botox
הספריה המשפטית
דיני חוזים (דיני הממונות בישראל) - דין, הלכה ופרשנות

הפרקים שבספר:

עושק (סעיף 18 לחוק החוזים)

סעיף 18 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 קובע כדלקמן:

"18. עושק
מי שהתקשר בחוזה עקב ניצול שניצל הצד השני או אחר מטעמו את מצוקת המתקשר, חולשתו השכלית או הגופנית או חוסר נסיונו, ותנאי החוזה גרועים במידה בלתי-סבירה מן המקובל, רשאי לבטל את החוזה."

חוק החוזים קובע בסעיף 18 שבו, כי כל המתקשר בחוזה עקב ניצול שניצל הצד השני או אחר מטעמו את מצוקת המתקשר, חולשתו השכלית או הגופנית או חוסר נסיונו, ותנאי החוזה גרועים במידה בלתי-סבירה מן המקובל, רשאי לבטל את החוזה.

סעיף 18 לחוק החוזים עוסק בהסכמים שנקשרו במצב של עושק והשפעה בלתי-הוגנת. לצורך ביטול החוזה נדרש שתנאי החוזה יהיו גרועים במידה בלתי-סבירה מן המקובל. יחד-עם-זאת, ברור כי לא כול עסקה הנעשית מחוסר ברירה ולא כל עסקה המוכתבת על-ידי תנאי שוק בלתי-נוחים עולה כדי עושק וכפיה.

נעיר כי המחיר ההסכמי צריך לסטות בצורה משמעותית ממחיר השוק. אך גם בכך לא די. כדי לגבש את יסודות העושק, יש צורך להצביע על ניצול כגון מצוקה או חוסר ניסיון של אחד הצדדים שהובילו לקביעתו של מחיר זה {ת"א (יר') 5032/03 משהב חברה לשיכון בניין ופיתוח בע"מ נ' מינהל מקרקעי ישראל ואח', תק-מח 2004(1) 2230 (2004)}.

ביטול חוזה בעילת העושק מותנה בקיומם של שלושה יסודות מצטברים: האחד, מצבו של העשוק (מצוקה, חולשה שכלית או גופנית או חוסר ניסיון); השני, התנהגות העושק, מודעות המתקשר ל"חולשה" זו וניצולה; השלישי, תנאי החוזה שנוצרו והם גרועים במידה בלתי-סבירה מן המקובל {ע"א (חי') 3475/06 קסל נ' מלון עדן נהריה בע"מ, תק-מח 2007(4), 12911 (2007); ה"פ (ת"א-יפו) 494/03 אברהם ג' ואח' נ' טפחה (תקווה) יוסף, תק-מח 2004(4) 8253 (2004); ע"א 146/81 פריאל נאשף נ' רקיה נאשף, פ"ד לח(3), 309 (1984)}.

היסודות כאמור אינם רק מצטברים, אלא, "שלובים זה בזה ככלים שלובים" וקיימת ביניהם תלות הדדית המתבטאת בכך שככל שמתקיים אחד היסודות באופן מובהק יותר כן תטה הכף לכיוון המסקנה שמתקיימים היסודות האחרים {ע"א 2041/05 דוד מחקשווילי ואח' נ' רחל מיכקשווילי ואח', תק-על 2007(4), 2223 (2007)}.

עושק, המהווה עילה לביטול הסכם, הוא זה המופעל על-ידי הצד השני להתקשרות החוזית או אחר מטעמו. זאת ועוד. עילת העושק נולדת רק כאשר ההתקשרות לא הייתה קמה אילמלא ניצול מצבו של "העשוק".

מקובל כי המרכיבים של סעיף 18 לחוק החוזים כאמור, שעניינם ניצול או מצוקה או חולשה או חוסר ניסיון, שנדרש שיהיו כבדי משקל, הם מרכיבים שיסודותיהם סובייקטיביים בעוד שהמרכיב הדן בתנאי החוזה שנטען שהם גרועים במידה בלתי-סבירה מן המקובל, הוא מרכיב שמבחנו אובייקטיבי.

מי שטוען שנטל התחייבות עקב ניצול מצוקתו על-ידי הצד השני חייב להראות כי בעת נטילתה התקיימו יסודות העושק. יחד-עם-זאת, אין די בהוכחת מצוקה חולפת או רגעית אלא יש צורך במצב מתמשך {ע"א 403/80 חי סאסי ואח' נ' נעימה קיקאון, פ"ד לו(1), 267 (1981)}.

פסיקת בתי-המשפט הבהירה לא אחת כי כדי שבעל דין יעמוד בנטל להוכיח קיומו של עושק שנבע מניצול מצוקה כלכלית אליה נקלע, עליו להראות כי היה נתון במצוקה כלכלית קשה בתקופה הרלבנטית, מצוקה שמביאה לחוסר אונים {ע"א 627/85 ד. איתן – ע. גושן אדריכלים בע"מ נ' מדינת ישראל-משרד השיכון-מע"צ, פ"ד מג(3), 42 (1989)}.

ג' שלו {דיני חוזים (מהדורה שנייה, ירושלים, התשנ"ה), 248} בהתייחסה ליסוד המצוקה הדגישה, כי המדובר במצב של צרה ודוחק אליו נקלע המתקשר, כאשר אין המדובר בדוחק כלכלי דווקא, אלא, בשינוי פתאומי המביא ללחץ כלכלי או פסיכולוגי – חמור.

ביחס ליסוד של חולשה שכלית או גופנית ציינה ג' שלו {שם, 249}, כי חולשה שכלית היא מונח השונה ממחלת נפש ורחב מליקוי שכלי. במונח "חולשה שכלית", המדובר על מצב של רפיון שכל ולא חוסר הבנה או חוסר תפיסה גרידא של החוזה הנדון, כפי שהמונח "חולשה גופנית" הוא מונח רחב יותר מנכות מוגדרת וקבועה. יחד-עם-זאת, נקבע ביחס למצבו של המתקשר, כי אין מצבו יכול להיות מוכרע על-ידי בדיקה פסיכיאטרית בלבד שכן בדיקה פסיכיאטרית יכולה להתייחס "לחולשה שכלית" אך לא יכול לבדוק "מצוקה" או "חוסר ניסיון".

מי שלא ביטל את ההסכם שאולץ להסכים לו בכפיה או בעושק תוך זמן סביר לאחר תום הכפיה או העושק, איננו יכול לדרוש את ביטולו {ראה גם ה"פ 159/07 שחר נ' קרמן, פורסם האינטרנט נבו (2008); ת"א (ת"א-יפו) 513/94 מגדלי מרכז השלום בע"מ נ' עיריית תל-אביב-יפו, פורסם באתר האינטרנט נבו (1995); ת"א (חי') 167/06 ראובן קינן נ' קיבוץ יגור, תק-מח 2008(2), 6997 (2008)}.

עילת העושק עוסקת במי שהזולת ניצל את חולשתו ושכנעו להסכים להתקשר בחוזה שתנאיו גרועים, כאשר החוזה נכרת, לכאורה, בגמירות-דעת מלאה. ההצדקה להתערבות החוק בעניינו אינה איפוא הצדקה משפטית, אלא הצדקה מוסרית: יש להגן על הצד החלש מפני ניצולו על-ידי הצד החזק {ע"א (חי') 3475/06 יוסף קסל ואח' נ' מלון עדן נהריה בע"מ ואח', תק-מח 2007(4), 12911 (2007)}.