botox
הספריה המשפטית
עבירות תעבורה הלכה ומעשה

הפרקים שבספר:

פניה ימינה (תקנה 42 לתקנות)

תקנה 42 לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 קובעת כדלקמן:

"42. פניה ימינה (תיקון: התש"ל(3))
נוהג רכב המתכוון לפנות ימינה, לא יפנה אלא כשהוא נמצא עד כמה שאפשר סמוך לשפה הימנית של הכביש ואין בצידו הימני רכב אחר בתנועה, ויפנה ימינה פניה חדה, זולת אם סומן אחרת על פני הכביש."

לשון התקנה, מחוייבת רק כי הפניה עצמה תהיה בסמוך לשפה הימנית {"לא יפנה, אלא כשהוא נמצא, עד כמה שאפשר, סמוך לשפה הימנית... ויפנה ימינה פניה חדה"}. אין התקנה מחייבת גם בתום הפניה, יישאר הנהג בנתיב הימני ומותר לנהג, שסיים את הפניה עצמה, לסטות לנתיב שמאלי, כמובן לאחר שאותת על כוונתו לעשות זאת, ונוכח, שאין בכך כדי לסכן או להפריע לתנועה.
זאת ועוד. מלשון התקנה עולה כי נהג "המתכוון" לפנות ימינה יעשה זאת כאשר הוא נמצא, עד כמה שאפשר, סמוך לשפה הימנית של הכביש. משמעות התקנה היא כי עובר לפניה ייצמד הנהג עד כמה שאפשר לשפה הימנית של הכביש ויפנה ימינה כאשר בזמן הפניה הוא נמצא סמוך לשפה הימנית של הכביש.

ב- ע"פ (מחוזי ב"ש) 7215/01 {אבני מרדכי נ' מדינת ישראל, תק-מח 2001(3), 12477 (2001)} הורשע המערער בבית-משפט קמא {תעבורה} בעבירה בניגוד לתקנה 42 לתקנות התעבורה. הנאשם, שלא השלים עם הכרעת הדין, הגיש ערעור זה.

כב' השופט ג' גלעדי זיכה את המערער בקובעו כי אי התנועה מגביל את יכולת הנהג לסטות שמאלה, בזמן הפניה עצמה, ורק לאחר שהמכונית מתיישרת בתום הפניה, חולף הנהג, על פני קודקוד אי התנועה ואז ורק אז - הוא יכול לסטות שמאלה.

אולם אז, נסתיימה כבר הפניה ימינה וכן נסתיימה חובת הנהג, להיצמד לשפה הימנית של הכביש. הימצאותו של אי תנועה בצומת, החוסם את אפשרות הפניה בקשת רחבה, מונע מנהג הפונה בצומת זו, לעבור את העבירה המצווה בתקנה 42 לתקנות התעבורה.

ב- ת"ת (תעבורה ק"ג) 31694/08 {מדינת ישראל נ' סגל ראובן, תק-של 2009(2), 16891 (2009)} קבעה כב' השופטת רבקה בן-יששכר שורץ, בזכותה את הנאשם, כי רכב המבצע פניה ימינה לנתיב השתלבות, אזי כל עוד במהלך הפניה הוא ממוקם בתחום הנתיב לא ניתן לבוא אליו בטרוניה. פניה ימינה, כשהרכב במרכז הנתיב הימני, כאשר מימין לו המדרכה ומשמאל אי התנועה הינה נהיגה סבירה וחוקית.

זאת ועוד. כאשר אי התנועה תוחם את הגבול השמאלי של הנתיב הימני ביותר {נתיב ההשתלבות}, אין לבוא אל נהג בטרוניה אך בשל כך, שנסע במרכזו של הנתיב ו/או בשל כך שנצמד לגבול השמאלי של הנתיב, כל זאת, כאשר אין חולק שהגבול השמאלי הוא אי תנועה והנהג אינו עולה עליו במהלך הפניה.

נהג המבצע פניה ימינה לנתיב ימני, ומבקש להשתלב לנתיב משמאלו אך טבעי שייסע במרכז הנתיב או אפילו צמוד לגבולו השמאלי, כדי לבחון את מצב התנועה משמאל וישתלב, כאשר אין הגבלה מבחינת הסימון על פני הכביש, וכאשר מצב התנועה מאפשר זאת.

נתיב השתלבות כשמו כן הוא, נועד לאפשר לנהג להשתלב בכביש הראשי מבלי להפריע לתנועה הוא רשאי לעבור מנתיב ההשתלבות בכל שלב ושלב אם בתחילת קטע ההשתלבות או בסוף נתיב ההשתלבות כל עוד אין לצידו של הרכב קו קטעים {ראה ת"ת (תעבורה עכ') 3410/06 מדינת ישראל נ' אבו חמדה זאהי, תק-של 2008(1), 22499 (2008)}.

ב- ת"ת (תעבורה חי') 7999/05 {מדינת ישראל נ' שורץ יעקב, תק-של 2006(1), 23099 (2006)} כב' השופט א' סלאמה זיכה את הנאשם מחמת הספק. כב' השופט א' סלאמה לא קיבל את הטענה כי האיסור לסטות מנתיב ההאצה הינו איסור מוחלט, ולכן ברגע שהנאשם סטה או התכוון לסטות שמאלה, ביצע עבירה.

נקבע כי אין חולק כי במקום אין קו הפרדה רצוף, אלא קו קטעים שמאפשר לנהג לסטות משמאלו אם הוא נוקט בכל אמצעי הזהירות הנדרשים. במקרה דנן, כב' השופט א' סלאמה לא שוכנע כי הנאשם בעת שהתכוון לסטות שמאלה, כשל בנקיטת האמצעים כאמור.

ב- ת"ת (תעבורה חי') 3487/05 {מדינת ישראל נ' יהודה ברמן, תק-של 2005(3), 20570 (2005)} על-פי עובדות כתב האישום הנאשם נהג ברכב ופנה ימינה כשלא היה סמוך לשפה הימנית של הכביש ובכך עבר עבירה על תקנה 42 לתקנות התעבורה.

כב' השופט ש' יציב זיכה את הנאשם וקבע כי למרות שהשוטרת העידה כי תוך כדי הפניה היה הנאשם בנתיב השמאלי, הרי מנ/1 עולה כי הפניה נעשית כאשר מצד שמאל של הפונה ישנו אי תנועה ובמקום נתיב אחד, ולכן לא ייתכן כי הנאשם, בזמן הפניה, יעשה זאת מהנתיב השמאלי, מאחר והפניה מוגבלת מצידה השמאלי על-ידי אי תנועה, ויש רק נתיב אחד בפניה עצמה.