חובה להחזיק בהגה או בכידון ושימוש במכשיר טלפון ללא דיבורית (תקנה 28 לתקנות)

1. כללי
תקנה 28 לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 קובעת כדלקמן:

"28. חובה להחזיק בהגה או בכידון (תיקונים: התשכ"ו(6), התש"ל(3), התש"ל(9), התשנ"ד(8), התשנ"ח, התשס"ח(3))
(א) נוהג רכב חייב להחזיק בידיו את ההגה או הכידון כל עוד הרכב בתנועה; אולם רשאי הוא להסיר יד אחת מן ההגה או הכידון אם עליו לעשות בה דבר להבטחת פעולתו התקינה של הרכב או לקיום כללי התנועה.
(ב) (1) בעת שהרכב בתנועה, הנוהג ברכב -
(א) לא יאחז בטלפון קבוע או נייד, ולא ישתמש בהם ברכב אלא באמצעות דיבורית;
(ב) לא ישלח או יקרא מסרון (S.M.S);
(2) בתקנת-משנה זו -
"דיבורית" - התקן המאפשר שימוש בטלפון בלא אחיזה בו ובלבד שאם ההתקן מצוי בטלפון, הטלפון יונח ברכב באופן יציב המונע את נפילתו;
"טלפון" - מכשיר המיועד לתקשורת אשר קיימים בו לחצנים לחיוג."

בראשית הייתה קביעת החובה על נהג רכב, שהיא בטיחותית ביסודה, להחזיק בידיו את הגה הרכב {או הכידון}, כל עוד הרכב בתנועה. יחד עם קביעת החובה, היה מקום לסייג את האיסור ולהתיר להסיר יד אחת, בלבד, מן ההגה, כאשר השימוש ביד המוסרת מההגה מאפשר לנהג להבטיח את "פעולתו התקינה של הרכב או לקיום כללי התנועה" {למשל, החלפת הילוכים, איתות; ראה גם תקנה 28 לתקנות התעבורה כפי שנוסחה במקורה; וראה גם ע"פ (מחוזי חי') 906/05 מדינת ישראל נ' בת-שבע לוי, תק-מח 2006(2), 2500 (2006)}.

עם תרבות שימוש במכשירי הטלפון הניידים, היה מקום לכך שמחוקק-המשנה יידרש לנושא זה, ולשם כך הוסף לתקנה 28 לתקנות התעבורה סעיף-קטן (ב). בתיקון זה ביקש מתקין התקנות להשיג שתי מטרות.

התכלית האחת היא הקביעה, כי החובה להחזיק את ההגה בשתי ידיים חלה, מטעמי בטיחות, גם כאשר נהג משתמש בטלפון ברכב. שימוש בטלפון בלא החזקת שתי הידיים על ההגה מהווה איפוא עבירה ולשם כך באה הרישא לסעיף-קטן (ב).

ייתכן שניסוח סעיף-קטן (ב) ו"הצמדתו" לסעיף-קטן (א) באו משום "שאלמלא נוסחה אותה הוראה ניתן היה להסיק מלשון תקנה 28(א) כי שימוש במכשיר טלפון נועד להבטחת פעולתו התקינה של הרכב", ועל-כן אין חל איסור על השימוש בטלפון אגב נהיגה {כפי שגרס כב' השופט ע' מודריק ב- ע"פ (ת"א) 71434/02 פרקליטות מחוז נ' רחמני נחמיה, תק-מח 2003(1), 1226 (2003)}.

התכלית השניה של סעיף-קטן (ב) היא להתמודד עם התקדמות הטכנולוגיה ולאפשר לנהג להשתמש בטלפון, בתנאים בטוחים, כאשר הרכב בתנועה. הדרך שנמצאה בטוחה לכך היא, כאשר השימוש נעשה באמצעות דיבורית כקבוע בתקנה 28(ב)(1)(א) סיפא לתקנות התעבורה ולשם כך כאמור באה הסיפא לסעיף-קטן (ב), המנוסחת כ"שטר ושוברו בצידו".

כלומר, הסיפא מנוסחת באופן חיובי, המאפשר להשתמש בטלפון כאשר הרכב בתנועה באמצעות דיבורית. ואולם הדרך המתירה מסוייגת, באמצעות המילה "אלא", ומשמעות הדבר היא, כי נאסר שימוש אחר בטלפון, כלומר שלא באמצעות דיבורית.

מתקין התקנות סבר, שרק שיחה בטלפון, באמצעות דיבורית, תבטיח שתשומת-ליבו של הנהג לדרך ולנהיגה, לא תיפגע. השיחה בפלאפון, בזמן נהיגה, מפחיתה את עירנותו של הנהג, לנעשה בדרך, ולאופן נהיגתו. הוא צריך להתרכז במה שבן שיחו אומר לו, ולהשיב לו תשובות.

יש המשווים את שיחת הטלפון בעת הנהיגה להאזנה לרדיו בעת הנסיעה. לעניות דעתינו, השוואתה של השיחה בטלפון בזמן נהיגה להאזנה לרדיו, אינה נכונה. ובמה דברים אמורים. האזנה לרדיו היא האזנה פסיבית ובוודאי כשמדובר בהאזנה למוסיקה, אך גם כאשר מקשיבים למהדורת חדשות לדוגמה.

לעומת זאת, שיחה בטלפון, היא האזנה המחייבת דריכות ועירנות יתר. על הנהג להתרכז במה שהוא שומע ולחשוב על תשובה מתאימה. דריכות ועירנות יתר זאת, מפחיתה, מטבע הדברים, מתשומת-הלב המירבית הצריכה להיות מוקדשת לכביש ולכלי הרכב האחרים, שנעים בקרבת הנוהג.

לפיכך, דרש מתקין התקנות שהשיחה בטלפון תהיה בזמן הנהיגה, רק באמצעות דיבורית, שכן קיומה של דיבורית, מפחיתה, במידה ניכרת, את הפעולות הפיסיות שצריך נהג לעשות בידיו לצורך שיחת הטלפון.

האיסור בתקנה 28(ב) לתקנות התעבורה, לשוחח בטלפון, בזמן נהיגה, ללא דיבורית, הוא איסור ספציפי, ונהג שמפר אותו, עובר עבירה גם אם הוא מחזיק בהגה בשתי ידיו.

כאמור, נקודת המוצא של מחוקק-המשנה, המונעת מתכלית בטיחותית, הייתה, שיש להבטיח ככל האפשר את בטיחות עוברי הדרך כאשר נוהג רכב משוחח בטלפון. עצם השיחה בטלפון מפחיתה בהכרח מהריכוז הדרוש בזמן נהיגה.

