botox
הספריה המשפטית
המצאת כתבי בי-דין

הפרקים שבספר:

המצאה בעניין מקרקעין (תקנה 483)

תקנה 483 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 קובעת כי:

"483. המצאה בעניין מקרקעין
(א) היתה התובענה בעניין מקרקעין, כל כתב בי-דין שאי-אפשר להמציאו לנמען גופו, די בהמצאתו למורשהו הממונה על המקרקעין.
(ב) היתה התובענה להחזרת מקרקעין פנויים, כל כתב בי-דין שאי-אפשר להמציאו בדרך אחרת, די בהדבקת העתק ממנו על דלת בית המגורים או על מקום אחר נראה לעין שבמקרקעין."
ההלכה לעניין פרשנות המונח מורשה לצורך תקנה 483 העושה המצאה למורשה המצאה כדין, קובעה ב- ע"א 39/89[113] שם נקבע כי 'השאלה מה מידת האינטנסיביות של הקשר בין הנתבע לבין ה"מורשה" הנדרשת כדי לעשות את ההמצאה בת-פועל היא שאלה שבדרגה'.[114]

תקנה זו פורשה לאחרונה על-ידי השופט ש' לוין ב- רע"א 39/89, שהביא בהסכמה את דבריו של השופט ברנזון[115]:

"... מורשה במובן תקנה 444 (כיום 483(א)- ש'ל') אינו חייב להיות מוסמך גם לייצג את מרשהו בדין. התקנה אינה מטפלת אלא בהמצאת כתבי בי-דין לבעל דין באמצעות מורשה ובהמצאה בלבד, ואין היא דנה כלל בייצוגו של בעל הדין או בהתדיינות בשמו.
העיקר הוא שהמורשה יהיה כזה אשר יתן מקום ליצירת הנחה שהוא עומד בקשר עם מרשהו או שיש לאל ידו להתקשר עמו ולהביא לידיעתו את דבר ההליכים שיזמו נגדו. איש לא יעלה על הדעת כי בן משפחה אשר לפי תקנה 445 (כיום תקנה 481-ש'ל') מותר להמציא לו את הכתב יוכל לפעול כמיופה-כוח של הנמען ולייצגו בפני בית-המשפט, אף-על-פי-כן המצאה לבן משפחה כזה נחשבת כהמצאה חוקית לנמען."
המסקנה ב- רע"א 39/89[116] היא, כי דינו של מורשה על-פי תקנה 482 כדינו של מורשה על-פי תקנה 483, והמסקנה היא:

"השאלה מה מידת האינטנסיביות של הקשר בין הנתבע לבין ה"מורשה" הנדרשת כדי לעשות את ההמצאה בת-פועל היא שאלה שבדרגה."
ב- ע"א (ת"א-יפו) 1004/97[117] נדונה השאלה באם המשיבים הם מורשים בישראל של הנתבעות הזרות לשם המצאת כתבי בי-דין? נקבע כי:

"א. ב- רע"א 39/89 הנ"ל בעמ' 768 נקבע המבחן הבא לעניין השאלה מיהו מורשה להמצאת כתבי בי-דין לגוף הנמצא מחוץ לתחום השיפוט:
'שאלה אחרת היא, מיהו ה"מורשה" לפי תקנה 482. לעניין תקנה 483(א) כבר למדנו, שאין מדובר ב"שלוח" כמשמעותו הטכנית של דיבור זה אלא במי שדרגת האינטנסיביות של הקשר שבינו לבין הנתבע הגיעה לרמה כזו, שמותר להניח, כעניין שבדין, שהוא יעביר לידיעתו של הנתבע את דבר ההליכים שהוגשו נגדו.'
יש לזכור, כי תכליתה העיקרי של ההמצאה הוא להביא לידיעתו של הנתבע כתבי בי-דין שהוגשו נגדו. תכלית נוספת היא להחיל על הנתבע, באמצעות האקט הפורמלי של ההמצאה, את שיפוטו הפרסונאלי של בית-המשפט (רע"א 39/89, בעמ' 768). המורשה מסייע בהגשמת תכלית זו, ותקנה 482(א) מבוססת על ההנחה שיסודה בשכל הישר, כי מי שמעורב דיו בניהול עסקי גוף פלוני או מבצע עבודה בעבור אותו גוף, נמצא בקשר די הדוק עימו, כך שכתבי בי-דין שיומצאו למורשה, קרוב לוודאי שיגיעו לגוף המצוי מחוץ לתחום השיפוט. כך, נקבע ב- ע"א 403/64 שרה וחנן לוינסון, ואח' נ' חברת בית תמר בע"מ, פ"ד יט(1) 108, 111:
'... וברי לנו כי מורשה במובן תקנה 444 (כיום תקנה 483(א) – א.ג.) אינו חייב להיות מוסמך גם לייצג את מרשהו בדין. התקנה אינה מטפלת אלא בהמצאת כתבי בי-דין באמצעות מורשה ובהמצאה בלבד, ואין היא דנה כלל בייצוגו של בעל הדין או בהתדיינות בשמו. העיקר הוא שהמורשה יהיה כזה אשר יתן מקום ליצירת הנחה שהוא עומד בקשר עם מרשהו או שיש לאל ידו להתקשר עמו ולהביא לידיעתו את דבר ההליכים שיזמו נגדו. זוהי השליחות היחידה שהמחוקק מצפה מהם וזאת מכוח ההנחה כי דבר ההמצאה של כתב בי-דין יכול להגיע באמצעותם לידיעת הנמען. המורשה לפי תקנה 444 צריך להיות כזה הנותן יסוד להניח שהוא ודאי או קרוב לוודאי יעביר לנמען את המסמכים שהומצאו לו בשבילו"."[118]
ב- רע"א 572/90[119] נקבע לעניין יישום התקנה 483 כי:


[113] ע"א 39/89 General Electric Corp. נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ ואח', פ"ד מב(4) 762.
[114] דב"ע תשן/24-3 ג'ני קובץ' נ' החברה האמריקאית ישראלית, תק-אר 90(1) 350.
[115] ב- ע"א 403/64 ש' לוינסון ואח' נ' חברת בית תמר בע"מ, פ"ד י"ט(1)108, 111.
[116] שם.
[117] ע"א (ת"א-יפו) 1004/97 Sansounimaille נ' ישראל פרי, תק-מח 98(1) 16010.
[118] ראה גם ת"א (ת"א) 2075/90 חברת סומרקס בע"מ נ' איסכור, תק-מח 91(2) 551.
[119] רע"א 572/90 AEG AKTIENGESELLSCHAFT נ' אלותועשר אלקטרו, פ"ד מד(1) 758.