עקיפה (תקנה 47 לתקנות)

1. כללי
תקנה 47 לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 קובעת כדלקמן:

"47. עקיפה (תיקונים: התשכ"א, התשכ"ו(6), התש"ל(9), התשל"ז(6), התשמ"ד(2), התשמ"ז, התשמ"ט(6), התשנ"א(11), התשנ"ה(5), התשס"ה(3), התשס"ח(3), התשע"א)
(א) נוהג רכב לא יעקוף בכביש רכב אחר, בין שהוא באותו נתיב נסיעה ובין אם לאו, אלא מצידו השמאלי.
(ב) מותר לנוהג רכב לעבור על פני רכב אחר מצידו הימני במקרים אלה:
(1) נוהג הרכב האחר נמצא בנתיב לפניה שמאלה בלבד או מתכוון לפנות שמאלה ואותת על כך;
(2) בפניה שמאלה אל כביש חד-סטרי או אל כביש שיש בו שני נתיבים או יותר בכל כיוון נסיעה, ועד שנוהג הרכב האחר השלים את פנייתו לתוך הנתיב השמאלי;
(3) נוהג הרכב נוסע בנתיב שיועד לתחבורה ציבורית;
(4) נוהג הרכב נוסע בנתיב המיועד לפניה ימינה בלבד.
(ג) בלי לפגוע בהוראות תקנת-משנה (א) ותקנה 35, בכביש חד-סטרי שיש בו שני נתיבים או יותר באותו כיוון נסיעה, אשר מחמת צפיפות התנועה נעים בו כלי רכב בטורים בכל נתיב, לא יראו כעקיפה את תנועתם של כלי רכב הנעים בנתיב אחד והנוסעים במהירות העולה על המהירות שבה נוסעים כלי הרכב שבנתיב האחר, ובלבד שהדבר לא יגרום הפרעה או סיכון לתנועה.
(ד) נוהג רכב לא יעקוף רכב, אלא אם הדרך פנויה במרחק מספיק כדי לאפשר לו את ביצוע העקיפה ואת המשכת הנסיעה בבטיחות ללא הפרעה וללא סיכון לנסיעתו של רכב אחר, וללא הפרעה אחרת לתנועה מכל כיוון שהוא.
(ה) נוהג רכב לא יעקוף. לא ינסה לעקוף ולא יסיט את רכבו שמאלה או ימינה כדי לעקוף רכב או בעל חיים באחד מאלה:
(1) הראות לקויה או שדה הראיה חסום או מוגבל;
(2) הוא נמצא אחרי התמרור א-30 לפני מפגש מסילת ברזל, ועד אחרי מפגש מסילת הברזל;
(3) הוא מתקרב אל מעבר חציה להולכי רגל המסומן על פני הכביש או על-ידי תמרור המציין מקום מעבר חציה להולכי רגל, ועד שעבר את מקום מעבר החציה;
(4) הוא עובר בתוך צומת, או אינו משלים את העקיפה לפני הגיעו לצומת;
(5) הוא חוצה קו הפרדה רצוף, אלא-אם-כן בסמוך לו בצידו הימני נמצא קו קטעים;
(6) הוא נמצא במנהרה או בתוך 50 מטרים לפני מנהרה או 50 מטרים אחרי היציאה מן המנהרה.
(ו) הוראות פסקה (4) בתקנת-משנה (ה) לא יחולו על -
(1) עקיפה בכביש שיש בו שני נתיבים או יותר באותו כיוון נסיעה;
(2) עקיפת בעלי חיים, רכב בעל שני גלגלים או רכב הנגרר על-ידי בהמה, ובלבד שהעקיפה ממלאה אחר ההוראות האחרות של תקנות אלה.
(ז) נוהג רכב לא יעקוף רכב, ולא יעבור על פני רכב, שעצר לפני צומת, לפני מעבר חציה או לפני מפגש מסילת ברזל לשם מילוי אחרי הוראות חלק זה.
(ח) נוהג רכב לא יעקוף רכב עוקף אלא אם הכביש חד-סיטרי או בכביש שהותרה בו העקיפה לפי תמרור או לפי הוראות תקנות אלה ויש בו יותר משני נתיבים באותו כיוון נסיעה. לעניין זה, לא יבוא במניין הנתיבים נתיב שיועד לתחבורה ציבורית; הוראות תקנת-משנה זו לא יחולו על אוטובוס ועל רכב מסחרי או על רכב עבודה שמשקלם הכולל עולה על 3,500 ק"ג ורכב כאמור לא יעקוף רכב עוקף אחר בכל דרך."