אם לא ניתן למנוע כלל את השיחה בטלפון אגב נהיגה - בבחינת גזירה שאין הציבור יכול לעמוד בה - כי אז יש לוודא ששיחה זו תהיה רק באמצעות דיבורית, המפחיתה במידה ניכרת את הפעולות הפיסיות שצריך נהג לעשות בידיו לצורך שיחת הטלפון - וזאת הן לשם דיבור והן לשם שמיעה.

נעיר כי גם השימוש בטלפון באמצעות דיבורית אינו מונע לחלוטין, כידוע, את השימוש המסויים בטלפון באמצעות היד, כגון בפעולת החיוג או בלחיצה על מקש לשם קבלת השיחה.

הלכה למעשה כל החזקה של מכשיר טלפון ביד בזמן נהיגה מהווה שימוש אסור בטלפון נייד שכן שתי ידיו של הנהג צריכות להיות על ההגה בזמן בו הרכב בתנועה. הורדת יד מההגה לצורך אחיזה במכשיר טלפון, אגב ביצוע פעולה מכל סוג שהוא, מהווה שימוש אסור במכשיר אשר נוגד את החוק.

יחד עם זאת, על התביעה להוכיח מעבר לכל ספק סביר כי הנאשם אכן אחז בטלפון בידו בזמן הנהיגה וכי בוצעה איתו פעולה שלא באמצעות דיבורית. לצורך הוכחת עבירה זו, צריך בית-המשפט להיות משוכנע כי לשוטר {שהיה נוכח בעת קרות העבירה} היה די זמן ושדה ראיה ברור כדי להבחין בביצוע העבירה בוודאות.

נדגיש, כי כל ספק או סיכוי לטעות באשר לזיהוי העבירה על-ידי השוטר יפעל בהכרח לטובת הנאשם.

ברור הוא כי מצב ראיה תוך כדי נהיגה שונה ממצב נייח. במצב ראיה תוך כדי נהיגה יותר מסביר כי יהיה לשוטר קשר עין קצר עם הנהג וזמן קצר מאוד להבחין במדוייק בעבירה. המצב שונה, לעניות דעתינו, כאשר שוטר הגיע עם רכבו במקביל לרכב הנהג, השווה את מהירות הנסיעה והיתה לו אפשרות ברורה של שניות ארוכות כדי להבחין בוודאות במצב הנהג החשוד.

נדגיש כי בית-המשפט לא היה במקום ובית-המשפט הינו "בשר ודם" ולכן יכול להכריע אך ורק על סמך עדויות וראיות שהובאו בפניו במהלך המשפט. מצב זה נקרא "אמת משפטית" להבדיל מ"אמת אבסולוטית" שידוע לבורא עולם. לכן, קיימת חשיבות מכרעת לעדויות ולאופן ניהול המשפט כולו.

לפיכך, חשוב מאוד לנצל את האפשרות לחקור עד בחקירה נגדית כי זו ההזדמנות שיש לכל צד להביא את העדות של אותו עד תחת זכוכית מגדלת של בית-המשפט ובו נדרש העד להשיב לשאלות של הצד שכנגד ולהסביר דברים שאולי לא הביא בפני בית-המשפט בעדות הראשית {דברי כב' השופט דוד לנדסמן ב- תת"ע (תעבורה ב"ש) 337-10 מ.י. לשכת תביעות מרחב נגב-באר שבע נ' זיו שרון, תק-של 2010(3), 47619 (2010)}.

נבהיר כי ניתן להרשיע נאשם על סמך עדותו היחידה של השוטר, שהבחין בביצוע העבירה ואולם זאת בתנאי שאין סתירות בה ואין תמיהות. במרבית מהמקרים בית-המשפט, בהרשיעו את הנאשם, מסתייע הן בתגובתו הספונטנית של הנאשם בעת רישום הדו"ח והן בעדותו של הנאשם בפני בית-המשפט {תת"ע (תעבורה רמ') 7584-08 מ.י. לשכת תביעות תעבורה שפלה נ' בנימין חדיו, תק-של 2010(2), 129046 (2010)}.

תקנה 28(ב) לתקנות התעבורה אוסרת על החזקת טלפון נייד או קבוע בעת שהרכב נמצא בתנועה ואוסרת על השימוש בו אלא באמצעות דיבורית. תקנה הנ"ל אינה מתייחסת לאיסור הדיבור באמצעות המכשיר אלא איסור החזקתו.

כאשר הנהג אוחז במכשיר הטלפון בעת שהיה מחובר בחוט לאוזניה הנמצאת בתוך אוזנו וביצע בו פעולות הקשורות לתחילת השיחה או לסיומה - יש לראות בכך שימוש במכשיר טלפון בזמן נהיגה {תת"ע (תעבורה נת') 2737-09 מ.י. לשכת תביעות שרון-תעבורה נ' חיות רומ פישלזון, תק-של 2009(4), 12284 (2009)}.

ניתוח לשון תקנה 28(ב)(1) לתקנות התעבורה מצביע על כך שהשימוש בטלפון אסור אלא באמצעות דיבורית ואילו האחיזה בטלפון אסורה באופן מוחלט גם אם בזמן האחיזה נעשה שימוש באמצעות דיבורית.

חיזוק למצב דברים זה בתקנה 28(ב)(2) לתקנות התעבורה. בחלק זה של התקנה מצויין כי אם הדיבורית מותקנת בטלפון עצמו {מה שמכונה "ספיקר"} השימוש בטלפון יהיה מותר רק אם הטלפון מונח ברכב באופן יציב המונע את נפילתו.

המחוקק הדגיש, אם כן, כי גם אם ישנו שימוש מותר באמצעות דיבורית {המותקנת ברכב או בטלפון}, האחיזה בטלפון בזמן שימוש זה אסורה ועל הטלפון להיות מונח ברכב, כל זמן השימוש כמובן, באופן יציב המונע נפילתו, ומכאן גזרה שווה לענייננו כי גם בתקנה 28(ב)(1)(א) רישא לתקנות התעבורה, האחיזה בטלפון אסורה, אף כאשר השימוש היה כדין ובאמצעות דיבורית {ראה גם ת"ת (תעבורה ת"א) 35800/09 ענף תנועה ת"א נ' ידין מוטי, תק-של 2010(1), 34500, 34501 (2010)}.

על-פי תקנה 28(ב) לתקנות התעבורה, המחוקק אסר על שימוש בטלפון. היסח הדעת אשר מתקיים כאשר עושים שימוש בטלפון, הוא היסח הדעת שביקש המחוקק למנוע עת יצר את דבר החוק והכל במטרה ועל-מנת למנוע מצב דברים שבו תתרחש תאונה עקב היסח הדעת משימוש בטלפון {דברי כב' השופט עופר נהרי ב- תת"ע (תעבורה ת"א) 34266-09 מ.י. ענף תנועה ת"א נ' בורלק מל פריירה, תק-של 2010(4), 41053 (2010)}.

