botox
הספריה המשפטית
עבירות תעבורה הלכה ומעשה

הפרקים שבספר:

מהירות סבירה (תקנה 51 לתקנות) וחובת האטה (תקנה 52 לתקנות)

תקנה 51 לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 קובעת כדלקמן:

"51. מהירות סבירה (תיקון: התש"ל(3))
לא ינהג אדם רכב אלא במהירות סבירה בהתחשב בכל הנסיבות ובתנאי הדרך והתנועה בה, באופן שיקיים בידו את השליטה המוחלטת ברכב."

תקנה 52 לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 קובעת כדלקמן:

"52. האטה (תיקונים: התש"ל(3), התשמ"ח, התשנ"ח, התשס"ח(3))
בכפוף לאמור בתקנה 51 חייב נוהג רכב להאיט את מהירות הנסיעה, ובמידת הצורך אף לעצור את רכבו, בכל מקרה שבו צפויה סכנה לעוברי דרך או לרכוש, לרבות רכבו הוא, ובמיוחד במקרים אלה:
(1) בתוך שטחים בנויים מאוכלסים ובקטעי דרך שבתים בנויים לצידם ותנועת הולכי רגל מצויה בהם;
(2) בדרך שאינה פנויה;
(3) כשהראות בדרך מוגבלת מכל סיבה שהיא;
(4) בהיכנסו לעקומות חדות ובנסעו בהן;
(5) בקרבת קבוצת ילדים או בקרבת התקהלות;
(6) בהתקרבו למעבר חציה;
(7) בהתקרבו לפסגה או למקום שבו שדה הראיה מוגבל;
(8) בירידה תלולה או ארוכה;
(9) בהתקרבו לגשר צר ובעברו עליו;
(10) בפגשו או בעקפו קבוצת אנשים ההולכת בסך;
(11) בפגשו או בעקפו בעלי-חיים;
(12) בהתקרבו אל אוטובוס העומד בתחנה ובעברו על ידו;
(13) בהתקרבו אל אוטובוס, טיולית או רכב מסחרי המסיע ילדים וסומן כך, שנעצר לשם העלאת ילדים או הורדתם, ובעברו על ידו;
(14) ברחוב משולב;
(15) באיזור מיתון תנועה;
(16) במנהרה."

נהיגה במהירות סבירה היא כלל העובר כחוט השני בתקנות התעבורה וכאמור בתקנה 51 לתקנות התעבורה. נהיגה במהירות סבירה היא מושכלת יסוד של כל אוחז הגה.

המהירות הסבירה אינה ניתנת להגדרה כמותית מראש, להבדיל מהמהירות המירבית המותרת, המהירות הסבירה נגזרת, בין היתר, מתנאי השטח, תנאי הראות, מזג האוויר וכדומה. לא דומה המהירות הסבירה ביום גשום למהירות הסבירה ביום בהיר, ולא דומה המהירות הסבירה בדרך עקלקלה למהירות הסבירה בדרך הישר {ראה רע"פ 6338/99 ראובן בוחניק נ' מדינת ישראל, תק-על 99(3), 264 (1999); עפ"ת (מחוזי נצ') 29470-07-10 פיליפ אשר פסמניק נ' מדינת ישראל, תק-מח 2011(1), 2338, 2347 (2011)}.

בהתאם לתקנה 51 לתקנות התעבורה, על נהג רכב לנהוג במהירות סבירה בהתחשב בכל הנסיבות ובתנאי הדרך והתנועה בה ובאופן שיקיים את השליטה המוחלטת ברכב. כב' השופט סאאב דבור קבע ב- ת"ד (תעבורה נצ') 20216-05 {מ.י. פרקליטות מחוז הצפון-פלילי נ' אמג'ד זועבי, תק-של 2010(1), 37628 (2010)} כי לא כך במקרה הנדון בפניו שכן הנאשם לא שת את ליבו לתנאי התנועה ברכב והעובדה כי הרכב שנסע לפניו סטה אל עבר אי-התנועה, אין בה כדי למנוע ממנו עצירה בטוחה לפני ההתנגשות.

