המצאת כתבי בי-דין
הפרקים שבספר:
- כללי - הדין
- כללי ההמצאה חלים על "בעלי דין" בלבד
- האם "ידיעה על כתב בי-דין גוברת על כלל ה"המצאה"?
- דרכי ההמצאה - כללי
- המצאה, הכיצד? (תקנה 476)
- ההמצאה היא לנמען גופו או למורשהו (תקנה 477)
- מורשה לקבלת כתבי בי-דין (תקנה 478)
- המצאה לבעלי דין אחדים (תקנה 479)
- מקום שניתן מען (תקנה 480)
- המצאה לבן משפחה או למזכיר יישוב (תקנה 481)
- המצאה למורשה בעסקים (תקנה 482)
- המצאה בעניין מקרקעין (תקנה 483)
- המצאה לתאגיד (תקנה 484)
- המצאה למדינה (תקנה 485)
- המצאה לרשות מקומית (תקנה 486)
- המצאה לפסול-דין (תקנה 487)
- אישור קבלה (תקנה 488)
- הנמען לא נמצא או מסרב לקבל המצאה (תקנה 489)
- רישום זמן ההמצאה ודרכה (תקנה 490)
- חקירת שליח בית-הדין (תקנה 491)
- המצאה על-ידי מוסד (תקנות 429, 493 ו- 494)
- המצאה בדואר על-ידי בית-המשפט (תקנה 495)
- המצאה בדואר על-ידי עורך-דין אחד למשנהו (תקנות 496 ו- 497)
- המצאה לעורך דין (תקנה 497א)
- המצאה לבית-המשפט (תקנה 497ב)
- תחליף המצאה (תקנה 498)
- סדרי הדין בהגשת בקשה לתחליף המצאה (תקנה 499)
- המצאה מחוץ לתחום השיפוט (תקנה 500)
- סדרי הדין בבקשה להמצאה אל מתחום השיפוט (תקנות 501 ו- 502)
חקירת שליח בית-הדין (תקנה 491)
תקנה 491 קובעת כי:"491. חקירת שליח בי-דין
הוחזר כתב בי-דין לפי תקנה מתקנות אלה ודבר ההמצאה לא אומת בהודעה מאת השליח, חייב בית-המשפט או הרשם, ואם אומת כאמור – רשאי הוא, לחקור את השליח בדבר פעולותיו, או להביאו לידי חקירתו כאמור בידי בית-משפט אחר, ורשאי הוא להצהיר שהכתב הומצא כראוי או להורות על דרך המצאה הנראית לו."
בקשה הנתמכת בתצהירו של שליח בי-דין המפרט כל ההתפתחויות, המעשים והאירועים שנטל בהם חלק לביצוע המסירה לרבות תמונות שיש בהן כדי לאשש את המוצהר, די בה כדי למלא חובת ההמצאה כדין.
כאשר השליח ערך הודעה כאמור בתקנה 490. הוא ציין בה את זמן ההמצאה. את דרכה של ההמצאה, היינו למי מסר את הכתב, באר בהודאתו מדוע מסירה אישית, כדרוש לפי תקנה 477, לא היתה אפשרית, כי לא מצא בו את הנמען עצמו: למי מסר את המסמך, והגם שלא פרט את שמו/שמה, המציא פרטים המעידים על שקידתו הראויה והסבירה – הרי קויימה מצוות דקדקנות בביצוע המצאת כתב בי-הדין. על-כן במקרה כזה בית-המשפט לא יפעיל את סמכותו ויאפשר חקירת השליח.
לאמור, כאשר ניתן ללמוד מעיון בתצהיר ומנספחיו כי השליח עמד בכל הדרישות הקבועות בתקנות, הרי בית-משפט לא יהסס לקבוע כי התצהיר הינו בבחינת הודעת השליח הינו ללא רבב.
ובדרך-כלל לא יעשה בית-המשפט שימוש בסמכותו על-פי תקנה 491.[160]
ואולם, ישנם מקרים בהם בית-המשפט יפעיל סמכותו מכוח תקנה 491.
לעניין המצאה על-ידי "הדבקה" נפסק כאמור כי:
"לגבי מסמך שנמסר על-ידי הדבקתו על הדלת ואשר לעולם אין לדעת אם לא הוסר משם על-ידי מאן-דהוא ולא הגיע לידי הנמען או בני ביתו, בן-חורין בית-המשפט להורות כי הדבקתו לא תיחשב כמסירה אלא שהמסמך יימסר מחדש."[161]
על-כן לאור האמור בתקנה 491 לתקנות סדר הדין האזרחי, רשאי בית-דין לקבוע כי הכתב לא הומצא כראוי.[162]
[160] בש"א (ת"א-יפו) 15001/04 עמליה ארקילביץ (1989) בע"מ נ' EGOKIS COOP לשעבר (TIEADORES EGOKI S.A) ואח', תק-מח 2004(3) 3684, 3685.
[161] ב"ש 278/84 צאדק נ' טחנת קמח עין חי בע"מ, פ"ד לח(1) 755, 756, בעקבות ע"א 427/61 דליהו נ' הדייקן מפעלי מתכת לחלקי חלוף בע"מ ואח', פ"ד טז 624, 627.
[162] ת"א (ת"א) 546/92 הררי חנה נ' הררי דניאל, תק-מח 92(2) 363 (לפירוט פסק-הדין ראה בשער זה בפרק ב', בה"ש 11 לעיל) וכן ת"א (ת"א) 1042/92 אביבה קנימח נ' יואב קנימח, תק-מח 92(2) 1676.