botox
הספריה המשפטית
עבירות תעבורה הלכה ומעשה

הפרקים שבספר:

נהיגה בזמן פסילה או בניגוד לתנאים (סעיף 67 לפקודה)

סעיף 67 לפקודת התעבורה קובע כדלקמן:

"67. נהיגה בזמן הפסילה או בניגוד לתנאים (תיקונים: התש"ם, התשמ"ז)
מי שהודע לו שנפסל מקבל או מהחזיק רישיון נהיגה, וכל עוד הפסילה בתקפה הוא נוהג ברכב שנהיגתו אסורה בלי רישיון לפי פקודה זו, או מי שנוהג בניגוד לתנאים שנוספו ברשיונו כל עוד הם בתקפם, או מי שהודע לו כי נפסל מהחזיק ברישיון רכב וכל עוד הפסילה בתקפה הוא משתמש באותו רכב או מרשה להשתמש בו או מי שנהג או הרשה לאחר לנהוג ברכב בניגוד להודעת איסור שימוש או צו איסור שימוש, דינו - מאסר שלוש שנים או קנס מאה אלף לירות, או שני העונשים כאחד."

עבירה של נהיגת רכב בעת פסילת רישיון הינה אחת העבירות החמורות בפקודת התעבורה. יש בה מלבד עבירה על הוראות החוק לכשעצמם, גם הפרה בוטה של מצוות בית-המשפט הפוסלת את העבריין לנהוג ברכב בשל עבירה שעבר.

עבריין הנוהג רכב בעת שהוא פסול מלנהוג על-פי מצוות בית-המשפט, פוגע באושיות המשפט וכאילו מכריז שהוא לא רק "מצפצף" על האמור בחוק, אלא גם במצוות בית-המשפט {פ"ל (תעבורה עכ') 246-07 מ.י. לשכת תביעות גליל - משטרת ישראל נ' מיכאל דביר, תק-של 2010(4), 3335, 3336 (2010)}.

ויובהר כי אין להתעלם מההיבט הכלכלי של העבירה. נהיגה בזמן פסילה מהווה החרגה לתנאי הפוליסה, ולמעשה מטילה את הנטל הביטוחי, במקרה של תאונת דרכים חלילה, על הקופה הציבורית וכאמור, הטלת עונש מאסר בגין העבירה, אף שאינה חובה, תיעשה על-פי נסיבות המקרה {עפ"ת (מחוזי יר') 19063-06-10 מדינת ישראל נ' סאמח אדריס, תק-מח 2010(4), 7849, 7850 (2010)}.

בנהיגה בזמן פסילה מסכן הנהג, שכבר הוכיח בעבר כי חוקי התעבורה אינם נר לרגליו, את שלום הציבור - נהגים והולכי רגל כאחד. הוא מוכיח, כי לא ניתן להרחיק אותו נהג מהכביש כל עוד הדבר תלוי ברצונו הטוב {ראה גם פ"ל (תעבורה אש') 95-09 מדינת ישראל נ' רובין יאבקר, תק-של 2011(1), 36790, 36791 (2011); רע"פ 6115/06 מדינת ישראל נ' מוראד אבו-לבן, תק-על 2007(2), 1027 (2007); רע"פ 7019/04 ניר אופיר נ' מדינת ישראל, תק-על 2004(3), 1758 (2004); רע"פ 410/04 זאב מזרחי נ' מדינת ישראל, תק-על 2004(1), 2134 (2004); רע"פ 9399/04 יחיא קרקי נ' מדינת ישראל, תק-על 2005(1), 2057 (2005)}.

אין להקל ראש בעבירה של נהיגה בפסילה, אשר למעשה משמיטה את כל הבסיס תחת אכיפת חוקי התנועה בידי בית-המשפט ומשרד הרישוי {פ"ל (תעבורה עכ') 5481-02-10 מדינת ישראל נ' בנציון יוחננוב, תק-של 2010(4), 126131 (2010)}.