נציין כי תקנה 28 לתקנות התעבורה עברה מספר שינויים במהלך השנים. כך לדוגמה, תיקון תשס"ח נכנס לתוקף ביום 20.3.08 ולפיכך, עבירות שבוצעו לפני כניסת התיקון כאמור ידונו על-פי המצב שהיה בעת ביצוע העבירה {ראה לדוגמה תת"ע (תעבורה ת"א) 30071-08 מדינת ישראל נ' איתן מדמון, תק-של 2010(2), 125294 (2010)}.

ב- ע"פ (מחוזי ת"א) 70471/08 {אורטל יהודה נ' מדינת ישראל – פרקליטות ת"א, תק-מח 2008(3), 14480 (2008)} קבעה כב' השופטת יהודית אמסטרדם כי נוכח הסרת היד מן ההגה לשם אחיזת הטלפון הסלולארי והרמתו, גם אם לשבריר שניה, בוצעה העבירה לפי תקנה 28(א) לתקנות התעבורה.

ב- תת"ע (תעבורה ב"ש) 8480-09 {מ.י. לשכת תביעות מרחב נגב - באר שבע נ' לילה אלכמלאת, תק-של 2010(1), 59731 (2010)} הוגש כתב אישום כנגד הנאשמת המייחס לה ביצוע עבירה בניגוד לתקנה 28(ב) בתקנות התעבורה. כתשובה לכתב האישום טענה הנאשמת כי אכן שוחחה בטלפון בזמן הנהיגה אך טענה כי עשתה זאת באמצעות אוזניה וכי בשל העובדה כי באופן קבוע חובשת היא מטפחת לראשה, סבר השוטר בטעות כי השיחה היא באופן ישיר וללא אוזניה.

כב' השופט אלון אופיר זיכה הנאשמת מחמת הספק. על-אף שכב' השופט אלון אופיר האמין לעד התביעה {השוטר} הצליחה הנאשמת במהלך המשפט להוכיח כי ברשותה שני טלפונים: האחד, שחור והשני, כסוף. כאשר נתבקש השוטר להעיד איזה טלפון ראה הוא צמוד לאוזנה, התקשה השוטר לתת תשובה ולא יכול היה לתאר את מכשיר הטלפון אשר ראה.

כאשר נתבקשה הנאשמת על-ידי בית-המשפט ובאופן ספונטאני להציג את הטלפונים בבית-המשפט, הוציאה הנאשמת שני טלפונים כאשר לשניהם היתה מוצמדת אוזניה {נעיר כי הנאשמת לא ידעה מראש כי תתבקש לעשות כך בבית-המשפט}, ולכן מצא בית-המשפט בעובדה זו חיזוק לטענתה כי כאשר היא עושה שימוש בטלפון נייד היא נוהגת לעשות זאת באמצעות אוזניה.

ב- רע"פ 4534/99 {יהודה זינגר נ' מדינת ישראל, תק-על 99(2), 306 (1999)} נדונה השאלה האם תקנה 28(ב) לתקנות התעבורה, האוסרת הסרת יד מן ההגה במהלך נסיעה ומכתיבה איסור זה בסעיף-קטן (ב) גם למקרה של שיחה בפלאפון שלא דרך דיבורית, מצמיחה עבירה גם כאשר נאשם אוחז בשתי ידיו בהגה ומשוחח בפלאפון הנייד כשהמכשיר על כתפו ונתמך על-ידי ראשו המוטה של המחזיק?

כב' השופטת ט' שטרסברג-כהן השיבה לשאלה זו בשלילה ודחתה את בקשת רשות ערעור. לדבריה, "הטענה השובה את האוזן היא טענה מתחכמת קמעה. באותו מטבע ניתן להשיב, כי ברור הוא שהמכשיר אינו מגיע לכתף ואינו מוסר ממנה בתום השיחה ללא שימוש בידו של הנהג וכי לא מתקבל על הדעת לפרש את התקנה כך שהיא מתירה נהיגה תוך החזקת המכשיר הנייד בין הכתף והראש המוטה - החזקה שסכנה מרובה כרוכה בה לנהיגה - ואוסרת החזקת המכשיר ביד אחת. שתי הסיטואציות, הכרוכות שתיהן בדיבור במכשיר נייד בשעת נהיגה, מסוכנות לפחות באותה מידה והתקנה, הבאה למנוע סיכון בטיחותי זה, צריכה להתפרש כאוסרת את שני המצבים".

ב- ע"ת/69/06 (ערעורים צה"ל) {התובע הצבאי הראשי נ' רס"ן עמוס זוארס, תק-צב 2007(2), 30 (2007)} נדונה השאלה האם מכשיר קשר מסוג "מירס" וטלפון חד הם לצורך העבירה הקבועה בתקנה 28(ב) לתקנות התעבורה {בשים-לב כי רע"פ 7593/07 פלוני נ' התובע הצבאי הראשי, תק-על 2008(2), 862 (2008) שהוגשה נדחתה על-ידי כב' השופטת ד' ביניש}.

כב' השופט אל"ם עזרא קמא קבע במקרה דנן כי מכשיר קשר וטלפון חד הם {כלומר, מכשיר מסוג "מירס", אף אם הוא מוגדר כמכשיר קשר, הוא טלפון כמשמעותו בתקנה 28(ב) לתקנות התעבורה} וכפי שיפורט להלן.

מחוקק-המשנה העדיף שההסדר בעניין השימוש במכשיר טלפון יחסה תחת כנפי התקנה המחייבת אחיזת ההגה בשתי ידיים בעת הנהיגה. מכאן ניתן ללמוד, כי האיסור של השימוש במכשיר טלפון קבוע או נייד שלא באמצעות דיבורית, נובע מן האיסור להסיר יד אחת מן ההגה שלא לשם הבטחת פעולתו התקינה של הרכב.

המחוקק קשר, לכאורה, בתקנה אחת את חובת אחיזת ההגה בשתי ידיים עם איסור השימוש בטלפון שלא באמצעות דיבורית.

משום כך, אם נלך לפי תכלית החקיקה שבתקנה 28(ב) לתקנות התעבורה, ובאין הגדרה לטלפון, הרי כל מכשיר המקיים תכונות אלה של העברת שיחה בין שני בני אדם או יותר, הוא "טלפון". מטרת התקנה היא למנוע סיכון שבהחזקת המכשיר בידי הנוהג ברכב, וקיום שיחה טלפונית, משום הסיכון שעלול להיווצר לעוברי דרך ולבטיחות התנועה.

