דיני הראיות -הלכה למעשה
הפרקים שבספר:
- פתח דבר
- הקדמה
- סמכות להזמין עדים [סעיף 1 לפקודה]
- הכל כשרים להעיד [סעיף 2 לפקודה]
- סייג לעדותם של בני זוג - הורה וילד [סעיפים 3 ו-4 לפקודה]
- עדות מותרת [סעיף 5 לפקודה]
- עדות לזכות בן משפחה-ראיה לחובתו [סעיף 6 לפקודה]
- עדות לעצמו או ליריב [סעיף 7 לפקודה]
- הגדרות [סעיף 8 לפקודה]
- אימרת עד בעת ביצוע עבירה - רם גסטה [סעיף 9 לפקודה]
- אימרה של קורבן אלימות [סעיף 10 לפקודה]
- אימרת עד מחוץ לבית המשפט [סעיף 10א לפקודה]
- קבלת אימרה בהסכמה [סעיף 10ב לפקודה]
- שמירת דינים [סעיף 10ג לפקודה]
- הוכחת אימרה של נאשם [סעיף 11 לפקודה]
- הודיה [סעיף 12 לפקודה]
- גביית עדות ע"י שלוח במשפט אזרחי [סעיף 13 לפקודה]
- עדות מחוץ למדינה במשפט פלילי [סעיף 14 לפקודה]
- תצהירים כללי
- ההבדל בין מצהיר בהליך עיקרי לבין מצהיר בהליך ביניים
- מהו הדין באשר למותו של המצהיר
- חשיבות אימות התצהיר - ומתן האזהרה ע"י עורך הדין
- מהו דין תצהיר שנחתם על החלק
- מהם "הפרטים" שעל המצהיר לכלול בתצהירו
- תחולת הדין הפלילי
- חקירה בעל-פה
- שבועות [סעיפים 18-19 לפקודה]
- ראיה לפעולת הממשלה [סעיף 19א לפקודה]
- חוות דעת מומחה ודעת רופא [סעיף 20 לפקודה]
- חזקת חתימה [סעיף 21 לפקודה]
- חוות דעת ותעודת רופא שנעשו מחוץ לישראל [סעיף 22 לפקודה]
- תעודת עובד הציבור [סעיף 23 לפקודה]
- צורת חוות הדעת והגשתה [סעיפים 24-25 לפקודה]
- חקירה בעל-פה [סעיף 26 לפקודה]
- שמירת זכויות וסמכויות והגדרה [סעיפים 27-28 לפקודה]
- תעודות ציבוריות ונכריות -הגדרה
- הוכחת תעודת חוץ - אין צורך להוכיח מעמדו של המקיים [סעיפים 30-31 לפקודה]
- הוכחת תעודות ציבוריות [ סעיף 32 לפקודה]
- תעודת אישור של נציג ישראלי [סעיף 33 לפקודה]
- חזקות על תעודות ישראליות[סעיף 34 לפקודה]
- רשומות - ראיה [סעיף 34א לפקודה]
- תאריך הפרסום של "רשומות [סעיף 34ב לפקודה]
- רשומה מוסדית-הגדרות [סעיף 35 לפקודה]
- קבילות רשומה מוסדית [סעיף 36 לפקודה]
- אי כפיית הגשה של רשומה מוסדית של תאגיד בנקאי [סעיף 38 לפקודה]
- רשות עיון ברשומה מוסדית בתאגיד בנקאי [סעיף 39 לפקודה]
- חוות דעת של מומחה [סעיף 39א לפקודה]
- שמירת דינים [סעיף 39ב לפקודה]
- העתקי צילומים -הגדרות [סעיף 40 לפקודה]
- העתק צילומי כראיה [סעיף 41 לפקודה]
- העתק של רשומה מוסדית [סעיף 41א לפקודה]
- מעמדו של פלט [סעיף 41ב לפקודה]
- שמירת דינים [סעיף 42 לפקודה]
- קבילות פסק דין [סעיף 42א לפקודה]
- עיון בפרוטוקול ובחומר אחר [סעיף 42ב לפקודה]
- ראיות לסתירת פסק דין [סעיף 42ג לפקודה]
- ממצאים ומסקנות בתביעה אזרחית נגררת [סעיף 42ד לפקודה]
- שמירת דינים בפסק דין מרשיע - פלילי [סעיף 42ה לפקודה]
- תעודה נושנה [סעיף 43 לפקודה]
- ראיות חסויות - מבוא
- חסיון לטובת המדינה [סעיף 44 לפקודה]
- חסיון לטובת הציבור [סעיף 45 לפקודה]
- הדיון בעתירה לגילוי ראיה חסויה [סעיף 46 לפקודה]