העבירה של עקיפה תוך חציית קו הפרדה רצוף, לדוגמה, כמרביתן של העבירות על-פי תקנות התעבורה, הנה עבירה של "אחריות קפידה", אשר אינה דורשת הוכחה של יסוד נפשי של המבצע {ראה לעניין זה ניתוח הסוגיה ב- רע"פ 2929/04 מדינת ישראל נ' רפאל אוחנה, תק-על 2007(2), 4650 (2007)}.
לפיכך, על מנת שתוכח העבירה, אין צורך לבסס קיומה של מחשבה פלילית, שמשמעותה מודעות מצד הנאשם לטיב המעשה ולקיום הנסיבות הנמנים עם פרטי העבירה. גם אם הנאשם לא היה מודע לקיומו של קו ההפרדה הרצוף במקום בו ביצע העקיפה, הרי שדי בכך שהיסוד העובדתי של העבירה הוכח, כדי להביא להרשעתו של הנאשם, אלא אם הוכיח כי עשה כל שניתן למנוע את העבירה כאמור בסעיף 22(ב) לחוק העונשין.

2. תקנה 47(א) לתקנות
תקנה 47(א) לתקנות התעבורה מורה כי נהג רכב לא יעקוף בכביש רכב אחר, בין שהוא באותו נתיב נסיעה ובין אם לאו, אלא מצידו השמאלי.

ב- תת״ע (תעבורה עכ') 796-07-08 {מדינת ישראל נ׳ אוהד קדוש, תק-של 2009(2), 25438 (2009)} הנאשם מואשם על-פי כתב האישום כי עבר על תקנה 47(א) לתקנות התעבורה בכך שעקף רכב אחר מצידו הימני.

כב׳ השופט יעקב בכר זיכה את הנאשם וקבע כי מנסיבות המקרה כפי שרשומים בדו"ח התנועה אנו למדים כי הנאשם עקף מצד ימין רכב אשר ״האט את נסיעתו עקב כוונה לפנות שמאלה״. צא ולמד כי תקנה 47(ב) לתקנות התעבורה מאפשרת לנוהג רכב לחלוף על פני רכב אחר מצידו הימני בין היתר כאשר נוהג הרכב האחר נמצא בנתיב לפניה שמאלה בלבד או מתכוון לפנות שמאלה ואותת על כך.

על כן, בהתאם לנסיבות המקרה כמתואר בדו"ח התאונה, לפיהן הנאשם עקף מימין רכב אשר האט את נסיעתו עקב כוונה לפנות שמאלה, המקיימות את הנסיבות הנקובות בתקנה 47(ב) לתקנות התעבורה, ניתן לקבוע כי הנאשם לא עבר את העבירה המיוחסת לו בכתב האישום.

3. תקנה 47(ד) לתקנות
המחוקק השית פסילת מינימום על עובר עבירה על-פי תקנה 47(ד) לתקנות התעבורה {ראה סעיף 38 לפקודת התעבורה והאמור בתוספת הראשונה לפקודת התעבורה}.

