תרופות (סעיף 7 לחוק החוזים (תרופות))

סעיף 7 לחוק החוזים (תרופות), התשל"א-1970 קובע כדלקמן:

"7. הזכות לביטול
(א) הנפגע זכאי לבטל את החוזה אם הפרת החוזה הייתה יסודית.
(ב) הייתה הפרת החוזה לא יסודית, זכאי הנפגע לבטל את החוזה לאחר שנתן תחילה למפר אורכה לקיומו והחוזה לא קויים תוך זמן סביר לאחר מתן האורכה, זולת אם בנסיבות העניין היה ביטול החוזה בלתי-צודק; לא תישמע טענה שביטול החוזה היה בלתי-צודק אלא אם המפר התנגד לביטול תוך זמן סביר לאחר מתן הודעת הביטול.
(ג) ניתן החוזה להפרדה לחלקים והופר אחד מחלקיו הפרה שיש בה עילה לביטול אותו חלק, אין הנפגע זכאי לבטל אלא את החלק שהופר; הייתה בהפרה גם משום הפרה יסודית של כל החוזה, זכאי הנפגע לבטל את החלק שהופר או את החוזה כולו."

אי-קיום אחד החיובים בחוזה, דינו כדין אי-קיום החוזה כולו. במידה וחיוב זה יורד לשורשי העסקה כולה, ייראה הוא כהפרה יסודית ויזכה את הנפגע בביטול החוזה, בלא צורך במתן אורכה, הפרה יסודית זו תשלול מן המפר את זכויותיו על-פי החוזה (בכפוף להוראת סעיף 7(ג) לחוק החוזים (תרופות)) העוסקת בדבר ביטול של חלק מן ההוראות בחוזה, כאשר ניתן הוא להפרדה).

כאשר עסקינן בהפרה שאינה יסודית, או אז יחולו הוראות סעיף 7(ב) לחוק החוזים (תרופות), המחייבות את הנפגע ליתן אורכה בטרם הביטול. עם-זאת, קיימת אפשרות שבית-המשפט ימצא כי הביטול אינו צודק בנסיבות העניין.

נפקות ההבחנה בין הפרה יסודית להפרה שאינה יסודית נוגעת אך לדרך ביטול החוזה.

כאמור, סעיף 7(א) הנ"ל, מזכה את הנפגע לבטל את החוזה, אם הפרת החוזה הייתה יסודית, ואילו סעיף 7(ב) הנ"ל, מזכה את הנפגע לבטל את החוזה, אך לאחר מתן אורכה, זאת במקרה שהפרה אינה יסודית. לסוג ההפרה אין נפקות במישור אחר, זולת לאופן הביטול.

חשוב להדגיש, כי החוזה אינו מתבטל אוטומטית, כתוצאה ישירה מהפרת החוזה. כל עוד, הנפגע לא הפעיל את זכאותו ושלח הודעת ביטול למפר, החוזה עודנו שריר וקיים, ויש לפעול על-פי הוראותיו. לכן, כל עוד לא בוטל החוזה, המפר והנפגע מחוייבים לפעול לקיום הוראותיו החוזיות.

בהקשר זה מציין פרופ' א' ידין {"חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1970" פירוש לחוקי החוזים (המכון למחקרי חקיקה ולמשפט השוואתי, מהדורה שנייה, ג' טדסקי עורך, התשל"ט)}, כדלקמן:

"והמפר מצידו, הרשאי הוא לקיים את החוזה שהופר, כל עוד לא הגיעה אליו הודעת הביטול של הנפגע? נדמה שהתשובה חייבת להיות חיובית. החוק שואף בראש וראשונה לקיום החוזה, וכל עוד לא בוטל, הוא קיים ויש לבצעו, על-אף קיומה של עילת ביטול. רק עם ביטול החוזה פוקעת החובה לקיימו, ויש להניח שבזה פגה גם זכותו של החייב-המפר לקיים את החוזה, ומאותו רגע רשאי הנושה-הנפגע לסרב לקבלת הקיום."

כעת, עולה השאלה, מהו הדין בנסיבות בהן מעוניין המפר לרפא את ההפרה? האם יש בנכונותו זו בכדי לאיין את זכות הביטול?

עונה על-כך פרופ' א' ידין באומרו, כי כאשר המפר מעוניין ב"תיקון" בטרם הפעיל הנפגע תרופה, עשויים סירוב של הנפגע לתיקון והפעלת תרופה על-ידיו להיחשב כ"שימוש בזכות" שלא "בדרך מקובלת ובתום-לב", כמשמעותם בסעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי), או "כבלתי-צודקת", במובן סעיף 7(ב) לחוק החוזים (תרופות).