עבירה של נהיגה בזמן פסילה חותרת תחת החלטת בית-המשפט ותחת הסמכות לשלול מאדם רישיון. ברגיל עבירה של נהיגה בזמן פסילה ובפרט זמן קצר לאחר גזר דין אשר ניתן בפני נאשם, מחייבת ענישה מרתיעה הכוללת, בין היתר, רכיב פסילה לפרק זמן ממושך {דברי כב' השופט יואל עדן ב- פ"ל (תעבורה אי') 1024-09 מ.י. שלוחת תביעות אילת-משטרת אילת נ' מאלי אוזן, תק-של 2011(1), 19531, 19532 (2011)} ובשים-לב כי הענישה אינדיבידואלית והיא איננה נקבעת על-פי תעריפים.

כב' השופט ס' ג'ובראן ב- רע"פ 6272/10 ריאד חלאק נ' מדינת ישראל, תק-על 2010(3), 3759, 3760 (2010)} קבע כי אומנם, אין חובה להטיל עונש של מאסר בפועל על כל אדם שהורשע בעבירה של נהיגה בזמן פסילה וכל מקרה ייבחן לגופו, אך במקרה הנדון העונש שהוטל על המבקש {7 ימי מאסר בפועל} הוא עונש ראוי וזאת, בין היתר, לנוכח עברו הפלילי. נסיבותיו האישיות של המבקש נלקחו בחשבון על-ידי הערכאות הקודמות ועונש המאסר שהוטל עליו הוא עונש שאינו חמור ואף נוטה לצד המקל לאור העבירות בהן הורשע.

עבירה של נהיגה בעת פסילה בניגוד לסעיף 67 לפקודת התעבורה הינה עבירה חמורה המצדיקה עונש חמור, בוודאי מקום שהיא מצטרפת לעבירות הקשורות במגמת התאונה, תוך כניסה לצומת ברמזור אדום {עפ"ת (מחוזי ת"א) 2337-08-10 דוד אלון נ' מדינת ישראל, תק-מח 2010(4), 1091 (2010)}.

על התביעה להוכיח כי ניתן נגד הנאשם פסק-דין הפוסל אותו מלנהוג {ע"פ 455/74 מאיר רביבו נ' מדינת ישראל, פ"ד כט(1), 778 (1975)}. כאשר שוטר מוסר באופן מפורש לנהג כי הוא פסול לנהיגה, הודעה זאת היא הודעה מספקת ודי בה לצורך מילוי הנדרש בסעיף 67 לפקודת התעבורה {ע"פ (מחוזי חי') 2325/01 אבו שיכה עסאם נ' מדינת ישראל, תק-מח 2001(2), 8186, 8187 (2001)}.

פסילת רשיון הנהיגה הינו כלי האכיפה הטבעי, המיידי והיעיל ביותר העומד לרשות בית-המשפט מול עבירות התנועה והקלת הראש בעבירה זו תביא להשמטת הבסיס תחת כלי זה.

לא ניתן להתייחס לעבירה זו כמקרית ונובעת מאי-הבנה, אלא שהיא באה ברצף של התעלמות מהחוק ומהחלטות משרד הרישוי אשר סירב לחדש את רשיונו של הנאשם. בנסיבות אלה, סבורים אנו כי דרישת המאשימה לעונש של מאסר בפועל הינה מוצדקת, גם אם ניתן להסתפק במאסר לתקופה קצרה אשר ירוצה בעבודות שירות {דברי בית-המשפט ב- פ"ל (תעבורה עכ') 10086-02-11 מדינת ישראל נ' עופר יחיאלוב, תק-של 2011(4), 17031, 17032 (2011)}.

כאמור, יש להתייחס בחומרה רבה לעבירה של נהיגה בזמן פסילה, המבטאת זלזול קיצוני בהחלטות שיפוטיות ובשלום הציבור, ומצדיקה ענישה מכאיבה בדמות מאסר לריצוי בפועל. הנאשם כאן הוסיף חטא על פשע, ובעת שנהג בזמן פסילה עשה זאת בפראות תוך שהוא מסכן את חייהם של שוטרים ועוברי אורח {דברי בית-המשפט ב- ת"פ (שלום כ"ס) 44248-02-10 מדינת ישראל נ' מוחמד מסארוה, תק-של 2011(4), 319, 321 (2011)}.