המחוקק סבר, כי הסיכון נובע מעצם החזקת המכשיר תוך הסרת יד אחת מן ההגה. משום כך נדרשת התקנת מיקרופון ברכב. דבר זה מובן הוא כאשר הנוהג אוחז בידו מכשיר טלפון נייד, שאז דרושה התקנת מיקרופון {דיבורית}. אולם, התקנה מחילה את האיסור גם על שימוש בטלפון קבוע וגם אז נדרשת התקנת מיקרופון.

כאמור, כב' השופט אל"ם עזרא קמא סבור כי מכשיר קשר וטלפון חד הם וכי מכשיר קשר מסוג "מירס" או מסוג אחר נכנסים לגדר המונח טלפון שבתקנה 28(ב) לתקנות התעבורה. חיזוק לקביעה זו מצא כב' השופט אל"ם עזרא קמא ב- רע"פ 4133/99 {צבי צימרינג נ' מדינת ישראל, תק-על 99(2), 429 (1999)} שם נקבעה מפי כב' השופטת טובה שטרסברג-כהן כי היא רואה "מכשיר קשר כמכשיר טלפון לצורך התקנה ולפיכך חלות על המקרה הן תקנה 28(א) והן תקנה 28(ב) ולפי שתיהן נעברה על-ידי המבקש עבירה" {ראה גם ע"פ (מחוזי ת"א) 70433/03 אברהם אורי נ' פרקליטות מחוז-המרכז, תק-מח 2004(3), 4515 (2004) מפי כב' השופט דוד רוזן; תת"ע (תעבורה מר') 572-05-09 מדינת ישראל נ' מרדכי שוקרון, תק-של 2010(2), 146606 (2010) מפי כב' השופטת מגי כהן}.

כב' השופט אל"ם עזרא קמא אימץ את דבריו של כב' השופט דוד רוזן בפרשת אברהם אורי בקובעו:

- מכשיר מירס, מסוג מכשיר קשר, נכנס לגדר תקנה 28(ב) לתקנות התעבורה והשימוש בו אסור ללא מיקרופון שהותקן ברכב, משום שגם מכשיר זה הוא טלפון לכל דבר.

- השימוש במכשיר כאמור, ואין חשיבות לנסיבות השימוש, אינו יכול להיות להבטחת פעולתו התקינה של הרכב, אף אם תוכן השיחה נוגע, דרך משל, להודעה על ליקוי ברכב או תקינותו. אין בין השימוש במכשיר קשר או טלפון לבין פעולה תקינה של הרכב דבר וחצי דבר. הבטחת פעולה תקינה של רכב מתייחסת לרכיבים ומרכיבים של הרכב עצמו, ובין השאר היגוי, הילוכים, חשמל, וכיוצא באלה. שיחת טלפון אינה כזו אף אם תוכנה קשור לפעולת הרכב. שיחת טלפון במכשיר שכזה אינה יכולה להיחשב "קיום כללי התנועה" כאמור בסיפה של תקנה 28(א) לתקנות התעבורה.

ב- תת״ע (תעבורה ב״ש) 9368-09 {מ.י. לשכת תביעות מרחב נגב - באר שבע נ׳ דביר מורדון, תק-של 2010(2), 112767 (2010)} כב' השופט אלון אופיר לא מצא סיבה ברורה להעדיף את עדות השוטר על פני עדות הנאשם כאשר לא היה ספק כי היה אובדן קשר עין רצוף עם ההרכב החשוד ולשוטר היה שבריר של שניה לצורך הבחנה ברורה בשאלת השימוש בטלפון על-ידי הנאשם. הנאשם זוכה מחמת הספק.

ב- תת״ע (תעבורה יר') 5699-09 {מדינת ישראל נ׳ יאיר דהן, תק-של 2010(3), 62379 (2010)} הורשע הנאשם בעבירה של שימוש בפלאפון. במקרה דנן, לא היתה מחלוקת בין הצדדים כי הנאשם נהג על קטנוע, חבש על ראשו קסדה ובתוך הקסדה היה מוטמן מכשיר פלאפון. לא היו ראיות כי הנאשם שוחח במכשיר.

כב' השופט יוסף ריבלין, קבע כי מי שמחזיק מכשיר פלאפון בתוך קסדה משתמש במכשיר ופועל בניגוד לקבוע בתקנה 28(ב) לתקנות התעבורה תוך ציון כי מכשיר הפלאפון לא נמצא בתוך הקסדה כקישוט, אלא באופן פוטנציאלי לשם שיחה ומכאן בין אם הנאשם שוחח במכשיר ובין אם המכשיר היה בקסדה ללא ששוחח - נעברה עבירה.

ב- ת״ת (תעבורה יר') 14226/04 {מדינת ישראל נ׳ אסולין דן, תק-של 2005(2), 3858 (2005)} הואשם הנאשם בהיותו נהג אופנוע, ובעת שהרכב היה בתנועה, השתמש במכשיר טלפון נייד בניגוד לתקנה 28(ב) לתקנות התעבורה. בין הצדדים לא היתה מחלוקת כי הנאשם דיבר בפלאפון שהיה מונח בתוך הקסדה שחבש לראשו; הנאשם אחז בכידון האופנוע בשתי ידיו.

הנאשם העיד בבית-המשפט כי בתחילת נסיעה הוא מניח את הפלאפון בקסדה, וסוגר אותה באופן שמבטיח שהפלאפון לא ייפול. כאשר מתקבלת שיחה, המכשיר רוטט פעמיים ונוצר קשר טלפוני ללא צורך בלחיצה על כפתור כלשהו. השיחה מסתיימת כאשר הצד השני מנתק את השיחה, ושוב הוא אינו נזקק ללחוץ על כפתור כלשהו במכשיר או לבצע פעולה אחרת כלשהי.

כב' השופטת רות זוכוביצקי זיכתה את הנאשם מחמת הנימוקים הבאים:

בכל המהלך שתואר על-ידי הנאשם, הנאשם אינו נוקט בפעולה פיזית כלשהי ואינו מסיר את שתי ידיו מן הכידון. עוד יש לציין כי המכשיר מונח על אוזן אחת בלבד והאוזן השניה משוחררת ויכולה להאזין למתרחש בסביבה.

באשר לרטט, קבעה כב' השופטת רות זוכוביצקי כי אינה רואה הבדל בין צלצול המגיע ממכשיר לבין רטט של שתי פעימות לאוזנו של נהג. בשני המקרים הנהג שומע או מרגיש ששיחה מתקבלת. מדוע נאמר שצלצול שונה מרטט? אין מחלוקת כי צלצול מותר. מדוע, איפוא, תהיה מחלוקת באשר לרטט?

לאור האמור לעיל, נקבע כי האופן בו השתמש הנאשם במכשיר אינו מסוכן יותר מאשר שימוש במכשיר טלפון נייד ברכב.