ב- ע"א 2825/97 {אבו זייד נ' מקל, פ"ד נג(1), 402, פסקה 31 (1999)} מתייחס כב' השופט י' אנגלרד, לעמדות השונות ביחס לאופן בו יש להחיל את עיקרון תום-הלב בסוגיית ביטול החוזה. בפסק-הדין לא נזקק כב' השופט להכריע בעמדות השונות, וסוגיה זו נותרה פתוחה:

"החלתו של עיקרון תום-הלב בסוגיית ביטול חוזה טרם זכתה לליבון ולגיבוש הלכתי... יש הגורסים כי 'אבן הבוחן בכגון דא היא, אם עשה מעשה כלשהו או נהג בדרך שיש בה משום היעדר תום-לב, יהיה זה על-ידי תחבולה, הכשלה או פעולות כיוצא באלה' (פרשת שלום, ע"א 158/80 שלום נ' מוטה, פ"ד לו(4) 793, 812 (1982)), לפי גישה זו, אין בכוחו של המניע להפעלת זכות הביטול לשלול את תום-הלב. יש הגורסים כי עצם העמידה על זכות הביטול, כאשר המפר מעוניין לקיים את החוזה, יכולה להיחשב כחוסר תום-לב (ראה עמדתו של השופט ח' כהן בפרשת גולן, ע"א 409/78 גולן נ' פרקש, פ"ד לד(1), 813, 821 (1979)). ויש הגורסים כי ביטול חוזה מתוך מניע פסול, שרירות-לב או אף שינוי במצב השוק, עשוי להתפרש כחוסר תום-לב (מ' דויטש ביטול חוזה עקב הפרתו (תשנ"ג-1993), 187)."

בהקשר זה יש להביא את דברי פרופ' ד' פרידמן {דיני עשיית עושר ולא במשפט (מהדורה שנייה, התשנ"ח-1998), 755-752}, שדן בנסיבות בהן עשוי השימוש בזכות הביטול, להפר את חובת תום-הלב, באומרו:

"... הפעלתה של ברירת הביטול (צ"ל כפופה) לעיקרון תום-הלב. לפיכך ניתן לתאר מקרים יוצאי דופן, שבהם יהיה השימוש בברירת הביטול מנוגד לעיקרון זה. ייתכן שבמסגרת זו ניתן לכלול מצבים שבהם גורם הביטול נזק חמור ביותר לצד השני, זאת, מבלי שיש לבעל ברירת הביטול אינטרס מוצדק שבכוחו להצדיק תוצאה זו. אפשרות דומה, העשויה לגרור את החלתו של עיקרון תום-הלב, היא זו שבה גורם הביטול לחילוט או אובדן בלתי-מוצדק של השקעותיו של הצד שכנגד. מטבע הדברים יהיו אלה מקרים נדירים, ובמסגרתם יובאו בחשבון שיקולים דוגמת חומרת התנהגותו של הצד שהביאה לגיבוש ברירת הביטול (האם הייתה הטעיה מכוונת או הפרה זדונית מצידו וכו'), מהות האינטרסים המעורבים וכו'."

ב- ע"א 594/75 {ג'רבי נ' הייבלום, פ"ד ל(2), 673 (1976)} התברר ערעור על פסיקת בת-המשפט המחוזי, אשר דחה את תביעת הקונה לביצוע-בעין של חוזה מכר מקרקעין, על-סמך הקביעה כי הקונה אשם באי-קיום החוזה.

השאלה המרכזית שנדונה בערעור הקונה הייתה, האם זכאית הייתה המוכרת להודיע לקונה על ביטול החוזה.

בית-המשפט העליון, מפי כב' השופט מ' שמגר (כתוארו אז) פסק, כי כאשר בחוזה מצויים חיובים מקבילים או שלובים, יש, לכאורה, לקיימם בו-זמנית. החיובים המקבילים הינם בחינת תנאים מקבילים, באשר ביצוע החיוב על-ידי צד אחד הוא תנאי, מבחינת השלב והמועד, לביצועו של החיוב על-ידי הצד השני.

בנסיבות בהן מוטל על שני הצדדים לחוזה לקיים חיובים מקבילים, אין האחד יכול לתבוע את רעהו בשל הפרתו של החוזה אלא אם קיים, או לפחות היה נכון לקיים, את חלקו הוא בחיובים המקבילים.

