botox
הספריה המשפטית
דיני חוזים (דיני הממונות בישראל) - דין, הלכה ופרשנות

הפרקים שבספר:

כפיה (סעיף 17 לחוק החוזים)

סעיף 17 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 קובע כדלקמן:

"17. כפיה
(א) מי שהתקשר בחוזה עקב כפיה שכפה עליו הצד השני או אחר מטעמו, בכוח או באיום, רשאי לבטל את החוזה.
(ב) אזהרה בתום-לב על הפעלתה של זכות אינה בגדר איום לעניין סעיף זה."

כפיה, על-פי הגדרתה הרחבה, חובקת ביטויים שונים של התנהגות בלתי-לגיטימית המיועדת לאלץ אדם להתקשר בחוזה וגורמת לו להיכנע ללחץ שהופעל עליו.

סעיף 17 לחוק החוזים, מדבר על כפיה באיום הפוגע בחופש הרצון של הצד השני להתקשרות החוזית, עקב איום בפגיעה רצינית בקורבן. ברגע שהקורבן פגיע עד כי הוא נאלץ להיכנע לאיום. השואף לבטל את החוזה מחמת כפיה צריך להוכיח כי הכפיה השפיעה על רצונו בהטילה בו פחד, ואלמלא קיומה לא היה מתקשר בחוזה.

הכפיה מכוח סעיף זה כוללת כל פגיעה בגופו של אדם, בנכסיו, בחירותו ובמעמדו החברתי או הכלכלי – וכל זאת כדי לאלצו להתקשר בחוזה {עב' (ב"ש) 1657/05 דוד בן יהודה זקן נ' חברת החשמל לישראל בע"מ ואח', תק-עב 2006(3), 1599 (2006)}.

פסיקת בתי-המשפט קבעה שלושה תנאים מצטברים {ע"ע 1569/93 יוסי מאיה נ' פנפורד (ישראל) בע"מ, פ"ד מח(5), 705 (1994); עב' (ב"ש) 1989/02 דוד בלכנר נ' באר טוביה מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ, תק-עב 2006(2), 2393 (2006)} אשר בהתקיימם תתקבל טענת כפיה. ואלה הם:

האחד, יסוד ההפתעה. כלומר, האם יכול היה המבקש לפנות לחלופה סבירה במגבלות הזמן הנתון כגון: פניה לערכאה שיפוטית;

השני, האם התממשות האיום עלולה לגרום לנזק בלתי-הפיך למתקשר;

השלישי, מצב פגיע או מצוקה של המתקשר.

על-פי סעיף 17 לחוק החוזים, יש להוכיח כי ההתקשרות נכפתה "בכוח או באיום" {ת"א (ת"א-יפו) 73268/04 פור טואה בע"מ ואח' נ' פקיד שומה תל-אביב-יפו 3, תק-של 2008(3), 563 (2008)}.

על הטוען לכפיה, להוכיח לבית-המשפט כי הצד השני להסכם כפה עליו לחתום על המסמך/חוזה "בכוח או באיום" באופן שפגע בצורה חריפה בחופש הרצון החוזי שלו {ע"א 2495/95 בן לולו נ' אטיאס אליאס, פ"ד נא(1), 577 (1997)}. אם-כן, נטל ההוכחה לגבי קיומה של הכפיה חל על הטוען לה {ע"א 146/81 נאשף נ' נאשף, פ"ד לח(3), 309 (1984)}.

כדי שיבוטל הסכם מחמת כפיה הרי שהצד השני להסכם צריך להיות הגורם הכופה {ע"א 8163/05 הדר חברה לביטוח בע"מ נ' פלונית ואח', תק-על 2007(3), 1976 (2007)}.

עוד קובע סעיף 17 לחוק החוזים את זכותו של צד לבטל חוזה שנכרת בכפיה. סעיף זה אינו מגדיר מהי כפיה, אך הגישה המקובלת בפסיקה היא שעל אמצעי הכפיה להיות בלתי-חוקי וההכרעה אם לחץ פסול עולה כדי כפיה, תוכרע בכל מקרה לגופו {ת"א (ראשל"צ) 2140/05 פינטו גיל נ' ארנון (יעקב) כהן, תק-של 2008(1), 17627 (2008)}.

הכלל הוא כי רק לחצים כבדים אשר פוגעים בצורה חריפה בחופש הרצון החוזי של המתקשר ייחשבו לפגמים ברצון. המבחנים שנקבעו בפסיקה לקביעת עוצמת הלחץ כוללים, בין היתר, את מבחן קיומה של האפשרות המעשית לפנות לערכאות כדי למנוע את הפעלת האיום ואת מבחן קבלת יעוץ משפטי עצמאי, שיש בו כדי להחליש את טיעון הכפיה ואף לשלול אותו לחלוטין בנסיבות מסויימות {ראה גם רע"א 7539/98 לוטם רהיטים בע"מ נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ, פ"ד נג(1), 721 (1999)}.

