תחליף המצאה (תקנה 498)

"498. תחליף המצאה
(א) נוכח בית-המשפט או הרשם שאי-אפשר להמציא כתב בי-דין בדרך שנקבעה, רשאי הוא להורות על המצאת הכתב בדרכים אלה, כולן או מקצתן:
(1) בהדבקת עותק שלו במקום נראה לעין שבבניין בית-המשפט, וכן בבית שבו, לפי הידוע, גר או עסק הנמען לאחרונה;
(2) בפרסום מודעה ברשומות או בעיתון יומי;
(3) בכל דרך אחרת שתיראה לו.
(ב) תחליף המצאה לפי תקנה זו כוחה יפה כהמצאה לנמען גופו.
(ג) בית-המשפט או הרשם המורה על תחליף המצאה יקבע מועד להגשת כתב טענות, בהתאם לנסיבות."
מוסד תחליף ההמצאה, קבוע כאמור בתקנה 498 לתקנות סדר הדין האזרחי.

בכדי שיאושר תחליף המצאה, דורשת תקנה 499 הגשת בקשה בכתב המגובה בתצהיר, לאימות הסיבה המונעת ביצוע ההמצאה בדרך שנקבעה.

עיננו הרואות; קיים דמיון רב בין תקנה 498 להלכת הפרסום יוצר הידיעה הקונסטרוקטיבית בפקודת פשיטת הרגל; אף תקנה 498 דנה, בין היתר, כמעט באותן דרכים של מתן פומביות – פרסום ברשומות או פרסום מודעה בעיתון יומי, ואף היא יוצרת מעין ידיעה קונסטרוקטיבית כנגד הנמען, אשר לא יוכל לטעון לאחר מכן כי הוא, סובייקטיבית, לא ידע על הגשת כתב הבי-דין, וזה לא נמסר לו בפועל מעולם.

אלא שהדמיון בין שני המוסדות המשפטיים דנן אינו מתמצה אך ורק בדרך הפעלתם ובתוצאת הפעלתם, אלא אף בהנמקה המביאה לאותה דרך ולאותה תוצאה.

תחליף המצאה, כשמו כן הוא, איננו ההליך הראשון והמרכזי למסירת כתבי בי-דין; הוא חלופה, המופעלת כאשר כשלו הדרכים הרגילות לאיתור הצד שכנגד, ובאה בכדי למנוע מהמבקש לעמוד בפני שוקת שבורה; אף הרציונל העומד בבסיס הידיעה הקונסטרוקטיבית בהגשת תביעות חוב הינו דומה (בשינויים המחוייבים, לפיהם אין עסקינן בנמען ספציפי, אלא במספר לא ידוע מראש של נמנעים אשר לכונס הרשמי אין ידיעה אישית על מיהותם).[193]

ב- בג"צ 1476/98[194] נדונו בפני כב' הרשמת מ' אגמון שלוש בקשות. האחת, בקשה מטעם העותרת להרשות לה הגשת תגובה להודעה שהוגשה מטעם המשיב מספר 4 (להלן: המשיב) ביום 9.3.99. השניה, בקשה מטעם המשיב להתיר לו להמציא לעותרת כל כתבי בי-דין על דרך של הדבקת העתק הכתב במקום הנראה לעין בבית-המשפט, בהתאם לתקנה 498(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. השלישית, בקשת המשיב לקבוע דיון בעתירה לגופה. נפסק כי:

