פסיכולוגיה ואימון

פרק זה מציע לשפר את רמת המקצועיות של תהליך התחדשות עירונית באמצעות עקרונות וכלים ממדעי ההתנהגות, כדי ליצור מפגש בין האינטרסים והעמדות של בעלי הזכויות עם אלו של היזם/קבלן, תוך חיסכון בזמן והגדלת שביעות הרצון, בשיתוף עם בעלי המקצוע הנוספים.

"מחלום למציאות" - תכנית פעולה
אחת הבעיות המונעות מימוש פרוייקטים היא היעדר ידע של מאפייני תהליכי שינוי והשפעתם על האנשים הלוקחים בו חלק. לכן, הטענה המרכזית של מאמר זה כי ההצלחה של תכניות להתחדשות עירונית טמונה ביכולתם של האנשים הלוקחים חלק בפרוייקט, להתמיד בכל שלבי העסקה - מתחילתה ועד סופה.

בהקשר להליך המבוסס על תמ"א 38, התכנית "מחלום למציאות" היא כלי לניהול תהליך שינוי, שמטרתו ליצור חיבור בין החלום של בעלי העניין לבין אפשרויות המימוש בפועל.

תהליך זה מהווה חלק אינטגראלי מתוך כלל הניהול של הפרוייקט. יחד-עם-זאת, מכיוון שתכליתו ליצור תמורה ערכית-חיובית בהתנהלות הפרוייקט בהיותו מבוסס על פיתוח מתמיד של מערכות היחסים ברוח של win-win הוא דומה לתהליך גישור ולכן רצוי שהליך זה ישתלב בעבודת עורך-הדין וירחיב אותה, ככזה יכול להיעשות על-ידי עורך-דין/מגשר/מאמן/מתאם - בעלי הסמכה מתאימה.מערכת יחסים ברוח זו מעצבת מחדש את התפיסות והערכים, משנה את הציפיות והשאיפות ובכך מסייעת לפתח התלהבות מהעסקה, להניע לפעולה, לשמש בסיס איתן בתהליך קבלת ההחלטות, להפיח תחושת תיקווה ולהוביל לצמיחה ולשגשוג בתהליך. בהקשר זה, תפקיד עורך-הדין/המאמן/מגשר הוא להיות מורה דרך שמעצים, מפתח ומתאם. הוא אינו מכתיב מה לעשות, אלא יודע להוביל הלכה למעשה תכנית פעולה "מחלום למציאות" הכוללת פיתוח חזון משותף, מיפוי צרכים וערכים, תרגום את הצרכים והערכים לקווים מנחים ופיתוח אסטרטגיות פעולה שיממשו את הקווים המנחים כדי להגיע לתוצאה הרצויה.

תפקיד זה הינו חלק חיוני מכלל ניהול הפרוייקט ונעשה על-ידי סדרת מפגשים אישיים וקבוצתיים המתפתחים על-פי שלבים מובנים. התכנית משמשת כארגז כלים שנועד להתמיר כל בעיה בכל שלב - לפיתרון יצירתי. כך, שרצף ההתפתחות זהה לכל הפרוייקטים אולם קצב ההתפתחות תלוי בפרטים המרכיבים אותו.

"מחלום למציאות" מהווה כלי המתבסס על מחקרים איכותיים, תיאורטיים ומעשיים בנושא יצירתיות וחדשנות, תוך בחינת מאפיינים ותכונות של יוצרים ומדענים. כלי זה נוסה בהצלחה במערכת החינוך ברשויות מקומיות, במרכזים להכשרת מורים ובבתי ספר המובילים התחדשות בחינוך ויכול לשמש כל תהליך המוביל להתחדשות - שינוי.

ההיבט היצירתי של התכנית אינו מתייחס ליצירתיות כאל כשרון מיוחד או למשהו מיסטי, אלא לתהליך יצירה טבעי כפי שזורעים זרע באדמה, הוא נובט, אחר-כך צומח ובסוף נותן פרי או פרח.

הציר של התכנית מתבסס על חשיבה יצירתית ותהליך יצירתי. החשיבה היצירתית נחוצה על-מנת לזהות דפוסי חשיבה בלתי-אפקטיביים ולעצב אותם לדפוסי פעולה המובילים להצלחה ולשביעות רצון. התהליך היצירתי נחוץ כדי שניהול התהליך יהיה מבוסס על עקרונות של בניה וצמיחה.

