה" בפי כב' השופט ברק, כתארו דאז (ע"פ 3027/90 מודיעים בינוי ופתוח בע"מ נ' מדינת ישראל, פ"ד מה(4), 364, 385 (1991)). כב' השופט ברק מצא כי "... עבירות של נושאי משרה הן מקור עצמאי לאחריותו הפלילית האישית של נושא המשרה..." (שם, 386). הווה אומר, אפילו לא מוטלת על נושא המשרה אחריות מכל מקור אחר, ואפילו לא מתקיים בו שום יסוד עובדתי או יסוד נפשי של איזו שהיא עבירה פלילית, אם בא בהגדרת הסעיף תוטל עליו אחריות פלילית. מתי קובע המחוקק הוראות מיוחדות? כפי שציין כב' השופט ויתקון בפרשת מאור-מזרחי:

"... כאן עוסק המחוקק, בדרך-כלל, בצרכי הציבור החדשים שמקורם בהתפתחות המתמדת שבחיי החברה הדינמית. כאן נזקק המחוקק לסנקציה הענשית, לא רק כדי לפקוד עוון על היחיד שחטא וסרח, כי אם בראש ובראשונה כדי להחדיר אל תוך הכרת הציבור דפוסי התנהגות חדשים, והוא משתמש בדיני העונשין... כדי להשיג דרכם מטרות סוציאליות מסויימות."
(ע"פ 17/59 מאור-מזרחי נ' היועץ המשפטי, פ"ד יד(3), 1882, 1890 (1960))

הטלת אחריות פלילית עצמאית על נושאי משרה באה להבטיח שנושאי משרה בכירים "... אשר קיימת הסתברות גבוהה כי היו מעורבים בביצוע העבירות של התאגיד, אך לא ניתן להוכיח זאת..." (בעניין מודיעים, לעיל, 387) אמנם יישאו באחריות. אך לא זאת בלבד, כפי שממשיך ומבאר כב' השופט ברק:

"מהו הטעם להטלתה של אחריות פלילית כעין שילוחית זו על נושאי משרה? היש צידוק להטיל עליהם אחריות פלילית, למרות שבהתנהגותם הם לא קיימו יסודות של עבירה פלילית כלשהי (למעט העבירה המגדירה את האחריות של נושאי המשרה)? נראה שעמדתו של המחוקק הינה, כי בהטלת אחריות פלילית כעין שילוחית בגין עבירת נושא משרה קודמו המטרות החברתיות שהחוק בו מצויה עבירת נושא המשרה בא להגשים. הטלת אחריות פלילית כעין שילוחית על נושאי משרה נועדה להמריץ אותם לנקוט אמצעים נאותים ולהבטיח כי יקויימו אמצעי זהירות על-מנת למנע ביצוע עבירות במסגרת התאגיד."
(שם, שם) (הדגשה לא במקור)

סעיף 48 לחוק ההגבלים העסקיים מטיל על נושא המשרה את נטל ההוכחה "שהעבירה נעברה שלא בידיעתו ושנקט כל אמצעים סבירים להבטחת שמירתו של חוק זה", רק אז ישתחרר נושא המשרה מאחריותו הפלילית. על עיקרון מובנה זה באחריות נושאי משרה עמד כב' השופט ברק בפרשת מודיעים:

"... נושא משרה, המוכיח כי הוא לא ביצע את העבירה (לא באשר ליסוד העובדתי ולא באשר ליסוד הנפשי) שבגינה נמצא התאגיד אחראי, אינו משתחרר מאחריותו. עצם ביצוע אותה עבירה הוא תנאי מספיק לאחריות נושא המשרה, אלא-אם-כן הוכח, כי לא היה מודע לביצוע של אותה עבירה או לא התרשל באפשרו את ביצועה" (שם, שם)."
(מתכונת תכנית אכיפה פנימית הגבלים עסקיים)

בחוק אכיפה מינהלית וחוק הגברת האכיפה בשוק ההון נוספו הנחיות הנוגעות לאחריותו הפיקוחית של המנכ"ל:

"92.יג
(א) המנהל הכללי של תאגיד ושותף למעט שותף מוגבל, חייבים לפקח ולנקוט את כל האמצעים הסבירים בנסיבות העניין למניעת ביצוע הפרה בידי התאגיד או השותפות, לפי העניין, או בידי עובד מעובדיהם.
(ב) בוצעה הפרה, חזקה היא כי המנהל הכללי בתאגיד או שותף למעט שותף מוגבל בשותפות, לפי העניין, הפר את חובתו לפי סעיף-קטן (א), ואפשר להטיל עליו עיצום כספי בסכום של מחצית מסכום העיצום הכספי שהיה אפשר להטיל עליו אילו הוא היה המפר, אלא-אם-כן הוכיח שמילא את חובתו לפי סעיף-קטן (א).

