הזכות לפיצויים (סעיף 10 לחוק החוזים (תרופות))

סעיף 10 לחוק החוזים (תרופות), התשל"א-1970 קובע כדלקמן:

"10. הזכות לפיצויים
הנפגע זכאי לפיצויים בעד הנזק שנגרם לו עקב ההפרה ותוצאותיה ושהמפר ראה אותו או שהיה עליו לראותו מראש, בעת כריתת החוזה, כתוצאה מסתברת של ההפרה."

העיקרון השולט בסעיף 10 לחוק החוזים (תרופות) הדן בזכות לפיצויים, בא לתקן את תוצאות ההפרה, כך שהנפגע יעמוד במצב זהה או דומה למצב שבו היה נמצא אלמלא בוצעה ההפרה.

בית-המשפט העליון ציין ב- ע"א 61/47 {"קדר" תעשיות כלי חרס בע"מ נ' מפעלים כימיים מזרחיים "עדיף" בע"מ, פ"ד ב(1), 897} כדלקמן:

"רצוי להזכיר כאן שני כללים מתורת הנזיקים האנגלית, אשר לפי דעתי, חלים גם אצלנו, הכלל הראשון הוא, כי מטרת תשלום הפיצויים היא להעמיד את הניזק במידת האפשרות במצב שהיה נמצא בו לפני שאירע הנזק, או במילים אחרות: מטרת תשלום הפיצויים היא להחזיר עד כמה שאפשר את המצב לקדמותו... והכלל השני הוא כי על הניזק לעשות את כל המתקבל על הדעת כדי להפחית את הנזק. חובתו של הניזק היא, לא לשבת בחיבוק ידיים ולבטוח בפיצויים שהמזיק ישלם לו - עליו מוטלת החובה לעשות את אשר ביכולתו כדי להקטין את הנזק או ההפסד שנגרם לו."

ב- ע"א 1/62 {יהודה כרמי נ' יוסף שעשוע, פ"ד טז 1190 (1962)} פסק כב' השופט א' מ' מני, כי:

"הכלל היסודי של שומת הנזק הוא, כידוע, להשיב את הצד שזכותו הופרה לקדמתו, היינו לפצות אותו בכסף במידת האפשרות שיהא מצבו על-אף ההפרה כאילו לא הופר החוזה..."

בית-המשפט מסייג כלל רחב זה באומרו:

"אם יפסוק בית-המשפט דמי נזק על-פי הכלל האמור ללא סייג, תהא זו תוצאה חמורה מדי, כי הצד המפר יהא אחראי לכל נזק שנובע מן ההפרה אף אם היה בלתי-צפוי מראש והוא לא העלה אותו כלל על הדעת, שאילו היה יודע מה נזק עלול הצד שכנגד לתבוע ממנו אם יפר את החוזה, לא היה אולי מתקשר בחוזה ומקבל על עצמו את הסיכון."

סעיף 10 לחוק החוזים (תרופות) קובע את הקשר הסיבתי בין הנזק הנטען שנגרם לנפגע, לבין הפרת החוזה. סעיף 10 הנ"ל מחייב ניפגע להוכיח מה הם הנזקים שנגרמו לו. במידה ואכן הוכיחם, יקבל פיצוי כנתבע.

כעת מתבקשת השאלה, מהי אמת-המידה על פיה יקבע בית-משפט, את היקף הפיצויים לנפגע? סעיף 10 לחוק התרופות מורה, כי היקף הפיצויים המגיע לנפגע, ייגזר מהמידע שהיה מצוי בידי המפר ברגע כריתת החוזה.

לדוגמה, נמסרה שמלה נדירה בשווי 2,000,000 ש"ח, לניקוי יבש. לרוע המזל, השמלה נקרעה.

כעת, נשאלת השאלה מה גובה הפיצוי המגיע לבעלת השמלה?

סעיף 10 לחוק החוזים (תרופות) קובע, כי יש לבחון את המידע שהיה בידי המפר בעת כריתת החוזה. קרי: בשעה שנמסרה השמלה לניקוי. האם המפר ידע שהמדובר בשמלה נדירה ויקרה כל-כך? אם היה בידיו את המידע האמור, יכול הוא לבחור האם להסתכן אם לאו, ואף לבטח את עצמו, במקרה הצורך. אם לא היה בידיו את המידע, אין לדרוש ממנו פיצוי בגובה עלות השמלה.

הגיונם של הדברים מחייב לגזור את גובה הפיצויים, על-פי המידע שהיה בידי המפר ברגע הכריתה.

בסיסו של לסעיף 10 לחוק החוזים (תרופות) נקבע בפסק-דין אנגלי משנת 1800, הארלי נ' בקסנדייל. שם דובר על בעל תחנת קמח, שמסר את ציר התחנה לתיקון. המתקן הבטיח לו שתוך שבוע ציר התחנה מוכן. בפועל, תיקון הציר לקח זמן רב יותר. ללא ציר התחנה הושבתה. כך שבעל התחנה נותר ללא מקור הכנסה. המתקן טען שלא ידע שחסרונו של הציר גרם להשבתתה של כל התחנה.