סינרגיה כערך מוביל לתכנית
כפי שראינו במסגרת הספר "מורה הדרך", קיימים מגון נוסחים של הסכמים לפרוייקטים המבוססים על תמ"א 38. אולם לכולם יש מכנה משותף. בסופו-של-דבר, תהליך המבוסס על הוראות תמ"א 38 הוא תהליך עסקי והצלחתו נמדדת ברווח הכספי, יחד-עם-זאת הוא תהליך חברתי שהצלחתו נמדדת ברמת הסינרגיה שנוצרה - שיתופי הפעולה היצירתיים שנוצרו. שלושת מעגלי הסינרגיה הם: מעגל אחד בין הדיירים לבין עצמם, המעגל השני בין הדיירים ובין בעלי המקצוע והמעגל השלישי בין הדיירים ובעלי המקצוע לבין היזם. כמובן, ככל ששיתופי הפעולה יהיו גדולים יותר - התוצאות תהיינה איכותיות יותר. בבחינת השלם גדול יותר מסכום החלקים המרכיבים אותו.

אם-כן, נראה כי הסיבה המרכזית לקיום התכנית היא השאיפה ליצור סינרגיה. התנאים לעבודת צוות סינרגטית לפי גיורא אלון הם:

ü קיומה של מטרה משותפת ברורה ומוסכמת
ü עקרונות העבודה ברורים לכולם
ü פוטנציאל הצוות ידוע ובא לידי ביטוי בחלוקת תפקידים ובביצוע המשימות
ü אווירת הצוות מאפשרת שיתוף פעולה ושימוש הדדי בפוטנציאל זה
ü קיימים תהליכי תקשורת
ü קיימת גמישות מחשבתית לקבלת החלטות ופיתרון בעיות באופן יצירתי
דרך זו תגבש הסכמות, תמנע התנגדויות ותתבסס על ערכים של ביטחון ואמון בין בעלי העניין.

אימון - coaching
עבודת הצוות יכולה להתגבש בתהליך אימון קבוצתי. בתהליך זה מקדמים את הקבוצה-הצוות לעבר המטרות והיעדים שהיא הגדירה. לצורך זה "קבוצה" יכולה להיות בעלי הזכויות, היזם או בעלי המקצוע. בצד אימון קבוצתי קיים אימון אישי. "אימון אישי (נקרא גם קואוצ'ינג, מאנגלית: Coaching) הוא מקצוע שעיקרו שיטת הדרכה, הנחיה ואימון, של יחידים או קבוצות, במטרה להשיג יעד מסויים שלהם, או לשפר מיומנויות" מתוך ויקיפדיה. היתרון של אימון אישי הוא ביחסי מאמן-מאומן המבוססים על חסיון. לעניין זה, הקוד האתי של ICF - איגוד האימון הבינלאומי מחייב את המאמן לכבד את הלקוח כמומחה לחייו ולראותו אדם שלם, בעל רצון חופשי ויצירתי. בהסתמך על היסודות הללו, אחריותו של המאמן האישי במסגרת זו, הינה:

ü לגלות, להבהיר ולהיות מתואם עם רצונותיו של הלקוח
ü לעודד את הלקוח לגילוי עצמי
ü לצפות מהלקוח לקחת אחריות על החלטותיו ולדון בהן
ü לעודד את הלקוח להפיק ביחד פתרונות יצירתיים

אחד המאפיינים של אימון הוא יצירת דפוסי פעולה שיובילו לתוצאה הרצויה. ידוע כי דפוסי פעולה ללא מימד של יצירתיות וחדשנות בדרך-כלל יובילו לאותן תוצאות - לתוצאות המוכרות. לכן אם אנו מעוניינים לשנות את התוצאה עלינו לשנות ראשית את דפוסי הפעולה.

פיתוח המימד היצירתי יפתח את המרכיבים הבאים:

ü להיות בהתהוות מתמדת
ü לטפח כיוון של בניה וצמיחה
ü להתגבר על קיבעונות מחשבתיים
ü לגלות מרחבי פעולה חדשים
ü לגבש פתרונות חדשים למצבים מוכרים
ü להתמודד באופן יצירתי עם אתגרים
ü לחוות חווית זרימה (רתימת הרגשות לנוכח האתגר העומד על הפרק)

מימדים אלו יובילו לחידוש בתפיסה, בהבנה, בהקניית משמעות, בגישה או בתוצאה ויסייעו לקידום הפרוייקט. דוגמאות לתרומת כלים מתחום האימון - בפיתרון בעיות מול בעלי זכויות במסגרת פרוייקט תמ"א 38. סירוב לביצוע הפרוייקט יכול לנבוע מסיבות רבות, להלן, נביא מספר דוגמאות הממחישות את נחיצות יחסי מאמן-מאומן:

במקרה אחד, נציג בעלי הזכויות התרעם על דייר סרבן, שלא הסכים לחתום על הסכם מכיוון שלדעתו קבלת "חדר ומרפסת", הינם תמורה מצומצמת מהיזם. במקרה זה, נעשה שימוש בכלי - "תכנית עסקית" ליצירת ניתוח כלכלי לפרוייקט. כאשר הדייר קיבל תמונה כללית מפורטת שהובילה אותו להבנה כי בתנאים הקיימים זוהי תמורה הוגנת מאוד, הבעיה נפתרה.
במקרה זה היה צריך למצוא פיתרון יצירתי לקונפליקט בין הגדרת התמורות באופן מופשט "חדר ומרפסת" לבין הצורך לקבל מענה כלכלי-ענייני.

במקרים אחרים, שתי דיירות בעלות הזכויות סירבו לקחת חלק במסגרת פרוייקט תמ"א 38 יחד עם יתר בעלי הזכויות. במהלך הפרוייקט התברר כי בעלת זכויות אחת סבלה מאלרגיה לאבק, האחרת סבלה מקלסטרופוביה, בשני מקרים אלו, לא רצו בעלי הזכויות לחשוף את הסיבה האמיתית לסירובן, הפתרונות היצירתיים שהוצעו להן: לאחת הוצע דירה חלופית לתקופת הבניה, ולשניה חלופה למהלך היום בהתאם לשעות העבודה בפרוייקט.

במקרה זה, הכלי "הסכם אימון" היווה את הבסיס ליצירת קשר אישי, והוא גישר על הקונפליקט בין הרצון לקיים את הפרוייקט לבין הבעיה האישית. הבנת מקור הבעיה האמיתית, יצרה את האפשרות למצוא פיתרון יצירתי.

במקרה אחר, נציגות בעלי הזכויות פנתה לקבלת סיוע דרך התכנית, מכיוון שהיה חוסר שביעות רצון מהתנהלות התהליך והם חוו תחושת חוסר אונים ומתח לאור פגיעה בזכויותיהם. במקרה זה, לא ניתן היה לעזור לבעלי הזכויות בדרך זו, מכיוון שהמו"מ לגבי התהליך התנהל בין העורך-דין לבין היזם והם לא היו מעורבים בתהליך. עורך-הדין ניהל עבורם את כל ההליך המסחרי בנוסף למשפטי, במקרה זה לבעלי הזכויות לא היתה מעורבת כלל בתהליך קבלת ההחלטות והם נאלצו לסמוך רק על עורך-דין כמי שידאג להם לקבל את התמורה המתאימה ויטפל בכל ההיבטים המשפטיים. במקרה זה הקושי ליצור סינרגיה היה גדול מדי, התהליך היה בשלב מתקדם, לא הוגדרו מטרות משותפות ולכן לא היתה אפשרות להשתמש בתכנית.

תפיסות ניהול הפרוייקט הרווחות כיום:

ü היזם מנהל את הפרוייקט
ü הדיירים מנהלים את התהליך

התכנית "מחלום למציאות" מציעה דרך שלישית - העקרונות לפיתוח תהליך יצירתי יהוו את הציר של הפרוייקט והוא יתנהל על-פי עקרונות אלו. הרעיון המרכזי הוא, שלא היזם ולא הדיירים מנהלים את העסקה, אלא העקרונות המובילים לסינרגיה: שלבי התהליך היצירתי יהוו את הבסיס לכל עסקת התחדשות, שהרי מדובר בתהליך יצירה לכל דבר ועניין. כך, שבין בעלי הזכויות והיזם/קבלן, מתנהלת עסקה בגובה העיניים, פירושו, שיחסי הכוח ביניהם מאוזנים. הדיירים בעלי הזכויות על הקרקע - והקבלן מממש זכויות אלו, והם משתפים פעולה לרווחת שניהם.

תפיסה זו, מאפשרת להגיע למטרות כלכליות וחברתיות משותפות. והרציונאל הוא שלאחר גיבוש המטרות המשותפות ניתן יהיה לנהל את הפרוייקט באופן אפקטיבי.

