ועדת שרים לענייני דיור (קבינט דיור)

החלטה מספר דר/17 של ועדת שרים לענייני דיור (קבינט דיור), מיום 01.07.2013 אשר צורפה לפרוטוקול החלטות הממשלה וקבלה תוקף של החלטת ממשלה ביום 14.07.2013 ומספרה הוא 551(דר/17). הממשלה ה - 33

בנימין נתניהו

נושא ההחלטה
קידום פעילות הממשלה והמגזר הפרטי לחיזוק מבנים מפני רעידות אדמה

מחליטים
1. להנחות את מנכ"ל משרד הבינוי והשיכון (להלן: "המשרד") לקבוע בנהלי המשרד כי בכלל הפרוייקטים שעניינם שיפוץ בתים משותפים בבעלות פרטית, אשר הוקמו לפני 1980, למעט שיפוץ מבנים פגומים, אשר בהם תומך המשרד, או שמבוצעים על-ידי המשרד באופן ישיר, יחייב המשרד כי המבנה יחוזק מפני רעידות אדמה במסגרת עבודות השיפוץ. ככל שהדבר ניתן מבחינה כלכלית, יפעל המשרד לביצוע עבודות החיזוק במסגרת תכנית חיזוק לפי תמ"א 38.

במסגרת הנהלים כאמור ייקבעו קריטריונים שוויוניים לפעילות השיפוץ האמורה ביישובים שונים. האמור בסעיף זה מותנה בסיכום תקציבי בין מנכ"ל משרד הבינוי והשיכון והממונה על התקציבים במשרד האוצר.

2. להורות לחשב הכללי ולממונה על התקציבים במשרד האוצר להקים קרן למתן הלוואות מדינה לפרוייקטים של חיזוק בתים משותפים מפני רעידות אדמה (להלן: "הקרן"), במסגרתם מחוזק המבנה בהתאם לתכנית חיזוק לפי תמ"א 38, בהתאם לכללים הבאים:

א. המדינה תבחר, בהליך מכרזי לפי כל דין, תאגידים בנקאיים וקרנות הלוואה אשר יהיו זכאים ליתן הלוואות לפרוייקטים לפי תמ"א 38, בהם ייכלל מרכיב של הלוואה מטעם המדינה ששיעורו יקבע מראש.

ב. בפרוייקט לפי תמ"א 38, שאושרה לו הלוואה על-ידי תאגיד בנקאי שנבחר כאמור, תשתתף המדינה במתן הלוואה מהקרן, בהתאם לכללים שיקבעו על-ידי משרד האוצר.

ג. בין יתר הכללים שיקבעו על-ידי המדינה, תנאי מחייב לקבלת הלוואת מדינה יהיה חתימה על המסמכים הבאים:

1. "כתב גילוי לממשכן" המגדיר את מערכת היחסים בין התאגיד הבנקאי, היזם ובעלי הדירות;

2. "ייפוי-כוח נוטריוני" מייפה את כוחו של הבנק להיכנס לנעלי הקבלן ולסיים את הפרוייקט במקרה של חדלות פירעון של היזם.

ד. נוסח המסמכים האמורים בסעיף ג' יקבע על-ידי משרד האוצר, בהתייעצות עם המפקח על הבנקים, ויהווה נוסח מחייב לפרוייקטים שיכנסו לתחולת הקרן.

ה. בכפוף לאמור בסעיף-קטן (ו), ככלל, הבנקים וקרנות ההלוואה שייבחרו ינהגו במרכיב הממשלתי בהלוואה באופן זהה ליתר מרכיבי ההלוואה.

ו. מנגנון פירעון הלוואת המדינה יבנה כך שיקטין את הסיכון לתאגיד הבנקאי או לקרן ההלוואה, כפי שייקבע על-ידי משרד האוצר.

ז. הלוואת המדינה כאמור, תיועד לחברות קטנות ובינוניות שעיקר פעילותן בשלוש השנים שקדמו ליום בקשת ההלוואה הינה בפרוייקטים של חיזוק מבנים.

3. לתקצב במסגרת תקציב המדינה לשנת 2013 סך של 102 מיליון ₪ לטובת מתן אשראי על-ידי הקרן.

