דיני הראיות -הלכה למעשה
הפרקים שבספר:
- פתח דבר
- הקדמה
- סמכות להזמין עדים [סעיף 1 לפקודה]
- הכל כשרים להעיד [סעיף 2 לפקודה]
- סייג לעדותם של בני זוג - הורה וילד [סעיפים 3 ו-4 לפקודה]
- עדות מותרת [סעיף 5 לפקודה]
- עדות לזכות בן משפחה-ראיה לחובתו [סעיף 6 לפקודה]
- עדות לעצמו או ליריב [סעיף 7 לפקודה]
- הגדרות [סעיף 8 לפקודה]
- אימרת עד בעת ביצוע עבירה - רם גסטה [סעיף 9 לפקודה]
- אימרה של קורבן אלימות [סעיף 10 לפקודה]
- אימרת עד מחוץ לבית המשפט [סעיף 10א לפקודה]
- קבלת אימרה בהסכמה [סעיף 10ב לפקודה]
- שמירת דינים [סעיף 10ג לפקודה]
- הוכחת אימרה של נאשם [סעיף 11 לפקודה]
- הודיה [סעיף 12 לפקודה]
- גביית עדות ע"י שלוח במשפט אזרחי [סעיף 13 לפקודה]
- עדות מחוץ למדינה במשפט פלילי [סעיף 14 לפקודה]
- תצהירים כללי
- ההבדל בין מצהיר בהליך עיקרי לבין מצהיר בהליך ביניים
- מהו הדין באשר למותו של המצהיר
- חשיבות אימות התצהיר - ומתן האזהרה ע"י עורך הדין
- מהו דין תצהיר שנחתם על החלק
- מהם "הפרטים" שעל המצהיר לכלול בתצהירו
- תחולת הדין הפלילי
- חקירה בעל-פה
- שבועות [סעיפים 18-19 לפקודה]
- ראיה לפעולת הממשלה [סעיף 19א לפקודה]
- חוות דעת מומחה ודעת רופא [סעיף 20 לפקודה]
- חזקת חתימה [סעיף 21 לפקודה]
- חוות דעת ותעודת רופא שנעשו מחוץ לישראל [סעיף 22 לפקודה]
- תעודת עובד הציבור [סעיף 23 לפקודה]
- צורת חוות הדעת והגשתה [סעיפים 24-25 לפקודה]
- חקירה בעל-פה [סעיף 26 לפקודה]
- שמירת זכויות וסמכויות והגדרה [סעיפים 27-28 לפקודה]
- תעודות ציבוריות ונכריות -הגדרה
- הוכחת תעודת חוץ - אין צורך להוכיח מעמדו של המקיים [סעיפים 30-31 לפקודה]
- הוכחת תעודות ציבוריות [ סעיף 32 לפקודה]
- תעודת אישור של נציג ישראלי [סעיף 33 לפקודה]
- חזקות על תעודות ישראליות[סעיף 34 לפקודה]
- רשומות - ראיה [סעיף 34א לפקודה]
- תאריך הפרסום של "רשומות [סעיף 34ב לפקודה]
- רשומה מוסדית-הגדרות [סעיף 35 לפקודה]
- קבילות רשומה מוסדית [סעיף 36 לפקודה]
- אי כפיית הגשה של רשומה מוסדית של תאגיד בנקאי [סעיף 38 לפקודה]
- רשות עיון ברשומה מוסדית בתאגיד בנקאי [סעיף 39 לפקודה]
- חוות דעת של מומחה [סעיף 39א לפקודה]
- שמירת דינים [סעיף 39ב לפקודה]
- העתקי צילומים -הגדרות [סעיף 40 לפקודה]
- העתק צילומי כראיה [סעיף 41 לפקודה]
- העתק של רשומה מוסדית [סעיף 41א לפקודה]
- מעמדו של פלט [סעיף 41ב לפקודה]
- שמירת דינים [סעיף 42 לפקודה]
- קבילות פסק דין [סעיף 42א לפקודה]
