עבירות מחשב (חדירה לחומר מחשב כדי לעבור עבירה אחרת - סעיף 5 לחוק המחשבים)

1. הדין
סעיף 5 לחוק המחשבים, התשנ"ה-1995 קובע כדלקמן:

"5. חדירה לחומר מחשב כדי לעבור עבירה אחרת
העושה מעשה האסור לפי סעיף 4 כדי לעבור עבירה על-פי כל דין, למעט על-פי חוק זה, דינו - מאסר חמש שנים."

2. כללי
הן סעיף 4 ("חדירה לחומר מחשב שלא כדין") והן סעיף 5 ("חדירה לחומר מחשב כדי לעבור עבירה אחרת") נודעו "ללכוד" את העבריין בשלב מוקדם בהתנהגותו הפלילית, אך סעיף 5 כולל עונש חמור יותר אולם גם דרישה ראייתית נוספת. יודגש, כי הקושי בהוכחת העבירה העתידית הוא רציונל אחד לקיומן של עבירות נגזרות, הקיים לצד רציונלים נוספים - לדוגמה היקף הנזק הפוטנציאלי הגלום בעבירה העתידית. כך נכתב ב- ע"פ 10946/03 {עיסא נ' מדינת ישראל, פ"ד ס(2), 33, 51 (2005)} מפי הנשיא ברק לעניין עבירה של קשר לפשע או עוון:

"להפללת שלב ראשוני זה בהתארגנות העבריינית הצדקות שונות, שעיקרן הסיכון המיוחד שנוצר לחברה עקב ההתקשרות בין כמה אנשים לביצוע משותף של עבירה, הן מבחינת החמרת האפשרות לביצוע העבירה נושא הקשר (לאור העצמת המוטיבציה והמחוייבות של הקושרים וההקלה המעשית נוכח שיתוף הפעולה); והן לאור הסיכון העצמאי הנובע מקיומן של התקשרויות עברייניות בחברה."

עבירות הניתנות לביצוע באמצעות מחשב נעות במנעד שבקצו האחד דברים של מה בכך, ובקצהו השני שיתוק תשתיות המדינה באופן המהוה סכנה אסטרטגית ממשית. עבירות מסוג זה משתמשות במחשב כ"מכפיל נזק" ביחס לעבירות "רגילות". כך, המחשב הכרחי לשם גניבת סכומי כסף עצומים, בבת אחת, מחשבונות בנק הפזורים ברחבי העולם; שכן אין דרך פיסית לעשות זאת. אלמנט נוסף המייחד את עבירות המחשב ביחס לעבירות "רגילות" הוא הקושי בתפיסת העבריין (ראו Susan W. Brenner, Cybercrime Metric: Old Wine, New Bottles?, 9 VA.J.L & TECH. 13 (2004)) אופי העבירה, "מכפיל הנזק" הטכנולוגי והקושי בתפיסת העבריין - כל אלה, בדרגות שונות, נושאים שלא התקיימו בעבר והם תוצרי דורנו {רע"פ 8464/14 מדינת ישראל נ' ניר עזרא, תק-על 2015(4), 12052(15.12.2015)}.

ההפללה של עצם החדירה לחומר מחשב, ללא דרישת הוכחת תכלית עבריינית (סעיף 4 לחוק המחשבים), נובעת הן מהקושי להוכיח את מטרת החדירה מקום שטרם בוצעה העבירה הנלווית, והן מהנזק הפוטנציאלי העצום העלול להיגרם באמצעות חדירה למחשב. אלה מחייבים ומצדיקים הפללה של עצם החדירה הבלתי מורשית לחומר מחשב, בנפרד מהעבירות של חדירה לחומר מחשב לשם ביצוע עבירה אחרת, נוספת (סעיפים 5 ו- 6 לחוק). העבירה מתבצעת כאשר החדירה היא "שלא כדין", היינו - ללא הרשאה של בעל המחשב (או אחר המוסמך ליתן הרשאה), או ללא סמכות חוקית לבצע חדירה לחומר מחשב, כגון על-פי צו חיפוש (סעיפים 23 ו- 23א לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) (נוסח חדש), התשכ"ט-1969).

לאופן החדירה לחומר מחשב ולאמצעים שננקטו כדי לאפשר זאת יש כמובן משקל וחשיבות הן לגבי עצם ההחלטה אם לפתוח בחקירה או להעמיד לדין, כמו גם כנסיבה לחומרה או לקולה בגזירת העונש, אך אין אלה רלבנטיים לעצם פליליות המעשה. בצדק ציין חברי המשנה לנשיאה כי אין מקום לחשש בדבר "תחולת יתר" של הנורמה הפלילית (פסקה י"ח), וכי לחשש זה יש מענה בשיקול-הדעת המסור לרשויות החקירה והתביעה, כמו גם בסייג לאחריות פלילית של "זוטי דברים" (סעיף 34יז לחוק העונשין, התשל"ז-1977, להלן: "חוק העונשין")). ראוי להדגיש כי קושי זה בהגדרת גבולות העבירה אינו ייחודי לעבירה הנדונה של חדירה לחומר מחשב, והוא מתעורר בעבירות רבות נוספות, לרבות עבירות חמורות ורגישות, כגון עבירת השוחד:

"אלא שכבר הזהיר השופט ויתקון, כי אם נחיל את ההוראות האמורות בעניין טובת הנאה, שיכולה לשמש כשוחד, 'באופן מילולי, נגיע לפעמים לידי אבסורד' (ע"פ 794/77 חייט נ' מדינת ישראל, פ"ד לב(2), 127, בעמ' 132). ועל כך חזר השופט י' כהן (כתוארו אז) ב- ע"פ 736/77 בריגה נ' מדינת ישראל, פ"ד לב(2), 825, בעמ' 827, תוך שהוא מוסיף, כי 'בסופו-של-דבר אין להתעלם מאמות-המידה שמכתיב לנו השכל הישר, כשאנו באים לשקול אם מתן טובת הנאה מהווה עבירת שוחד'... (ע"פ 205/84 צדיק נ' מדינת ישראל, פ"ד מ(3), 85, 98 (1986))."

{רע"פ 8464/14 מדינת ישראל נ' ניר עזרא, תק-על 2015(4), 12052 (15.12.2015) דברי כב' השופט א' מזוז}

3. חדירה שלא כדין לחומר מחשב של חב' פלאפון ופגיעה בפרטיות - הערעור נדחה (סעיף 5 לחוק המחשבים, התשנ"ה-1995, סעיף 30 לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982)
ב- ע"פ 9893/06 {אסנת אלון לאופר נ' מדינת ישראל, תק-על 2007(4), 5155 (2007)} המערערת הואשמה והורשעה, על-פי הודאתה, במסגרת הסדר טיעון, בחדירה שלא כדין לחומר מחשב של חב' פלאפון; בפגיעה בפרטיות של בן זוגה, בעשיית שימוש בידיעה על ענייניו הפרטיים; ובהטרדה שלא כדין של קצינה, תוך שימוש בטלפון.

בית-המשפט המחוזי דן בסוגיית הרשעתה של המערערת בעקבות הודאתה באישומים. התביעה מצידה, עמדה על הרשעתה של המערערת בדין לאור חומרת העבירות שבצעה, ונוכח החומרה המיוחדת בביצוען בידי מי שכיהנה כשופטת אותה עת. ההגנה מצידה עמדה על הרקע האישי והאנושי שהביא את המערערת לביצוע העבירות ועל הפגיעה הקשה שנגרמה למערערת עקב אילוצה לפרוש מן השיפוט בעקבות ארועי העבירות, ומשבר הזוגיות שארע לאחר זמן לא רב בינה לבין בן זוגה.

בית-המשפט המחוזי קבע, כי לא מתקיימות במקרה זה נסיבות יוצאות דופן, המצדיקות הימנעות מהרשעה, ולא הוכח, כי קיים יחס בלתי-סביר או בלתי מידתי בין הנזק הצפוי למערערת מההרשעה לבין חומרת העבירה, לנוכח נסיבותיה.

המערערת טענה בערעורה, כי יש מקום לבטל את הרשעתה, בשים-לב לנסיבות המיוחדות של מקרה זה. בהקשר זה היא טענה, כי לא ניתן משקל מספיק להמלצות שירות המבחן, אשר המליץ בחיוב על אי-הרשעתה, וכי היה מקום להתחשב בסכנה המוחשית הקיימת להמשך עיסוקה המקצועי ולפרנסתה נוכח הרשעתה.

בית-המשפט קבע, כי על רקע נסיבותיו של העניין, אין אפשרות להתערב בהכרעתו של בית-המשפט המחוזי, לפיה יש להרשיע את המערערת בעבירות בהן הודתה. אין לכחד, כי הארועים שהביאו להרשעתה של המערערת ולפרישתה מכס השיפוט הם אובדן קשה הן למערערת כפרט, והן למערכת השיפוט בכללה, אשר איבדה שופטת מקצועית מעולה, בעלת סגולות אנושיות מצויינות, אשר משפחות רבות, ילדים ובוגרים נזקקים מצאו בה משענת ומקור תקווה וכוח.

עם-זאת, מערכת המשפט אינה יכולה שלא לעמוד על המסר הנורמטיבי-מוסרי ההכרחי המתחייב מפרשה זו, ועליה לנקוט בכלל ההרשעה, להבדיל מהחלת החריג של אי-ההרשעה. שופטים המפרשים ומיישמים אמות-מידה להתנהגותם של אחרים, חייבים הם עצמם בשמירת אמות-המידה, לבל יטשטשו; כלל זה הוא מנשמת אפה של מערכת המשפט והשיפוט, ובלעדיו היא לא תיכון.

לאור כל האמור לעיל, בית-המשפט דחה את הערעור וקבע, כי המערערת תיתן את הדין על מעשיה, וכי לצד הדין, תעמודנה לה זכויותיה הרבות בכל אשר תיפנה.

4. הנאשם חדר לחומר מחשב כדי לעבור עבירה - הנאשם הורשע (סעיף 5 לחוק המחשבים, התשנ"ה-1995, סעיף 8 לחוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981), סעיף 25 לחוק העונשין, התשל"ז-1977)
ב- ת"פ (יר') 31579-11-11 {מדינת ישראל נ' ניר עזרא, תק-של 2013(2), 51095 (2013)} הוגש כתב אישום כנגד הנאשם, המייחס לו ארבעה אישומים של עבירות הקשורות בהימורים, כאשר בתקופה הרלוונטית לכתב האישום נהג הנאשם להמר באתרי אינטרנט שונים, ולצורך כך, היה ממיר כספים לכסף וירטואלי, שבאמצעותו היה מהמר באתרי אינטרנט שונים.

הנאשם פרסם הודעות בפורומים שונים של פצחנים, בהן הוא ביקש לקבל לידיו פרטי חשבונות בנק ופרטי כרטיסי חיוב. בעקבות פרסום הודעות אלה, קיבל הנאשם לידיו, מספר רב מאוד של פרטי כרטיסי חיוב מחוץ-לארץ, באמצעות האינטרנט, מאנשים שזהותם אינה ידועה למאשימה. כתוצאה מכך,
החזיק הנאשם ברשותו מאגר מידע המכיל נתונים אודות בני-אדם ממספר מדינות בעולם. הנאשם הואשם, כי במעשיו אלה החזיק וניהל מאגר מידע בניגוד להוראות סעיף 8(א) לחוק הגנת הפרטיות.

כמו-כן, הנאשם הואשם, כי במעשיו אלה חדר לחומר מחשב כדי לעבור עבירה אחרת, עבירה לפי סעיף 5 לחוק המחשבים, וכן, כי נטל ונשא דבר הניתן להיגנב בלי הסכמת הבעל עבירה לפי סעיף 384 לחוק העונשין וכן, כי קיבל לידיו דבר במרמה בנסיבות מחמירות עבירה לפי סעיף 415 סיפא לחוק העונשין.
בית-המשפט קבע, כי הנאשם נכנס לאתר הבנק, תוך הכנסת פרטיה האישיים של גב' רחמן שהגיעו לידיו שלא כדין. בדרך זו הצליח להעביר מחשבונה לחשבונו 3,000 ש"ח. חשבון הבנק הוא אתר מאובטח, שלצורך כניסה לחשבונות הלקוחות יש צורך להזין שלושה פרטי זיהוי שונים. עבירות לפי חוק המחשבים נחקקו על רקע ההתגברות עבריינות המחשבים, ותכליתן היא להתמודד עם הצורך במתן הגנה לשימוש במחשב, במידע או בתוכנה במקום שאין די בעבירות הכלליות. עבירות בהן המחשב משמש ככלי לביצוע עבירה הן עבירות שבוצעו בעבר ללא מחשב, ואילו היום גילו העבריינים את הפוטנציאל הגלום במחשב המאפשר להם להעצים את פעולתם הפלילית.

הנאשם השתמש במחשב על-מנת להוציא מחשבונה של גב' רחמן כסף במרמה, לו היה הנאשם נדרש לבצע את אותה פעולה בטלפון או באמצעות פקיד בבנק, היה מתקשה לבצע את העברת הכספים, שכן היה נתקל בקשיים טכניים בביצוע העבירה, כגון זיהויו כגבר על-אף שמדובר בחשבון אישה, זיהוי קולי שנדרש בטלפון וכד'. המחשב היה כלי חיוני לצורך ביצוע העבירה, הוא איפשר לנאשם לבצע את העבירה מרחוק על-ידי התחברות למחשב שלא כדין תוך שימוש בפרטי זיהוי סודיים. ברור, כי לתכלית שכזו חוקק חוק המחשבים, ועל-כן, בית-המשפט מצא להרשיע את הנאשם בעבירה לפי סעיף 5 לחוק המחשבים.

לאור כל האמור לעיל, הנאשם הורשע בעבירה של רישום מאגר מידע ושימוש בו לפי סעיף 8(א) לחוק הגנת הפרטיות, בעבירה של הונאה בכרטיס חיוב בנסיבות מחמירות לפי סעיף 17 סיפא לחוק כרטיסי חיוב, בעבירה של ניסיון להונאה בכרטיס חיוב בנסיבות מחמירות לפי סעיף 17 סיפא לחוק כרטיסי חיוב בצירוף סעיף 25 לחוק העונשין, בעבירה של חדירה לחומר מחשב כדי לעבור עבירה אחרת לפי סעיף 5 לחוק המחשבים ובעבירה של קבלת דבר במרמה לפי סעיף 415 רישא לחוק העונשין.

5. הונאה - הלבנת הון - שימוש בתוכנת ריגול על-מנת לגנוב כספים - הנאשם הורשע (סעיף 40 לחוק העונשין, התשל"ז-1977, סעיף 5, 6 לחוק המחשבים, התשנ"ה-1995, סעיף 3 לחוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000, סעיף 499 לחוק העונשין, התשל"ז-1977)
ב- ת"פ (ת"א) 26495-06-12 {מדינת ישראל נ' דימיטרי מלכיאל, תק-מח 2013(4), 18954 (2013)} הנאשם פרסם מודעות כוזבות בשפה הרוסית המציעות מתן הלוואות בתנאים נוחים.

המודעות פורסמו כמודעות מטעם מוסדות בנקאיים ישראליים, אף כי למעשה לא היה כל קשר בין מוסדות אלו לבין המודעות שפורסמו. לשם טיפול בפניות שכר הנאשם עובדים בישראל. אותם עובדים התבקשו להתקין בביתם קו טלפון ולהקיש צירוף מספרים על-פי הנחיית הנאשם מבלי שידעו, כי בכך הם מבצעים פעולת "עקוב אחרי" המעבירה את השיחות למספר טלפון בחוץ-לארץ, המצוי ברשות הנאשם. מספרי הטלפון הישראלים הופיעו במודעות שפרסם הנאשם בעיתונות הרוסית וכך הוטעו הפונים לחשוב, כי הם מתקשרים לגורם בישראל בעוד שלאמיתו של דבר קיבלו מענה באוקראינה. העובדים שהתקינו את קווי הטלפון בבתיהם על-פי הנחיותיו של הנאשם, חוייבו באלפי שקלים בגין העברת השיחות מישראל לאוקראינה.

באשר למבקשי ההלוואות, הרי שאלו נענו על-ידי הנאשם עצמו, ששהה באוקראינה ואשר הציג עצמו בשם בדוי, כנציג המוסד הבנקאי שנותן את ההלוואה. בדרך זו קיבל הנאשם מן הפונים את שמותיהם ואת מספרי תעודת הזהות שלהם. הנאשם נהג להתקשר אל הפונים מספר ימים לאחר פנייתם ולהודיעם, כי זכאותם להלוואה אושרה תוך שציין באוזניהם פרטים אישיים נוספים שלהם, אותם שלף ממאגר נתונים שהיה מצוי ברשותו, ובכך חיזק את המצג כאילו הוא נציג של מוסד ישראלי רשמי.

הנאשם התנה את מתן ההלוואות במתן ערבות או בתשלום "דמי ביטוח" להחזרת ההלוואה. בפועל, פסל הנאשם את הערבים שהוצעו על-ידי הפונים וכך תמרן אותם לשלם את "דמי הביטוח". את "דמי הביטוח" גבה הנאשם מן הפונים באמצעות שימוש בשירות "מזומן בזמן" של דואר ישראל לפקודתו של אדם אותו הציג בכזב כרואה החשבון של המוסד נותן ההלוואה, כשלמעשה אותו "רואה החשבון" היה אחד העובדים שגייס הנאשם לעבודה בישראל ואשר על-פי הנחיית הנאשם, העביר את הכסף שהועבר לידיו לאוקראינה, באמצעות שירות בינלאומי להעברת כספים. את הכסף שהועבר, משך הנאשם באוקראינה, בין בעצמו ובין על-ידי אחרים מטעמו.

מבקשי ההלוואה שדרשו לקבל את כספם בחזרה לאחר שלא קיבלו את ההלוואה שהובטחה להם, התבקשו על-ידי הנאשם להעביר את פרטי חשבון הבנק בתואנה, כי הכסף יוחזר לחשבונם. הנאשם איים על מי שסירב למסור את פרטי חשבונו, כי כספו לא יוחזר לו וכי אם יפנה למשטרה, יבולע לו.

בדרך זו, הונה הנאשם הן את מבקשי ההלוואות והן את העובדים ששכר בארץ. העובדים, שלא היו מודעים למעשי המרמה מצד הנאשם, לא רק שלא קיבלו ממנו את שכר עבודתם אלא אף חוייבו בתשלום אלפי שקלים בגין השיחות הבינלאומיות, בשל פעולת "עקוב אחרי", שביצעו על-פי הוראותיו.
נוסף על כך החדיר הנאשם, בעצמו או באמצעות אחר, תוכנת ריגול למחשבים של אחרים ובאמצעותה חשף את פרטי ההתחברות הדרושים להתחברות לחשבונות הבנק של בעלי החשבונות באינטרנט.

הנאשם השתמש בפרטים אלו להעברות כספים מחשבונות אלה לחשבונותיהם של מבקשי הלוואות או של עובדיו. בדומה להפקדת ההמחאות המזוייפות, העברות הכספים בוצעו בסכומים גבוהים יותר מאלו שהגיעו למבקש ההלוואה או לעובד והנאשם דרש ממקבליהן את החזרת ההפרש.

בית-המשפט קבע, כי לנוכח מספרן העצום של העבירות אותן ביצע הנאשם לאורך השנים ולאור הוראת סעיף 40יג(ג) לחוק העונשין ולנוכח העובדה, כי לא קיימות נסיבות קולא שיש בהן להטות את הכף לעבר גבולו התחתון של מתחם הענישה, העונש המתאים לנאשם הוא עונש מאסר לתקופה משמעותית המתקרבת לרף העליון במתחם הענישה.

על הנאשם נגזר עונש מאסר בפועל, מאסר על תנאי, פיצוי למתלוננים וחילוט בתיו באוקראינה.