מקריאת תקנה 47(ד) לתקנות התעבורה יש ללמוד כי גם בעת הפעלת שיקול-הדעת קודם לביצוע העקיפה על הנהג לוודא כי הדרך פנויה במרחק מספיק כדי לאפשר את סיום העקיפה. כלומר באופן שבמשך כל העקיפה דרכו תהיה פנויה.
המבקש לבצע עקיפה חייב בהערכת המצב של תנאי הזמן והמקום, קרי, תנאי הכביש, מזג האוויר, שדה הראיה, התנאים הטופוגרפיים, שעת היום ומהות הרכב הנעקף. אך מובן שדינו של יום אינו דינו של לילה. בשעות האור, במזג אוויר בהיר, כאשר יש ראות טובה, יכול להיות שדה ראיה טוב; והוא אם אין המדובר בדרך מתעקלת או בעליה (כמו שהיה במקרה דנן), אשר תמיד יוצרת סיכון של הופעת פתע של רכב מן העבר השני של העיקול או העליה (היינו מכיוון המדרון שמנגד); זאת ועוד, אין דומה עקיפתו של רכב ארוך, למשל, לרכב עם גורר או למשאית נושאת מכולות, לעקיפת רכב קטן, והדברים מובנים.

מועד ההערכה הוא אכן השלב הקודם לתחילת העקיפה, אולם בשלב זה על מי שמבקש לעקוף להביא מראש בחשבון, את השינויים בתנאי המקום היכולים לקרות באופן צפוי ובאופן בלתי-צפוי במהלך העקיפה, כגון הופעת פתע של רכב ממול הנוסע במהירות גדולה, קשיים בהשלמת העקיפה בשל כך שרכב הנעקף נוסע או יתחיל לנסוע במהירות ועוד. משמע, אין עקיפה מותרת, שאינה עקיפה בטוחה, ועקיפה בטוחה היא זו בה שדה הפעולה שלך יוצר מראית של יכולת להשלים את העקיפה עד תומה בביטחה. מראית כאמור כרוכה בהבאה בחשבון, מראש, של הסיכונים הנוצרים תוך כדי עקיפה {דברי כב' השופט מ' שמגר ב- רע"פ 6054/94 אייל ריכטר נ' מדינת ישראל, תק-על 94(3), 1500 (1994); ראה גם ע"פ 482/83 מדינת ישראל נ' סלים יוסף סעיד, פ"ד לח(2), 533 (1984)}.

נדגיש כי בעת שיוצא נהג לעקוף טור רכבים הוא אינו יכול לדעת בוודאות מתי ישוב לנתיבו, הדבר תלוי ברצונם הטוב של הנהגים לאפשר לו לחזור ולהשתלב בבטחה. עקיפת טור רכבים ארוך אינה כעקיפת רכב אחד שהרי אין המדובר בשהייה קצרה על המסלול הנגדי אלא בשהייה ארוכה ולכן מסוכנת יותר.

המחוקק לא הגדיר עקיפה בניגוד לחוק רק מצב בו לרכב ממול נגרמת הפרעה או סיכון. המחוקק קבע באופן חד וברור כי אסורה במהלך עקיפה ההפרעה לתנועה מכל כיוון שהוא. לפיכך, יציאה לעקיפה כתוצאה ממנה נאלץ הרכב הנעקף לרדת לשול הדרך מקימה מייד חזקה כי רכב זה הופרע במהלך תנועתו הרגילה על הכביש כתוצאה מהחלטת הנהג העוקף לבצע את העקיפה {תת"ע (תעבורה ב"ש) 10663-09 מ.י. לשכת תביעות מרחב נגב - באר שבע נ' דניאל מולכו, תק-של 2010(3), 35447 (2010)}.

ב- ת"ת (תעבורה יר') 15216/07 {מדינת ישראל נ' הנדלר חיים מנדל, תק-של 2009(1), 24722, 24723 (2009)} נדונה השאלה האם הנאשם במקרה זה צריך ויכול היה לצפות את הגעת הרכבים בנתיב הנגדי במהלך העקיפה עוד בתחילתה.