פעולות היצירה מוגדרות כבריאה של דבר-מה חדש שלא היה קודם. היצירתיות מאופיינת ביכולת לפתח רעיונות, אפשרויות, אלטרנטיבות ודרכים שלא היו קיימות. היצירתיות אינה רק חידוש אלא היא מגלמת את החידוש עם תחושת ערך ויסודות מעשיים (שימושיים). ביסוד כל התהליכים היצירתיים קיים הכושר המשותף האחד: הכושר לגלות בניסיונות שהיו עד כה בלתי-קשורים זה לזה, זיקות חדשות המתחוללות בסכמות חשיבה חדשות, אידאות חדשות ומסקנות חדשות (לנדאו, 1973).
כל מעשה יצירתי הוא פעולה מניפולטיבית - אנו לוקחים את הקיים, מעצבים אותו מחדש ויוצרים חיבורים חדשים כדי לפתור בעיה מסויימת (גרוסמן ואחרים, 1995), כדי לקדם ולשכלל מצב קיים (דה בונו, 1993) או כדי ליצור קשרים חדשים לכלל תוצר, דגם חדש או משוכלל (לנדאו, תשנ"א).

התהליך היצירתי
המודל המסורתי של וואלאס (Wallas)

בשנת 1926 הציע וואלס ארבעה שלבים:

בשלב הראשון: הבהרת המצב. בשלב זה מלקטים נתונים אודות הבעיה המוצגת לפניו מתוך פתיחות חופש מדעות קדומות ומבלי לסווג את הנתונים לקטגוריות.

בשלב השני: סקירה של נתונים רלוונטיים. עצירה. חשוב לעמוד בפני מצב הנובע מהתפתחויות בלתי-מודעות, מתוך כוח סבל שיוכל לעמוד בפני תסכול וערפול. תת-ההכרה ממשיכה לעבד את הבעיה ולסרוק פתרונות אפשריים. כאשר עולה פיתרון טוב, העניין מייד עולה לרמת הכרה ועיבוד גבוהים יותר והאדם מייחד את תשומת-ליבו המלאה לבעיה.

בשלב השלישי: התובנה, שינוי פתאומי בתפיסה, שילוב של רעיון חדש או "העברה" המייצרת רעיון חדש המתאים לדרישות הבעיה. חוויה זו תובעת מהאדם יציבות שתאפשר לו לשאת את הרגשות החזקים המלווים את חווית "אהההה" (חוויה אנושית שבה האדם מבין לפתע דבר אשר קודם לכן היווה עבורו בעיה או מושג בלתי-נתפש), בד-בבד נדרשת מהאדם היצירתי היכולת להרחיק עצמו מן החוויה, על-מנת שיוכל לנסחה ולמוסרה באופן ברור יותר.

בשלב הרביעי: האימות. יצירת ההכרה הסובייקטיבית בצורות סימליות-אובייקטיביות - תיאום וחיבור בין המציאות הפנימית והחיצונית.

חשיבה יצירתית
גילפורד (Gilford, 1963) הצביע על שני שלבים עיקריים בתהליך היצירתי: השלב הראשון הוא "חשיבה מסתעפת", שתפקידה ללקט מספר מירבי של רעיונות או פתרונות לבעיה, ללא שיפוט מוקדם. השלב השני הוא "חשיבה מתכנסת" שבוחנת כל רעיון לעומק באמצעות כלים מתמטיים-לוגיים וחוקים מדעיים.

דה בונו (1990De Bono ,) חיזק אבחנה זו והטביע שני מושגים: חשיבה "רוחבית" (לטרלית) (המקבילה ל"חשיבה מסתעפת"), וחשיבה "אנכית" (המקבילה ל"חשיבה מתכנסת"), שעיקרה חקירה מעמיקה.

שתי דרכי חשיבה אלו מייצגים את ה"חשיבה הא-רציונאלית" ו"החשיבה הרציונאלית" החשיבה היצירתית נחשבת לחשיבה המשלבת שתי דרכי חשיבה אלו. החשיבה הא-רציונאלית קשורה ליכולת החזיה, זיהוי רגשי, הכרה תחושתית, פיתוח דמיון וחשיבה רציונאלית קשורה לניתוח נתונים ולשימוש במיומנויות יישומיות. בכל שלב משלבי התוכנית רצוי להשתמש בשתי דרכי חשיבה אלו על-מנת להגיע לפיתרון המתאים.
מטרת-העל של התכנית - עיצוב סטנדרטים בעסקאות תמ"א
הצלחת הפרוייקט נמדדת ברמת שביעות הרצון שנוצרת אצל כל המשתתפים בפרויייקט. רמת שביעות הרצון תלויה בערכים שהגישה מממשת. לדוגמה: חשדנות תוביל לחוסר שיתוף פעולה. יחסי אמון יובילו לשיתוף פעולה. תהליך של קידום פרוייקט על בסיס תמ"א 38 הינו תהליך מאיים לפעמים, משום שלא ברור בתחילתו כיצד הוא יתפתח ומה עתיד לקרות, כפי שהדיירים מקבלים בטחונות כלכליים תמורת דירתם, הגישה היצירתית יוצר תשתית לביטחון פסיכולוגי בכל שלב משלבי התהליך, דווקא בזכות היותה גמישה ויצירתית.