6. חדירה למחשב ללא רשות הבעלים לצורך צפיה בחומרים אישיים הינה פגיעה בפרטיות (סעיף 5 לחוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981)
ב- ת"פ (ת"א) 59605-07-13 {מדינת ישראל נ' יצחק טרוגמן, תק-של 2014(3), 75531 (2014)} עסקינן בטכנאי מחשבים שהורשע בעבירות חדירה לחומר מחשב ופגיעה בפרטיות.

בית-משפט הרשיע טכנאי מחשבים במכללה בעבירות של חדירה לחומר מחשב ופגיעה בפרטיות. זאת, לאחר שנמצא כי במספר הזדמנויות לאחר סיום עבודתו במכללה חדר שלא כדין למחשביה באמצעות תוכנת השתלטות מרחוק, וכן התקין על מחשבה של ידידתו תוכנה המפעילה באופן אוטומטי את מצלמת הרשת ובאופן זה צפה בה במצבים אינטימיים ללא ידיעתה, וכי למרות שהנאשם לא גרם לנזק ולא השתמש בחומרים שברשותו למטרות לא כשרות, וכי המניע בביצוע המעשים לא הוברר, וכי מדובר ככל הנראה במציצנות וכן ברצון בשליטה ובסקרנות ככל שהדברים מתייחסים לעבודות המסווגות, יש בכך משום פגיעה קשה בפרטיות.

7. עיון בחומר חקירה
ב- בע"ח (ת"א) 34676-05-15 {גיא שפר נ' פרקליטות המדינה, תק-של 2015(3), 63816 (30.08.2015)} נדונה בקשה לעיון בחומר חקירה, לפי סעיף 74(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), התשמ"ב-1982 (להלן: "החוק"). נגד המבקש הוגש כתב אישום האוחז שלושה אישומים. האישום הראשון מייחס לנאשם עבירות של עריכת נגיף מחשב, לפי סעיף 6(א) לחוק המחשבים, התשנ"ה-1995 (להלן: "חוק המחשבים") העברת נגיף ממחשב למחשב של אחר, לפי סעיף 6(ב) לחוק המחשבים, חדירה לחומר מחשב כדי לעבור עבירה אחרת, לפי סעיף 5 לחוק המחשבים וכן עבירה של פגיעה בפרטיות, לפי סעיף 2(5) לחוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981.

האישום השני מייחס למבקש שתי עבירות של סחיטה באיומים, לפי סעיף 428 רישא לחוק העונשין, התשל"ז-1977 וכן עבירה של קשירת קשר לביצוע פשע ואילו האישום השלישי מייחס למבקש עבירה של פרסום והצגת תועבות ובו דמותו של קטין, על-פי סעיף 214(ב) ביחד עם סעיף 15 לחוק העונשין.

בית-המשפט קבע כי:

"2. בבקשתו עתר המבקש לקבל לידיו העתק דיגיטלי של הכונן ממחשבו של המתלונן, עותק מכונן המחשבים של חברת "A ONLINE" (מתלוננת בתיק להלן: "החברה") עותק הכונן ממחשבו של גיא לפבר, העתק דיגיטלי של דברי הדוא"ל בתיק PROPERTIS תוכן תיבות הדוא"ל המלא של יואב ליבל, גיא לפבר דוד אנקורי ושל תיבת הדוא"ל המשטרתי.
3. בתגובה לבקשה טענה המשיבה כי חלק מהחומרים אינם מצויים בידה, ולפיכך אינם מהווים חומר חקירה. לגבי החלק המצוי ברשותה, טענה המשיבה, כי החומר הועבר לידי המבקש. בהתייחסה לעובדה שמדובר בכונני המחשבים של המתלוננים, אשר נפלו קורבן, בין היתר, לעבירות חדירה לחומר מחשב ולעבירות של פגיעה בפרטיות, סבורה המשיבה כי בהיעדר טעם מיוחד, אין מקום להיענות לבקשתו של המבקש. עוד טוענת המשיבה כי מסירת כל תוכן תיבות הדוא"ל של המתלוננים למבקש, עלולה לגרום להם פגיעה בלתי-מידתית ובלתי-מוצדקת.
א. באשר לבקשה לקבל העתק הכונן ממחשבו של המתלונן - הרי שזה אינו נמצא ברשותה של המשיבה. המשיבה טענה שהמחשב "פורמט" על-ידי המתלונן, באופן שנמחקו ממנו הקבצים. עוד נטען כי הכונן נבדק על-ידי חוקרי המשטרה, ומאחר ולא נמצא בו דבר, הוחזר הכונן למתלונן.
ב. באשר לבקשה לקבל עותק מכונן המחשבים של חברת "A ON LINE", טוענת המשיבה כי עותק הכונן הקשיח אינו נמצא ברשותה, ולפיכך אינו מהווה חומר חקירה.
ג. באשר לבקשה לקבל העתק הכונן הקשיח ממחשבו של גיא לפבר - אף כונן זה אינו מצוי בידיה של המשיבה, ולא ניתן, לטענת המשיבה, לקבלו במסגרת בקשה לפי סעיף 74 לחוק.
ד. בכל הנוגע לתכתובות דוא"ל בתיק PROPERTIS טוענת המשיבה כי אלה הועמדו לעיונו של המבקש.
ה. בנוגע לתוכן תיבת הדוא"ל המשטרתי - טוענת המשיבה כי זה הועמד לעיונו של המבקש. באשר לתיבות הדוא"ל של יואב ליבל, גיא לפבר ושל דוד אנקורי - מצויות בידי המשיבה מספר מצומצם של הודעות, ואלה נמסרו לעיונו של המבקש. כל תוכן תיבות הדוא"ל אינו מצוי בידי המשיבה, ואשר-על-כן אינו מהווה, לטעמה, חומר חקירה.
ו. באשר לתיבת הדוא"ל של גיא לפבר - הרי שאלה נמסרו לעיונן המבקש.
4. בדיון שהתקיים ביום 04.06.15 חזרה ב"כ המבקש על הבקשה וטענה כי הכוננים נתפסו על-ידי המשטרה, ואלה הוחזרו למתלוננים מבלי להעתיקם. לטענת ב"כ המבקש ניתן לשחזר את הכוננים, אף אם נמחקו מהם הקבצים. לדברי ב"כ המבקש, הצורך בקבלת העתקי הכונן הקשיח של מחשבו של המתלונן נחוץ להגנה על-מנת לבסס את הטענה לפיה יתכן כי המתלונן הוא שפרץ למחשבו של הנאשם.
5. ב"כ המבקש חזרה בה מבקשתה לקבל תוכן תיבת הדוא"ל המשטרתי - והסכימה שהחומר אכן מצוי בידיו של המבקש. כמו-כן חזרה בה ב"כ המבקש מהאמור בסעיף 04.01.03 לבקשה, המתייחס לכונן המחשב של גיא לפבר, ומבקשתה לקבל העתק של תוכן תיבות הדוא"ל של לפבר, תוך שמירה על זכותה לעתור לעניין זה בהתאם לסעיף 108 לחסד"פ.
6. בהתייחס לתוכן תיבות הדוא"ל הנוספות שהתבקשו בבקשה, טענה ב"כ המבקש כי למרות שנמצאות בידי המבקש חלק מהתכתובות, אין למבקש אפשרות לדעת האם ההודעות שברשותו נענו. עוד ביקשה ב"כ המבקש לבצע בדיקה בקשר לתיבת הדוא"ל של יואב ליבל אל מול תיבת הדוא"ל המשטרתית.
7. ב"כ המבקש הוסיפה כי ניתן להסיק מהודעות דוא"ל שנשלחו לחברה המתלוננת "A ON LINE" על קיומן של ראיות לפשעים נוספים.
8. ב"כ המשיבה טענה כי בכל הנוגע לכונן הקשיח ממחשבו של המתלונן - אין החומר מצוי בידי המשיבה, וממילא נמחקו ממנו הקבצים. לטעמה של ב"כ המשיבה אין משמעות לשאלה האם המתלונן הוא שפרץ למחשבו של הנאשם, שכן הטענה היא כי המבקש פרץ למחשבו של המתלונן והוריד משם מידע פרטי. לדברי ב"כ המשיבה, הטענה, לפיה יתכן והמתלונן הוא שפרץ למחשבו של הנאשם נטענת בעלמא, ללא כל בסיס ראייתי.
9. היות והבקשה שהוגשה לא היתה מנומקת כלל, והיות וטענות המבקש הובהרו למשיבה רק בדיון, הסכימו הצדדים כי ב"כ המשיבה תבחן את עמדתו של המתלונן, ובכפוף להסכמתו תודיע אם קיימת אפשרות טכנית לבדוק את טענת המבקש לפיה המתלונן פרץ ראשון למחשבו, כל זאת מבלי לפגוע בפרטיותו של המתלונן. עוד הסכימה ב"כ המשיבה לבדוק האם קיימת אפשרות למומחה מטעם המבקש לבדוק את הכוננים, אף אם בוצע בהם "פרמוט", מבלי שייחשף לתכנים אחרים במחשב, והאם מומחה מטעם המשיבה יוכל להגן על המחשב של המתלונן מפני חדירה.
10. באשר להודעות העד ליבל, הודיעה ב"כ המשיבה כי תבדוק אם ניתן למסור העתקי תכתובות דוא"ל, כפי שעלה בפרוטוקול הדיון בתיק העיקרי. באשר לתיבת הדוא"ל של המתלונן, הסכימה ב"כ המשיבה לנסות לבדוק האם ניתן למצוא בתיבת הדוא"ל תשובות שניתנו לסוחט, במהלך הודעות הראשונות, כל זאת בכפוף לעמדתו של אנקורי.
11. בהודעה, שהוגשה על-ידי המשיבה לאחר הדיון, הודיעה המשיבה כי המתלונן, האמור בסעיף 04.01.01. לבקשה, הביע הסכמה למסירת המחשב לידי המשטרה, ובלבד שמי שיבצע את הבדיקה האמורה במחשב, יהיה מומחה מטעם המשטרה. המתלונן סירב לאפשר למומחה מטעם המבקש לבצע בדיקה כלשהי במחשבו. להודעה צורפה תשובת מומחה המשטרה באשר לאפשרות לבדוק את השאלה האם המתלונן הוא שפרץ ראשון למחשבו של הנאשם, מבלי שייחשף אותו מומחה מטעם הסנגור לתכנים אחרים במחשב, ממנה עולה כי נדרש למומחה פירוט מהותן של הפעולות אותן מתכוון המומחה מטעם ההגנה לבצע במחשב, ובכפוף למהות, ניתן יהיה לתת מענה לשאלה.
עוד הודיעה ב"כ המשיבה כי העד ליבל סירב לשתף פעולה עם ב"כ המבקש.
12. ביום 17.07.15 הודיעה ב"כ המבקש כי המבקש עומד על דרישתו לבדוק את מחשבו של המתלונן על-ידי מומחה מטעמו בדיקה מקיפה ולא רק בנקודה המצומצמת אליה התייחסתי בהחלטתי בדיון. ב"כ המבקש הביעה הסכמה לכך שהבדיקה תיערך על-ידי מומחה מטעמה, בנוכחות נציג המשטרה. מההודעה עולה כי אין המומחה מטעם המבקש יכול להתייחס להערת המומחה מטעם המשטרה, ולפרט מהן הפעולות שיש לבצע על-מנת להתחקות אחרי הפעולות ולברר האם פרץ המתלונן למחשבו של הנאשם.
באשר להודעתו של העד ליבל, המסרב לאפשר בדיקה של תיבת הדוא"ל שלו, נוכח חקירה אגרסיבית, לטעמו, של ב"כ המבקש, טוענת ב"כ המבקש כי העד ליבל פועל להשמדת ראיות בתיק.
13. בהודעה נוספת, מסרה ב"כ המשיבה כי בדיקה שערכה המשיבה בתיבת הדוא"ל של המתלונן לא העלתה תשובות, שניתנו לסוחט, במהלך הימים הראשונים. לעניין זה הוסיפה ב"כ המשיבה וציינה כי במהלך הדיון בתיק העיקרי, נחקר המתלונן ביום 14.07.15 ומסר בחקירתו כי לא השיב להודעות הדוא"ל ה"סוחטות".
בכל הנוגע להתכתבויות נוספות בין העד ליבל לבין אנשי המשטרה - בבדיקה עלה כי חוקר המשטרה, רפ"ק ניר נתיב, מצא בתיבת הדוא"ל המשטרתית האישית שלו מספר התכתבויות שערך עם העד ליבל, אותן העבירה ב"כ המשיבה לב"כ המבקש. חוקרים נוספים, הודיעו כי לא נמצאו בתיבות הדוא"ל האישיות שלהם, תכתובות עם העד ליבל.
14. המבקש עותר לקבל חומרים נוספים, אשר לא נזכרו בבקשה המקורית, ולצורך כך התבקש בית-המשפט לקבוע דיון נוסף בבקשה. דיון והכרעה
15. המונח "חומר חקירה" פורש בפסיקה באופן מרחיב, בכפוף להיותו של החומר המבוקש, רלוונטי להגנת הנאשם.
16. באשר לחומר אשר אינו מצוי בידי התביעה, נקבע אמנם בפסיקה כי גם חומר אשר אינו מצוי ברשות התביעה, אך נמצא בהישג ידה, יכול וייחשב "חומר חקירה". עם-זאת נקבע כי "חזקה היא כי רשויות החקירה אספו את כלל החומר הרלבנטי (עניין מסארווה; עניין ברקו, בפסקה 23), כך שאי-הימצאות החומר בידי רשויות התביעה והחקירה, מהווה אינדיקציה לכך שעל פני הדברים אין מדובר ב"חומר חקירה" (עניין שרים, פסקה 18; עניין אהרון, בפסקה 7)" (ראו פסקה 11 להחלטתו של כב' השופט עמית ב- בש"פ 8252/13 מדינת ישראל נ' שיינר להלן: "שיינר").
17. ב- בש"פ 4109/13 מדינת ישראל נ' פביאן דה פאס (07.07.2013) בפסקה 11 להחלטתו, חזר כב' השופט שהם על ההלכה לפיה "לא כל השערה או ספקולציה שאותן מעלה הנאשם, עשויות לשמש תשתית מספקת להגדרת החומר שבמחלוקת כ"חומר חקירה". ועוד נקבע, כי אין די בתקווה בלבד כי בחומר המבוקש יימצא דבר מה, העשוי להועיל להגנת הנאשם, אלא שיש להצביע על יסוד של ממש להנחה, כי החומר אכן ישפיע על בירור האשמה, המיוחסת לנאשם" בהמשך הוסיף וקבע כב' השופט שהם כי "במילים אחרות, בית-המשפט לא יאפשר "מסע דיג" מטעם ההגנה, בחלק מיישום עקרונותיו של סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי, אלא שעל הטוען להצביע על הרלוונטיות הקונקרטית של החומר המבוקש לשם הגנתו, ורק במידה שיעשה כן, ייענה בית-המשפט לבקשה.
18. ב- בש"פ 6717/12 מדינת ישראל נ' אהרון (18.12.12) נקבע כי "אין להתיר גישה מרחיבה חסרת גבולות, שעלולה להרחיב את היריעה שלא לצורך, ותוך פגיעה מיותרת באחרים".
19. כפי שפורט לעיל, במהלך הדיון, הודיעה ב"כ המבקש כי היא עומדת על קבלת העתק הכונן הקשיח ממחשבו של המתלונן, העתק הכונן הקשיח מהמחשבים של החברה, תוכן תיבות הדוא"ל של המתלונן ושל העד יואב ליבל.
20. מדברי הצדדים בדיון עלה כי העד ליבל העיד בתיק העיקרי, וכי מדבריו עלה כי יוכל לבדוק האם נמצאות עדיין ברשותו הודעות הדוא"ל, אשר נשלחו אליו מאנשי המשטרה (עמ' 32 לפרוטוקול הדיון בתיק העיקרי מיום 03.06.15).
21. מוסכם על הצדדים כי המחשבים המבוקשים אינם נמצאים ברשות התביעה. מדברי הצדדים עולה כי תוכן המחשבים נמחק, לאחר שבוצע בהם "פירמוט".
החזרתם של כונני המחשב למתלוננים
22. לטענת המבקש החזרתם של המחשבים למתלוננים מהווה מחדל חקירה, שכן אין לדעת אם נמצאו בהם ראיות שהיו מזכות או מסייעות להגנתו של המבקש (כך לטענת ב"כ בעמ' 2 ש' 2 ואילך לפרוטוקול הדיון מיום 04.06.15). מדבריה של ב"כ המבקש עולה כי אין ביכולתה להצביע באופן קונקרטי על קיומו של חומר רלוונטי באחד המחשבים, וכאמור, אין די בתקווה כי יימצא בהם חומר, העשוי לסייע לנאשם בהגנתו, על-מנת לקבוע כי יש בכוננים חומר חקירה רלוונטי להגנת הנאשם. כאמור הכוננים נתפסו על-ידי המשטרה והוחזרו, כך שההנחה היא שלא נמצא בהם כל חומר רלוונטי.
טענת המבקש לפיה יתכן ודווקא המתלונן הוא שפרץ למחשב של הנאשם
23. מטיעוני ב"כ המבקש עולה כי טענת ההגנה אותה מבקשת היא לבסס באמצעות בדיקה במחשבו של המתלונן הינה כי המתלונן הוא שפרץ ראשון למחשבו של הנאשם. לטעמה של ב"כ המבקש ניתן לשחזר את התכנים אשר נמחקו ממחשבו של המתלונן אף לאחר שאתחל אותו. עוד טענה כי יש לה סיבה להאמין שבוצעו באמצעות המחשב פשעים.
24. ב"כ המבקש לא הניחה כל בסיס לטענה. עם-זאת במהלך הדיון הצעתי לבחון אפשרות לאפשר למומחה מטעם ההגנה לבדוק האם יש בסיס לטענה לפיה המתלונן הוא שפרץ ראשון למחשבו של הנאשם, (טענה שלדברי ב"כ המשיבה לא הועלתה עד כה על-ידי המבקש), וזאת מבלי לפגוע כלל בפרטיותו של המתלונן.
להודעה, אותה הגישה המשיבה לתיק ביהמ"ש, צורף מסמך מטעם יחידת הסייבר של המשטרה, ממנה עולה כי על-מנת לבחון אם ניתן לבדוק את הטענה, האם אכן המתלונן פרץ ראשון למחשבו של הנאשם, מבלי לפגוע בפרטיותו של המתלונן, על המבקש למסור פירוט באשר למהות הפעולות אותן בכוונת המומחה מטעמו לבצע במחשב.
בתגובה הודיעה ב"כ המבקש כי "בשלב זה אין לדעת את פירוט מהותן של הפעולות אותן מתכוון המומחה מטעם ההגנה לבצע במחשבו של המתלונן".
בנסיבות בהן נטענה הטענה בעלמא, ללא בסיס ראייתי, לא שוכנעתי כי יש בבדיקה המבוקשת כדי להועיל למבקש בהגנתו. תגובתה של ב"כ המבקש וסירובה למסור פירוט הפעולות אותן מבקש המומחה מטעמה לבצע מחזקת את המסקנה לפיה אין בטענה אלא ניסיון לצאת ל"מסע דיג".
הטענה לפיה יש למבקש סיבות להאמין שיימצאו ראיות לפשעים שנעשו באמצעות המחשב
25. ב"כ המבקשת סבורה כי בשחזור המידע במחשבי המתלוננים ניתן יהיה להתחקות אחר פשעים שבוצעו באמצעות המחשב. אף טענה זו נטענה מבלי שב"כ המבקש הצביעה על בסיס כלשהו לטענה. חזקה על המשיבה כי אילו נמצאו ראיות לביצוע פשעים באמצעות המחשב, הרי שלא היתה ממהרת להשיבו למתלונן, מבלי להעתיק את החומר.
הטענה לפיה אין בידי המבקש העתק תשובותיו של המתלונן להודעות הדוא"ל ה"סוחטות".
26. כאמור, נוכח טענת המבקש, ביצעה המשיבה בדיקה נוספת בתיבת הדוא"ל של המתלונן ולא נמצאו תשובות להודעות ה"סוחטות". תוצאות הבדיקה מתיישבות עם עדותו של המתלונן, לפיה לא השיב להודעות (כפי שנטען על-ידי ב"כ המשיבה בהודעתה לבית-המשפט).
הבקשה לקבל העתקי תכתובות נוספות בין אנשי המשטרה לבין העד ליבל
27. בהתאם להודעה שהוגשה על-ידי המשיבה, נערכה על ידה, לאחר הדיון, בדיקה, אשר העלתה מספר הודעות נוספות, ואלה הועברו לידי ב"כ המבקש.
סוף דבר
28. הבקשה, אשר הוגשה על-ידי המבקש לא היתה מנומקת, ואף במהלך הדיון לא הניחה ב"כ המבקש יסוד של ממש לטענה לפיה החומר המבוקש יסייע בבירור אשמתו של המבקש.
29. בנסיבות, כפי שהובאו בפניי, אני סבורה כי מלכתחילה היה על המבקש לפנות בבקשה בהתאם לסעיף 108 לחסד"פ, הן משום שהחומר המבוקש אינו מצוי ברשותה של המשיבה; הן משום שלו נמצאה רלוונטיות בחומר המבוקש, היה על ביהמ"ש לשמוע את עמדת המתלוננים ואת עמדתו של העד ליבל; והן משום שהליך ההוכחות בעיצומו, חלק מהעדים העידו בטרם התקיים הדיון בפניי, ונכון היה לברר את הסוגיה בפני המותב הדן בתיק העיקרי (ראו לעניין זה החלטתו של כב' השופט עמית בעניין שיינר).
30. עם-זאת לאחר ששמעתי את הצדדים, ועיינתי בהודעות שהוגשו לתיק לאחר הדיון, אני סבורה כי לא הונחה כל תשתית ראייתית לטענותיו של המבקש, לפיהן יש בחומר המבוקש, אשר אינו מצוי בידיה של המשיבה, כדי לסייע לו בהגנתו. אשר-על-כן הגעתי למסקנה כי יש להורות על דחיית הבקשה, ללא צורך לשמוע את עמדתם של המתלונן, של החברה ושל העד ליבל.
31. באשר לבקשתו של המבקש לחומר חקירה נוסף - על המבקש להגיש בקשה מנומקת.
32. אין בהחלטתי זו כדי למנוע מהמבקש לפנות בבקשה מתאימה למותב הדן בתיק העיקרי, בכל הנוגע לשאלה האם יכול העד ליבל לבדוק האם הודעות הדוא"ל, שנשלחו אליו מאנשי המשטרה, עדיין ברשותו, (כפי שאמר במהלך עדותו ביום 03.06.15), אם כי לאחר הבדיקה שערכה המשיבה בקרב חוקרי המשטרה בעניין זה, דומה כי בדיקה זו הינה מיותרת."