נפסק כי אי-קיום התחייבות חוזית, כאשר אין מן הצד השני לפחות נכונות מקבילה לביצוע ההתחייבות השלובה, איננו "מעשה או מחדל בניגוד לחוזה", ועל-כן אינו בגדר הפרה על-פי חוק החוזים (תרופות).

בנסיבות המקרה דנן, נקבע כי המוכרת הייתה זכאית לבטל את החוזה בתגובה לאי-קיום הקונה את חבויותיו השלובות.

כב' השופט מתייחס לאופן ביטול החוזה, הנגזר ממהות ההפרה, בקובעו כדלקמן:

""הפרה" - לפי סעיף 1 לחוק היא מעשה או מחדל שהם בניגוד לחוזה. משהופר חוזה, זכאי הנפגע לתבוע את אכיפתו או לבטל את החוזה וזכאי הוא לפיצויים בנוסף על אחת התרופות האמורות או במקומן (סעיף 2 לחוק). משמע, כי אם מסתבר כי מעשהו או מחדלו של צד לחוזה עולה כדי הפרת ההתחייבויות המנויות בחוזה - זכאי הצד לחוזה, הרואה עצמו נפגע, לבטל את החוזה. דרכי ביטול החוזה בשל הפרתו מותוות בסימן ב' לחוק: החוק מאבחן בין הביטול של החוזה, כאשר מדובר בהפרה יסודית כהגדרתה בסעיף 6 שבו, לבין ביטולו בעקבות הפרה לא-יסודית. כאשר בהפרה יסודית המדובר, זכאי הנפגע לבטל את החוזה על-אתר, אך זאת בתנאי שההודעה נמסרת תוך זמן סביר לאחר שנודע לנפגע על ההפרה. הייתה ההפרה לא-יסודית, זכאי הנפגע לבטל את החוזה רק לאחר שנתן למפר תחילה אורכה לקיומו של החוזה, והחוזה לא קויים גם תוך זמן סביר לאחר מתן האורכה, אולם גם אם ניתנה אורכה והחוזה לא קויים, יכול המפר להעלות את הטענה כי בנסיבות העניין יהיה ביטולו של החוזה בלתי-צודק. טענה כאמור לא תישמע אלא אם המפר התנגד לביטול תוך זמן סביר לאחר מתן הודעת הביטול.

צד לחוזה יכול לבטלו גם אם טרם הופר על-ידי הצד השני: אם גילה צד לחוזה את דעתו שלא יקיימו או שנסתבר מנסיבות העניין שלא יוכל או לא ירצה לקיימו, זכאי הצד השני לבטל את החוזה גם לפני המועד שנקבע לקיום החוזה (סעיף 17 לחוק). אך מובן הוא כי גם לעניין זה שרירה וקיימת האבחנה - בדבר דרכי ביטול - בין הפרה יסודית לבין הפרה לא-יסודית."

ב- ע"א 604/79 {ברמן נ' יאיר ואח', פ"ד לה(2), 701, פסקה 11 (1981)} דובר על חשיבות ההבחנה, בין שני סוגי ההפרות, בכל הנוגע לביטחונו של המבטל בתוצאות מעשיו. הערעור נסב על שאלות שונות, שעניינן ביטול חוזה בגין הפרתו.

בית-המשפט העליון פסק, מפי כב' השופט א' ברק (כתוארו אז) כי כלל יסודי הוא בדיני חוזים, כי הפרה של צד לחוזה אין בה כדי להביא את החוזה לידי סיום.

גם כשמדובר ב"הפרה יסודית", יש בכוחו של הצד הנפגע לבטל את החוזה, בלי שניתן לשלול כוח זה בשיקולים של צדק או בשיקולים הקשורים באי-יכולת להחזיר את המצב לקדמותו.

אולם, אם ההפרה אינה "הפרה יסודית" נשללת זכות הביטול של הנפגע - לאחר שנתן אורכה כדין לקיום החוזה - אם בנסיבות העניין ביטול החוזה הוא בלתי-צודק.

בנסיבות המקרה דנן, נפסק כי סירוב לחתום על מש"חים בחוזה מכר מקרקעין אינו הפרה יסודית, שכן מדובר בחובה אינצידנטלית, הקשורה בחלק טכני, הנוגע להעברת הבעלות.

