דיני הראיות -הלכה למעשה
הפרקים שבספר:
- פתח דבר
- הקדמה
- סמכות להזמין עדים [סעיף 1 לפקודה]
- הכל כשרים להעיד [סעיף 2 לפקודה]
- סייג לעדותם של בני זוג - הורה וילד [סעיפים 3 ו-4 לפקודה]
- עדות מותרת [סעיף 5 לפקודה]
- עדות לזכות בן משפחה-ראיה לחובתו [סעיף 6 לפקודה]
- עדות לעצמו או ליריב [סעיף 7 לפקודה]
- הגדרות [סעיף 8 לפקודה]
- אימרת עד בעת ביצוע עבירה - רם גסטה [סעיף 9 לפקודה]
- אימרה של קורבן אלימות [סעיף 10 לפקודה]
- אימרת עד מחוץ לבית המשפט [סעיף 10א לפקודה]
- קבלת אימרה בהסכמה [סעיף 10ב לפקודה]
- שמירת דינים [סעיף 10ג לפקודה]
- הוכחת אימרה של נאשם [סעיף 11 לפקודה]
- הודיה [סעיף 12 לפקודה]
- גביית עדות ע"י שלוח במשפט אזרחי [סעיף 13 לפקודה]
- עדות מחוץ למדינה במשפט פלילי [סעיף 14 לפקודה]
- תצהירים כללי
- ההבדל בין מצהיר בהליך עיקרי לבין מצהיר בהליך ביניים
- מהו הדין באשר למותו של המצהיר
- חשיבות אימות התצהיר - ומתן האזהרה ע"י עורך הדין
- מהו דין תצהיר שנחתם על החלק
- מהם "הפרטים" שעל המצהיר לכלול בתצהירו
- תחולת הדין הפלילי
- חקירה בעל-פה
- שבועות [סעיפים 18-19 לפקודה]
- ראיה לפעולת הממשלה [סעיף 19א לפקודה]
- חוות דעת מומחה ודעת רופא [סעיף 20 לפקודה]
- חזקת חתימה [סעיף 21 לפקודה]
- חוות דעת ותעודת רופא שנעשו מחוץ לישראל [סעיף 22 לפקודה]
- תעודת עובד הציבור [סעיף 23 לפקודה]
- צורת חוות הדעת והגשתה [סעיפים 24-25 לפקודה]
- חקירה בעל-פה [סעיף 26 לפקודה]
- שמירת זכויות וסמכויות והגדרה [סעיפים 27-28 לפקודה]
- תעודות ציבוריות ונכריות -הגדרה
- הוכחת תעודת חוץ - אין צורך להוכיח מעמדו של המקיים [סעיפים 30-31 לפקודה]
- הוכחת תעודות ציבוריות [ סעיף 32 לפקודה]
- תעודת אישור של נציג ישראלי [סעיף 33 לפקודה]
- חזקות על תעודות ישראליות[סעיף 34 לפקודה]
- רשומות - ראיה [סעיף 34א לפקודה]
- תאריך הפרסום של "רשומות [סעיף 34ב לפקודה]
- רשומה מוסדית-הגדרות [סעיף 35 לפקודה]
- קבילות רשומה מוסדית [סעיף 36 לפקודה]
- אי כפיית הגשה של רשומה מוסדית של תאגיד בנקאי [סעיף 38 לפקודה]
- רשות עיון ברשומה מוסדית בתאגיד בנקאי [סעיף 39 לפקודה]
- חוות דעת של מומחה [סעיף 39א לפקודה]
- שמירת דינים [סעיף 39ב לפקודה]
- העתקי צילומים -הגדרות [סעיף 40 לפקודה]
- העתק צילומי כראיה [סעיף 41 לפקודה]
- העתק של רשומה מוסדית [סעיף 41א לפקודה]
- מעמדו של פלט [סעיף 41ב לפקודה]
- שמירת דינים [סעיף 42 לפקודה]
- קבילות פסק דין [סעיף 42א לפקודה]
- עיון בפרוטוקול ובחומר אחר [סעיף 42ב לפקודה]
- ראיות לסתירת פסק דין [סעיף 42ג לפקודה]
- ממצאים ומסקנות בתביעה אזרחית נגררת [סעיף 42ד לפקודה]
- שמירת דינים בפסק דין מרשיע - פלילי [סעיף 42ה לפקודה]
- תעודה נושנה [סעיף 43 לפקודה]
