דיני הראיות -הלכה למעשה
הפרקים שבספר:
- פתח דבר
- הקדמה
- סמכות להזמין עדים [סעיף 1 לפקודה]
- הכל כשרים להעיד [סעיף 2 לפקודה]
- סייג לעדותם של בני זוג - הורה וילד [סעיפים 3 ו-4 לפקודה]
- עדות מותרת [סעיף 5 לפקודה]
- עדות לזכות בן משפחה-ראיה לחובתו [סעיף 6 לפקודה]
- עדות לעצמו או ליריב [סעיף 7 לפקודה]
- הגדרות [סעיף 8 לפקודה]
- אימרת עד בעת ביצוע עבירה - רם גסטה [סעיף 9 לפקודה]
- אימרה של קורבן אלימות [סעיף 10 לפקודה]
- אימרת עד מחוץ לבית המשפט [סעיף 10א לפקודה]
- קבלת אימרה בהסכמה [סעיף 10ב לפקודה]
- שמירת דינים [סעיף 10ג לפקודה]
- הוכחת אימרה של נאשם [סעיף 11 לפקודה]
- הודיה [סעיף 12 לפקודה]
- גביית עדות ע"י שלוח במשפט אזרחי [סעיף 13 לפקודה]
- עדות מחוץ למדינה במשפט פלילי [סעיף 14 לפקודה]
- תצהירים כללי
- ההבדל בין מצהיר בהליך עיקרי לבין מצהיר בהליך ביניים
- מהו הדין באשר למותו של המצהיר
- חשיבות אימות התצהיר - ומתן האזהרה ע"י עורך הדין
- מהו דין תצהיר שנחתם על החלק
- מהם "הפרטים" שעל המצהיר לכלול בתצהירו
- תחולת הדין הפלילי
- חקירה בעל-פה
- שבועות [סעיפים 18-19 לפקודה]
- ראיה לפעולת הממשלה [סעיף 19א לפקודה]
- חוות דעת מומחה ודעת רופא [סעיף 20 לפקודה]
- חזקת חתימה [סעיף 21 לפקודה]
- חוות דעת ותעודת רופא שנעשו מחוץ לישראל [סעיף 22 לפקודה]
- תעודת עובד הציבור [סעיף 23 לפקודה]
- צורת חוות הדעת והגשתה [סעיפים 24-25 לפקודה]
- חקירה בעל-פה [סעיף 26 לפקודה]
- שמירת זכויות וסמכויות והגדרה [סעיפים 27-28 לפקודה]
- תעודות ציבוריות ונכריות -הגדרה
- הוכחת תעודת חוץ - אין צורך להוכיח מעמדו של המקיים [סעיפים 30-31 לפקודה]
- הוכחת תעודות ציבוריות [ סעיף 32 לפקודה]
- תעודת אישור של נציג ישראלי [סעיף 33 לפקודה]
- חזקות על תעודות ישראליות[סעיף 34 לפקודה]
- רשומות - ראיה [סעיף 34א לפקודה]
- תאריך הפרסום של "רשומות [סעיף 34ב לפקודה]
- רשומה מוסדית-הגדרות [סעיף 35 לפקודה]
- קבילות רשומה מוסדית [סעיף 36 לפקודה]
- אי כפיית הגשה של רשומה מוסדית של תאגיד בנקאי [סעיף 38 לפקודה]
- רשות עיון ברשומה מוסדית בתאגיד בנקאי [סעיף 39 לפקודה]
- חוות דעת של מומחה [סעיף 39א לפקודה]
- שמירת דינים [סעיף 39ב לפקודה]
- העתקי צילומים -הגדרות [סעיף 40 לפקודה]
- העתק צילומי כראיה [סעיף 41 לפקודה]
- העתק של רשומה מוסדית [סעיף 41א לפקודה]
- מעמדו של פלט [סעיף 41ב לפקודה]
- שמירת דינים [סעיף 42 לפקודה]
- קבילות פסק דין [סעיף 42א לפקודה]
- עיון בפרוטוקול ובחומר אחר [סעיף 42ב לפקודה]
- ראיות לסתירת פסק דין [סעיף 42ג לפקודה]
- ממצאים ומסקנות בתביעה אזרחית נגררת [סעיף 42ד לפקודה]
- שמירת דינים בפסק דין מרשיע - פלילי [סעיף 42ה לפקודה]
- תעודה נושנה [סעיף 43 לפקודה]
- ראיות חסויות - מבוא
- חסיון לטובת המדינה [סעיף 44 לפקודה]
- חסיון לטובת הציבור [סעיף 45 לפקודה]
- הדיון בעתירה לגילוי ראיה חסויה [סעיף 46 לפקודה]
- ראיות מפלילות [סעיף 47 לפקודה]