- ראיות מפלילות [סעיף 47 לפקודה]
- עדות עורך דין [סעיף 48 לפקודה]
- עדות רופא [סעיף 49 לפקודה]
- עדות פסיכולוג [סעיף 50 לפקודה]
- עדות עובד סוציאלי [סעיף 50א לפקודה]
- עדות כהן דת [סעיף 51 לפקודה]
- תחולה [סעיף 52 לפקודה]
- חסיון עיתונאי
- החסיון בהליך גישור
- משקלה של עדות [סעיף 53 לפקודה]
- הכרעה ע"פ עדות יחידה במשפט אזרחי [סעיף 54 לפקודה]
- הכרעה ע"פ עדות יחידה במשפט פלילי [סעיף 54א לפקודה]
- עדות קטין שאינו בר אחריות פלילית [סעיף 55 לפקודה]
- ראיה שנתקבלה שלא כדין [סעיף 56 לפקודה]
- ראיות סותרות [סעיף 57 לפקודה]
- חזקת יצרן [סעיף 57א לפקודה]
- חזקת זמן ייצור [סעיף 57א1 לפקודה]
- הדין הוא כמפורסמות [סעיף 57ב לפקודה]
- המצאה ע"י הדואר [סעיף 57ג לפקודה]
- חקירה ראשית נגדית וחוזרת - מבוא
- חקירה ראשית
- חקירה נגדית
- חקירה חוזרת
- מחדלים ומעשים בניהול ההליך המשפטי
- הימנעות נאשם מלהעיד
- בדרך הנראית לו הטובה ביותר לעשיית משפט צדק
- עתירה מנהלית-ראיות [תקנה 15 סדרי דין לבתי משפט לעניינים מינהליים]
- מפקח הדן בסכסוך רשאי לסטות מדיני הראיות [סעיף 75 לחוק המקרקעין]
- נזק ראייתי במשפט האזרחי - מבוא
- דוקטרינת הנזק הראייתי
- הפן הדיוני-ראייתי
- הפן הנזיקי-מהותי
- דיני נזיקין
- קיומו של נזק ראייתי שנגרם ברשלנות
- גרם נזק ראייתי בגין נזקי גוף במסגרת יחסי עובד מעביד
- מעוולים בנפרד שגרמו לנזק אחד שאיננו ניתן לחלוקה
- שיהוי,התיישנות ונזק ראייתי
- רשלנות עורכי דין
- נזק ראייתי במשפט הפלילי - מבוא
- אופיים של מחדלי החקירה וריפוי המחדל
- אבחנה בין מחדלי חקירה לאי מיצוי כיווני חקירה
- רשויות החקירה והחובות המוטלין עליהן
- דוגמאות ותקדימים
קבלת אימרה בהסכמה [סעיף 10ב לפקודה]
1. כלליסעיף 10ב לפקודת הראיות (נוסח חדש), התשל"א-1971 קובע כדלקמן:
"10ב. קבלת אימרה בהסכמה (תיקון: התש"ם)
אימרה בכתב שניתנה מחוץ לבית-המשפט תהיה קבילה כראיה בהליך פלילי אף אם נותנה אינו עד במשפט, אם שני הצדדים הסכימו לכך ותוכן האימרה לא היה שנוי במחלוקת, ובלבד שהנאשם היה מיוצג על-ידי עורך-דין."
סעיף 10ב לפקודת הראיות מסדיר את קבילותה של אימרת עד בכתב ללא העדתו. על-פי סעיף הנ"ל, האימרה תוגש בהסכמת בעלי הדין; על תוכן האימרה להיות מוסכמת, קרי, איננה שנויה במחלוקת {ת"פ (פ"ת) 38646-01-11 מדינת ישראל נ' אליעזר ג'רסי, פורסם באתר האינטרנט נבו (2012)} ועל הנאשם להיות מיוצג על-ידי סניגור.
על-מנת שסעיף 10ב לפקודת הראיות יחול ישנם מספר תנאים מקדמיים. ואלה הם:
ראשית, קיומה של "אימרה בכתב". לצורך דרישת הכתב אין צורך שההודעה תירשם בידיו של העד {ע"פ 4004/93 יעקובוביץ נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(1), 133 (1996)}. הודעה כזו יכולה גם להירשם מפיו מבלי שיהא מודע לכך {ע"פ 323/84 שריקי נ'מדינת ישראל, פ"ד לט(3), 505, 515 (1985)}. נעיר כי אין דרישה שהאימרה תהא חתומה בידי העד {ע"פ 141/84 מדינת ישראל נ' טובול, פ"ד לט(3), 596 (1985)}.