כב' השופט י' ריבלין קבע כי בעת שהנאשם החל בעקיפה היה עליו להביא בחשבון את העובדה כי מדובר בעקיפת טור רכבים ארוך וכי אין לדעת מתי וכיצד יצליח להשתלב בנתיבו.

בלקיחת כל המשתנים הללו בחשבון אין מנוס מן המסקנה כי הנאשם לא שקל כראוי את הנסיבות ותנאי הדרך עת יצא לעקיפה, הוא לקח את הסיכון כי תהיה תנועת רכבים במסלול הנגדי ובכל זאת יצא לעקיפה.

ב- תת׳׳ע (תעבורה ב״ש) 8840-09 {מ.י. לשכת תביעות מרחב נגב - באר שבע נ׳ נדב ארדסטני, תק-של 2010(3), 32116 (2010)} קבע כב׳ השופט אלון אופיר כי החלטת הנאשם לצאת לעקיפת טור רכבים אשר נסע לאיטו כאשר בנתיב ממול רכב אחר היתה החלטה אשר יצרה מצב של עקיפה מסוכנת. איש מהמעורבים לא הצביע על כל סיבה אחרת בשלה ירד הרכב האדום לשול הדרך למעט רכבו של הנאשם אשר נסע מולו בכביש מהיר לצורך ביצוע עקיפה מיותרת.

זאת ועוד. החוק אינו מחייב לצאת לעקיפה, ההפך הוא הנכון, עקיפה צריכה להיות מהלך של אין-ברירה אותו מותר לבצע רק כאשר הדרך פנויה לחלוטין ולא נוצר כתוצאה מהעקיפה כל סיכון או הפרעה לתנועה מכל כיוון שהוא.

4. תקנה 47(ה)(5) לתקנות – עקיפה תוך חציית קו הפרדה רצוף
המחוקק לא הגדיר את העבירה הקבועה בתקנה 47(ה)(5) לתקנות התעבורה כעבירת תוספת ראשונה או כעבירת תוספת שניה ולמעשה בהתאם לחוק אין חובת פסילה מכוח קביעת המחוקק.

ב- ת"ת (תעבורה רמ') 3750/07 {מדינת ישראל נ' אלוהאב זוהדי, תק-של 2008(1), 30395 (2008)} נגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של עקיפה תוך חציית קו הפרדה רצוף, עבירה על תקנה 47(ה)(5) לתקנות התעבורה.

כב' השופט טרסי חגי הרשיע את הנאשם וקבע כי הנאשם נסע בנסיעה מהירה, בכביש רטוב וביצע עקיפה במקום אסור, באופן שהרכב כולו חצה את קו ההפרדה הרצוף.

הנאשם נהג בחוסר זהירות, ויצא לעקיפה במקום בו, על-פי התמונות שהוגשו לבית-המשפט, העקיפה מסוכנת כשלעצמה, ובוודאי שהנה מסוכנת בתנאי הדרך הספציפיים ששררו באותו יום. בנסיבות אלה, בוודאי שאין לומר כי הנאשם עשה כל שניתן על מנת למנוע העבירה.

ב- תת"ע (תעבורה עכ') 4912-08-09 {מדינת ישראל נ' גד לאלזר, תק-של 2011(1), 9120 (2011)} כב' השופט יעקב בכר הרשיע את הנאשם וקבע כי גרסתו של הנאשם מתארת אף היא ביצוע עבירה ומובילה למסקנה כי מה שהחל לכאורה כחוק נמשך בחטא. כלומר, גם אם הנאשם יצא לעקיפה כאשר התאפשר לו הדבר בהתאם לסימני הדרך {ולא כך קבע כב' השופט יעקב בכר}, הנאשם לא השלים את העקיפה בטרם התחלף קו הקטעים לקו הפרדה רצוף.