52.סד
(א) המנהל הכללי של התאגיד ושותף למעט שותף מוגבל, חייבים לפקח ולנקוט את כל האמצעים הסבירים בנסיבות העניין למניעת ביצוע הפרה בידי התאגיד או השותפות, לפי העניין, או בידי עובד מעובדיהם.
(ב) בוצעה הפרה, למעט הפרה המנויה בפרטים (6) עד (8) בחלק ג' של התוספת השביעית ולמעט הפרה לפי סעיף 54(א1) פרט להפרות כאמור שבוצעו על-ידי התאגיד, חזקה היא כי המנהל הכללי בתאגיד או שותף למעט שותף מוגבל בשותפות, לפי העניין, הפר את חובתו לפי סעיף-קטן (א), וניתן להטיל עליו אחד או יותר מאמצעי האכיפה כמפורט להלן, לפי העניין, אשר היה ניתן להטיל עליו אילו הוא היה המפר, אלא-אם-כן הוכיח שמילא את חובתו לפי סעיף-קטן (א):
(1) עיצום כספי כאמור בסעיף 52נג, בסכום מרבי שלא יעלה על מחצית מסכום העיצום הכספי המרבי שהיה ניתן להטיל על מפר שהוא יחיד אחר, בשל אותה הפרה;
(2) לעניין הפרה המנויה בחלק ב' או בחלק ג' של התוספת השביעית - התליה כאמור בסעיף 52נז(1), לתקופה שלא תעלה על מחצית מתקופת ההתליה שהיה ניתן להטיל על המפר לפי אותו סעיף, או ביטול של רישיון, אישור או היתר כאמור;
(3) לעניין הפרה המנויה בחלק ג' של התוספת השביעית - איסור לכהן כנושא משרה בכירה בגוף מפוקח, כאמור בסעיף 52נו, לתקופה שלא תעלה על מחצית מתקופת איסור הכהונה שהיה ניתן להטיל על המפר לפי אותו סעיף."

את הנסיבות להוספת סעיף זה ניתן ללמוד מהקטע הבא:

"מוצע לקבוע את אחריותו הפיקוחית של מנהל כללי בתאגיד ושותף למעט שותף מוגבל בשותפות, לעניין ביצוע הפרות בידי התאגיד או השותפות, וזאת בלי לגרוע מאחריותם הפיקוחית הפלילית מכוח הוראות סעיף 105 לחוק הפיקוח על הביטוח. לפי המוצע, על המנהל הכללי של תאגיד ועל שותף שאינו שותף מוגבל בשותפות תחול חובת פיקוח על-כך שהתאגיד או השותפות, לפי העניין ועובדיהם אינם מבצעים הפרות לפי חוק הפיקוח על הביטוח. לצד חובה זו מוצע לקבוע, כי כאשר תאגיד או עוב דביצע הפרה, יהיה אפשר להפעיל אמצעי אכיפה גם נגד המנהל הכללי או השותף כאמור, אלא-אם-כן הוכיח כי קיים את חובת הפיקוח האמורה. זאת, בדומה לאחריות הפיקוחית הפלילית המוטלת מכוח סעיף 105 לחוק הפיקוח על הביטוח. ואולם במובחן מהאחריות הפלילית, מוצע שלא להטיל אחריות פיקוחית על הדירקטורים שכן הם אינם מעורבים בפעילות השוטפת של התאגיד. לעומת-זאת המנהל הכללי אמור לוודא בפועל את חוקיות פעילותם השוטפת של התאגיד ועובדיו, ומשכך יהיה אפשר להפעיל נגדו את ההליך המינהלי המוצע. אמצעי האכיפה שיהיה אפשר להטיל על מפר חובת הפיקוח כאמור יהיה עיצום כספי המוגבל לסךשל 50 אחוזים מזה שהיה אפשר להטיל עליו אילו הוא היה המפר."
(הצעת חוק הגברת האכיפה בשוק ההון - דברי הסבר)

ד"ר גבאי בספרו אכיפה מינהלית - דיני ניירות ערך, 370 מתאר את היקף אחריות המנכ"ל וכדבריו:

"הסעיף עוסק באחריות מינהלית מטיל על מנכ"ל התאגיד ועל שותף כללי (שאינו שותף מוגבל), חובה לפקח ולנקוט את כל האמצעים הסבירים למניעת ביצוע ההפרה. כאשר התאגיד או השותפות שבראישה הם עומדים או עובד מעובדיהם ביצע הפרה (פרט להפרות הקשורות בשימוש במידע פנים, המנויות בפרטים (9)-(11) לתוספת השביעית) - קמה חזקה כי מינהלים אלה הפרו את חובתם, והם חשופים לאמצעי אכיפה שיוטלו בהליך אכיפה מינהלי, אלא אם יוכיחו כי מילאו את חובת הפיקוח המוטלת עליהם."

{הסקירה מתוך ספרה של עו"ד רונה לרר קודקס דיני הביקורת, הבקרה, הציות והאכיפה במדינת ישראל (אוצר המשפט הוצאה לאור בע"מ)}.

2. אמצעים להגנה על נושאי המשרה והמנכ"ל
יחד עם הטלת האחריות, מספקים הרגולטורים הגנה לנושאי משרה ועובדים בחברה וכן למנכ"ל.

הסיפא לסעיף 48 לחוק ההגבלים העסקיים קובעת: "... אם לא הוכיח שהעבירה נעברה שלא בידיעתו ושנקט כל אמצעים סבירים להבטחת שמירתו של חוק זה".

נשאלת השאלה מה הם אותם אמצעים סבירים:

"יישומה של תכנית אכיפה פנימית אפקטיבית יאפשר לנושא המשרה להרים את נטל ההוכחה. הרמת הנטל איננה אוטומטית, ומקורה ברצון המחוקק. כפי שאמר השופט גולדברג בפרשת "דן", תוך התייחסות לסעיף דומה בחוק הפיקוח על מצרכים ושירותים, התשי"ח- 1957:
"... כל שביקש על-כן המחוקק... לתת בידי המעביד את הגנת ה"הקפדה הנאותה" (no-negligence or due diligence) ובכך 'להציב פתרון הוגן לבעיית האחריות המוחלטת'..."
(ע"פ 880/85, מדינת ישראל נ' "דן" אגודה שיתופית לתחבורה, פ"ד מא(2), 533, 534 (1987))

עם-זאת, ראוי לזכור שיישומה של תכנית אכיפה פנימית של חוק ההגבלים העסקיים לא יעמוד לזכותו של תאגיד אם יתברר שההנהלה הבכירה ("המוחות המכוונים של התאגיד") היתה שותפה, או היתה מודעת, לעבירה על חוק ההגבלים העסקיים, ולא יעמוד לזכותו של כל נושא משרה אחר במידה ויתברר כי הוא עצמו היה מודע לעבירה על חוק ההגבלים העסקיים. כך סיכם הלכה זו בית-המשפט העליון בפסק-דין שניתן לאחרונה, בעניין נחושתן:

"ובשולי הדברים, רואה אני להוסיף, שסעיף 48 לחוק - אליו מפנה ב"כ של נעמן - אינו נוגע לעניין: אחריותו של נעמן נעוצה במישרין בהתנהגותו שלו; להבדיל מסעיף 48 לחוק, המדבר באחריות עקיפה לעבירות שבצע אחר (התאגיד)."
(ע"פ 7399/95 נחושתן מעליות בע"מ ואח' נ' מדינת ישראל, פ"ד נב(2), 105 (1998))

המחשה לדברים ניתן למצוא בפסק-הדין שניתן לאחרונה מפי בית-המשפט העליון בפרשת "דן". "דן" אגודה שיתופית לתחבורה ציבורית בע"מ הורשעה בעבירה של התנהגות בלתי הולמת באוטובוס על-פי אחריות מעין-שילוחית הקבועה בסעיף 39ב לחוק הפיקוח על מצרכים ושירותים. "דן" טענה להתקיימותו של הסייג הקבוע בסעיף, שכן היא הוכיחה לטענתה שהעבירה נעברה שלא בידיעתה וכי נקטה את כל האמצעים הסבירים להבטחת שמירתו של החוק. כב' השופט קדמי מצא כי "דן" ערכה "הדרכה, ימי עיון וביקורות פנימיות על-מנת שהנהגים העובדים בשירותה יתנו שירות הולם לנוסעים", אולם בכך לא היה די, שכן:

"כאמור, אין די בדברים אלה כדי להציג את "כל האמצעים הסבירים" שבידי המערערת לנקוט על-מנת לפטור עצמה מן האחריות לפי סעיף 39ב הנ"ל; ותכליתם אך להמחיש את משמעותה של הדרישה בדבר נקיטת "כל האמצעים."