8. חדירה למחשבי החברה לאוטומציה בע"מ, המעניקה שירותי מיחשוב למועצות מקומיות שונות, וזיוף את הרישומים במחשב
ב- רע"פ 5379/13 {נזיה מחמוד נ' מדינת ישראל, תק-על 2013(3), 6417 (21.08.2013)} נדונה בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי בחיפה ב- ע"פ 47268-08-11 (בהרכב: כב' סגן הנשיאה, השופט ש' ברלינר, כב' סגן הנשיאה, השופט י' גריל, וכב' השופט א' טובי) מתאריך 08.12.2011, וב- עפ"ג 24712-05-13 (בהרכב: כב' סגן הנשיאה, השופט י' גריל, כב' השופט ש' ברלינר, וכב' השופטת ב' בר-זיו) מתאריך 27.06.2013, בגדרם התקבל ערעור המשיבה על הכרעת הדין ונדחה ערעורו של המבקש על גזר הדין של בית-משפט השלום בעכו ב- ת"פ 1369/08 (כב' סגן הנשיא, השופט מ' אלטר). בית-המשפט קבע:

"להלן יפורטו בתמציתיות הנתונים הנדרשים להכרעה בבקשת רשות הערעור.
תמצית העובדות וההליכים הקודמים
2. נגד המבקש הוגש כתב אישום, בגדרו נטען כי במועדים הרלבנטיים המבקש עבד כמנהלתן בחברה המעניקה שירותי גבייה למועצות מקומיות בגליל (להלן: "החברה"). עוד נטען כי יאסין, אביו של המבקש (להלן: "יאסין"), וסאלח, דודו של המבקש (להלן: "סאלח"), היו חייבים באותם מועדים סכום כסף מסויים למועצה המקומית כאבול. בתאריך 28.04.2002 שילם המבקש, על חשבון חובו של יאסין למועצה המקומית כאבול, סך של 26,000 ש"ח ב- 26 שיקים דחויים.
על-פי הנטען בכתב האישום, בחמישה מועדים שונים (בין תאריך 12.12.2002 לבין תאריך 12.05.2003), חדר המבקש למחשבי החברה לאוטומציה בע"מ, המעניקה שירותי מיחשוב למועצות מקומיות שונות, וזייף את הרישומים במחשב, בכך שערך שינויים בנתוני החוב של יאסין ושל סאלח למועצה המקומית כאבול. בסך הכל, כך על-פי הנטען בכתב האישום, הפחית המבקש סך של 15,391 ש"ח מתוך חובם של יאסין ושל סאלח. בהמשך לכך, והחל מחודש אפריל 2003, חזרו 15 שיקים (מתוך 26) שאותם מסר המבקש למועצה המקומית כאבול.
נוכח עובדות נטענות אלה, הואשם המבקש בזיוף מסמך בנסיבות מחמירות (5 עבירות לפי סעיף 418 סייפא לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין")), בקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות (עבירה לפי סעיף 415 סייפא לחוק העונשין), ובחדירה לחומר מחשב כדי לעבור עבירה (5 עבירות לפי סעיפים 4 ו- 5 לחוק המחשבים, התשנ"ה-1995 (להלן: "חוק המחשבים")).
3. במהלך דיוני ההוכחות בפני בית-משפט השלום הנכבד, התברר כי אין בין הצדדים מחלוקת עובדתית בנוגע לנתונים הבאים: עבודת המבקש בחברה במועדים הרלבנטיים; חובם של יאסין ושל סאלח למועצה המקומית כאבול; מסירת השיקים על-ידי המבקש למועצת כאבול; ההפחתה בחובם של יאסין ושל סאלח; וחזרת השיקים החל מחודש אפריל 2003. המחלוקת העובדתית היחידה בין הצדדים היתה האם המבקש הוא שביצע את פעולות המיחשוב שגרמו להפחתת חובם של יאסין ושל סאלח.
4. בתאריך 16.06.2011 הכריע בית-משפט השלום הנכבד את דינו של המבקש.
בית-משפט השלום הנכבד קבע כי אין מחלוקת על כך שאין ראיות ישירות הקושרות את המבקש לביצוע פעולות הפחתת החוב, ושראיות המשיבה הן נסיבתיות בלבד. בית-משפט השלום הנכבד הוסיף וקבע כי אין מחלוקת שכל פעולות הפחתת החוב בוצעו על-ידי מספר משתמש "99", שהוא מספר המשתמש של מנהל החברה לאוטומציה בע"מ. לפיכך, נדרש בית-משפט השלום הנכבד לשאלה האם המבקש הוא שעשה שימוש במספר המשתמש "99", והוא שביצע את פעולות הפחתת החוב.
לאחר שסקר את מכלול הראיות, מצא בית-משפט השלום הנכבד כי מאחר שלא הובאה כל ראיה, וממילא לא הוכח, שהמבקש ידע, או היה יכול לדעת, את הסיסמה של מספר המשתמש "99" - הרי שלא ניתן לקבוע, ברמת הודאות הדרושה להרשעה, שהוא שעשה שימוש במספר המשתמש ובסיסמה לצורך פעולות הפחתת החוב, כך ש- "אין מנוס מלזכות את הנאשם (המבקש כאן - ח"מ) מחמת הספק, הגם שאני נוטה להאמין שהוא זה שביצע את הפעולות של הפחתת חיוביהם של יאסין ושל סאלח".
5. על פסק-דינו של בית-משפט השלום הנכבד הגישה המשיבה ערעור לבית-המשפט המחוזי הנכבד, ובגדרו טענה כי מכלול הראיות הנסיבתיות בתיק יש בו כדי לבסס את הרשעת המבקש בכל המיוחס לו בכתב האישום.
בתאריך 08.12.2011 קבע בית-המשפט המחוזי הנכבד, לאחר שסקר בהרחבה את ההלכה שנקבעה בבית-משפט זה בנוגע להרשעה על-סמך ראיות נסיבתיות בלבד, כי מכלול הראיות מוביל למסקנה סבירה יחידה - שהמבקש הוא שביצע את פעולות הפחתת החוב. בית-המשפט המחוזי הנכבד מצא כי קיימת התאמה בין המקומות שבהם עבד המבקש בעת שבוצעו פעולות הפחתת החוב לבין מיקום המחשב שממנו בוצע הפעולות, כי למבקש היה אינטרס ברור לבצע את הפעולות הנ"ל, ושקיימת התאמה ברורה בין סכום החוב שהופחת לבין הסכום הכולל של השיקים שחזרו (15,000 ש"ח). כל אלה, בנוסף לכך שהמבקש עבד בחברה המעניקה שירותי גבייה למועצות המקומיות הרלבנטיות - מביא, לשיטת בית-המשפט המחוזי הנכבד, לכך ש- "המסקנה המתבקשת על יסוד ניסיון החיים והשכל הישר היא שאכן מי שביצע את העבירות נשוא כתב האישום הינו המשיב (המבקש כאן - ח"מ)". בית-המשפט המחוזי הנכבד קבע בנוסף כי המבקש לא הצליח להציע כל תרחיש עובדתי חלופי, אשר יש בכוחו להקים ספק סביר בתרחיש המפליל אותו.
לפיכך, קיבל בית-המשפט המחוזי הנכבד את ערעור המשיבה, הרשיע את המבקש בכל העבירות שיוחסו לו בכתב האישום, והורה על החזרת התיק לבית-משפט השלום הנכבד לצורך קביעת גזר דינו של המבקש.
6. בתאריך 23.04.2013 גזר בית השלום את דינו של המבקש, והשית עליו את העונשים הבאים: 5 חודשי מאסר בפועל, לריצוי בדרך של עבודות שירות; 8 חודשי מאסר על תנאי לתקופה של 3 שנים (כאשר התנאי שהוא שהמבקש לא יעבור עבירה המנויה בסימן ו' לפרק י"א של חוק העונשין, או כל עבירה המנויה בפרק ב' של חוק המחשבים); וקנס בסך של 4,000 ש"ח.
7. על גזר דינו של בית-משפט השלום הנכבד הגיש המבקש ערעור לבית-המשפט המחוזי הנכבד. בתאריך 27.06.2013 דחה בית-המשפט המחוזי את ערעור המבקש, וקבע כי: "בסופו-של-דבר גזר הדין הוא ברף התחתון של הענישה, נעלה מכל ספק שגזר הדין מביא בחשבון את כל הנסיבות שניתן להביא בחשבון לצד הקולא ואין סיבה כלשהי להתערבותה של ערכאת הערעור בגזר דין זה, שלא נפלה בו טעות כלשהי".
מכאן הבקשה שבפני.
טענות המבקש
8. בבקשתו, טוען המבקש כי שגה בית-המשפט המחוזי הנכבד בכך שקיבל את ערעור המשיבה על הכרעת הדין, שכן מסקנותיו של בית-משפט השלום הנכבד התבססו על התרשמות בלתי-אמצעית מן העדים שהעידו בפניו במהלך מספר רב של דיוני הוכחות בתיק.
עוד טוען המבקש כי העונש אשר הושת עליו החמיר עימו יתר על המידה, שכן לא ניתן די משקל להתארכות ההליכים, אשר התמשכותם לא היתה תלויה כלל במבקש.
דיון והכרעה
9. לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובחומר שצורף לה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. להלן יפורטו בקצרה הנימוקים למסקנתי זו.
10. הלכה מושרשת היטב היא כי רשות ערעור "בגלגול שלישי" תנתן רק במקרים שבהם מתעוררת שאלה בעלת חשיבות משפטית, החורגת מעניינם של הצדדים הישירים להליך (ראו: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3), 123 (1982) (להלן: "הלכת חניון חיפה"); רע"פ 4515/07 אבו שנב נ' מדינת ישראל (17.10.2007) (להלן: עניין אבו שנב)).
בגדרי הבקשה שבפני, אין טעם כלשהו - והמבקש אף איננו טוען זאת - המצדיק מתן רשות ערעור על-פי המבחנים שנקבעו בהלכת חניון חיפה ובעניין אבו שנב הנ"ל. הבקשה, רובה ככולה, עוסקת איפוא בהליך הפרטני אשר התנהל כנגד המבקש: בטענות כנגד מסקנותיהן של הערכאות הנכבדות קמא ביחס למכלול הראיות הנסיבתיות, ובהשגות על גזר הדין שהושת על המבקש. טענות אלה התבררו כבר בפני שתי ערכאות, ולא מצאתי כי יש הצדקה לכך שבית-משפט זה ידרש להן, כערכאה שלישית. די בכך כדי להביא לדחיית הבקשה.
11. בבחינת למעלה מן הצורך אציין כי גם לגופם-של-דברים אינני סבור כי יש מקום להיענות לבקשה. עיון בפסקי-הדין של הערכאות הנכבדות קמא מעלה כי הראיות הנסיבתיות השונות מבססות, מעבר לספק סביר, ממצא עובדתי מרשיע, שכן ההתאמות בין הראיות השונות מוליכות למסקנה חד-משמעית לפיה המבקש הוא הוא שביצע את פעולות הפחתת החוב, ולא הועלה כל תרחיש עובדתי חלופי - שהצליח להקים ספק סביר במסקנה זו.
12. לפיכך, הגעתי לכלל מסקנה כי הן מבחינת ההלכות בנוגע למתן רשות ערעור בפני בית-משפט זה, והן לגופם של דברים - אין מקום להיענות לבקשה.
נוכח כל האמור לעיל - בקשת רשות הערעור נדחית.
המבקש יתייצב לתחילת ביצוע עבודות השירות בתאריך 29.09.2013 בשעה 08:00, במקום ובאופן שעליו הורה בית-המשפט המחוזי הנכבד."

9. פעולות לא חוקיות תוך שימוש בתוכנת "COMAX", המיוצרת על-ידי חברת פימ"א מערכות אלקרוניקה בע"מ, תוכנה שמאפשרת השתלטות מרחוק על מערכת אזעקה של לקוח על-ידי שימוש בתוכנה באמצעות המחשב תוך שימוש בקו הטלפון
ב- עפ"ג (מרכז) 30550-08-12 {נדב יעקב כהן נ' מדינת ישראל, תק-מח 2012(4), 18770(04.12.2012)} נדון ערעור על גזר דינו של בית-המשפט השלום בראשון לציון (כב' השופטת א' נחמן), מיום 11.07.12 ב- ת"פ 4116-12-09 לפיו הורשע המערער, על-פי הודאתו, בכתב אישום מתוקן בשלישית בעבירות של חדירה לחומר מחשב שלא כדין כדי לעבור עבירה אחרת, לפי סעיף 5 לחוק המחשבים התשנ"ה-1995 (להלן: "חוק המחשבים") (ריבוי עבירות), בעבירה של היזק בזדון, לפי סעיפים 29 + 452 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן:"החוק"), בעבירה של פריצה לשם גניבה, לפי סעיף 29 + 406(ב) לחוק, בעבירה של שיבוש חומר מחשב, לפי סעיף 2(2) לחוק המחשבים, בעבירה של חדירה לחומר מחשב שלא כדין, לפי סעיף 4 לחוק המחשבים, בעבירה של ניסיון לחדור לחמור מחשב שלא כדין, לפי סעיף 4 לחוק המחשבים +25 לחוק (ריבוי עבירות), בעבירה של התפרצות לבניין שאינו מקום מגורים לשם גניבה, עבירה לפי סעיף 407(ב)+29 לחוק ועבירה של גניבה, לפי סעיף 384 +29 לחוק.
ההודאה באה בעקבות הסדר טיעון אליו הגיעו הצדדים לפיו עתרה המאשימה להטיל על המערער 6 שנות מאסר וב"כ הנאשם עתרה להטיל עליו 3 שנות מאסר.

המערער נידון ל- 5 שנות מאסר בפועל, ל- 8 חודשי מאסר על תנאי בתנאים המפורטים בגזר הדין, לקנס בסך של 1,500 ש"ח וכן חוייב לשלם פיצוי בסך של 50,000 ש"ח. בית-המשפט קבע:

"הערעור מופנה כנגד חומרת עונש המאסר בפועל.
עיקרי העובדות:
המערער, יליד 1974, הורשע ב- 29 אישומים בכך שבמועדים שונים בשנים 2009-2008, ביצע פעולות לא חוקיות תוך שימוש בתוכנת "COMAX", המיוצרת על-ידי חברת פימ"א מערכות אלקרוניקה בע"מ, תוכנה שמאפשרת השתלטות מרחוק על מערכת אזעקה של לקוח על-ידי שימוש בתוכנה באמצעות המחשב תוך שימוש בקו הטלפון. המערער נהג להתחבר באמצעות התוכנה, תוך שימוש בטלפון בביתו או בבית אחרים לאזעקה המותקנת במקומות שונים כמפורט בכתב האישום וניטרל אותה. לאחר מכן, התנתק ממערכת האזעקה על-ידי פקודת ניתוק אותה הזין במחשבו. כל זאת עשה המערער כאשר בעלי האזעקה אינם מודעים לכך שגלאיה לא עובדים והמערכת אינה מופעלת. בנוסף, נהגו אחרים, שזהותם אינם ידועה למאשימה (להלן: "אחרים"), להתקשר ליעדי הפריצה, תוך שהתחזו לעובדי בזק, וביקשו מבעלי האזעקה שלא יענו לטלפון בזמן הקרוב, גם אם יצלצל, על-מנת לאפשר למערער להשתלט מרחוק באמצעות מחשבו על האזעקה ביעד הפריצה. לאחר הכנה זו פרץ המערער בחלק מהמקרים עם אחר או אחרים למקומות בהם נוטרלה האזעקה, גנב רכוש רב והזיק לרכוש הקיים במקום. בנוסף המערער חדר או ניסה לחדור לחומר המחשב שלא כדין.
תסקיר המבחן
1. מהתסקיר שהוגש לגבי המערער עולה כי הוא נשוי ואב לשני בנים בגילאים 8 ו- 11, תושב באר שבע. המערער הינו הבן הבכור במשפחה המונה ארבעה ילדים. הוא סיים 12 שנות לימוד, שירת שירות צבאי מלא, עסק במשך שנים כשכיר ועצמאי בתחום מוקדי האבטחה, וכיום הוא מתפרנס מעבודות סבלות. המערער עבד כ- 8 שנים במוקד אבטחה במהלכן הגיע לתפקידי ניהול , בהמשך עבד בעבודות שונות בתחום זה, ובשנת 2006 פתח עסק עצמאי בתחום.
2. המערער שיתף את שירות המבחן בקשיים עמם התמודד בתקופה זו, בעטיים נאלץ לסגור את עסקו ובעקבות חובות נלקחה דירתו, בה התגורר, על-ידי ההוצאה לפועל. המערער התקשה להתמודד עם קשייו ולפתח מיומנויות תעסוקתיות שיתכן והיו מסייעות לו לצאת מהמשבר.
עוד תואר בתסקיר, כי לפני כחמש שנים הוא היה מעורב בתאונת דרכים, בה נדרס על-ידי אוטובוס. הוא נפצע באורח אנוש ונזקק לסדרת ניתוחים ולתקופת שיקום ממושכת. הוא התקשה לבצע פעולות פיסיות מסויימות אשר הקשו עליו במציאת מסגרת תעסוקתית.
3. שירות המבחן התרשם, כי המערער ביצע את העבירות כיוון שהתקשה לייצב עצמו בתחום התעסוקתי בעיקר ממועד פציעתו. המערער לקח אחריות על ביצוע העבירות והביע חרטה כנה. הוא סיפר שהרגיש כי הוא חייב לעשות הכל בכדי לפרנס את ילדיו ובשל כך חיפש מענה מהיר, קל וזמין. כיום המערער מכיר בעומק הפגיעה בקורבנות עבירותיו, מתחבר לחומרת מעשיו ומביע אמפטיה כלפיהם באופן כן.
כמו-כן צויין בתסקיר, כי המערער שיתף את שירות המבחן בקשיים הרבים איתם התמודד בתקופת מעצרו, כולל המצוקה הרגשית. שירות המבחן התרשם כי מדובר באדם ללא עבר פלילי, יוצא משפחה נורמטיבית , אשר עבר תקופת משבר. להערכתו המערער זקוק לעונש מוחשי אשר יבהיר את חומרת התנהגותו ויציב לו גבולות ברורים, אולם עונש מאסר עלול להיות הרסני ולהוביל לפגיעה משמעותית בשיקום חייו של המערער. לכן המליץ שירות המבחן לשקול עונש מאסר קצר ושילוב המערער בטיפול במסגרת שב"ס.
גזר הדין של בית-משפט קמא
1. עסקינן בעבירות של חדירה למחשב שלא כדין כדי לעבור עבירה ושיבוש חומר מחשב, אשר מטרתן לאפשר ביצוע של עבירת התפרצות לדירה לשם גניבה.
2. בעת שגוזרים את הדין של נאשם יש לשקול בין היתר את הצורך בהרתעתו מלשוב ולבצע את אותה עבירה וכן את סיכויי שיקומו כחלק מהאינטרס הציבורי. כמו-כן על בית-המשפט לאזן בין המלצת שירות המבחן לבין השיקולים האחרים לכדי ענישה המתאימה.
3. לחובת המערער יש לזקוף את חומרת העבירות, הפגיעה בקורבנות , העובדה כי ניצל את הידע המקצועי שרכש ועשה שימוש בתוכנת ניהול מערכות האזעקה של חברת פימ"א למטרות לא חוקיות, וכן את הזמן הממושך בו ביצע את העבירות עד שנתפס, כאשר הוא מבצע אותן במחשבה פלילית מודעת.
4. על מעשים כגון אלה, אשר בוצעו באופן שיטתי וממושך, יש לקבוע את רף הענישה הגבוה, שכן העבירות בהן הורשע המערער הן חמורות ביותר.
המערער ניצל את כישוריו ויכולותיו בתחומי המחשב לצורך ביצוע עבירות, שכללו חדירה לתחומי פרט מובהקים, היחשפות למידע אישי ופגיעה בקורבנות. לצד פעילותו העבריינית בתחום המחשב ולקידום פעילותו הפלילית, ביצע המערער עבירות אלה כאשר מטרתו הסופית היא לאפשר פריצה למקומות בהם ניטרל את האזעקה באופן שלא יעלה כל חשד. עבירות אלה בוצעו בתחכום ובשיטתיות כלפי קורבנות רבים וכללו שלבי ביצוע שונים.
5. אף אם בסופו-של-דבר לא הפיק המערער טובות הנאה חומריות קונקרטיות, הרי שהעבירות בוצעו רובן ככולן בדרך לא חוקית, למטרת קבלת מידע על הימצאותם של הקורבנות במקום בו עתידה להתבצע העבירה, כאשר אחת מן מהמטרות היא הפקת רווח.
6. מדובר בעבירות שנסיבותיהן בעלות תכלית ומטרה של רווח כספי אישי, ומחייבות ענישה ממשית ברכיב זה.
7. יש לזקוף לזכות המערער את עברו הנקי, הודייתו, חיסכון בזמן שיפוטי יקר, הפנמת הפסול שבמעשיו, והבעת אמפטיה לקורבנות עבירותיו. כמו-כן התחשב בית-משפט קמא במצבו המשפחתי, הבריאותי והתעסוקתי, מצבו הכלכלי הקשה וחובותיו הכבדים של המערער.
נימוקי הערעור:
1. בית-משפט קמא טעה משהשית על המערער עונש מאסר ארוך, הגם שעסקינן בעונש שהינו במסגרת מתווה הסדר הטיעון.
2. בית-משפט קמא טעה כשלא נתן משקל ראוי והולם למכלול השיקולים בתיק, לרבות הודיית המערער, חרטתו הכנה והאמיתי, לקיחת האחריות, היעדר עבר פלילי, חלוף הזמן, נסיבות ביצוע העבירה, נסיבותיו האישיות של המערער, העבירות שנעברו וכו'.
3. בית-משפט קמא טעה משלא ערך כל אבחנה מהותית בעבירות בהן הורשע המערער ולא נתן משקל לעובדה, כי מתוך 29 אישומים בהם הודה המערער והורשע עסקינן בריבוי עבירות של חדירה ו/או ניסיון חדירה למחשב, ללא ביצוע עבירות נילוות.
4. מהרשעת המערער עולה, כי לא בכל חדירה למחשב בוצעה לאחר מכן עבירת התפרצות. עבירה זו בוצעה אך במסגרת שישה אישומים מתוך 29 אישומים שיוחסו למערער ויש ליתן לכך משקל ממשי שכן הפגיעה ברכוש נעשתה כלפי 6 קורבנות.
5. בית-משפט קמא טעה משלא ערך אבחנה ברורה ומשלא דקדק בעבירות בהן הורשע המערער, שכן לא הרי עבירה של ניסיון חדירה לחומר מחשב כהרי עבירה של חדירה למחשב ששונה מהותית מעבירת חדירה למחשב שעבירות רכוש נילוות לה.
6. בית-משפט קמא טעה משלא נתן משקל הולם וראוי לשיקול שיקומו של המערער לאור תסקיר שירות המבחן החיובי ממנו עולה, כי המערער אינו עבריין והעבירות שביצע אינן נובעות מתוך נורמות עברייניות אלא בוצעו על רקע מצוקה כלכלית קשה ביותר, לאחר שמערער עבר תקופת שיקום ארוכה בשל פגיעתו בתאונת דרכים, דבר שהחמיר את המצב הכלכלי של המערער ובני משפחתו. בנסיבות אלה היה על בית-משפט קמא להתחשב במצבו ולגזור עליו את העונש לו עתרה ההגנה.
7. בית-משפט קמא לא שקל את חלוף הזמן ושגה בהתעלמו מהתקופה בה המערער היה עצור.
8. במהלך הטיעונים בפנינו פירטה ב"כ המערער את נסיבותיו האישיות של המערער, כולל את העובדה שהוא הוכרז כפושט רגל ודירתו נמכרה על-ידי כונס הנכסים. לטענתה בית-משפט קמא טעה בקובעו, כי בכל העבירות בהן הודה המערער הוא גם עבר עבירות נילוות לעבירת החדירה למחשב. היא איבחנה בין המקרה דנן לפסק-הדין בעניין בדיר עליו הסתמך בית-משפט קמא שבו דובר במעשים חמורים יותר והנאשמים לא הביעו חרטה. ב"כ המערער טענה, כי הטעות העובדתית של בית-משפט קמא אפפה את העונש החמור שהושת עליו.
תגובת המשיבה
1. בית-משפט קמא אמנם התייחס בגזר הדין ל-10 מקרים של חדירה למחשב ועבירות נילוות כאשר בפועל בכתב האישום מדובר בשישה מקרים בלבד, אולם ריבוי המעשים וחומרתם מצדיקים את העונש שהושת על המערער.
גם אם בית-משפט קמא טעה מבחינת איזכור מספר המקרים אין לכך השפעה מבחינת הקלה בעונש.
2. מהפסיקה עולה שערכאת הערעור לא תתערב בנקל בגזר דין שניתן על בסיס הסדר טיעון עם טווח עונשי, כמו במקרה זה.
3. המערער הורשע בכתב אישום חמור מאוד המקיף עשרות מקרים אותם ביצע המערער, שהוא גאון מחשבים שניצל את הידע שרכש בעבודתו בחברה קודמת. הוא ניטרל את האזעקה של אנשים, שישה בתי קורבנות נפרצו והנזק לרכוש בדירות שנפרצו נאמד בהרבה כסף.
4. נגרמה עגמת נפש לקורבנות שבתיהם נפרצו לאחר שהם רכשו במיטב כספם מערכות מיחשוב ומערכות אזעקה משוכללות והמערער ניטרל אותן. לכן התגובה העונשית הראויה למקרה זה היא מחמירה, בעלת מספר שנות מאסר, כפי שנקבעה במסגרת הסדר הטיעון.
5. יש אמנם לתת משקל מתאים להודיה ולהיעדר עבר פלילי אולם לאור התקופה הממושכת במסגרתה בוצעו העבירות וריבויין ניתן לומר שיש למערער עבר פלילי ולכן יש לדחות את הערעור.
דיון והכרעה
1. הטענה העיקרית בפי ב"כ המערער בהודעת הערעור ובטיעוניה בפנינו היא העובדה שבית-משפט קמא ייחס למערער ביצוע עבירות נילוות לעבירות של חדירה לחומר מחשב שלא נכללו בכתב האישום המתוקן, בו הוא הודה והורשע, ובשל כך השית עליו עונש חמור, גם אם הוא נמצא בטווח הענישה שבהסדר הטיעון.
2. מעיון בגזר דינו של בית-משפט קמא עולה, כי בפתח גזר הדין, במסגרת התיאור העובדתי של כתב האישום בו הורשע המערער נכתב, כי לאחר מעשי ההכנה שביצע המערער הוא פרץ עם אחר או אחרים שזהותם אינה ידועה למאשימה, למקום בו נוטרלה האזעקה. בית-משפט קמא ציין, כי עבירות אלו בוצעו כלפי 10 קורבנות (עמ' 149 לגזר הדין).
3. מהכרעת הדין שניתנה ביום 28.12.11 עולה, כי בית-משפט קמא שגה מבחינת מספר המקרים אליהם התייחס בגזר הדין, כאמור לעיל, שכן רק בשישה מקרים מתוך כל המקרים הורשע המערער בפריצות לדירות בהם ניטרל את מערכות האזעקה. גם בהמשך גזר הדין עולה רטוריקה גורפת ביחס לעבירות הפריצה שביצע המערער כנילוות לעבירות החדירה למחשב וכך בית-משפט קמא אמר בעמ' 154 לגזר הדין ש' 31-27:
"הנאשם במעשיו התחבר באמצעות המחשב שברשותו אל מחשב המערכת, תוך שבחן נתונים שונים, ולאחר מכן ניטרל את האזעקה בכך שכיבה אותה. באותה העת פרץ הנאשם עם אחר או אחרים שזהותם אינה ידועה למאשימה למקום בו נוטרלה האזעקה וגנב רכוש רב וכן הזיק לרכוש הקיים במקום."
3. במידה והיה מדובר ברטוריקה גרידא, שאין לה כל השפעה על התוצאה העונשית, הרי שלא היה מקום להתערב בגזר דינו של בית-משפט קמא. אולם גם בהמשך גזר הדין ציין בית-משפט קמא, כי מדובר במעשים אשר בוצעו באופן שיטתי וממושך ולכן את יש לקבוע את "רף הענישה הגבוה".
בעניין זה ציטט בית-משפט קמא מדבריה של כב' השופטת רוטלוי ב- ת"פ (ת"א) 40250/99 מדינת ישראל נ' מוניר בדיר ואח', תק-מח 2001(3), 4272, שם נקבע, כי יש להבחין בענישה במקרה בו האוביקט הנפגע הוא רק גורם ממוחשב ולא בוצעה עבירה נילווית, לבין מקרה בו עבירת המחשב בוצעה לצורך השגת מטרה עבריינית אחרת, שכן במקרה האחרון רף הענישה יהיה חמור יותר, בייחוד כאשר מדובר בעבירות מחשב רבות שבוצעו באופן שיטתי וממושך.
אמנם בהמשך פירוט שיקולי הענישה ציין בית-משפט קמא, כי מטרתו הסופית של המערער בביצוע העבירות היתה לאפשר פריצה למקומות שנוטרלו אולם הוא לא סייג את דבריו הקודמים ולא שם את הדגש על כך שרק לחלק מעבירות החדירה למחשב נילוו גם עבירות הפריצה, כפי שהיה עליו לעשות.
לא למותר לציין כי "פרשת בדיר" שאוזכרה על-ידי בית-משפט קמא שונה באופן משמעותי מבחינת היקפה וחומרתה מהמקרה שבפנינו שכן הנאשמים בפרשה זו הורשעו לאחר שמיעת ראיות בביצוע עבירות שנילוו לעבירת חדירה לחומר מחשב כדי לעבור עבירה אחרת. לפיכף איזכור של פסק-דין זה ללא אבחנה מהמקרה שבפנינו גם הוא משווה נופך של חומרה יתירה לגזר הדין.
4. לצד הקביעה, כי בית-משפט קמא בחר ברטוריקה שגויה במידה מסויימת ומחמירה בעניינו של המערער, יש לבחון האם העונש שהושת עליו בסופו-של-יום חמור עד כדי כך שמצדיק את התערבות ערכאת הערעור, כטענת המערער.
יודגש, כי העונש שנגזר על המערער הינו עונש המצוי בטווח הענישה שהציגו הצדדים לבית-משפט קמא במסגרת הסדר הטיעון, במסגרתו עתרה המשיבה להשית על המערער עונש מאסר של 6 שנות מאסר, מאסר על תנאי, קנס ופיצוי בעוד המערער עתר לעונש ראוי של 3 שנות מאסר ומאסר על תנאי.
5. המערער מבקש שנתערב בעונש שנגזר עליו למרות שהוא במסגרת טווח הענישה המוסכם. ההלכה הפסוקה מורה, כי ערכאת הערעור לא תתערב בנקל בעונש שנפסק במסגרת הסדר. ב- ע"פ 2928/11 זחאיקה נ' מדינת ישראל, ניתן ביום 19.01.12, קבע כב' השופט ג'ובראן:
"העונש שנגזר על המערער מצוי בטווח הענישה אשר הוסכם בינו לבין המשיבה במסגרת הסדר הטיעון. הלכה היא, כי ערכאת הערעור לא תתערב בנקל בעונש שגזרה הערכאה הדיונית, ואשר מצוי בטווח הענישה שהוסכם בין הצדדים בהסדר הטיעון (ראו ע"פ 3543/07 שוסטר נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 07.08.2007); ע"פ 7256/07 מג'יד נ' מדינת ישראל, פסקה 4 (לא פורסם, 29.04.08); ע"פ 4709/10 פיצחדזה נ' מדינת ישראל, פסקה י"א (לא פורסם, 19.05.2011). אומנם, הלכה זו אינה מעקרת את סמכותה של ערכאת הערעור להתערב בגזר הדין במקרים המצדיקים זאת, גם אם העונש שהוטל היה בטווח הענישה המוסכם (ע"פ 4173/07 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 8 (לא פורסם, 16.08.07). אולם, בענייננו לא מצאנו כל עילה המצדיקה את התערבותנו."
ב- ע"פ 10365/05 אבו מדיעם נ' מדינת ישראל, תק- על 2006(2), 4588, 4591 קבע כב' השופט א.א. לוי כי:
"משקיבל בית-המשפט קמא את הסדר הטיעון ומשגזר את הדין בגדרי ההסדר, אף אם ברף הגבוה (במקרה דנן לא המירבי), לא ימהר בית-משפט של ערעור - מטבע הדברים - להתערב באשר נפסק. זאת שהרי הצדדים קיבלו עליהם - והדברים אמורים גם כלפי המדינה כמו גם כלפי הנאשמים - את גבולות ההסדר כסבירים."
אולם לכלל זה יש חריגים והפסיקה דיברה גם על נסיבות בעטיין נבחנת בקשת נאשם לחזור בו מהסכמתו לגבי הרכיב העונשי ועל המשמעות שיש לכך כלפי שני הצדדים להליך, בין היתר, בהקשר של אינטרס ההסתמכות ונקבע, כי ידו של הנאשם על העליונה ביחס לכך.
ב- ע"פ 1421/10 פלוני נ' מדינת ישראל, תק-על 2012(3), 2513, קבעה כב' השופטת ארבל:
"לעומת-זאת, כאשר הנאשם הוא זה אשר מבקש לחזור בו מהסכמתו לגבי רכיב העונש, הפגיעה באינטרס ההסתמכות והציפיה של התביעה קטנה יותר. אמנם גם התביעה מפעילה מערך שיקולים הקשור בשאלת "הכדאיות" להגיע להסדר טיעון ובהסתמך על שיקולים אלה, בוחרת היא לוותר על ניהול ההליך, על הפשרות והסיכונים הכרוכים בכך בהיבט העונש שייגזר. אולם אין לומר כי הפגיעה בתביעה מבקשתו של הנאשם לסטות מרכיב העונש המוסכם, שקולה למידת הפגיעה בציפייתו של הנאשם, כאשר התביעה היא שמבקשת לסטות כאמור. הטעם לכך נעוץ בכך שהתביעה אמונה על אינטרס ציבורי במהותו, בעוד שהנאשם הוא שנושא באופן קונקרטי, ישיר ואישי בעונש ולכן נראה כי הסתמכותו היא בעלת משקל כבד יותר בכל הנוגע לעונש. בנסיבות אלה, לעמדתי, אין לראות בפגיעה באינטרס ההסתמכות והציפייה של התביעה שיקול כבד משקל שיש בו כדי לשלול את יכולתו של הנאשם בנסיבות חריגות לחזור בו מהסכמתו לרכיב העונש בשלב הערעור."
6. במקרה דנן בית-משפט קמא אמנם לא אימץ את הרף העליון של הסדר הטיעון לו עתרה המאשימה ועונש מאסר לתקופה של 5 שנים אינו חורג ממדיניות הענישה כאשר מדובר בריבוי עבירות של חדירה למחשב, ניסיונות לעבור עבירות כאלה וביצוע עבירות רכוש שנילוו להן. אולם לנוכח השגגה שנפלה בגזר דינו של בית-משפט קמא, כמתואר לעיל באשר לעבירות הנילוות סבורים אנו כי שגה בית-משפט קמא באופן שמצדיק את התערבותנו בעונש המאסר בפועל שגזר על המערער.
ההתערבות במקרה דנן תהיה מאוד מינורית שכן למעט הטעות בדבר העבירות הנילוות, בית-משפט קמא התחשב במידה ראויה בנסיבותיו האישיות של המערער כמתואר בתסקיר המבחן, כמו גם בהודייתו, בנטילת האחריות והבעת החרטה ובשאר השיקולים לקולא שנטענו בפניו ובפנינו על-ידי ב"כ המערער.
7. אנו מקבלים את הערעור וקובעים כי המערער ירצה ארבע וחצי שנות מאסר בפועל בניכוי תקופת מעצרו. יתר חלקי גזר ה דין ב- ת"פ 4116-12-09 (בית-משפט שלום בראשל"צ) יעמדו בתוקפם."