לאור החשיבות של הקרן במדינת ישראל במיוחד לאור ריבוי רעידות האדמה שפוקדים לאחרונה ראיתי לנכון להביא קטע מתוך תמ"א 38 - תכנית לחיזוק מבנים מפני רעידות אדמה: מענה אמיתי או פיתרון מדומה? - במקום - מתכננים למען זכויות תכנון) - ע"מ 88-93, במטרה להסביר ולהציג את התמריצים הקיימים.
מאחר ששדרוג סיסמי כרוך בעלויות לא מבוטלות, השלטונות בארצות הברית הבינו מלכתחילה כי נחוצים תמריצים כלכליים שיבטיחו את יישומו הנרחב. תמריצים אלה נחוצים כמובן גם במודל הוולונטרי, אך חשיבותם גדולה שבעתיים כאשר המחוקק מטיל על בעלי מבנים חובה חוקית לחזקם: אין זה מתקבל-על-הדעת לאלץ בעלי מבנה לבצע בו עבודות הכרוכות בהוצאה כספית ניכרת בלי להציע לו דרכי מימון - בפרט כאשר מדובר בשדרוג סיסמי, שהוא אינטרס ציבורי רחב. ואכן, בארצות הברית בכלל ובקליפורניה בפרט גובשו מקורות מימון שונים לשדרוג סיסמי של מבנים פרטיים.

ברמה הלאומית פועלות כיום שתי תכניות פדראליות של מענקים להתמודדות עם אסונות טבע, לרבות לצורך שדרוג סיסמי של מבנים קיימים. התכנית הראשונה, ה- Hazard Mitigation Grant Program (HMGP), מנוהלת על-ידי הסוכנות הפדראלית לטיפול במצבי חירום (FEMA). תכנית זאת נותנת מענקים למדינות שונות בארצות הברית ולרשויות מקומיות לביצוע שדרוג סיסמי של מבנים. גורמים פרטיים, כמו בעלי מבנים, לא רשאים להגיש ישירות בקשות למענקי HMGP, אבל הם יכולים לעשות זאת באמצעות הרשות המקומית, שבתחומה הם מתגוררים. כדי לזכות במענק HMGP, השדרוג הסיסמי המוצע חייב לעמוד בסטנדרטים המקצועיים שקבעה הרשות המקומית ובתנאים נוספים, והוא צריך לספק פיתרון ארוך-טווח.

המענק הפדראלי הוא בגובה של עד 75 אחוזים מעלות הפרוייקט. את 25 האחוזים הנוספים מממנים הרשות המקומית או בעלי המבנה {http://www.fema.gov/goverment/grant/hmgp/index.shtm}.

היקף המענקים בתכנית HMGP משתנה משנה לשנה. בשנת התקציב 2010 הוא עמד על כ- 23 מליון דולר בלבד, לעומת כ-360 מליון דולר בשנת התקציב 2009 ולמעלה מ- 1.2 מיליארד דולר בשנת התקציב 2008 {Federal Emergency Management Agency, Hazard Mitigation Assistance Unified Guidance, June 2010}.

נדגיש כי מענקי התכנית לא מיועדים רק לחיזוק מבנים מפני רעידות אדמה, אלא גם למטרות אחרות (למשל, הגנה על מבנים מפני שיטפונות).

תכנית המענקים הפדראלית השניה, שמקצה בין השאר כספים לשדרוג סיסמי של מבנים פרטיים, היא ה- Pre-Disaster Mitigation Grant Program (PDM). גם במקרה זה המענקים לא ניתנים ישירות לבעלי המבנים, אלא למדינות, לרשויות מקומיות ולקהילות. המענק הוא בשיעור של 75 אחוזים מהעלות הכוללת של הפרוייקט. בשנת התקציב 2010 עמד היקף המענקים שניתנו בתכנית PDM על 100 מליון דולר, בשנת התקציב 2009 - על 90 מליון דולר, ובשנת התקציב 2008 - על 114 מליון דולר.

במקביל למענקים הפדראליים נותנות רשויות מקומיות רבות בארצות הברית הלוואות ארוכות-טווח בריבית נמוכה לשדרוג סיסמי של מבנים פרטיים. להלן כמה דוגמאות לתכניות מימון ולהסדרים משפטיים בערים שונות בקליפורניה {בחלק מהמקרים מדובר בתכניות מימון שהופעלו בעבר, ואשר כיום - לאחר שמרבית/כל המבנים הטעונים חיזוק מפני רעידות אדמה חוזקו - אינן פועלות עוד}.