עוד נקבע כי תנאי הדרך, התנועה בו, העובדה שהיתה התקהלות של אנשים בצד הדרך, חייבו הם את הנאשם להאט את מהירות נסיעתו כך שהיה עליו לנהוג במהירות שתאפשר לו עצירה בטוחה גם במצב בו הרכב שהיה לפניו היה עוצר.

אולם, תחת לנהוג בצורה כזו, הסיט הנאשם את מבטו אל עבר המתקוטטים ואף המשיך בנסיעתו מבלי להבחין ברכב הסובארו שנסע לפניו. היה על הנאשם להבחין ברכב הסובארו ממרחק רב יותר ובמיוחד על רקע שדה הראיה הפתוח.
על-פי תקנה 51 לתקנות התעבורה, על נהג להתאים מהירות ואופן נסיעתו לתנאי הדרך. הדברים אמורים ביתר שאת שעה שהנהג מתקרב לצומת ובעיקר כשמדובר בשדה ראיה נרחב, כשממרחק ניתן לראות שבצומת תחנת אוטובוס, כלי רכב והולכי רגל {ראה ע"פ 8827/01 שטרייזנט נ' מדינת ישראל, תק-על 2003(2), 3613 (2003)}.

כב' השופטת עדי במביליה-אינשטיין קבעה ב- בפ"ת (תעבורה נצ') 645-07 {מדינת ישראל נ' ישראל הרוש, תק-של 2009(4), 17793 (2009)} כי במקרה דנן, העידה הנהגת כי התקרבה לצומת, במהירות, מבלי להאט, מבלי לתת דעתה לקיום הצומת, מבלי לשים-לב לשילוט המתריע כי צומת לפניה, למנוחה, לתחנת האוטובוס הממוקמת במקום ואף לכלי הרכב שנוסעים לפניה ושעומדים בנתיב השמאלי, למרות שדה הראיה הנפרש לפניה ומכך נגזרת המסקנה כי קיימת רשלנות תורמת מצד הנהגת.

על-פי תקנה 51 לתקנות התעבורה, לא די בכך שהמשתמש בכביש נוהג במהירות המותרת בדרך עירונית. התקנה האמורה מורה כי על הנוהג לעשות כן במהירות סבירה בהתחשב בכל הנסיבות ובתנאי הדרך והתנועה, כך שתהיה בידו שליטה מוחלטת ברכב.

תקנה 52 לתקנות התעבורה מוסיפה ומורה, שבכפוף לאמור לתקנה 51 לתקנות התעבורה חייב נהג להאט את מהירות הנסיעה ובמידת הצורך אף לעצור את רכבו, בכל מקום שבו צפויה סכנה לעוברי דרך. הוראה זו חלה לגבי נהג המתקרב למעבר חציה {ראה תקנה 52(6) לתקנות התעבורה}.

לעיתים תיחשב מהירות נסיעה של 50 קמ"ש לדוגמה, מייד לאחר שהולך הרגל חלף את מעבר החציה, וכאשר הולך רגל עומד על אי התנועה, היא, בנסיבות העניין, נהיגה במהירות רשלנית. האטת המהירות לפני מעבר חציה צריכה הייתה להימשך גם לאחריו כאשר הנוהג ברכב צריך לקחת בחשבון גם רשלנות של הולך הרגל {ראה לצורך השוואה רע"פ 9426/03 ינון שעובי נ' מדינת ישראל, תק-על 2003(4), 897 (2003)}.

הולך רגל הבוחר לעמוד על אי התנועה, במרחק ממעבר החציה, מורה בדרך התנהגותו, לכל המשתמשים האחרים בדרך או בכביש, ובמיוחד לנוהג ברכב, כי אין הוא מקפיד על כללי הזהירות, וכשם שלא בחר לעבור במעבר החציה את חלקו הראשון של הכביש, כך יעשה כפי הנראה גם לגבי החלק הנותר. משבחר לעשות כן שלא במעבר החציה, יש לקחת בחשבון כי ירידתו לכביש יכול שתהיה גם לא צפויה {דברי כב' השופטת ש' וסרקרוג ב- ע"פ (מחוזי חי') 896/06 גאוי גאוי נ' מדינת ישראל, תק-מח 2007(2), 738 (2007)}.

