המצאת כתבי בי-דין
הפרקים שבספר:
- כללי - הדין
- כללי ההמצאה חלים על "בעלי דין" בלבד
- האם "ידיעה על כתב בי-דין גוברת על כלל ה"המצאה"?
- דרכי ההמצאה - כללי
- המצאה, הכיצד? (תקנה 476)
- ההמצאה היא לנמען גופו או למורשהו (תקנה 477)
- מורשה לקבלת כתבי בי-דין (תקנה 478)
- המצאה לבעלי דין אחדים (תקנה 479)
- מקום שניתן מען (תקנה 480)
- המצאה לבן משפחה או למזכיר יישוב (תקנה 481)
- המצאה למורשה בעסקים (תקנה 482)
- המצאה בעניין מקרקעין (תקנה 483)
- המצאה לתאגיד (תקנה 484)
- המצאה למדינה (תקנה 485)
- המצאה לרשות מקומית (תקנה 486)
- המצאה לפסול-דין (תקנה 487)
- אישור קבלה (תקנה 488)
- הנמען לא נמצא או מסרב לקבל המצאה (תקנה 489)
- רישום זמן ההמצאה ודרכה (תקנה 490)
- חקירת שליח בית-הדין (תקנה 491)
- המצאה על-ידי מוסד (תקנות 429, 493 ו- 494)
- המצאה בדואר על-ידי בית-המשפט (תקנה 495)
- המצאה בדואר על-ידי עורך-דין אחד למשנהו (תקנות 496 ו- 497)
- המצאה לעורך דין (תקנה 497א)
- המצאה לבית-המשפט (תקנה 497ב)
- תחליף המצאה (תקנה 498)
- סדרי הדין בהגשת בקשה לתחליף המצאה (תקנה 499)
- המצאה מחוץ לתחום השיפוט (תקנה 500)
- סדרי הדין בבקשה להמצאה אל מתחום השיפוט (תקנות 501 ו- 502)
כללי ההמצאה חלים על "בעלי דין" בלבד
ב- בש"א 1063/01[8] הגישה המבקשת בקשה לרשות לערער לבית-משפט זה. הבקשה לא קובלה על-ידי המזכירות והוחזרה למבקשת בנימוק כי הוגשה באיחור. עניינה של המבקשת הובא לפני בית-המשפט על יסוד תקנה 421 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.לטענת המבקשת ניתן פסק-הדין נשוא הבקשה לרשות לערער בהעדר בעלי הדין והתקבל במשרדי בא-כוחה של המבקשת ביום 20.11.00. בקשת הרשות לערער נשלחה, כך נטען, בדואר רשום בהתאם לתקנה 475(3) לתקנות והגיעה למזכירות בית-המשפט ביום 21.12.00, קרי: לאחר שחלף מועד 30 הימים להגשתה. ממשיכה וטוענת המבקשת כי לאור הוראת סעיף 57ג לפקודת הראיות (נוסח חדש), התשל"א-1971 מקום שחיקוק מתיר להמציא מסמך בדואר יש לראות את מועד המשלוח כמועד ההמצאה שנאמר בסעיף: "... רואים את ההמצאה – אם אין הוראה אחרת משתמעת – כמבוצעת...", והחיקוק שבו מדובר הוא תקנה 475(3) הנ"ל.
בקבעו כי כללי ההמצאה חלים רק בין בעלי הדין ולא ביחס לבית-המשפט דחה כב' המשנה לנשיא השופט ש' לוין את טענות המבקשת בקבעו כי:
"דין טענתה של המבקשת להידחות. תקנה 403(א) רישא לתקנות קובעת שבקשת רשות לערער "תוגש" בכתב; "תוגש" ולא "תומצא", וכללי ההמצאה המפורטים בתקנה 475 אינם חלים אלא בין בעלי דין. כך, למשל, "מגישים" כתב תביעה (תקנה 20) אך "ממציאים" את ההזמנה לנתבע; וערעור "יוגש" לבית-המשפט אך "ממציאים" עתקים של כתב הערעור למשיבים (תקנה 412). וכבר נפסק שהמועד הקובע להגשת כתב בי-דין לבית-המשפט, אינו מועד משלוח הכתב לבית-המשפט, אלא מועד הגעתו בפועל אל מזכירות בית-המשפט: ב"ש 40/80 אסרף נ' סולתם, פ"ד לד(3) 137. אותו העיקרון עומד גם ביסוד הקביעה כי שלשול מעטפה הכוללת שיק המיועד לגזברות בית-המשפט, אל תיבת הדואר שבבית-המשפט איננה עונה על הדרישה להפקדת כסף בקופת בית-המשפט: המ' 618/74 צלניקר נ' שטרן, פ"ד כט(1) 437. אכן, אין מניעה כי בעל דין יזקק לשירותי הדואר לשם הגשת מסמך לבית-המשפט, אולם, בעשותו כן שומה עליו לוודא כי המסמך ששלח אכן הגיע במועד לתעודתו (ב"ש 826/86 טל נ' טל, תק-על 86(3) 326), ואם לא עשה כן אין לו להלין אלא על עצמו. לפיכך אני קובע שבדין לא קובלה לרישום בקשת הרשות לערער שהוגשה על-ידי המבקשת."
[8] בש"א 1063/01 יפה פרץ נ' מזכירות בית-המשפט העליון, תק-על 2001(1) 1899.