הפרעה לתנועה או הסתרת תמרור (תקנה 71 לתקנות)

תקנה 71 לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 קובעת כדלקמן:

"71. הפרעה לתנועה או הסתרת תמרור (תיקון: התש"ל(3))
לא יעצור אדם רכב, לא יעמידנו, לא יחנהו ולא ישאירנו עומד באופן:
(1) שיש בו כדי להפריע או לעכב את התנועה;
(2) שהוא מסתיר תמרור או חלק ממנו מעיני עוברי דרך."

על-פי תקנה 71 לתקנות התעבורה, על התביעה להוכיח, כי רכבו של הנאשם הועמד באופן שהיה בו כדי להפריע או לעכב את התנועה. כלומר, על התביעה להביא ראיה קונקרטית על ההפרעה שנגרמה בפועל, כתוצאה מהדרך בה הועמד רכבו של הנאשם.

תכלית התקנה היא כי יש לפרש את תקנות התעבורה בצורה סבירה, ולא כגזירה שהציבור לא יכול לעמוד בה.

על בית-המשפט ליתן את הדעת לאיזון בין האינטרסים השונים, האינטרס הציבורי של זרימת תנועה בבטחה וללא הפרעה, למול הצורך והזכות להעמיד רכב בצד הדרך, במקום שאין בו איסור מפורש לעשות כן.

כל חניה בצד הדרך, יש בה כדי לצמצם את רוחב אותו קטע דרך ולהוות, במידה מסויימת, הפרעה לעוברים בדרך, ואם נפרש את תקנה 71 לתקנות התעבורה באופן מרחיב וגורף, נגיע למסקנה קיצונית ואבסורדית, כי לא ניתן כלל לעצור בצידי הדרך ברחובות הארץ.

כמובן שיש לבחון כל מקרה לגופו, ולא לייחס באופן אוטומטי הפרעה לתנועה, כל אימת שלכאורה נגרמה סטיית רכב מנתיב הנסיעה הלגיטימי שלו, בשל עמידת רכב אחר בצד הדרך, אלא אם יהיה איסור מפורש וברור לחניה או שמא נגרמה הפרעה של ממש, המסכנת את המשתמשים בדרך.

המסקנה היא כי עצירה וחניה "רגילה", שלא במקום אסור על-פי תמרור כלשהו, לא תיחשב כהפרעה לתנועה, אלא כחלק מצרכי התעבורה. צרכי התנועה מחייבים התחשבות זה בזה, בתנאי הדרך ובאינטרסים השונים {ראה ת"ת (תעבורה נת') 9231/04 מדינת ישראל נ' וייס דרור, תק-של 2005(1), 13655 (2005)}.

זאת ועוד. את תקנה 71 לתקנות התעבורה יש לקרוא יחד עם תקנה 72 לתקנות התעבורה. תקנה 72 לתקנות התעבורה כוללת בתוכה רשימה ארוכה של שישה-עשר מקומות בהם אסור לחנות ו/או לעצור בכל מקרה. הללו כוללים חניה בצד מעקה, תחנת אוטובוס, צומת ועוד ועוד.

במקומות אלו אסורה לעולם החניה והסיבה לכך היא הנחה מיקדמית שתמיד מן הראוי שלא לחנות במקומות אלו. תקנת הסל - תקנה 71 - מתייחסת למקרים בהם אין איסור מפורש על החניה אך בכל זאת יש הפרעה לתנועה.

פשט הדברים הוא כי לא ניתן לחנות ו/או לעצור בכל מקום המפריע את התנועה. אולם תכלית החוק גורסת כי אין הכוונה לפירוש מרחיב. בדברנו על הפרעה לתנועה, לא ניתן לקבוע כי כל מקרה בו נהג גורם לרכב אחר להאט ו/או משפיע עליו בדרך אחרת, הרי הנהג הפריע לתנועה.

הסיבה לכך היא שכל עצירה ו/או חניה מפריעה לתנועה. ברור שאפילו חניה בצד הדרך מפריעה לתנועה משום שהיא מצמצמת את רוחב הנתיב ומפריעה לרכבים רחבים העוברים בדרך. גם עצירה קצרה לצד בית להורדת נוסעים מפריעה לתנועה.