כאמור כל נהג מצווה לנהוג במהירות סבירה בהתחשב בכל הנסיבות ובתנאי הדרך והתנועה בה. אולם, ככל הנראה, היה המחוקק ער לחולשות אנוש ולנטייתם של רבים שלא להקפיד לנהוג במהירות סבירה, ועל-כן טרח והגביל את המהירות המירבית המותרת תוך התייחסות לסוג הרכב והדרך בה הוא נע {ראה תקנה 54 לתקנות התעבורה}.

אמצעי נוסף שנועד להקטין את הסכנה הנשקפת מנהגים שאינם נוהגים במהירות סבירה, היא ההוראה בה עוסקת תקנה 52 לתקנות התעבורה, המחייבת נהג רכב "להאיט את מהירות הנסיעה, ובמידת הצורך אף לעצור את רכבו, בכל מקרה שבו צפויה סכנה לעוברי דרך או לרכוש, לרבות רכבו הוא" {ראה ע"פ 11786/04 חוסאם אבו טריף נ' מדינת ישראל, תק-על 2005(3), 3101 (2005)}.

ההלכה היא כי אדם צריך לנסוע במהירות סבירה בהתחשב בגורם המקום ובגורם הזמן. אולם המחוקק הגביל אותו בכך שקבע מהירויות מקסימום. מהירויות מקסימום אלו חלות אפילו במקומות בהם יש אפשרות לנסוע מהר יותר {ראה גם ת"ד (תעבורה יר') 3388/04 מדינת ישראל נ' אלביליה יוסף, תק-של 2006(3), 116 (2006)}.

כאמור, לא ינהג אדם רכב אלא במהירות סבירה בהתחשב בכל הנסיבות, תנאי הדרך והתנועה בה ועל נוהג רכב להאט את מהירות הנסיעה ובמידת הצורך אף לעצור את הרכב בכל מקום בו צפויה סכנה לעוברי דרך או לרכוש, לרבות רכבו הוא, ובמיוחד במקרים שפורטו בתקנה 52 לתקנות התעבורה.

נבהיר כי מנוסח רישא של תקנה 52 לתקנות התעבורה ברור כי הרשימה אינה סגורה ובכל מצב בו צפויה לנהג, או לעוברי דרך, או לרכוש סכנה, על הנהג להאט את מהירות נסיעתו ואם יש צורך לעשות זאת עד כדי עצירה.

נהג מן היישוב, המבחין בהולך רגל העומד באמצע הכביש או בנתיב הנגדי, מאט, ובמידת הצורך, אף עוצר את רכבו - זוהי התנהגות המקובלת של נהג מן היישוב. כאשר נהג נוסע בדרך ומבחין בהולך הרגל על הכביש, עליו לנקוט משנה זהירות ולהתאים דרך נהיגתו ומהירותו. על כל נהג לצפות אפשרות שבתנאים כאלה, עלול הולך הרגל להיכנס לנתיב נסיעתו והוא עלול לפגוע בו {ראה גם ת"ד (תעבורה עכ') 10943-02 מ.י. פרקליטות מחוז חיפה נ' אחמד שוילי, תק-של 2008(4), 10224, 10231 (2008); ת"ד (תעבורה עכ') 11114/03 מדינת ישראל נ' ויידמן אדוארד, תק-של 2007(4), 23965 (2007)}.

ב- ת"ד (תעבורה רמ') 30245/05 {מדינת ישראל נ' בן אברהם יעקב, תק-של 2007(3), 19056, 19057 (2007)} קבעה כב' השופטת רחל טאובר כי לא רק שהנאשם צריך היה לצפות להולכת הרגל במעבר חציה, אלא שעל-פי תקנה 52 לתקנות התעבורה היה על הנאשם המתקרב למעבר חציה, להאט את מהירות נסיעתו עד כדי עצירה מוחלטת. אין ספק שנהג המתקרב למעבר חציה, צריך לצפות שהולכי רגל יחצו בו.