10. "סוס טרויאני", אשר עם חדירתו המוסווית למחשב המחובר לרשת האינטרנט, ביכולתו לקבל ולהעביר מהמחשב בו הוא מושתל, בלא ידיעתו והסכמתו של המשתמש, נתונים שונים ובהם תצלום מסך המחשב הנגוע, אחת לכל פרק זמן מוגדר, רשימת כל הקבצים האגורים במחשב, רשימת כל הסיסמאות שהוקלדו על-ידי המשתמש במחשב, רשימת כל הקלדות המקלדת שבוצעו בו, רשימת כל אתרי האינטרנט אליהם גלש ואף כל המסמכים השמורים בו למיניהם
כך נקבע ב- ת"פ (ת"א) 40205/05 {מדינת ישראל נ' אלכס ויינשטיין, תק-מח 2009(2), 5674 (20.05.09)}.

11. חדירה למחשב של משרד הרישוי וזיוף רישומי המחשב של רכב באופן שמחק את שמותיהם של שני הבעלים הקודמים
ב- ת"פ (עכו) 26909-09-09 {מדינת ישראל נ' חגי בר, תק-של 2015(1), 116888 (26.03.2015)} נקבע:

"כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו 5 אישומים בגין עבירות שונות.
האישום הראשון מתייחס לעבירה של חדירה לחומר מחשב כדי לעבור עבירה אחרת, עבירה לפי סעיף 5 וסעיף 4 לחוק המחשבים, התשנ"ה-1995, וכן זיוף בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 418 סיפא לחוק העונשין וקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 415 סיפא לחוק העונשין.
על-פי העובדות באישום הראשון, בתחילת חודש ינואר 2007 הנאשם קיבל את הקוד האישי של אחת הפקידות העובדות במשרד הרישוי בתואנה כי הוא זקוק לו לצורך תיקון מדפסת במסגרת עבודתו כטכנאי מחשבים במשרד התחבורה, ובאמצעות הקוד חדר למחשב של משרד הרישוי וזייף את רישומי המחשב של רכבו באופן שמחק את שמותיהם של שני הבעלים הקודמים, וכתוצאה מכך נוצר מצג שווא לפיו הנאשם הוא הבעלים הרשום של הרכב. בהמשך לכך, טען הנאשם כי רישיון הרכב שלו אבד ולבקשתו הונפק לו רישיון הרכב לפיו הוא הבעלים הראשון והיחיד שלו. מאוחר יותר פרסם הנאשם מודעה למכירת הרכב, והוא אכן מכר אותו על בסיס מצג השווא למר אליהו נדם במחיר גבוה יותר מהמחיר שהיה מתקבל אילולא כך.
האישום השני מתייחס לעבירה של אחסנת מידע כוזב ב-7 הזדמנויות, עבירה לפי סעיף 3(א)(1) לחוק המחשבים.
על-פי העובדות באישום השני, במהלך שנת 2007 אחסן הנאשם במחשבו האישי חמש תמונות הנחזות להיות העתקים של מכתבי פיטורים מחברת קרביץ, ובהם פרטים כוזבים וכן שתי תמונות הנחזות להיות אישורי מחלה ובהם פרטים כוזבים.
האישום השלישי מתייחס לעבירה של זיוף בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 418 סיפא לחוק העונשין, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 415 סיפא לחוק העונשין, וגניבה, עבירה לפי סעיף 348 לחוק העונשין.
על-פי העובדות באישום השלישי, בחודש ספטמבר 2007 ובמסגרת עבודתו בחנות אלקטרו שרד מכר הנאשם לאחר תוכנה השייכת לחנות בתמורה ל- 426 ש"ח ונטל את התמורה לכיסו ללא הסכמת בעל החנות ועל-מנת להסתיר את הגניבה, זייף חשבונית של החנות בכך שסרק חשבונית למחשב ושינה בה פרטים בכוונת מרמה ומסר את החשבונית המזוייפת לקונה.
האישום הרביעי מתייחס לעבירה של זיוף, עבירה לפי סעיף 418 לחוק העונשין.
על-פי העובדות באישום הרביעי, בחודש מאי 2006 זייף הנאשם אישור מחלה מטעם אחד הרופאים עבור ידידתו, ואף חתם על המסמך בשמו של הרופא, ומסר אותו לידידתו אשר עשתה בו שימוש.
האישום החמישי מתייחס להחזקת פרסומי תועבה, עבירה לפי סעיף 214(ב3) לחוק העונשין.
על-פי העובדות באישום החמישי, בחודש אוקטובר 2007 החזיק הנאשם במחשבו הפרטי קבצי מחשב רבים בהם סרטי תועבה המכילים דמויות של קטינים בעירום שחלקם מציגים את הקטינים כשהם מקיימים יחסי מין.
מאחר שהנאשם כפר במיוחס לו התקיימו מספר ישיבות לשמיעת הראיות בפני סגן הנשיא בדימוס, כב' השופט משה אלטר
בתום שמיעת הראיות הודיעה המאשימה על חזרתה מהאישום החמישי, ולכן הנאשם זוכה מהעבירה של החזקת פרסומי תועבה.
לגבי יתר האישומים, בית-המשפט מצא להרשיע את הנאשם ברוב העבירות, אך לא בכולן. ביחס לאישום הראשון - הנאשם הורשע בביצוע העבירות הבאות: עבירה לפי סעיף 2(2) לחוק המחשבים; עבירה לפי סעיף 415 סיפא לחוק העונשין ועבירה לפי סעיף 418 סיפא לחוק העונשין. ביחס לאישום השני - הנאשם הורשע בעבירה לפי סעיף 3(א)(1) לחוק המחשבים (7 עבירות). ביחס לאישום השלישי - הנאשם הורשע בעבירה לפי סעיף 418 רישא לחוק העונשין וזוכה משאר העבירות. ביחס לאישום הרביעי - הנאשם הורשע בעבירה לפי סעיף 418 לחוק העונשין. ביחס לאישום החמישי - הנאשם זוכה כאמור.
הראיות לעונש:
הסניגור ביקש להעיד שני עדי אופי ולהגיש מסמכים שונים המתעדים את העובדה כי מאז תחילת ההליך המשפטי הנאשם עובד באופן רציף ובמסגרת עבודתו הוא משתתף בפרוייקטים התנדבותיים שונים.
עדת האופי הראשונה שהעידה היתה אמו של הנאשם והיא תארה את הטרגדיה שפקדה לאחרונה את משפחתה עם פטירת כלתה (אשתו של בן אחר) שהותירה אחריה בעל ושתי בנות קטינות ואת התפקיד המשמעותי שהנאשם נטל על עצמו כדי לתמוך במשפחה בפן הרגשי והכלכלי, שכן מאז אותו אירוע הפך הבעל (אחיו של הנאשם) לשבר כלי ומחוסר עבודה. כמו-כן תיארה האם, את העוול שנעשה למשפחה ולנאשם אשר עברו חוויות קשות מאוד עקב התנתקות המשפחה המורחבת מהם בשל רצונם להרחיק קטינים מהנאשם לאחר שנודע להם כי הוא קשור בעבירות שנתפסו בקרבם כעבירות פדופיליה (נשוא האישום החמישי). עוד הוסיפה אמו, כי הנאשם התבגר מאוד במהלך השנים האחרונות מאז הגשת כתב האישום וכיום הוא אדם אחר לגמרי שעוזר ותומך בה ובמשפחה.
עדת האופי השניה שהעידה היתה בת זוגו של הנאשם מזה 8 שנים אשר תיארה את הקשיים בהם היה הנאשם נתון בעקבות ההליך המשפטי, בעיקר בזמן הדיונים שאז התבטא הדבר בחוסר שינה, מתח וירידה במשקל. כמו-כן היא תארה כי בעקבות פטירת אשת אחיו, שניהם מתפקדים כהורים חורגים לאחייניות שלו, שהן בנות 4 ו- 8, והנאשם נושא בעול הכבד מאוד בשל הטיפול במשפחה.
העדה הוסיפה, כי בכוונתם להתחתן ולחיות חיים נורמטיביים, ועל-אף העבירות החמורות בהן הורשע, היא בטוחה שהוא לא ישוב על מעשים אלה.
טענות ב"כ המאשימה לעונש:
ב"כ המאשימה ציין בדבריו את העבירות בהן הורשע הנאשם ונסיבות ביצוען כפי שפורטו בהכרעת הדין. לדבריו, מאחר שהאישומים מתייחסים למספר אירועים, יש לקבוע עונש הולם לגבי כל אחד מהם בנפרד כאשר העונש ההולם לגביהם הוא כדלקמן: לגבי האישום הראשון והאישום הרביעי ממאסר על תנאי ועד 6 חודשי מאסר בפועל; לגבי האישומים השני והשלישי, ממאסר על תנאי ועד למספר חודשי מאסר בפועל.
בהתייחס לחלוף הזמן מאז הגשת כתב האישום טען ב"כ המאשימה כי אין לזקוף את חלוף הזמן כשיקול לקולה, שכן העבירות נחשפו רק בשנת 2007, החקירה הסתיימה בשנת 2008 ואילו כתב האישום הוגש בשנת 2009. אשר לחלוף הזמן מאז הגשת כתב האישום ועד היום, ב"כ המאשימה הדגיש כי התארכות ההליך נבעה מרצונו של הנאשם לברר את האשמה, להביא ראיות, לרבות הבאת ראיות לאחר הכרעת הדין.
בתוצאה הסופית ביקש ב"כ המאשימה להשית על הנאשם עונש מאחורי סורג ובריח, מאסר על תנאי וכן קנס גבוה לאור הנזק שנגרם.
טיעוני הסניגור לעונש:
בראש ובראשונה ביקש הסניגור להדגיש, כי רצונו של הנאשם לברר את האשמה בדרך של שמיעת ראיות עד תום לא היתה לשווא, ולראיה הנאשם זוכה מחלק מהעבירות שיוחסו לו בכתב האישום, שהן העבירות החמורות דווקא מבין העבירות בהן הואשם, ואילו העבירות בהן הורשע, הן חמורות פחות.
יתרה מזאת, האישום החמישי ממנו זוכה הנאשם הכתים את שמו וגרם לו עוול משפחתי משמעותי, לו ולשאר בני המשפחה אשר מתגוררים יחד עמו.
הסניגור ציין כי הנאשם היה צעיר בן 25 שנים בעת ביצוע העבירות, וכיום הוא בן 33 אשר עובד למחיתו באופן רצוף מזה מספר שנים, כמתועד בטופסי 106 שהוגשו לגבי השנים 2013-2007, תומך במשפחתו, הן בפן הרגשי והן בפן הכלכלי, ובפרט לאחר פטירת גיסתו.
הסניגור הדגיש כי אלמלא הפניה של הנאשם למשרד הרישוי המאשימה לא היתה פותחת בחקירה נגדו ולא יכולה היתה לדעת אודות שאר העבירות, שהן עבירות שהתגלו עקב חיפוש שנעשה במחשב האישי בביתו.
אשר לנזק שנגרם כתוצאה מהעבירות בהן הורשע הנאשם טען הסניגור, כי לא נגרם כל נזק מביצוען ואילו לגבי האישום הראשון, הנאשם שילם למר נדם (הקונה של הרכב) בהליך אזרחי סכום של 5,000 ש"ח במסגרת פשרה שהושגה בין הצדדים - סכום העולה באופן ניכר על הנזק הישיר שנגרם בפועל.
הסניגור הוסיף, כי לנאשם אין הרשעות קודמות, ומאז הגשת כתב האישום לפני כ- 6 שנים לא ביצע וגם לא נחקר בגין כל עבירה.
לבסוף טען הסניגור, כי המאשימה הפלתה את הנאשם לרעה ביחס לאישום הרביעי, שכן היא בחרה שלא להעמיד לדין את ידידתו של הנאשם בגין שימוש במסמך מזוייף.
על יסוד כל המפורט לעיל טען הסניגור, כי יש להטיל על הנאשם מאסר על תנאי וקנס בלבד, ולחילופין מאסר בדרך של עבודות שירות.
דיון
העבירות בהן הורשע הנאשם פגעו במספר ערכים חברתיים שעניינם אמון הציבור ברישום המוסדי; הגנה על פרטיות הציבור; זכות הקניין; ובטחון הציבור בחיי המסחר.
בכל הנוגע לנסיבות הקשורות לביצוע העבירה לא ניתן להתעלם מהתכנון, מהתחכום ומהתעוזה שהנאשם גילה בביצוע המעשים בהם הורשע, שחלקם (נשוא האישום הראשון) הסבו לו טובות הנאה בדמות תמורה כספית גבוהה יותר בעד הרכב שמכר.
צודק הסניגור בכך, כי פרט לאישום הראשון, בכל יתר האישומים לא נגרם נזק בפועל ממעשיו של הנאשם, ואילו לגבי האישום הראשון, הנאשם שילם לקונה של הרכב פיצוי כספי במסגרת פשרה אליה הגיעו הצדדים כאשר סכום הפשרה הוא גבוה יותר מגובה הנזק שנגרם בפועל.
מתחם העונש ההולם בגין האישומים נע בין מאסר על תנאי ועד מספר חודשי מאסר בפועל, כפי שציין ב"כ המאשימה בטיעוניו, ולכן איני רואה צורך להתעכב על הפסיקה הקשורה לכך.
בבואי לגזור את דינו של הנאשם, ראיתי לנכון להתחשב בנסיבותיו האישיות כמי שתומך באמו, אחיו ואחייניותיו לאחר פטירת גיסתו (אשתו של האח). תמיכה זו באה לידי ביטוי הן בפן הרגשי והן בפן הכלכלי, שכן אחיו אינו עובד מאז אותו מקרה והפך להיות שבר כלי, ואילו הוא ובת זוגו מתפקדים כהורים חורגים לשתי האחייניות הקטינות.
כמו-כן, ערה אני לתיאורים של עדות האופי לגבי הבשלות והליך ההתבגרות שהנאשם עבר מאז הגשת כתב האישום כמי שמגלה אחריות ומתמיד בעבודה לאורך שנים. כפי שעולה מהמסמכים שהוגשו לתיק, בנוסף לעבודתו הנאשם תורם לקהילה בפעילות התנדבותית מגוונת הכוללת חלוקת מזון למשפחות נזקקות, שיפוץ מועדון לנערות במצוקה, הדרכה בקורסים למחשבים לגילאים שונים ושיפוץ דירות של ניצולי שואה.
התיאור של עדות האופי לגבי התהליך שהנאשם עבר במרוצת השנים מתיישב עם העובדה כי מאז תחילת ההליך לא ביצע הנאשם עבירות נוספות ולא נחקר במשטרה, נתון המלמד על בחירתו לנהל חיים נורמטיביים לחלוטין.
אשר לחלוף הזמן מאז ביצוע המעשים ועד היום - כפי שצויין מקודם, הנאשם בחר לנהל את ההליך עד תום, וזו זכותו בדין. כמובן שאין להחמיר בעונשו של נאשם שביקש לברר את האשמה אך המקרה של הנאשם שבפניי הוא מקרה מיוחד, שכן אומנם לא היה חיסכון בזמן שיפוטי, אך הנאשם זוכה מחלק מהעבירות שיוחסו לו.
לעניין זה מקובלת עליי טענתו של הסניגור, לפיה חלוף הזמן עד למתן פסק-הדין יכול להוות שיקול בהמתקת העונש, כאשר התנהגותו של הנאשם מאז האירוע ועד הכרעת דינו מהווה שיקול לעניין המתקת עונשו אם היתה זו התנהגות ללא דופי (ע"פ 178/77 ורטהיים נ' מ"י, מיום 05.03.78), כמו במקרה דנן.
עברו הנקי של הנאשם כמו גם העובדה שהנאשם מנהל אורח חיים נורמטיבי ומבלי שנפתחו נגדו תיקים נוספים חרף חלוף הזמן הארוך מאז ביצוע המעשים, והעובדה שהנאשם פעל לתיקון הנזק בדרך של תשלום פיצויים לקונה הרכב, כמו גם נסיבותיו האישיות והמשפחתיות - כל אלה הביאו אותי למסקנה, כי יש להטיל על הנאשם בגין כל אחד מהאישומים עונש שעומד ברף התחתון של מתחם העונש.
גם אם יימצא מי שיטען כי מן הראוי להטיל על הנאשם עונש העולה על הרף התחתון של מתחם הענישה, הרי שמקרה זה מצדיק סטיה לקולה מהמתחם משיקולי שיקום. אומנם מדובר במספר עבירות שבוצעו בפרק זמן של קצת למעלה משנה, כך שאין המדובר במעידה חד-פעמית של הנאשם, ברם התנהגותו הנורמטיבית משך שנים לא מבוטלות מאז, מלמדת שהוא התעשת וזנח את חיי העבריינות, חזר לדרך הישר והותיר פרק אפל זה בחייו מאחוריו.
בנסיבותיו של המקרה אני מוצאת, כי הטלת עונש מאסר על הנאשם, אפילו בדרך של עבודות שירות, עשויה לקטוע את התהליך החיובי ולפגוע בו ובבני המשפחה יתר על המידה.
יחד-עם-זאת ועל-מנת לאזן בין האינטרסים השונים, שוכנעתי כי מלבד למאסר על תנאי וקנס בסכום משמעותי, יש להשית על הנאשם צו של"צ בהיקף של 150 שעות כעונש חינוכי.
לאור האמור, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים:
1. מאסר על תנאי לתקופה של 6 חודשים למשך 3 שנים מהיום, והתנאי הוא כי הנאשם לא יעבור בתקופה זו אחת העבירות בהן הורשע, ויורשע עליה בדין.
2. קנס בסך 7,000 ש"ח או 70 ימי מאסר תמורתו. הקנס ישולם תוך 60 ימים מהיום.
3. צו של"צ בהיקף של 150 שעות לפי תכנית שתוגש לאישור בית-המשפט על-ידי שירות המבחן.
בית-המשפט מזהיר את הנאשם, כי אם לא יעמוד בצו, רשאי הוא להפקיע אותו ולגזור את דינו מחדש.
אני מורה לשירות המבחן להגיש תכנית של"צ בהיקף של 150 שעות כאמור.
שימת לב שירות המבחן מופנית לכך, כי אין צורך בהכנת תסקיר, אלא תכנית בלבד."

