botox
הספריה המשפטית
דיני חוזים (דיני הממונות בישראל) - דין, הלכה ופרשנות

הפרקים שבספר:

תום-לב במשא ומתן (סעיף 12 לחוק החוזים)

סעיף 12 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 קובע כדלקמן:

"12. תום-לב במשא ומתן
(א) במשא ומתן לקראת כריתתו של חוזה חייב אדם לנהוג בדרך מקובלת ובתום-לב.
(ב) צד שלא נהג בדרך מקובלת ולא בתום-לב חייב לצד השני פיצויים בעד הנזק שנגרם לו עקב המשא ומתן או עקב כריתת החוזה, והוראות סעיפים 10, 13 ו- 14 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1970, יחולו בשינויים המחוייבים."

חובת תום-הלב מהווה הוראת יסוד במשפט הישראלי {ע"א 6370/00 קל בניין בע"מ נ' ע.ר.מ. רעננה לבניה והשכרה בע"מ, פ"ד נו(3), 289 (2002)}. היא משקפת דוקטרינה "מלכותית" {בג"צ 1683/93 יבין פלסט בע"מ נ' בית-הדין הארצי לעבודה בירושלים, פ"ד מז(4), 702 (1993)}. היא מהווה נשמתה של מערכת המשפט, ומקימה בפני הפרט את החובה לנהוג ביושר ובהגינות בחברת בני האדם {ע"א 391/80 לסרסון נ' שכון עובדים בע"מ, פ"ד לח(2), 237 (1984); בג"צ 59/80 שירותי תחבורה ציבוריים באר-שבע נ' בית-הדין הארצי לעבודה, פ"ד לה(1), 828 (1980)}.

החובה לנהוג בדרך מקובלת ובתום-לב חלה, כידוע, על כל אדם הנוטל חלק במגעים חוזיים. אין היא מוגבלת לצדדים העתידיים לחוזה. אין היא מוגבלת למי שעשוי להישכר ממנו באופן ישיר. היא חלה גם על מי שאיננו אלא שלוחם של אחרים, כגון מנהל הפועל מטעם תאגיד {ד"נ 7/81 פנידר נ' קסטרו, פ"ד לז(4), 673 (1983)}. אף אורגן של תאגיד עשוי להתחייב באחריות אישית בגין ניהול משא ומתן שלא בתום-לב {ע"א 148/82 גליק נ' ארמן, פ"ד מה(3), 401 (1991); ע"א 10385/02 מכנס נ' ריג'נט השקעות בע"מ, פ"ד נח(2), 53 (2003)}.

סעיף 12 לחוק החוזים קובע כי צדדים למשא ומתן חייבים לנהוג בדרך מקובלת ובתום-לב.

גילוי עובדות ונסיבות מכוח סעיף 12 לחוק החוזים משמעו שעל צד המנהל משא-ומתן לגלות לצד שכנגד את אותן עובדות מהותיות, שיכולות להשפיע על התקשרותו בחוזה.

הפרת החובה לנהוג בדרך מקובלת ובתום-לב יכולה ללבוש צורתו של מחדל או של אי-גילוי עובדות, כאשר על-פי הנסיבות היה מקום לצפות לכך שהאדם, המנהל משא ומתן, יגלה אותן לצד השני. הגילוי המתחייב מסעיף 12 לחוק החוזים אינו דווקא גילוי כתוצאה משאלותיו של הצד השני, אלא, יש נסיבות, בהן מתחייבת מסירת פרטים יזומה של מידע, שהוא חיוני למי שנמצא במשא ומתן לקראת כריתת חוזה {ד"נ 7/81 פנידר נ' קסטרו, פ"ד לז(4), 673 (1983)}.

החובה לנהוג בדרך מקובלת ובתום-לב חשובה במיוחד כאשר ברור לבעל המידע שבין מנהלי המשא ומתן, שקיים פער ממשי בין הכוונה של הצד השני לבין מה שהוא בר-השגה על-פי המצב המשפטי והעובדתי לאמיתו.

חובת תום-הלב כוללת את החובה לגלות ולהבהיר עובדות מטריאליות לפני כריתת החוזה, אם הדבר מתחייב לאור מהותה של העסקה או לאור נסיבותיו של המקרה. חובת הגילוי היא תולדה של האמון המתחייב בין צדדים המנהלים משא ומתן, ומקורו של זה בחובה המשפטית, העולה מסעיף 12 לחוק החוזים.