"ראשית, לעניין בקשתה של העותרת – כאמור, מבקשת העותרת רשות להגיב להודעה מטעם המשיב. מאחר שלא היה מקום לקבל, מלכתחילה, את ה"הודעה מטעם המשיב מס' 4" בלא שנתבקשה ובלא שניתנה רשות להגשתה, אני מורה על הוצאתה מתיק בית-המשפט. מאותן סיבות, אני מורה על הוצאתה של הודעת המשיב מיום 26.4.99 מתיק בית-המשפט. בנסיבות אלה, בקשתה של העותרת להגשת תגובה התייתרה.
לעניין בקשת המשיב לתחליף המצאה – הבקשה הוגשה לאחר שמספר דברי דואר שביקש משיב מספר 4 להמציא לכתובתה של העותרת (לכתובת כפי שמופיעה בכתב העתירה שהגישה העותרת), באמצעות דואר רשום, חזרו בציון "לא נדרש". המשיב מספר 4 מציין עוד עוד, כי העותרת לא ציינה כל דרך אחרת, לרבות מספר פקסימיליה, אשר באמצעותה ניתן להמציא לה מכתבים והודעות.
בנסיבות אלה אני מחליטה, כי מעתה, כתבי בי-דין שמבקש המשיב מספר 4 להמציא לעותרת בתיק זה יומצאו באמצעות מזכירות בית-המשפט."[195]
ב- ע"א 7344/95[196] נדונה בפני כב' הרשמת א' גבאי בקשה לתחליף המצאה. נקבע כי:

"בתאריך 18.9.96 החלטתי כי כתבי בי-דין יומצאו למשיב הראשון על דרך של תחליף המצאה באמצעות גרושתו ואחד מבניו הבוגרים המתגוררים בישראל.
ההמצאה לגב' אתי דקל בוצעה. לבית-המשפט נשלח מכתב ממנה לפיו קיבלה את החומר, אך איננה צד לעניין. עוד נטען, כי המשיב הראשון נשוי לאישה אחרת במדינה אחרת ואין לה קשר איתו.
יש לקבוע, איפוא, כי לא ניתן לבצע תחליף המצאה באמצעות מסירה לגב' אתי דקל.
אני מאפשרת לבא-כוח המערערים לפנות בבקשה מחודשת על-פי תקנה 498 או 500 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (או שתיהן) על-מנת להביא את נושא המסירה למשיב הראשון על פתרונו. כמובן, בא-כוח המערער רשאי בכל עת לבקש מחיקת הערעור נגד משיב זה.
בקשה כאמור תוגש תוך 14 יום מיום קבלת ההחלטה."
ב- ת"א (י-ם) 1174/96[197] נפסק מפי כב' הרשמת ד' וכסלר:

"מדובר בבקשה לאישור תחליף המצאה על-פי תקנה 498 לתקנות סד"א שהגיש המבקש לאחר שלטענתו, ניסיונותיו לאתר את המשיב על-מנת לבצע מסירה כדין, כנדרש על-פי התקנות, לא צלחו. לפי תקנה 498, בית-משפט רשאי להורות על תחליף המצאה כאשר נוכח שאי-אפשר להמציא כתב בי-דין. לפי ספרו של דר' זוסמן, סדר דין אזרחי (מהדורה 7) 250, אין במדינת ישראל, בניגוד למדינות הקונטיננט, המצאה קונסטרוקטיבית. כאשר שופט מורה על תחליף המצאה, הוא צריך לכוונו כך שידיעת ההזמנה תגיע לאוזני הנתבע.
אם בית-המשפט אינו יכול לומר, שקיים סיכוי סביר שהדרך של תחליף המצאה תביא את ההזמנה לנתבע עליו לסרב. תקנה 499 דורשת כי הבקשה תוגש בכתב, יצורף לה תצהיר לאימות הסיבה המונעת ביצוע המצאה בדרך שנקבעה או ראיה אחרת, כאשר שתי דרישות אלו נתמלאו, וכן נקבע בסעיף-קטן (ב), שבית-משפט או הרשם רשאי שלא להעתר לבקשה אם ראה מנסיבות העניין שהבקשה הוגשה באיחור בלתי-סביר. במקרה הנוכחי, הבקשה הראשונה לתחליף המצאה הוגשה כ-3 חודשים לאחר הגשת כתב התביעה (בתאריך 17.6.96). כחודש לאחר שבקשה זו נדחתה ונקבע שיש לבצע מאמץ נוסף לאתר את כתובות הנתבעים, הוגשה הודעה נוספת לבית-המשפט בבקשה להתיר תחליף המצאה, ההודעה הוגשה ללא תצהיר – כנדרש בתקנות, ובנימוק כי לפי מרשם המטה הארצי הנתבעים לא יצאו מהארץ אך הניסיונות לאתרם עלו בתוהו. כב' השופטת פרוקצ'יה דחתה את הבקשה. בקשה שלישית הוגשה לאחר כ-45 יום, לאחר בדיקה במשרד הפנים. פרט למסמכים ממשרד הפנים, המאשרים כתובות הנתבעים והעובדה שנמצאים בארץ, לא מצויות בתיק ראיות נוספות ולא שוכנעתי שיש סיכוי סביר שהדרך של תחליף המצאה תביא את ההזמנה לנתבע – מה עוד שהמבקש מצידו לא "הזדרז" להגיש את הבקשה ולא עשה מאמצים לאתר את הנתבע (המשיב), או לפחות לוודא שתחליף המצאה בדרך כלשהי, יביא את ההזמנה לידיעת הנתבע.
מכל האמור לעיל הגעתי למסקנה, שאין מקום להורות על תחליף המצאה."
ב- ת"א (ת"א-יפו) 881/93[198] נפסק מפי כב' השופט א' שטרוזמן:

"המשיב תבע לדין את המבקש המתגורר בניו יורק ובקש סעד ארעי כלפיו עד לברור התביעה.
המשיב שלח כתבי בי-דין למבקש בחו"ל ונראה על פני המסמכים שהוצגו לבית-המשפט שאותם כתבים אכן הגיעו לידיו של המשיב. על-כן ניתן ב 27.12.93 צו זמני כמבוקש על-ידי המשיב.
המבקש עותר לבטול הצו בטענה שלא קדם אישור של בית-המשפט להמצאת המסמכים לחו"ל ולכן אין משמעות למסירת המסמכים בפועל, ככל שנמסרו אם נמסרו לידיו.
לטענת המשיב תקנה 498 מסמיכה את בית-המשפט לקבוע את דרכי ההמצאה ולכן רשאי בית-המשפט לאשר בדיעבד את מסירת המסמכים למבקש בחו"ל, כי אלה הומצאו לו בדואר כמקובל בהמצאת מסמכים ובוודאי שניתן להשאיר את צו המניעה בתקפו כסעד ארעי עד שיומצאו המסמכים לחו"ל על-פי היתר של בית-המשפט.
הפסיקה מחייבת קבלת היתר המצאה לנתבע בחו"ל לפני ההמצאה בפועל (ע"א 713/75 פרנקל נ' קאופמן ואח', פ"ד ל(3) 443, 444) ולכן הזמנתו לדין לפני נקיטת ההליכים הפורמליים להקניית סמכות שיפוט לבית-משפט בישראל – היא הזמנה פגומה מלכתחילה, שאין בכוחה להקנות סמכות לבית-המשפט לדון בתביעה ובבקשה לסעד הארעי.
לכן צו המניעה שניתן ב 27.12.93 מבוטל."
ב- בש"א (חי') 3169/03[199] נדונה בקשה להתיר תחליף המצאה בהתאם להוראות תקנה 498 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, החלה גם על בתי-הדין לעבודה, מכוח תקנה 129 (3) לתקנות בית-הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991. נפסק כי:

"2. בבקשה נטען, כי כתב התביעה על נספחיו, נשלח לנתבעים לכתובות שנמסרו על-ידי התובעים, אך התברר כי "הנתבעים אינם נמצאים בכתובות הנ"ל, ועל-כן כתבי בי-הדין שנשלחו לנתבעים לא נמסרו כדין".
3. בהחלטת בית-הדין מיום 1.12.03, חוייבו התובעים להגיש תוך 21 יום מקבלת אותה החלטה, תצהיר בו יפורטו אילו ניסיונות נעשו על ידם, לאיתור כתובותיהם של הנתבעים.
ביום 28.12.03, הוגש תצהיר מטעם התובעת מס' 5, לידיה קגנוביץ, בו פירטה התובעת, בשמה ובשם התובעות האחרות, כי לאחר שכתבי בי-הדין נשלחו בדואר רשום והוחזרו בציון "מען לא ידוע", נשלחו פעם נוספת כתבי בי-הדין באמצעות שליח לכתובת בה בוצעה עבודת התובעות, אך המקום היה סגור, ועל-כן הדביקו את כתב התביעה על דלת המקום.
כמו-כן, הצהירה התובעת מס' 5, כי מידי פעם בפעם ניסו היא או מי מהתובעות האחרות להתייצב במקום העבודה כדי לנסות ולאתר את המעבידים או מי מהם, אך כל ניסיונותיהם עלו בתוהו.
כן מציינת התובעת, כי נעשה בירור במרשם האוכלוסין, אך גם שם אין מענם של הנתבעים ידוע.
4. בנסיבות אלה, אני מקבלת את הבקשה ומורה על תחליף המצאה, כדלקמן:
עותק מכתב התביעה, דרישה להגשת כתב הגנה תוך 45 יום, מיום הפרסום, וכן הזמנה לדיון ליום 7.9.04 בשעה 9.30, יודבק במקום נראה לעין בנכס, לפי הידוע, שבו היה לאחרונה העסק (המתפרה) בו עבדו התובעות.
בנוסף לכך, יעשה פרסום בעיתון יומי, בעל תפוצה ארצית בשפה הרוסית.
ימי הפגרה יבואו במניין הימים להגשת כתב ההגנה.
תחליף ההמצאה, כאמור לעיל, יבוצע על-ידי התובעות או מי מטעמן, תוך 30 יום מקבלת החלטה זו.
5. על התובעות להמציא עותק מהעיתון, בו פורסמה המודעה, לתיק בית-הדין."
ב- בש"א (נצ') 1211/04[200] נדונה בקשה להיתר המצאה מחוץ לתחום השיפוט ובקשה לתחליף המצאה לגבי הנתבע מס' 2. נפסק מפי כב' השופט בנימין ארבל:

"דיון
1. על-מנת שבית-המשפט יעתר לבקשה, צריך שיתמלאו שני תנאים: ראשית, שהעניין יהיה בגדר תקנה 500 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984; שנית, שמקום הימצאו של הנמען בחוץ לארץ אינו ידוע.
וכך מוצאים אנו את הכללים שגובשו בנדון, בספרו של המנוח, זוסמן, סדרי הדין האזרחי (הוצאת אמינון, מהדורה 7, תשנ"ה-1995) 252-253:
'לפיכך דרושה לשם ביצוע ההמצאה רשות כפולה, להמצאה אל מחוץ לתחום השיפוט בהתאם לתקנה 500, ולתחליף ההמצאה בהתאם לתקנה 498.
הראשונה כאשר התובע הגיש בקשה בהתאם לתקנה 500 וגילה היכן, היינו, באיזו ארץ, נמצא הנתבע, וכן כי עניינו הוא מין העניינים המנויים בתקנה 500; השניה היא שהתובע שכנע את בית-המשפט, שאין לו האפשרות למסור את ההזמנה לנתבע באותה ארץ, משום שמענו שם אינו ידוע לו, ואף אינו ניתן לבירור.
אך גם במקרה כזה חייב השופט לדעת, לפחות באיזו ארץ נמצא הנתבע, הגם שמענו באותה ארץ אינו ידוע ידוע, שאם לא כן, לא יוכל לקבוע מה הוא התחליף המתאים – תחת המסירה בדרך הרגילה – העשוי להודיע לנתבע שהוגשה תביעה נגדו. על התחליף המצאה באמצעות מודעה בעיתון היוצא לאור בלונדון או בעיר אחרת באנגליה, אך אם תתפרסם המודעה בעיתון המופיע בארץ, אין כל סיכוי שהנתבע יראה את העיתון ויקרא את המודעה.
כאשר אין לתובע כל ידיעה באיזו ארץ נמצא הנתבעת, ואין בידו לקיים את מצוות תקנה 500 המחייבת אותו לגלות את מקום הימצאו בתצהיר, לא יוכל בית-המשפט לקבוע דרך תחיף העשוי למלא את מקום המסירה הרגילה, ולהודיע לנתבע, כי עליו להתגונן מפני תביעה אשר הוגשה נגדו. אילו הרשה השופט, אף-על-פי-כן, במקרה כזה, תחליף המצאה, לא היתה זו אלא "מסירה קונסטרוקטיבית" וכזאת לא תורשה בסדרי הדין שלנו. אם אין בידי בית-המשפט לקבוע תחליף אשר ישיג את מטרתו האמורה, חייב הוא לסרב לתחליף המצאה (ראו: ע"א 31/58 "בוחן", חברה לביטוח בע"מ נ' מרים מוסקוביץ ואח' פ"ד יב(2) 1372)."
סבורני כי דברים אלה ברורים ומדברים בעדם.
2. מטרת תחליף מסירה אינה רק לצאת ידי חובה פורמלית, אלא ביסודו מונחת ההנחה, שעל-ידי תחליף מסירה תגיע לידי הנתבע הידיעה על הגשת התביעה נגדו, ותהיה לו אפשרות להגיש כתב הגנה ולהופיע בבית-המשפט. כאשר אין לדעת היכן מתגורר הנתבע, הרי ממילא אין להניח כי תחליף המצאה באמצעות פרסום בארץ, ישיג מטרה זו. נהפוך הוא – ודאי הוא כי הפרסום יהא פרסום עקר, אשר לא יהא בו כדי להביא את דבר הגשת התביעה לידיעת הנתבע.
3. לאור האמור לעיל, ובמיוחד לנוכח חוסר המידע לגבי מקום הימצאותו של נתבע מס' 2 בחו"ל, אין באפשרותי לקבוע מה הוא התחליף היעיל העשוי למלא את מקומה של ההמצאה הרגילה.
4. בהעדר הצעה לתחליף, אשר יהא בו כדי להשיג את מטרתו של מעשה תחליף ההמצאה, לא נותרה בידי הברירה אלא לסרב לבקשה ובתאם אני מורה על דחייתה."
ב- תמ"ש (ת"א) 13270/02[201] בית-המשפט דן בבקשה להתיר תחליף המצאה של כתבי בי-דין למשיב מס' 1 בדרך של המצאה לקונסוליה של רפובליקת ניגריה בישראל. נפסק מפי כב' ס' הנשיא יצחק שנהב:

