botox
הספריה המשפטית
עבירות תעבורה הלכה ומעשה

הפרקים שבספר:

הודעת אי-שימוש (תקנה 308 לתקנות)

תקנה 307 לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 קובעת כדלקמן:

"307. הזמנה לבדיקה (תיקונים: התשכ"ו(6), התשל"ג(3))
(א) בוחן הנושא עמו תעודת בוחן של רשות הרישוי וכן שוטר הנושא עמו תעודת בוחן תנועה של המשטרה, רשאים בכל עת להזמין לבדיקה וכן לבדוק כל רכב.
(ב) סבור שוטר שאיננו בוחן תנועה של המשטרה כי הרכב עלול לסכן את התנועה, רשאי הוא להזמין את הרכב לבדיקה בכל עת בפני בוחן תנועה של המשטרה או בפני בוחן במשרד רשות הרישוי.
(ג) בעליו או מחזיקו של רכב שהוזמן כאמור יביאנו לבדיקה במקום ובמועד שנקבעו בהזמנה."

תקנה 308 לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 קובעת כדלקמן:

"308. הודעת אי-שימוש (תיקונים: התשכ"א, התשכ"ו(6), התשל"ב(4), התשל"ג(3), התשל"ז(6), התשל"ח(5), התש"מ(3), התשמ"א(4), התשמ"ב(4), התשמ"ד(4), התשמ"ו, התשמ"ט(4), התשס"ט(12))
(א) סבור בוחן או שוטר הנושאים עמם תעודה כאמור בתקנה 307(א) כי רכב שניתן עליו רישיון רכב עלול לסכן את התנועה או לא נתמלאו בו תנאים שנקבעו לגביו כדין, ימסור לנוהג בו או למי שמחזיק בפועל ברכב ובלבד שיש בידיו את רישיון הרכב, הודעה (להלן - הודעת אי-שימוש), בה יפורטו הפגמים ברכב או התנאים שלא נתמלאו ברכב, לפי העניין, יודיע על כך לרשות הרישוי וייטול ממי שנמסרה לו הודעת אי-השימוש את רישיון הרכב, ובלבד שיפרט בהודעת אי-השימוש אם הותר לו לעשות שימוש ברכב, בכפוף להוראות תקנת-משנה (ד); שוטר או בוחן כאמור בתקנת-משנה זו רשאי לעכב את מתן ההודעה לרשות הרישוי ל- 48 שעות, ואם הוכח להנחת-דעתו כי הרכב תוקן בתוך 48 שעות משעת מסירת הודעת אי-שימוש כאמור, יחזיר את רישיון הרכב לבעל הרכב או למי שנמסרה לו הודעת אי-השימוש.
(ב) סבור שמאי רכב כי ברכב שניזוק יש נזק גולמי העולה על 60 אחוזים ימסור לנוהג בו או לבעלו הודעה על אובדן גמור ויודיע על כך לרשות הרישוי בטופס שנקבע, וכן יעביר את רישיון הרכב לרשות הרישוי.
(ג) החליטה הרשות שעל-פי צו הפיקוח על מצרכים ושירותים (שמאי רכב), התש"ם-1980, לשנות הודעת אי-שימוש שמסר שמאי רכב, תודיע על כך לרשות הרישוי בטופס שנקבע.
(ד) לא ישתמש אדם ברכב שעליו נמסרה הודעת אי-שימוש, אלא לשם נסיעה לתיקונו או למילוי התנאים שפורטו בה וכן כדי להביאו למשרד הרישוי לשם עריכת בדיקה נוספת והכל ככל ששימוש כאמור הותר בהודעה שנמסרה.
(ה) נוכחה רשות הרישוי על-פי בדיקה נוספת, כי הפגמים שפורטו בהודעת אי-השימוש תוקנו, תבטל את הודעת אי-השימוש ותחזיר את רישיון הרכב למעט במקרה שבו נקבע בידי שמאי רכב כרכב באובדן גמור.
(ו) רשות הרישוי לא תחזיר ולא תחדש רישיון רכב שנקבע בידי שמאי רכב כרכב באובדן גמור."