5. תקנה 47(ז) לתקנות
ב- ת׳׳ת (תעבורה ת״א) 30516/08 {מדינת ישראל נ׳ עברי יאיר, תק-של 2009(2), 8093 (2009)} הנאשם מואשם בכך כי חלף על פני רכב שעצר לפני מעבר חציה על מנת לאפשר להולכי רגל לחצות את המעבר וגרם להולך רגל שהיה על המעבר לעצור. במעשים אלה עבר הנאשם על הוראות תקנה 47(ז) לתקנות התעבורה.

כב׳ השופט מאיר דרורי זיכה את הנאשם מחמת הספק וזאת זאת מן הנימוקים שיפורטו להלן.

השוטרת אשר עמדה לטענתה לא רחוק מהמעבר לא טרחה לקחת את פרטי הולך הרגל; לא ציינה את סוג הרכב שעצר משמאל לרכב הנאשם; לא לקחה את פרטי הנהג ובשים-לב כי לקיחת פרטי הולך הרגל והנהג בהחלט חיוניים במיוחד כאשר הנאשם כופר בביצוע העבירה.

מאידך, הנאשם כפר על אתר בביצוע העבירה, הדבר מתבטא הן בעובדה כי סירב לחתום והן בעובדה שהביע את כעסו על השוטרת בכך שהתפרצה לכביש וגרמה לו כמעט לדרוס אותה. טענתו כי השוטרת אינה מיומנת בכתיבת דו"חות אינה חסרת ביסוס, שכן השוטרת לא ידעה בדיוק מהו סעיף העבירה נכון, תחילה רשמה עבירה בניגוד לתקנה 47(ה)(3) לתקנות התעבורה ורק לאחר מכן תיקנה את העבירה בניגוד לסעיף 47(ז) לתקנות התעבורה.

הנאשם חזר על גרסתו זאת בבית-המשפט וכן אשתו שהיתה עימו ברכב חיזקה את גרסתו. לטענתה, שוחחה עם בעלה בעת הנסיעה לפיכך פניה היו מופנות שמאלה ואם היה רכב עוצר משמאלם לפני מעבר חציה היתה מבחינה בכך, עצם העובדה שלא הבחינה בכך למרות שפניה הופנו שמאלה מחזקת את גרסת הנאשם כי לא היה כל רכב שעצר משמאלו.

ייתכן כי היה הולך רגל שעמד על שפת המדרכה השמאלית, ירד לכביש אחרי שרכב הנאשם היה כבר על מעבר חציה ורכב שהיה משמאל לנאשם ומאחוריו עצר והשוטרת סברה כי הנאשם חלף על פני המעבר בעת שהרכב עצר משמאלו בעוד שלא זה היה המצב.

6. תקנה 47(ח) לתקנות - נוהג רכב לא יעקוף רכב עוקף
ב- ת"ת (תעבורה ת"א) 29449/08 {מדינת ישראל נ' לוי שי ישראל, תק-של 2009(4), 2664 (2009)} כלפי הנאשם הוגש כתב אישום ובו נטען כי כאשר נהג ברכב שמשקלו הכולל המותר עולה על 4,000 ק״ג, עקף רכב עוקף, וזאת בניגוד לתקנה 47(ח) לתקנות התעבורה.

כב' השופט עופר נהרי זיכה את הנאשם וקבע כי אם מתקיים ספק באם נע הנאשם עם משאיתו בנתיב השלישי מימין וניתן לכל היותר לקבוע {על-פי גרסתו שלו} כי הוא נע בנתיב השני מימין, אזי ממילא אין מתקיימים יסודותיה של העבירה שיוחסה לנאשם בכתב האישום ועניינה עקיפת רכב עוקף, שהרי הנאשם אמנם הודה על אתר כי עבר כלי רכב, ואולם כלי הרכב בנתיב הימני אינם כלי רכב עוקפים בהגדרתם וכל הכוונה מלכתחילה הרי היתה לכלי רכב נעקפים בנתיב השני מימין העוקפים כלי רכב בנתיב הראשון מימין.

