botox
הספריה המשפטית
דיני חוזים (דיני הממונות בישראל) - דין, הלכה ופרשנות

הפרקים שבספר:

בטלות החוזה או ההתנאה (סעיף 29 לחוק)

סעיף 29 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 קובע כדלקמן:

"29. בטלות החוזה או ההתנאה
היה חוזה מותנה והתנאי לא נתקיים תוך התקופה שנקבעה לכך, ובאין תקופה כזאת - תוך זמן סביר מכריתת החוזה, הרי אם היה זה תנאי מתלה - מתבטל החוזה, ואם תנאי מפסיק - מתבטלת ההתנאה."

סעיף 29 לחוק החוזים, קובע כי תוצאת אי-קיומו של תנאי מתלה בחוזה הינה בטלות.

על-פי סעיף הנ"ל, היה החוזה מותנה בתנאי והתנאי לא נתקיים תוך התקופה שנקבעה לכך, ובאין תקופה כזאת – תוך זמן סביר מכריתת החוזה, הרי אם היה זה תנאי מתלה – מתבטל החוזה {ת"מ (נצ') 102-09 ויקטור גרייב בע"מ נ' מועצה אזורית הגלבוע, פורסם באתר האינטרנט נבו (2012)}.

אי-קיומו של תנאי מתלה בחוזה, מבטל את תוקף החוזה למפרע ולא רק מהמועד שנקבע לקיום התנאי. '''תנאי מתלה'', לפי סעיפים 27 ו- 29 לחוק החוזים, אינו מונע קשר חוזי תקף עד למועד שנקבע לקיומו של התנאי, אולם אם לא נתקיים התנאי בהגיע מועדו, החוזה מתבטל למפרע {ר''ע 650/86 הגנה בע"מ נ' נמדע בע"מ, פ"ד מ(4), 369 (1986); ת"א (חי') 4350/08 אורן דה-כהן נ' לימור זר-גוטמן, פורסם באתר האינטרנט נבו (2011); ת"א (יר') 2539/04 יוסי כהן נ' ליאור מאיר ברגיג, פורסם באתר האינטרנט נבו (2007)}.

נדגיש כי סעיף 28(א) לחוק החוזים מסייג את קביעת סעיף 29 לחוק החוזים וקובע כי אם היה חוזה מותנה בתנאי מתלה וצד אחד מנע את קיום התנאי, אין הוא זכאי להסתמך על אי-קיומו {ראה למשל ת"א (ת"א) 2277/02 חברת א.י. אחים יזרי השקעות ונכסים בע"מ נ' חברת העובדים השיתופית הכללית בא"י בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (2007)}.

סיווג התנאי כ"תנאי מתלה" מבלי שנקבע בחוזה מועד מוסכם ומוגדר להתקיימות התנאי, משמעותו שעל התנאי המתלה להתקיים בתוך "זמן סביר". משך "הזמן הסביר" להתקיימות התנאי המתלה תלוי בנסיבות מקרה ומקרה {ע"א (יר') 2436/08 יאיר עוזרי נ' יעיש ברוך, פורסם באתר האינטרנט נבו (2011)}.

"הזמן הסביר" הוא אומנם הזמן הנראה כסביר בעת חתימת החוזה, ושיש להניח, כי הצדדים התכוונו אליו. אולם, לאור ההתפתחויות המאוחרות יותר והתנהגות הצדדים לגביהן, ניתן לעיתים להסיק את המסקנה, שלו היו הצדדים ערים להתפתחויות אלה בעת חתימת החוזה, כי אז היה גם בעיניהם לובש המונח "זמן סביר" צורה מוחשית אחרת מזו, שהיו אולי מודעים לה אותה שעה {ע"א 464/81 מפעלי ברוך שמיר חברה לבניין נ' ברוריה הוך, פ"ד לז(3), 393 (1983)}.

במקרה כזה מותר לבית-המשפט לקבוע את "הזמן הסביר" על-פי תוכן החוזה עצמו ועל-פי כוונת הצדדים, המשתמעת הן מהאמור בחוזה והן מהתנהגותם לאחר חתימת החוזה {ת"א (ת"א) 45880/03 ערן רעות רשת עיתונים ותקשורת בע"מ נ' גד חברה להפצה בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (2007)}.

ב- תא"ק (מרכז) 5040-08-07 {אגבבה חוה נ' ש.כ. אופקים השקעות בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (2012)} קבע בית-המשפט כי למרות אי-קיומו של התנאי המתלה, הצדדים נהגו על-פי ההסכם וקיימו את עיקריו. התובעים הפקידו את תמורת הדירות לחשבונות המיועדים לכך, בין בעצמם ובין על-ידי רוזן, ואילו הנתבעת בסופו-של-דבר השלימה את בניית הדירות ומסרה אותן לרוכשים ואף קיבלה את התמורה על-כך.

במצב זה, בו הצדדים נהגו על-פי ההסכם וקיימו כבר את עיקר תנאיו, לא ניתן לטעון בדיעבד לבטלותו בשל אי-קיום התנאי המתלה. ברור מהתנהגות הצדדים, ובייחוד מהתנהגותה של הנתבעת אשר בנתה את הדירות וקיבלה לידיה את תמורתן, כי למעשה מחלו על אי-קיומו של התנאי המתלה ובחרו לקיים את החוזה על-אף שלא קויים התנאי. משכך, יש לדחות את טענת הנתבעת לפיה החוזה לא נכנס לתוקפו.

ב- ע"א 4075/06 {גליקמן אפריים - ב"כ עו"ד יעקב דרורי נ' איזביצקי יצחקי, פורסם באתר האינטרנט נבו (2010)} קבע בית-המשפט כי מדובר בתנאי מתלה לעצם כניסתו של זכרון-הדברים לתוקף, והיות שלא נתקיים התנאי המתלה משך 17 שנה, הרבה מעבר לכל הגדרה של זמן סביר, הרי שדין זכרון-הדברים להתבטל.