- עיון בפרוטוקול ובחומר אחר [סעיף 42ב לפקודה]
- ראיות לסתירת פסק דין [סעיף 42ג לפקודה]
- ממצאים ומסקנות בתביעה אזרחית נגררת [סעיף 42ד לפקודה]
- שמירת דינים בפסק דין מרשיע - פלילי [סעיף 42ה לפקודה]
- תעודה נושנה [סעיף 43 לפקודה]
- ראיות חסויות - מבוא
- חסיון לטובת המדינה [סעיף 44 לפקודה]
- חסיון לטובת הציבור [סעיף 45 לפקודה]
- הדיון בעתירה לגילוי ראיה חסויה [סעיף 46 לפקודה]
- ראיות מפלילות [סעיף 47 לפקודה]
- עדות עורך דין [סעיף 48 לפקודה]
- עדות רופא [סעיף 49 לפקודה]
- עדות פסיכולוג [סעיף 50 לפקודה]
- עדות עובד סוציאלי [סעיף 50א לפקודה]
- עדות כהן דת [סעיף 51 לפקודה]
- תחולה [סעיף 52 לפקודה]
- חסיון עיתונאי
- החסיון בהליך גישור
- משקלה של עדות [סעיף 53 לפקודה]
- הכרעה ע"פ עדות יחידה במשפט אזרחי [סעיף 54 לפקודה]
- הכרעה ע"פ עדות יחידה במשפט פלילי [סעיף 54א לפקודה]
- עדות קטין שאינו בר אחריות פלילית [סעיף 55 לפקודה]
- ראיה שנתקבלה שלא כדין [סעיף 56 לפקודה]
- ראיות סותרות [סעיף 57 לפקודה]
- חזקת יצרן [סעיף 57א לפקודה]
- חזקת זמן ייצור [סעיף 57א1 לפקודה]
- הדין הוא כמפורסמות [סעיף 57ב לפקודה]
- המצאה ע"י הדואר [סעיף 57ג לפקודה]
- חקירה ראשית נגדית וחוזרת - מבוא
- חקירה ראשית
- חקירה נגדית
- חקירה חוזרת
- מחדלים ומעשים בניהול ההליך המשפטי
- הימנעות נאשם מלהעיד
- בדרך הנראית לו הטובה ביותר לעשיית משפט צדק
- עתירה מנהלית-ראיות [תקנה 15 סדרי דין לבתי משפט לעניינים מינהליים]
- מפקח הדן בסכסוך רשאי לסטות מדיני הראיות [סעיף 75 לחוק המקרקעין]
- נזק ראייתי במשפט האזרחי - מבוא
- דוקטרינת הנזק הראייתי
- הפן הדיוני-ראייתי
- הפן הנזיקי-מהותי
- דיני נזיקין
- קיומו של נזק ראייתי שנגרם ברשלנות
- גרם נזק ראייתי בגין נזקי גוף במסגרת יחסי עובד מעביד
- מעוולים בנפרד שגרמו לנזק אחד שאיננו ניתן לחלוקה
- שיהוי,התיישנות ונזק ראייתי
- רשלנות עורכי דין
- נזק ראייתי במשפט הפלילי - מבוא
- אופיים של מחדלי החקירה וריפוי המחדל
- אבחנה בין מחדלי חקירה לאי מיצוי כיווני חקירה
- רשויות החקירה והחובות המוטלין עליהן
- דוגמאות ותקדימים
רשות עיון ברשומה מוסדית בתאגיד בנקאי [סעיף 39 לפקודה]
סעיף 39 לפקודת הראיות (נוסח חדש), התשל"א-1971 קובע כדלקמן:"39. רשות עיון ברשומה מוסדית של תאגיד בנקאי (תיקון: התשנ"ה)
(א) בית-המשפט רשאי, על-פי בקשת בעל דין בהליך משפטי, לצוות שהמבקש יהא רשאי, לצורך אותו הליך, לבדוק ולהעתיק כל רישום שברשומה מוסדית של תאגיד בנקאי.