ב- פ"ל (תעבורה עכ') 246-07 {מ.י. לשכת תביעות גליל - משטרת ישראל נ' מיכאל דביר, תק-של 2010(4), 3335, 3336 (2010)} קבע כב' השופט יעקב בכר כי במקרה דנן, הנאשם נהג ברכב בהיותו פסול בשתי הזדמנויות שונות והסיבות שהניעו את הנאשם לנהוג כשהוא פסול - אינן יכולות לשמש כטענת הגנה והגם שרשיונו של הנאשם פקע עוד בשנת 2003.

ב- עפ"ת (מחוזי יר') 6359-06-10 {מדינת ישראל נ' השאם חרחש, תק-מח 2010(3), 15056 (2010)} המשיב הורשע על-פי הודאתו בנהיגה בזמן פסילה ובשימוש ברכב ללא פוליסת ביטוח בת-תוקף. המשיב נהג בפסילה ביודעין ועל-אף שרשיונו הופקד על ידו במזכירות בית-המשפט.

בית-משפט קמא גזר על המשיב קנס כספי בסך 3,000 ₪; פסילה בפועל לתקופה של 3 חודשים; פסילה על-תנאי לתקופה של 4 חודשים ומאסר על-תנאי לתקופה של 45 ימים למשך 3 שנים. בית-משפט קמא הדגיש בגזר דינו כי לא הטיל עונש מאסר בפועל בשל היות המשיב מתחת לגיל 21 שנים.

המערערת-המדינה הגישה ערעור דנן המופנה כלפי קולת העונש. כב' השופטת חנה בן עמי ציינה והדגישה כי בשורה ארוכה של פסקי-דין חזרו בתי-המשפט על ערכאותיהם על החומרה הרבה הנודעת לנהיגה בזמן פסילה, לרבות האספקט שיש בו משום זלזול בצווים של בית-המשפט וחוקי התעבורה.

במקרה דנן, משמדובר בצעיר שטרם מלאו לו 21 שנים, יש מקום להתחשב בעובדה זו לעניין המאסר בפועל. דא עקא, להתחשבות בגילו של המשיב יש שתי פנים. בענייננו מדובר בצעיר שקיבל רישיון נהיגה בשנת 2008 וכבר צבר לחובתו 5 הרשעות, בהן מהירות מופרזת, אי-ציות לחיצי נתיבים ועבירות אחרות.

מי שבפרק זמן כה קצר צובר שורה של הרשעות, מי שמפקיד את רשיונו ביודעו שהוא פסול מלנהוג, ועם זאת ממשיך לנהוג כאילו לא נפסל וכאילו לא הפקיד רשיונו, מידת ההקלה הראויה בעניינו עקב הגיל הצעיר הינה מיזערית בלבד, שכן יש בדרך בה הוא נוהג כדי להצהיר קבל עם ועולם כי חוקי התנועה ופסקי-הדין של בית-המשפט אין בהם כדי לעמוד בדרכו.
בהתייחס לאלו, באיזונם של דברים, משאין דרכה של ערכאת הערעור למצות הדין, מקום שהערכאה הדיונית לא עשתה כן ומשקיימת חובת תסקיר עקב גילו של המשיב, הורתה כב' השופטת חנה בן עמי כי המאסר על-תנאי שהושת על המשיב על-ידי בית-משפט קמא יעמוד על 90 יום {במקום 45 ימים שנקבעו על-ידי בית-משפט קמא}; הקנס שהושת על המשיב יעמוד על סך של 5,000 ₪ {במקום הסך של 3,000 ₪ שנקבע על-ידי בית-משפט קמא} ויתר חלקי גזר הדין יישארו בתוקפם.

