botox
הספריה המשפטית
עבירות תעבורה הלכה ומעשה

הפרקים שבספר:

ציות לשוטר, פקח ועובד מע"צ (תקנה 23 לתקנות)

תקנה 23 לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 קובעת כדלקמן:

"23. ציות לשוטר, פקח ועובד מע"צ (תיקונים: התשכ"ו(6), התש"ל(3), התשל"ב(4), התשל"ז(6), התשמ"ג(2), התשנ"ה(5), התשנ"ח, התשס"א(5), התשס"ג(4), התשס"ו(5), התשס"ז(4), התשע"א)
(א) עובר דרך חייב לציית -
(1) להוראות שנותן שוטר במדים, שוטר שהזדהה בתעודת מינוי, או אדם הנמנה עם הג"א כשהוא בתפקיד רשמי בפועל מטעם משטרת ישראל ובמדים, או שיש עליו סימן זיהוי חיצוני בולט אחר שאושר, או שוטר צבאי במדים או פקח עירוני במדים שהוא עובד רשות מקומית שהוסמך בידי מפקד מחוז או ראש אגף התנועה במשטרת ישראל לאחר שקיבל הכשרה מתאימה (בתקנה זו - פקח עירוני);
(1א) להוראות שנותן עובד במדים של רשות תימרור מקומית או מטעמה, שהוסמך לכך בידי מפקד מחוז או ראש אגף התנועה במשטרת ישראל לאחר שקיבל הכשרה מתאימה, לצורך הכוונת התנועה במקום שבו מבצעת רשות התימרור המקומית עבודת סלילה או אחזקה של כביש המצוי בתחומה;
(2) לאותות הניתנים על-ידי שוטר במדים או על-ידי שוטר צבאי במדים או על-ידי פקח עירוני או על-ידי עובד מע"צ או על-ידי עובד נת"א במדים.
(ב) הציות כאמור חובה הוא אף אם ההוראה או האות הם בניגוד לתקנות או בניגוד לתמרורים או להוראות כלליות אחרות בעניין סדרי תנועה שניתנו על-ידי כל רשות מוסמכת לכך.
(ג) תמרור נייד שהוצב בדרך על-ידי שוטר יראוהו כתמרור שהוצב כדין."

סעיף 23(א) לתקנות התעבורה קובע ש"עובר דרך חייב לציית להוראות שנותן שוטר במדים, שוטר שהזדהה בתעודת מינוי".

לעיתים מועלות טענות מפי המאשימה כי הנהג-הנאשם התנהג כבמשחק ילדים כאשר סירב להזדהות מאחר והשוטר איננו מזדהה. אנו סבורים כי יש לדחות טענה זו שכן, על-מנת להאשים אדם באי-ציות להוראות שוטר, תנאי ראשון הוא שהשוטר יזדהה ולא שהאזרח יזדהה.

כל עובר דרך חייב לציית להוראת שוטר במדים כאשר הוא נדרש לעשות כך על-ידי השוטר. גישה סלחנית להתנהגות עובר דרך כגון: בריחה משוטר, עלולה להוביל לאנרכיה במדינה ולפיחות במעמד המשטרה דבר אשר יגרום לפגיעה בביטחון הציבור.

על הענישה, במקרים מאין אלה, להיות מחמירה והגם שאנו סבורים כי על כל מקרה לידון לגופו.

יש הסבורים כי בעבירה המבוצעת על-ידי הולך רגל, לא צריכה להיות זיקה בין רישיון נהיגתו של הנהג לענישה ורכיב של פסילה בפועל לא צריך להיות חלק מרכיבי הענישה. ענישה הכוללת קנס מתאים ולצידה חתימה על התחייבות כספית יחד עם מאסר מותנה משמעותי, הם רכיבי ענישה אשר מתאימים יותר להתנהגות נאשם כהולך רגל {ראה תת"ע (תעבורה ב"ש) 1022-09-10 {מדינת ישראל נ' אושרי חווה, תק-של 2010(4), 12165 (2010)}.

על נהג לדעת כי כאשר שוטר נותן הוראה, יש לציית להוראה ללא שיהוי ומבלי לפתוח בויכוחים. אין צורך לתאר כיצד היו נראים כבישי ישראל לו כל נהג היה בוחר לנהל דין ודברים עם שוטר הנותן לו הוראה ברורה להמשיך בנסיעה, והראיה שהנאשמת עצמה סיפרה כי במקרה זה גרמה היא בשל כך לעיכוב בתנועה {דברי כב' השופט עופר נהרי ב- ת"ת (תעבורה ת"א) 29448/08 מדינת ישראל נ' שרון ורה, תק-של 2009(4), 1341, 1343 (2009)}.