כל עוד לא ינקטו "כל האמצעים הסבירים", תיראה המערערת כנושאת באחריות להפרת הוראותיו של סעיף 4 לחוק הפיקוח על-ידי נהגיה
{ע"פ 8511/96 דן אגודה שיתופית לתחבורה ציבורית בע"מ נ' מדינת ישראל, פ"ד נב(2), 871 (1998)}.

פסק-דין זה מבטא היטב, הן את רוח המתכונת המוצעת לתאגידים לאימוץ, והן את הצורך באימוצה. רשות ההגבלים העסקיים סבורה כי נקיטת "כל אמצעים סבירים", כנדרש לפי סעיף 48 לחוק ההגבלים העסקיים, מחייבת את התאגידים במאמץ משולב, בכל האמצעים העומדים לרשותם, למיגורן של הפרות הוראות חוק ההגבלים העסקיים. רק בהינתן מאמץ משולב שכזה יוכלו נושאי המשרה בתאגידים ליהנות מהתקיימותו של הסייג ומן הפטור לאחריות הפלילית המשתמע ממנו. מאידך, הרשות מודעת היטב לצורך לפרט מראש, במידת הניתן, מה בא בכלל אותו ביטוי "כל האמצעים הסבירים". המתכונת המוצעת כאן באה לענות גם על צורך זה.
(מתכונת תכנית אכיפה פנימית הגבלים עסקיים)

באשר לנושאי המשרה בתאגיד והמנכ"ל, קובע סעיף 49 לחוק ההגבלים העסקיים כדלקמן:

"49. תהיה זו הגנה טובה לעובד או למורשה הנאשם בעבירה לפי חוק זה, אם יוכיח שפעל בשם מעבידו או בשם מרשו ובהתאם להוראותיו, וכי האמין בתום-לב שאין במעשהו משום עבירה על חוק זה."

"תכנית אכיפה פנימית של חוק ההגבלים העסקיים חשובה לנושאי המשרה בתאגיד, בראש ובראשונה משום חשיבות התכנית לתאגיד. עם-זאת, שיקולים נוספים מביאים לכך שתכנית אכיפה פנימית צריכה לעניין כל נושא משרה באשר הוא. כל נושא משרה בחברה חייב בחובות זהירות ואמון כלפי החברה. חובת הזהירות מעוגנת בסעיפים 96כה-כו בפקודת החברות בפקודת החברות (נוסח חדש), התשמ"ג-1983(להלן: "פקודת החברות"):

"96כה. חובת זהירות
(א) נושא משרה חב כלפי החברה חובת זהירות כאמור בסעיפים35 ו- 36 לפקודת הנזיקין .
(ב) אין באמור בסעיף-קטן (א) כדי למנוע קיומה של חובת זהירות של נושא משרה כלפי אדם אחר.

96כו. אמצעי זהירות ורמת מיומנות
נושא משרה יפעל ברמת מיומנות שבה היה פועל נושא משרה סביר, באותה עמדה ובאותן נסיבות, ובכלל זה ינקוט, בשים-לב לנסיבות העניין, באמצעים סבירים לקבלת מידע הנוגע לכדאיות העסקית של פעולה המובאת לאישורו או של פעולה הנעשית על ידו בתוקף תפקידו, ולקבלת כל מידע אחר שיש לו חשיבות לעניין פעולות כאמור."

חובת האמון מעוגנת בסעיף 96כז לפקודת החברות שזו לשונו:

"(א) נושא משרה חב חובת אמונים לחברה ינהג בתום-לב ויפעל לטובתה, ובכלל זה:
(1) יימנע מכל פעולה שיש בה ניגוד עניינים בין מילוי תפקידו בחברה לבין מילוי תפקיד אחר שלו או לבין ענייניו האישיים;
(2) יימנע מכל פעולה שיש בה משום תחרות עם עסקי החברה;
(3) יימנע מניצול הזדמנות עסקית של החברה במטרה להשיג טובת הנאה לעצמו או לאחר;
(4) יגלה לחברה כל ידיעה וימסור לה כל מסמך הנוגעים לענייניה, שבאו לידיו בתוקף מעמדו בחברה.
(ב) אין באמור בסעיף-קטן (א) כדי למנוע קיומה של חובת אמונים של נושא משרה כלפי אדם אחר."
(מתכונת תכנית אכיפה פנימית הגבלים עסקיים)