עוד נקבע כי מאחר שמתקיים כאמור ספק בקשר עם עצם הנסיעה בנתיב השלישי מימין, להבדיל מן השני מימין, ולנוכח מהות העבירה המיוחסת בכתב האישום אשר הוגש, אין מקום לדון בהתנהלותו של הנאשם בנהיגתו במשאיתו בנתיב השני מימין וזאת משלא ברור שהתקיימה בידו אפשרות מספקת להתגונן בקשר לכך.

7. רף ענישה
ב- תת"ע (תעבורה ב"ש) 7259-07-10 {מדינת ישראל נ' יאגולניצר סרגי, תק-של 2010(4), 13917 (2010)} הנאשם הורשע על-פי הודאתו בביצוע עבירה בניגוד לתקנה 47(ד) לתקנות התעבורה. לנאשם וותק נהיגה משנת 1998 ובכל 12 שנות נהיגתו ביצע 5 עבירות כאשר 4 מתוכן הן עבירות קנס. ב- 10 השנים האחרונות לא ביצע הנאשם כל עבירת תעבורה אשר חייבה את זימונו לבית-המשפט. הנאשם הודה ולקח אחריות בצורה מלאה על מעשיו. כב' השופט אלון אופיר גזר על הנאשם קנס כספי בסך 500 ₪; פסילה בפועל לתקופה של 60 יום ופסילה על-תנאי לתקופה של 5 חודשים למשך שנתיים.

ב- תת"ע (תעבורה נצ') 533-10-09 {מדינת ישראל נ' דוד יעקב, תק-של 2010(3), 78189 (2010)} הנאשם הורשע בביצוע עבירה לפי תקנה 47(ד) לתקנות התעבורה. כב' השופטת אילונה אריאלי התחשבה בעברו התעבורתי ובנסיבותיו האישיות של הנאשם וגזרה עליו לקנס כספי בסך 1,200 ₪; פסילה בפועל לתקופה של 3 חודשים ופסילה על-תנאי לתקופה של 3 חודשים למשך שנתיים.

ב- תת"ע (תעבורה ב"ש) 10663-09 {מ.י. לשכת תביעות מרחב נגב - באר שבע נ' דניאל מולכו, תק-של 2010(3), 35017 (2010)} הנאשם הורשע לאחר ניהול הוכחות בביצוע עבירה בניגוד לתקנה 47(ד) לתקנות התעבורה. הנאשם הגיע לבית-המשפט 4 פעמים לצורך ניהול תיקו כאשר לפחות פעם אחת הגיע לחינם לאחר שהשוטר לא התייצב מבלי שנמסרה סיבה טובה להיעדרותו. לנאשם רישיון נהיגה מזה 39 שנים ובמהלך כל שנות נהיגתו לא היה מעורב הנאשם מעולם בכל תאונת דרכים ובסך הכל לחובתו 7 עבירות קנס כאשר במהלך 10 השנים האחרונות ביצע בסך הכל 3 עבירות קנס בלבד. כב' השופט אלון אופיר שוכנע כי פסילה בת 3 חודשים עלולה לסכן את מקום עבודתו של הנאשם {פקח של רשות שמורות הטבע} וגזר עליו קנס כספי בסך 600 ₪; פסילה בפועל לתקופה של 45 יום ופסילה על-תנאי לתקופה של 5 חודשים למשך 3 שנים.

ב- תת״ע (תעבורה נצי) 3816-08-09 {מדינת ישראל נ׳ אייל הדי, תק-של 2010(2), 156646 (2010)} הנאשם הורשע לאחר שמיעת הוכחות בביצוע עבירה על תקנה 47(ד) לתקנות התעבורה. כב׳ השופטת עדי במביליה-אינשטיין שקלה את הפגיעה הקשה בפרנסתו של הנאשם אם תוטל עליו פסילה ממושכת וכן את העובדה שהנאשם נוהג משנת 1974 ולחובתו 25 הרשעות קודמות שהאחרונה ביניהן משנת 2006 וכולן בעבירות קנס, וגזרה עליו קנס כספי בסך 1,500 ₪; פסילה בפועל לתקופה של 3 חודשים ופסילה על-תנאי לתקופה של 3 חודשים למשך שנתיים.

