נטל החיוב בין החייבים (סעיף 56 לחוק החוזים)

סעיף 56 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 קובע כדלקמן:

"56. נטל החיוב בין החייבים
(א) שנים שחייבים חיוב אחד, חזקה שהם נושאים בנטל החיוב בינם לבין עצמם בחלקים שווים.
(ב) חייב שנתן לנושה לקיום החיוב יותר מכפי חלקו בנטל החיוב, זכאי לחזור על החייב השני ולהיפרע ממנו לפי חלקיהם.
(ג) היו יותר משני חייבים ואין אפשרות סבירה לחזור ולהיפרע מאחד מהם, ישאו בחלקו הנותרים, לפי חלקיהם.
(ד) בוטל חיובו של חייב אחד כאמור בסעיף 55(ב) והביטול נובע מפגם בכשרותו או בייצוגו, אין לשני זכות לחזור עליו; הופטר חייב אחד כאמור בסעיף 55(ג) ואין בהפטר כדי לפטור את השני, אין בהפטר גם כדי לפגוע בזכות לחזור עליו לפי סעיף זה."

סעיף 56 לחוק החוזים קובע את הכלל החל בריבוי חייבים, בכל הנוגע ליחס בינם לבין עצמם {תא"ק (ת"א) 28991-08 רון בן יוסף נ' עמנואל מטלון, פורסם באתר האינטרנט נבו (2010)}.

סעיף זה ופירושו לא קיבלו התייחסות מספקת בפסיקה. כללם של דברים, במישור המשפטי מדובר בנושא שיש מקום כי בתיק מתאים יידרש אליו בית-משפט ויעמיד הלכה על מכונה, ועד אז ימשיך כל מקרה וייבדק לנסיבותיו {דברי בית-המשפט ב- רע"א 1818/05 ניהול גן העיר בע"מ נ' פיק נכסים בע"מ ואח', פורסם באתר האינטרנט נבו; ראה גם ע"א (ת"א) 1309/09 שלמה גרינברג - ב"כ עו"ד אירה אלקלעי-רובין נ' אליבא שביט, פורסם באתר האינטרנט נבו (2011)}.

סעיף 56(א) לחוק החוזים קובע חזקה, שמקורה בעיקרון השוויון, בדיני עשיית עושר ולא במשפט ובתחושת הצדק, לעניין חלוקת הנטל בין החייבים. החזקה מבוססת על הנכונות של כל אחד מהחייבים, במידה שווה, לשאת בחוב, גם חוב שסכומו אינו תחום מראש, והיא מביאה לחלוקה צודקת של הנטל בין החייבים. הפסיקה ראתה את זכות ההשתתפות כזכות שביושר המושתתת על שיקולים של מניעת התעשרות שלא כדין {ע"א 3765/95 אכרם חוסיין ואח' נ' ד"ר שלמה טורם ואח', פ"ד נ(5), 573 (1996); ע"א 1005/05 (חי') פלמון איתן נ' ציגנלאוב אשר משה, דינים מחוזי לה(5), 44 (2005); ע"א (ת"א) 1309/09 שלמה גרינברג - ב"כ עו"ד אירה אלקלעי-רובין נ' אליבא שביט, פורסם באתר האינטרנט נבו (2011)}.

אומנם סעיף 56(א) לחוק החוזים קובע חזקה ששניים שחייבים חיוב אחד, חזקה שהם נושאים בנטל החיוב בינם לבין עצמם בחלקים שווים. אולם החזקה הקבועה בסעיף 56(א) הנ"ל הינה חזקה שמקורה בעיקרון השוויון שבין החייבים, אך הינה חזקה הניתנת לסתירה {ע"א 1406/97 פרנקו נ' מלניק, פ"ד נג(3), 660 (1999)}.

נראה שמסתמנת בפסיקת בתי-המשפט העדפה לשיקולים שבמהות ביחסים הפנימיים שבין החייבים ביחד ולחוד, בזיקה לדיני עשיית עושר, והעדפתם על פני השוויון הפורמאלי {רע"א 5545/05 אשר משה ציגנלאוב נ' איתן פלמון, פורסם באתר האינטרנט נבו; ת"א (חי') 13362/07 שרה ניזרי נ' יעקב פריבאי, פורסם באתר האינטרנט נבו (2010)}.

עיקרון השויון הקבוע בסעיף 13 לחוק הערבות ובסעיף 56 לחוק החוזים מחייב שהתשלום שבוצע על-ידי התובע יחולק בין שלושת הערבים באופן שווה וזאת משלא הובאה כל ראיה על-ידי התובע בדבר כוונה משתמעת אחרת. תוצאה זו, לפיה כל אחד מהערבים יישא בחלקים שווים בסך התשלום ששילם התובע בגין הערבות, עולה כאמור בהיעדר ראיות אחרות עם התנהגות הצדדים, עם השכל הישר ועם שורת הצדק {ת"א (חי) 6799/06 ברסנו נ' אזולאי, פורסם באתר האינטרנט נבו (2007); ע"א (חי') 1005/05 פלמון איתן נ' ציגנלאוב אשר משה ואח', תק-מח 2005(2), 2952 (2005)}.