הציות כאמור בתקנה 23 לתקנות התעבורה חובה הוא אף אם ההוראה או האות הם בניגוד לתקנות או בניגוד לתמרורים או להוראה כללית אחרת בעניין סדרי תנועה שניתנו על-ידי כל רשות מוסמכת לכך.

הוראות שוטר או אותות הניתנים על ידו, מתייחסות לעניין שבסדרי תנועה, ולא לכל עניין שבעולם. לעיתים, יש צורך בקביעת הסדרי תנועה מיוחדים, אם בשל אירוע בדרך ואם בשל שינוי המתחייב מסדר, ביטחון, בטיחות וכיוצא באלה.

הצבת שוטר במקום פלוני כדי להסדיר את התנועה בדרך, מתחייבת, לעיתים, מבלי להמתין לקביעת הסדרי תנועה ותמרורים, כקבוע בתקנות. ובמה דברים אמורים. בעניינים שבסדרי תנועה ובטיחותה ושינויים בכללי ההתנהגות של עוברי דרך - נוהגי רכב והולכי רגל.

תקנה 23 לתקנות התעבורה אינה מיועדת לעניינים שמחוץ לכללי הדרך והתנועה בה או לבטיחותה. כך, דרך משל, ניתן להכניס לגדר התקנה האמורה אותות הנוגדים תמרורים או הוראה כללית שמסדירה את התנועה בדרך, אך אין התקנה יכולה לחול על הוראות שאין מטרתן הכוונת תנועה והסדרתה. באופן זה גם ניתנה סמכות לעובד מע"צ בתקנת-משנה (1א) לעניין "הכוונת התנועה במקום שבו מבוצעת עבודת סלילה או אחזקה של כביש".

הציות לאותות חל רק כאשר האות ניתנת על-ידי שוטר במדים, או שוטר צבאי במדים, שהרי נוהג הרכב אינו יכול לדעת אם נותן האות הוא בעל סמכות כדין, כמו שוטר, אם לאו.

לעומת זאת, הוראות יכול שיינתנו על-ידי שוטר במדים, או שוטר שהזדהה בתעודת מינוי כשוטר. משנדרש שוטר במדים או שאינו במדים, אף אם הוא עונד תג-זיהוי הנושא את שמו, להציג תעודת מינוי, עליו לעשות כן. כך אנו למדים מהוראות סעיף 5א לפקודת המשטרה {והגם שעסקינן בדרישה לגיטימית}.

לעיתים המקרים בהם נשאלת השאלה האם הוראת שוטר, בגדר תקנה 23(א) לתקנות התעבורה יכול שתכלול "הוראה להציג תעודות ורשיונות"?

כב' השופט עזרא קמא ב- ע"פ (מחוזי יר') 40350/07 {בורנשטיין בנימין נ' מדינת ישראל, תק-מח 2007(3), 4891, 4893 (2007)} קבע כי ספק אם חובת הצגת רשיונות ותעודות על-ידי נוהג רכב נכללת בהוראה שלפי תקנה 23(א) לתקנות התעבורה שכן הדרישה להציג רישיון, הנובעת מקביעת הסירוב להציג רישיון כעבירה, נקבעה בסעיף 62(6) לפקודת התעבורה.

כאשר קיימת עבירה ספציפית של הצגת רישיון, מה לנו הוראה כללית של "אי-ציות להוראה", שעניינה הסדרת התנועה ובטיחותה. בעניין זה כתב האישום שהתבסס על אי-ציות להוראה, לא ציין את הוראת החיקוק הנכונה. בית-משפט קמא, פירש כי אי-ציות להוראת שוטר - כוללת גם אי-ציות להצגת תעודות ורשיונות, ואין זה כך.

פרשנות נכונה של התקנה אינה תומכת בהרחבה מופרזת. חובת הצגת תעודות קבועה בחקיקה ראשית, וניתן להאשים מי שאינו מציג את רשיונות, למצער, לפי סעיף 62(6) לפקודת התעבורה.