(ב) צו לפי סעיף זה אפשר שיינתן בלי להזמין את התאגיד הבנקאי או כל בעל דין אחר או לאחר שהוזמנו, והצו יומצא לתאגיד הבנקאי שלושה ימים תמימים לפני הזמן שבו יש לקיים את הצו, זולת אם הורה בית-המשפט אחרת."
השימוש בסמכות הקבועה בסעיף 39 לפקודת הראיות צריך להיות זהיר, ואין לתת את הצו המבוקש נגד צד שלישי אלא בנסיבות נדירות ביותר {ע"א 174/88 גוזלן נ' קומפני פריזיאן דה פרטיסיפסיון, פ"ד מב(1), 563 (1988)}.
ב- רע"א 1917/92 {יעקב סקולר ואח' נ' ניצה ג'רבי ואח', פ"ד מז(5), 764 (1993)} קבע בית-המשפט לגבי יישומו של סעיף 39 כלהלן:
"סעיף 23 לכתב התביעה מציינים המבקשים כי לא ידועים להם כל החשבונות של המנוחים וסכומי הכסף שהיו מופקדים בהם ביום פטירת המנוחה, אך ככל שידוע להם היו קיימים החשבונות שפרטו בהמשך הסעיף.
3. לאחר הגשת התביעה (וכתבי ההגנה) הגישו המבקשים לבית-המשפט קמא "הודעה על בקשת רשות לעיין בספר בנקאי - במעמד צד אחד (לפי סעיף 39 לפקודת הראיות (נוסח חדש), תשל"א-1971)".
בקשתם של המבקשים היתה כי יורשה להם (או לבאי-כוחם) "לבדוק ולהעתיק כל רישום שבספרים בנקאיים" המתייחסים לחשבונות שהתנהלו בשלשה בנקים (משיבים 7-5) על-שם המנוח, על שמו ועל שם המשיבה מס' 1, או על שמו ועל-שם המנוחה. "זאת לגבי התקופה שממועד פתיחת החשבונות - עד היום או עד מועד סגירתם", כולל החשבונות שפורטו בסעיף 23 לכתב התביעה.
המשיבים 4-1 התנגדו לבקשה, ואת נימוקיהם השתיתו על סעיף 15א לפקודת הבנקאות (נוסח חדש) ועל חוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981.
ההחלטה שנתן בית-המשפט קמא, בה דחה בקשה זו של המבקשים, היא שעומדת לדיון בבקשה שלפנינו, אותה שמענו כאילו ניתנה רשות ערעור, ונתקיים דיון בערעור.
4. בית-המשפט קמא דחה את טענת המשיבים ככל שהיא נסמכת על סעיף 15א לפקודת הבנקאות. לדעת השופט המלומד:
"להוראה זו אין דבר עם העניין שלפני... אין מדובר כאן על סודיות מידע של לקוחות הבנק שבידי הבנק. הסעיף מבטיח סודיותו של מידע שבנק מסר לבנק ישראל. פטור מחובת הסודיות ניתן בשתי הזדמנויות: כאשר נגיד בנק ישראל סבור שהדבר דרוש לצרכי תביעה פלילית או כאשר בנק, שממנו התקבל המידע, נתן הסכמתו לגילוי המידע. באת-כוח המשיבים טענה, כי מדובר כאן בהסכמתו של הלקוח למסירת מידע על-ידי הבנק. לפירוש זה אין אחיזה לא מבחינת לשונו של החוק ולא מבחינת תכליתו..."
מסקנה זו ונימוקיה מקובלים עלי, והם מתיישבים גם עם הנאמר ב- ע"א 174/88 גוזלן נ' קומפני פריזיאן דה פרטיסיפסיון, פ"ד מב(1), 563 (להלן: "הלכת גוזלן"), כי סעיף 15א לפקודת הבנקאות "מדבר אך בידיעות ובמסמכים לפי הפקודה, והפקודה, לענייננו, אינה מתייחסת ליחסי בנק ולקוח"....
בשאלה זו פסק כי נראה שקיים הסכם מכללא בין לקוח והבנק בדבר חובת סודיות, שלפיו לא יגלה הבנק מידע המתייחס ללקוח....
