דיני הראיות -הלכה למעשה
הפרקים שבספר:
- פתח דבר
- הקדמה
- סמכות להזמין עדים [סעיף 1 לפקודה]
- הכל כשרים להעיד [סעיף 2 לפקודה]
- סייג לעדותם של בני זוג - הורה וילד [סעיפים 3 ו-4 לפקודה]
- עדות מותרת [סעיף 5 לפקודה]
- עדות לזכות בן משפחה-ראיה לחובתו [סעיף 6 לפקודה]
- עדות לעצמו או ליריב [סעיף 7 לפקודה]
- הגדרות [סעיף 8 לפקודה]
- אימרת עד בעת ביצוע עבירה - רם גסטה [סעיף 9 לפקודה]
- אימרה של קורבן אלימות [סעיף 10 לפקודה]
- אימרת עד מחוץ לבית המשפט [סעיף 10א לפקודה]
- קבלת אימרה בהסכמה [סעיף 10ב לפקודה]
- שמירת דינים [סעיף 10ג לפקודה]
- הוכחת אימרה של נאשם [סעיף 11 לפקודה]
- הודיה [סעיף 12 לפקודה]
- גביית עדות ע"י שלוח במשפט אזרחי [סעיף 13 לפקודה]
- עדות מחוץ למדינה במשפט פלילי [סעיף 14 לפקודה]
- תצהירים כללי
- ההבדל בין מצהיר בהליך עיקרי לבין מצהיר בהליך ביניים
- מהו הדין באשר למותו של המצהיר
- חשיבות אימות התצהיר - ומתן האזהרה ע"י עורך הדין
- מהו דין תצהיר שנחתם על החלק
- מהם "הפרטים" שעל המצהיר לכלול בתצהירו
- תחולת הדין הפלילי
- חקירה בעל-פה
- שבועות [סעיפים 18-19 לפקודה]
- ראיה לפעולת הממשלה [סעיף 19א לפקודה]
- חוות דעת מומחה ודעת רופא [סעיף 20 לפקודה]
- חזקת חתימה [סעיף 21 לפקודה]
- חוות דעת ותעודת רופא שנעשו מחוץ לישראל [סעיף 22 לפקודה]
- תעודת עובד הציבור [סעיף 23 לפקודה]
- צורת חוות הדעת והגשתה [סעיפים 24-25 לפקודה]
- חקירה בעל-פה [סעיף 26 לפקודה]
- שמירת זכויות וסמכויות והגדרה [סעיפים 27-28 לפקודה]
- תעודות ציבוריות ונכריות -הגדרה
- הוכחת תעודת חוץ - אין צורך להוכיח מעמדו של המקיים [סעיפים 30-31 לפקודה]
- הוכחת תעודות ציבוריות [ סעיף 32 לפקודה]
- תעודת אישור של נציג ישראלי [סעיף 33 לפקודה]
- חזקות על תעודות ישראליות[סעיף 34 לפקודה]
- רשומות - ראיה [סעיף 34א לפקודה]
- תאריך הפרסום של "רשומות [סעיף 34ב לפקודה]
- רשומה מוסדית-הגדרות [סעיף 35 לפקודה]
- קבילות רשומה מוסדית [סעיף 36 לפקודה]
- אי כפיית הגשה של רשומה מוסדית של תאגיד בנקאי [סעיף 38 לפקודה]
- רשות עיון ברשומה מוסדית בתאגיד בנקאי [סעיף 39 לפקודה]
- חוות דעת של מומחה [סעיף 39א לפקודה]
- שמירת דינים [סעיף 39ב לפקודה]
- העתקי צילומים -הגדרות [סעיף 40 לפקודה]
- העתק צילומי כראיה [סעיף 41 לפקודה]
- העתק של רשומה מוסדית [סעיף 41א לפקודה]
- מעמדו של פלט [סעיף 41ב לפקודה]
- שמירת דינים [סעיף 42 לפקודה]
- קבילות פסק דין [סעיף 42א לפקודה]
- עיון בפרוטוקול ובחומר אחר [סעיף 42ב לפקודה]