בית-המשפט האנגלי פסק שיש להעביר את כל המידע הרלבנטי למפר, בעת הכריתה. כי רק בדרך זו ניתן להחליט באם העסקה משתלמת אם לאו.

מכאן, שחשוב שהמידע יהיה בידי המפר ברגע הכריתה, אחרת הנפגע לא יוכל לדרוש פיצויים בהיקפים גדולים יותר מהיקפי המידע שהיו בידי המפר.
בנוסף, סעיף 10 לחוק החוזים (תרופות) קובע, כי חייב להתקיים קשר סיבתי בין ההפרה לבין הנזק שנגרם לנפגע. הנפגע צריך להוכיח, כי נזקו נגרם עקב ההפרה ותוצאותיה.

סעיף 10 לחוק החוזים (תרופות) מורה, כי תנאי ראשון לקבלת פיצוי הוא הוכחת נזק.

ישנן נסיבות בהן, למרות שהופר חוזה, לא נגרם לנפגע נזק. בנסיבות כאלו, לא יוכל הנפגע לזכות בפיצוי.

לדוגמה, נחתם חוזה מכר, לפיו התחייב המוכר להעביר לידי הקונה שטח מסויים לצורך בניית מסעדה. לימים, הפר המוכר את החוזה, ולא מסר לידי הקונה את השטח האמור. בדיעבד התברר, כי לפי תוכנית המתאר אין אפשרות להקים על השטח מסעדה. זאת אומרת, שלנפגע לא נגרם נזק כתוצאה מההפרה, שהרי בין כה וכה לא יכול לממש את תוכניתו.

כאשר נפגע טוען שנגרם לו נזק כתוצאה מהפרת החוזה, מתעוררות שתי שאלות:

האחת, שאלת ריחוקו של הנזק: האם הנזק הוא בר-פיצוי או שהוא כל כך מרוחק שאין לפצות עליו;

השנייה, שאלת כימות הנזק - תרגום לכסף. מה שיעור הנזק מבחינה כספית.

כיצד נקבע האם הנזק הנטען הוא נזק בר-פיצוי? בסוגיה הזו עוסק סעיף 10 לחוק החוזים (תרופות).

הסעיף עוסק בשני מבחנים מצטברים:

1. מבחן הסיבתיות - כלומר, האם יש קשר סיבתי בין הנזק הנטען ובין הפרת החוזה;

2. מבחן הציפיות - מבחן זה יחול, רק במידה ונענה בחיוב על המבחן הסיבתיות.

סעיף 10 קובע: "הנפגע זכאי לפיצויים בעד הנזק שנגרם לו עקב ההפרה ותוצאותיה" - מבחן הסיבתיות. "ושהמפר ראה אותו" - מבחן צפיות סובייקטיבי "או שהיה עליו לראותו מראש" - מבחן ציפיות אובייקטיבי, "בעת כריתת החוזה, כתוצאה מסתברת של ההפרה".

מבחן הצפיות מורכב משני מבחנים: מבחן אובייקטיבי ומבחן סובייקטיבי.

סעיף 10 לחוק החוזים (תרופות) מדבר על נזק שהמפר צפה מראש, או שצריך היה לצפותו מראש, בעת כריתת החוזה. מבחן הציפיות, מחזיר את המפר אחורנית בזמן, ובוחן האם ידע כבר בעת כריתת החוזה, שאם יבצע הפרה מסויימת זה יהיה הנזק שיגרם - מבחן סובייקטיבי של המפר עצמו.

מבחן הציפיות נוקט גם במבחן אובייקטיבי של אדם סביר במעמדו של המפר. במסגרת מבחן זה בודקים האם האדם הסביר, במעמדו של המפר, היה צריך לצפות, בעת כריתת החוזה, קיומו של נזק כזה.

על השאלה כיצד מחשבים את שיעור הנזק בשווי כספי, אין למרבה הפלא, תשובה בחוק החוזים (תרופות), למעשה החוק שותק בעניין זה ואין בנמצא הוראה המורה כיצד לחשב את סכום הפיצויים.

בית-המשפט קבע שהכוונה היא שהפיצוי צריך להיות כזה שיעמיד את הנפגע במצב שבו היה נמצא אלמלא הייתה ההפרה. ולמעשה מדובר בפיצויי קיום. הפסיקה קבעה שהפיצוי במקרה של הפרת חוזה מכוח סעיף 10 לחוק החוזים (תרופות), יעשה על דרך של חישוב כל ההוצאות, כל ההפסדים וכל הנזקים שנבעו מהפרת החוזה, למעשה, הנפגע צריך לזכות בפיצויי שיביאו למצב שהיה אמור להימצא בו אלמלא הופר החוזה, כל מה שיכול היה להרוויח ולא הרוויח, כל ההוצאות, כל ההפסדים וכיוצא בזה.

