botox
הספריה המשפטית
דיני חוזים (דיני הממונות בישראל) - דין, הלכה ופרשנות

הפרקים שבספר:

חזרה מן ההצעה (סעיף 3 לחוק החוזים)

סעיף 3 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 קובע כדלקמן:

"3. חזרה מן ההצעה
(א) המציע רשאי לחזור בו מן ההצעה בהודעה לניצע, ובלבד שהודעת החזרה נמסרה לניצע לפני שנתן הודעת קיבול.
(ב) קבע המציע שהצעתו היא ללא חזרה, או שקבע מועד לקיבולה, אין הוא רשאי לחזור בו ממנה לאחר שנמסרה לניצע."

סעיף 3 לחוק החוזים, שכותרתו "חזרה מן ההצעה" מבחין בין הצעה רגילה להצעה בלתי-חוזרת. ככלל, מציע רשאי לחזור בו מהצעתו לניצע במסגרת הודעה ובלבד שההודעה נמסרה לפני שהניצע מסר הודעת קיבול {ראה סעיף 3(א) לחוק החוזים}. רק כאשר מדובר ב"הצעה בלתי-חוזרת", המציע אינו רשאי לחזור בו.

על-מנת שהצעה תיחשב כהצעה ללא חזרה, על המציע לציין מפורשות בהצעתו כי ההצעה היא ללא חזרה {תה"ס (נצ') 19080-01-12 י.ר נ' מ.ר, פורסם באתר האינטרנט נבו (2012); תא"מ (חי') 2254-07 בן שיטרית אלי בע"מ נ' חיים פנו, פורסם באתר האינטרנט נבו (2008)}.

תניית אופציה בחוזי שכירות היא למעשה "הצעה בלתי-חוזרת", שתוצאתה היא חוסר יכולתו של נותן האופציה או של המציע לחזור בו. שתי דרכים עיקריות, שהן זהות מבחינת המהות, להיווצרות אופציה: האחת, אופציה, המתהווה על-ידי הצעה בלתי-חוזרת של צד להסכם, או הצעה, שמציע קבע מועד לקיבולה {irrevocable offer}. הצעה ממין זה מעוגנת בסעיף 3(ב) לחוק החוזים. האחרת, אופציה, הקמה על דרך "חוזה ברירה", שעליו חתומים הן המציע והן הניצע. מבחינת התוכן המהותי אין הבדל בין אופציה, הנוצרת בדרך האחת, לבין אופציה, הנוצרת בדרך האחרת {ע"א 163/84 מדינת ישראל נ' חברת העובדים העברית השיתופית הכללית בא"י בע"מ, פ"ד לח(4), 1, 6 (1984); ת"א (יר') 10515-08 צבי מוסקוביץ נ' "ישיבת שובו בנים", פורסם באתר האינטרנט נבו (2010)}.

בהתאם לסעיף 3(ב) לחוק החוזים, המועד ממנו מנוע המציע מלחזור בו מהצעתו הינו המועד בו נמסרה ההצעה לניצע {עת"מ (ת"א) 1343/06 בדש מאיר נ' עמידר - החברה הלאומית לשיכון בישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (2009)}. "הצעה ללא חזרה מחייבת את המציע משנמסרה לניצע. כל עוד לא נמסרה לניצע, אין מדובר בהצעה, ולכן החרטה אינה חזרה מהצעה" {ד' פרידמן ו- נ' כהן, חוזים, כרך א', סעיף 7.111}.

ב- ת"א (נצ') 5228-07 {מנחם יהודה נ' עיריית יקנעם עילית, פורסם באתר האינטרנט נבו (2009)} קבע בית-המשפט כי בהיעדר הודעת קיבול מטעם התובע רשאית הייתה הנתבעת לחזור בה מהצעתה, בהתאם להוראות סעיף 3 לחוק החוזים. הנתבעת הודיעה לתובע, כי התנאים שהציב אינם מקובלים עליה. הנה-כי-כן, אין ממש בטענת התובע לפיה הנתבעת הפרה הסכם שנכרת בינה לבין התובע, בהתאם להצעתה.

ב- ת"א (חי') 12045/06 {ז'קלין אלברט נ' הכשרת הישוב חב' לביטוח בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (2007)} קבע בית-המשפט כי במקרה דנן החתימה של שטרי הקבלה והשחרור הייתה חלק בלתי-נפרד מההצעה, וגמירות-דעתו של התובע להתקשר עם הנתבעת בהסכם על-פי ההצעה, הייתה מתגבשת עם החזרת שטרי קבלה ושחרור חתומים על ידו. אולם, כאמור, התובע לא הביע בשום דרך את קיבולו להצעה הנ"ל לפני משלוח הודעת הביטול על-ידי הנתבעת, ומשכך בדין השתמשה הנתבעת בסמכות המוקנית לה על-פי סעיף 3(א) לחוק החוזים.