שנית, מדובר באימרה שנתן "עד". למונח הזה ניתנה הפרשנות הלשונית הרגילה, אלא שבנקיטת המונח "נתן" מודגשת הדרישה שההודעה תהא של העד עצמו ולא פרי פרשנות של מי ששמע את האימרה מפיו.
שלישית, האימרה צריכה שתינתן "מחוץ לבית-המשפט". אין הכרח שההודעה תינתן במשטרה דווקא אלא בכל מקום שהוא מחוץ להליך הפלילי הרלבנטי שבו מבקשים להציג את האימרה. על-כן, גם הודיית נאשם בפני בית-המשפט בכתב האישום מהווה אימרה "מחוץ לבית-המשפט" ובלבד שניתנה ונעשתה מחוץ למסגרת הדיון הפלילי שבמסגרתו מבקשים להגישה כראיה {ע"פ 141/84 מדינת ישראל נ' טובול, פ"ד לט(3), 596 (1985); ת"פ (חי) 280/83 מדינת ישראל נ' אסמעיל, פ"מ תשמ"ה(א), 289}.
הסכמת צד להגשת אימרת חוץ של עד {או מסמך}, משמעה כי אותה אימרה אינה מצויה במחלוקת ובפרט כאשר הנאשם ויתר על זכותו לחקור את מוסר האימרה בחקירה נגדית {ת"ד (תעבורה אשד') 1110-08 מדינת ישראל - תביעות תעבורה לכיש נ' דני אוסדון, תק-של 2011(3), 9689, 9705 (2011); ת"פ (שלום יר') 1265/06 מדינת ישראל המשרד לאיכות הסביבה נ' מיארה גיל, תק-של 2006(4), 21250, 21256 (2006)}.
הסכמת הסניגוריה להגשת ראיה מוציאה ראיה זו מגדר "ראיה לכאורה" ומביאה אותה אל תחומי הראיות ה"מעובדות" עליהן יכול בית-המשפט לסמוך את ממצאיו במשפט גופו.
אמת, בשיטה האדוורסארית, בראשיתה, תהליך עיבוד הראיות נעשה באופן בלעדי על-ידי השמעת העדים הרלוונטיים בפני בית-המשפט.
ברם, מזה שנים שנקבעו חריגים לכלל זה וכיום פקודת הראיות מאפשרת הגשת ראיות מגוונות שלא על דרך השמעת עדים.
דוגמה מובהקת לכך מצויה בסעיף 10ב לפקודת הראיות, המתיר הגשת אימרת חוץ בהסכמה, אף אם מוסר האימרה אינו עד במשפט, אם תוכנן אינו שנוי במחלוקת בין הצדדים והנאשם מיוצג על-ידי סניגור {ע' (צבאי לערעורים) 5302/08 ג'יהאד מטר אלעבד דוקמאק נ' התביעה הצבאית, תק-צב 2009(4), 48, 53 (2009)}.
מקום בו הסכימו הצדדים על ראיה, הסכמה זו אינה מחייבת את בית-המשפט "אשר אינו חייב לכפוף את רצונו להסכמה האמורה ורשאי הוא להחליט בעניין לפי שיקולו" {י' קדמי על הראיות, חלק ראשון (2003), 376; רע"פ 6862/09 הרצל יעקב נ' מדינת ישראל, תק-על 2009(3), 4022, 4023 (2009)}.
לעיתים עולה השאלה האם ייתכן כי אימרה תוגש בהסכמה חרף העובדה כי הנאשם אינו מיוצג על-ידי סניגור? אם כן, ניתן להגיש אימרה בהסכמה וחרף העובדה כי הנאשם לא מיוצג על-ידי סניגור במקרים בהם ברור לבית-המשפט כי הנאשם מסרב, למשל, לקבל על עצמו ייצוג של סניגור ולאחר שהוברר לבית-המשפט כי במקרה הנדון בפניו כי בקבלת האימרה לא נגרם כל עיוות-דין לנאשם ובפרט כאשר ברור לכל הצדדים כי האימרה הוגשה לבית-המשפט בהסכמה ובמקום חקירה ראשית {ראה למשל ע"פ (מחוזי ת"א) 72181/05 עמנואל בן שמעון פלד נ' מדינת ישראל, תק-מח 2007(3), 11793, 11814 (2007)}.
