botox
הספריה המשפטית
דיני חוזים (דיני הממונות בישראל) - דין, הלכה ופרשנות

הפרקים שבספר:

מועד הקיום (סעיף 41 לחוק החוזים)

סעיף 41 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 קובע כדלקמן:

"41. מועד הקיום
חיוב שלא הוסכם על מועד קיומו, יש לקיים זמן סביר לאחר כריתת החוזה, במועד שעליו הודיע הנושה לחייב זמן סביר מראש."

סעיף 41 לחוק החוזים קובע כי חיוב שלא הוסכם על מועד קיומו יש לקיים זמן סביר לאחר כריתת החוזה, במועד שעליו הודיע הנושה לחייב זמן סביר מראש.

בחוב שנקבע בו במפורש כי פרעונו עם דרישה, על הנושה לדרוש פירעון החוב כדי לגבש את מועד הפירעון, ועליו לעשות כן בתוך זמן סביר מיום היווצרות החיוב, במועד עליו יודיע הנושה לחייב {אפשרות ראשונה}.

בחוב שלא נקבע בו במפורש שפרעונו עם דרישה, פרעונו תוך זמן סביר מיום היווצרות החיוב, במועד עליו יודיע הנושה לחייב {אפשרות שנייה}.

אם הנושה והחייב לא קבעו ביניהם כל מועד באשר לפירעון החוב, יהא הפירעון תוך זמן סביר לאחר יצירת החוב. מכיון שהחייב אינו יכול לדעת מתי, בגבולות הזמן הסביר, עליו לפרוע את החוב, על הנושה מוטל הנטל ליתן לו הודעה מתי עליו להכין עצמו לפירעון החוב. הודעה זו צריכה לאפשר לחייב זמן סביר לפירעון החוב.

נשאלת השאלה מה הדין אם הנושה לא דורש {אפשרות ראשונה} או לא מודיע {אפשרות שנייה} בתוך הזמן הסביר. התשובה היא כי הזמן הסביר נקבע ממקרה למקרה בהתאם לנסיבותיו בהתחשב בנסיבות מטרת ההלוואה, מטרותיה, ויתר הנתונים הסובבים ההלוואה ותנאיה. הזמן הסביר יכול לנוע מזנים קצרים ביותר ועד לתקופות ארוכות בהתאם לציפייה הסבירה של הצדדים. אם הנושה אינו דורש פירעון החוב בתוך זמן סביר בחוב שפירעונו עם דרישה, או אינו מודיע בתוך זמן סביר שיש להשיב החוב במקרה בו לא נקבע שהפירעון עם דרישה, הרי שהמועד לפירעון מתגבש עם חלוף הזמן הסביר שבו היו אמורות להינתן לפי העניין, הדרישה או ההודעה {בד"נ 32/84 עזבון ולטר נתן וויליאמס ז"ל נ' ISRAEL BRITISH BANK, פ"ד מד(2), 265 (1990); ת"א (חי') 14601-01-09 אדטו יריב מנחם נ' יפת דותן, פורסם באתר האינטרנט נבו (2010)}.

סבירות הזמן לקיומו של חיוב נגזרת מנסיבותיו של המקרה הקונקרטי והיא משתנה ממקרה למקרה בהתאם לתוכן החוזה ולכוונת הצדדים כפי שהיא משתמעת מהאמור בחוזה ומהתנהגותם לאחר חתימתו {ת"א (ת"א) 8967-03-10 מני רביד נ' רז חגי, פורסם באתר האינטרנט נבו (2012)}.

לעניין האחרון יש לקחת בחשבון גם את טיב העבודה והיקפה ואת מידת האינטנסיביות בה פעל המתחייב לקיום חיוביו.

הזמן הסביר הוא זה הנראה כסביר בעת חתימת החוזה, אולם סבירות הזמן עשויה להשתנות עקב התפתחויות המתרחשות לאחר חתימת החוזה ועקב התנהגותם של הצדדים עצמם {ה"פ (מחוזי יר') 8250/09 דוידי נ' תרום מושב עובדים של הפועל המזרחי להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (2011); ת"א (ת"א) 1927-07 יעקב חלובה נ' מינהל מקרקעי ישראל מחוז המרכז, פורסם באתר האינטרנט נבו (2012)}.

על-מנת שתהא תחולה לסעיף 41 לחוק החוזים, נדרש שלא תהיה הסכמה בין הצדדים באשר למועד הקיום. לעיתים קיימת הסכמה בין הצדדים, אך היא איננה מפורשת דיה, ואזי נוצר הצורך להתחקות אחר אומד-דעתם של הצדדים כפי שהוא משתמע מהחוזה והנסיבות. במידה וימצא בסוף ההליך הפרשני מועד מוסכם לקיום החיוב, לא יהא מקום להידרש לסעיף 41 לחוק החוזים {ע"א 3940/94 שמואל רונן חברה לבניין ופיתוח בע"מ נ' ס.ע.ל.ר חברה לבניין בע"מ, פ"ד נב(1), 210 (1998)}.

באם לא ימצא אומד-דעת משותף כלשהו, אובייקטיבי או סובייקטיבי, תעשה השלמת מועד הקיום על-פי כללי ההשלמה הרגילים המנויים בסעיף 26 לחוק החוזים, היינו לפי הנוהג הקיים בין הצדדים או לפי הנוהג המקובל בחוזים מאותו סוג.

לעיתים יתגלה כי המועד לקיום החיוב לא נקבע במדוייק ובמקרה זה, די בכך שניתן יהיה לגלות בקירוב את מועדו. אם גם מועד זה אינו בנמצא, ואין בהתנהגות הצדדים דבר היכול ללמד כי הם ויתרו על תחולת הוראת סעיף 41 לחוק החוזים, יקבע המועד לביצוע על-פי האמור בו {ת"א (חי') 4180-08 חברת האחים פרטוש אבי ועמי בע"מ נ' חכם יחזקאל, פורסם באתר האינטרנט נבו (2011)}.

ב- ת"א (ק"ש) 11508-06-09 {פלאפון תקשורת בע"מ נ' ישראל קדוש הובלות, פורסם באתר האינטרנט נבו (2012)} קבע בית-המשפט כי בנסיבות העניין, לאור הצהרת הנתבעת כי המדובר באיחור של שבוע בלבד וגם אם נתייחס לאיחור של חודש ביחס ל- 2 דיבוריות מתוך כלל הדיבוריות, עדיין המדובר במועד אספקה סביר.

ב- ת"א (נצ') 5718-07-08 {ערן (מקובר) טכנולוגיות בע"מ נ' ביאנללה בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (2011)} קבע בית-המשפט כי בחוזה אומנם לא נקבע מועד לתשלום הכספים לאחר הדרישה ומשכך חלות בענייננו הוראות סעיף 41 לחוק החוזים לפיה יש לקיים את החיוב בתוך זמן סביר ממועד כריתת החוזה או מדרישת הנושה. משכספים אלו היו אמורים לממן את בניית המושכר קיום החיוב לאחר כארבעה חודשים אינו מהווה זמן סביר לקיום החיוב.

-------------------