הודגש כי הצדדים לקשר החוזי חייבים לנהוג זה כלפי זה ביושר, בהגינות ועל-פי המקובל בין בעלי חוזה הוגנים. צד לחוזה, המפר בהתנהגותו את הוראותיו והמגלה בהתנהגות החוזית סטיה מכללי תום-הלב, צריך לצפות לכך שביטול החוזה לא ייראה כבלתי-צודק בעיני בית-המשפט.

הוראת סעיף 7(ב) לחוק החוזים (תרופות), מחייבת את בית-המשפט להתחשב "בנסיבות העניין", ונסיבות אלה כוללות את התנהגותם של שני בעלי החוזה.

במקרה דנן, העובדה, שהמוכרת גילתה בהתנהגותה הססנות רבה, העובדה שהעמידה דרישות, שלא נקבעו בחוזה, וסייעה ליצירת מצב דברים, לפיו מאז חתימת החוזה ועד להגשת התביעה חלפו למעלה משנתיים, ובזמן זה השקיע הקונה כספים רבים - הן עובדות רלבנטיות בשקילת שיקולי הצדק היחסיים שבין המוכרת לבין הקונה. בשקילה זו המסקנה המתבקשת היא, כי הצדק דורש, שהחוזה לא יבוטל אלא יבוצע בהקדם, תוך מתן סיפוק כספי למוכרת, בדרך של פיצויים, על הפרת החוזה על-ידי הקונה.

נפקות ההבחנה בין הפרה יסודית להפרה שאינה יסודית, התבררה גם ב- ה"פ (ת"א) 4418/75 {מזרחי נ' כלף, פ"מ התשל"ה(ב), 437}.

באותו מקרה, מכר המבקש למשיבים מקרקעין במחיר 56,000 ל"י. המשיבים ביודעין לא שילמו את יתרת מחיר הנכס בסך 3,000 ל"י. המבקש דרש מהמשיבים את התשלום ומשלא נענה הודיע על ביטול החוזה. החוזה כלל תניה, לפיה כל סעיפי החוזה הם עיקריים. בעקבות זאת עתר המבקש לפסק-דין הצהרתי, המצהיר כי החוזה בוטל.

בבית-המשפט המחוזי התבררו שתי שאלות עיקריות: האחת, האם הפרת חוזה היא הפרה יסודית, והשנייה, באילו נסיבות יהיה ביטול חוזה בלתי-מוצדק.

כב' השופט ש' לוין הצהיר, באופן מסוייג, על ביטול החוזה וקבע, כי הסייג לסעיף 7(ב) לחוק החוזים (תרופות), מחייב את המפר רק "להתנגד" לביטול ולאו דווקא להודיע על התנגדותו.

לצורך הסייג לסעיף 7(ב) הנ"ל די בכך שהצד המפר עמד במשך התקופה הרלבנטית על קיום העסקה והדבר היה ידוע לצד המקיים.

הודגש כי לאור ההבדל האפשרי בין תוצאות הפרה יסודית, הרי במקרה של ספק יש לפרש הפרה של חוזה כהפרה לא יסודית.

מותר לראות בהפרת חוזה הפרה לא יסודית, אפילו היא חמורה, מקום שלפי אומד-דעתו של הנפגע, אילו ידע על ההפרה, הוא לא היה רשאי לבטל את החוזה ללא מתן אורכה למפר לקיים את החוזה.

חומרת ההפרה יכול ותשפיע על סבירות אורך תקופת האורכה, אך לא על הקביעה אם ההפרה היא יסודית או לא יסודית.

ובהיעדר תניה מפורשת או משתמעת בחוזה בדבר היותה של הפרת תניה בחוזה הפרה יסודית, יראו הפרת תניה כיסודית בהתקיים שני תנאים:

האחד, מקום שמבחינת אומד-דעתם של הצדדים לחוזה הם לא היו מתקשרים בו אילו ראו מראש את ההפרה ותוצאותיה;

השני, הם לא היו מתקשרים בחוזה אילו ראו מראש קיום הפרה, שאינה ניתנת לתיקון אפילו על-ידי מתן אורכה למפר.

בנסיבות המקרה דנן, נקבע כי העובדה שהמשיבים הפרו את החוזה ביודעין אף לאחר שנתנו להם אורכות, אין בה כדי להעלות או להוריד לעניין הגדרת טיב ההפרה כלא יסודית.

