המצאה על-ידי מוסד (תקנות 429, 493 ו- 494)

דרך המצאת כתבי בי-דין באמצעות מוסד, כקבוע בתקנות, לא באה אלא להקל על אפשרויות ההמצאה. זאת כאשר ברור כי מדובר במוסדות ציבור מן הסוג בהם ההמצאה תתאפשר ביתר קלות ומהירות כאשר ההמצאה תתבצע בטכניקה הקבועה בתקנות שלהלן. מדובר בהמצאה לבעלי דין שהקשר עימם, מכל סיבות שהן, אפשרי ואף קל יותר, רק באמצעות המוסד.

"492. המצאה על-ידי מוסד (תיקונים: התשמ"ו, התשס"ב)
בית-המשפט רשאי לשלוח שני עתקים של כתב בי-דין לאנשים במוסדות המנויים להלן לשם המצאת אחד מהם לנמען:
(1) לנמען שהוא עובד הציבור – לראש המשרד שבו הוא עובד;
(2) לנמען שהוא עובד של תאגיד – למנהל התאגיד או לאדם אחר הממונה על המען הרשום של התאגיד;
(3) לנמען שהוא תושב ישוב – לחבר הוועד או למזכיר של הישוב;
(4) לנמען שהוא כהן דת או חבר מסדר דתי – לראש המסדר הדתי שלו בישראל;
(5) לנמען שהוא חייל המשרת שירות פעיל בצבא-הגנה לישראל – לקצין המבצעים של מוקד מפקדת המשטרה הצבאית הראשית;
(6) לנמען הכלוא בבית סוהר – לנציב שירות בתי הסוהר.
493. חובת מי שנשלח לו כתב בי-דין
(א) נשלח כתב בי-דין לאדם במוסד כאמור בתקנה 492 לשם המצאה לנמען, ימציאו, ככל האפשר, ויחזיר עותק אחד בחתימתו ובחתימת הנמען ובציון מועד ההמצאה; חתימת האדם כאמור תהיה ראיה להמצאה ולזמנה ויראו את הכתב כאילו הומצא כדין.
(ב) לא היתה ההמצאה אפשרית מכל סיבה שהיא, יוחזר הכתב לבית-המשפט עם הודעה מפורשת על אותה סיבה ועל הצעדים שננקטו לביצוע ההמצאה.
494. המצאה לאנשי הסגל הדיפלומטי
היה הנמען מדינת חוץ או מחלקה, נציגות או סוכנות של מדינת חוץ, או עובד בהן שהוא בעל חסינות דיפלומטית או קונסולרית, ישלח בית-המשפט או הרשם שני עתקים של הכתב למשרד החוץ לשם המצאת אחד מהם לנמען; תעודת משרד החוץ בדבר ההמצאה וזמנה תהא ראיה לכך ויראו את הכתב כאילו הומצא כדין."
בש"א (י-ם) 6415/04[163] נפסק מפי כב' השופט י' שפירא כי:

"דיון
10. היועץ המשפטי לממשלה הגיש את הבקשה מכוח פקודת סדרי הדין (התייצבות היועץ המשפטי לממשלה (נוסח חדש) על-פי הודעת היועץ מיום 1.7.04. (להלן: "היועץ המשפטי").
בבקשה מביע היועץ המשפטי את עמדתו כי בהתאם להוראות הדין הישראלי, המשפט הבינלאומי ואמנת וינה שמדינת ישראל צד לה, יש למדינת אוקראינה חסינות דיפלומטית.
העיקול, לטענתו, פוגע באופן קשה בתפקודה של השגרירות הזרה בישראל ובהכרח פוגע אף ביחסי החוץ של ישראל.
11. לעצם התייצבותו, טוען היועץ המשפטי, כי במצבים שכאלה, בהם מעורב ריבון זר, מתייצב היועץ המשפטי, חרף שאינו צד לסכסוך הקונקרטי, ואינו נוקט עמדה לגופו של עניין או סכסוך בתובענה העיקרית (ע"א 347/71 סנסור נ' הקונסוליה הכללית של יוון, פ"ד כו(2) 328), אלא לעניין הפן במישור יחסי החוץ של ישראל.
בטיעוניו מסתמך היועץ המשפטי על הוראות אמנת וינה מיום 18.4.61 שאושרה ביום 11.8.70, ומצביע על המעמד שניתן לה.
12. ב- ע"א (ת"א) 4289/98 שלום שלומית נ' היועץ המשפטי לממשלה ואח', תק-מח 99(3) 2, (להלן: "פרשת בסיוני") נקבע בהקשר לאמנת וינה:
'היקף החסינות הדיפלומטית והחריגים לחסינות זו גובשו באמנת וינה. כדי לעמוד על הצורך בעריכת האמנה ובחסינות הדרושה לנציגים הדיפלומטיים, יש לבחון בקצרה את הרקע ההיסטורי שהביא לכך והסתיים בכריתת אמנת וינה...
קיצורו של דבר – אמנת וינה חוקקה את כללי המשפט הבינלאומי המנהגי בתחום זה, כפי שהיו קיימים קודם כן, כשהיא מקנה גוון מודרני יותר הנוטל בחשבון את השינויים שחלו במשך השנים ביחסים הדיפלומטיים. לאמנה זו הצטרפו עד כה לפחות 150 מדינות.
אמנת וינה נחשבת כחקיקה של דיני הדיפלומטיה ומחברים רבים מתייחסים אליה כאבן הבוחן השלטת בתחום היחסים הדיפלומטיים... וכבר נאמר על אמנה זו כי-
'The Vienna Convention is Without doubt one of the surest and most widely based multilateral regimes in the field of international relations.' Jonathan Brown "Diplomatic Immunity- State Practice under the Vienna Convention on Diplomatic Relations, International and Comparative", Law Quaterly Vol.37, January 1988, p.54."
מסקנתו של היועץ המשפטי הינה כי הוראות אמנת וינה מהוות חלק בלתי-נפרד מן המשפט הפנימי של מדינת ישראל (ראה דברי הנשיא א' ברק ב- רע"א 7092/94 Her Majesty The Queen of in Right of Canada נ' שלדון אדלסון, דינים עליון נא(ו) 625).
13. מעיון בבקשות, כפי שפורט לעיל עולה כי הבקשה המקורית למתן צו עיקול זמני הוגשה כנגד המשיבה: The State Property Fund of Ukraine שהיא הצד להליך הבוררות הנ"ל.
יצויין כי משיבה זו הגיבה להליך העיקרי – אישור פסק הבוררות – אולם לא הגיבה לבקשת העיקול המקורית ולא ביקשה לבטל את צו העיקול שניתן על-ידי כב' השופטת מ' מזרחי בשנה שעברה. היא אף לא התייצבה לדיון בפני היום, חרף שהיא מיוצגת בארץ, כאמור לעיל.
ויושם אל לב כי הבקשה (בש"א 5999/04) אינה בקשה למתן צו עיקול חדשה אלא "בקשה למתן צו להרחבת עיקול", דהיינו להוסיף מחזיקים לצו העיקול שכבר ניתן ביום 25.6.03!
בא-כוח המבקשת מפנה לפסיקה נוספת (עמ"ה (ת"א) 175/89 אריה גנבר נ' פקיד שומה תל-אביב, תק-מח 93(2) 1190, ול- ע"א 4289/98 ב'פרשת בסיוני' הנ"ל, בתמיכה לטענותיו כי ניתן לעקל את כספי המשיבים.
14. אכן הסוגיה של היקף החסינות של ריבון זר מורכבת ופנים אחדות לה, ואף הנושא בתובענה העיקרית מעלה סוגיות מורכבות, אשר בית-המשפט ייזקק להן בהמשך.