עבירה בניגוד לתקנה 308(ד) לתקנות התעבורה, הינה עבירה מסוג "אחריות קפידה" {כב' השופטת מ' נאור ב- רע"פ 2929/04 מדינת ישראל נ' רפאל אוחנה, תק-על 2007(2), 4650 (2007)}.

בנסיבות אלה, על המדינה להוכיח יסוד עובדתי בלבד של נהיגה ברכב אשר הורד כדין מהכביש ללא כל צורך להוכיח מה ידע או לא ידע הנוהג ברכב עת נתפס נוהג ברכב שהורד מהכביש.

כמובן, כי לצד כל עבירה מסוג "אחריות קפידה" רשאי הנאשם להוכיח את ההגנות המופיעות בתיקון 39 לחוק העונשין ואם יראה כי עשה כל שניתן כדי למנוע את העבירה עשוי הוא להיות פטור בסופו של משפט.

ובמילים אחרות, עבירה על-פי תקנה זו הינה עבירה מסוג "אחריות קפידה" וידיעת הנאשם ביחס להורדת הרכב אינה רכיב מיסודות העבירה {תת"ע (תעבורה ב"ש) 267-09 מ.י. לשכת תביעות מרחב נגב - באר שבע נ' השאם אבו אלקיעאן, תק-של 2010(2), 12887, 12888 (2010)}.

נציין כי - בשלב בקשה לביטול הודעת איסור שימוש ברכב אשר הוטלה על הנהג לאחר שנטען כלפיו כי נהג ברכב אשר הורד מן הכביש - על המדינה להראות כי בידיה ראיות לכאורה לביסוס האישום ואין זה השלב המשפטי בו בית-המשפט יכול או צריך לבחון את הגנות הנאשם אשר יטענו עת ינוהל התיק העיקרי {ב"ש (תעבורה ב"ש) 662/09 אבו עראר מג'ידי נ' מדינת ישראל - לשכת תביעות תנועה נגב, תק-של 2009(1), 26162 (2009)}.

לא די בתיקון הליקויים המצויינים בהודעת אי-השימוש אלא יש להעביר את הרכב לבדיקה על-ידי בוחן משרד הרישוי ורק לאחר אישורו ניתן לנהוג ברכב. רכב שהורד מן הכביש חייב לעבור בדיקה נוספת על-ידי משרד הרישוי ורק לאחר מכן יוחזר לכביש.

אם נתגלו ליקויים נוספים בבדיקה לא יוחזר הרכב לכביש והודעת אי-השימוש תעמוד בעינה עד שהרכב יעמוד בהצלחה בבדיקת משרד הרישוי.

כך לדוגמה, ב- ת"ת (תעבורה נת') 5929/08 {לשכת תביעות שרון-תעבורה נ' שמעה עזרא, תק-של 2009(1), 19342, 19343 (2009)} קבעה כב' השופטת רות רז כי התעודות שהציג הנאשם מעידות על ביצוע תיקונים ברכב כפי שמפורט בהן ומהוות תנאי לביצוע מבחן רישוי חוזר, אך הן אינן משמשות אישור להשתמש ברכב בדרכים. לשם כך על הרכב לעמוד במבחן חוזר במשרד הרישוי.

יתירה מזאת, המסמכים שהציג הנאשם אינם מעידים על כך שהרכב עמד בהצלחה במבחן חוזר, אלא להיפך. למרות שחלק מהליקויים תוקנו ולמרות שזיהום האוויר נמצא תקין הרי שליקויים רבים לא תוקנו, לא הותר השימוש ברכב ומשרד הרישוי לא אישר את החזרתו של הרכב לכביש. לפיכך, לא היה הרכב רשאי לנוע בכביש ביום רישום הדו"ח.

כאמור, תקנה 308(א) לתקנות התעבורה מקנה סמכות לבוחן או לשוטר הנושאים תעודת בוחן של משרד הרישוי או המשטרה, הסבור "כי רכב שניתן עליו רישיון רכב עלול לסכן את התנועה או לא נתמלאו בו תנאים שנקבעו לגביו כדין" למסור לנהג הודעת אי-שימוש. תקנות 306 ו- 308 לתקנות התעבורה הינן עבירות מסוג אחריות קפידה.