בית-המשפט מציין מהי דרך הפרשנות הראויה בה יש לנקוט, במקרה של ספק לגבי סוג ההפרה בקובעו, כדלקמן:

"בראש ובראשונה אני סבור שנוכח ההבדל האפשרי בין תוצאות הפרה יסודית לבין תוצאות הפרה לא יסודית, מבחינת צדקתו של ביטול החוזה לפי סעיף 7(ב) לחוק התרופות, הרי במקרה של ספק, יש לפרש הפרה של חוזה כהפרה לא-יסודית."

ובהמשך דבריו:

"אפשר איפוא לקבוע ככלל מנחה שבהיעדר תניה מפורשת או משתמעת בחוזה בדבר היותה של הפרת תניה בחוזה הפרה יסודית, יראו את הפרת התניה כיסודית רק מקום שמבחינת אומד-דעתם של הצדדים לחוזה הם לא היו מתקשרים בו אילו ראו מראש את ההפרה ותוצאותיה, והם לא היו מתקשרים בחוזה אילו ראו מראש קיומה של הפרה שאינה ניתנת לתיקון אפילו על-ידי מתן אורכה למפר."

סעיף 7(ב) לחוק החוזים (תרופות) קובע, כי בנסיבות בהן הפרת החוזה הייתה לא יסודית, זכאי הנפגע לבטל את החוזה, לאחר שנתן למפר אורכה. הנפגע יהא זכאי לבטל את החוזה, באם החוזה לא קויים תוך זמן סביר, לאחר מתן האורכה, "זולת אם בנסיבות העניין היה ביטול החוזה בלתי-צודק; לא תישמע טענה שביטול החוזה היה בלתי-צודק אלא אם המפר התנגד לביטול תוך זמן סביר לאחר מתן הודעת הביטול".

נסיבות אלו, בהן עוסק סעיף 7(ב) סיפא לחוק התרופות, נדונו ב- ת"א 652/74 כהן נ' ארביב, פ"מ תשל"ה(ב), 87}, שם התבררה השאלה באילו נסיבות יהא ביטול החוזה בלתי-צודק.

התובעים חתמו על חוזה לקניית דירה מהנתבעים. בחוזה נקבעו תנאי התשלום ומועדיהם. וכן המוכר מתחייב לחתום על יפויי-כוח נוטריוני בלתי-חוזר לשם הבטחת העברת הנכס לאחר קבלת התשלום השני. שני התשלומים שולמו במועדם. יפויי-הכוח לא נחתם וההעברה לא בוצעה ועקב כך התשלום השלישי לא בוצע במועדו. הנתבעים שלחו מכתב ובו הם מודיעים כי אי-תשלום התשלום השלישי מהוה הפרה יסודית של החוזה וכי יהיו מוכנים לקבל את הסכום הנ"ל תוך 4 ימים.

הסכום לא שולם ולפיכך ביטלו הנתבעים את החוזה והחזירו את הכספים ששולמו עד אז לתובעים.

בית-המשפט העליון קיבל את התביעה לאכיפת החוזה. בראשית דבריו מבחין כב' השופט בין הפרה יסודית לבין הפרה שאינה יסודית, לעניין הזכות לביטול מידי של החוזה, ומדגיש, כי לא טיב התנאי שהופר הוא שקובע אלא טיב ההפרה.

כאשר מדובר באי-קיום מועד לתשלום שיעור על חשבון המחיר בחוזה מכר מקרקעין, איחור קצר לא יחשב בדרך-כלל כהפרה יסודית, אך פני הדברים עלולים להשתנות כאשר האיחור מתמשך.

אך גם כאשר אי-תשלום במועד לא הייתה הפרה יסודית מלכתחילה, יש לצד האחר זכות לביטול החוזה לאחר שנתן אורכה לחייב.

בנסיבות המקרה דנן נפסק, כי אין באי-תשלום שיעור המחיר השלישי במועדו משום הפרה יסודית.

אין לבטל חוזה עקב הפרה שאינה יסודית אם בנסיבות העניין היה הביטול בלתי-צודק. כמו-כן, אין החוזה מתבטל כאשר המפר מתנגד לביטול תוך זמן סביר לאחר קבלת מתן הודעת הביטול.
במקרה דנן נפסק כי הביטול היה בלתי-צודק, שכן הנתבעים על-ידי אי-מילוי התחייבותם גרמו לכך שגם התובעים לא יכלו למלא את המוטל עליהם

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

תרופות (סעיף 7 לחוק החוזים (תרופות))