דיני היושר גורסים שהיושר מחייב שוויון אם שניים חייבים למלא, כלפי אדם שלישי, אותה דרישה כספית, והיא סולקה על-ידי אחד מהם, כך שהשני שוחרר מהמעסה הזאת בשלמותה או בחלקה, יהיה הראשון זכאי לחזור עליו, ולגבות ממנו דמי השתתפות בשיעור הנחשב, בעיני בית-המשפט כמוצדק בנסיבות העניין {ע"א 370/63 בסט נ' "הפול", פ"ד יח(1), 533 (1964); ע"א (ת"א) 1309/09 שלמה גרינברג - ב"כ עו"ד אירה אלקלעי-רובין נ' אליבא שביט, פורסם באתר האינטרנט נבו (2011)}.

סעיף 56(ב) לחוק החוזים, קובע כי כאשר אחד החייבים נשא יותר מכפי חלקו בנטל החיוב, הוא זכאי לחזור לחייב השני ולהיפרע ממנו בהתאם לחלקיהם בחיוב. סעיף זה קובע למעשה את זכות ההשתתפות שמקורה בדיני היושר.

עיקרון ההשתתפות מביא לחלוקה צודקת של הנטל בין החייבים, ומטרתו למנוע מצב שהחייבים יהיו נתונים לחסדיו של הנושה, אשר יכול לגבות את החוב רק מאחד החייבים לפי שרירות-ליבו, ואילו החייבים האחרים היו מתעשרים על חשבון החייב שפרע את החוב וששיחרר אותם למעשה מהנטל המשותף {ע"א (ת"א) 1309/09 גרינברג שלמה נ' אליבא שביט, פורסם באתר האינטרנט נבו (2011)}.

זכות החזרה של חייבים בחיוב אחד בינם לבין עצמם, וכן השלכת הפטרתו של אחד החייבים בידי הנושה במקרה שהחייבים האחרים נותרים חשופים לתביעת הנושה, מוסדרות בסעיפים 56(ב) ו-56(ד) סיפא לחוק החוזים. הוראות אלה מונעות התעשרות של חייב אחד על חשבון חייב אחר.

מחד גיסא, סעיף 56(ד) הנ"ל מונע מנושה, שהגיע להסדר עם חייב אחד תוך שמירת זכויותיו של הנושה כלפי חייב אחר, את האפשרות לשלול מהחייב האחר את זכות החזרה על החייב שלו ויתר הנושה על חלק מן החוב. בכך נמנע מצב, שבו עקב הסדר הפשרה ישלם החייב החשוף לתביעה יותר מכפי חלקו בחוב על-פי היחסים הפנימיים בינו לבין החייב שהגיע להסדר.

מאידך גיסא, סעיף 56(ב) לחוק החוזים קובע, כי חייב ששילם לנושה סכום העולה על חלקו מכוח היחסים הפנימיים שבינו לבין החייבים האחרים, זכאי לגבות סכום זה מן החייבים האחרים {ע"א 1406/97 פרנקו נ' מלניק, פ"ד נג(3), 660 (1999); ת"א (ראשל"צ) 2304-07 אהרון פריינטה נ' שבתאי טוטח, פורסם באתר האינטרנט נבו (2010)}.

ב- ת"א 16350/00 {אהוד חן נ' ניר חן, פורסם באתר האינטרנט נבו} קבע בית-המשפט כי "חיובם של השותפים כלפי הנושים הינו ביחד ולחוד. לעומת זאת, ביחסים בין השותפים לבין עצמם חלה הוראת סעיף 56 לחוק החוזים (חלק כללי). סעיף 56(ב) קובע לאמור: 'חיוב שנתן לנושה לקיום החיוב יותר מכפי חלקו בנטל החיוב, זכאי לחזור על החייב השני ולהיפרע ממנו לפי חלקיהם'. משלא הוכיח התובע כי שילם לנושים אלה יותר מכפי חלקו היחסי הרי שטרם קמה עילת תביעה לתבוע השבה משותפו" {ראה גם ת"א (ק"ש) 294-07 נט פארם שיווק בע"מ נ' מרוואני זהר, פורסם באתר האינטרנט נבו (2012)}.

ב- ת"א (ת"א) 37318/07 {רן עו"ד יגנס נ' שולמית אסטרחאן (קליין), פורסם באתר האינטרנט נבו (2011)} קבע בית-המשפט:

"ואשר לטענה בעניין החיוב המשותף בהוצאות אילו היו נפסקות הוצאות לחובת התובעים בהליך נגד רדימיקס – זה נכון במה שנוגע לחבות כלפי רדימיקס, שאז ביחסים שבין התובעים בינם לבין עצמם הייתה קמה חזקת "שיתוף" בחוב (סעיף 56 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973), אלא שזה אינו המקרה כאן. הנושה התובע אינו רואה בצד ג' את חייבו, ולא משום שהוא פטר אותו מהחוב כפי שטוענת הנתבעת, אלא משום שמלכתחילה הובהר לו שאל לו לראות בדניאל לקוח שלו לעניין שכר-הטרחה, וכך אכן נהג התובע לאורך כל השנים כששיגר את חשבונות העסקה אך לנתבעת."

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

נטל החיוב בין החייבים (סעיף 56 לחוק החוזים)