- ראיות לסתירת פסק דין [סעיף 42ג לפקודה]
- ממצאים ומסקנות בתביעה אזרחית נגררת [סעיף 42ד לפקודה]
- שמירת דינים בפסק דין מרשיע - פלילי [סעיף 42ה לפקודה]
- תעודה נושנה [סעיף 43 לפקודה]
- ראיות חסויות - מבוא
- חסיון לטובת המדינה [סעיף 44 לפקודה]
- חסיון לטובת הציבור [סעיף 45 לפקודה]
- הדיון בעתירה לגילוי ראיה חסויה [סעיף 46 לפקודה]
- ראיות מפלילות [סעיף 47 לפקודה]
- עדות עורך דין [סעיף 48 לפקודה]
- עדות רופא [סעיף 49 לפקודה]
- עדות פסיכולוג [סעיף 50 לפקודה]
- עדות עובד סוציאלי [סעיף 50א לפקודה]
- עדות כהן דת [סעיף 51 לפקודה]
- תחולה [סעיף 52 לפקודה]
- חסיון עיתונאי
- החסיון בהליך גישור
- משקלה של עדות [סעיף 53 לפקודה]
- הכרעה ע"פ עדות יחידה במשפט אזרחי [סעיף 54 לפקודה]
- הכרעה ע"פ עדות יחידה במשפט פלילי [סעיף 54א לפקודה]
- עדות קטין שאינו בר אחריות פלילית [סעיף 55 לפקודה]
- ראיה שנתקבלה שלא כדין [סעיף 56 לפקודה]
- ראיות סותרות [סעיף 57 לפקודה]
- חזקת יצרן [סעיף 57א לפקודה]
- חזקת זמן ייצור [סעיף 57א1 לפקודה]
- הדין הוא כמפורסמות [סעיף 57ב לפקודה]
- המצאה ע"י הדואר [סעיף 57ג לפקודה]
- חקירה ראשית נגדית וחוזרת - מבוא
- חקירה ראשית
- חקירה נגדית
- חקירה חוזרת
- מחדלים ומעשים בניהול ההליך המשפטי
- הימנעות נאשם מלהעיד
- בדרך הנראית לו הטובה ביותר לעשיית משפט צדק
- עתירה מנהלית-ראיות [תקנה 15 סדרי דין לבתי משפט לעניינים מינהליים]
- מפקח הדן בסכסוך רשאי לסטות מדיני הראיות [סעיף 75 לחוק המקרקעין]
- נזק ראייתי במשפט האזרחי - מבוא
- דוקטרינת הנזק הראייתי
- הפן הדיוני-ראייתי
- הפן הנזיקי-מהותי
- דיני נזיקין
- קיומו של נזק ראייתי שנגרם ברשלנות
- גרם נזק ראייתי בגין נזקי גוף במסגרת יחסי עובד מעביד
- מעוולים בנפרד שגרמו לנזק אחד שאיננו ניתן לחלוקה
- שיהוי,התיישנות ונזק ראייתי
- רשלנות עורכי דין
- נזק ראייתי במשפט הפלילי - מבוא
- אופיים של מחדלי החקירה וריפוי המחדל
- אבחנה בין מחדלי חקירה לאי מיצוי כיווני חקירה
- רשויות החקירה והחובות המוטלין עליהן
- דוגמאות ותקדימים
הדיון בעתירה לגילוי ראיה חסויה [סעיף 46 לפקודה]
סעיף 46 לפקודת הראיות (נוסח חדש), התשל"א-1971 קובע כדלקמן:"46. הדיון בעתירה לגילוי ראיה חסויה
(א) הדיון בעתירה לגילוי ראיה לפי סעיפים 44 או 45 יהיה בדלתיים סגורות; לשם החלטה בעתירה רשאי השופט של בית-המשפט העליון או בית-המשפט, לפי העניין, לדרוש שהראיה או תכנה יובאו לידיעתו, ורשאי הוא לקבל הסברים מהיועץ המשפטי לממשלה או מנציגו ומנציג המשרד הממשלתי הנוגע בדבר, אף בהיעדר יתר בעלי הדין.