סן פרנסיסקו
חוק הבניה של העיר סן פרנסיסקו, שבה חיים כ- 800,000 תושבים, מחייב בעלי מבנים ישנים לבצע בהם שדרוג סיסמי או להורסם. החוק חל על מבני לבנים מסוג מסויים (Unreinforced Masonry) שחשופים לסכנת קריסה ברעידת אדמה חזקה, שיש בהם לפחות חמש יחידות דיור. החוק קובע לוח זמנים מדורג להשלמת עבודות השדרוג הסיסמי, לפי סיווגי-משנה של המבנים (מספר הדיירים המתגוררים בהם, מיקומם בעיר ועוד) ורמת הסיכון הנשקפת להם. במקרה שבעל המבנה לא מבצע את השדרוג הסיסמי כנדרש, העיריה רשאית לאטום אותו {San Francisco Building Code, Chapter 16B: Earthquake Hazard Reduction in Unrefinforced}.

עיריית סן פרנסיסקו מציעה לתושבי העיר שני סוגי הלוואות למימון העבודות:

1. הלוואות רגילות: אלו מוצעות לבעלי עסקים ומבני מגורים שאינם לדיור בר-השגה. מדובר בהלוואה לא צמודה ל- 20 שנה בריבית קבועה, ששיעורה הוא בגובה עלות הכספים לעיריית סן פרנסיסקו, בתוספת אחוז אחד לכל התקופה. עלות הכספים לעיריית סן פרנסיסקו היא שיעור הריבית הפדראלית הנמוכה ביותר שהעיריה יכולה להשיג, בתוספת רבע אחוז. נכון ליולי 2011, הריבית הפדראלית הבסיסית היא פחות מארבעה אחוזים לתקופה של 20 שנה. לפיכך, ההלוואות הרגילות שעיריית סן פרנסיסקו נותנת לתושביה לביצוע שדרוג סיסמי הן בריבית של 5.25 אחוזים. ההלוואות מכסות עד 100 אחוזים מהעלות הכוללת של העבודות, כולל הוצאות נלוות (תכנון, הוצאות משפטיות וכדומה).

2. הלוואות בריבית נמוכה: הלוואות לא צמודות אלו מוצעות לבעלי מבנים, שלפחות 50 אחוזים משטחם משמש למגורים. תנאי נוסף הוא שלפחות 70 אחוזים מיחידות הדיור במבנה הן לדיור בר השגה, ושהכנסתם של הדיירים המתגוררים בהן היא עד 60 אחוזים מהחציון. ההלוואה מכסה עד 100 אחוזים מהעלות הכוללת של השדרוג הסיסמי, לרבות הוצאות נלוות. ההלוואות ניתנות בריבית ששיעורה שליש מעלות הכספים לעיריית סן פרנסיסקו. נכון ליולי 2011, עלות הכספים לעיריית סן פרנסיסקו היא כ- 4.25 אחוזים למשך 20 שנה, ובהתאם ההלוואות בריבית נמוכה הן בגובה של כ- 1.5 אחוזים. במבנים שבהם לפחות 60 אחוזים משטחם הוא למגורים ולפחות 80 אחוזים מיחידות הדיור משמשות לדיור בר השגה, ניתן לקבל הלוואה בתנאים זהים למשך 55 שנה {San Francisco Administrative Code, Chapter 66B: Seismic Safety Retrofit Program}.

על שני סוגי ההלוואות חלים תנאים נוספים: משכורותיהם של העובדים בפרוייקט השדרוג הסיסמי לא יפחתו מ- 10 דולר לשעה, לא כולל תנאים סוציאליים; בפרוייקטים שהיקף ההלוואה שניתנה להם הוא 200,000 דולר או יותר, לפחות רבע מהעובדים יהיו משכבות חלשות שהכנסתם היא עד 50 אחוזים מהחציון.