- עדות עורך דין [סעיף 48 לפקודה]
- עדות רופא [סעיף 49 לפקודה]
- עדות פסיכולוג [סעיף 50 לפקודה]
- עדות עובד סוציאלי [סעיף 50א לפקודה]
- עדות כהן דת [סעיף 51 לפקודה]
- תחולה [סעיף 52 לפקודה]
- חסיון עיתונאי
- החסיון בהליך גישור
- משקלה של עדות [סעיף 53 לפקודה]
- הכרעה ע"פ עדות יחידה במשפט אזרחי [סעיף 54 לפקודה]
- הכרעה ע"פ עדות יחידה במשפט פלילי [סעיף 54א לפקודה]
- עדות קטין שאינו בר אחריות פלילית [סעיף 55 לפקודה]
- ראיה שנתקבלה שלא כדין [סעיף 56 לפקודה]
- ראיות סותרות [סעיף 57 לפקודה]
- חזקת יצרן [סעיף 57א לפקודה]
- חזקת זמן ייצור [סעיף 57א1 לפקודה]
- הדין הוא כמפורסמות [סעיף 57ב לפקודה]
- המצאה ע"י הדואר [סעיף 57ג לפקודה]
- חקירה ראשית נגדית וחוזרת - מבוא
- חקירה ראשית
- חקירה נגדית
- חקירה חוזרת
- מחדלים ומעשים בניהול ההליך המשפטי
- הימנעות נאשם מלהעיד
- בדרך הנראית לו הטובה ביותר לעשיית משפט צדק
- עתירה מנהלית-ראיות [תקנה 15 סדרי דין לבתי משפט לעניינים מינהליים]
- מפקח הדן בסכסוך רשאי לסטות מדיני הראיות [סעיף 75 לחוק המקרקעין]
- נזק ראייתי במשפט האזרחי - מבוא
- דוקטרינת הנזק הראייתי
- הפן הדיוני-ראייתי
- הפן הנזיקי-מהותי
- דיני נזיקין
- קיומו של נזק ראייתי שנגרם ברשלנות
- גרם נזק ראייתי בגין נזקי גוף במסגרת יחסי עובד מעביד
- מעוולים בנפרד שגרמו לנזק אחד שאיננו ניתן לחלוקה
- שיהוי,התיישנות ונזק ראייתי
- רשלנות עורכי דין
- נזק ראייתי במשפט הפלילי - מבוא
- אופיים של מחדלי החקירה וריפוי המחדל
- אבחנה בין מחדלי חקירה לאי מיצוי כיווני חקירה
- רשויות החקירה והחובות המוטלין עליהן
- דוגמאות ותקדימים
הכרעה ע"פ עדות יחידה במשפט אזרחי [סעיף 54 לפקודה]
סעיף 54 לפקודת הראיות (נוסח חדש), התשל"א-1971 קובע כדלקמן:"54. הכרעה על-פי עדות יחידה במשפט אזרחי
פסק בית-משפט במשפט אזרחי באחד המקרים שלהלן על-פי עדות יחידה שאין לה סיוע, והעדות אינה הודיית בעל דין, יפרט בהחלטתו מה הניע אותו להסתפק בעדות זו; ואלה המקרים:
(1) העדות היא של קטין למטה מגיל 14;
(2) העדות היא של בעל דין או של בן-זוגו, ילדו, הורו, אחיו או אחותו של בעל דין;
(3) העדות היא של אדם המעוניין בתוצאות המשפט לטובת בעל הדין שקרא אותו להעיד;
(4) התובענה היא נגד עזבון, קטין, חולה נפש או נעדר;
(5) נסיבות אחרות שבהן דרוש, לדעת בית-המשפט, פירוט כאמור."
סעיף 54 לפקודת הראיות קובע חובת הנמקה, בהתקיים שני התנאים:
האחד, כאשר בית-המשפט פוסק על-פי עדות יחידה שאין לה סיוע, ואין היא הודאת בעל הדין {אשר במשפט אזרחי די בה כדי לבסס חיוב}.
השני, כאשר המדובר באחד מאותם מקרים המנויים בסעיף הנ"ל.
סעיף 54 לפקודת הראיות אינו מונע הכרעה שיפוטית על-פי עדות יחידה, ואולם אם מבקש בית-המשפט, במשפט אזרחי, לפסוק באחד מן המקרים המפורטים בו, על-פי עדות יחידה שאין לה סיוע, והעדות היחידה האמורה אינה הודאת בעל הדין, עליו לפרט בהחלטתו מה הניע אותו להסתפק בעדות זו.