ד' פרידמן ו- נ' כהן גורסים בספרם {חוזים, כרך ב' (התשנ"ג-1992)} כי במקרים אם יש לצד הנפגע ברירה אחרת מלבד לחתום על המסמך, ובמיוחד אם ניתן לפנות לבית-המשפט לקבלת סעד – אין עסקינן בכפיה.

כעולה מנוסח סעיף 17 לחוק החוזים, אין הכפיה שוללת את קיומו של רצון ההתקשרות, אם כי היא פוגמת ברצון זה. על-כן, חוזה שנכרת בכפיה אינו בטל מעיקרו, אלא, ניתן לביטול על-פי בחירתו של מי שהתקשר בכפיה.

על-פי פסיקת בתי-המשפט, קיומה של ברירה המסורה בידי צד לפנות לערכאות בבקשה לקבלת צו מניעה כנגד השגת סעד, סותרת את קיומה של עילת הכפיה {ע"א 8/88 שאול רחמים בע"מ נ' אקספומדיה בע"מ, פ"ד מג(4), 95 (1989)}.

יש הגורסים כי לשון סעיף 17 לחוק החוזים מספיק כדי לכלול גם כפיה כלכלית {ע"א 8/88 שאול רחמים בע"מ נ' אקספומדיה בע"מ, פ"ד מג(1), 95 (1989)}.

שימוש באמצעים לגיטימיים ומקובלים, כדי להביא בעל דין לחתום על חוזה, אינם מקימים עילת תביעה, שכן, חתימה מתוך כפיה תתגבש במקום שבו "לחצים כבדים אשר פוגעים בצורה חריפה בחופש הרצון החוזי של המתקשר ייחשבו לפגמים ברצון" {ע"א 5806/02 ארביב נ' קרני, פ"ד נח(5), 193 (2004)}.

על-מנת שהלחץ יוכר ככפיה לא די בבחינת איכות הלחץ, אלא גם עוצמתו ובחינת החלופות אשר עמדו באותה עת בפני הצד התם. ונדגיש כי המבחן לקביעת עוצמתו של הלחץ יימצא בתשובה לשאלה האם הייתה לצד התם חלופה מעשית וסבירה שלא להיכנע לאותו לחץ.

פסיקת בתי-המשפט עיצבה שני מבחנים עיקריים {ראה גם ע"א 2299/99 אברהם שפייר ואח' נ' דיור לעולה בע"מ ואח', פ"ד נה(4), 213 (2001); ת"א (ב"ש) 6912/02 אוניברסל רהיטים בע"מ נ' אריה חברה ישראלי לביטוח בע"מ, תק-של 2007(2), 22129 (2007)} על-מנת לבדוק אם לחץ כלכלי או "איום" המופיע על-ידי צד לחוזה, על הצד השני עולה כדי כפיה. ואלה הם:

האחד, הינו מבחן איכותה של הכפיה הכלכלית, היות הלחץ הכלכלי בלתי-ראוי. לעניין מבחן איכותה של הכפיה הכלכלית נקבע:

"בהיותנו כולנו נתונים בלחצים ובכפיות כלכליות מכל עבר, מסקנה נדרשת מאליה היא כי לא כל לחץ ולא כל כפיה מן התחום הכלכלי יניבו זכויות לביטולו של חוזה. ענייננו הוא אך בכפיה או בלחץ שיש בהם פסול מוסרי – חברתי – כלכלי, ואשר חיי עסקים ומסחר תקינים והוגנים לא יוכלו לשאתם. בשוק חופשי רשאי פלוני לעשות שימוש ביתרון עסקי – כלכלי שיש לו על אחרים, וחוזה הצומח מתוך מערכת מעין זו לא נסווג אותו כחוזה שנכרת בכפיה. לו אחרת פסקנו, כי אז הכרתנו ביטחון ויציבות בחיי המסחר. וכזאת לא יעלה על הדעת. ואולם, גם בשוק חופשי יש כללי התנהגות ראויים ומקובלים – "כללי משחק" מכנים אותם במקומותינו – והפוגע באותם כללים ייתן את הדין על מעשיו או על מחדליו. כללים אלה הבריות בחיי המסחר והעסקים נוהגות על פיהם, ובתי-משפט יקבעו את גבוליהם מעת לעת, ברוח הזמן והמקום. עניינו הוא ב"מוסר העסקים" בחיי המסחר והעסקים, וחריגה מאותו מוסר – עסקים תחוייב בתגובתו של בית-משפט. בית-המשפט הכשיר עצמו והוא ערוך לזיהויה של חריגה מכללים נאותים שקובע מוסר העסקים, ובמקרים הראויים יכיר בזכותו של הצד הנפגע לשחרר עצמו מכבליו של חוזה שנכרת בחטא של פגיעה באותם כללים" {רע"א 1569/93 יוסי מאיה נ' סנפורד ישראל בע"מ, פ"ד מח(5), 705 (1994)}.