אם נפרש את התקנה בצורה מרחיבה, לא נתת חיים לכל נהג, וכל חניה ו/או עצירה ברחובות הארץ תיאסר כליל. על כורחך המסקנה היא כי עצירה וחניה "רגילה" איננה נחשבת להפרעה לתנועה. התנהגות מעין זו איננה הפרעה לתנועה כי אם "התנועה" גופה.

כמובן, כמו בהרבה תחומי משפט, יש פה שאלה של איזון בין אינטרסים מנוגדים. לא ניתן לכמת את מידת ההפרעה בצורה מיכאנית ולקבוע מתי תהיה עצירה/חניה הפרעה לתנועה ומתי לא. הכל תלוי בנסיבות הספציפיות של כל מקרה ומקרה.

על השוטר בבואו לתת את הדו"ח לשקול את האינטרסים מזה ומזה. ברור שככל שההפרעה לתנועה ממשית יותר, הרי שאינטרס הנוסע יהיה חייב להיות גדול יותר על מנת שיגבר על אינטרס הציבור וכן להיפך.

ככל שהאינטרס של הנוסע גדול יותר, היינו מדובר בנוסע מוגבל בתנועה, כאשר הגישה ליעד אליו הוא מבקש להגיע הינה חסומה, ואין דרך אחרת מלבד הפרעה לתנועה, הרי שההנחה היא שזהו מחיר שהציבור מוכן לשלם.

אינטרס הציבור בנקודה זו הינו בניהול חיי חברה תקינים ובהתחשבות בזולת.
ב- ת"ת (תעבורה יר') 16485/04 {לשכת תביעות ירושלים נ' כהן אלי, תק-של 2004(4), 3533 (2004)} הנאשם הואשם בעבירה על תקנה 71(1) לתקנות התעבורה.

כב' השופט אברהם טננבוים, בזכותו את הנאשם, קבע כי בכל הנוגע לפן העובדתי הנאשם אכן גרם הפרעה לתנועה. יחד עם זאת, כב' השופט אברהם טננבוים האמין לנאשם כי הסיע נוסעת מבוגרת המתקשה בהליכה. אותה נוסעת היתה צריכה להגיע לרח' אבן ישראל ואין חולק כי הרחוב הפך למדרחוב ואין כל גישה לרחוב זה.

בנסיבות המקרה, מדובר מחד בכביש סואן ברחוב ראשי אשר הפרעה בו לתנועה הינה ממשית. מן הצד השני, מדובר בנוסעת אישה זקנה כבת 85 המוגבלת בתנועתה והיא נעזרת במקל הליכה. האישה מתגוררת ברח' אבן ישראל ואין כל גישה אחרת לביתה.

במצב דברים שכזה, נראה לכב' השופט אברהם טננבוים כי האיזון הנכון הוא בקביעה כי במקרה זה רשאי היה נהג המונית להוריד את הנוסעת במקום שיש בו כדי להפריע לתנועה.

ב- תת"ע (תעבורה אי') 1731-09 {מ.י. שלוחת תביעות אילת-משטרת אילת נ' נמרוד קדמי, תק-של 2010(1), 71504 (2010)} קבע כב' השופט יואל עדן כי הוכח בפניו, מעל לכל ספק סביר, כי הנאשם העמיד את מוניתו באמצע צומת בתוך נתיב נסיעה, ובוודאי באופן אשר מפריע לנסיעתו של מי אשר מתכוון לפנות שמאלה אל אותו נתיב אשר בו עמדה המונית.

הצבת המונית באופן כזה, יש בה כדי להביא למצב ברור של הפרעה לתנועה, בכך שכל מי שמבקש לפנות שמאלה וכך גם כל מי אשר מבקש לנסוע ישר בכיוון הנתיב בו עמדה המונית, נאלץ הוא לעבור לנתיב הנגדי ובכך גרמה המונית להפרעה לתנועה.

כב' השופט יואל עדן גזר על הנאשם קנס כספי בסך 1,000 ₪ ופסילה על תנאי לתקופה של חודשיים למשך שנתיים.

ב- ת"ת (תעבורה ת"א) 26614/06 {מדינת ישראל נ' תמיר בנימין, תק-של 2007(2), 6306 (2007)} כב' השופט יצחק גרטי זיכה את הנאשם מחמת הספק וקבע כי עצירה וחניה בתוך שטח תחנת אוטובוס, כמתואר בת/1, הינה אי-ציות לתמרור ד-18, כעבירה על תקנה 22(א) לתקנות התעבורה.