נעיר כי לעיתים יכול אי-הגילוי אף לעלות כדי הטעיה במובן סעיף 15 לחוק החוזים.

חובה לפי עיקרון תום-הלב עשויה להתקיים גם מקום שמתקיימת אחריות בנזיקין. היא עשויה להתקיים לצד אחריות חוזית של הצדדים הישירים לחוזה. אין בקיומה של חבות בנזיקין או בחוזים כדי לשלול חבות לפי עיקרון תום-הלב. התנהגות פלונית עשויה להקים אחריות הן בנזיקין הן לפי חובה מיוחדת זו {רע"א 5768/94 א.ש.י.ר יבוא יצור והפצה נ' פורום אביזרים ומוצרי צריכה בע"מ, פ"ד נב(4), 289 (1998)}.

תום-הלב אינו דורש כי האחד לא יתחשב באינטרס העצמי שלו. עיקרון תום-הלב קובע, כי השמירה על האינטרס העצמי צריכה להיות הוגנת ותוך התחשבות בציפיות מוצדקות ובהסתמכות ראויה של הצד השני. אדם לאדם - לא זאב ולא מלאך, אדם לאדם - אדם {ע"א 10582/02 ישראל בן אבו נ' דלתות חמדיה בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו}.

גם בשוק חופשי יש כללי התנהגות ראויים ומקובלים והפוגע באותם כללים יתן את הדין. ענייננו הוא ב"מוסר העסקים" בחיי המסחר והעסקים, וחריגה מאותו מוסר עסקים תחוייב בתגובתו של בית-המשפט {רע"א 6339/97 רוקר נ' סלומון, פ"ד נה(1), 199 (1999); ע"א 1569/93 מאיה נ' פנפורד (ישראל בע"מ), פ"ד מח(5), 705 (1994)}.

על הצדדים לחוזה להקפיד בגילוי נאות של המידע הרלוונטי לקשירת החוזה, להימנע ממצגי שווא ולנהוג זה בזה בכנות {ת"ק (ת"א) 23149-03-11 דון סוסונוב נ' אלוף-משנה שרון אפק, פורסם באתר האינטרנט נבו (2012)}.

הטענה כי היה על הקונים להיזהר על-פי הכלל "ייזהר הקונה" {emptor caveat} אינה פוטרת את המוכרים מחובת גילוי של עובדות מהותיות, מה גם שלאחר חקיקת חוק החוזים, חובת הגילוי מוטלת על המוכר, שהעובדות מצויות בידיעתו.

מקל וחומר, בוודאי שאין בכלל זה כדי להצדיק מסירה אקטיבית של מידע שגוי לרוכשים. זהירותו של הקונה, ככל שחשובה וראויה היא, אינה פוטרת את המוכר מחובתו שלו {ע"א 5393/03 פרג' נ' מיטל, פ"ד נט(5), 377 (2005)}.

חובת תום-הלב מטילה על צד לחוזה את החובה לגלות עובדות חשובות כאשר על-פי הנסיבות היה מקום לצפות לכך שהאדם המנהל משא ומתן יגלה אותן לצד השני {ע"א 838/75 ספקטור נ' צרפתי, פ"ד לב(1), 238 (1977); ת"א (נצ') 12404-07-08 אדם טטנבאום נ' יריב ברבלט, פורסם באתר האינטרנט נבו (2012)}.

תום-הלב אינו מבוסס על הדרישה כי כל צד חייב לדאוג לאינטרסים של זולתו על חשבון הבטחת האינטרס העצמי. תום-הלב מבוסס על ההנחה כי כל צד דואג לאינטרס שלו עצמו, אך הוא עושה כן באופן הוגן, תוך הבטחת המשימה המשותפת של הצדדים {ה"פ (חי') 1815-01-12 עצאם אבו חנין נ' א. שגיא חקלאות בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (2012)}.

המבחן לגבי תום-לב בניהול משא ומתן לקראת חוזה הוא זה הלוקח בחשבון את נסיבותיו המיוחדות של המקרה, אך מעביר נסיבות אלה בכור ההיתוך של ההתנהגות ההגונה והסבירה.