סעיף 22(ב) לחוק העונשין קובע את גדר האחריות לפיו "לא יישא אדם באחריות לפי חוק זה אם ינהג ללא מחשבה פלילית וללא רשלנות ועשה כל שניתן למנוע את העבירה, הטוען טענה כאמור - עליו הראיה".

אם כן, עבירות התעבורה קובעות הסדר התנהגות קבוע ואחיד של נהגי רכב ועוברי דרך. כדי להבטיח אכיפה פשוטה ויעילה בתחום התעבורה קבע המחוקק דרכי הוכחה פשוטות ופטר את התביעה מהוכחת יסוד נפשי של העבירה.

משהוכיחה התביעה את היסוד העובדתי קמה חזקה, כי נתקיים היסוד הנפשי, והנטל לסתור את החזקה עובר אל הנאשם להראות כי עשה כל שניתן כדי למנוע את העבירה. ובמילים אחרות, בעבירות האחריות הקפידה תצא התביעה ידי חובת ההוכחה הנדרשת להרשעה, אם תוכיח את היסוד העובדתי שבעבירות, לפיכך, בעבירות האחריות הקפידה מועבר הנטל לשכמו של הנאשם להוכיח כי יש לו הגנה הפוטרת אותו מאחריות {ראה גם ת"ת (תעבורה נת') 3117/07 לשכת תביעות שרון - תעבורה נ' סרוסי שמעון, תק-של 2007(3), 5519, 5520 (2007)}.

לעיתים תכופות נתקל בית-המשפט לענייני תעבורה בבעיה לפיה מחשב המשטרה מעודכן מספר ימים לאחר מתן הודעת אי-השימוש וחרף העובדה כי הנהג-הנאשם תיקן בו-ביום את הליקויים. ובמה דברים אמורים {ראה דברי כב' השופט אברהם טננבוים ב- תת"ע (תעבורה יר') 5172-10 {מ.י. מדינת ישראל-לשכת תביעות תעבורה נ' גהאד אבו סנינה, תק-של 2010(1), 94600 (2010) וכפי שיובאו להלן בהרחבה}.

משטרת ישראל עושה שימוש רב בתקנה 308(א) לתקנות התעבורה שנותנת כוח משמעותי בידי בוחן הרכב.

רכב שהורד מהכביש אסורה נסיעתו עד אשר יתוקן בהתאם לתנאים אותם קבע הבוחן. לעיתים מסתפק הבוחן בכך שהרכב יתוקן על-ידי הנהג ויובא אליו לבדיקה. אך לפעמים הרכב מורד מהכביש עד אשר יעבור טסט מחדש. ממילא הנהג צריך לתקנו במוסך ולאחר-מכן לגשת למכון מוסמך על-מנת להעבירו טסט.

אלא שישנה תקלה חוזרת ונשנית במערכת הדיווח המשטרתי בנוגע לעבירה זו.
טבע הדברים הוא שאנשים זקוקים למכוניותיהם. כך שאזרח שמכוניתו מורדת מהכביש עקב תקלה רץ פעמים רבות מיידית למוסך, מתקן את הרכב, וניגש למכון מוסמך על-מנת להעבירו מבחן רישוי.

מהירות זו היא רצויה, ואולם לעיתים יש תקלה בעטיה {שלא באשמת הנהג}. נניח כי נהג נבדק ביום ראשון 1.1.2010 ונמצא כי רכבו איננו תקין. הנהג ממהר באותו יום ראשון, מתקן הרכב, מעבירו טסט מחודש ועובר את הטסט. אך ייתכן כי במחשב המשטרתי תעודכן הורדת הרכב רק יום אחר כך, ביום שני 2.1.2010. מכאן והילך מופיעה ההורדה ביום שני 2.1.2010.

נניח חודש אחר כך, ביום 1.2.2010, שוטר שיבדוק את הרכב שוב, יראה כי הנהג עבר טסט ביום 1.1.2010 אך הורד מהכביש ביום 2.1.2010. המסקנה ההגיונית של השוטר תהיה כי מדובר ברכב שהורד מהכביש ביום 2.1.2010, ולכן יאשים את הנהג בכך שנסע ברכב שהורד מהכביש בלא שדאג לתיקונו וכל זאת בשל דיווח שלנהג אין כל שליטה עליו.