(ב) שר המשפטים רשאי להתקין תקנות סדרי דין לדיון בעתירה לפי סעיפים 44 ו- 45 וסעיף זה."
בחינת עתירה לגילוי ראיה נעשית באופן דו-שלבי.
בשלב הראשון, בית-המשפט בוחן אם החומר החסוי נכלל בגדר העניינים שהוגדרו כחסויים על-פי תעודת החסיון. אם התשובה חיובית, ייבחנו בשלב השני משקלן של הראיות החסויות ומידת חשיבותן לטיעוני העותר. אם מדובר בראיה חיונית, יש להורות על חשיפתה {ראה גם בש"פ 8813/15 פלוני נ' מדינת ישראל, תק-על 2016(1), 9005 (2016)}.
באשר לראיות אחרות, נקבע ב- בש"פ 3791/09 {נבאהין נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (2009)}, כי יש לערוך איזון בין התועלת של העותר מחשיפת הראיה לבין הפגיעה הצפויה למערך המודיעין והתנהלות בית הסוהר מחשיפתה {ראה גם עת"א (מרכז) 36457-05-11 ירון אנג'ל נ' שירות בתי הסוהר, פורסם באתר האינטרנט נבו (2011)}.
הדיון בעתירה לגילוי ראיה לפי סעיפים 44 או 45 לפקודת הראיות יהיה בדלתיים סגורות.
דיון בעתירה יהיה בדלתיים סגורות הינו חריג לעקרון היסוד במשפט הישראלי בדבר פומביות הדיון. על עקרון הפומביות והקורלציה בין עיקרון זה לבין הדיון בדלתיים סגורות ראה למשל ע"פ 334/81 {דוד הגינזר נ' מדינת ישראל, פ"ד לו(1), 827 (1982)}.
בסמכותו של בית-המשפט הדן בעתירה לגילוי ראיה לפי סעיפים 44 או 45 לפקודת הראיות לדרוש כי הראיה ותוכנה תובא לידיעתו ולעיונו {ע"פ 1152/91 סעיד בן אסמעיל סיקסיק נ' מדינת ישראל, פ"ד מו(5), 8 (1992); ב"ש 838/84 ליבני ואח' נ' מדינת ישראל, פ"ד לח(3), 729 (1984); ב"ש 64/87 ואנונו נ' מדינת ישראל, פ"ד מא(3), 533 (1987); ע"פ 491/87 נקש נ' מדינת ישראל, פ"ד מב(4), 851 (1989); ע"פ 112/89 כיאל נ' מדינת ישראל, פ"ד מה(1), 459 (1991); ע"פ 1964/91 דוד בן דוד, פ"ד מו(3), 70 (1989)}.
זאת ועוד. בסמכותו של בית-המשפט לקבל הסברים מן היועץ המשפטי לממשלה או נציג המשרד הממשלתי המעורב ללא נוכחות בעלי הדין {ע"ח (יר') 26193-06-11 נור אשקר נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (2011)}.
אין בחשיפה לראיות החסויות כדי להוות עילה לפסילתו של בית-המשפט. אין כל הצדקה לכך כי כל שופט המעיין בחומר ראיות לפי סעיפים 45 ו- 46 לפקודת הראיות, חייב עם גמר העיון לפסול עצמו מהמשך הדיון.
אין בעצם חשיפת הראיות במסגרת עתירה לגילוי ראיה חסויה - בין אם עסקינן בראיה חסויה ובין אם ראיה אחרת הנדרשת לדיון בעתירה - כדי לבסס לכשעצמה חשש ממשי לכך שננעלה דעתו של בית-המשפט באשר לתוצאת המשפט, ולוקה הוא במשוא-פנים.
על הטוען כך, להוסיף ולהראות כי יש בחשיפה זו, בנסיבות העניין, כדי להצביע על משוא הפנים האמור {ע"פ 5207/00 זיאד ענאבה נ' מדינת ישראל, תק-על 2000(3), 1770 (2000); ע"פ 2406/92 סאלם בן פרג' זנון נ' מדינת ישראל, תק-על 92(2), 1269 (1992)}.