ב- תת"ע (תעבורה עכ') 4912-08-09 {מדינת ישראל נ' גד לאלזר, תק-של 2011(1), 9120 (2011)} הורשע הנאשם, בעבירה בניגוד לתקנה 47(ה)(5) לתקנות התעבורה. כב' השופט יעקב בכר גזר על הנאשם פסילת רישיון בפועל ל- 7 ימים; פסילה על-תנאי לתקופה של חודש אחד למשך שנתיים.

ב- תת"ע (שלום ק"ג) 41728-09 {מדינת ישראל נ' האני מראחלה, תק-של 2010(4), 61626 (2010)} הנאשם הורשע בעבירה של עקיפת רכב תוך חציית קו הפרדה רצוף בניגוד לתקנה 47(ה)(5) לתקנות התעבורה. לנאשם ותק משנת 2002 ולחובתו עבירות תעבורה שונות {רובן ברירות משפט}. הצדדים הגיעו להסדר טיעון. כב' השופטת רבקה בן יששכר גזרה על הנאשם קנס כספי בסך 1,200 ₪; פסילה בפועל לתקופה של 14 יום בפועל ופסילה על-תנאי לתקופה של 3 חודשים למשך 3 שנים.

ב- תת"ע (תעבורה ב"ש) 6611-03-10 {מדינת ישראל נ' חי חיים בלסן, תק-של 2010(4), 31111 (2010)} הנאשם הורשע על-פי הודאתו בביצוע עבירה בניגוד לתקנה 47(ה)(5) בתקנות התעבורה. לנאשם רישיון נהיגה משנת 2001 ולחובתו שתי עבירות חניה בלבד משנת 2005. הנאשם הודה ולקח אחריות במסגרת הסדר. כב' השופט אלון אופיר גזר על הנאשם קנס כספי בסך 500 ₪; פסילה על-תנאי לתקופה של חודש למשך שנה.

ב- תת"ע (תעבורה ב"ש) 46-09 {מדינת ישראל נ' עלי אלקדירי, תק-של 2010(3), 85056 (2010)} הנאשם הורשע לאחר ניהול הוכחות בביצוע עבירה בניגוד לתקנה 47(ה)(5) לתקנות התעבורה. לנאשם רישיון נהיגה משנת 2005 ולחובתו 16 הרשעות כאשר במהלך 4 השנים האחרונות לא ביצע הנאשם עבירה חמורה שאינה עבירת קנס. הנאשם שילם סך של 1,500 ₪ הוצאות וזאת כדי שבית-המשפט יחזור וישמע את עניינו {לאחר שלא התייצב במקור למשפטו הראשון}. כב' השופט אלון אופיר גזר על הנאשם קנס כספי בסך 300 ₪ ופסילה על-תנאי לתקופה של 4 חודשים למשך שנתיים.

ב- תת״ע (תעבורה אי׳) 193-05-10 {מדינת ישראל נ׳ ציון אוחנה, תק-של 2010(3), 13358 (2010)} הנאשם הורשע, על-פי הודייתו, בעבירה של עקיפה תוך חציית קו הפרדה רצוף, בניגוד לתקנה 47(ה)(5) לתקנות התעבורה. הנאשם בעל רישיון נהיגה משנת 1974 ולחובתו 34 הרשעות קודמות. ההרשעה האחרונה הינה מיום 19.01.09 ועניינה עבירות של גרימת נזק, נהיגה בלא זהירות ופניית פרסה תוך סיכון עוברי דרך. כב' השופט יואל עדן גזר על הנאשם קנס כספי בסך 1,500 ₪; פסילה בפועל לתקופה של 3 חודשים ופסילה על-תנאי לתקופה 3 חודשים למשך שנתיים.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

עקיפה (תקנה 47 לתקנות)