עשיה זו תאפשר להתבונן בחלומות האדם, במהותו, ברגשותיו האותנטיים, בערכיו האישיים ובדרכים יצירתיות למימוש ערכים אלו, להיות חלק מעשיה החברתית-עיסקית, ובכך לשנות את המגמה מניכור חברתי והעמדות פנים חברתיות לפיתוח שיח אותנטי, שיהווה מקור לתחושת שביעות רצון אישית, לתחושת ערך ומשמעות ומעל הכל לפיתוח נורמות חדשות שיעצבו את התרבות החברתית כלכלית בארץ.
איכויות שתכנית זו מביאה

ü אמון וביטחון
ü הגשמה עצמית לכל משתתף בפרוייקט
ü מזינה את תחושת הכבוד העצמי והערך העצמי של כל אחד
ü מעצימה ומחזקת את הידע הרלוונטי לפרוייקט
ü יוצרת הזדמנות להתגברות עצמית ולהתעלות עצמית בדרך למימוש מטרה ראויה
יעדי הגישה
כאמור, תוצאה רצויה של התהליך תהיה יצירת מפגש בין רצונות הדיירים לבין רצונות היזם/קבלן, לשם כך יש לשאוף לממש שני יעדים:

להוביל להצלחה חברתית

להוביל להצלחה כלכלית

נקודת המוצא של פרק זה היא שבני האדם שונים בדרכי התפיסה, החשיבה, הרגש והתגובה שלהם, יחד-עם-זאת הם שווים בזכויותיהם לממש את צורכיהם ורצונותיהם. התנאי היסודי למימוש הצרכים הוא שהדרך תהיה לגיטימית - נאותה. והמדד לתוצאה טובה הוא מידת שביעות הרצון - הסיפוק מהתוצר הסופי.

התחום העוסק בחקר פנימיות האדם והתנהגותו ביחס לחברה הוא התחום החברתי והתחום העוסק במציאת האסטרטגיות הטובות ביותר לקבלת רווח הוא התחום הכלכלי. מתוך כך עולה, שעסקת תמ"א בהיבט הרחב שלה מתייחסת לתחום החברתי ולתחום הכלכלי. בהתאם, הפיתרון למתח הקיים בין ה"דרך" ו"התוצאה" בעסקאות תמ"א, הרבה לפני שהוא מתייחס לאנשים המרכיבים אותו הוא מתייחס למתח בין חשיבה המובילה להצלחה חברתית לבין חשיבה המובילה להצלחה כלכלית. אריסטו טען "שהאדם הנבון בוחר בדרך האמצע: שביל הזהב - משתמש בשיקול-דעת לבחירת מעשיו". זוהי מטרת תכנית זו - להיות המצפן החברתי-כלכלי ולשמש כמגדלור מאיר גם בעיתות של סערות וחושך על-ידי יצירת סביבת עבודה המאפשרת שימוש בשתי דרכי חשיבה אלו.

לב-ליבו של התחום החברתי הוא התחום הפסיכולוגי. מחקרים מראים כי המניע העיקרי לביצוע עסקת תמ"א הוא המניע של שיפור באיכות החיים, התחום בפסיכולוגיה העוסק בשיפור איכות החיים הוא הפסיכולוגיה החיובית המושפעת מהתיאוריה ההומניסטית שהתפתחה בשנות החמישים ושישים שדברה על צמיחה ומימוש עצמי. זרם הפסיכולוגיה החיובית הוקם ב 1998 על-ידי מרטין סליגמן אבי התחום והיא עוסקת בחקר התפקוד האנושי האופטימאלי ובשאלה כיצד לשפר את התפקוד האנושי כדי לשפר את איכות החיים. פריצת הדרך של תחום הפסיכולוגיה החיובית היא נקודת המבט: אם נתמקד ובמה מה שחסר לנו - מה יקרה? אם נתמקד ונחקור מה יכול לעשות טוב - מה יקרה? ההנחה היא, כי הפוקוס שאנו שמים הופך למציאות שלנו. שינוי נקודת המבט היא קריטית לתהליכי המימוש. במקום להתמקד במה שמדאיג ולא עובד, רצוי לעשות מה שחשוב ומה שמניב תוצאות רצויות. בהקשר של הפסיכולוגיה נוצר מעבר מטיפול וייעוץ לפיתוח "המוח השלם" - התודעה. שיעדיה הם:

