botox
הספריה המשפטית
המצאת כתבי בי-דין

הפרקים שבספר:

מורשה לקבלת כתבי בי-דין (תקנה 478)

תקנה 478 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 קובעת כי:

"478. מורשה לקבלת כתבי בי-דין
(א) כל הגר בתחומה של המדינה יכול שיתמנה מורשה לקבלת כתבי בי-דין.
(ב) מינוי כאמור יכול שיהיה מיוחד או כללי וצריך שיהא בכתב חתום ביד המרשה; הכתב, או העתק מאושר ממנו אם היה המינוי כללי, יוגש לבית-המשפט."
תקנה 478 לתקנות מבהירה בסעיף-קטן (א), כי הגר בתחומה של המדינה יכול שיתמנה למורשה לקבלת כתבי בי-דין. משמע שאין צורך שהמורשה ישמש כשלוח, במשמעות הטכנית של המונח, אלא די בכך שהקשר בין המורשה לבעל הדין יהיה בדרגת אינטנסיביות המגיעה לרמה כזו, שמותר להניח, כעניין שבדין, שהוא יעביר לידיעתו של בעל הדין הנתבע את דבר ההליכים שהוגשו נגדו.[56] כך, יש לבחון את מידת האינטנסיביות הקיימת בין בעל הדין, למי שמוחזק כמורשה לקבלת כתבי בי-דין. חזקה כזו, קיימת, במקום שהתושב הזר, מינה אחר, לצורך ניהול אותו "עסק" של מכירת המקרקעין, על כל הקשור בעסקה כזו, ואם מבקש אותו "מורשה" לטעון אחרת, עליו הנטל. על אחת כמה וכמה, כאשר מדובר במיופה-כוח, שהוא שלוחו של בעל הזכות, וכאשר מדובר בסכסוך לגבי אותה עסקה שבגינה ניתן ייפוי-הכוח.[57]


[56] ראה בר"ע 39/89 General Electric Corp. נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ ואח', פ"ד מב(4) 762.
[57] ת"א (חי') 1081/02 שוורצברט איתן ואח' נ' אדיג'יס יצחק ואח', תק-מח 2003(1) 22099. לצורך השוואה ראה רע"א 1947/91 סיריל שטיין ואח' נ' מרקוס כץ, פ"ד מה(4) 705.