ב- ת״ת (תעבורה ת״א) 34035/01 {מדינת ישראל נ׳ כספי נחום, תק-של 2002(4), 5776 (2002)} הואשם הנאשם כי עבר על הוראות תקנה 28(ב) לתקנות התעבורה. הצדדים הסכימו כי הנאשם נהג על קטנוע, כשלראשו קסדה מלאה כאשר הטלפון צמוד לאוזנו באמצעות הקסדה; הנאשם לא החזיק את הטלפון בידו ושתי ידיו היו על הכידון.

לטענת המאשימה, החזקת טלפון באופן כזה מהווה עבירה על תקנה 28(ב) לתקנות התעבורה, הואיל והנאשם לא השתמש בטלפון באמצעות דיבורית. לטענת הנאשם, מאחר והוא מחזיק בכידון בשתי ידיו, והטלפון אינו מונע ממנו להתרכז בנהיגה, לא עבר על הוראות תקנה 28(ב) לתקנות התעבורה.

כב' השופט מאיר דרורי זיכה את הנאשם וקבע כי לאור עמדת המאשימה הקובעת כי שימוש בטלפון באמצעות אוזניה אינו מהווה עבירה על הוראות תקנה 28(ב) לתקנות התעבורה, למרות שאוזניה אינה דיבורית המותקנת ברכב. באותה מידה שימוש בטלפון באופן שהשתמש בו הנאשם, אינו מהווה עבירה על הוראות תקנה זו, הואיל והנאשם מחזיק את הכידון בשתי ידיו ואין בשימוש באופן הזה הפרעה לנהיגה של הנאשם ברכב {ראה גם ת״ת (תעבורה ת״א) 40712/01 מדינת ישראל נ׳ זדה ששון, תק-של 2002(2), 29127 (2002) מפי כב' השופט מאיר דרורי העוסק בעובדות זהות וגם שם זוכה הנאשם}.

2. רף ענישה
2.1 כללי
במצב המשפטי הנוהג במדינת ישראל בהתאם לקביעת כנסת ישראל, עשוי להתרחש מצב בו אדם עושה שימוש קצר מאוד בטלפון על-ידי החזקתו ביד בזמן נהיגה וכתוצאה מכך נתמלאו כל יסודות העבירה בהתאם לתקנה 28(ב) לתקנות התעבורה.

נכון כי ענישה זהה קבועה בחוק ביחס להתנהגות של שיחה ארוכה וקולחת בזמן נהיגה {פעולה אשר יוצרת סיכון רב} אל מול התנהגות של לחיצה קצרה על כפתור והחזרת טלפון למקומו {פעולה אשר יוצרת סיכון נמוך יותר בזמן נהיגה}.

יחד עם זאת, לבית-המשפט הסמכות, משביקש נאשם להישפט, לקבוע מה מידת הענישה הראויה ביחס לסיכון שנגרם כתוצאה מנסיבות ביצוע העבירה הספציפית שבפני בית-המשפט.

זאת ועוד. משנתמלאו יסודות העבירה, נעדר בית-המשפט סמכות לקבוע כי לא בוצעה העבירה ולכן מרגע שהנאשם הסכים כי החזיק פלאפון בידו ולחץ על כפתור, בוצעה על ידו העבירה ואם היה ממשיך הנאשם בניהול תיקו, יותר מסביר כי היה מורשע על סמך הודאתו בלבד.

2.2 תקנה 28(א) לתקנות התעבורה
ב- תת״ע (תעבורה ת״א) 20365-09 {מ.י. ענף תנועה ת״א נ׳ וואל כחיל, תק-של 2010(4), 35004 (2010)} הנאשם הורשע על-פי הודאתו בביצוע עבירה בניגוד לתקנה 28(א) לתקנות התעבורה ובצירוף תיק נוסף. הצדדים הגיעו להסדר טיעון. כב' השופט עופר נהרי גזר על הנאשם קנס כספי בסך 1,450 ₪.

ב- תת״ע (תעבורה ת״א) 3459-05-10 {מדינת ישראל נ׳ יהודה שמחוני, תק-של 2010(4), 13170 (2010)} הנאשם הורשע בעבירה על תקנה 28(א) לתקנות התעבורה. בין הצדדים קיים הסדר טיעון. כב' השופט יהושע צימרמן גזר על הנאשם קנס כספי בסך 2,000 ₪.

ב- תת״ע (תעבורה ב״ש) 2694-02-10 {מדינת ישראל נ׳ הרצל גואל, תק-של 2010(4), 8157 (2010)} הנאשם הורשע על-פי הודאתו בעבירה בניגוד לתקנה 28(א) לתקנות התעבורה. עיקר עברו התעבורתי של הנאשם מאופיין בעבירות קנס. במהלך 10 השנים האחרונות ביצע הנאשם 8 עבירות קנס ללא מעורבות בתאונה. כב׳ השופט אלון אופיר גזר על הנאשם קנס כספי בסך 1,800 ₪.

ב- תת״ע (תעבורה ת״א) 38185-09 {מ.י. ענף תנועה ת״א נ׳ עדה אשקר, תק-של 2010(4), 5952 (2010)} הורשעה הנאשמת על-פי הודאתה ובמסגרת עסקת טיעון בעבירה על תקנה 28(א) לתקנות התעבורה. לנאשמת עבר תעבורתי מכביד ביותר אשר כולל, בין היתר, לא פחות משלושה אירועים תאונתיים וריבוי של עבירות אחרות מכל הסוגים והמינים. בבי השופט עופר נהרי גזר על הנאשמת קנס כספי בסך 100 ₪ כפי שסוכם בין הצדדים.

ב- תת״ע (תעבורה ב״ש) 2690-02-10 {מדינת ישראל נ׳ לוי דוד, תק-של 2010(3), 72575 (2010)} הנאשם הורשע על-פי הודאתו בביצוע עבירה בניגוד לתקנה 28(א) לתקנות התעבורה. לנאשם רישיון נהיגה משנת 1988 ולחובתו 11 הרשעות. במהלך השנתיים האחרונות לא ביצע כל עבירת תנועה. כל הרשעותיו הקודמות הן עבירות קנס ללא עבירה דומה. כב' השופט אלון אופיר גזר על הנאשם קנס כספי בסך 1,000 ₪.

ב- תת״ע(תעבורה מר׳) 4819-11-09 {מדינת ישראל נ׳ מוטי ריף, תק-של 2010(3), 62609 (2010)} הורשע הנאשם על-פי הודאתו בכתב אישום מתוקן בביצוע עבירה בניגוד לתקנה 28(א) לתקנות התעבורה. כב' השופטת רות רז גזרה על הנאשם קנס כספי בסך 100 ₪.