ü לתרגל חשיבה במונחים של ערך ותכלית במקום בחשיבה המבוססת על דאגות ופחדים
ü לפתח את המשאבים האישים להתמודד עם מתח, אי-וודאות, שחרור, שליטה וניהול עצמי
ü לתרגל עקרונות מרכזיים לרכישת כישורים המובילים תהליך מרעיון/רצון למימוש

הבשורה היא שבפסיכולוגיה חיובית יכולים לעסוק מאמנים, מטפלים ואנשי חינוך המקבלים הסמכה ולא רק פסיכולוגים.

הומניזם ועסקים
בין אם הפרוייקט מתנהל ביוזמת הדיירים ובין אם הוא מתנהל ביוזמת "היזם", יצירת מפגש בין הרצונות נוצרת מתוך דיאלוג בין ההיבט האנושי-חברתי והיבט העסקי-כלכלי של הפרוייקט. במבט-על ניתן לראות כי רוב הקשיים במימוש פרוייקטים מצוי על קו הרצף בין אי-שביעות רצון ברמה האנושית ולבין חוסר שביעות רצון מהתמורה הכלכלית.

סיפוק כלכלי או נפשי, אינו עניין של מזל, קארמה או פוקס, סיפוק הוא תוצאה, ולתוצאה זו הליווי תכנית זו חותרת. התוצאות שאנו רואים בעולם החיצוני הן תוצאה של מה שיש לנו בעולם הפנימי, לכן אם נרצה לשנות את התוצאה בעולם החיצוני עלינו לשנות את עולמם הפנימי של בעלי העניין בעסקה.

עסקה פסיכולוגית
הנחת היסוד נוספת היא שעסקה המבוססת על תמ"א 38 היא עסקה המבוססת על תכנית למניעת רעידת אדמה הינה עסקה כלכלית, אולם בבסיסה היא "עסקה פסיכולוגית". עסקה פסיכולוגית היא שורה שלימה של פעולות גומלין המתקיימים בתקשורת הבין-אישית. תפקיד המאמן במקרה זה הוא ליצור תגובה ריאלית וכדאית בו-זמנית לבעלי העניין.

אחת הבעיות הנפוצות היא, שיש פער בין מה שאנשים מתכוונים/רוצים באמת לבין התגובה שלהם. ככל שהפער גדול יוצר חוסר אימון גדול יותר, ככל שיש הלימה בין הכוונה והעשיה, תחושת הביטחון, האמון והתקשורת הבינאישית יגדלו ויאפשרו לראות חלופות, ליצור פתרונות ולהתקדם בתהליך.

"הכוונה" מושתתת על עמדה פנימית, סטיבן קובי יועץ עסקי וכותב רב המכר שבעת ההרגלים של אנשים אפקטיביים במיוחד מביא שישה סוגי עסקאות פסיכולוגיות הנעשות בין אנשים:

מנצח/מפסיד מנצח
מפסיד/מנצח מנצח/מנצח
מפסיד/מפסיד לא עשינו עסק

"אני מנצח אתה מפסיד" מבטאת גישה סמכותית האומרת "אני מקבל את מה שאני רוצה, ואתה אינך מקבל את מה שאתה רוצה". אנשים הדוגלים בגישה זו משתמשים במעמדם, כוחם, רכושם, קשריהם וכל אשר ביכולתם על-מנת לממש את רצונם.
"אני מפסיד אתה מנצח" מבטאת עמדה חסרת אמות-מידה, היא אינה מעלה רצונות, אין בה חזון ואין בה ציפיות. אנשים החושבים כך מתאפיינים בדרך-כלל ברצון לשאת חן ולפייס. אין הם אמיצים דיים כדי להביע את דעותיהם ורגשותיהם האמיתיים והם נאלמים דום לנוכח עצמת האגו של האחרים.

"אני מפסיד אתה מפסיד" עמדה זו מבטאת פעולת גומלין בין שני אנשים הנחושים בדעתם, עקשניים ובעלי אגו מפותח, שניהם מפסידים ושניהם אינם משיגים את מבוקשם.