כפי שציינו הצדדים אין פסיקה מפורשת בסוגיה, ואף מדברי הנשיא ברק בפרשת "אדלסון" נותרה שאלת היקף החסינות לעניין סוגיות העיקול עדיין בצריך עיון. עורך-דין סלובוטיצקי עצמו הציג בפני את טיוטת האמנה המתגבשת בנושא חסינות מדינות ורכושן שאמורה להסדיר את הסוגיה הנדונה, משמע גם במישור הבינלאומי המצב המשפטי עדיין אינו חד-משמעי.
התייחסתי לסוגיה בהחלטתי ב- בש"א 4262/04, ת"א 5234/03 בעניין סיראנג'יאן פאול נ' אונטס"ו, תק-מח 2004(2) 3258, בדבר היקף חסינותו של האו"ם ומוסדותיו, וערעור על החלטתי זו תלוי ועומד.
15. לאור התוצאה אליה אגיע, כפי שיפורט להלן, אין צורך, בשלב זה, להיכנס לעובי הקורה בסוגיות הנ"ל, אלא בדיון De Novo, אם וכאשר יקבע לעניין הבקשה או בקשה לביטול העיקול במעמד שני הצדדים, לכשיתבקש על-ידי מי מהמשיבים.
לבקשה הנ"ל נוספה משיבה 2 שהיא מדינת אוקראינה (The State of Ukraine) שאינה כאמור צד להליך העיקרי. "צירוף" זה של משיבה 2 נעשה שלא כדין. לא ניתן "להרחיב" צו שניתן לגבי צד שלא היה קיים בהליך המקורי. במילים אחרות, בבקשה המקורית למתן צו עיקול לא נכללה משיבה 2, ולפיכך אין ל'הרחיב' צו שלא ניתן נגדה מלכתחילה.
בבקשה מפרט בא-כוח המבקשת הליכים שונים שננקטו על ידה במטרה לשים יד על כספים של המשיבה 1 ואשר לא צלחו, ולטעמה יש לנקוט במעין הליך, באנלוגיה, של "הרמת מסך" (בש"א (ת"א) 13857/01 שמואל רובננקו נ' שיא החזקות, תק-מח 2001(2) 5984).
כב' השופט לויט קבע ב- ת"א 1478/89 מירון אורן נ' שם טוב, פ"מ תשנ"א(ד) 239:
'מקום שלחברת הבת אין זכות קיום עצמאית, והיא נועדה לשמש צינור לחברת האם, ותו לא, אזי לפי חוקי טקסס, מותר לנושה של חברת הבת לפעול נגד חברת האדם (צ"ל "חברת האם" – הח"מ) לגביית חוב המגיע לו... וזה גם הדין בישראל...
הרציונל העומד מאחורי פסיקה זו הינו כי ניהול חברת הבת כ"שלוחה" גרידא בידי חברת האם נחשב לניצול לרעה של מסך ההתאגדות, היכול בנסיבות מסויימות להצדיק את הרמת המסך. זאת גם מכוח עיקרון תום-הלב והפרשנות התכליתית, אשר עויינים, מעצם מהותם, להצמדות למושגים פורמליסטיים-טכניים, ואינם משקפים את המציאות בשטח ו/או נועדו לאפשר לבעליהם להתחמק מתוצאות מצג שיצרו.'
מכאן, למד בא-כוח המבקשת כי מדובר במקרה שלפני "באותה יד", ולפיכך יש לעקל את חשבונותיה, בהיותה "בעלת העניין האמיתית".
כן מבקש בא-כוח המבקשת ללמוד מהטלת עיקולים על הרשות הפלשתינית (בש"א (ת"א) 7362/02 שרתון ניהול בתי מלון ואח' נ' הרשות הפלסטינאית ואח', תק-מח 2002(2) 263.
אין לקבל טיעון זה.
א. לדעתי, אין להשליך מתחום דיני החברות למקרה שלפנינו. המשיב 1, הינו גוף שהוקם למטרה מסויימת, וההליכים ננקטו נגדו ולא נגד משיבה 2. במיוחד כאשר מדובר במדינה ריבונית, עם המגבלות הנובעות מכוח מעמדה זה, כעולה מהדיון שנערך היום.
ב. והעיקר, גם אם היה מקום לקבוע כי "היד החותמת" היא "היד המחזיקה בארנק", כפי שנאמר ב"פרשת רובננקו" הנ"ל, הרי שהיה צריך להגיש הן בקשה לצרפה להליך העיקרי והן בקשה חדשה למתן צו עיקול נגדה.
ג. אכן אין מניעה להטיל עיקול על בעל דין "חיצוני" (רע"א 5540/97 שמחון נ' הכנוס חברת סליל תעשיות נייר, פ"ד א(5) 355), אולם לצורך כך יש לצרף את אותו בעל דין להליך.
16. משלא נעשה הדבר אין לעקל נכסים של צד שטרם צורף כדין כבעל דין להליך.
מטעם זה, דין העיקולים שהוטלו על המשיבה 2 או שבוצעו בפועל על-ידי המחזיקים על חשבונות של השגרירות, ככל שהחשבונות נושאים את שם מדינת אוקראינה או שגרירות אוקראינה, מבוטלים בזאת.
בשלב זה אין צו להוצאות."

[163] בש"א (י-ם) 6415/04 TMR Energy Limited נ' The State Property Fund of Ukraine.1, תק-מח 2004(3) 490.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

המצאה על-ידי מוסד (תקנות 429, 493 ו- 494)