ב- פ"ל (תעבורה אש') 6107-02-10 {מדינת ישראל נ' איזיק אליעזרוב (אסיר), תק-של 2010(3), 29796 (2010)} קבעה כב' השופטת דליה קליימן כי הנאשם נהג בזמן פסילה וכאשר רישיון הנהיגה שלו פקע עוד בשנת 1997 ולא חודש מאז, לאור משך הפקיעה והרשעותיו הקודמות הקשורות גם לעבירות סמים ניתן לראות בנאשם כמי שאינו מורשה לנהיגה כלל ולפיכך נוגעת חומרה יתרה לעבירות בהן הורשע הנאשם וזאת בשים-לב לכך כי הנאשם אשר נדרש ליתן פרטיו, מסר פרטים כוזבים ובכך הכשיל את עבודת אנשי החוק כדי להימלט מן הדין.

ב- פ"ל (תעבורה אי') 1014-09 {מ.י. שלוחת תביעות אילת-משטרת אילת נ' ליאור מסרי, תק-של 2011(1), 48494 (2011)} הנאשם הורשע על-פי הודאתו בכתב אישום מתוקן בעבירות של נהיגה בזמן פסילה ונהיגה ללא פוליסת ביטוח. לנאשם רישיון נהיגה משנת 1989 ולחובתו 64 הרשעות קודמות. בין הצדדים קיים הסדר טיעון. כב' השופט יואל עדן אישר את ההסדר וגזר על הנאשם פסילה בפועל לתקופה של 11 חודשים {הפסילה תהיה מסווגת לנהיגה במלגזה בלבד ובשטח מקום עבודה ספציפי בלבד, למעט חציית כביש ככל שתידרש}; פסילה על-תנאי לתקופה של 6 חודשים למשך 3 שנים; מאסר על-תנאי לתקופה של 6 חודשים למשך 3 שנים; קנס כספי בסך 1,500 ₪ ושל"צ בהיקף של 300 שעות.

ב- פ"ל (תעבורה צפ') 8830-11-10 {מדינת ישראל נ' טארק אסדי, תק-של 2011(1), 2096 (2011) הנאשם הורשע על-פי הודאתו בעבירות של נהיגה בזמן פסילה, נהיגה ללא רישיון נהיגה וללא פוליסת ביטוח תקפה. בין הצדדים קיים הסדר טיעון. כב' השופטת דלית שרון-גרין אישרה את ההסדר וגזרה על הנאשם מאסר בפועל לתקופה של 200 ימים {החל מיום מעצרו}; הפעלת מאסר על-תנאי בן 3 חודשים שירוצה בחופף לעונש המאסר שהוטל בתיק זה; מאסר על-תנאי לתקופה של 8 חודשים למשך שנתיים; פסילה בפועל לתקופה של 4 שנים ופסילה על-תנאי לתקופה של 4 חודשיים למשך שנתיים.

ב- פ"ל (תעבורה אי') 1010-09 {מ.י. שלוחת תביעות אילת-משטרת אילת נ' אייל ביטון, תק-של 2010(4), 32713 (2010)} הנאשם הורשע על-פי הודאתו בעבירה של נהיגה בזמן פסילה ובנהיגה ללא פוליסת ביטוח. לבית-המשפט הוגש תסקיר חיובי. כב' השופט אלון רום גזר על הנאשם מאסר בפועל לתקופה של 60 ימים שתרוצה בעבודות שירות; פסילה בפועל לתקופה של 8 חודשים; פסילה על-תנאי לתקופה של 4 חודשים למשך 3 שנים; מאסר על-תנאי לתקופה של 6 חודשים למשך 3 שנים וקנס כספי בסך 2,000 ש"ח.

ב- פ"ל (תעבורה יר') 4734-03-11 {מדינת ישראל נ' חוסאם אסעידה, תק-של 2011(4), 14436 (2011)} הנאשם הורשע בנהיגה בזמן פסילה ושימוש ברכב ללא פוליסת ביטוח בת-תוקף. בין הצדדים קיים הסדר טיעון. כב' השופטת מרים קסלסי אישרה את הסדר הטיעון וגזרה על הנאשם קנס כספי בסך 600 ₪; פסילה בפועל לתקופה של 60 ימים; פסילה על-תנאי לתקופה של 5 חודשים למשך 3 שנים; מאסר בפועל לתקופה של 7 ימים; מאסר על-תנאי לתקופה של 3 חודשים למשך 3 שנים.