המצאה לרשות מקומית (תקנה 486)

תקנה 486 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 קובעת כי:

"486. המצאה לרשות מקומית
המצאת כתב בי-דין לרשות מקומית יכול שתהא בהמצאת הכתב לראש הרשות, לסגן ראש הרשות, למזכיר או לפקיד ראשי אחר של הרשות, או בהנחתו במשרד הראשי של הרשות."
ב- בשג"צ 3767/95[139] נדונה בקשה למתן ארכה להגיש תצהיר תשובה. נפסק מפי כב' הרשמת השופטת א' אפעל-גבאי:

"1. זוהי בקשה להארכת מועד להגשת תצהיר תשובה לעתירה שהגישה המשיבה נגד המבקשים.
המבקשים טוענים, כי הצו על תנאי שהוצא מלפני בית-משפט זה ביום 13.3.95 הומצא להם ביום 27.3.95. על-פי לוח זמנים זה, המועד להגשת תצהיר התשובה חל ביום 11.5.95. הבקשה להארכת מועד הוגשה – במקורה – בתאריך 8.5.95.
המבקשים משתיתים בקשתם להארכת מועד על שני ראשים: האחד, 'לימוד הרקע העובדתי הדרוש לצורך הכנת תצהיר התשובה עניינו באירועים עוד מתחילת שנות השמונים, עת הוחל בפיתוח קרית בן גוריון, ולפיכך נדרשה ואף נערכה עבודת איסוף מקיפה של חומר ממחלקות שונות בעיריה...' היינו, מלאכת איסוף החומר להכנת תצהיר התשובה דרשה פרק זמן ארוך יותר ממה שקצב הצו על תנאי. השני, משרדי העיריה היו סגורים בפגרת חג הפסח במשך תשעה ימים.
הארכה שנתבקשה – עד ליום 18.5.95.
בתמיכה לבקשה הוגש תצהירו של מר קלמן הירשל, סגן מהנדס העיר חולון.
המשיבה טוענת, כי טעמי האיחור מופרכים על פניהם, שכן כל שנדרש להכנת תצהיר התשובה היו מספר שעות עבודה, במסגרת מחלקה אחת של העיריה.
מבחינה עובדתית טוענת המשיבה, כי הצו על תנאי הומצא במשרדי המחלקה המשפטית של העיריה כבר ביום 23.3.95, ולא בתאריך 27.3.95, כנטען. מניין המועדים מתאריך זה מצביע על התאריך 7.5.95 כמועד שנקבע להגשת תצהיר התשובה.
2. מר קלמן הירשל נחקר על תצהירו. המצהיר חזר על הטענה, כי היה 'קושי באיסוף המסמכים', וכי 'ישנם מסמכים שונים, ישנם תוכניות שהוכנו מהמחלקה שלנו'. הוא התקשה להסביר מה טיבו של החומר שהיה על המבקשים לחפש כדי להערך להכנת תצהיר התשובה, וכל שיכול היה לאמר בהקשר זה היה "צריך לחפש".
עורך-דין מאיר הוסיף בעל-פה, כי המדובר בסך הכל באיחור של מספר ימים, שלא הסב נזק לאיש, שכן העתירה טרם נקבעה לדיון.
בעניין המסירה נטען, כי המסירה שנעשתה ליועצת המשפטית של העיריה בתאריך 23.3.95 איננה מסירה כדין. הטעם לכך נעוץ בתקנות 484 ו- 486 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (החלות מכוחה של תקנה 20(ב) לתקנות סדר הדין בבית-המשפט הגבוה לצדק, התשמ"ד-1984), לפיהן מסירה לרשות מקומית, יכול שתהא בהמצאת הכתב לראש הרשות או לגורמים נוספים המנויים שם. עוד נטען, כי ראש העיריה, המבקש הראשון, הוא יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ולבניה, המבקשת השניה, ולכן היה צריך להמציא הצו על תנאי לו.
3. הנמענים אליהם כוון הצו על תנאי הם ראש העיריה והוועדה המקומית לתכנון ולבניה, שראש העיריה עומד בראשה. לפיכך, תקנה 486 הנ"ל, המדברת בהמצאה לרשות מקומית, אין עניינה לכאן.
הצו על תנאי הומצא והתקבל במשרדי היועצת המשפטית של עיריית חולון ביום 23.3.95. תקנה 477 לתקנות סדר הדין, התשמ"ד-1984, מדברת בהמצאה לעורך-הדין של הנמען. ניתן לומר, כי המצאת הצו על תנאי ליועצת המשפטית של העיריה, כמוה כהמצאה לעורך-דינו של המבקש הראשון, שהיה, כאמור, מורשה לקבלת הצו על תנאי גם עבור המבקשת השניה. ואולם, בכל מקרה, הצו על תנאי נמסר והתקבל במשרדה של היועצת המשפטית ללא עוררין. משמע, לא רק הגורם המוסר, אלא גם הגורם המקבל את הכתב, ראה עצמו מוסמך לקבלו עבור המבקשים. בנסיבות אלה, נטל על עצמו הגורם המקבל, היינו, המחלקה המשפטית של עיריית חולון, את החובה לדאוג להעברת הצו על תנאי ליעדו.
שתיקתו של הגורם המקבל מעידה על אישור הקבלה, שאם לא כן היה מקום להחזיר את הכתב ולהודיע למשיבה – העותרת, כי "טעתה בכתובת".