מטבע הדברים ברור כי רכב שלא מציית לתמרור ד-18, מפריע לתנועת כניסת אוטובוס לתחנה, אך אין בכך כדי להאשים בעבירה על תקנה 71(1) לתקנות התעבורה, אשר ייעודה למצבים אחרים.

ב- ת"ת (תעבורה חי') 4786/05 {מדינת ישראל נ' עובד גשן, תק-של 2006(2), 10773 (2006)} כב' השופט ש' יציב זיכה את הנאשם וזאת מאחר ואם בדרך עירונית יש יותר מאשר נתיב תנועה אחד אין כל מניעה להחנות רכב במקביל למדרכה, אלא-אם-כן רשות התמרור המוסמכת אסרה את החניה במקביל למדרכה.

העובדה שעקב חנייתו של רכב במקביל למדרכה נאלצים כלי רכב לסטות מנתיב נסיעתם לנתיב הנגדי אינה הפרעה לתנועה, אלא אופן התנועה המקובל בדרך עירונית. חניית רכב במקביל למדרכה איננה דבר אסור.

מקום בו התנועה סואנת וסטיית רכב מנתיב נסיעתו לנתיב הנגדי כדי לעקוף רכב חונה מהווה הפרעה לתנועה, רשות התמרור המוסמכת אוסרת את החניה באותו מקום במקביל למדרכה. משלא עשתה רשות התמרור כן כנראה שמה שנראה לשוטר כהפרעה לתנועה אינה "הפרעה לתנועה".

ב- ת"ת (תעבורה ת"א) 39953/05 {מדינת ישראל נ' אלחנתי משה, תק-של 2006(2), 8115 (2006)} כב' השופט יצחק גרטי זיכה את הנאשם מחמת הספק וזאת בין היתר כי לא מצא בנסיבות המיוחדות של המקרה כל פירוט המבסס הפרעה לתנועה, על דרך חסימת הנתיב והגם שהיה על עד התביעה להיכבד ולהיכנס לפירוט אופן ההפרעה.

ב- תת"ע (תעבורה מר') 3948-11-09 {מדינת ישראל נ' משה אמיגה, תק-של 2010(4), 117938 (2010)} הנאשם הורשע בביצוע עבירה בניגוד לתקנה 71(1) לתקנות התעבורה. הנאשם נוהג משנת 1977 וצבר 24 הרשעות קודמות. כב' השופטת מגי כהן גזרה על הנאשם קנס כספי בסך 500 ₪ ופסילה על-תנאי לתקופה של חודש אחד למשך שנה אחת.

ב- תת"ע (תעבורה מר') 5165-05-10 {מדינת ישראל נ' כנען ישראל, תק-של 2010(3), 41270 (2010)} הנאשם הורשע על-פי הודאתו בביצוע עבירה בניגוד לתקנה 71(1) לתקנות התעבורה. עסקינן בכתב אישום מתוקן. בתיק קיימים כשלים ראייתיים מהותיים. כב' השופטת רחל טאובר גזרה על הנאשם קנס כספי בסך 100 ₪.

ב- תת"ע (תעבורה חי') 60-07-09 {מדינת ישראל נ' גיל לוי, תק-של 2010(2), 137651 (2010)} הנאשם הורשע בביצוע עבירה של הפרעה לתנועה בניגוד לתקנה 71(1) לתקנות התעבורה. כב' השופט גיל קרזבום גזר על הנאשם קנס כספי בסך 500 ₪.

ב- תת"ע (תעבורה אשד') 2927-09 {מ.י. תביעות לכיש-שלוחת אשדוד נ' שמעון סויסה, תק-של 2010(2), 88179 (2010)} הנאשם הורשע על-פי הודאתו בביצוע עבירה בניגוד לתקנה 71(1) לתקנות התעבורה. בין הצדדים קיים הסדר טיעון. כב' השופט אריאל ברגנר גזר על הנאשם קנס כספי בסך 500 ₪.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

הפרעה לתנועה או הסתרת תמרור (תקנה 71 לתקנות)