botox
הספריה המשפטית
דיני חוזים (דיני הממונות בישראל) - דין, הלכה ופרשנות

הפרקים שבספר:

השלמת פרטים (סעיף 26 לחוק החוזים)

סעיף 26 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 קובע כדלקמן:

"26. השלמת פרטים
פרטים שלא נקבעו בחוזה או על פיו יהיו לפי הנוהג הקיים בין הצדדים, ובאין נוהג כזה - לפי הנוהג המקובל בחוזים מאותו סוג, ויראו גם פרטים אלה כמוסכמים."

הוכחת קיומו של נוהג, ועל אחת כמה וכמה כאשר נוהג זה בא להשלים עניין שהצדדים לחוזה לא מצאו לנכון להסדירו מבעוד מועד, מצריכה רף הוכחה גבוה ביותר.

מלשונה של הוראת סעיף 26 לחוק החוזים למדנו כי תנאי להחלת הנוהג במסגרת החוזה הוא כי הפרט הנטען אינו נכלל בחוזה. ממילא מתבקש בית-המשפט לקבוע כי המדובר בחסר בחוזה, ולא בהסכמה להסדר שלילי {ע"א 528/86 פולגת נ' עזבון בלכנר, פ"ד מד(3), 821 (1990)}, ולהגיע לכלל מסקנה כי ראוי להשלים חסר זה.

באמירה כללית בדבר תחולתו של נוהג אין די, ויש להוכיח את קיומו באמצעות ראיות {ע"א 154/80 בורכרד ליינס נ' הידרובטון, פ"ד לח(2), 213 (1984); ע"א 431/82 חסיד נ' פרזות, פ"ד לט(4), 451 (1985)}.
הגישה הרווחת היא לצמצם החלת נוהג על מערכת הסכמית והדבר בא לידי ביטוי, לדוגמה, בפסיקת בתי-המשפט לפיה השלמת חוזה על-פי נוהג קיים ייעשה אך ורק לגבי פרטים נלווים להסכם ולא לגבי חיובים מרכזיים שבו {ראה למשל ע''א 6518/98 הוד אביב בע''מ נ' מינהל מקרקעי ישראל, פ''ד נה(4), 28 (2001); תא"מ (חי') 6456-08 עליה שחתות נ' ישראל וולדפוגל, פורסם באתר האינטרנט נבו (2010)}.

נטל ההוכחה רובץ לפתחו של הטוען לקיומו של הנוהג {ע"א 325/79 דנינו נ' פקסטרפיל בע"מ, פ"ד לה(1), 51 (1980); ת"א (ת"א) 164458-09 טר ארמה בע"מ נ' חברת נתיבי איילון בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (2011)}, ונטל זה – כבד הוא. על המבקש להוכיח קיומו של "נוהג" בין הצדדים לעבור "משוכות רבות וגבוהות" {ע"א 2038/03 שפירו נ' Fein & Co Ltd, תק-על 2005(3), 206 (2005)}.

על הנוהג להיות "קיים בין הצדדים", כאשר נוהג פרטי משמעו "התנהגות רצופה, חוזרת על עצמה, בין הצדדים, שניתן לראותה כיוצרת בסיס להבנה ולהשלמה של הסכמתם החוזית" {ג' שלו דיני חוזים - החלק הכללי (תשס"ה), 446; ת"א (יר') 7176-04 המוסד לביטוח לאומי נ' הדר חברה לביטוח בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (2011)}.

כאמור, כדי להוכיח "נוהג חוזי" אשר יעיד על אומד-דעתם של הצדדים, יש להציג לפני בית-המשפט ראיות מתאימות {ע"א 154/80 בורכרד ליינס לימיטד לונדון נ' הידרובטון בע"מ, פ"ד לח(2), 213 (1984)}.

מקום שלא ניתן להתחקות אחר אומד-דעת הצדדים, כי אז ניתן להשלים את החסר על-פי מקור שבדין, למשל על-פי סעיף 26 לחוק החוזים, המאפשר השלמת פרטים בחוזה מכוח נוהג קיים בין הצדדים, ובאין נוהג כזה, על-פי נוהג מקובל בחוזים מאותו סוג {ע"א 2534/99 בדאני נ' מוקתדר, פורסם באתר האינטרנט נבו (2003); ת"א (ת"א) 1923-08 אורן בן טובים נ' גבריאל דוויק, פורסם באתר האינטרנט נבו (2011)}.

פרטים חסרים בחוזה, אינם מאיינים את קיומו. המחוקק קבע מנגנון בדמות סעיף 26 לחוק החוזים, כדי להשלים את החסר, תוך כיבוד כוונת הצדדים לערוך קשר חוזי ביניהם. עסקינן בממצא עובדתי המבוסס על ההסכם הכתוב, תכליתו וכוונת הצדדים {בע"מ 8461/10 פלוני נ' פלוני, פורסם באתר האינטרנט נבו (2011)}.