אינגלווד
בעיר שבה חיים כ- 120,000 תושבים, קיימת חובה חוקית לבצע שדרוג סיסמי במבנים מסוכנים. העיריה מפעילה שתי תכניות מימון:

1. בעלי המבנה מקבלים עד 1,000 דולר עבור הוצאות ובדיקות הנדסיות, ובנוסף 25 אחוזים מעלות העבודות עצמן. זאת בצורת מענק מהעיריה.
2. בעלי המבנה מקבלים מענק של עד 3,000 דולר לכיסוי הוצאות תכנון ובדיקות הנדסיות, ובנוסף החזר הוצאות מלא על בדיקת התכניות, אגרות הבניה וכדומה. לפי נתוני העיריה, גובה המענק שניתן לכל מבנה נע בין 6,000 ל- 12,000 דולר {FEMA 254 שם, עמ' 68}.

ברקלי
בעיר ברקלי, שבה מתגוררים כ- 110,000 תושבים, קיים חוק מקומי המחייב בעלי מבנים מסוכנים לבצע בהם שדרוג סיסמי או להורסם. העיריה משתתפת בעלות החיזוק בצורת מענק בגובה 0.5 אחוזים מהשווי הכולל של הנכס. זאת בתנאי שהמבנה משמש לפחות בחלקו למגורים ושיש בו לפחות שתי יחידות דיור. את המענקים מממנת העיריה באמצעות מס מכירה בשיעור 1.5 אחוזים שמוטל על כל עסקאות למכירת נדל"ן בעיר {www.ci.berkeley.ca.us כניסה לאתר ב- 08.07.2011}.

פאלו אלטו
בעיר פאלו אלטו, בה חיים כ- 64,000 תושבים, קיים חוק מקומי המחייב בעלי מבנים מסויימים להגיש לרשויות דו"ח הנדסי על מצבם ועל עמידותם ברעידות אדמה. החובה חלה רק על בעליהם של מבני לבנים (Unreinforced Masonry) שבהם לפחות שישה דיירים, מבנים אחרים שהוקמו לפני 1.1.1935 שבהם 100 דיירים או יותר, ומבנים שהוקמו בין 1935 ל- 1976 שבהם לפחות 300 דיירים. העיריה מאפשרת לכל המעוניין בכך לעיין בדו"חות ההנדסיים, במטרה להפעיל לחץ על בעלי המבנים המסוכנים לבצע בהם עבודות חיזוק, אולם החוק לא מחייב אותם לחזקם {Palo Alto City Code, Chapter 16.42: Seismic Hazard Identification Program}.

החוק בפאלו אלטו קובע הסדר שהוא המקבילה הקרובה ביותר לתמ"א 38 שמצאנו במקום כלשהו בעולם. החוק חל רק על המרכז המסחרי של העיר ומאפשר לעיריה להעניק לבעלים של מבנים מסוכנים זכויות בניה לתוספת שטח בנוי בהיקף של כ- 230 מ"ר או רבע מהשטח הבנוי במבנה הקיים (הגדול מהשניים), כנגד חיזוקם מפני רעידות אדמה. בשונה מתמ"א 38, החוק בפאלו אלטו לא מאפשר תוספת קומות או יחידות דיור למבנה הקיים, אלא רק להגדיל את שטחו הבנוי, ואף זאת במגבלות שונות וכאמור רק במרכז המסחרי של העיר {Palo Alto City Code, Chapter 18.18: Downtown Commercial (CD) District}.

סיכום השוואה לחו"ל
בראיון עיתונאי אמר לאחרונה ד"ר אבי שפירא, יו"ר הוועדה הבין-משרדית להיערכות לרעידות אדמה: "אף מדינה בעולם לא מחזקת על חשבונה בתים פרטיים. אין מדינה בעולם שיש לה תקציב מספיק לשם כך, וודאי לא ישראל. זה התפקיד של האזרחים, לא של המדינה {תני גולדשטיין "התושבים צריכים לחזק מבנים, זאת בעיה שלהם", Ynet, 22.02.2011}. לאור העובדות שהוצגו לעיל, דברים אלה אינם מדוייקים.

מדינות אחרות, החשופות לסיכון של רעידות אדמה, הכירו לפני עשרות שנים בכך שנדרשים תמריצים כלכליים לביצוע שדרוג סיסמי של מבנים קיימים. בה בעת, הניסיון שנצבר בעולם מלמד שאין די בתמריצים כלכליים לבדם כדי להביא ליישום נרחב של פרוייקטים לשיפור עמידותם של מבנים ברעידות אדמה. בקליפורניה, ששכיחות רעידות האדמה המתרחשות בה ועוצמתן עולות על אלו שפוקדות את ישראל, הוכח כי הטלת חובה חוקית לבצע שדרוג סיסמי של מבנים מסוכנים היא הדרך האפקטיבית ביותר, שיעילותה (מספר המבנים שעברו שדרוג סיסמי ביחס למספר הכולל של המבנים הזקוקים לכך) היא פי ארבעה ויותר מאשר יעילותו של המודל הוולנטרי, שעליו מבוססת תמ"א 38.