12. תכנות עבורו דף "פישינג", שהינה טכניקה לגניבת חומרי מחשב, שלא נועדו לפרסום, על-ידי התחזות ברשת האינטרנט
ב- ת"פ (ת"א) 20379-05-11 {מדינת ישראל נ' אילן ספקטור ואח', תק-של 2013(1), 18253 (30.01.2013)} נקבע:

"פסק-דין - נאשם 1 בלבד
נאשם 1, אילן ספקטור, הודה בעובדות ובעבירות המיוחסות לו בכתב האישום, מתוכן עולה כדלקמן:
הנאשם עמד בקשר קבוע, ברשת האינטרנט, עם נאשם 2 בפרשה זו. בהמשך לכך, יצר הנאשם קשר עם קטין, באמצעות האינטרנט, וביקש ממנו לתכנת עבורו דף "פישינג", שהינה טכניקה לגניבת חומרי מחשב, שלא נועדו לפרסום, על-ידי התחזות ברשת האינטרנט. בסופו-של-דבר, באמצעות דף ה"פישינג" שקיבל הנאשם מהקטין, הפעיל הנאשם את מזימת ה"פישינג", שהכילה כ- 150 קורבנות. בהמשך לכך, חדר, שלא כדין, לחשבונות האישיים של כ- 50 מהקורבנות, בפייסבוק, והעתיק לרשותו תכנים אישיים או סודיים שונים, שלא נועדו לפרסום, מתוך אותם חשבונות פייסבוק, וביניהם היו אנשים של חברת ההפקה של תכניות הטלוויזיה "הישרדות" ו"האח הגדול". בהמשך העביר לנאשם 2 בפרשה זו, תכנים שהושגו מאותה חדירה שלא כדין לחומרי מחשב, ואלו הופצו על-ידי נאשם 2. כך פורסמו באינטרנט שמות המתמודדים בגמר של אותן תכניות. בנוסף לכך, השמיע הנאשם איומים כלפי הקטין, אשר בנה עבורו את דף ה"פישינג", כשזה סרב לערוך מספר שיפורים והתאמות נוספות בדפי "הפישינג", שתכנת עבור הנאשם (אישום שני).
עוד מתברר כי הנאשם הפיל בפח גם אדם נוסף כאשר חדר, בדרך של רמייה, לתוך מחשבו של אותו אדם, וכך התאפשר לו לצפות בכל התכנים שהוקלדו במחשבו של אותו אדם - ע.ח. (אישום שלישי).
הסנגור עתר תחילה שלא להרשיע את הנאשם, שהופנה לשירות המבחן והומצאו מספר תסקירים בעניינו.
אני סבור כי על פניו אין כלל ועיקר מקום לבקשה מעין זו, אם בשים-לב לחומרת התנהגותו של הנאשם, ואם בשים-לב לכך כי מדובר בהתנהגות העולה בחומרתה, באופן משמעותי, על זו של נאשם 2 בפרשה זו, שהנימוקים לאי הרשעתו ניתנו בהחלטתי מתאריך 19.01.2012.
לעניין זה ראוי עוד לציין כי בניגוד לנאשם 2, שנעדר כל עבר פלילי, וביצע את העבירות בהיותו קטין, עולה מכתב האישום כי הנאשם שבפניי ביצע עבירות העולות במידה רבה בחומרתן ובהיקפן על אלו שביצע נאשם 2. העבירות הללו בוצעו על-ידי נאשם 1 בהיותו כבן 19 שנים, בעת שעומדת לחובתו הרשעה בעבירה של הפרת הוראה חוקית, על-פי סעיף 287 (א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, בגינה נידון לעונש מאסר מותנה של חודשיים ולקנס כספי.
יתרה מזו, אין מדובר במעידה חד-פעמית של הנאשם, אלא בחדירה למאגרי מידע שונים ומגוונים, במספר הזדמנויות ניכר ורב.
נסיבות אלו מעלות בעליל כי אין מקום לבקשה לאי-הרשעת הנאשם, ועל-כן אני מרשיע את הנאשם בעבירות על-פי סעיף 5 לחוק המחשבים, התשנ"ה-1995 (ריבוי עבירות), עבירה של פגיעה בפרטיות, על-פי סעיף 2(5), 2(9), 2(10) ביחד עם סעיף 5 לחוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981 (ריבוי עבירות). כמו-כן, מורשע הנאשם בעבירת ניסיון לחדירה לחומר מחשב, כדי לעבור עבירה אחרת, על-פי סעיף 5 לחוק המחשבים, יחד עם סעיף 25 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (ריבוי עבירות). בנוסף מורשע הנאשם בשתי עבירות על-פי סעיף 415, סיפא (2 עבירות), ו- 428, רישא, לחוק העונשין, התשל"ז-1977. כמו-כן, מורשע הנאשם בעבירה של פגיעה בפרטיות, על-פי סעיף 2(5) ביחד עם סעיף 5 לחוק הגנת הפרטיות (ריבוי עבירות) (ראה אישום שלישי).
טיעוני הצדדים
ב"כ המאשימה עותרת לגזור על הנאשם עונש מאסר ממשי, בשים-לב לחומרת התנהגותו. לעניין זה מציינת המאשימה את הצורך להרתיע מביצוע עבירות מעין אלו, כאשר הנאשם ניצל את כישוריו ויכולותיו בתחום המחשבים, כדי לבצע את העבירות. כמו-כן, מציינת ב"כ המאשימה, כי הנאשם הופנה לשירות המבחן על-מנת שיעבור הליך טיפולי ובסופו-של-דבר לא נרתם הנאשם להליך הטיפולי. בנסיבות אלו, לטענת ב"כ המאשימה, זקוק הנאשם למסר מוחשי, שימחיש את חומרת התנהגותו, ומסר זה צריך להתבטא במאסר של ממש.
מנגד, מדגיש הסנגור, את בעיותיו המיוחדות של הנאשם, שניהל לאורך שנים, אורח חיים נורמטיבי. הנאשם גם הודה בהזדמנות הראשונה שבה נחקר, ולא ניסה להסתיר את מעלליו, משנפתחה החקירה המשטרתית.
הנאשם עצמו ציין כי הפיק את לקחו וכי הוא מצר מאוד על התנהגותו נשוא כתב האישום. עוד הוסיף כי אין הוא מחזיק במחשב בביתו, מזה כשנתיים, וכי פנה להתנהגות נורמטיבית לחלוטין, כשהוא גם עובד מזה כחצי שנה, ושינה את אורח חייו בהתאם.
דיון והכרעה - מתחם העונש ההולם
לאור תיקון 113 לחוק העונשין (להלן: "החוק"), עולה כי העיקרון המנחה בענישה הינו הלימה, דהיינו, קיומו של יחס הולם בין חומרת מעשה העבירה ונסיבותיה ומידת אשמו של הנאשם, לבין סוג ומידת העונש שיוטל עליו (סעיף 40 א. לחוק).
בהתאם לסעיף 40 ב., על ביהמ"ש לקבוע את מתחם הענישה ההולמת בהתאם לאותו עקרון מנחה, ולשם כך עליו להתחשב, בין השאר, בערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה, במדיניות הענישה ובנסיבות נוספות הקשורות בביצוע העבירות.
במקרה שבפנינו, עקרון ההלימה, יש בו כדי להצדיק הטלת עונש משמעותי ומרתיע על הנאשם, הכל כשמדובר בהתנהגות נטולת רסן, כאשר הנאשם חוזר ופוגע בעשרות משתמשים באינטרנט וחושף, באמצעות אחרים, תכנים סודיים שעלולים להסב נזקים משמעותיים לנפגעים הללו.
הערך החברתי המוגן, שנפגע כתוצאה ממעשי הנאשם, משתרע על פני תחומים רבים, ולעניין זה יש לציין את הפגיעה בפרטיותם של אנשים רבים בציבור, העושים שימוש קבוע ורגיל במחשבים, כאשר כניסה למחשבים אלו על-ידי מי שאינו מורשה לכך, חושפת את תכניהם האישיים והסודיים ופוגעת קשות בפרטיותם, כשיש לפגיעה מעין זו גם השלכות כלכליות כבדות משקל. ראה בהקשר זה ע"פ 9893/06 לאופר נ' מדינת ישראל, ופסקי-הדין המאוזכרים שם.
ניתן לומר כי מדיניות הענישה הנהוגה בעבירות מעין אלו, בתחום המחשבים ופגיעה בפרטיות, מעלה כי במקרים דומים, הוטלו על נאשמים עונשי מאסר בעבודות שירות, כאשר במקרים חמורים יותר הוטלו גם עונשי מאסר ממשיים, ראה ע"פ (ת"א) 71227/01 מדינת ישראל נ' טננבאום.
ב- ת"פ 11250-07-10 מדינת ישראל נ' שאולוב (בית-משפט השלום בתל-אביב), נגזרו על נאשם, במסגרת הסדר טיעון, שנולד בעקבות קשיים ראייתים שהתגלו בתיק, כפי שצויין בגזה"ד, עונש של 6 חודשי מאסר, לריצוי בעבודות שירות, לרבות מאסר מותנה וקנס כספי גבוה.
ב- ת"פ 56107/08 מדינת ישראל נ' דורפמן (בית-משפט השלום בתל-אביב), נגזר על הנאשם, שהורשע בסדרת עבירות מחשב, לרבות עבירות על-פי חוק הגנת הפרטיות, עונש מאסר של 6 חודשים לריצוי בפועל, בדרך של עבודות שירות, מאסר מותנה וקנס בסך 5000 ש"ח.
ב- ת"פ 33231-08-11 מדינת ישראל נ' לשם (בית-משפט השלום בתל-אביב), נידון נאשם, שהורשע בעבירות של חדירה לחומר מחשב, ניסיון חדירה לחומר מחשב ופגיעה בפרטיות, באמצעות "סוס טרויאני", לעונש מאסר של 4 חודשי עבודות שירות, מאסר מותנה ופיצוי ל- 20 מתלוננים, בסכום של 20,000 ש"ח. חלק מהעבירות בוצעו בהיותו קטין.
מידת הפגיעה של הנאשם בערך המוגן שצויין לעיל, היתה משמעותית ביותר, כאשר הנאשם לא בחל גם לפעול בדרך של איום לגבי קטין, שסייע לו לבנות את אותם דפי "פישינג", כפי שפורט בכתב האישום.
ניתן איפוא לומר, מתוך המקובץ לעיל, כי מתחם הענישה בעניינו של הנאשם נע בין 6 חודשי עבודות שירות, לבין 12 חודשי מאסר לריצוי בפועל.
אשר לנסיבות הקשורות בביצוע העבירות על-ידי הנאשם (סעיף 40 ט. לחוק), ניתן למנות, בין השאר, את הנזק הניכר שנגרם מביצוע העבירות לאותם קורבנות שבהם פגע הנאשם, כאשר הנאשם פעל, באמצעות אחרים, לשבש אורחות חיים של משתמשי מחשב והסב להם נזקים של ממש. הנאשם הבין היטב את חומרת מעשיו, אך יחד-עם-זאת, לא נרתע מלהמשיך במעשים אלו, לאורך פרק זמן ניכר. היבט נוסף לחומרה נעוץ גם בהרשעה הקודמת שעומדת לחובת הנאשם, כמפורט לעיל.
דומה שאין צורך לחזור ולהדגיש כי העבירות מהסוג שאותן ביצע הנאשם מהוות פגיעה של ממש בתפקודם של אנשים שונים, ושל חברות עסקיות. ובגין כך ראוי להביע את הסלידה מאלו, בדמות מסר הרתעתי עונשי מכביד.
לצד היבטי חומרה אלו, יש ליתן את הדעת להיבטי קולא, שלא ניתן להקל בהם ראש. בעניין זה יש לציין את גילו הצעיר של הנאשם בעת ביצוע העבירות ואת חרטתו. היבט נוסף הראוי להישקל נוגע לאמור בתסקירי שירות המבחן (ארבעה במספר), שהומצאו לגבי הנאשם. בתסקירים הללו הובא רבות ממצבו האישי והחברתי של הנאשם, ומתפקודו הבעייתי לאורך השנים. התסקיר האחרון מעלה שורה של בעיות אישיותיות שמאפיינות את הנאשם, ומטעמים של צנעת הפרט לא אפרט מעבר לכך.
עם-זאת, יש לומר כי התסקיר האחרון מלמד על שינוי שעובר הנאשם בעת האחרונה, בכל מכלול תפקודו, ונראה כי הפנים את חומרת מעשיו. בהקשר זה גם נתתי דעתי לחלוף הזמן מעת ביצוע העבירות.
באיזון בין השיקולים השונים הללו, הגעתי לכלל מסקנה, גם בשוקלי את נושא הרתעת הרבים, כי בגדרי מתחם הענישה שנקבע לעיל, יש מקום להטיל על הנאשם עונש מאסר בפועל של 6 חודשים, שירוצה בדרך של עבודות שירות, בצירוף מאסר מותנה וקנס הולם. בהקשר זה אחזור ואציין כי ברגיל היה ראוי להטיל על הנאשם עונש מאסר שחורג לחומרה מרמת הענישה אותה נקבתי לעיל. עם-זאת, נתתי דעתי לכך כי הנאשם לא התכחש כלל ועיקר לחומרת מעשיו ונטל אחריות לכך, כאשר, כאמור, העבירות בוצעו בהיותו כבן 19 שנים, כאשר ברקע ביצוע העבירות עומדים קשיים רגשיים והיבטים אחרים, כפי שאלו עולים מתסקירי שירות המבחן, ובעיקר מהתסקיר האחרון שהומצא.
אכן, הנאשם ניצל עד תום כישורים ויכולות בתחומי המחשב, ופגע בפרטיותם של קורבנותיו, ואין מדובר בפגיעה חד-פעמית, אלא בפגיעה בעשרות קורבנות. לצד אותה פעילות עבריינית נמשכת, החטיא אחרים, כאשר תחילה פעלו אלו בחפץ לב וסייעו לנאשם, אך לאחר מכן, כשקטין שסייע לנאשם סרב להמשיך במעשיו, לא היסס הנאשם לפעול כנגדו בדרך של איום. מדובר גם בעבירות שבוצעו בצורה מתוחכמת ובדרך שיטתית.
עם-זאת, מתוך שנתתי דעתי למפורט בתסקירי שירות המבחן, ולהיבטים נוספים כפי שפורטו לעיל, נראה כי בשקלול הנסיבות כולן, הפועל היוצא הינו כי ניתן, באופן חריג, להטיל על הנאשם עונש מאסר שירוצה בעבודות שירות, שיהיה בו גם כדי לשמש כעונש מרתיע כלפי הנאשם כפי שהמליץ שירות המבחן, זאת לאחר שהנאשם נמצא מתאים לביצוע העבודות האלה.
אשר-על-כן, אני גוזר בסיכומם של דברים, על הנאשם, בגין העבירות בהן הורשע, כדלקמן:
א. 6 חודשי מאסר לריצוי בפועל, שירוצו בדרך של עבודות שירות, על-פי המלצת הממונה. העבודות תבוצענה במקום, בסוגי העבודה ובשעות, כפי שהמליץ עליהן הממונה, בחוות-דעתו. הנאשם יחל בביצוע העבודות בתאריך 17.02.2013.
ב. 12 חודשי מאסר, שיהיו על תנאי, למשך 3 שנים מהיום, והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור עבירה כלשהי מאלו הכלולות בחוק המחשבים, התשנ"ה-1995 או עבירה כלשהי מתוך אלו הכלולות בחוק הגנת הפרטיות התשמ"א-1981, או עבירה על-פי סעיף 418 או 428 לחוק העונשין, במשך תקופת התנאי.
ג. קנס כספי בסך 18,000 ש"ח או 5 חודשי מאסר תמורתו. הקנס ישולם ב- 6 תשלומים, שווים ורצופים של 3,000 ש"ח כל אחד, הראשון בהם ב- 01.04.2013. הובהר לנאשם כי אם אחד מהתשלומים לא ישולם במועדו, יעמוד החוב, במלואו, לפרעון מיידי.
ד. על הנאשם לעמוד בקשר עם הממונה על עבודות השירות, ועליו להתייצב בפניו במועד תחילת הריצוי, במשרדי הממונה של עבודות השירות, במפקדת מחוז דרום, יחידת עבודות שירות."

13. שימוש בתוכנת "COMAX" המיוצרת על-ידי חברת פימ"א מערכות אלקטרוניקה בע"מ, תוכנה המאפשרת שליטה מרחוק ללקוח אשר אצלו מותקנת האזעקה. ההשתלטות מתבצעת על-ידי שימוש בתוכנה באמצעות המחשב תוך שימוש בקו הטלפון
ב- ת"פ (ראשל"צ) 4116-12-09 {מדינת ישראל נ' נדב יעקב כהן, תק-של 2012(3), 12690 (11.07.2012)} נקבע:

"1. הנאשם הודה והורשע בעובדות כתב האישום המתוקן בשלישית, בעבירות של חדירה לחומר מחשב שלא כדין כדי לעבור עבירה אחרת, על סעיף 5 בחוק המחשבים התשנ"ה-1995 (להלן:"חוק המחשבים") (ריבוי עבירות); היזק בזדון, עבירה על סעיפים 452+29 בחוק העונשין התשל"ז-1977 (להלן: "החוק׳׳); פריצה לשם גניבה, עבירה על סעיף 406(ב)+29 בחוק; שיבוש חומר מחשב, עבירה על סעיף 2(2) בחוק המחשבים; חדירה לחומר מחשב שלא כדין, עבירה על סעיף 4 בחוק המחשבים; ניסיון לחדור לחומר מחשב שלא כדין, עבירה על סעיף 4 בחוק המשבים+25 בחוק (ריבוי עבירות); התפרצות לבניין שאינו מקום מגורים לשם גניבה, עבירה על סעיף 407(ב)+29 בחוק; גניבה, עבירה על סעיף 384+29 בחוק.
2. כתב האישום עניינו בפעולות לא חוקיות אותן ביצע הנאשם תוך שימוש בתוכנת "COMAX" המיוצרת על-ידי חברת פימ"א מערכות אלקטרוניקה בע"מ, תוכנה המאפשרת שליטה מרחוק ללקוח אשר אצלו מותקנת האזעקה. ההשתלטות מתבצעת על-ידי שימוש בתוכנה באמצעות המחשב תוך שימוש בקו הטלפון.
הנאשם נהג להתחבר עם המחשב באמצעות התוכנה תוך שימוש בטלפון בביתו או בבית אחרים, אל האזעקה המותקנת במקומות שונים כמפורט בכתב האישום. הנאשם חדר אל המחשב של האזעקה, למד ובחן את מאפייני האזעקה הייחודיים המצביעים על שעות ההפעלה והכיבוי של האזעקה, המעידים על כניסה ויציאה של הלקוח מהמקום בו היא מותקנת. הנאשם התחבר לאזעקה, וניטרל אותה באמצעות התוכנה. לאחר מכן התנתק הנאשם ממערכת האזעקה על-ידי פקודת ניתוק אותה הזין במחשבו. כל זאת, כאשר בעל האזעקה אינו מודע לכך שגלאיה לא עובדים, והמערכת אינה מופעלת. בנוסף, נהגו אחרים שזהותם אינה ידועה למאשימה, להתקשר ליעדי הפריצה, תוך שהתחזו לעובדי בזק וביקשו מבעל האזעקה שלא יענה לטלפון בזמן הקרוב, גם אם יצלצל. וזאת על-מנת לאפשר לנאשם להשתלט מרחוק באמצעות מחשבו על האזעקה ביעד הפריצה.
לאחר הכנה זו, פרץ הנאשם עם אחר או אחרים שזהותם אינה ידועה למאשימה למקום בו נוטרלה האזעקה וגנב רכוש רב וכן הזיק לרכוש הקיים במקום. עבירות אלו בוצעו כלפי 10 קורבנות, תוך פגיעה ברכושם.
בנוסף, ביצע הנאשם חדירה או ניסיון חדירה לחומר המחשב שלא כדין, עבירות אלו בוצעו כלפי 18 קורבנות.
3. הצדדים הגיעו להסדר טיעון לפיו כתב האישום יתוקן על-פי נוסח שגובש בין הצדדים, הנאשם יחזור בו מהכפירה, יודה ויורשע. עמדת המאשימה היא 6 שנות מאסר, מאסר על תנאי, קנס ופיצוי. עמדת הסנגור היא 3 שנות מאסר ומאסר על תנאי.
4. בעניינו של הנאשם הוגש תסקיר מבחן, מתסקיר זה עולה, כי המדובר בנאשם בן 39 נשוי ואב לשני בנים בגילאים 8 ו- 11, תושב באר שבע. הנאשם עסק בתחום מוקדי האבטחה, הן כשכיר והן כעצמאי בשנים שקדמו לביצוע העבירה, וכיום הוא מתפרנס מעבודות סבלות.
הנאשם עבד כ- 8 שנים במוקד אבטחה, במהלכן הגיע לתפקידי ניהול. בהמשך עבד הנאשם בחברות שונות בתחום זה, ובשנת 2006 פתח עסק עצמאי בתחום. הנאשם שיתף את שירות המבחן בקשיים עמם התמודד בתקופה זו, אשר התאפיינה בקושי רב לבסס ולייצב את העסק שבבעלותו על רקע התחרות הקשה עם חברות האבטחה שפעלו באזור. בשל כך, נאלץ הנאשם לסגור את עסקו, ובעקבות חובותיו נלקחה דירתו אשר בה התגורר על-ידי ההוצאה לפועל.
הנאשם התקשה להתמודד עם קשייו ולפתח מיומנויות תעסוקתיות שייתכן והיו מסייעות לו לצאת מהמשבר.
לפני כחמש שנים היה הנאשם מעורב בתאונת דרכים, במהלכה נדרס על-ידי אוטובוס. הנאשם נפצע באורח אנוש ונזקק לסדרת ניתוחים, ולתקופת שיקום ממושכת. הנאשם התקשה לבצע פעולות פיזיות מסויימות אשר הקשו עליו במציאת מסגרת תעסוקתית.
הנאשם תיאר את התקופה שחלפה מאז התאונה כתקופה רווית לחצים ומתחים כלכליים, עד להיעדר אמצעים בסיסיים לקיום, ונזקק לתמיכתם של בני המשפחה המורחבת.
שירות המבחן התרשם כי הנאשם ביצע את העבירות, כיוון שהתקשה לייצב עצמו בתחום התעסוקתי בעיקר מזמן פציעתו. תמיכתם הכלכלית של בני משפחתו, וקשיו לעמוד בצורך לפרנס את משפחתו, היוו עבורו משבר אישי קשב ופגיעה בדימויו ובביטחונו העצמי, והוא חש תחושות של כאב ותסכול.
הנאשם לוקח אחריות על מעשיו ומביע חרטה כנה. הוא סיפר שהרגיש כי הוא חייב לעשות הכול בכדי לפרנס את ילדיו. בשל כך, חיפש מענה מהיר, קל וזמין מבלי להתייחס להיבט החוקי והמוסרי, וראה בפעילותו העבריינית דרך יחידה בה הוא מצליח להביא פרנסה לבני ביתו.
כיום הנאשם מכיר בעומק הפגיעה בקורבנות עבירותיו, מתחבר לחומרת מעשיו, ומביע אמפטיה כלפיהם באופן כנה.
בשיחות שערך שירות המבחן עם משפחתו של הנאשם, הוריו ורעייתו, עולה כי מדובר במערכת משפחתית נורמטיבית. הוריו של הנאשם גידלו אותו ע"פ מערכת ערכים ערכית ומוסרית. ותיארו תחושת טלטלה וזעזוע בחייהם ממעשי בנם. רעייתו של הנאשם תיארה מצוקה כלכלית עימה התמודדו במשך השנים האחרונות, ואת הסיוע שקיבלו מהמשפחות.
הנאשם שיתף את שירות המבחן בקשיים הרבים איתם התמודד בתקופת מעצרו. הוא סיפר כי היה נתון במצוקה רגשית, הירבה לבכות וניכר כי היה עליו להתמודד עם תחושות עוצמתיות של בושה, וקושי להתמודד עם תנאים פיזיים בהם היה נתון. בנוסף, על תחושת הזרות וניכור ביחס לעצורים האחרים אשר שהה במחיצתם.
שירות המבחן סבור כי מדובר באדם ללא עבר פלילי, אשר עבר תקופות משבר. להערכתו הנאשם זקוק לעונש מוחשי אשר מחד יבהיר את חומרת התנהגותו, ומאידך יציב לו גבולות ברורים. אך מוסיף כי עונש מאסר ממושך עלול להיות הרסני ולהוביל לפגיעה משמעותית בשיקום חייו של הנאשם. על-כן, המליץ שירות המבחן לשקול עונש מאסר קצר ושילוב הנאשם בטיפול במסגרת שב"ס.
5. בטיעוניו לעונש טען ב"כ המאשימה, כי כתב האישום תוקן בשלישית, ולאחר תיקונו מכיל 30 אישומים. מדובר במצב דברים, בו גם לאחר התיקון, נותרו אישומים חמורים בצורה בלתי-רגילה המשקפים עשיה פלילית לאורך תקופה של שנה וחודשיים.
בנוסף עמד ב"כ המאשימה על התנהלותו של הנאשם במהלך הדיונים. בתחילה הנאשם יוצג על-ידי עו"ד אשר ביקש לשחררו נוכח חילוקי דעות. אז מינה לעצמו הנאשם סנגור אחר. הנאשם הפגין רצון לא מסווה לדחות את הקץ, עת לא התייצב מספר פעמים לדיונים שנקבעו בעניינו, עד אשר נאלצה המאשימה לבקש מבית-המשפט ביום 06.11.2011 להורות על מעצרו על-מנת שיובא להמשך הדיון בעניינו. באחד הדיונים, בית-המשפט השית על הנאשם תשלום של ש"ח 3,000 הוצאות, מתוכן שילם הנאשם עד היום סכום של 1,500 ש"ח בלבד.
הצדדים הגיעו להסדר טיעון, על סיפה של פרשת ההגנה ובטרם העיד הנאשם להגנתו. לטענתו אין לקחת בחשבון הודאה של הנאשם בשלב זה, במלוא המשקל הראוי לה. שכן אין הדבר דומה למצב טרם ניהול ההליך, והוא לא חסך זמן שיפוטי ניכר, שכן מדובר בחיסכון של זמן זניח.
כתב האישום בו הורשע הנאשם משלב בתוכו עבירות חמורות במיוחד, אשר חלקן במעמד של עבירות פשע. שילוב העבירות של התפרצות לדירה במטרה לגנוב, ועבירות של חדירה לחומר מחשב במטרה לבצע עבירה הוא שילוב משמעותי הניכר בחומרתו ומהווה בסיס ממשי לצורך בהחמרת הענישה במקרה דנן.
הנאשם ביצע עבירות ברבדים שונים של עשייה פלילית תוך שילובם לכדי פעולה פלילית אחת. בכל המקרים המופיעים בכתב האישום, חדר הנאשם למחשב במטרה לבצע עבירה, אשר לוותה לאחר מכן בהתפרצות לדירה או לעסק אליו חדר הנאשם קודם לכן. שילוב זה הופך את הנאשם למסוכן ביותר, ופגיעתו התפרשה על פני מימדים שונים. האחד- המימד הקיברנטי, והשני-המימד הפיזי. זאת נסיבה מיוחדת לחומרת מעשיו של הנאשם, שמקומה לא יפקד במערכת שיקולי הענישה הראויים בעניינו.
הנאשם הורשע בנסיבות ביצוע עבירה, בכך שאפשר לאחרים באמצעות ניטרול מערכת האזעקה בביתם או בעסקם לפרוץ לאותם המקומות ולבצע את זממם. וכן, בביצוע 6 עבירות התפרצות לשם גניבה.
עוד הוסיף ב"כ המאשימה וטען כי העובדה שהנאשם לקח חלק מרחוק במעשים אלו, אין בה כדי להמעיט ממעמדו המרכזי בביצועה. ובעצם מעשה זה, אפשר הנאשם כניסה לבתים או למקום העסקים, וכמו עמד עם מפתח, פתח את הדלת בכל מקרה ומקרה.
עוד הוסיף, כי הנאשם השתמש בידע המקצועי שרכש לאורך השנים, וניצל ניצול ציני את העובדה שהיתה בידו תוכנת ניהול מערכות אזעקה של חברת פימ"א. לדעתו ניתן לערוך אנלוגיה, בין הנאשם לעובד הגונב ידע ממקום עבודתו ומשתמש בו כנגד המעביד. ובנסיבות מעשיו ניתן להשליך מהרציונאל המוגן שם.
עוד הוסיף, כי במקביל לניהול תיק זה, נוהל תיק נוסף של נאשם אחר אשר פעל בדרך דומה לפעילותו של הנאשם. שם דובר על נאשם בעל עבר פלילי, אשר הודה והורשע בשישה אישומים המייחסים לו עבירות של ניסיון חדירה לחומר מחשב ושיבוש חומר מחשב. דינו של נאשם זה הוא 6 חודשי מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו, 8 חודשי מאסר מותנה וקנס בגובה 7,500 ש"ח. אך קיים הבדל בין המקרים, עניינו של הנאשם חמור יותר, מיוחסים לו שלושים אישומים ועשרות רבות של עבירות חמורות הרבה יותר.
לגבי תסקיר שירות המבחן, טען ב"כ המאשימה כי במרכזו עומד רק קולו של הנאשם וסוגיית שיקומו, והוא נעדר מהצגת מעשיו של הנאשם והשמעת קולות הקורבנות. עוד טען, כי יש לברור את דבריו של הנאשם בצורה דווקנית היורדת לשורשי המניע באמירותיו. הנאשם חושש מהצפוי לו בסיומו של ההליך, וכבר הוכיח את מטרתו להרחיק את יום הדין, כפי שצויין. אמירות אלו נאמרו לשם הפחתה בעונשו ותו לא.
עוד טען ב"כ המאשימה, כי היא הלכה כברת דרך ניכרת אל עבר הנאשם, אשר באה לידי ביטוי בהסכמת המאשימה לטווח ענישה כפי שהוצג לבית-המשפט. וטען כי יש להעביר מסר חדש וערכי, לנוכח חומרת הדברים הגלומה בריבוי העבירות שביצע הנאשם, משך זמן ביצוען, והעובדה כי נגרם נזק עצום לקורבנות.
בתימוכין ובאסמכתאות עתר ב"כ המאשימה להשית על הנאשם את רף הענישה הגבוה כפי שנקבע בהסדר הטיעון.
6. ב"כ הנאשם טען, כי הנאשם לקח אחריות על מעשיו, הן בפני בית-המשפט והן בפני שירות המבחן.
הנאשם היה בפש"ר, איבד את ביתו, את מקום עבודתו, ועבר תאונת דרכים קשה. ומכאן חלה התדרדרות. במקום בו נוצר לנאשם וואקום כלכלי, מצאו דרכם אליו גורמים שליליים אשר ניצלו לרעה את הידע שלו באזעקות ומחשבים, ועשו בו שימוש לרעה.
לנאשם לא היה רווח כלכלי בביצוע העבירות, דירתו עוקלה. אביו, חמותו ואחותו חתמו לו ערבויות ונאלצו להתמודד עם החובות אליו הוכנסו בעקבות הנאשם.
עוד טען ב"כ הנאשם, לעניין התנהלות החקירה. כאשר הגיעה המשטרה לביתו, הנאשם לא ניסה להעלים ראיות ומסר להם את כל חומר החקירה שהושתת על הלוגו במחשבו. לעומת-זאת ב"כ המאשימה עשתה מלאכתה קלה יחסית, מלבד איתור אותם האנשים ותחקור בנוגע למספרי הטלפון אל מול הנאשם, לא היתה העמקה בחקירה, להגיע לאנשים אשר הפעילו את הנאשם.
על-אף הרטוריקה של המאשימה סבור ב"כ הנאשם כי למרות שנעצרו חשודים בתיק זה, ועל-אף שהובאו להארכות מעצר, לא היה ניסיון מצידה לגלות את האחרים שפעלו באירועים נשוא כתב אישום זה, שמיוחס לנאשם מכוח דיני השותפות. בנוסף, עבירות הפריצה המיוחסות לו הם ברף נמוך יותר ומתאים לעבירות סיוע. שכן, עובדתית הנאשם לא נכח באף אחת מהזירות בהן אירעו הפריצות והגניבות. אך מבחינה משפטית מיוחסות לו עבירות בהן הוא הודה.
עוד טען ב"כ הנאשם, כי הוא לא ניצל ניצול ציני של הידע שלו בביצוע עבירות כפי שטען ב"כ המאשימה, ולמעשה המשטרה היא זו שניצלה אותו ניצול ציני לצרכיה.
הנאשם בן 39 נעדר כל עבר פלילי, אב לשני בנים. שירות המבחן העריך כי התפנית בחייו של הנאשם נגרמה כתוצאה מתאונת הדרכים הקשה שעבר, מה שמנע ממנו להמשיך בעבודתו, והוא נאסף לחיק אותם אנשים שלכאורה תמכו בו כלכלית ואפשרו לו לקנות אוכל לילדיו. הנאשם ואשתו הפכו לנתמכי סעד, והם חיים עד היום בבית הורי הנאשם ונתמכים כלכלית על ידם.
בתסקיר שירות המבחן נכתב כי נעשו שיחות עם אשתו של הנאשם והוריו. ב"כ הנאשם טוען כי שיחות אלו היו בעבר, וכיום הנאשם מוקע על-ידי משפחתו הרחבה, הוריו אספו אותו לחיקם, אך עדיין הבושה בקהילה גורמת להם צער רב, וזה המחיר שהוא משלם.
עוד טען ב"כ הנאשם למצבו הכלכלי כיום. הנאשם היה מצוי בהליך פש"ר, וכיום עניינו עומד אצל כונס הנכסים מחדש. הנאשם היה מוכן לפצות את הקורבנות, אך בהיעדר יכולת לעבוד ובהיעדר כספים הוא אינו יכול לעשות זאת. גם בתקופה ששונו תנאי המעצר כך שיכל לצאת לעבוד, מי שהתחייב לחתום עליו לא חתם, ובשל כך הוא לא עבד כמתוכנן. הנאשם ואשתו מתקיימים מקצבת ילדים, אשתו אינה עובדת, היא היתה צמודה אליו בעת מעצר הבית בבית אביו ואימו, אשר היו צריכים לצאת לעבוד כדי לפרנס את המשפחה כולה. לנאשם יש ילד עם צרכים מיוחדים, והעובדה כי אביו צריך להיכנס לכלא מלווה בתהליך נפשי קשה לכל המעורבים.
ב"כ הנאשם ביקש לאבחן את הפסיקה שהגישה המאשימה, כיוון שהחדירה לחומר המחשב התייחסה רק למחשבים הקלאסיים, ולא למחשב של האזעקה. וחזר על טיעוניו כי הנאשם לא ראה כל רווח, לא נכח בזירת האירוע, על-אף שניטען כי טביעת אצבעו היתה שם. וכן, המאשימה לא טרחה לעצור את אותם האחרים שכיום כנראה, מפלילים אדם אחר.
לעניין הטענה שהעלה ב"כ המאשימה על התנהלותו של הנאשם ודחיית הקץ, השיב ב"כ הנאשם כי התנהלותו נבעה בין היתר בשל הקשר שלו עם המשטרה.
על-כן, עתר ב"כ הנאשם להשית על הנאשם את רף הענישה הנמוך ביותר כפי שנקבע בהסדר הטיעון.
7. הנאשם ניצל את זכות המילה האחרונה, הביע את צערו על המקרה, ביקש מבית-המשפט להתחשב בו, והבטיח כי הוא לא יעבור עוד עבירה פלילית לעולם.
8. המדובר בעבירות של חדירה למחשב שלא כדין כדי לעבור עבירה ושיבוש חומר מחשב, אשר מטרתן לאפשר ביצוע של עבירת התפרצות לדירה לשם גניבה.
הנאשם במעשיו התחבר באמצעות המחשב שברשותו אל מחשב המערכת, תוך שבחן נתונים שונים, ולאחר מכן ניטרל את האזעקה בכך שכיבה אותה. באותה העת פרץ הנאשם עם אחר או אחרים שזהותם אינה ידועה למאשימה למקום בו נוטרלה האזעקה וגנב רכוש רב וכן הזיק לרכוש הקיים במקום.
הנאשם כבן 39, ללא עבר פלילי. בעניינו של הנאשם הוגש תסקיר אשר היה חיובי בעיקרו, שניסה להסביר את המניעים אשר הפעילו את הנאשם בפעולתו. הנאשם מכיר ומפנים את חומרת מעשיו, ולוקח אחריות עליהם.
בחנתי את טענות הצדדים בעת הצגת הסדר הטיעון ובטיעונים לעונש, וכן את תסקיר שירות המבחן בעניין הנאשם. עת בא ביהמ"ש לגזור את דינו של הנאשם שוקל הוא בין היתר, את הצורך בהרתעת הנאשם מלשוב ולבצע את אותה העבירה וכן את סיכויי שיקומו כחלק מן האינטרס הציבורי.
באשר לצורך בהרתעתם של עבריינים, כחלק משיקולי ההרתעה והאינטרס הציבורי, נקבע ב- ע"פ 4872/95 מדינת ישראל נ' גל אילון, פ"ד נג(3), 1, בפסקה 6, כדלקמן:
"...מבחינת האינטרס הציבורי, אין זה מספיק להטמיע בחוק סטנדרטים של התנהגות. הציבור חייב לראותם מיושמים בכל עת ולראות בהם חלק בלתי-נפרד מנהגים חברתיים מקובלים... ענישה סלחנית במקרים של התנהגות עבריינית חמורה, עלולה להביא להתמוטטות עכבות מוסריות, להתפרש כהתפשרות על ערכים ועל נורמות, לפגוע באמינות מימושו של האיום בעונש מאחורי החוק ולהעביר מסר שלילי לעבריינים פוטנציאליים המועדים לבצע עבירות מאותו סוג...".
עוד התייחס שם בית-המשפט להמלצת שירות המבחן בקובעו:
"עבודת שירות המבחן היא ללא ספק עבודה ברוכה. השירות עושה עבודתו נאמנה, הוא משקיע ידע, זמן ומשאבים כדי להגיע לעומקו של כל מקרה ומקרה. זו היא עבודה בעלת חשיבות ממדרגה ראשונה הנותנת בידי השופטים כלי חשוב ביותר להיעזר בו במלאכת האיזון בין כל השיקולים שעל בית-המשפט לשקול בהטילו על העבריין את העונש ההולם. אלא שחוות-דעתו של השירות מאירה את הפן השיקומי ומתמקדת בעבריין, ואילו חובתו של בית-המשפט היא לתת דעתו לכל ההיבטים האחרים ששירות המבחן אינו מופקד עליהם."
שירות המבחן עמד על הרקע הנורמטיבי של הנאשם, והעובדה שמדובר בהסתבכות פלילית יחידה. צויין כי הנאשם נטל אחריות חלקית למעשיו, ושלל כל כוונה לפגיעה ישירה בקורבנותיו. ניכר שבעת ביצוע העבירה פעל הנאשם תוך מתן צידוק ולגיטימציה למעשיו, וטשטוש גבולות המותר והאסור. רק בדיעבד הכיר הנאשם בחומרת המעשים. בסיכום ובהמלצות העונשיות, ציין שירות המבחן כי מעשיו של הנאשם נבעו בעקבות משברים בתחום הבריאותי, הכלכלי, והתעסוקתי, ולכן עונש מאסר בפועל ממושך עלול להיות הרסני ולהוביל לפגיעה משמעותית ביכולת שיקום חייו האישיים והמשפחתיים, ומכאן המליץ על ענישה מקלה יותר. על בית-המשפט לאזן בין המלצת שירות המבחן לבין השקולים האחרים לכדי ענישה המתאימה למקרה שבפניי.
לחובת הנאשם יש לזקוף את חומרת העבירות, הפגיעה בקורבנות, העובדה כי ניצל את הידע המקצועי שרכש ועשה שימוש בתוכנת ניהול מערכות האזעקה של חברת פימא למטרות לא חוקיות, וכן את הזמן הממושך בו ביצע הנאשם את העבירות, עד שנתפס כאשר הוא מבצען במחשבה פלילית מודעת.
אין ספק כי על מעשים כגון אלה, אשר בוצעו באופן שיטתי וממושך, יש לקבוע את רף הענישה הגבוה.
כדברי השופטת רוטלוי ב- ת"פ 40250/99 מ"י נ' מוניר בדיר ואח':
"המסקנה הברורה, העולה מנוסח החוק, הינה ההבחנה ברמת הענישה בין מקרה בו הגורם הנפגע הנו אך ורק אובייקט ממוחשב ולא בוצעה שום עבירה נלווית, לבין מקרה בו עבירת המחשב בוצעה, כחלק מתכנית פעולה, לשם השגת מטרה עבריינית אחרת. במקרה הראשון, רף הענישה הינו מתון יותר (כך מצביע למעשה סעיף 4 לחוק המחשבים). לעומת-זאת, במקרה השני, רף הענישה יהיה חמור יותר (כפי שמציין סעיף 5)...על אחת כמה וכמה יפה הדבר לעניינו, כאשר מדובר בעבירות מחשב רבות, שבוצעו באופן שיטתי וממושך ביותר, מתוך מניע עברייני, אשר (כפי שציינה התביעה) לא הוכר בעבר בסוג זה של עבירות - בצע כסף."
עוד התייחסה השופטת לעניין גזירת הדין, וקבעה:
"חשש מהותי מאין כמוהו, במיוחד בשעת גזירת הדין בעבירות המחשב הינו החשש, שמא יגרע אמון הציבור במערכת המשפטית, וכפועל יוצא, מהליך דה-פליליזציה של עבירות המחשב. חשש זה יסודו בעיקר אחד, והוא היחס האוהד, כמעט רומנטי, לו זוכים "האקרים" ועברייני מחשב אחרים בקרב חלקים נכבדים מן הציבור. אותם האקרים עדיין נתפסים בקרב רבים (ובהם צעירים לא מעטים) כמעין "פורצי דרך", בבחינת "רובין הוד", אשר נלחמים במערכת הביורוקרטית ובחברות הענק, ואינם גורמים נזק לאזרח הפשוט. הבסיס ליחס זה הינו תדמיתם של אותם עבריינים, שאיננה תואמת את דמותו הסטריאוטיפית של העבריין ה"קלאסי". פעמים רבות נדמה, כי מכלול הנסיבות המקלות, אשר מאפיינות רבים מעברייני המחשב, ובהן, בין היתר, עבר נורמטיבי ופוטנציאל שיקום גבוה, גוברות בשעת גזירת הדין לנאשם הספציפי, על הצורך ההרתעתי ועל עקרון ההלימה."
9. העבירות בהן הורשע הנאשם, במסגרת הסדר הטיעון במתכונתו המצומצמת יותר של כתב האישום, הן עבירות חמורות ביותר. הנאשם ניצל את כישוריו ויכולותיו בתחומי המחשב לצורך ביצוע עבירות, שכללו חדירה לתחומי פרט מובהקים, היחשפות למידע אישי, ופגיעה בקורבנות. הקלות בביצוע עבירות באמצעות המחשב על-ידי מי שמחד ניחן בכישורים בתחום זה מן העבר, והקושי לחשוף את העבירות ואת העבריין מאידך, מחייבים אמירה ברורה מצד בית-המשפט בבואו לגזור את הדין בעבירות מסוג זה. לכך יש להוסיף את העובדה שלצד פעילותו העבריינית בתחום המחשב ולקידום פעילותו הפלילית, ביצע הנאשם עבירות אלו כאשר מטרתו הסופית היא לאפשר פריצה למקומות בהם ניטרל את האזעקה באופן אשר לא יעלה כל חשד ובכך לבצע את מעשי הפריצה והגנבות בצורה שקטה ומהירה. עבירות אלו בוצעו בתחכום ובשיטתיות כלפי קורבנות רבים, וכללו שלבי ביצוע שונים.
אינני רואה עין בעין עם הסנגור בכל הנוגע לאופי העבירות ותכליתן. אף אם בסופו-של-דבר לא הפיק הנאשם טובות הנאה חומריות קונקרטיות, הרי שהעבירות בוצעו רובן ככולן בדרך לא חוקית, למטרת קבלת מידע על הימצאותם של הקורבנות במקום בו עתיד להתבצע העבירה, כאשר אחת מן המטרות היא הפקת רווח. בנוסף, גם יתר הנתונים האישיים אליהם נחשף הנאשם בדרך לא חוקית יכולים היו לסייע לנאשם להפיק רווח עתידי מהקורבנות בדרכים מגוונות. משכך, מדובר בעבירות שנסיבותיהן בעלות תכלית ומטרה של רווח כספי אישי, ומחייבות ענישה ממשית ברכיב זה.
לזכות הנאשם יש לזקוף את עברו הנקי, הודייתו, חיסכון בזמן שיפוטי יקר, הפנמת הפסול שבמעשיו, והבעת אמפטיה לקורבנות עבירותיו.
בנוסף, התחשבתי במצבו המשפחתי, הבריאותי והתעסוקתי, מצבו הכלכלי הקשה, וחובותיו הכבדים העומדים כנגדו.
10. לפיכך, לאחר ששקלתי את מכלול הנסיבות והמעשים, אני משיתה על הנאשם את העונשים הבאים, כדלקמן:
א. מאסר בפועל למשך 5 שנים.
ב. מאסר על תנאי למשך 8 חודשים והתנאי הוא שלא יעבור בתוך 3 שנים מיום שחרורו עבירות בהן הורשע.
ג. קנס כספי בסך 1,500 ש"ח או 5 חודשי מאסר תמורתו. הקנס ישולם עד ליום 01.08.12.
ד. פיצוי למתלוננים, עדי תביעה: 1, 13, 17, 31, 49, 51, 55, 56, 57 ו - 63 בסך כולל של 50,000 ש"ח שיקוזזו מתוך ההפקדה בתיק מ"ת 4146-12-09 (בהסכמת הנאשם)..."