"לכאורה, תקנה 498(א)(3) מקנה לבית-המשפט שיקול-דעת רחב לעניין תחליף המצאה, אלא ששיקול-הדעת הזה מוגבל על-ידי המטרה העומדת ביסוד התקנה, והיא – הבאת דבר ההזמנה לידיעת הנתבע. לעניין זה, יפים דבריו של השופט זוסמן בספרו סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית) 250-251:
'תחליף המצאה, בתוקף התקנה האמורה, אינה דומה למה שכונה בעניין אחר "המצאה קונסטרוקטיבית" הנוהגת בסדרי הדין בקונטיננט. מה בין תחליף המצאה כזה לבין המצאה קונסטרוקטיבית? כאשר לא הומצאה ההזמנה לנתבע, הואיל ושליח בי-דין לא הצליח למצאו, ושופט קונטיננטלי מורה על הדבקת המסמך בלוח המודעות של בית-המשפט לשם מסירתו לנתבע, מפעיל הוא, מכוח החוק, פיקציה האומרת, כי ההזמנה באה לידיעת הנתבע כעבור זמן מסויים לאחר ההדבקה, אף-על-פי שלא נמסרה לו כלל... ואילו בשיטה האנגלית, הנוהגת גם אצלנו, הדין שונה, ופיקציה כזאת אינה קיימת בה, אלא כששופט מורה על תחליף המצאה, צריך הוא לכוון את התחליף כך שידיעת ההזמנה תגיע אל אוזני הנתבע. אם אין בידי השופט לומר, כי קיים סיכוי סביר, שהדרך של תחליף המצאה בה בחר, תהא מועילה למטרה זו, ותביא את ההזמנה לנתבע, שומה עליו לסרב לבקשה ולא להרשות תחליף המצאה.'
2. בענייננו, אין כל סיכוי סביר כי ביצוע תחליף המצאה על-ידי המצאה לשגרירות ניגריה בישראל תהא מועילה למטרה של הבאת דבר ההזמנה לידיעת הנתבע. נהפוך הוא, בפני בית-המשפט מונח תצהירה של עורך-דין שבצוק ממנו עולה מפורשות, כי אין לשגרירות ניגריה בישראל כל אפשרות לאתר את הנתבע.
בעניין זה ניתן ללמוד גם מ- תמ"ש (חי') 17851/99 א.ט. – קטינה על-ידי אמה י.ג. נ' א.ט., תק-מש 2000(3) 54. שם הוגשה תביעת מזונות נגד נתבע המתגורר במדינת ניו מקסיקו בארה"ב, ובית-המשפט נתן היתר לתחליף המצאה בדרך של פרסום מודעה בעיתון מקומי בניו מקסיקו, בקובעו כי:
'הדרך בה מבקש בא-כוח התובעת להמציא את כתבי בי-הדין, על-ידי הדבקת כתבי התביעה בשגרירות ארה"ב בתל-אביב אינה ראויה, יהיה בה משום "מסירה קונסטרוקטיבית.'
3. האם ניתן להורות על תחליף המצאה בדרך של הדבקת ההזמנה על לוחות הנמצאים בשגרירות ישראל בניגריה?
ב- ע"א 268/55 עזריאל טובי נ' יוסף סרי, פ"ד י(2) 1689 איפשר בית-המשפט לבצע תחליף המצאה לנתבע הנמצא באיטליה על-ידי פרסום בלוח המודעות של הקונסוליה הישראלית ברומה, אולם באותו מקרה סגן הקונסול אשר ברומה הודיע כי הפנה את תשומת-לבו של הנתבע להזמנת בית-המשפט, ובנוסף נמסרה פרשת התביעה גם לידי אחות הנתבע בארץ.
גם ב- ע"א 386/59 "ציון" חברה לביטוח בע"מ נ' יעקב דיין, פ"ד יג(3) 1757 איפשר בית-המשפט לבצע תחליף המצאה לנתבע שהיגר לארה"ב בדרך של הדבקת ההזמנה על הלוחות הנמצאים בקונסוליות הישראליות בניו יורק, שיקאגו ולוס-אנג'לס, אלא שגם שם לא הסתפק בית-המשפט בדרך זו והורה גם על פרסום ההזמנה בעיתונים יומיים בארץ ובארה"ב גם יחד. בית-המשפט הדגיש, כי השיקול העיקרי בתחליף מסירה הוא זכותו של נתבע לדעת על הגשת תביעה נגדו והאפשרות להתגונן, ולא ניתן לצאת ידי חובת ההודעה בדרך של פרסום בלא כל סיכוי שההודעה אכן תגיע לנתבע.
4. במקרה דנן, לשגרירות ישראל בניגריה אין את הכלים הדרושים לאיתור הנתבע, בדיוק כשם שאלו אינם מצויים בידי שגרירות ניגריה בישראל. יתר-על-כן, הנתבע הוא תושב ואזרח ניגרי שאין לו כל זיקה לישראל, ולא סביר שהוא עצמו ייצור קשר כלשהו עם שגרירות ישראל בניגריה.
5. בנוסף, על בית-המשפט להיות זהיר שבעתיים מאחר ולא מדובר בתביעה אזרחית, אלא בעניין של סטטוס. אמנם, בית-המשפט העליון, במסגרת בה"נ 9520/00, הורה על תחליף המצאה בדרך של המצאה לקונסוליה של רפובליקת ניגריה בישראל, אולם ההליך שם נועד רק לצורך קביעת הסמכות, ואילו בית-משפט זה נדרש להתיר את קשר הנישואין בין בני-הזוג ולשנות את הסטטוס של הנתבע מנשוי לגרוש.
פרופ' שאוה בספרו הדין האישי בישראל (כרך א') 461 מאמץ את ההבחנה של פרופ' לבונטין בין "זכויות צפות" לבין "זכויות מעוגנות". בעוד שלגבי זכויות צפות, כגון זכויות חוזיות ונזיקיות, שואף השופט הדן בעניין לעשות צדק לפי מושגיו שלו, הרי שבבואו לדון בזכויות מעוגנות מסוג סטטוס וקניין, עליו לחתור להרמוניזציה עם הדין שבו "מעוגנת" הזכות הנידונה, ולהוציא פסק "נכון" התואם את המצב המשפטי הקיים בחיקו של הדין בו ממוקם אותו סטטוס. הנתבע רכש לעצמו סטטוס של נשוי על-פי החוק הניגרי, ועל בית-משפט זה להכיר בסטטוס הנ"ל ולא לשנותו באופן חד-צדדי.
6. המצאת כתב התביעה אינה עניין פורמלי, אלא נודעת לה חשיבות רבה. כאשר התביעה לא הומצאה לנתבע כחוק, יהא הדיון פגום ועשוי להתבטל אם תוגש תובענה לביטול פסק-הדין שניתן בהעדר הגנה או הופעה, שכן המצאת כתב התביעה כחוק היא המקנה לבית-המשפט את הכוח להשתמש בסמכותו ולדון בתביעה (ראה: זוסמן בספרו סדרי הדין האזרחי, 227-228).
ב- ע"א 713/75 הרי פרנקל נ' זאב קאופמן, פ"ד ל(3) 449, 453 נפסק על-ידי כב' השופט ח' כהן:
'הלכה פסוקה היא מימים ימימה שפסק-דין שניתן שלא בפני הנתבע, כשלא הוכח שהנתבע אמנם הוזמן כדין, חייב בית-המשפט לבטלו מתוך חובת הצדק, ואין לו בכגון דא כל שיקול-דעת.'
7. אכן, מצבה של המבקשת אינו קל. כל ניסיונותיה לאתר את הנתבע בניגריה, בכדי להתיר את קשר הנישואין עמו, עלו בתוהו, אולם ללא פרסום כדין אין בית-המשפט מוסמך לדון בתובענה להתרת הנישואין.
ג. סוף דבר
1. הבקשה לתחליף המצאה בדרך של המצאה לקונסוליה של רפובליקת ניגריה בישראל, נדחית.