במקרים מאין אלה, אנו סבורים כי אין כל מקום להאשמה. הנאשם איננו אשם ואיננו יכול להיות אשם בדרך העדכון של מחשב המשטרה על-ידי השוטרים.

דוגמה למקרה שכזה נדון ב- תת"ע (תעבורה יר') 5172-10 {מ.י. מדינת ישראל-לשכת תביעות תעבורה נ' גהאד אבו סנינה, תק-של 2010(1), 94600 (2010)}. בשל אותן נסיבות הורה כב' השופט אברהם טננבוים על זיכויו של הנאשם תוך פסיקת הוצאות לטובתו.

ב- תת"ע (תעבורה ת"א) 32577-09 {מ.י. ענף תנועה ת"א נ' יורם אלי, תק-של 2010(3), 74035 (2010)} יוחסה לנאשם נהיגה ברכב אשר נמסרה עליו הודעת אי-שימוש בניגוד לתקנה 308(ג) לתקנות התעבורה.

כב' השופט ישראל ויטלסון, בזכותו את הנאשם מחמת הספק, קבע כי מתוכן עדותו של עד התביעה עולה כי רישיון הרכב המקורי, הוחזר לנאשם, ולאחר שבוצעו תיקונים חלקיים לרכב.

הנאשם טען כי הרישיון הוחזר לידיו על-ידי הבוחן המשטרתי, רק לאחר שבוצעו התיקונים לרכב. טענה זו של הנאשם לא נסתרה, והיא אפשרית, במובן זה שלאחר ההורדה, הוחזר רישיון הרכב המקורי לידי הנהג, דבר שנטע בו את הידיעה והתחושה כי מעתה ואילך, אין כל מניעה חוקית כי הוא ימשיך וינהג ברכב.

ב- תת"ע (תעבורה ת"א) 29568-08 {מדינת ישראל נ' ניקולאי יוסיפוב, תק-של 2010(4), 23796 (2010)} כב' השופט מאיר דרורי זיכה את הנאשם מביצוע עבירה בניגוד לתקנה 308(ד) לתקנות התעבורה.

כב' השופט מאיר דרורי קבע כי על-פי הדו"ח שהוגש לבית-המשפט מתברר כי אכן הנאשם דאג לשינוי רישיון הרכב, כך שצבע הרכב הרשום ברישיון יהיה לבן במקום צהוב, בהתאם לדרישה בהודעת איסור השימוש, עובדה זאת מאושרת על-ידי השוטר שערך את הדו"ח שציין כי על-פי רישיון הרכב רשום שהרכב בצבע בלבן.

אשר לתיקון הצמיגים. הנאשם טען כי תיקן את הצמיגים וכן כי הציג את המסמכים בבית דגן, ברם, אף אחד מהשוטרים במקום לא נתן לו מסמך המעיד על כך. כב' השופט מאיר דרורי קבע לעניין זה כי סביר להניח כי כשם שתיקן את הבעיה ברישיון הרכב, החליף את הצמיגים. יתירה מזאת, גם השוטר שנתן לנאשם את הודעת אי-השימוש לא ראה בפגמים הנ"ל פגמים מהותיים, שכן לא נתן לו דו"ח בגין עבירה זו והגם שהשוטר שהגיש כנגד הנאשם את כתב האישום לא טען כי הצמיגים ברכב הנאשם אינם תקינים ועובדה זו מחזקת את טענת הנאשם כי החליף את הצמיגים.

ב- עפ"ת (מחוזי ת"א) 23878-06-10 {יורי אסטפייב נ' מדינת ישראל, תק-מח 2010(3), 13763 (2010)} עסקינן בערעור על חומרת העונש שהוטל על המערער. בית-משפט קמא גזר על המערער, בין השאר, פסילה בפועל לתקופה של חודש ימים.

המערער טען בערעורו כי עסקינן בעבירה טכנית וכי המעוות תוקן. לחיזוק הטענה הוצגה לבית-המשפט אישור של מוסך.