משום כך, כב' השופט עזרא קמא, בקבלו את הערעור, קבע כי הרשעתו של המערער בעבירה בניגוד לתקנה 23(א)(1) לתקנות התעבורה, אך בשל אי-הצגת רשיונו משנדרש לכך - אינה נכונה {ראה גם ת"ת (תעבורה אשד') 4847/08 מדינת ישראל נ' בקסנסקי ולדימיר, תק-של 2009(3), 1808 (2009); דברי כב' השופט עוני חבש ב- ע"פ (מחוזי יר') 2191/08 דבש חסן נ' מדינת ישראל, תק-מח 2008(3), 1338 (2008)}.

ב- ת"ת (תעבורה נת') 4798/08 {לשכת תביעות שרון-תעבורה נ' ביטאו אסמראו, תק-של 2008(4), 22822, 22823 (2008)} קבעה כב' השופטת רות רז כי הוראתו של השוטר לנאשם לעצור בצד הדרך נבעה מכך שפרק זמן קודם לכן קרא לעברו הנאשם קריאות גנאי ובכך העליבו. ההוראה אינה נובעת מכללי הדרך והתנועה בה אינה קשורה להתנהגות בדרך, ועל כן אינה נכנסת בגדר תקנה 23 לתקנות התעבורה.

בריחה משוטר בנסיבות אלה עשויה להקים עבירה של הפרעה לשוטר או הכשלת שוטר במילוי תפקידו ועל התביעה היה לשקול העמדת הנאשם בעבירה זו.

קריאת כינויי גנאי לעבר שוטר במדים הפועל במסגרת תפקידו הינה התנהגות מכוערת ועל התביעה היה לבחון קיומן של ראיות להאשמת הנאשם במסגרת חוק העונשין בעבירה של העלבת עובד ציבור.

כל אלה הן נסיבות אשר אינן קשורות לביצוע עבירות תנועה. הוראת השוטר לנאשם לעצור לא נבעה מהתנהגותו של הנאשם בדרך בהתייחס לאופן נהיגתו באופניים והנאשם לא נחשד ולא הואשם בביצוע עבירת תנועה כלשהי.

נוכח האמור לעיל, והואיל וכתב האישום אינו מגלה עבירה לפי תקנה 23 לתקנות התעבורה, זוכה הנאשם.

ב- ת"ת (תעבורה נת') 1515/07 {מדינת ישראל נ' אלפסי דרור, תק-של 2007(3), 17408, 17412 (2007)} קבעה כב' השופטת רות רז כי קיימות שתי הוראות חוק ספציפיות המחייבות נהג להציג רשיונות לשוטר ולהזדהות בפניו, סעיף 62(2) לפקודת התעבורה ותקנה 9 לתקנות התעבורה. שתי ההוראות אינן מטילות חובה להציג רשיונות לחייל או שוטר צבאי.

ראוי לציין בהקשר זה, כי בסיטואציה עובדתית זהה לזו שבה דן כב' השופט עזרא קמא בפרשת בורנשטיין, קבע כב' השופט סלים ג'ובראן ב- רע"פ 10314/08 {עיסא צפוות נ' מדינת ישראל, תק-על 2008(4), 3876 (2008)} כי הוא אינו מוצא פגם בכך שהמבקש, הורשע על-פי תקנה 23(א)(1) לתקנות התעבורה אשר עניינה באי-ציות להוראות שוטר, אשר כוללת בחובה גם דרישה להצגת רשיונות, ולא לפי תקנה 9 לתקנות התעבורה אשר עוסקת באופן כללי בתנאי נשיאת רשיונות הרכב, ובכללן החובה להציגם לשוטר {ראה גם תת"ע (תעבורה רמ') 10470-08 מ.י. לשכת תביעות תעבורה שפלה נ' אריק כהן, תק-של 2009(2), 11135 (2009)}.

ב- ת"ת (תעבורה ת"א) 31840/08 {מעבדאלחק שאמל נ' מדינת ישראל - ענף התנועה, תק-של 2009(1), 21906, 21908 (2009)} המבקש סירב למסור לידי השוטר תעודות מזהות וטען כי די בכך שהוא אוחז בידו את התעודות ומציגם לשוטר.

כב' השופטת דלית ורד, בהסתמכה על הנקבע בפרשת עיסא צפוות כאמור לעיל, דחתה טענה זו וקבעה כי הצגת התעודות מיועדת לאפשר את בדיקתם על-ידי השוטר, לרבות באמצעות המסוף המצוי בניידת, ואין די בהצגתם אל מול פני השוטר, מבלי לאפשר לו את בדיקתם.