[193] פש"ר (ת"א-יפו) 2440/99 קינג השכרת רכב נ' עורך-דין גיא אנגלר, תק-מח 2003(2) 8026.
[194] בג"צ 1476/98 אילנה בן עזרא עורך-דין נ' שר התעשיה והמסחר, תק-על 99(2) 500.
[195] לעניין נושא תחליף ההמצאה ראה גם ע"ע 135/99 אליהו חברה לביטוח נ' א.ח.ב. שירותי ניהול, תק-אר 2000(2) 367 (לפירוט נוסף של פסק-הדין ראה בשער ג', בפרק ד', בה"ש 8 לעיל).
[196] ע"א 7344/95 כרמי שבב בע"מ נ' ח. דקל ואח' ו-2 אח', תק-על 96(4) 118.
[197] ת"א (י-ם) 1174/96 תייסיר מוחמד סעיד נ' בנימין כהן, תק-מח 96(3) 1286.
[198] ת"א (ת"א-יפו) 881/93 אבינועם טוקטלי נ' עוזיאל, תק-מח 94(1) 114.
[199] בש"א (חי') 3169/03 ויסמן מרינה ואח' נ' דנילוב יוסף (מתפרה) ואח', תק-עב 2004(2) 2062.
[200] בש"א (נצ') 1211/04 עזבון המנוח אחמד ח'אלד שלבי ז"ל באמצעות יורשיו: ואח' נ' האני סלים עאתרה ואח', תק-מח 2004(1) 4799.
[201] תמ"ש (ת"א) 13270/02 מרטון מרטה נ' קנדי אייגבקיאן ואח', תק-מש 2003(3) 638.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

תחליף המצאה (תקנה 498)