תנאי להפעלת סמכות ההשלמה לפי סעיף 26 הוא, שהפרטים שמדובר בהם 'לא נקבעו בהסכם או על פיו'. ניתן להשלים חוזה רק כאשר קיים בו פער. לשם כך דרוש שיהיה ניתן לקבוע כי שתיקת הצדדים בנושא מסויים אכן טעונה השלמה ואינה מבטאת רצון להסדר שלילי {דבריה של ג' שלו בספרה דיני חוזים (מהדורה שנייה); ראה גם ע"א 636/78 ויצמן נ' אברמזון, פ"ד לג(3), 295 (1979); ע"א 207/79 רביב נ' בית יולס, פ"ד לז(1), 533 (1989); תא"מ (עפ') 1506-06-08 דוד קליין נ' נועם בבאי, פורסם באתר האינטרנט נבו (2010)}.

ב- ת"א (ת"א) 1434-07 {דוקטור חיים רופאי עסקים בע"מ נ' אופטיקנה האופטיסטור הראשון בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (2012)} קבע בית-המשפט כי במקרה דנן הצדדים לא הביאו ראיות לגבי הנוהג השורר בענף ייעוץ ממס.

יתירה-מזאת, עדות רבינוביץ לפיה לאחר התקלה עם הנתבעים הוא מקפיד לעגן בחוזה "נוהל חדש" בדבר תקופה של 7 שנים, לא יכולה להיחשב כנוהג.
הנה-כי-כן, משלא הונחה לפני בית-המשפט התשתית העובדתית הנדרשת להוכחת הנוהג בענף, ומשנטל זה רובץ לפתחה של התובעת, והיה עליה להוכיח נוהג זה כעובדה {ראה למשל ע"א 325/79 דנינו נ' פקסטרפיל חברה בע"מ, פ"ד לה(1), 51 (1980)}, אין מנוס מן המסקנה כי התובעת לא הוכיחה תקופה מוסכמת, אף לא הוכיחה תקופה נוהגת אותה ניתן לאמץ בעניינה.

ב- תמ"ש (יר') 17493/06 {פלונית נ' פלוני, פורסם באתר האינטרנט נבו (2011)} קבע בית-המשפט כי הגם שההסכם שערכו הצדדים אינו נוקב בתאריך מדוייק לביצועו, אלא נכתב בסעיף 3 כי העברת מחצית הזכויות לתובעת תבוצע בתאריך המוסכם על שני הצדדים, מוסמך בית-המשפט להשלים את החסר בהתאם להוראת סעיף 26 לחוק החוזים.

בית-המשפט סבר כי משהצדדים התגרשו זה מכבר, אין סיבה לדחות את רישום זכויותיה של התובעת בדירה ולהציג מצג כלפי כולי עלמא כאילו מדובר בנכס של הנתבע בלבד.

ב- ת"א (חי') 4267/04 {שפאן צברית נ' עודד בן זאב, פורסם באתר האינטרנט נבו (2011)} קבע בית-המשפט כי הואיל ולא הובאו נתונים טובים אודות שעות העבודה ותעריף האדריכלים, יש לקבוע כי החישוב יהיה בהתאם לשכר-הטרחה המוסכם ביחס לתכנון המקורי.

ב- ת"א (רמ') 1406-09 {ינון נ' אברהם עמר, פורסם באתר האינטרנט נבו (2011)} קבע בית-המשפט כי הנוהג המקובל בין הצדדים היה שבכל פעם שתמה שנת השכירות היה החוזה מתחדש לשנת שכירות נוספת, וחוזר חלילה. על-כן, על-פי הנוהג בין הצדדים, החוזה התחדש לתקופה שמיום 31.7.07 ועד ליום 1.8.08.

ב- ה"פ (נצ') 14600-09-10 {ויטלי צ'רנומורדיק נ' החברה לפיתוח נצרת עילית בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (2011)} קבע בית-המשפט כי שאלת השלמת פרטים בחוזה בהסתמך על נוהג עשויה להתעורר לפי סעיף 26 לחוק החוזים מקום בו לא נקבעו בנדון פרטים בהסכם.

במקרה דנן, משהסכימו הצדדים על חיובי הארנונה במסגרת ההסכם משנת 2009, אין מקום לפנות עוד לנוהג המקובל בין הצדדים ולנוהג המקובל בחוזים מאותו סוג, והתובע הוא זה אשר אמור לשאת בתשלומי הארנונה, כפי שהתחייב.