botox
הספריה המשפטית
דיני חוזים (דיני הממונות בישראל) - דין, הלכה ופרשנות

הפרקים שבספר:

קיבול (סעיף 5 לחוק החוזים)

סעיף 5 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 קובע כדלקמן:

"5. קיבול
הקיבול יהיה בהודעת הניצע שנמסרה למציע והמעידה על גמירת-דעתו של הניצע להתקשר עם המציע בחוזה לפי ההצעה."

התחייבות נוצרת בקיבול שנעשה בהודעה שנמסרה למציע, במועד שבו זו הגיעה לנמען. הדיבר "שנמסרה" מביא למסקנה כי השתכללות החוזה מתבצעת עם המסירה של הודעת הקיבול {ת"ק (ק"ג) 11744-12-11 ג'ולי קלודין שופן נ' שי גלילי, פורסם באתר האינטרנט נבו (2012)}.

גמירות-הדעת של כל הצדדים להסכם הכרחית על-מנת לשכלל הסכם מחייב {סעיפים 2 ו- 5 לחוק החוזים}. הבחינה היא, אם במועד החתימה על המסמכים, מנע הליקוי הנפשי ממנו סבל החסוי את יכולתו לגבש גמירות-דעת. זוהי שאלה עובדתית ביסודה.

המבחן לקיומה של גמירות-דעת הוא מבחן אובייקטיבי חיצוני, הבוחן את התנהגות הצדדים ואת נסיבות העניין לפני כריתת החוזה ולאחריו. אצל הלקוי-בדעתו, המימד האובייקטיבי של גמירות-הדעת, אינו בהכרח הוכחה על גמירת-הדעת ועלול להיווצר מצב שבו הגילוי החיצוני המתבטא בחתימה על מסמך אשר נראה על-פי אמת-מידה אובייקטיבית כמשקף את רצונו של המעניק, אינו מספיק כדי לבטא הצהרה של כוונה.

לא אחת נקבע כי המבחן לקיום גמירת-הדעת במקרה של ליקוי-דעת הינו מבחן מקל, המסתפק בתיאור התוצאה החיצונית של ליקוי-הדעת, הנסיבות והתנהגות הצדדים, המונעים אדם מלהכריע באופן סביר בדבר עריכת עסקה, מבלי לדרוש קביעה שיפוטית בדבר פעולתה המדוייקת של המחלה בתודעתו של אדם {ה"פ (חי') 8268-03-09 י' א' - חסויה נ' אברהם וקנין, פורסם באתר האינטרנט נבו (2011)}.

לקיבול הצעה איפוא, שני יסודות: גמירת-דעת והודעה. גמירת-הדעת של ניצע, אשר עליה צריך עדות, הינה של הרצון להתקשר בהסכם "לפי ההצעה". כלומר, הקיבול טעון גמירת-דעת וחפיפה מלאה עם ההצעה אשר בתגובה לה הוא ניתן על-ידי המקבל – הניצע {תא"מ (ת"א) 29400-02-10 יהודה לרניר נ' אורי וולשטטר, פורסם באתר האינטרנט נבו (2011)}.

אם-כן, סעיף 5 לחוק החוזים, דורש גמירת-דעתו של צד המתקשר בחוזה. המבחן לקיומה של גמירות-דעת הצדדים להתקשר בחוזה הוא מבחן אובייקטיבי. בהתאם למבחן האמור, עקב הקושי לחדור לנבכי מחשבותיהם של הצדדים לחוזה, מושם דגש על הגילוי החיצוני של ההסכמה {ראה למשל ע"א 1932/90 פרץ בוני הנגב-אחים פרץ בע"מ נ' בוחבוט, פ"ד מז(1), 357 (1993); ע"א 8163/05 הדר חברה לביטוח בע"מ נ' פלוני, פורסם באתר האינטרנט נבו (2007); ע"א 7370/06 דניאל שני נ' אנדרי ברדיצבסקי, פורסם באתר האינטרנט נבו (2009); ת"א (ת"א) 2792-07 משה פונדק נ' יצחק גיל, פורסם באתר האינטרנט נבו (2010)}.