"אני מנצח", אנשים בעלי תפיסת עולם זו אינם בהכרח מעוניינים שמישהו אחר יפסיד, אולם מה שחשוב הוא שישיגו את רצונם. בעל מנטליות זו חושב במונחים של הבטחת יעדיו ומשאיר לאחרים לדאוג לאחרים.

"אני מנצח אתה מנצח" זהו הלך רוח של חיפוש תמידי אחר יתרונות משותפים בכל פעולת גומלין אנושית, פירושו של דבר יצירת הסכמים או פתרונות מועילים לשני הצדדים והמספקים את רצונם. חשיבה ברוח מנצח-מנצח היא אמונה בדבר קיומה של דרך שלישית. היא איננה הדרך שלך ואיננה הדרך שלי, אלא דרך טובה יותר ונעלה יותר.

עסקה זו היא מעניינו של מאמר זה. כאשר החלופה היחידה האפשרית לעמדה של "מנצח-מנצח" היא לא עשינו עסק. פירושו כאשר הפיתרון המוצע אינו מביא תועלת לשני הצדדים יש לבטל את העסקה.

עמדת "מנצח-מנצח" היא העמדה המשמשת את הבסיס לסינרגיה, שהיא כאמור פסגת התהליך היצירתי. עמדה זו מאפשרת למצוא פיתרון שיש בו תועלת לשני הצדדים ושהינו טוב מן הפתרונות שכל אחד מן הצדדים העלה בראשונה.

שש גישות אלו רלוונטיות גם לתחום החברתי וגם לתחום העסקי ולכן תהליך האימון הוא חברתי-עסקי, הכוח בתהליך זהו אינו אצל המאמן, אצל היזם או אצל הדיירים, הכוח נמצא במערכת היחסים שבניהם.

האימון החברתי-עסקי coaching
להבדיל מטיפול פסיכולוגי השואף לטפל בבעיות של האדם. האימון מתבסס על יצירת פתרונות מתוך המצב הקיים. האימון הפסיכולוגי שואף "לאפשר פיתוח ויישום ידע פסיכולוגי מבוסס על מחקר עם תפיסות אימוניות שהוכיחו את האפקטיביות שלהן כסוכני שינוי למימוש הפוטנציאל האישי וההגשמה העצמית של המתאמן". (ד"ר ארנון לוי יו"ר האיגוד הישראלי לאימון פסיכולוגי).

האימון העסקי בדומה לאימון ממוקד תוצאות שואף ליצור תשתית להשגת התוצאה הטובה ביותר. אימון זה מפרק את התוצאה ליעדים ומחפש אסטרטגיות כדי לממש אותן. האימון העסקי מאפשר להגיע לתוצאה הטובה ביותר, במקום ובזמן נתון.

מה האימון החברתי-עסקי עושה?
ü בונה ומאכסן תמונה מנטאלית של המטרה
ü מפתח שליטה עצמית - ויסות עצמי-קוגניטיבי ורגשי
ü נותן כלים לפיתוח תכנית הפעלה עצמית
ü מעלה מוטיבציה להוציא לפועל תכניות ולשמור עליהם גם במשברים
ü מעצים ומפתח יכולת לעמוד בתסכול ולדחות סיפוקים - כדי להגיע למטרה - דירת התמורה
ü מתרגל יכולת גמישות בפיתרון בעיות.

דוגמאות לכלים אימוניים התורמים לקיום העסקה
בכל שלב משלבי התכנית ניתן להיעזר בכלים מתחום הפסיכולוגיה והאימון. להלן מספר דוגמאות לכלים אמוניים:

החזון
תחילתו של הפרוייקט הוא בחלום האישי של כל משתתף בפרוייקט. החזון הוא המצפן המכוון את התהליך הוא מאפשר יצירת תמונה מנטאלית של התוצאה הרצויה, הופך אבני נגף בתהליך לאבני דרך, מאפשר לחבר את רצונותיו ותכניותיו למטרות שאר בעלי העניין.

מדוע חשוב לגבש חזון?

ü החזון הוא הבסיס ליצירת הסכמות ומחוייבות בין הדיירים
ü החזון מהווה את הבסיס לקבלת ההחלטות
ü החזון מחבר בין העשיה בהווה לבין תמונת העתיד הרצויה
ü החזון יוצר לכידות מכיוון שיש מטרה משותפת שאליה שואפים
ü החזון הוא הבסיס ליצירת תכנית פעולה להשגת היעדים הרצויים

היחסים בין החלום והמציאות
כדי לממש את החזון יש לתרגם אותו למציאות קונקרטית. ישנם שתי דרכים לתרגום החזון: להביא את המציאות אל החזון (לממש אותו) או להביא את החזון אל המציאות (להנמיך אותו).