במסגרת זו, יש לדרוש כי בעלי דין לא יהיו זאבים זה לזה, אם כי אין לדרוש שיהיו מלאכים זה לזה. יש לעמוד על-כך כי יתנהגו זה כלפי זה כבני אדם הגונים וסבירים {בר"ע 305/80 שילה ואח' נ' רצקובסקי ואח', פ"ד לה(3), 449 (1981); ת"ק (חד') 11255-07-11 גלי חסקלוביץ נ' אינטרכב חדרה, פורסם באתר האינטרנט נבו (2012)}.

לכל צד למשא ומתן עומדת הזכות העקרונית לפרוש ממנו בכל עת. אך גם פרישה ממשא ומתן צריך שתיעשה בתום-לב. פרישה ממשא ומתן, שאיננה מודרכת על-ידי שיקולים ענייניים, הנובעים ממהות העסקה, מהתפתחות המשא ומתן ומעמדות הצדדים לו, חשודה כנגועה בהיעדר תום-לב, הגם שלא תמיד הינה, בהכרח, כזאת {ע"א 251/84 חברת ס.ג.פ. להשקעות בע"מ ואח' נ' מדינת ישראל, פ"ד לט(2), 463 (1985)}.

כלומר, שאלת תחולתו של סעיף 12 לחוק החוזים על מקרה של הסתלקות ממשא ומתן טעונה גם בירור עובדתי. בבירור כזה יש להתחשב בכלל נסיבות העניין, ובייחוד בשאלה, לאיזה שלב הגיע המשא ומתן בין הצדדים שכן ככל שהצדדים קרובים יותר ליצירת הקשר החוזי, מצפים מהם להציג סיבה ברורה יותר להצדקת פרישה מן המשא ומתן {ע"א 416/89 גל-אור נ' חברת כלל (ישראל) בע"מ, פ"ד מו(2), 177 (1992); ת"א (פ"ת) 2202-12-08 צבי בניאן נ' עדנה אלקיס, פורסם באתר האינטרנט נבו (2012); תא"ק (הרצ') 40322-04-10 שחר ש. יזום והשקעות בע"מ נ' ש.ל. אור מסעדות בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (2012)}.

ב- ע"א 2071/99 {פנטי נ' יצהרי, פ"ד נה(5), 721 (2000)} קבע בית-המשפט כי במקרה דנן "עולה באופן חד-משמעי מן העובדות שהוכחו ומן המימצאים שנקבעו בבית-משפט קמא, כי אלישע נהג בחוסר תום-לב חמור, בהסתלקותו מן העסקה. הסתלקות זו בשיאו של המשא ומתן לאחר ששולמה התמורה, הוכנו תכניות ונערכו סרטוטים, הייתה בנסיבות העניין מעשה בלתי-ראוי ובלתי-הוגן העולה כדי הפרה חמורה של חובת תום-הלב. ברי גם כי עילת התביעה שיסודה בהפרה זו לא נתיישנה, שהרי לא נולדה אלא עם סירובו של אלישע לחתום על זכרון-הדברים".

אשר לפסיקת פיצויי קיום לפי סעיף 12 לחוק החוזים. אין חולק כי פסיקת פיצויי קיום בגין הפרת החובה לניהול משא ומתן בתום-לב ובדרך מקובלת אינה מעשה שבשגרה ותיעשה במקרים יוצאי דופן.

ההלכה שנקבעה בפרשת קל בניין {ע"א 6370/00 קל בניין בע"מ נ' ע.ר.מ. רעננה לבניה והשכרה בע"מ, פ"ד נו(3), 289 (2002)} מגבילה את האפשרות לחייב בפיצויי קיום את מי שהפר את חובת תום-הלב במשא ומתן למקרים מיוחדים בהם נוכח בית-המשפט שהמשא ומתן הבשיל, למעשה, לכדי חוזה, ורק ההתנהגות חסרת תום-הלב מנעה את שכלולו {ראה גם רע"א 235/12 אירוס הגלבוע בע"מ נ' עומר הנדסה בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (2012)}.

כאמור, חוסר תום-לב במשא ומתן מקנה, ככלל, לנפגע זכות לפיצויים לפי סעיף 12(ב) לחוק החוזים. לרוב מדובר בפיצויי הסתמכות ואולם לעיתים, במקרים חריגים, יכול הדבר להקנות לנפגע זכות לפיצויי קיום, עוד יש לציין כי במקרים מיוחדים ונדירים ביותר, גם אכיפה אפשרית.