ב- רע"א 2371/01 {אינשטיין שריר נ' אוסי תכנון והקמת מבנים ופיתוח בע"מ, תק-על 2003(2), 4311 (2003)} הבהיר כב' הנשיא א' ברק, מהי המסגרת הנורמטיבית הקבועה בסעיף 10 לחוק החוזים (תרופות), בקובעו, כי העיקרון הבסיסי הינו, כי אם חוזה הופר, זכאי הנפגע לתבוע את אכיפתו או ביטולו, בנוסף לכך, זכאי הנפגע לפיצויים, זאת בנוסף לאכיפה או לביטול או במקומם. נקבע כי בנסיבות המקרה, ביטול החוזה על-ידי הנפגע היה כדין, לפיכך, הדיון התמקד בשאלת שיעור הפיצויים לו הוא זכאי.

כב' הנשיא א' ברק נעזר, לשם כך, בקבוע בסעיף 10 הנ"ל, ופסק כדלקמן:

"6. הפיצויים בגין הפרת חוזה נקבעים על-פי המבחנים הקבועים בסעיף 10 לחוק התרופות, לפיו:

'הנפגע זכאי לפיצויים בעד הנזק שנגרם לו עקב ההפרה ותוצאותיה ושהמפר ראה אותו או שהיה עליו לראותו מראש, בעת כריתת החוזה, כתוצאה מסתברת של ההפרה.'

בהגשמתה של הזכות לפיצויים על-פי הוראת סעיף 10 לחוק התרופות, נוהגים להבחין בין שני שלבים (ע"א 355/80 נתן אניסימוב בע"מ נ' מלון טירת בת-שבע בע"מ, פ"ד לה(2), 800, 807 (1980); א' ידין חוק החוזים (תרופות), התשל"א-1970 (מהדורה שנייה, התשל"ט), 102). הראשון, עניינו היקפו ומידתו של הנזק. במסגרת זו נבחן הנזק במבחני סיבתיות ("שנגרם לו עקב ההפרה ותוצאותיה"), תוך ייחוד אותם נזקים שהם צפויים ('שהמפר ראה אותו או שהיה עליו לראותו מראש, בעת כריתת החוזה, כתוצאה מסתברת של ההפרה'), ושבגינם מוטלת אחריות. לאחר שאותר הנזק אשר להתרחשותו אחראי המפר בא תורו של השלב השני. עניינו של זה קביעת שיעור הפיצויים, לו זכאי הנפגע ("פיצויים בעד הנזק") שנגרם לו. זוהי שאלה של כימות. במסגרת שנייה זו יש לתרגם את הנזק לסכומי כסף, אשר יהא בהם כדי לפצות את הנפגע. בערעור שלפנינו אין מתעוררות שאלות של היקף הנזק ומידתו (השלב הראשון), אלא אך שאלות של שיעור הנזק ושומתו (השלב השני).

7. בקביעת שיעור הפיצויים על-פי הוראת סעיף 10 לחוק התרופות ההדרכה החקיקתית הינה דלה. כל שנקבע בסעיף 10 לחוק התרופות הוא כי 'הנפגע זכאי לפיצויים בעד הנזק'. על בסיס הוראה זו פיתחו בתי-המשפט במשך השנים תורת פיצויים מקיפה, אשר קובעת אמות-מידה לקביעת שיעור הפיצויים. ביסוד תורה זו מונחת הגישה כי מושג הפיצויים שולל סעד עונשי ומתמקד בסעד תרופתי, אשר נועד להסיר את הנזק ולהטיבו (ראו ע"א 1977/97 ברזני נ' בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ, פ"ד נה(4), 584, 618 (2000)). עיקרון הגג המשותף לכל אמות-מידה אלה הינו, כי מטרת הפיצויים הינה השבת המצב לקדמותו (restitutio in integrum) המשמעות של עיקרון גג זה הינה, כי יש להעמיד את הנפגע, במונחים כספיים, באותו מצב בו היה נתון אילו החוזה היה מקויים. 'המבחן לקביעת שיעור הפיצויים הוא באותו סכום אשר, במונחים כספיים, יש בו כדי להעמיד את הנפגע, מבחינת הנזק שנגרם לו, באותו מצב בו היה נתון, לו קויים החוזה, ולולא התרחשה ההפרה' (ע"א 355/80 הנ"ל, בעמ' 808). מעיקרון גג זה גזרו בתי-המשפט מבחני עזר שיפוטיים אשר יש בהם כדי לסייע לבית-המשפט בכימותו של הנזק ובקביעת שיעורו (ראו ד' קציר תרופות בשל הפרת חוזה, חלק ב' (1991), 958, וכן ע"א 660/86 תושיה נ' גוטמן, פ"ד מד(1), 52, 54 (1989)).

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

הזכות לפיצויים (סעיף 10 לחוק החוזים (תרופות))