2. "הסכמה מסוייגת"
עניינה של "הסכמה מסוייגת" הוא הגשת אמרות כ"עדות ראשית" מטעם נותניהן, תוך שמירת האפשרות לחקירתם הנגדית של העדים והבאת ראיות לסתור.
במידה והעד לא נקרא להעיד, יש לראות את האימרה כעדות עד בחקירה ראשית, שהיריב ויתר על חקירתו הנגדית.
דין הודעה המוגשת כראיה ב"הסכמה מסוייגת", ונותנה אינו נחקר בחקירה נגדית, כדין "עדות ראשית" שהיריב ויתר על חקירתו הנגדית של העד שמסרה.
משקלה הראייתי של הודעה כזו נקבע על-ידי בית-המשפט על-פי המבחנים הנוהגים בדרך-כלל לעניין הערכת משקלה של עדות שלא נמסרה בפני בית-המשפט כאשר היעדר החקירה הנגדית - שקיומה היה נתון לשיקול-דעתו של היריב - נמנה בין השיקולים התומכים בגירסה המוצגת בהודעה, בעימות שבינה לבין ראיה אחרת המובאת על-ידי היריב לסתירתה {ע"פ 7653/11 ראובן ידען נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (2012); ע"פ 4736/91 פטאיר נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (1994)}.
כאמור, כאשר הודעות עדי התביעה מוגשות בהסכמה, מכוח הוראת סעיף 10ב לפקודת הראיות, ונותני העדות לא נחקרו בחקירה נגדית, יש לראות בהגנה כמי שויתרה על חקירתם הנגדית של העדים.
ודוק. להגנה עומדת הזכות להסכים להגשת אמרות עדי התביעה "באופן מסוייג". הסכמה שכזו משמעה הסכמה על הגשת האמרות כ"עדות ראשית" מטעם נותניהן, תוך שמירת האפשרות לחקירתם הנגדית של העדים והבאת ראיות לסתור.
אך, משנתן הסניגור הסכמתו להגשת הודעת עד התביעה {כגון: "אין לי התנגדות להגיש את אימרתו של העד"}, משמעות ההסכמה היא כי אין תוכן הודעת עד התביעה שנוי במחלוקת וכי ההגנה ויתרה על הזכות לחקירה נגדית, ובנסיבות אלה, "קביעת משקלן הראייתי של האמרות מסורה הייתה לשיקול-דעתו של בית-המשפט, על-פי המבחנים הנוהגים לעניין הערכת משקלה של עדות שניתנה שלא בפני בית-המשפט" {רע"פ 10383/06 חיים ביטון נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (2008); ע"פ 4736/91 חוסאם בן וג'יה פטאיר ואח' נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (1994); ערעור 51/12 התובע הצבאי הראשי נ' ח/ רב"ט אביעד פרץ, פורסם באתר האינטרנט נבו (2012)}.
ככלל, דין אמרה שהתקבלה בהסכמה - כדין עדות שמסר נותן האמרה, ומקום שאין מחלוקת באשר לאמיתות תוכנה, רואים את העובדות המפורטות בה כ"מוסכמות". עם-זאת, יש הגורסים כי ה"הסכמה" אינה מחייבת את בית-המשפט {י' קדמי על הראיות, חלק ראשון, בעמ' 428}.
על משקלן הראייתי של הודעות המוגשות על דרך של "הסכמה מסוייגת", ושנותנן לא נחקר בחקירה נגדית, עמד כב' השופט קדמי ב- ע"פ 4736/91 {פטאיר נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (25.04.94)}:
"דין הודעה המוגשת כראיה ב'הסכמה מסוייגת', כפי שאירע במקרה דנן, ונותנה אינו נחקר בחקירה נגדית, כדין 'עדות ראשית' שהיריב ויתר על חקירתו הנגדית של העד שמסרה: משקלה הראייתי של הודעה כזו נקבע על-ידי בית-המשפט על-פי המבחנים הנוהגים בדרך כלל לעניין הערכת משקלה של עדות שלא נמסרה בפני בית-המשפט; כאשר היעדר החקירה הנגדית - שקיומה היה נתון לשיקול-דעתו של היריב - נמנה בין השיקולים התומכים בגירסה המוצגת בהודעה, בעימות שבינה לבין ראיה אחרת המובאת על-ידי היריב לסתירתה."
{ראה גם ע"פ (ב"ש) 26341-05-14 אנדרי פרדר נ' מדינת ישראל, תק-מח 2014(4), 24652 (2014)}