סעיף 39 לפקודת הראיות (נוסח חדש) קובע אמנם כי...
אולם אין, לדעת השופט המלומד, בסעיף זה, המאפשר דרך נוחה לבנקים למסירת מידע, משום נקיטת עמדה באשר לסודיות המידע שברשות הבנק. מה עוד שחוק הגנת הפרטיות הינו חוק מאוחר יותר, "ונקבעו בו נורמות התנהגות חדשות, אשר נועדו לשנות מדרכי ההתנהגות, שהיו מקובלות עד לחקיקתו"...
היענות הבנק לדרישה של המבקשים היתה מהווה פגיעה בפרטיות. המידע שהיה מושג כך היה בלתי קביל לאור סעיף 32 לחוק הגנת הפרטיות סעיף 32 הותיר להחלטתו של בית-המשפט, מטעמים שיירשמו, את קבלתו של חומר שהושג תוך פגיעה בפרטיות. מאותם טעמים יוכל בית-משפט להורות לבנק על המצאת מידע תוך פגיעה בפרטיות. המצאת המידע בהתאם לצו של בית-משפט לפי סעיף 39, לא מהווה הפרה של חובת הסודיות של הבנק כלפי לקוחו... אולם בארץ, שלא כבאנגליה, בית-המשפט המתבקש להוציא את הצו לפי סעיף 39, מוגבל מכח חוק הגנת הפרטיות.
בפני לא הובאו טעמים המצדיקים פגיעה בפרטיות לענין שיקול הדעת על-פי סעיף 32, באשר המבקשים סברו שאין עוד מכשול כלשהו בדרכם מכחו של סעיף 39 לפקודת הראיות"."
ב- ת"א (ת"א) 12853-02-14 {דרור כהן נ' רפי תורגמן, תק-מח 2014(3), 13870 (2014)} קבע בית-המשפט:
"כאמור, המבקש הוסיף ובקש כי בית-המשפט יורה על עיון במסמכים מכוח סעיף 39 לפקודת הראיות - מסמכי הבנק של חברת ר.א, שהמבקש עותר כי בית-המשפט יורה למבקש לבדוק אותם ולהעתיק מהם כל רישום שברשומה מוסדית של תאגיד בנקאי, ואת המסמכים המצויים בתיקי הבנקים בחשבונות חברת ר.א.
לגישתו של המבקש, חשבונות אלה מסתירים ככל הנראה קנוניה שנעשתה על-ידי המשיב באמצעות ר.א. כלפי המבקש והחברה. גילוי המסמכים ימנע את הצורך להעיד את פקיד הבנק. עוד נטען כי יש לבחון את הבקשה כאילו התבקשה נגד המשיב לגבי מסמכים המצויים אצל צד ג'. ר.א. אינה יכולה ליהנות מהגנת חוק הגנת הפרטיות (בהיותה תאגיד), וממילא מדובר בחברה שהיא בשליטה מלאה של המשיב.
25. המשיב טען כי בקשה בהתאם לסעיף 39 הנ"ל לפקודת הראיות היא חריגה. לטענת המשיב, אין טענה כי חשבונה של ר.א. הוא למעשה חשבון של החברה או חשבונו של המשיב, או כי המשיב העביר כספים לחשבון זה שלא בתום-לב.
26. אכן, חברת ר.א. היא חברה בשליטת המשיב ולכן הבקשה דנן אינה בעלת משמעות מרחיקת לכת כפי שהיא היתה לו היה מדובר בחשבון בנק של מי שהוא זר להליך. אף על-פי כן, אני סבורה כי אין עדיין הכרח בשלב זה לקבל את בקשת המבקש מכוח סעיף 39 לפקודת הראיות. זאת משום שיתכן שהעיון בכל המסמכים נושא בקשת המבקש לעיון במסמכים ספציפיים, ייתר בקשה זו. אם לאחר העיון ביתר המסמכים יהיה המבקש סבור כי יש הכרח בבקשה, הוא יהיה רשאי לפנות בהקשר זה פעם נוספת לבית-המשפט ובקשתו תידון - אם תוגש - בהתאם לנסיבותיה."