הטלת חובה חוקית בדבר שדרוג סיסמי של מבנים פרטיים היא כמובן צעד מרחיק לכת, שמחייב פתרונות מימון. ברשויות המקומיות בקליפורניה, שחייבו בחוק בעלי מבנים מסוכנים לבצע בהם שדרוג סיסמי, הדבר נעשה בתכנית פעולה מגובשת שכללה כמה מרכיבים:

ü הגדרת הבעיה: חובת השדרוג הסיסמי הוטלה על מבנים מסוג מסויים, החשופים במיוחד לסכנת קריסה ברעידות אדמה, ולא על כל המבנים הישנים. זאת בניגוד לתמ"א 38, שאינה מבחינה בין סוגים שונים של מבנים ישנים

ü קביעת סדרי עדיפויות: ברשויות מקומיות רבות בקליפורניה הונהגו סיווגי-משנה בין המבנים המסוכנים שנקבעה חובה חוקית לבצע בהם שדרוג סיסמי. סיווגים אלה מתייחסים בעיקר למספר הדיירים במבנה (ככל שמספר הדיירים גדול יותר, כך קיימת דחיפות רבה יותר בחיזוק המבנה), במיקומו בעיר ובמאפייני הקרקע (שעשויים להגביר/להפחית את הסכנה הנשקפת למבנה ברעידת אדמה). בניגוד לכך, בתמ"א 38 אין הבחנה בין מבנים שונים לפי רמת הסיכון הנשקפת להם או מספר הדיירים המתגוררים בהם: התמ"א לא יוצרת סדר עדיפויות לחיזוק מבנים ואינה מאפשרת לוועדות המקומיות לפעול לפי סדר עדיפות שכזה
ü יעדים ריאליים לשיפור העמידות של המבנה: התפיסה המקובלת בקליפורניה ובמקומות אחרים בעולם היא שקשה מאוד להביא מבנים ישנים לאותה רמת עמידות שתקני הבניה העדכניים דורשים ממבנים חדשים. בנוסף, הוצאות החיזוק הולכות וגדלות ככל שדרישות התקן מחמירות יותר. לאור זאת התגבשה בעולם העמדה שלפיה, בעת שדרוג סיסמי של מבנים קיימים, יש להציב מטרות ריאליות, כמו מניעת קריסתו של המבנה ונזקים קונסטרוקטיביים משמעותיים ברעידות אדמה חזקה, וכמובן מניעת קורבנות בנפש. אולם אין לצפות לכך שאחרי עבודות החיזוק, המבנה הישן יעמוד בדרישות שהתקן קובע לגבי מבנים חדשים. בניגוד לכך, תמ"א 38 מבוססת על ת"י 413 שחל על מבנים חדשים ועל תוספות בניה למבנים ישנים. בנהלי משרד הפנים נקבע במפורש, כי אחרי השלמת עבודות החיזוק ותוספות הבניה מכוח התמ"א, המבנה חייב לעמוד בדרישות של ת"י 413. בפועל ספק אם ניתן למלא תנאי זה, ובכל מקרה הדבר מוביל לעליה בהוצאות החיזוק ולהקטנת מספר המבנים שבהם מבוצעות עבודות חיזוק