ב- תת״ע (תעבורה ת״א) 21135-09 {מדינת ישראל ג׳ דוד משיח, תק-של 2010(2), 125296 (2010)} הורשע הנאשם בביצוע עבירה בניגוד לתקנה 28(א) לתקנות התעבורה. הצדדים הגיעו להסדר טיעון. הנאשם אב ל- 9 ילדים ומפרנס יחיד. כב' השופט מאיר דרורי גזר על הנאשם קנס כספי בסך 500 ₪.

ב- תת״ע (תעבורה אשד׳) 1263-09 {מ.י. תביעות לביש-שלוחת אשדוד נ׳ אילן ארמן, תק-של 2010(2), 121261 (2010)} הנאשם הורשע בעבירה של אי-החזקת ההגה בשתי ידיים בניגוד לתקנה 28(א) לתקנות התעבורה. הצדדים הגיעו להסדר טיעון. כב׳ השופטת גילת שלו גזרה על הנאשם קנס כספי בסך 100 ₪.

ב- תת״ע (תעבורה ב״ש) 6409-08 {מ.י. לשכת תביעות מרחב נגב - באר שבע נ׳ פרג גראם, תק-של 2010(2), 100017 (2010)} הנאשם הורשע על-פי הודאתו בעבירה בניגוד לתקנה 28(א) לתקנות התעבורה. הצדדים הגיעו להסדר טיעון. לנאשם רישיון נהיגה משנת 2000 ועד כה נצברו לחובתו 41 הרשעות קודמות {עיון בגליון ההרשעות מגלה כי לנאשם הרשעות בעיקר בגין עבירות מסמכים ובאופן כללי אין מדובר בעבר מכביד במיוחד}. כב' השופטת איילת גרבי גזרה על הנאשם קנס כספי בסך 500 ₪.

ב- תת״ע (תעבורה ב״ש) 4848-08 {מ.י. לשבת תביעות מרחב נגב - באר שבע נ׳ לאוניד ברנוביץ, תק-של 2010(2), 68224 (2010)} הנאשם הורשע על-פי הודאתו בביצוע עבירה בניגוד לתקנה 28(א) לתקנות התעבורה. כתב האישום תוקן לנוכח שיקולי ראיות. לנאשם רישיון נהיגה משנת 2002 ולחובתו נצברו עד כה 13 הרשעות קודמות, כולן בגין עבירות של ברירות משפט. הצדדים הגיעו להסדר טיעון. כב' השופטת איילת גרבי גזרה על הנאשם קנס כספי בסך 500 ₪.

2.3 תקנה 28(ב) לתקנות התעבורה
ב- תת״ע (תעבורה ב״ש) 10809-09 {מדינת ישראל נ׳ סמי אזולאי, תק-של 2010(2), 105628 (2010)} הנאשם הורשע על-פי הודאתו בביצוע עבירה בניגוד לתקנה 28(ב) לתקנות התעבורה. כב׳ השופט אלון אופיר הסכים עם טענות הנאשם כי נסיבות ביצוע העבירה במקרה זה מצדיקות התחשבות. אך מול עובדה זו, יש לקחת בחשבון גם את עברו התעבורתי של הנאשם אשר כולל כפי שטען התובע 24 הרשעות קודמות כולל עבירות דומות בעברו. לאור הנ״ל, גזר כב׳ השופט אלון אופיר על הנאשם קנס כספי בסך 150 ₪ ופסילה על-תנאי לתקופה של חודשיים למשך שנה.

ב- תת״ע (תעבורה ירי) 18963-09 {מ.י. מדינת ישראל - לשכת תביעות תעבורה נ׳ עזריאל פרידנברג, תק-של 2011(1), 4604 (2011)} הנאשם הורשע בביצוע עבירה בניגוד לתקנה 28(ב) לתקנות התעבורה. כב׳ השופט אברהם טננבוים לקח בחשבון{כשיקולים לקולא} כי הנאשם עצר בצד לשוחח וגם אם דיבר בפלאפון היתה זו שיחה קצרה מאוד ואחר כך עצר ודיבר כחוק! הודעת הנאשם כי יתקין דיבורית ברכבו וגזר עליו קנס כספי בסך 200 ₪.

ב- תת״ע (תעבורה ת״א) 8875-10-10 {מדינת ישראל נ׳ בנימין שלום, תק-של 2011(1), 1699 (2011)} הנאשם הורשע בביצוע עבירה בניגוד לתקנה 28(ב) לתקנות התעבורה. כב' השופט שמואל מלמד התחשב בעברו הנקי של הנאשם במשך 35 שנות נהיגה וגזר עליו קנס כספי בסך 500 ₪.

ב- תת״ע (תעבורה צפ') 869-08-10 {מדינת ישראל נ׳ עבדאללה הייב, תק-של 2010(4), 125465 (2010)} הנאשם הורשע בביצוע עבירה בניגוד לתקנה 28(ב) לתקנות התעבורה. בבי השופטת דלית שרון-גרין גזרה על הנאשם קנס כספי בסך 1,000 ₪.

ב- תת״ע (תעבורה מר׳) 3776-11-09 {מדינת ישראל נ׳ יצחק נתן, תק-של 2010(4), 39678, 39679 (2010)} הנאשם הורשע בכך שנהג ברכב ותוך כדי נהיגה עשה שימוש בטלפון שלא באמצעות דיבורית. לנאשם רישיון נהיגה משנת 1988 ולחובתו 73 הרשעות קודמות לרבות עבירות חוזרות בגין שימוש בטלפון. כב' השופטת מגי כהן גזרה על הנאשם קנס כספי בסך 2,000 ₪; פסילה בפועל של 10 ימים ו- 4 חודשים פסילה על-תנאי למשך 3 שנים.

ב- תת״ע (תעבורה חי׳) 2914-11-09 {מדינת ישראל נ׳ יעקב מוסרי, תק-של 2010(3), 3123 (2010)} הנאשם הורשע לאחר שמיעת ראיות בעבירה לפי תקנה 28(ב) לתקנות התעבורה. הנאשם יליד 1987, מחזיק ברישיון נהיגה משנת 2005 ולחובתו 4 הרשעות קודמות. בשים-לב לעברו ולחומרה הרבה הנובעת משימוש בפלאפון בעת הנהיגה גזר כב' השופט שלמה בנג׳ו על הנאשם קנס כספי בסך 2,000 ₪ ופסילה על-תנאי של חודש למשך שנתיים.

ב- תת״ע (תעבורה רמ') 7584-08 {מ.י. לשכת תביעות תעבורה שפלה נ׳ בנימין חדיו, תק-של 2010(2), 129046 (2010) הנאשם הורשע לאחר שמיעת הראיות בעבירה של נהיגה תוך שימוש בטלפון נייד שלא באמצעות מיקרופון המותקן ברכב. לחובת הנאשם הנוהג משנת 1977 - 8 הרשעות קודמות כאשר האחרונה בשנת 2004. עברו אינו מכב'ד ביחס לוותק נהיגתו. כב' השופטת לאה שלזינגר שמאי גזרה על הנאשם קנס כספי בסך 750 ₪.