כב' השופט ציון קפאח, בדחותו את הערעור, קבע כי דחה את הדיון בערעור לצורך המצאת אישור משרד הרישוי לפיו רכבו של המערער עבר מבחן לאחר התיקון. מאחר ואישור שכזה מטעם משרד הרישוי לא הומצא, קבע כב' השופט ציון קאפח כי העונש שנגזר על המערער בנסיבות העניין מקל ואין מקום להתערב והגם שיש לזכור כי קיימת חובת פסילה של 3 חודשים בעבירה זו ובית-משפט קמא עשה כברת דרך ארוכה לקראת המערער.

ב- תת"ע (תעבורה חי') 5942-01-10 {גולן בני נ' מדינת ישראל, תק-של 2010(2), 37695 (2010)} קבע כב' השופט שלמה בנג'ו כי באשר לשאלת עיוות הדין וסיכויי הגנה, אין חולק כי המבקש נהג ברכב לאחר שניתן עליו הודעת איסור שימוש.

הטענה כי לאחר הודעת איסור השימוש הוסרו הליקויים, לא נתמכה באישור המשטרה או באישור על ביטול הודעת איסור השימוש כמתחייב בתקנה 308(ה) לתקנות התעבורה, אך גם אם היא נכונה, אין בה כדי להועיל, שהרי כאמור, אין מחלוקת כי בשעה שהודעת איסור השימוש הייתה בתוקף, המבקש נהג ברכב ולפיכך, די בכך כדי לבסס את ההרשעה כנגד הנאשם וכאמור בתקנה 308(ד) לתקנות התעבורה.

ב- ת"ת (תעבורה ת"א) 37357/06 {מדינת ישראל נ' אלצאנע עלי, תק-של 2010(1), 12368 (2010)} הנאשם מואשם בכך כי נהג ברכבו כאשר נמסרה לו הודעה שאסרה עליו את השימוש ברכב. במעשים אלה עבר הנאשם על הוראות תקנה 308(ד) לתקנות התעבורה.

כב' השופט מאיר דרורי, בזכותו את הנאשם, קבע כי אין בידי התביעה לסתור את טענתו של הנאשם כי נסע עם רכבו לצורך תיקונים. בנסיבות אלה הנאשם פעל על-פי ההיתר שנתן לו מכון הרישוי ביום 29.6.06 ועל-פי היתר זה היה מותר לנאשם לנסוע ברכבו לצורך תיקונים בתאריך 1.7.06 ואכן לטענתו נסע כדי להחליף צמיגים במוסך בטייבה. לפיכך, הנאשם לא עבר את העבירה המיוחסת לו בכתב האישום.

ב- פ"ל (תעבורה ת"א) 1184/06 {מדינת ישראל נ' ג'ורג' בית עדה, תק-של 2009(3), 17806, 17808 (2009)} דחה כב' השופט ישראל ויטלסון את טענת הנאשם לפיה הנאשם "לא ידע" כי הרכב הורד מהכביש ולא הודע לו על כך דבר.

כב' השופט ישראל ויטלסון קבע כי על-פי רישום הבוחן {במסמך ת/3 - טופס ההודעה על איסור השימוש} נמצא כי המסמך נמסר ביד לנאשם וזה האחרון "סירב לחתום". הנה כי כן, הנאשם ידע על ההורדה והגם שאילו סברה ההגנה כי מסמך זה מזוייף או שגוי, היא היתה רשאית להתנגד לתוכנו ולחקור את עורכו שאף העיד בבית-המשפט, ולא נחקר סביב שאלה זו דבר וחצי דבר.

ב- תת"ע (תעבורה ת"א) 1047-08-10 {מדינת ישראל נ' סמיח עבאס, תק-של 2011(1), 24937 (2011)} הורשע הנאשם בהיעדרו בביצוע עבירה של נהיגה בניגוד להודעת איסור שימוש, עבירה על תקנה 308(ד) לתקנות התעבורה. עבירה זו מגלמת סיכון בטיחותי של ממש לציבור עוברי הדרך. בעברו של הנאשם 5 עבירות זהות. כב' השופטת שרית קריספין-אברהם גזרה על הנאשם קנס כספי בסך 2,000 ₪; פסילה בפועל לתקופה של 6 חודשים ופסילה על-תנאי לתקופה של 4 חודשים למשך 3 שנים.