לעניין זה רלוונטיות העובדות במקרה caremark {In re caremark
International Inc. Derivative Litigation, A.2d 959
(Del. Ch. 1996)}

"עובדות המקרה נסובו סביב הליכים שנפתחו כנגד חברת Caremark International Inc., חברה ציבורית אמריקאית שעסקה בתחום התרופות והשירותים הרפואיים. החברה נתבעה בגין עבירות פליליות שביצעו סוכני המכירות שלה לצורך הגדלת כמויות מוצרי החברה שנמכרו, שבעטיין נאלצה החברה להגיע להסדר טיעון עם התביעה הפדרלית. הסדר זה כלל, בין היתר, השתת קנס בסך של רבע מיליארד דולרים על החברה. בד-בבד, הוגשה תביעה נגזרת כנגד הדירקטורים של החברה (בסדר גודל כספי דומה) על‑ידי בעלי מניות בחברה שטענו, כי הדירקטורים לא פיקחו כיאות על החברה, על עובדיה ומינהליה, ולא עשו די למניעת ביצוען של העבירות האמורות, כמתחייב מתפקידם. בכך, טענו התובעים, הסבו הדירקטורים לחברה הפסד כספי ניכר. השאלה העיקרית שעמדה איפוא לפתחו של בית-המשפט, היתה, האם הדירקטוריון מילא אחר חובת הזהירות בה הוא חב והאמנם נתן דעתו, במידת תשומת הלב הדרושה, לסיכון להפרת חוק בתאגיד.
במהלך הדיון, שהתנהל בבית-המשפט המיוחד לסוגיות תאגידיות שבמדינת דלאוור והגיע לסיומו בשנת 1996, הובהר, כי הדירקטוריון הפעיל בחברה תכנית אכיפה שנועדה למנוע מעובדי החברה לבצע עבירות על החוק. במסגרת התכנית, הופץ לעובדי החברה מדריך ובו הנחיות פנימיות ביחס לדרישות החוק החלות עליהם, לפי תחומי פעילותם. כמו-כן, הופעלה מערכת בקרה פנימית כדי לוודא כי העובדים נוהגים בהתאם למדיניות העסקית והאתית של החברה, ובנוסף ננקטו מספר פעולות ברמת הנהלת החברה, במטרה לייעל ולהגביר את הפיקוח על פעילות החברה (ובכלל זה קבלת יעוץ משפטי בנוגע לחוקיות פעילות זו). לאור כל אלו, החליט בית-המשפט, כי אין מקום להטיל אחריות אישית על הדירקטורים.
בפסיקה זו, החמיר בית-המשפט בדלאוור את סטנדרט ההתנהגות המצופה מדירקטורים במסגרת חובת הזהירות בה הם חבים, שכן עתה כוללת חובה זו פיקוח אקטיבי מצידו של הדירקטוריון במטרה לאתר ולמנוע הפרות. מאידך, הגבירה פסיקה זו את הוודאות המשפטית בקשר עם עמידה בחובת הזהירות של דירקטורים, שכן בית-המשפט יצר, הלכה למעשה, אמצעי הגנה עבור הגורמים האחראים על הפיקוח בתאגיד. כך למשל, דירקטורים בחברות דלאווריות יודעים עתה, כי ככל שיפעילו את סמכותם באופן אקטיבי ויפקחו כדבעי על יישום תכנית האכיפה בתאגיד, כך יגבר הסיכוי כי יהיו מוגנים "ביום סגריר" מפני תביעות אישיות בגין הפרות המבוצעות בחברה על-ידי מי מעובדיה, נושאי המשרה בה או נותני השירותים לה. במסר כפול זה נעוצה חדשנותו של פסק-הדין, אשר היווה למעשה את הדחיפה הממשית הרצינית ביותר להתפתחות תחום הציות והאכיפה הפנימית בארצות הברית."
(עו"ד איתי משיח, עו"ד צבי גבאי "תכניות אכיפה פנימית: על האתגרים העומדים לפתחו של הרגולטור הישראלי", תאגידים ט3 (אוגוסט 2012))

הנהגת תכנית אכיפה פנימית בחברה, אם-כן, מהווה אינטרס ברור של כל נושא משרה. דיני החברות בישראל עוקבים אחר הדין הזר, ובמיוחד זה האמריקאי, מזה שנים. בעוד שאין זהות בין הדינים, הרי הוראות דין או פרשנות שיפוטית, המטילות אחריות על דירקטורים ונושאי משרה בחברה, נוטות למצוא את דרכן במהירות רבה למדי לדין המקומי. הואיל ועקרונות חובת האמון וחובת הזהירות אומצו זה מכבר לדין המקומי, גם פרשנות חובות אלה והתוכן הנוצק להן צפויים למצוא ביטוים בדין המקומי.