ב- תת״ע (תעבורה מר׳) 424-08-09 {מדינת ישראל נ׳ שמואל דיאמנט, תק-של 2010(2), 119315, 119317 (2010)} הנאשם הורשע לאחר ניהול הוכחות בביצוע עבירה של שימוש בטלפון נייד תוך כדי נהיגה. לנאשם רישיון נהיגה משנת 65 לחובתו 75 הרשעות קודמות {עסקינן בעבר תעבורתי מכביד לגישתו של בית-המשפט}. הנאשם נהג מונית ורוב העבירות הן מסוג ברירת משפט ועבירות מסוג זה שנשפט בעבר העדיף הנאשם לשלם את הקנס. כב' השופטת מגי כהן גזרה על הנאשם קנס כספי בסך 1,500 ₪.

ב- תת״ע (תעבורה רמ') 2580-09 {מ.י. לשכת תביעות תעבורה שפלה נ׳ יצחק בלום, תק-של 2010(2), 108466 (2010)} הנאשם הורשע לאחר שמיעת ראיות בביצוע עבירה של שימוש בטלפון נייד שלא באמצעות דיבורית. לחובת הנאשם הנוהג משנת 1969 - 90 הרשעות קודמות לרבות עבירה דומה, רכב לא תקין {הרשעות קודמות רבות}, מהירות מופרזת, נסיעה משמאל לקו הפרדה רצוף, אי-ציות לשוטר ועוד {על-פי גישת בית-המשפט עברו של הנאשם מכביד הן מבחינת כמות הרשעות קודמות והן מבחינת חומרתן}. כב' השופטת לאה שלזינגר שמאי גזרה על הנאשם קנס כספי בסך 1,200 ₪; פסילה בפועל לתקופה של 7 ימים ופסילה על-תנאי לתקופה של חודשיים למשך שנתיים {לנוכח עברו המכביד של הנאשם הורה בית-המשפט בסוף גזר-הדין להעביר למזכירות עותק מגזר הדין למשרד הבריאות - המכון הרפואי לבטיחות בדרכים, על מנת שישקול בדיקת כשירותו הרפואית של הנאשם לנהיגה}.

ב- תת׳׳ע (תעבורה רמ') 8357-08 {מ.י. לשכת תביעות תעבורה שפלה נ׳ אלי סגן, תק-של 2009(4), 1823 (2009)} הנאשם הורשע על-פי הודאתו בעבירה של שימוש בפלאפון בניגוד לתקנה 28(ב) לתקנות התעבורה. הצדדים הגיעו להסדר טיעון. לחובתו של הנאשם 115 הרשעות קודמות וזוהי הפעם ה- 13 שהוא מורשע בעבירה של שימוש בפלאפון תוך כדי נסיעה {בית-המשפט ציין כי הנאשם לא ראוי להתחשבות בית-המשפט}. כב' השופטת רחל טאובר גזרה על הנאשם קנס כספי בסך 1,000 ₪ ופסילה על-תנאי של 4 חודשים למשך 3 שנים.

3. יחסי שוטר-נהג - עשה ואל תעשה
3.1 נהגים
בעת רישום הדו"ח יש להימנע מבקשה לשוטר בי ימנע מרישום הדו"ח. במרבית המקרים ״בקשה״ זו תהווה חיזוק לגרסת התביעה. ב- תת״ע (תעבורה ת״א) 28442-09 {מדינת ישראל נ׳ רפאל בטיטו, תק-של 2010(4), 77246 (2010)} קבעה כב׳ השופטת דלית ורד כי בקשתו של הנאשם בשעת האירוע כי המתנדב יוותר לו ויתחשב בו, מהווה גם היא חיזוק לגרסת התביעה {במקרה דנן הנאשם הודה בעדותו כי ביקש מהשוטר להתחשב בו}.

אחת מהדרכים להוכחת הטענה כי לא בוצעו שיחות בטלפון היא להמציא לבית־ המשפט פלט שיחות המצביע כי באותה העת לא בוצעו שיחות. ב- תת״ע (תעבורה ת״א) 35617-09 {מ.י. ענף תנועה ת״א נ׳ אבנר הוכפלד, תק-של 2010(2), 136008 (2010)} הואשם הנאשם בעבירה בניגוד לתקנה 28(ב) לתקנות התעבורה. כב' השופט ישראל ויטלסון זיכה את הנאשם מחמת הספק מחמת העובדה כי הנאשם טען בבית-המשפט כי הוא לא שוחח במכשיר שכן הוא שכח את המכשיר בביתו. לתמיכה בטענה זו, הנאשם הציג דף פלט שיחות, מחברת התקשורת כאשר מן הרישומים בפלט השיחות ניתן לראות כי אכן לא בוצעו כל שיחות בשעה הנקובה בדו״ח השוטרת ובכך הצליח הנאשם בעדותו לעורר ספק באשר לאישום המיוחס לו.

לעניין זה נעיר כי ב- תת״ע (תעבורה מר') 1260-12-09 {מדינת ישראל נ׳ גרוס ענת, תק-של 2010(4), 3593, 3594 (2010)} קבעה כב' השופטת רות רז כי תקנות התעבורה אוסרות על החזקת הטלפון ביד ועשיית שימוש בו, ולאו דווקא ביצוע שיחת טלפון. לפיכך, פירוט שיחות למנוי אותו הציגה הנאשמת בבית-המשפט אינו מהווה ראיה לכך שלא נעשה שימוש במכשיר הטלפון. יתר-על-כן, הפירוט מתייחס לשיחות יוצאות ואינו כולל רשימת שיחות נכנסות.

ב- תת״ע (תעבורה עכ') 10911-08 {מ.י. לשבת התביעות - תחנת משטרת עכו נ׳ מרואן חסן, תק-של 2009(1), 9550 (2009)} טען הנאשם כי מפלט השיחות שהציג עולה כי לא שוחח בעת האירוע. כב' השופט אבישי קאופמן לא קיבל טענה זו שכן בחזקת ידיעה שיפוטית היא כי במדינתנו מחזיקים אנשים רבים מספר קווי טלפון, ומספר המינויים עולה על מספר האזרחים. לפיכך, העובדה שהנאשם לא שוחח בעת האירוע באחד הקווים אינה שוללת את האפשרות כי עשה שימוש במכשיר אחר. יתרה מכך, שימוש במכשיר טלפון אינו חייב להיות בשיחה, וגם ניסיון חיוג שלא עלה יפה, ואשר לא יופיע ברשימת השיחות, הינו בגדר שימוש.