הדרך בה יתגשם החלום תלויה בחוסן הדיירים לעמוד מול הנתונים האובייקטיבים שיתקבלו כמו:

ü זכויות הבניה
ü מדידות והערכות שמאי
ü אפשרויות הבניה
ü תכנית עסקית
ü סטנדרט בניה
ü פיתוח סביבתי
ü תקן 21

הצבת יעדים
תהליך הצבת היעדים משמש לצמצום הפערים בין המצוי והרצוי, בו, נפתחים לאפשרויות ביצוע שלא היו קודם, הכלי לניהול הצבת היעדים נקרא מודל S.M.A.R.T. שפותח על-ידי פיטר דרוקר ומטרתו לאפשר קונקרטיזציה של החזון ותרגומו למונחים בהירים וספציפיים, לנתונים הניתנים למדידה, לברי-השגה במציאות בהתאם למקום ולזמן הגדרת היעד, וכן, על היעדים להיות מוגדרים בלוח זמנים לביצוע.

העצמה
דרך כלי זה יוצרים שפה משותפת בין כל בעלי העניין ויוצרים תיק עבודה עם כל המידע הדרוש לקיום העסקה: מידע משפטי, מידע כלכלי, מידע אדריכלי, מידע מהרשות המקומית. דרך זו יוצרת שקיפות, מגבירה את האמון ומקטינה את מספר הדיירים המסרבים לקידום הפרוייקט ואם יחולו עיכובים הם יהיו בגין מקרים מיוחדים בלבד.

כלי חשיבה רציונאלית
באמצעות כלי זה עוברים מחשיבה אינטואיטיבית לחשיבה רציונאלית. הניסיון מראה כי אנשים "נתקעים" ולא מתקדמים מכיוון שהם מוצפים ברגשות שליליים כמו כעס, תסכול וחרדה או שיש להם קושי אובייקטיבי לשנות דפוסי חשיבה, היתרון של כלי זה שהוא יוצר הכלה והתמרה של הרגשות השליליים וכך נוצר פתח לחשיבה רציונאלית.

סוגי האימון/הדרכה הנדרשים בתהליך תמ"א
לצורך ביצוע תהליך זה נדרש ידע וניסיון במספר תחומי אימון:
ü אימון עסקי
ü אימון פסיכולוגי
ü אימון ארגוני
ü אימון אישי
ü אימון קבוצתי

תהליכי האימון יכולים להתגבש לכלל תהליך גישור לעסקאות תמ"א.

יישומים אפשריים
1. קידום פרוייקטים
1.1 השתתפות בתכנית מחלום למציאות:
ü תכנית מחלום למציאות לנציגי הדיירים
ü תכנית מחלום למציאות ליזם
ü תכנית מחלום למציאות לבעלי מקצוע
ü תכנית מחלום למציאות לאינטגרציה ויצירת מפגש רצונות

כל תכנית כוללת 30 שעות (10 פגישות של 3 שעות כל אחת) אימון אישי ואימון קבוצתי (עבודת צוות) בהתאם לצורך.

תכנית יכולה להיות בליווי אישי ובעתיד מתוכננות גם תכניות מקוונות.

1.2 ליווי חלקי: מגיבוש הדיירים ועד יצירת המכרז.

1.3 ליווי מקיף: מגיבוש הדיירים ועד קבלת הדירה.

2. תכנית להכשרת מגשרים/מאמנים
תכנית לימודים של 220 שעות (התכנית עדיין בשלבי תכנון).

דרכי תשלום
באחוזים, על-פי תשלום חודשי, על-פי שעות עבודה, כל מקרה לגופו.

חשוב להדגיש
תכלית האימון העסקי בתהליך תמ"א הינה לתת כיוון ודרך להשבחת רמת החיים ואיכות החיים ואיכות החיים של בעלי הזכויות ולעשות זאת באפקטיביות מבחינת משאבים וזמן, האימון אינו מהווה תחליף לייעוץ כלכלי.

תודה מיוחדת לגב' מיכל יוגב M.A מאמנת מוסמכת מאוניברסיטת תל-אביב, חברת ועד באיגוד הישראלי לאימון פסיכולוגי, מפתחת הרעיון לשימוש בעקרונות האימון בתהליך פינוי-בינוי, על עזרתה בכתיבת פרק זה.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

פסיכולוגיה ואימון