- ראיות חסויות - מבוא
- חסיון לטובת המדינה [סעיף 44 לפקודה]
- חסיון לטובת הציבור [סעיף 45 לפקודה]
- הדיון בעתירה לגילוי ראיה חסויה [סעיף 46 לפקודה]
- ראיות מפלילות [סעיף 47 לפקודה]
- עדות עורך דין [סעיף 48 לפקודה]
- עדות רופא [סעיף 49 לפקודה]
- עדות פסיכולוג [סעיף 50 לפקודה]
- עדות עובד סוציאלי [סעיף 50א לפקודה]
- עדות כהן דת [סעיף 51 לפקודה]
- תחולה [סעיף 52 לפקודה]
- חסיון עיתונאי
- החסיון בהליך גישור
- משקלה של עדות [סעיף 53 לפקודה]
- הכרעה ע"פ עדות יחידה במשפט אזרחי [סעיף 54 לפקודה]
- הכרעה ע"פ עדות יחידה במשפט פלילי [סעיף 54א לפקודה]
- עדות קטין שאינו בר אחריות פלילית [סעיף 55 לפקודה]
- ראיה שנתקבלה שלא כדין [סעיף 56 לפקודה]
- ראיות סותרות [סעיף 57 לפקודה]
- חזקת יצרן [סעיף 57א לפקודה]
- חזקת זמן ייצור [סעיף 57א1 לפקודה]
- הדין הוא כמפורסמות [סעיף 57ב לפקודה]
- המצאה ע"י הדואר [סעיף 57ג לפקודה]
- חקירה ראשית נגדית וחוזרת - מבוא
- חקירה ראשית
- חקירה נגדית
- חקירה חוזרת
- מחדלים ומעשים בניהול ההליך המשפטי
- הימנעות נאשם מלהעיד
- בדרך הנראית לו הטובה ביותר לעשיית משפט צדק
- עתירה מנהלית-ראיות [תקנה 15 סדרי דין לבתי משפט לעניינים מינהליים]
- מפקח הדן בסכסוך רשאי לסטות מדיני הראיות [סעיף 75 לחוק המקרקעין]
- נזק ראייתי במשפט האזרחי - מבוא
- דוקטרינת הנזק הראייתי
- הפן הדיוני-ראייתי
- הפן הנזיקי-מהותי
- דיני נזיקין
- קיומו של נזק ראייתי שנגרם ברשלנות
- גרם נזק ראייתי בגין נזקי גוף במסגרת יחסי עובד מעביד
- מעוולים בנפרד שגרמו לנזק אחד שאיננו ניתן לחלוקה
- שיהוי,התיישנות ונזק ראייתי
- רשלנות עורכי דין
- נזק ראייתי במשפט הפלילי - מבוא
- אופיים של מחדלי החקירה וריפוי המחדל
- אבחנה בין מחדלי חקירה לאי מיצוי כיווני חקירה
- רשויות החקירה והחובות המוטלין עליהן
- דוגמאות ותקדימים
רשלנות עורכי דין
ב- ת"א (ת"א-יפו) 199234/02 {רימר ובניו בע"מ נ' לובצקי-בן טובים ושות' שותפות ואח', תק-של 2004(1), 7974 (2004)} נדונה תביעה כנגד משרד עורכי-דין בעילה של רשלנות מקצועית. התובעת טוענת כי נקשרה בהסכם טיפול משפטי עם משרד עורכי-הדין-הנתבעים, אשר לפיו מסרה לידיהם שיקים למשמורתם ולטיפולם לשם גבייתם בלשכת ההוצאה לפועל והעברת כספי התמורה לידיה כנגד שכר-טרחה, אשר עתיד היה להיגבות על-פי השיקים האלה. על-כן, טענה הנתבעת כי אי-השבת השיקים או מתן תמורה נגדם גרמה לה נזק כספי.התובעת טוענת כי הנתבעים גרמו לה נזק ראייתי בשל אי-החזרת השיקים אשר גרם בכך לקושי להוכחת תביעתה. לאור הנ"ל, על הנתבעים להוכיח כי לא התרשלו.
מנגד, הנתבעים טוענים כי השיקים נמסרו למשמורת בלבד והתובעת לא הביאה כל ראיה להעיד על חוזה ייצוג בינה לבינם. בנוסף טוענים הנתבעים כי התובעת לא פעלה להקטנת נזקיה.