השני, הינו מבחן עוצמתה של הכפיה הכלכלית, היעדר חלופה סבירה לאותו לחץ. אשר למבחן עוצמתה של הכפיה הכלכלית נקבע:

"לחץ כלכלי "בלתי-ראוי" הינו תנאי הכרחי לקיומה של כפיה – מקנה זכות, אך אין די בו. אותו לחץ חייב אף שיהיה בעל עוצמה המקדיחה תבשיל. מבחן עוצמתו של הלחץ הכלכלי מצטרף אל מבחן איכותו של הלחץ, ורק בנסיבות שבהן מתקיימים שני המבחנים כאחד נכיר בכפיה ככפיה בת-פועל משפטי על-פי סעיף 17 לחוק החוזים. ומה תהא עוצמתו שלה כפיה כדי שנכיר בה כבת-פועל משפטי? המבחן המקובל לקביעת עוצמתו של הלחץ יימצא בתשובה לשאלה אם הייתה לצד התם חלופה מעשית וסבירה שלא להיכנע לאותו לחץ" {רע"א 1569/93 יוסי מאיה נ' סנפורד ישראל בע"מ, פ"ד מח(5), 705 (1994)}.

כאמור, סעיף 17 לחוק החוזים, מעניק ברירת ביטול למי שהתקשר בחוזה עקב כפיה, מחמת פגם בכריתתו. מושג "הכפיה החוזית" קיבל בפסיקה פירוש רחב המאפשר להכליל בגדר סעיף 17 גם מקרים של כפיה כלכלית או עסקית. לא כל לחץ כלכלי מהווה כפיה המקנה זכות לביטול החוזה אלא "רק במקרים שבהם כרוך הלחץ בפסול מוסרי, חברתי או כלכלי, ולמתקשר אין חלופה עסקית סבירה אלא להיכנע ללחץ זה, ניתן לבטל את החוזה מחמת כפיה" {ג' שלו דיני חוזים – החלק הכללי (דין הוצאה לאור בע"מ, התשס"ה-2005), 332; וגם ת"א (אש') 3996/05 אי. אף. סי בע"מ נ' חב' אוזדובה שמואל קבלן בניין בע"מ, תק-של 2007(2), 23413 (2007); ע"א 1569/93 מאיה נ' פנפורד (ישראל) בע"מ, פ"ד מח(5), 705 (1994)}.

לשון סעיף 17 לחוק החוזים כוללת גם כפיה שהיא כלכלית בטיבה, קרי, כפיה המתקיימת כאשר אדם מתקשר בחוזה כדי להשתחרר מלחץ עסקי-מסחרי בלתי-חוקי המופעל עליו {ע"א 8/88 שאול רחמים בע"מ נ' אקספומדיה בע"מ, פ"ד מג(4), 95 (1988)}.

כאמור, הפסיקה הכירה בכך כי "כפיה" יכולה להיות גם כפיה כלכלית או מסחרית {ע"א 6234/00 ש.א.פ. בע"מ נ' בנק לאומי לישראל, תק-על 2003(3), 1542 (2003); ת"א (נצ') 4044/04 עד רם – בניה ופיתוח בע"מ נ' פלד אליגן עבודות בניה בע"מ ואח', תק-של 2007(3), 12320 (2007)}.

עמידה על זכות משפטית איננה נחשבת כפיה, אלא, אזהרה בתום-לב על הפעלתה של זכות, כאמור בסעיף 17(ב) לחוק החוזים.

כפיה נוצרת שעה שהמתקשר בחוזה עושה כן עקב כפיה שכפה עליו הצד השני או אחר מטעמו, בכוח או באיום. כאמור לעיל, חוק החוזים לא מגדיר מהי כפיה, למעט הקביעה כי כוח או איום יכולים להוות כפיה, ולמעט הוראת סעיף 17(ב) לחוק החוזים, לפיה אזהרה בתום-לב על הפעלתה של זכות איננה מהווה כפיה {ת"א (יר') 5917/04 אמנון אלברטל נ' ירדנה אבירם, תק-של 2008(1), 8904 (2008)}.

עוד נקבע, כי שימוש באמצעים חוקיים כדי להביא אדם לחתום על חוזה איננו מקים את העילה {ע"א 5806/02 ארביב נ' קרני, פ"ד נח(5), 193 (2004)}.