מסקנתי היא, איפוא, כי את מניין המועדים יש לערוך מיום 23.3.95.
4. הבקשה המקורית להארכת מועד להגשת תצהיר תשובה הוגשה ביום 8.5.95, היינו באיחור של יום אחד מן המועד האחרון (במועד זה הוגשה גם הבקשה הנגדית לקבלת צו מוחלט).
עיינתי בתצהיר התשובה של המבקשים מיום 18.5.95. המדובר בתצהיר מפורט, המתאר השתלשלות עובדתית ומשפטית שראשיתה בשנות ה-70. העתירה מעוררת את שאלת חוקיות ההתניה של היתרי הבניה הניתנים על-ידי המבקשים, בתשלום בגין הקמת גנים ציבוריים ובגין הקמת מבני ציבור. תשלום זה מכונה "אגרת מבני ציבור". העותרת טוענת, כי ההתניה כאמור היא בלתי-חוקית, ואילו המבקשים טוענים, כי המדובר בצעד כשר. בתצהיר התשובה שוטחים המבקשים את טענותיהם העובדתיות והמשפטיות, תוך הפניה להסדרים שהיו בעבר.
איני סבורה, כי מן הבחינה האובייקטיבית, נדרשים להכנת התצהיר האמור ארבעים וחמישה ימים תמימים, גם בהתחשב בעבודת המחקר ההיסטורית המובאת בו. יש לציין, כי המצהיר מטעם המבקשים לא הצליח לתרום להבהרת נקודה זו, שכן ניכר היה כי אינו מתמצא בנושא העתירה. ואולם, על החסר האמור ניתן להתגבר על-ידי עיון בתצהיר התשובה – אשר מדבר בעד עצמו – ובוודאי יותר ממה שיכול היה מר קלמן הירשל לומר בעניין זה. איני מקבלת, איפוא, את דרך הצגת הדברים על-ידי בא-כוח העותרת, אשר טען כי הצו על תנאי התיחס לנושא מותחם ומוגדר, שניתן היה להשיב עליו בקיצור תוך הפניה לטבלת תשלומים או לכלי עזר דומה. כפי שציינתי, המדובר בנושא של חוקיות "אגרת מבני ציבור", נושא שמעורבים בו שאלות של חוק ושל עובדה, המחייב גם הצגת רקע היסטורי מסויים.
כבר ציינתי, כי במועד שנקצב בצו על תנאי ניתן היה לערוך את תצהיר התשובה ולהגישו לבית-המשפט. המדובר בפרק זמן של 45 ימים – תקופה ארוכה לכל הדעות – שהיה צריך להספיק להכנת התצהיר שאת הגשתו מבקשים עתה. לו אכן היתה הכנתו כרוכה בטירחה רבה ומיוחדת, ניתן היה מבעוד מועד, ובתוך התקופה, לבקש הארכת מועד מטעם זה. בקשה כזו לא הוגשה והסבריו של המצהיר מטעם המבקשים לא היו מספקים. ואולם, אין להסיק מכך – באורח אוטומטי – כי דינה של הבקשה להארכת מועד להידחות. יש להניח, כי המבקשים היו טרודים בעניינים נוספים שדרשו התייחסות, וכי טיפלו בהכנת תצהיר התשובה בד-בבד עם נושאים נוספים המצויים על הפרק.
יש לציין, כי הבקשה הראשונה להארכת מועד הוגשה כבר ביום 8.5.95, יום לאחר חלוף המועד שנקבע להגשת תצהיר התשובה. היינו, המבקשים לא השתהו והזניחו עניינם, אלא פנו בבקשה מתאימה במועד מוקדם. יש אמת בטענה, כי באותו שלב כל נזק לא נגרם לעותרת, וארכה בת עשרה ימים לא היה בה משום יצירת נזק כאמור.
לכל אלה יש להוסיף – וזה אולי העיקר – כי בירור העתירה שהגישה המשיבה יהא חסר ללא תמונת הדברים המובאת בתצהיר התשובה. המדובר בשאלה בעלת חשיבות ציבורית כללית מבחינת תושבי העיר חולון. קרית בן גוריון, אשר לגבי הבניה בה נדרשה "אגרת מבני ציבור", היא שכונה המתאכלסת במשפחות רבות, שמבחינתן ישנה חשיבות לבירור ממצה וענייני של הנושא.
חשוב, איפוא, כי בפני בית-המשפט תיפרש היריעה כולה, אפילו כרוך הדבר בהארכת המועד להגשת תצהיר התשובה בעשרה ימים. ב- בג"צ 496/90, המאוזכר בספרו של רענן הר-זהב, סדר הדין בבית-המשפט הגבוה לצדק, 1991, נאמר בעניין זה על-ידי כב' הרשם, השופט צור, כך:
'עם זאת החלטתי – בתוקף שיקול-הדעת הנתון לי – להענות לבקשה. אף אם נכון שנפלו אי-הבנות בקשר לייצוג המשיבים, הן לא התרשלו והזדרזו בהגשת בקשה זו בתוך המועד שנקבע. זאת ועוד, נושא העתירה מעלה שאלות חשובות ועקרוניות הראויות לדיון, ואשר השלכותיהן עשויות לחול על ציבור רחב ולא רק על המתדיינים עצמם.' (שם, בעמ' 274)
דברים אלה יפים גם לבקשה שבפני.
סיכומם של דברים, תצהיר התשובה שהוגש ביום 18.5.95 – יתקבל."

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

המצאה לרשות מקומית (תקנה 486)