ב- ת"ד (תעבורה יר') 2677/08 {מדינת ישראל נ' אייזנשטיין יצחק, תק-של 2009(4), 20920, 20922 (2009)} קבע כב' השופט י' ריבלין כי תקנה 52(6) לתקנות התעבורה מחייבת נהג המתקרב למעבר חציה להאט באופן שיוכל לבלום על אתר. במקרה דנן, הנאשם על-פי הודעתו נהג במהירות 35 קמ"ש שעה שהתקרב למעבר חציה שחלקו הימני היה חסום על-ידי 2 כלי רכב שהורידו ילדים לבית הספר המצוי בקירבת מקום. בשל המהירות הלא סבירה לא הבחין הנאשם מבעוד מועד בהולך הרגל ובשל כך פגע בהולך הרגל, תוך סטיה לעבר אי התנועה משמאל כיוון נסיעתו.

ב- ב"ש (תעבורה ת"א) 1045/09 {מיצניק בוריס נ' מש א תא תנועה, תק-של 2009(2), 599, 600 (2009)} קבעה כב' השופטת דלית ורד כי נוכח טענת המבקש כי בכניסה למנהרה שדה הראיה מוגבל לנוכח המעבר מאור היום שמחוץ למנהרה אל תוך החשיכה שבמנהרה, היה על המבקש להאט את מהירות הנסיעה ולהתאימה לתנאי הדרך ולא לנהוג במהירות גבוהה, כפי שלכאורה נהג ולעניין זה ראה תקנה 52(3) לתקנות התעבורה, בה הוטלה על נהג חובה להאט את מהירות הנסיעה במקרה בו הראות מוגבלת מכל סיבה שהיא.

ב- ב"ש (תעבורה ת"א) 698/09 {פלשתייב מיכאל נ' מש א תא תנועה, תק-של 2009(1), 15494, 15495 (2009)} קבעה כב' השופטת דלית ורד כי לכאורה, נהג המבקש בניגוד להוראות התקנות שלעיל, הוא נהג במהירות שלא היה בה כדי לאפשר שליטה ברכב, ולא האט את המהירות בהיכנסו לעקומה חדה הגם שהכביש היה רטוב. עוד יש לומר עוד כי משפחתו של המבקש מתגוררת ברחוב חזית חמש, כך שניתן להניח כי המבקש ידע על קיומה של עקומה חדה בכביש.
העובדה שהמבקש הינו "נהג חדש" החסר מיומנות הנרכשת במהלך שנות נהיגה מטילה עליו חובה לנקוט במשנה זהירות, ואולם לכאורה נהג המבקש במהירות מופרזת והפגין היעדר שליטה ברכב.

לאור כל האמור לעיל, נקבע כי לא נפל פגם בשיקול-דעתו של הקצין הפוסל.

ב- ת"ד (תעבורה פ"ת) 620-12-08 {מדינת ישראל נ' ניסים שבתי, תק-של 2009(2), 26604 (2009)} קבעה כב' השופטת אטליא וישקין כי לבד מטענתו הכללית של הנאשם לפיה איננו אשם בתאונה, לא נשמעה מפיו טענת הגנה ראויה.

הנאשם מאשר כי נסע ברכב המוכר לו, בכביש שהוא לדבריו בשיפוע תלול ובדרך בה עיקול. עוד מוסיף ומספר כי שדה ראייתו היה אפסי לימין בשל גבעה המסתירה שדה ראיה. כבר בשלב זה יש לקבוע כי נהיגה במהירות לה טען הנאשם {40 קמ"ש} בתנאים אלו המתוארים בפיו הינה מהירות בלתי-סבירה ביחס לתנאי השטח. מכאן, שעל-פי גרסת הנאשם עצמו ביצע עבירה לפי תקנה 51 לתקנות התעבורה.

ב- ת"פ (מחוזי חי') 5180/06 {מדינת ישראל נ' אושרי בן אליהו גבריאלי, תק-מח 2007(4), 15768 (2007)} כב' השופט מנחם פינקלשטיין הרשיע את הנאשם בעבירה של הריגה, לפי סעיף 298 לחוק העונשין. בנוסף לעיל, הורשע הנאשם בעבירה של אי-ציות לתמרור אדום.