ב- תת"ע (תעבורה יר') 732-08-10 {מדינת ישראל נ' שרון נזר, תק-של 2010(4), 137321 (2010)} לא היתה מחלוקת כי השוטר היה ללא מדים. במקרה דנן, עלתה השאלה האם השוטר הזדהה בתעודת מינוי כקבוע בתקנה 23(א) לתקנות התעבורה.

כב' השופטת שרון לארי-בבלי קבעה, בזכותה את הנאשמת, כי העובדה שהשוטר נסע ברכב בעל לוחיות אדומות והעובדה שהשוטר שם אורות כחולים על גגו והעובדה שהשוטר הציג לנאשמת אקדח - אינן מעלות ואינן מורידות שכן חובתו האחת היא להזדהות באמצעות תעודת מינוי.

במקרה דנן, השוטר הודה שהציג את תעודת המינוי שלו מתוך ארנקו הכהה וכאשר זו מכוסה ברשת חומה אשר לא ניתן להבחין בעדה בכתוב על התעודה ובוודאי שלא בתמונה. הצגה שכזו של תעודת המנוי אינה מהווה הזדהות.

ב- תת"ע (תעבורה מר') 3679-10-09 {מדינת ישראל נ' שלמיה גלעדי, תק-של 2010(4), 118245 (2010)} קבעה כב' השופטת מגי כהן, בזכותה את הנאשם מחמת הספק, כי שוכנעה כי לכל היותר סבר הנאשם בתום-לב כי ההוראה הראשונה לא כוונה אליו וכי לאחר שעצר בשוליים השוטר לא ניגש אליו. גרסתו של הנאשם מתיישבת עם הגיונם של הדברים, אחרת לא היה כל טעם שהוא יגיע עד לשול הימני ולא יעצור.

ב- ת"ת (תעבורה ת"א) 26948/09 {מדינת ישראל נ' מזרחי רונן, תק-של 2010(1), 22341 (2010)} הנאשם הורשע בביצוע עבירה של אי-ציות להוראת שוטר במדים. כב' השופט עופר נהרי קבע כי כאשר שוטר במדים מורה לנהג לעלות למדרכה ולא לחסום בגופו את הניידת מלנוע, נדרש הנהג לציית להוראת השוטר/ת, והדברים הם ברורים.

במקרה דנן, ניכר שאף מגרסתו של הנאשם עצמו, מתקיימים בתיק זה כל יסודות העבירה שיוחסה לנאשם, שכן היתה במקום שוטרת; השוטרת היתה במדים; השוטרת נתנה הוראה ברורה לנאשם והוא הבין את ההוראה; והנאשם לא פעל על-פי הוראת השוטרת אלא כאשר סיים לבצע את צילומיו וכאשר כבר נאלצה השוטרת להזמין ניידת נוספת.

ב- פ"ל (תעבורה ת"א) 1635/07 {מדינת ישראל נ' חזן אסף, תק-של 2009(3), 25325 (2009)} כב' השופט ישראל ויטלסון, זיכה את הנאשם מחמת הספק, באשר לעבירה העוסקת באי-ציות להוראת שוטר בניגוד לתקנה 23(א)(1) לתקנות התעבורה, ובאשר לאופן התנהגות הנאשם במשבצת הזמן מהוראת השוטרים לעצור ועד לעצירתו, בצד הדרך.

כב' השופט ישראל ויטלסון היה מוכן לקבל כי ייתכן והנאשם בשלב הראשון של האירוע, לא ידע או לא הבחין כי הפונים אליו הם שוטרים ואין לשכוח כי השוטרים כל אותה עת נסעו ברכב אזרחי ללא סימני זיהוי משטרתי. השוטרים לא היו במדי משטרה והגם שהיו אורות מהבהבים והנאשם היה צריך לדעת ולשמוע את מערכת הכריזה.

ב- תת"ע (תעבורה נת') 1982-09 {מ.י. לשכת תביעות שרון-תעבורה נ' סואהיב חאג יחיא, תק-של 2009(3), 38099 (2009)} כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של אי-ציות לאות עצור שנתן לו שוטר במדים, עבירה על תקנה 23(א)(2) לתקנות התעבורה.

כב' השופטת רות רז, זיכתה את הנאשם מחמת הספק. לגישתה עדותו של הנאשם עשתה עליה רושם מהימן. הנאשם העיד כי הבחין בשוטרת תוך שהוא בנסיעה איטית אך היא לא סימנה לו לעצור והוא המשיך בנסיעה רגילה מבלי שהבחין בסימן כלשהו מצד השוטרת.