נפסק מפי כב' השופטת שושנה אלמגור:
"התובעת מבקשת להעביר את נטל הראיה לכתפי הנתבעים להוכיח כי הם לא התרשלנו הואיל ולטענתה, הנתבעים גרמו לה נזק ראייתי: לטענתה אובדן השיקים מנע ממנה האפשרות לתבוע מכוחם ועל-כן הם צריכים לשאת בנטל הראיה להוכיח כי לא התרשלו או כי לא נגרם לה נזק...
מכאן נובע כי דוקטרינת הנזק הראייתי תחול במקרים, שבהם המעשה הרשלני של הנתבע מנע מהתובע להוכיח את תביעתו. סוגיית הנזק הראייתי לובנה בהרחבה בתביעות שעילתן רשלנות רפואית, במקרים בהם הרופאים לא טרחו לתעד כראוי את הטיפול הרפואי שבגינו נגרם הנזק ובכך סתמו את הגולל על אפשרות הניזוק להוכיח את תביעתו. בעקבות מקרים מסוג זה פותחה דוקטרינת הנזק הראייתי (לעניין יישום הדוקטרינה במקרים של רשלנות רפואית ראו ע"א 8151/98 ביאטריס שטרנברג נ' ד"ר אהרון צ'ציק, פ"ד נו(1), 539 (2001), סעיף 10 לפסק-דינו של כב' השופט א' ריבלין). יחד עם-זאת אני סבורה כי במקרה זה אין מקום להחיל את דוקטרינת הנזק הראיתי כפי שמבקשת התובעת לעשות. מחומר הראיות ומהעדויות עולה כי בפני התובעת עמדה האפשרות להציג ראיות נוספות להוכחת תביעתה, אולם היא בחרה - מטעמים השמורים עימה - להימנע מללקטן. בכך שונה מצבה של התובעת ממצבו של ניזוק אשר האפשרות היחידה, שעומדת בפניו להוכחת תביעתו נחסמה בשל התנהגותו העוולתית של המזיק, ואנמק;
לטענת התובעת, לא עלה בידה להציג מידע מפורט יותר לגבי השיקים, הואיל והחומר - בין היתר הנהלת החשבונות - שהיה עשוי לסייע לה בתביעה בגין שיקים אלו - נלקח בפשיטה של אגף המכס והמע"מ. טענה זו של התובעת לא הוכחה; לא הוכח אם ומתי היתה פשיטה של שלטונות מע"מ על משרדי התובעת, וחמור מכך לא הוכח שהתובעת ניסתה לפנות לשלטונות מס ערך מוסף בבקשה לקבל לידיה העתק המסמכים שהוחרמו. בתצהירים מטעם התובעת לא הופיע, ולו ברמז, איזכור לכך כי נעשתה פניה שכזו מטעם התובעת...
לפיכך לא שוכנעתי כי נערכה פניה לשלטונות מע"מ, או כל גוף אחר על-מנת לקבל העתקי השיקים, החשבוניות או תעודות המשלוח, אשר ישפכו אור ופרטים על רשימת השיקים. לא נותר אלא להסיק כי התובעת נמנעה, במכוון, להשיג את החומר האמור, שהוחרם על-ידי אגף המכס אך כתובתו ברורה וידועה. התנהגותה זו של התובעת מעוררת תמיהה רבה יותר לאור העובדה שיוסף העיד כי החומר שלו היה זקוק להוכחת פרטי השיקים נמצא בחומר שהוחרם:
'הייתי צריך תעודות משלוח, חשבוניות, זהו בעיקרון'...
לפיכך, מסקנתי היא כי לתובעת לא נגרם נזק ראייתי מפעולותיהם של הנתבעים, הואיל ועמדו בפניה לפחות עוד שתי אפשרויות להבאת ראיות להוכחת תביעתה על בסיס השיקים, אולם היא בחרה שלא לעשות דבר על-מנת להביאן בפני בית-המשפט. לפיכך אני קובעת כי בנסיבות העניין אין מקום להחלת דוקטרינת הנזק הראייתי כך שנטל הראיה היה ונשאר על כתפי התובעת להוכיח על כי נגרם לה נזק כתוצאה מהעלמות השיקים, אילו שיקים, מי הם מושכיהם, תאריכי משיכה וכד'. הנטל היה ונשאר על כתפי התובעת להוכיח את הנזק ואת הקשר הסיבתי בין הנזק לבין מעשה ההתרשלות, נטל בו היא לא עמדה כפי שיובהר להלן..."