3.2 שוטרים
רשום בזמן אמת את כל הנאמר בינך לבין הנהג ואל תסמוך על זכרונך שכן ייתכן כי הוא יבגוד בך בעת עדותך. ב- תת"ע (תעבורה רמ') 2371-09 {מ.י. לשכת תביעות תעבורה שפלה נ' משה גבאי, תק-של 2010(4), 38238 (2010)} הנאשם הואשם כי בעת שהרכב היה בתנועה השתמש בטלפון שלא באמצעות דיבורית בניגוד לתקנה 28(ב) לתקנות התעבורה. כב' השופטת מגי כהן זיכתה הנאשם מחמת הספק מחמת הנימוקים הבאים: השוטר ציין בדו"ח כי הנאשם מסר כי הוא מודה לגבי הפלאפון ולא לגבי החגורה. לעומת זאת כאשר השוטר נחקר בחקירה נגדית ציין השוטר כי הוא לא זוכר אם הוא שאל את הנאשם לגבי חגורת הבטיחות ומדוע הוא לא חגור ואף לא זכר אם ביקש מהנאשם את הרשיונות וכן לא זכר אם שאל את הנאשם מדוע הוא מדבר בפלאפון. יחד עם זאת, באופן מפתיע השוטר כן זכר שלא עצר את רכבו במקביל לרכב הנאשם על-אף שאין תיעוד על-כך בדו"ח ודווקא בעניין חגורת הבטיחות שכן הוזכר בדו"ח - העד לא זכר.

היו מרוכזים בחקירת הנאשם על פרטי כתב האישום. ב- תת"ע (תעבורה חי') 3634-08 {מ.י. לשכת תביעות חיפה-משטרת ישראל נ' יעקב בנחמו, תק-של 2009(4), 12524 (2009)} הואשם הנאשם בעבירה בניגוד לתקנה 28(ב) לתקנות התעבורה. כב' השופט גיל קרזבום זיכה את הנאשם מחמת הספק מחמת הנימוקים הבאים: קיימת אי-התאמה בין עדותו של השוטר ליבמן לזו של השוטר לביא באשר למקום בו נעצר רכב הנאשם. אי-התאמה זו יכולה להצביע על כך שמר ליבמן לא הבחין באופן מדוייק במקום עצירתו של רכב הנאשם - מר ליבמן מעיד על בית מס' 54 בעוד מר לביא מעיד על בית מס' 58. מכאן, שטענת המאשימה לשמירת קשר עין רצוף מרגע ביצוע העבירה ועד למקום עצירת הרכב, לא הוכחה מעבר לכל ספק סביר. יובהר כי מר ליבמן מציין בדו"ח ת/1 כי שמר "קשר עין", אך לא נתבקש במסגרת חקירתו הראשית והנגדית להסביר אמרתו זו; במסגרת חקירתו הנגדית של הנאשם, הנאשם לא נשאל על-ידי המאשימה במישרין או בעקיפין ולו שאלה אחת, באשר לטענת המאשימה לפיה החזיק בטלפון נייד במהלך נהיגתו. המאשימה בחקירתה התמקדה בעיקר בשאלת קיומה ואופן פעולתה של אותה מערכת דיבור אוטומטית ולא חקרה את הנאשם ביחס לנטען בכתב האישום {בית-המשפט הדגיש כי הימנעות המאשימה, במתכוון או שלא במתכוון, מחקירת הנאשם ביחס לאותה עובדה מהותית השנויה במחלוקת, ואשר מהווה את לב-ליבו של כתב האישום, פועלת לחיזוק גרסת הנאשם ואולם אין באותה הימנעות כדי להביא לאימוץ אוטומטי של גרסת הנאשם, אך יש בה, במקרה זה, כדי לחזק את גרסתו}.

היה מרוכז בביצוע העבירה ורשום פרטים מדוייקים אודות ביצוע העבירה. ב- תת"ע (תעבורה ת"א) 29669-09 {מדינת ישראל נ' אליהו גולן, תק-של 2010(4), 16909 (2010)} הורשע הנאשם בביצוע עבירה בניגוד לתקנה 28(ב) לתקנות התעבורה. כב' השופט עופר נהרי ציין בהכרעת הדין כי תיאור פרטים כה ספציפיים בדו"ח שערך עד התביעה שבים ומלמדים כי תצפיתו של עד התביעה היתה אכן קרובה מאוד וכי הוא היה מרוכז כאמור במתרחש ובמעשיו של הנאשם.

ב- תת"ע (תעבורה ת"א) 27622-09 {מדינת ישראל נ' מאיר דדוש, תק-של 2010(3), 86256, 86257 (2010)} קבעה כב' השופטת דלית ורד כי הינה סבורה כי היה על המתנדב לפרט בדו"ח היכן הייתה הניידת ביחס לרכב במועד בו הבחין בביצוע העבירה הנטענת.

בהיעדר נתון זה ולנוכח הטעות בזיהוי הרכב, זיכתה כב' השופטת דלית ורד את הנאשם מחמת הספק מהעבירה של שימוש בטלפון נייד בניגוד לתקנה 28(ב) לתקנות התעבורה אולם הרשיעה אותו באי-החזקת ההגה בשתי ידיים, עבירה על תקנה 28(א) לתקנות התעבורה, בעת שנהג ברכב ונשען על החלון {כב' השופטת דלית ורד האמינה למתנדב כי הבחין כי ידו השמאלית של הנאשם אינה מחזיקה בהגה}.

ב- תת"ע (תעבורה מר') 622-08-09 {מדינת ישראל נ' ניר שושן, תק-של 2010(2), 122327 (2010)} זוכה הנאשם מחמת הספק מביצוע עבירה בניגוד לתקנה 28(ב) לתקנות התעבורה. כב' השופטת רחל טאובר סבורה היתה שפרטי הזיהוי של הרכב אינם חד-משמעיים, ומאחר והשוטר התצפיתן גם לא הגיע לראות אם הרכב שעצרה השוטרת, עדה מס' 2, הוא הרכב בו נראה הנהג מדבר בפלאפון, יש חשיבות רבה לזיהוי הרכב.

זאת ועוד. כב' השופטת רחל טאובר לא יכולה היתה לבסס הרשעה רק כשהפרט המזהה הוא "סובארו לבנה" והגם כי לא היתה סבורה כי זיהוי הנאשם הוא ודאי וחד-משמעי. לנימוקים אלה ניתן גם להוסיף את העובדה כי נתגלו סתירות מהותיות בין עדות שני השוטרים שעוררו ספק האם ניתן לבסס הרשעה בפלילים לאור העדויות שנשמעו.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

חובה להחזיק בהגה או בכידון ושימוש במכשיר טלפון ללא דיבורית (תקנה 28 לתקנות)