כב' השופט מנחם פינקלשטיין לא היה סבור, במקרה דנן, כי יש מקום להרשיע את הנאשם גם בעבירה של אי-האטה, לפי תקנה 64(ה) לתקנות התעבורה ובעבירה של נהיגה במהירות שאינה סבירה, לפי תקנה 51 לתקנות התעבורה שכן על-פי גירסת הנאשם, הוא נהג במהירות 80-60 קמ"ש, או במהירות 70-50 קמ"ש. מהירות זו אינה עולה על המהירות המקסימאלית המותרת.

אילו דלק האור הירוק ברמזור, היה הנאשם רשאי להיכנס לצומת במהירות זו. ואם דלק אור אדום, מה שאכן נקבע, הרי אסור היה לנאשם להיכנס לצומת אף במהירות קטנה יותר, וממילא הורשע כבר הנאשם בעבירה של אי-ציות לרמזור אדום.

ב- תת"ע (תעבורה ת"א) 7200-01-11 {מדינת ישראל נ' יעקב סוסן, תק-של 2011(1), 33203 (2011)} הנאשם הורשע על-פי הודאתו בביצוע עבירה בניגוד לתקנה 51 לתקנות התעבורה. הנאשם הודה בהזדמנות הראשונה וחסך מזמנו השיפוטי של בית-המשפט. כב' השופט עמית יצחק גרטי גזר על הנאשם קנס כספי בסך 1,000 ₪ ופסילה על-תנאי לתקופה של 3 חודשים למשך שנתיים.

ב- תת"ע (תעבורה חד') 1764-03-10 {מדינת ישראל נ' סימון מרדכייב, תק-של 2011(1), 8298 (2011)} הורשע הנאשם בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום המתוקן, עבירה לפי תקנה 51 לתקנות התעבורה. כב' השופט משה גינות גזר על הנאשם קנס כספי בסך 500 ₪.

ב- תת"ע (תעבורה ת"א) 11185-11-10 {מדינת ישראל נ' אלחנן גבריאלי, תק-של 2010(4), 107733 (2010)} ב"כ הנאשם הודה בעובדות הנטענות בכתב האישום המתוקן. הנאשם הורשע בביצוע עבירה על תקנה 51 לתקנות התעבורה. כב' השופט עמית יצחק גרטי גזר על הנאשם קנס כספי בסך 750 ₪ ופסילה על-תנאי לתקופה של חודשיים למשך שנה.

ב- תת"ע (תעבורה ת"א) 3591-05-10 {מדינת ישראל נ' אהרן ירנין קדוש, תק-של 2010(4), 57735 (2010)} הנאשם הורשע על-פי הודאתו בביצוע עבירה לפי תקנה 51 לתקנות התעבורה. בין הצדדים קיים הסדר טיעון. כב' השופט עופר נהרי אישר את הסדר הטיעון וגזר על הנאשם קנס כספי בסך 1,500 ₪; פסילה על-תנאי לתקופה של חודשיים למשך 3 שנים וחתימה על התחייבות כספית בסך 3,000 ₪.

ב- תת"ע (תעבורה ת"א) 21214-10 {מ.י. ענף תנועה ת"א נ' גפן אולה שולמן, תק-של 2010(3), 80915 (2010)} הנאשמת הורשעה בעבירה על תקנה 51 לתקנות התעבורה. בין הצדדים קיים הסדר טיעון. כב' השופט יהושע צימרמן אישר את הסדר הטיעון וגזר על הנאשמת קנס כספי בסך 800 ₪.

ב- תת"ע (תעבורה ת"א) 1267-09-10 {מדינת ישראל נ' משה מנחם, תק-של 2010(3), 83540 (2010)} הנאשם הורשע על-פי הודאת בא-כוחו, לאחר תיקון כתב האישום במקור באופן שחומרת העבירה הופחתה. הנאשם חסך מזמנו השיפוטי של בית-המשפט. הנאשם יליד 1971, בעל רישיון נהיגה משנת 1988 ומשמש כנהג מונית. בעברו 45 הרשעות קודמות, אולם עבירת מהירות אחרונה נרשמה לו בשנת 2005 ואילו עבירת תעבורה אחרונה בשנת 2006. בין הצדדים קיים הסדר טיעון. כב' השופט עמית יצחק גרטי גזר על הנאשם קנס כספי בסך 800 ₪; פסילה בפועל לתקופה של 28 יום בניכוי הפסילה המינהלית ופסילה על-תנאי לתקופה של חודשיים למשך שנתיים.