אולם בהיעדר התנאים הנ"ל, הרי שדרך-כלל, מוטב לו לבית-המשפט להיצמד לאותה התפיסה הבסיסית שבית-המשפט אינו כורת לצדדים חוזה שהם בעצמם לא כרתו. לפיכך, ברוב המכריע של המקרים אין בית-המשפט נוהג לאכוף בפועל חוזה שלא נכרת בין הצדדים, אף אם מצא כי יש לחייב את הצד שנהג בחוסר תום-לב בפיצוי הצד הנפגע {רע"א 3160/08 אליהו מזר נ' גאון חברה לבניין והשקעות בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו; ה"פ (ב"ש) 9117-08-11 מתאנה אלון נ' יד נתן מושב עובדים של העובד הציוני להתיישבות שיתופית בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (2012)}.

בית-המשפט חרט הלכה על דגלו בבקשו להטמיע התנהגות נאותה הנדרשת ממנהלים בתאגיד. כך, נקבע כי עיקרון תום-הלב כעיקרון-על חל גם ביחס להתנהגות הנדרשת ממנהל בתאגיד. נפסק באופן הברור ביותר כי בית-המשפט לא יאפשר למנהלים להסתתר מאחרי מסך כזה או אחר ולא ייתן להם להיצמד לכללים פורמאליים, כגון רישום ברשם החברות. התנהגות המנהל תיבחן על-פי מבחן רגיל ידוע ומקובל, יהא אשר יהא תוארו. חובתו של מנהל חורגת מראיית צרכיו האישיים ועליו לראות אל מול עיניו גם את טובתו של הספק {ת"א (ת"א) 25853/06 יוראי פרידמן נ' אבי יפרח, פורסם באתר האינטרנט נבו (2011)}.

כאמור, אפשרות נוספת להטלת אחריות אישית, היא מכוח סעיף 12 לחוק החוזים. בפרשת חמדיה {ע"א 10582/02 בן אבו נ' דלתות חמדיה בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו} קבעה דעת הרוב, כי מאחר שהמערער שם ניהל משא ומתן מטעם החברה שנקלעה לקשיים כלכליים, שלא בתום-לב ושלא בדרך מקובלת, מול ספק של החברה בקשר לרכישת סחורות, תוך שהפר את חובת הגילוי ביחס למצבה הכלכלי הקשה של החברה והבטיח, כי החובות יפרעו, ניתן להטיל עליו אחריות אישית לחובות שנוצרו עקב הפרת חובת הגילוי מכוח סעיף 12 לחוק החוזים {ראה גם ת"א (ב"ש) 2661-08 ינאי מתכות בע"מ נ' ת.ג.י. בע"מ עיכוב הליכים (פירוק), פורסם באתר האינטרנט נבו (2012)}.

מקום בו מדובר ב"חברה משפחתית", קיימת נטיה רבה יותר להיעתר לבקשה להרים את מסך ההתאגדות. חברה משפחתית משמשת, במידה רבה, ככלי "פורמאלי" לצורכי נוחות בענייני מס הכנסה. הסיכוי לעירוב תחומים וניהול, שמערב בין טובת החברה לבין לטובת המשפחה, גדול יותר ועל-כן הנטיה היא לראות במעשי החברה כמעשי בעלי החברה {ראה גם ת"א (ת"א) 174041-09 סחר עץ הרצליה בע"מ נ' נגרית עלי וסלמאן בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (2012)}.

החובה לנהל משא ומתן בתום-לב לפי סעיף 12 לחוק החוזים, חלה גם על האורגנים ונושאי המשרה בחברה, כאשר הפרה של חובת תום-הלב יכולה להוביל להטלת אחריות אישית וחובת פיצוי על האורגן או נושא המשרה עצמו {ד"נ 7/81 פנידר, חברה להשקעות פתוח ובניין בע"מ נ' קסטרו, פ"ד לז(4) 673 (1983); ע"א 10362/03 א. ברזני שירותים בע"מ נ' אחים בן רחמים (צפון) בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (2009); ע"א 1569/93 מאיה נ' פנפורד (ישראל) בע"מ, פ"ד מח(5), 705 (1994); ע"א 303/08 עזמי נשאשיבי ואח' נ' איהאב רינראוי ואח', פורסם באתר האינטרנט נבו (2010)}.