במילים אחרות, בית-המשפט רשאי לפסוק גם על-פי עדות יחידה ללא סיוע, אולם במקרים המפורטים בסעיף 54 לפקודת הראיות עליו לנמק בפירוט מה הניעו לסמוך הכרעתו על העדות היחידה האמורה {ע"א 224/78 חמישה יוד תכשיטנים בע"מ, פ"ד לג(2), 90, 93 (1979); ת"א (רמ') 4890-07 יעקב רונן נ' כץ משלוח בינעירוני מהיר בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (2012); ת"א (יר') 13654-07 רון מרה נ' איילון חברה לביטוח בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (2012); ת"ק (ת"א) 33197-04-11 אבי דוד נ' אילן יצחק פניגר, פורסם באתר האינטרנט נבו (2011); ת"ק (ת"א) 8759-08-10 ראובן בלייוייס נ' גיא יפת, פורסם באתר האינטרנט נבו (2011); ת"ק (עכו) 18397-06-10 משה טל נ' לאה לוציה קורינפילד, פורסם באתר האינטרנט נבו (2010)}.
כאשר עסקינן בעדות יחידה של בעל דין, כמשמעה בסעיף 54 לפקודת הראיות, בית-המשפט מצווה לנהוג בזהירות יתירה בטרם אימוצה {ת"א (חי') 719/96 דיאב נ' בנק ערבי ישראלי בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (2002); ע"א 295/89 רוזנברג נ' מלאכי, פ"ד מו(1), 733 (1992); ע"א 761/79 פינקל נ' הדר חברה לביטוח בע"מ, פ"ד לה(2), 48 (1980); ת"א (ת"א) 2879/99 כהן נ' כהן, פורסם באתר האינטרנט נבו (2011); ת"א (חי') 1130/05 אבו סבית נ' כלל חברה לביטוח בע"מ-ת"א, פורסם באתר האינטרנט נבו (2008); ת"א (ת"א) 1710/05 הלר נ' כהן, פורסם באתר האינטרנט נבו (2009); ע"א 1548/96 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' לופו, פורסם באתר האינטרנט נבו (2000); ת"א (ת"א) 1950/01 בנק המזרחי טפחות בע"מ נ' קרליץ, פורסם באתר האינטרנט נבו (2008); ת"א (ב"ש) 7162/99 אלן נ' ביטוח ישיר, פורסם באתר האינטרנט נבו (2003); ת"א (חי') 961/02 פיאד נ' סאלח, פורסם באתר האינטרנט נבו (2003); ע"א (חי') 4367/07 ש.א.ח.פ הנדסה בע"מ נ' אלדין, פורסם באתר האינטרנט נבו (2008), ת"א (חי') 5812-06-08 וקנין מרסל נ' איי. אס. אס. - אשמרת בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (2013); תא"מ (חי') 55435-08-10 אורן דה כהן נ' מעין ארליך, פורסם באתר האינטרנט נבו (2013)}.
כאשר בית-המשפט בוחן עדות יחידה של בעל דין עליו להקפיד הקפדה יתירה מכפי שנדרש מתובע אחר {ע"א (נצ') 1029/06 תעבורה מיכל מלט בע"מ נ' בני רושקנסקי, פורסם באתר האינטרנט נבו (2006); ת"א (ת"א) 3559-09-09 יעקב ידגר נ' יאיר רביץ, פורסם באתר האינטרנט נבו (2012)}.
הדרישה ליתן נימוקים, כאמור בסעיף 54 לפקודת הראיות, אינה דרישה פורמאלית, אלא, דרישה מהותית {ע"א 69/75 פלונית נ' אלמוני, פ"ד לא(1), 203, 212 (1976)}.
בית-המשפט בהחלטתו אינו חייב לציין בפסק-דינו כי הסתמך על הוראת סעיף 54 לפקודת הראיות. כלומר, אין נפקות לכך שבית-המשפט לא הזכיר בפסק-הדין את סעיף 54 לפקודת הראיות ודי בכך שנימק כחוק מדוע פסק על-פי עדות יחידה בנסיבות שהסעיף האמור מדבר בהן {ע"א 192/86 סולי מנפור נ' יעקב אבן, פ"ד מב(3), 303 (1988)}.
