botox
הספריה המשפטית
דיני חוזים (דיני הממונות בישראל) - דין, הלכה ופרשנות

הפרקים שבספר:

זקיפת תשלומים בחיובים אחדים (סעיף 50 לחוק החוזים)

סעיף 50 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 קובע כדלקמן:

"50. זקיפת תשלומים בחיובים אחדים
סכום שניתן לנושה שעה שהגיעו לו מן החייב חיובים אחדים, רשאי החייב, בעת התשלום, לציין את החיוב שלחשבונו ייזקף הסכום; לא עשה זאת, רשאי הנושה לעשות כן."

סעיף 50 לחוק החוזים קובע כי סכום שניתן לנושה שעה שהגיעו לו מן החייב חיובים אחדים, רשאי החייב, בעת התשלום, לציין את החיוב שלחשבונו ייזקף הסכום. במידה והחייב לא עשה כן {ציין את החיוב שלחשבונו ייזקף הסכום}, רשאי הנושה לעשות כן {ת"ט (יר') 7739-10-11 מאהר זרינה נ' לואי אבו חמדאן, פורסם באתר האינטרנט נבו (2012)}.

הכוח לייחס את התשלום מוקנה לחייב. לא הפעיל החייב כוח זה, הוא עובר לנושה. הפעלת הכוח לייחס את התשלום מהווה פעולה משפטית חד-צדדית. ככל פעולה משפטית חד-צדדית יכולה להיות בכתב, בעל-פה או בכל התנהגות אחרת. נדגיש כי צריך להיות גילוי חיצוני לרצונו של החייב {רע"א 2443/98 ליברמן נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו; א' ברק חוק השליחות, כרך א', 369; א' פורת "זקיפת תשלומים" דיני חיובים – חלק כללי, 579; תא"ק (ת"א) 166286-09 בנק הפועלים בע"מ נ' דבי אילתי, פורסם באתר האינטרנט נבו (2012)}.

על-פי הוראת סעיף 50 לחוק החוזים עומד לחייב הכוח לקבוע בעת מתן התשלום, לאיזה חוב מחובותיו הוא זוקף את התשלום. רק במידה והחייב לא קבע את זקיפת התשלום לחוב ספציפי, אזי עובר הכוח לנושה להחליט, כיצד ייזקפו התשלומים לחובותיו של החייב.

מאחר ולנושה יש אינטרס לדעת, האם החייב מבקש לעשות שימוש בזכותו לזקוף את התשלומים, על החייב לבטא באופן ברור ומפורש את רצונו, במתן הודעה בכתב או בעל-פה לנושה או בהבעת רצונו בדרך אחרת, באופן חיצוני וברור.

כאמור, ניתן ללמוד על כוונתו של החייב בנידון, מהתנהגותם של הצדדים לפי נסיבות התשלום וטיבם של החובות {ע"א 7948/96 בנק הפועלים בע"מ נ' מוסכי צומת גהה בע"מ, פ"ד נה(1), 865 (1998)}. יתרה-מכך, בהיעדר ראיה לפיה הצדדים מימשו את זכותם לזקיפת תשלומים, ניתן להניח כי ברצון הצדדים כי כל תשלום שישולם, ייזקף תחילה בגין החיוב המוקדם ביותר {ע"א 359/68 משה הולצמן נ' בנק הפועל המזרחי בע"מ, פ"ד כב(2), 884 (1968); תא"ק (יר') 9524-09 מפעלי מתכת ש. כהן בע"מ נ' נחת ניהול חינוכי תורני, פורסם באתר האינטרנט נבו (2011)}.

אחת הנסיבות העשויה ללמד על כוונת החייב לזקוף את התשלום לחיוב מסויים, הינה קיומו של אינטרס מובהק מבחינתו לפרוע דווקא חיוב זה. כך הוא המצב מקום בו רק אחד מבין החיובים מובטח בערבות או בשיעבוד של נכס השייך לצד שלישי {תא"ק (חי') 16221-06 סימון גרינברג נ' בנק הפועלים סניף הר הכרמל, פורסם באתר האינטרנט נבו (2009)}.

מקום שחייב אחד חב לנושה אחד חובות אחדים, זכותו היא לייחס כל תשלום שהוא פורע לנושה לחוב פלוני. לא השתמש בזכותו אלא עשה תשלומו על דרך הסתם, זכותו של הנושה היא לייחס את התשלום שקיבל לחוב פלוני שהוא יבחר בו. לא השתמש גם הנושה בזכות זו, מייחסים כל תשלום שנכנס לחוב שנוצר קודם לכן, לפי סדר המועדים של החיובים והזיכויים {ע"א 359/68 הולצמן נ' בנק הפועל המזרחי בע"מ, פ"ד כב(2), 884 (1968)}.

כלומר, כאשר מדובר בחיובים שונים מהסכמים שונים ונפרדים, הרי משלא בחרו הצדדים בזקיפת התשלומים לפירעון חוב מסויים, יש לזקוף את התשלומים ששולמו לפירעון חובות קודמים מבחינת מועד לידתם {ראה למשל ת"א (חד') 3396-07 זידאן הנדסה בעמ נ' עיריית בקה אל גרביה, פורסם באתר האינטרנט נבו (2012)}.

ב- תא"מ (ת"א) 16600-10-09 {הכשרת הישוב בישראל בע"מ נ' מרק זנו, פורסם באתר האינטרנט נבו (2011)} קבע בית-המשפט כי ככל שהנתבע, או זה מטעמו אשר ביצע את התשלומים, ביקש שייזקפו דווקא לחוב נשוא הפוליסה, הרי לא ניתן ביטוי חיצוני לכוונתו. משכך, עמדה לתובעת הזכות המלאה לזקוף את התשלום נשוא השיק האמור לכיסוי חוב אחר של הנתבע.

ב- ת"א (עפ') 1667-07 {מינהל מקרקעי ישראל - נצרת עלית נ' מושב רמת כנרת אגודה שיתופית, פורסם באתר האינטרנט נבו (2010)} קבע בית-המשפט כי במקרה דנן, לא הוכח ואף לא נטען כי בעת ביצוע התשלומים האמורים דרש הנתבע מהמינהל כי הם ייזקפו על חשבון חוב מסויים. כמו-כן, לא ניתן ללמוד מהנסיבות על העדפתו של הנתבע במועד התשלום לפרוע חוב מסויים וברי כי העדפתו שהתשלומים ששילם ייזקפו על חשבון חובו בגין התקופה נשוא התביעה ולא על חשבון חובות שנוצרו עובר לה, אשר התיישנו, נולדה לאחר הגשת התביעה ובעקבות הגשתה.