ב- תת"ע (תעבורה ת"א) 3744-05-10 {מדינת ישראל נ' שירלי לוציניצר, תק-של 2010(3), 86668 (2010)} הנאשמת הורשעה בעבירה המיוחסת לה בכתב האישום המתוקן, עבירה לפי תקנה 51 לתקנות התעבורה. בין הצדדים קיים הסדר טיעון. הנאשמת נוהגת מזה כ- 18 שנה ועברה התעבורתי שאין בו דופי. כב' השופט יהושע צימרמן גזר על נאשמת קנס כספי בסך 250 ₪.

ב- תת"ע (תעבורה ב"ש) 631-08-10 {מדינת ישראל נ' מאיר מסיכה, תק-של 2010(3), 42607 (2010)} הנאשם הורשע על-פי הודאתו בביצוע עבירות בניגוד לתקנות 51 לתקנות התעבורה וזאת לאחר שכתב האישום תוקן משיקולי ראיות. לנאשם רישיון נהיגה משנת 1971 ולחובתו 30 הרשעות קודמות, כאשר העבירה האחרונה נעברה בשנת 2009. מרבית העבירות הן מסוג ברירת משפט. כב' השופטת איילת גרבי גזרה על הנאשם קנס כספי בסך 1,000 ₪ ופסילה על-תנאי לתקופה של 30 יום למשך שנתיים.

ב- תת"ע (תעבורה ב"ש) 211-08-10 {מדינת ישראל נ' עומאר אלנבארי, תק-של 2010(3), 40160 (2010)} הנאשם הורשע על-פי הודאתו בביצוע עבירה בניגוד לתקנה 51 לתקנות התעבורה. לנאשם רישיון נהיגה משנת 1998 ולחובתו נצברו 20 הרשעות קודמות, כאשר העבירה האחרונה נעברה בשנת 2008. כלל העבירות הינן עבירות מסוג ברירת משפט. בין הצדדים קיים הסדר טיעון. כב' השופטת איילת גרבי אישרה את הסדר הטיעון וגזרה על הנאשם קנס כספי בסך 1,500 ₪ ופסילה על-תנאי לתקופה של חודשיים למשך שנתיים.

ב- תת"ע (תעבורה ב"ש) 3868-07-10 {מדינת ישראל נ' חאתם אלנסאסרה, תק-של 2010(3), 22381 (2010)} הנאשם הורשע על-פי הודאתו בביצוע עבירה בניגוד לתקנה 51 בתקנות התעבורה. כתב האישום תוקן משיקולי ראיות. הנאשם הודה ולקח אחריות. לנאשם רישיון נהיגה משנת 1999, עברו התעבורתי מכביד וכולל כמות גדולה של הרשעות קודמות. בשנים האחרונות לא ביצע הנאשם כל עבירה הקשורה לנהיגה במהירות מופרזת. בין הצדדים קיים הסדר טיעון. כב' השופט אלון אופיר אישר את הסדר הטיעון וגזר על הנאשם קנס כספי בסך 1,000 ₪ ופסילה על-תנאי לתקופה של 5 חודשים למשך 3 שנים.

ב- תת"ע (תעבורה ת"א) 5592-06-10 {מדינת ישראל נ' טל אלדר, תק-של 2010(2), 138793 (2010)} הנאשם הורשע על-פי הודאתו וחסך מזמנו השיפוטי של בית-המשפט. הנאשם נוהג משנת 1992 ולחובתו 9 הרשעות קודמות כאשר האחרונה היא משנת 2009 ועבירת מהירות אחרונה שהורשע בה הנאשם היא משנת 2004. כב' השופט עמית יצחק גרטי גזר על הנאשם קנס כספי בסך 1,200 ₪; פסילה בפועל לתקופה של 30 יום בניכוי פסילה מינהלית ופסילה על-תנאי לתקופה של חודשיים למשך שנתיים.