ü שיטות מתקדמות לשדרוג סיסמי: בנוסף לשיטות קונבנציונאליות, הנהוגות גם בישראל - עיבוי עמודים ותוספת קירות הקשחה - בעולם הרחב הוכנסו לשימוש שיטות מתקדמות, שניתנות ליישום מהיר, תוך חיסכון ניכר בעלויות. הדוגמה הבולטת לכך היא מרסנים סיסמיים, מתקנים שמיושמים על המבנה הקיים. התקנתם אורכה ימים ספורים והם מפחיתים מאוד את עוצמת האנרגיה שהמבנה נחשף אליה ברעידת אדמה. שיטה זאת, שהוכנסה לשימוש בארצות-הברית וביפן לפני שנים רבות, אינה מוכרת על-ידי תמ"א 38 ות"י 413, ומימלא חסר בסיס סטוטורי להכנסתה לישראל {ת"י 2413, שכאמור אינו תקן מחייב, מזכיר את האפשרות להשתמש במרסנים סיסמיים: "למבנים בעלי חשיבות מיוחדת (ככל הנראה הכוונה למבנים לשימור) ניתן להקטין את הכוחות הסיסמיים המועברים למבנה על-ידי שימוש במרסנים", אך אינו קובע הוראות מפורטות בנדון, בניגוד לפירוט הרב שהוא מציג בכל הנוגע לחיזוק מבנים בשיטות קונבנציונאליות} - למרות שנראה כי מדובר בטכנולוגיה שתאפשר לבצע שדרוג סיסמי בעשרות אלפי מבנים בישראל בתוך פרק זמן קצר ובעלות נמוכה יחסית

ü מקורות מימון: בארצות הברית יש מגוון מקורות מימון ציבוריים לשדרוג סיסמי של מבנים פרטיים. אלה כוללים מענקים פדראליים, המכסים עד 75 אחוזים מעלות החיזוק: מענקים שניתנים על-ידי הרשויות המקומיות: והלוואות ארוכות טווח (למשך 20 שנה ויותר) בתנאים נוחים ובריבית נמוכה, המכסות 100 אחוזים מעלות השדרוג. מימון ממשלתי סיסמי של מבנים ישנים הוא מרכיב חיוני להצלחת יוזמות לשיפור עמידותם של מבנים פרטיים מפני רעידות אדמה. אך בישראל אין כמעט מימון ציבורי לשדרוג סיסמי של מבנים פרטיים מפני רעידות אדמה, אפילו לא למיעוטי יכולת, למעט מענקים של האגודה לתרבות הדיור, בהיקף מירבי של 5,000 ש"ח ליחידת דיור

גם בישראל הכירה הממשלה בכך שנחוצים תמריצים כדי לעודד בעלי מבנים לחזקם מפני רעידות אדמה. התמריץ שאישרה הממשלה הוא תמ"א 38 - תוספת זכויות בניה, קומות ויחידות דיור. על-אף שבמדינות רבות בעולם הונהגו תמריצים כלכליים לעודד שדרוג סיסמי, מצאנו רק דוגמה אחת למדינה/רשות מקומית שמשתמשת בזכויות בניה למבנה הקיים כדי לתמרץ את חיזוקו: העיר פאלו אלטו שבקליפורניה. גם שם, מדובר בזכויות לתוספת שטח בנוי, ולא לתוספת קומות או יחידות דיור, וזכויות בניה אלו הוחלו רק על המרכז המסחרי של העיר.

אכן, התפיסה השלטת בעולם בכלל, ובקלפורניה בפרט, היא כי שדרוג סיסמי וזכויות בניה הם נושאים נפרדים: השדרוג הסיסמי הוא פעולה נדרשת מבחינה בטיחותית. תוספת זכויות בניה היא סוגיה תכנונית. תוספת קומות למבנה קיים גם נתפסת כפעולה הנוגדת במרבית המקרים את דרישות הבטיחות, מאחר שהיא מוסיפה למבנה עומסים אנכיים ואופקיים.

לפיכך, ובניגוד לטענתו של ד"ר שפירא, בארצות-הברית, השתתפות הממשלה בעלויות הכרוכות בשדרוג סיסמי של מבני מגורים פרטיים היא הכלל, ולא היוצא מן הכלל. דווקא הפיתרון שגיבשה ממשלת ישראל - תמ"א 38 - הוא החריג העומד בבדידותו, מודל חסר תקדים שמייצר קשר ישיר בין זכויות בניה לתוספת קומות ויחידות דיור לבין חיזוק מבנים מפני רעדות אדמה, אשר לא נוסה בשום מקום אחר בעולם, ולא בכדי (מתוך תמ"א 38 - תכנית לחיזוק מבנים מפני רעידות אדמה: מענה אמיתי או פיתרון מדומה? - במקום - מתכננים למען זכויות תכנון, פרק 5, 93-92).

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

ועדת שרים לענייני דיור (קבינט דיור)