נעיר כי בפרשת ברזני שירותים בע"מ נקבע כי הדרישה לקיום משא ומתן בתום-הלב בשלב הטרום חוזי, יפה גם לעניין חובת תום-הלב בשלב קיום החוזה לפי סעיף 39 לחוק החוזים. בהמשך הסתייג בית-המשפט, מהטלת אחריות חוזית אישית על בעל מניות בכל מקרה של חברה שקרסה. בית-המשפט הסביר בפרשה זו כי יש מקום להוכיח את אשמו הסובייקטיבי של נושא המשרה, לצורך הטלת אחריות אישית, כדי לשמר את עיקרון האישיות המשפטית הנפרדת.

לצורך הטלת חבות אישית, לא די להוכיח כי הופרה חובת תום-הלב על-פי מבחן אובייקטיבי, אלא יש להראות שעל האורגן או נושא המשרה רובץ אשם אישי, סובייקטיבי {ע"א 10385/02 מכנס נ' ריג'נט השקעות בע"מ, פ"ד נח(2), 53 (2003); ת"א (ת"א) 152386-09 רז שיווק - קובי בשה נ' א.א.א. שקד השקעות בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (2012)}.

דיני התיווך הם ענף מדיני החוזים. קשר התיווך הוא קשר חוזי. לכן, חובת תום-הלב חלה במישרין מכוח סעיפים 12 ו- 39 לחוק החוזים. העסקת מתווך קש או השהיה מכוונת - הכל כדי למנוע דמי תיווך - אינם מתיישבים עם עיקרון תום-הלב. במסגרת כללי תום-הלב ניתן יהיה לעקר את תוצאות ההתנהגות הנ"ל, המפרה את החובה לנהוג בתום-הלב {ת"א (ת"א) 15486-09-09 אהרן ברוך נ' יעיר אורבוך, פורסם באתר האינטרנט נבו (2012)}.

הליכי מכרז, עד לשלב ההכרזה על הזוכה, הם בחזקת הליכים טרום חוזיים הנשלטים על-ידי הוראות סעיף 12 לחוק החוזים. כישלון המהלך הטרום חוזי, במיוחד כשמדובר במהלך מכרזי, עשוי להוליך לפיצויי הסתמכות בלבד. פיצויי קיום יוענקו בנסיבות חריגות {ע"א 434/07 פרינץ נ' אמירים מושב עובדים של צמחונים, פורסם באתר האינטרנט נבו; עע"ם 9423/05 רשות השידור נ' קטימורה בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו; ת"מ (ת"א) 125-08 ביטחון, שירותים, אבידר בע"מ נ' עמידר - החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (2011)}.

ב- ת"ק (ת"א) 39307-04-10 {קרן אלקובי נ' מוזה נט בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (2010)} קבע בית-המשפט כי העובדה כי התובעת הודתה כי ערכה בדיקות עוד קודם שנרשמה, ביררה והשוותה ולבסוף מצאה לנכון להירשם למכללה הנתבעת, מלמדת כי כל התהליך מראשיתו לא היה נגוע בחוסר תום-לב. העובדה כי התובעת חתמה על התקנון, שהינו החוזה המחייב בין הצדדים, זמן קצר לפני הסיור אינו מלמד אותנו כי הייתה פעולה בחוסר תום-לב מצד הנתבעת.

ב- ת"ק (יר') 13303-09-11 {אהרן שושני נ' שלמה סיקסט חברה להשכרה ומכירת רכב, פורסם באתר האינטרנט נבו (2012)} קבע בית-המשפט כי הנתבעת נהגה שלא בתום-לב בניגוד לסעיף 12(ב) וסעיף 39 לחוק החוזים, כאשר הסתירה מעיני התובע את שוויה האמיתי של הרכב בשוק החופשי.

ב- ת"א (הרצ') 5600-08-08 {סמדר אייזנטל נ' רות רגב, פורסם באתר האינטרנט נבו (2010)} קבע בית-המשפט כי אין בסיס משפטי לטענת התובעים לפיה בעצם ניהול משא ומתן מקביל עם אחרים יש משום חוסר תום-לב במשא ומתן לקראת כריתתו של חוזה. יתר-על-כן, בנסיבות המקרה דנן, לנוכח קשיי המימון בהם נתקלו התובעים מחד, וההודעה שמסרה הנתבעת לתובעים באמצעות המתווך מטעמה מאידך, אין לקבוע כי היה בהתנהלותה של הנתבעת משום חוסר תום-לב, קל וחומר חוסר תום-לב המחייב או מצדיק פסיקת פיצויים.