"תכנית אכיפה פנימית אפקטיבית תוכל גם להקים חזקה כי מנהל כללי של גוף מוסדי קיים את חובת הפיקוח בה הוא חב לפי סעיף 92יג לחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח), התשמ"א-1981 (להלן: "חוק הפיקוח על הביטוח"), לגבי הוראות בהן התכנית מטפלת. בנוסף, עשויה תכנית אכיפה פנימית אפקטיבית להוות שיקול להפחתת סכום עיצום כספי המוטל על מפר, לפי התוספת החמישית לחוק הפיקוח על הביטוח."
(קריטריונים של הממונה על שוק ההון)
ד"ר גבאי, בספרו אכיפה מינהלית בדיני ניירות ערך מתייחס לתכנית האכיפה כהגנה מפני אחריות המינהלים בתארו את הדברים כך:

"במטרה להגביר את הוודאות המשפטית סביב תוכנה של חובת הפיקוח, מפרט הסעיף בקווים כלליים את הפעולות הבסיסיות, שעם נקיטתן יראו את המנהל כאילו נקט אמצעים סבירים לפקח ולמנוע ביצוע הפרות בתאגיד שבניהולו. מן הראוי לציין כי נוסח הסעיף, הקובע כי נקיטת אותן פעולות בסיסיות המנויות בו תקים חזקה בדבר קיום חובת הפיקוח, מעיד על כוונת המחוקק להגביר את הוודאות המשפטית ואת יכולתו של המנהל להגן על עצמו במקרה של ביצוע הפרות שלא בידיעתו וללא מעורבותו, וזאת במחיר צמצום שיקול-דעתה של ועדת האכיפה המינהלית, המתבטא ביצירת החזקה. על-פי סעיף, הפעולות הבסיסיות שעל המנהל לנקוט כדי להקים את חזקת קיום חובת הפיקוח הן; קביעת נוהלית מספיקים למניעת הפרה בתאגיד, מינוי אחראי מטעם המנהל לפיקוח על קיום הנוהלים ויידוע על קיומם, וכן נקיטת אמצעים לתיקון הפרה ומניעת הישנותה."

3. אחריות והגנה של עובדים ומינהלים שאינם נושאי משרה
סעיף 49 לחוק הגבלים עסקיים קובע:

"49. תהיה זו הגנה טובה לעובד או למורשה הנאשם בעבירה לפי חוק זה, אם יוכיח שפעל בשם מעבידו או בשם מרשו ובהתאם להוראותיו, וכי האמין בתום-לב שאין במעשהו משום עבירה על חוק זה."

סעיף 92א(ג) לחוק הפיקוח על הביטוח קובע:

"92א. (ג) על-אף האמור בסעיפים-קטנים (א) ו- (ב):
(1) לא יוטל עיצום כספי על עובד זוטר; בסעיף-קטן זה, "עובד זוטר": עובד שכיר בתאגיד, שאינו נושא משרה בתאגיד ואין עובדים הכפופים לו, למעט יחיד בעל רישיון לפי חוק זה;
(2) לא יוטל עיצום כספי על עובד שכיר בתאגיד שאינו נושא משרה בתאגיד ושאינו עובד זוטר בו, אם במעשה המהווה את ההפרה לא חרג מינהלים של התאגיד או מהוראה של הממונה עליו."

מהאמור לעיל אנו למדים כי המחוקק מגן על עובדים זוטרים ועל מינהלים מדרג הביניים שפעלו בהתאם להוראות ולנהלים. בכך מבקש המחוקק להבטיח, גם אם בדרך עקיפה, כי עובדי הארגון, על-מנת להגן על עצמם, יקפידו על עבודה בהתאם לנהלים, מה שיתרום להתנהלות הארגון באופן כללי.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

אחריות מנכ"ל ונושאי משרה