כאשר הבחין הנאשם בניידת הנוסעת אחריו נעצר מייד. מסמכיו היו תקינים והוא לא ביצע כל עבירת תנועה. לפיכך, לא היתה כל סיבה סבירה לכך שלא ייעצר ולא יציית להוראה או סימן של שוטר לו אכן סומנו לעברו.

ב- תת"ע (תעבורה ת"א) 604-11-10 {מדינת ישראל נ' שמש עובדיה, תק-של 2011(1), 19194 (2011)} הורשע הנאשם על-פי הודאתו בעבירה של אי-ציות להוראת שוטר בניגוד לתקנה 23(א) לתקנות התעבורה. כב' השופט שמואל מלמד גזר על הנאשם קנס כספי בסך 500 ₪ ופסילה על-תנאי לתקופה של 5 חודשים למשך שנתיים.

ב- ת"פ (שלום ר"ל) 1492-09 {מ.י. תביעות ת"א שלוחת איילון נ' יבגני מנדיץ, תק-של 2010(3), 87401 (2010)} הורשע הנאשם על-פי הודאתו בעובדות כתב האישום המתוקן, בעבירות של אי-ציות להוראות שוטר עבירה לפי סעיף 23(א) לתקנות התעבורה. בין הצדדים קיים הסדר טיעון. כב' השופט אברהם הימן אישר את הסדר הטיעון וגזר על הנאשם קנס כספי בסך 350 ₪ ופסילה על-תנאי לתקופה 7 חודשים למשך שנתיים.

ב- תת"ע (תעבורה ב"ש) 1022-09-10 {מדינת ישראל נ' אושרי חווה, תק-של 2010(4), 12165 (2010)} הנאשם הורשע על-פי הודאתו בביצוע עבירה בניגוד לתקנה 23(א)(1) לתקנות התעבורה. הנאשם הולך רגל. כב' השופט אלון אופיר גזר על הנאשם קנס כספי בסך 600 ₪; חתימה על התחייבות כספית בסך 5,000 ₪ להימנע מביצוע עבירה של אי-ציות להוראת שוטר במדים ומאסר על-תנאי לתקופה של 4 חודשים למשך 3 שנים.

ב- תת"ע (תעבורה ב"ש) 924-09 {מ.י. לשכת תביעות מרחב נגב - באר שבע נ' יונתן שורק, תק-של 2010(3), 12961 (2010)} הנאשם הורשע בהיעדרו בביצוע עבירה בניגוד לתקנה 23(א)(1) לתקנות התעבורה. לנאשם רישיון נהיגה משנת 2006 ולחובתו הרשעה קודמת אחת. כב' השופטת איילת גרבי גזרה על הנאשם קנס כספי בסך 500 ₪ ופסילה בפועל לתקופה של 30 יום.

ב- תת"ע (תעבורה ב"ש) 8330-08 {מ.י. לשכת תביעות מרחב נגב - באר שבע נ' סמיר אבו ערער, תק-של 2010(3), 14594 (2010)} הנאשם הורשע בהיעדרו בביצוע עבירה בניגוד לתקנה 23(א)(1) לתקנות התעבורה. לנאשם רישיון נהיגה משנת 2005 ולחובתו נצברו עד כה 10 הרשעות קודמות. כב' השופטת איילת גרבי גזרה על הנאשם קנס כספי בסך 750 ₪; פסילה בפועל לתקופה של 30 יום ופסילה על-תנאי לתקופה של חודשיים למשך שנתיים.

ב- תת"ע (תעבורה ב"ש) 358-10 {מ.י. לשכת תביעות מרחב נגב - באר שבע נ' חן מרום, תק-של 2011(1), 4689 (2011)} הנאשמת הורשעה לאחר שלא התייצבה למשפטה בביצוע עבירה בניגוד לתקנה 23(א)(2) לתקנות התעבורה. הנאשמת ביצעה עד היום סדרה של עבירות, ביניהן אי-ציות לרמזור אדום, נהיגה ללא מלווה כדין, והסעת נוסעים ברכב כאשר הם בלתי-חגורים. כב' השופט אלון אופיר גזר על הנאשם קנס כספי בסך 1,000 ₪ ופסילה על-תנאי לתקופה של 6 חודשים למשך 3 שנים.