בקשה לעיון בחומר חקירה, שהוצאה בגינו תעודת חסיון, אינה אלא עתירה לגילוי ראיה, כמובנה בסעיף 46 לפקודת הראיות.
דינה של החלטה בעתירה כזאת כדין כל החלטת ביניים במשפט פלילי, שהדרך להשיג עליה היא במסגרת הערעור על הכרעת הדין {בג"צ 777/89 חמד נ' שר המשטרה, פ"ד מד(3), 837 (1989); בג"צ 5274/91 חוזה נ' שר המשטרה - מדינת ישראל, פ"ד מו(1), 724 (1992)}.
תעודת חסיון "תופסת" ומחייבת ממועד הוצאתה ואין נפקא מינה אם הוצאה לפני הגשת כתב האישום או בשלב מאוחר יותר.
הליך בדיקת הראיות החסויות נערך, כאמור, בדלתיים סגורות, וללא נוכחות הנאשם או בא-כוחו.
מכאן, שחובת תום-הלב המוטלת על התביעה הינה גבוהה ביותר ועליה לגלות את מלוא הראיות הקיימות לכל רוחבן ואורכן על-מנת שבית-המשפט יוכל להגיע למסקנה הנאותה וללא כל פגיעה בזכותו של הנאשם להגנה ראויה {ע"פ 4765/98 נידאל אבו סעדה נ' מדינת ישראל, תק-על 99(1), 1380 (1999); ת"פ (ק"ג) 42162-07-11 מדינת ישראל נ' סעדיה מאיר ביטון, פורסם באתר האינטרנט נבו (2011)}.
ב- רע"ב 5289/15 {פלוני נ' מדינת ישראל - ועדת השחרורים, תק-על 2016(1), 7427 (2016)} תיאר בית-המשפט מסלול אחר לעיון בחומר הסודי בקבעו:
"לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, בהחלטת הוועדה ובפסק-דינו של בית-המשפט המחוזי, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות. בכל הנוגע לטענותיו של המבקש בדבר העיון בחומר החסוי, הרי שלא נפל כל פגם בפסק-דינו של בית-המשפט המחוזי. בניגוד לעתירות אסיר אחרות, המוגשות מכוח סעיף 62א(א) לפקודת בתי הסוהר (נוסח חדש), התשל"ב-1971 (להלן: "פקודת בתי הסוהר"), עתירה נגד החלטתה של ועדת שחרורים מתנהלת לפי הוראות הדין המיוחד של חוק שחרור על תנאי (וראו לעניין זה את סעיף 62א(ג) לפקודת בתי הסוהר). סעיף 36 לחוק שחרור על תנאי קובע מפורשות: "הוראות סעיפים 44 עד 46 לפקודת הראיות (נוסח חדש), התשל"א-1971, לא יחולו על דיוני הועדה, ועל עתירה, בקשת רשות ערעור וערעור לפי חוק זה". דהיינו, חוק שחרור על תנאי קובע מסלול מיוחד לעיון בחומר סודי במסגרת הוועדה ובמסגרת עתירה נגד החלטת הוועדה לבית-המשפט, המוחרג מתחולתן של ההוראות העוסקות בתעודות חיסיון בפקודת הראיות. האבחנה בין הדין החל על עתירת אסיר לבין הדין החל על עתירה נגד החלטת ועדת השחרורים אף מספקת את המענה לתהייתו של המבקש כיצד ייתכן שמידע שנחסה מפני בית-המשפט בהליך קודם נחשף בפניו עתה. בהתאם לכל האמור, לפי הוראות סעיף 17 לחוק שחרור על תנאי, הייתה הוועדה רשאית לעיין בחומר החסוי שהוגש לה, אף אם הוצאה לגביו תעודת חיסיון במסגרת הליך אחר; וכך גם בית-המשפט המחוזי היה מוסמך לעיין בחומר במסגרת עתירתו של המבקש נגד החלטת הוועדה, בהתאם להוראת סעיף 26 לחוק. לפיכך, השאלה העקרונית אותה ניסה לעורר המבקש היא למעשה שאלה אשר ניתנה לה תשובה ברורה בחוק."