חתימת השוכר על הסכם השכירות הכללי, אשר איננה מוכחשת על-ידי השוכר, זאת לאחר שסוכמו תנאי ההשכרה, יש בה כדי להעיד חיצונית-אובייקטיבית על גמירות-דעתו באשר לתנאי ההשכרה {תא"מ (ת"א) 29378-07 שלמה השכרת רכב בע"מ נ' ויינברג שלמה, פורסם באתר האינטרנט נבו (2010); ראה גם ע"א 8163/05 הדר חברה לביטוח בע"מ נ' פלוני, פורסם באתר האינטרנט נבו (2007); ע"א 571/79 דירות מקסים בע"מ נ' ג'רבי, פ"ד לז(1), 589 (1983)}.

הנטל להוכיח כי נכרת הסכם בין הצדדים מוטל על התובע בהיותו "המוציא מחברו". כל עוד לא נחתם ההסכם, הצדדים מוחזקים חזקה ראייתית, כמי שעדיין לא הגיעו לגמירות-דעת הנדרשת ולכן מי שמבקש לשכנע אחרת עליו נטל הראיה כנגד החזקה.

יש לזכור כי בעת ניהול משא ומתן יכול גם נושא מינורי לכאורה להפוך לנושא מהותי, ובמקרה שכזה אין לומר שהייתה גמירת-דעת להתקשר בחוזה.

בפסיקת בתי-המשפט ניתן למצוא נושאים שהמחלוקת בהם בזמן המשא ומתן, שיכנעה את בית-המשפט, כי הצדדים לא הגיעו לגמירת-הדעת: תשלום מע"מ {ע"א 3270/96 דוד פלחי נ' נטע אגודה שיתופית חקלאית בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (1996)}; מתן בטוחה לעסקה {ה"פ (יר') 542/99 אפוטה שמואל נ' עמותת קרן ילדינו, פורסם באתר האינטרנט נבו (2004)}; תנאי תשלום {ת"א (יר') 1968/97 אביאל רובוביץ נ' רמי גולן, פורסם באתר האינטרנט נבו (1998)}.

לגבי "קיבול על-ידי שתיקה". למרות שסעיפים 5 ו- 6 לחוק החוזים, אינם מזכירים "קיבול" על-ידי שתיקה או היעדר תגובה, הרי שבמקרים מסויימים ניתן אף לראות ב"שתיקה" כהתנהגות שיהא בה כדי ללמד על קיבול וכריתתו של חוזה {ע"א 723/80 לה נסיונל, חברה ישראלית לביטוח בע"מ נ' חיים, פ"ד לו(2), 714 (1982)}.

לעניין האחרון, פרופ' ג' שלו גורסת בספרה {דיני חוזים, 137} כי "כאשר בתום מו"מ שולח צד אחד למשנהו מכתב מסכם, המפרט את תנאי העסקה, כפי שהתגבשו במהלך מו"מ, הרי שתיקתו של הנמען לאחר קבלת המכתב הזה עשויה להתפרש כאימוץ תוכנו והסכמה לסיכומם כפי שהועלה על הכתב. שתיקה יכולה אם-כן להוות דרך של קיבול כאשר מצטרפים אליה נתונים נוספים, עובדתיים ומשפטיים... כדי ששתיקתו של הניצע תתפרש כקיבול יש להראות קיום נסיבות אחרות, משפטיות או עובדתיות המלמדות על גמירת-דעתו של הניצע".

כלומר, במקרה בו יודע הצד אשר לא חתם על ההסכם את מלוא תוכנם של תנאי ההסכם, לרבות החיובים הכספיים המוטלים עליו, התמורה אותה עליו לשלם ותנאיה בגין קבלת הרישיון/הסחורה/השירות - יש לפרש את שתיקתו בנסיבות המצביעות על "גמירות-דעתו", והעשויות להעניק להן משמעות פוזיטיבית, כאשר הליכי המו"מ שהיה בין הצדדים – אוצלים על פירוש השתיקה כ"התנהגות אחרת" {ע"א 65/88 אדרת שומרון בע"מ נ' הולניגס וורת ג.מ.ב.ה, פ"ד מד(3), 600 (1990); ת"א (חי') 6169-06 המועצה המקומית קריית טבעון נ' דני ביטון, פורסם באתר האינטרנט נבו (2009)}.