במקרה והעדות היחידה אינה משמשת בסיס לקביעת ממצא פוזיטיבי, אלא אך מקימה ספק ממנו רשאי בעל הדין ליהנות, לא קמה "חובת הנמקה", שכן, חובת ההנמקה מחייבת מקום שבית-המשפט נדרש "לפסוק" על-פי העדות היחידה {ע"א 231/72 עזבון אלמליח נ' ישראל זוטא, פ"ד כז(1), 679, 681 (1973)}.
מקום שמצוי "דבר לחיזוק", יש בכך כדי לצאת ידי חובת ההנמקה {ת"א (יר') 8401/07 שלמה קאופלר - ב"כ עו"ד עמוס אגרון, עו"ד מיכאל בן עדי נ' קרנית קרן פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, פורסם באתר האינטרנט נבו (2010)}.
מתן אמון מלא בגירסת בעל הדין כשלעצמה יכולה להוות הנמקה מספקת לצורך סעיף 54 לפקודת הראיות {ת"א (חד') 10760-12-10 שי שלומי פרנקו נ' הראל חברה לביטוח בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (2013)}.
כלומר, מתן אמון מוחלט בעדות בעל דין תוך העדפת עדותו על עדות הצד שכנגד מהווה טעם מספיק לצורך הכרעה על סמך עדות יחידה של בעל דין. יפים לעניין זה דברי בית-המשפט ב- ע"א 231/72 {עזבון המנוח שמעון אלמליח נ' ישראל זוטא ואח, פ"ד כז(1), 679 (1973)} לפיהם:
"הטרידה אותנו שאלה אחרת, העולה מסעיף 54 של פקודת הראיות (נוסח חדש), התשל"א-1971, שלפיו חייב בית-המשפט במשפט אזרחי לפרט בהחלטתו במקרים מסויימים מה הניע אותו להסתפק בעדות יחידה, שאין לה סיוע. אחד המקרים הללו הוא, לפי סעיף-קטן (2), כאשר העדות היא של בעל דין. המקרה שלפנינו נכנס לגדר ההוראה זאת, כי השופט המלומד ביסס את ממצאיו בדבר מידת אחריותו של המשיב על עדותו היחידה של הלה. לא מצאנו בפסק-הדין פירוט של הטעם או הטעמים שהניעו את השופט המלומד לבסס את פסיקתו על עדות יחידה זו. בדחיית עדותו הנוגדת של העד נסים, תוך מתן נימוקים לחוסר נכונותו של השופט לסמוך על עדות זו, ובהעדפת עדותו של המשיב על עדותו של נסים, עדיין אין לראות פירוט מספיק כמצוות הסעיף 54. יכול להיות שאילו פירט השופט המלומד שקבלת העדות היחידה של המשיב נבעה לא רק מנטיה להעדיף את העדות הזאת על פני עדותו של נסים אלא על אמון מלא בנכונות העדות של המשיב, די היה בכך כדי לצאת ידי חובת הסעיף."
{ראה גם ת"א (חי') 5589-10-09 בנימין פילובסקי עו"ד נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (2012)}.
ב- ת"א (ת"א-יפו) 179222/02 {חג'ג' חיים נ' הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ ואח', תק-של 2005(1), 11525, 11526 (2005)} קבע בית-המשפט כי במקרה דנן אינו יכול לקבוע ממצאים עובדתיים, בדבר אירוע התאונה הראשונה, על-סמך עדותו היחידה של התובע, אשר התגלו בה סתירות ופרצות שלא ניתן לישבן.
ב- ת"א (חד') 31821-01-10 {איגור רוזנבאום נ' דן - חברה לתחבורה ציבורית בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (2013)} קבע בית-המשפט כי נוכח הספקות הרבים בגירסת התובע, ודאי שאינו יכול להסתמך על עדותו של התובע לצורך הכרעה בתיק.
ב- ת"א (חי') 28716-09-10 {ליטל דרי נ' חברת פרטנר תקשורת בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (2012)} קבע בית-המשפט כי במקרה דנן עדותו של התובע במשפט נתמכת במסמך אשר נערך על-ידי הנתבעת עצמה המתעד את פניותיו אליה במועדים הרלוונטיים לתביעה, נספח א' לתצהיר התובע, מוצג ת/1.
במוצג זה מצא בית-המשפט תימוכין לגירסת התובע במשפט ואין ספק כי מדובר בסיוע משמעותי כנדרש בסעיף 54 לפקודת הראיות.
ראה גם: ה"פ (מרכז) 24723-10-15 עליזה ביזבי נ' זנט פחימה, תק-מח 2016(2), 33868 (2016); ת"א (ת"א) 1839/07 מיס אל שותפות נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ, תק-מח 2016(2), 27392 (2016).