14. הנאשם חדר, שלא כדין, לחשבון "מסנג'ר", השייך למתלוננת, ושינה את סיסמתה באופן ששיבש את אפשרות המתלוננת להיכנס לחשבון ה"מסנג'ר" שלה. הנאשם עשה כן במטרה לנהל שיחות "צ'אט", עם חברותיה של המתלוננת, לרבות קבלת פרטים אינטימיים ותמונות אינטימיות של המתלוננת
ב- ת"פ (ת"א) 37602-03-11 {מדינת ישראל נ' דני מועלם, תק-של 2012(1), 44954 (04.03.2012)} נקבע:

"גזר דין
א. הנאשם הודה בכתב אישום, המכיל שני אישומים.
מתוך עובדות האישום הראשון עולה כי, בזמנים הרלבנטיים לכתב האישום, בין הנאשם ו- א.א. (להלן: "המתלוננת") אשר עבדו יחד מספר שנים בחברת "מוטורולה", היתה קיימת היכרות שטחית, על בסיס צרכי עבודה.
במהלך חודש יולי 2009, במספר הזדמנויות, חדר הנאשם, שלא כדין, לחשבון "מסנג'ר", השייך למתלוננת, ושינה את סיסמתה באופן ששיבש את אפשרות המתלוננת להיכנס לחשבון ה"מסנג'ר" שלה. הנאשם עשה כן במטרה לנהל שיחות "צ'אט", עם חברותיה של המתלוננת, לרבות קבלת פרטים אינטימיים ותמונות אינטימיות של המתלוננת.
ב. בתאריך 27.07.09, חזר ופרץ הנאשם לחשבון המסנג'ר של המתלוננת, ושינה את תמונת המסך הראשי של המתלוננת, לתמונה אירוטית.
עובר ליום 24.07.09, העתיק הנאשם, שלא כדין, תיקייה אישית השייכת למתלוננת והממוקמת על גבי שרת המחשב של חברת "מוטורולה", ואשר הכילה, בין היתר, תמונות אינטימיות של המתלוננת, וכן תמונות אישיות ומשפחתיות של המתלוננת וחבריה.
בתאריכים 28.06.09, 02.07.09 וביום 04.07.09, או בסמוך לכך, העביר הנאשם תמונות אינטימיות של המתלוננת, אל לקוח של חברת "מוטורולה", הנמצא באנגולה, באמצעות תא הדואר האלקטרוני, ובהן נראית המתלוננת בעירום ובמצבים אינטימיים, אשר יש בהם כדי להשפיל את המתלוננת ולבזותה.
ג. על-פי האישום השני, בתאריך 28.10.09, במסגרת חיפוש שנערך על-ידי חוקרי משטרת ישראל, במשרדו של הנאשם, בחברת "מוטורולה", הוציא הנאשם דיסק קשיח, מכונן המחשב, אשר היה מונח על שולחן עבודתו ואשר הכיל תמונות רבות של המתלוננת, לרבות תמונות אינטימיות שלה, בכוונה להעלימו מעיני החוקרים, ובכך להכשיל הליכי חקירה ומשפט. חוקר שנכח במקום הבחין במעשיו של הנאשם והורה לו להעביר את הדיסק לידיו.
ד. הנאשם הורשע איפוא, על-פי הודאתו, בגין האישום הראשון, בעבירה של פגיעה בפרטיות על-פי סעיפים 2(4) ו- 2(5) לחוק הפרטיות, התשמ"א-1981, עבירה חדירה לחומר מחשב כדי לעבור עבירה אחרת, על-פי סעיף 5 לחוק המחשבים, התשנ"ה-1995 (להלן: "חוק המחשבים") ועבירה של שיבוש והפרעה לחומר מחשב על-פי סעיף 2(2) לחוק המחשבים. כמו-כן, הורשע, בגינו של האישום השני, בעבירה של שיבוש מהלכי משפט, על-פי סעיף 244, לחוק העונשין, התשל"ז-1977.
הנאשם נעדר עבר פלילי, והוא הורשע, כאמור, בעבירות המיוחסות לו, על-פי הודאתו.
ה. הצדדים הסכימו כי הנאשם יופנה לשירות המבחן, לצורך הכנת תסקיר, שיבחן גם את שאלת הרשעתו בדין. בד-בבד, המאשימה הצהירה כי תעתור להותרת ההרשעה על כנה. עוד הוסכם בין הצדדים כי הנאשם יפקיד בקופת בית-המשפט סכום של 6000 ש"ח, שנועד לפיצוי המתלוננת, והמאשימה תעתור להשתת עונש מאסר בן 6 חודשים בפועל, שירוצה בעבודות שירות, מאסר מותנה ופיצוי המתלוננת, ואילו ההגנה תטען לביטול הרשעת הנאשם ולענישה מקלה.
ו. בעניינו של הנאשם הוגש תסקיר אשר המליץ על העמדתו במבחן, והטלת צו של"צ בהיקף של 120 שעות, והכל מבלי שיורשע בדין.
בתסקיר הובא רבות ממצבו הכללי של הנאשם, שהינו בן 42, נשוי ואב לשני ילדים. צויין כי הנאשם סיים לימודי הנדסת אלקטרוניקה, ושרת שנים רבות בצה"ל.
בתום שירותו הצבאי עבד הנאשם, במשך כ- 10 שנים, בחברת "מוטורולה", וביצע שם מגוון של תפקידים, כשבתפקידו האחרון שימש כמהנדס מכירות ומנהל פרוייקטים. בעקבות ביצוע העבירות המיוחסות לו בכתב האישום, פוטר הנאשם מהחברה, בהמלצת ועדת האתיקה בחברה (ס/2). מספר חודשים לאחר פיטוריו אלו, החל הנאשם לעבוד, כמהנדס מכירות, בחברה אחרת, אולם שוב נאלץ לסיים שם את עבודתו, לאחר 15 חודשים, נוכח מגבלה שהתעוררה בתחום עיסוקו.
צויין עוד כי הנאשם מביע חרטה רבה ובושה על כשלונו. שירות המבחן התרשם כי בבסיס העבירות עומדים קשיים שונים, הקשורים בעבודתו.
ז. שירות המבחן המליץ איפוא להימנע מהרשעת הנאשם, על-מנת שלא לפגוע בהמשך תעסוקתו של הנאשם, בתחום ההנדסה, בהיי-טק.
הסנגורית, עו"ד נגה ויזל, עותרת לאמץ את המלצות שירות המבחן ולבטל את הרשעתו, ובמידה וההרשעה תיוותר בעינה, עותרת הסנגורית להטיל על הנאשם צו מבחן, על-מנת שישתלב בקבוצה טיפולית, במסגרת שירות המבחן. עוד הדגישה הסנגורית, כי הנאשם מנהל אורח חיים נורמטיבי, ורב צערו נוכח הפגיעה במתלוננת.
ב"כ המאשימה עותרת להותיר את ההרשעה על כנה, וכאמור, להטלת עונש מאסר של 6 חודשים, שירוצה בעבודות שירות. ב"כ המאשימה מדגישה את חומרת מעשיו של הנאשם, כפי שאלו עולים מעובדות כתב האישום, משחזר ופגע בפרטיותה של המתלוננת ואף לא נרתע מלשבש את החקירה, כפי שפורט באישום השני.
הנאשם חזר והביע חרטה על מעשיו.
דיון
ח. לאחר שבחנתי את מכלול מעשיו של הנאשם, נשוא תיק זה, ונתתי דעתי לטיעונים שהעלו הצדדים ולפסיקה הרלבנטית, הגעתי לכלל מסקנה כי בנסיבות שהובאו לעיל, לא ניתן להימנע מהרשעה, וזאת בשים-לב לאופי העבירות, והפגיעה במתלוננת הנובעת מהן, ובגין אלו גובר האינטרס הציבורי אל מול נסיבותיו האישיות של הנאשם, ואין איפוא מקום לביטול הרשעתו.
מעשיו של הנאשם נושאים חותם של חומרה, שאין לבטלה. משמדובר בפגיעה של ממש בפרטיותה של המתלוננת, כשנלווה לכך גם מימד ברור של השפלה כלפיה.
ט. אין מדובר במעידה חד-פעמית של הנאשם, אלא בפעילות שיטתית ורצופה, שנשאה איפיונים מיניים, כעולה מעובדות כתב האישום. הנאשם, כאמור, השתלט על חשבון ה"מסנג'ר" של המתלוננת, תוך שינוי סיסמתה, מתוך כוונה לשוחח עם חברותיה, ובין היתר, כדי לקבל פרטים ותמונות אינטימיות של המתלוננת. הנאשם אף לא נרתע מלחדור למחשב של חברת "מוטורולה", להעתיק ממנו תיקיה אישית השייכת למתלוננת, אשר הכילה תמונות אינטימיות ואישיות שלה. בכך לא הסתפק, וטרח להעביר ללקוח של מעסיקתו, במספר הזדמנויות, תמונות אינטימיות של המתלוננת.
מימד ההשפלה שידעה המתלוננת מפני מעשיו של הנאשם, הינו מכביד, משמדובר בהתנהגות פוגענית ומבזה מצד הנאשם כלפיה, שלא ניתן להסיר ממנה, בנסיבות הללו, את חותם ההרשעה. (ראה בהקשר זה רע"פ 10459/09 פלוני נ' מדינת ישראל, ופסקי-הדין המאוזכרים שם).
י. אמנם, קיימים היבטי קולא שונים, הנעוצים באורח חייו הנורמטיבי של הנאשם, ובמכלול היבטים נוספים, שהודגשו בטיעוניה של הסנגורית, ובאלו גם ההשלכה העלולה להיות להרשעה על נושא התעסוקה, לעתיד לבוא.
יא. יחד-עם-זאת, נוכח חומרת ההתנהגות ותוצאותיה החמורות הנובעות מכך, לדידה של המתלוננת, לא ניתן, כלל ועיקר, במקרה זה להעדיף את נסיבותיו האישיות של הנאשם, ומימד הענישה לצד ההרשעה, מתחייב בעניינו. מתברר, כי לצד החדירה לחומרי מחשב לא לו, פגע הנאשם בפרטיותה של המתלוננת, פגיעה קשה וחמורה. האיזון הצריך להעשות בין נסיבותיו האישיות של הנאשם, אל מול חומרת מעשיו וההשלכות העולות מכך, לרבות שיקולי הענישה וההרתעה הנחוצים בכגון דא, אינו מאפשר לנהוג בצורה חריגה בעניינו, ולא להרשיעו.
יב. אי-ההרשעה הינה בגדר צעד חריג שנוקט ביהמ"ש, ולא ניתן להעדיפו, במקרה שבפניי, הכל משמדובר גם בתופעה עבריינית, שהפכה לנפוצה, ושעלולות להיות לה תוצאות הרסניות לדידו של הפרט הנפגע ממנה. יש בכך כדי להצדיק העברת מסר מרתיע כנגד מי שאינו מהסס לפגוע בפרטיותו של זולתו, והכל באופן שיש בו כדי להשפיל ולפגוע באורחות חייו, משמדובר בהתנהגות בוטה, שעלולות להיות לה השלכות קיצוניות, לעיתים, של פגיעה בחלקים נרחבים בציבור.
יג. עם-זאת, אתן דעתי, לצד הקולא, למכלול היבטים שהעלתה הסנגורית בעניינו של הנאשם, ובסיכומם של דברים, ובמכלול שהובא לעיל, אני מורה על הותרת הרשעת הנאשם על כנה.
נוכח זאת, אני גוזר, על-כן, על הנאשם, בגין העבירות בהן הורשע, כדלקמן:
א. 6 חודשי מאסר, שיהיו על תנאי, למשך שנתיים מהיום, והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור עבירה כלשהי מתוך אלו הכלולות בחוק הגנת הפרטיות, או עבירה על-פי סעיף 5 או 2 לחוק המחשבים, או עבירה על-פי סעיף 244 לחוק העונשין, במשך תקופת התנאי.
ב. ניתן נגד הנאשם צו מבחן, שתוקפו למשך שנה מהיום. הובהר לנאשם כי עליו לעמוד בקשר עם שירות המבחן, ככל שידרש, וכי עליו להשתתף בכל תכנית טיפולית, כפי שתותאם לו על-ידי שירות המבחן, במשך תקופת המבחן.
ג. כמו-כן, אני מחייב את הנאשם בתשלום פיצוי בסך 6000 ש"ח, למתלוננת. הפיצוי יועבר מתוך הפקדה כספית של 6000 ש"ח, שהפקיד הנאשם בתיק זה. המאשימה תמציא בתוך 7 ימים מהיום, את פרטיה של המתלוננת, לצורך העברת הפיצוי הכספי אליה."

15. הפעלת תוכנת ה"סוס הטרויאני"
ב- ת"פ (ת"א) 40206/05 {מדינת ישראל נ' אברהם בן אברהם בללי ואח', תק-מח 2009(2), 9792 (10.06.2009)} נקבע:

"סעיף 5 לחוק המחשבים
54. עוד הואשם הנאשם, בחֲדירה לחומר מחשב לצורך ביצוע עבירה אחרת, וכן בניסיון לעשות כן, באופן המהווה עבירה על סעיף 5 לחוק המחשבים. סעיף 5 לחוק, מבוסס על העבירה המנויה בסעיף 4 לחוק, הקובע כי:
"החודר שלא כדין לחומר מחשב הנמצא במחשב, דינו - מאסר שלוש שנים; לעניין זה, "חֲדירה לחומר מחשב" - חֲדירה באמצעות התקשרות או התחברות עם מחשב, או על-ידי הפעלתו, אך למעט חֲדירה לחומר מחשב שהיא האזנה לפי חוק האזנת סתר, התשל"ט-1979."
סעיף 5 לחוק, מהווה למעשה חֲדירה שלא כדין לחומר מחשב בנסיבות מחמירות, שכּן לשונו כדלקמן:
"העושה מעשה האסור לפי סעיף 4 כדי לעבור עבירה על-פי כל דין, למעט על-פי חוק זה, דינו - מאסר חמש שנים."
הנסיבות המחמירות הן היות "העבירה האחרת" מטרת החֲדירה - קרי, החֲדירה משמשת כלי או אמצעי, לביצוע העבירה האחרת.
היסוד הראשון בעבירה זו הינו המעשה של "חֲדירה לחומר מחשב", המוגדר בסעיף 4 לחוק המחשבים, כאשר סעיף 4 לחוק מגדיר את אופן החֲדירה באמצעות התקשרות או התחברות למחשב, או הפעלתו של המחשב.
במקרה דנן, החֲדירה למחשבי הקורבנות בוצעה באמצעות משלוח הודעת דוא"ל שנשלחה ברשת האינטרנט - קרי, באמצעות תקשורת בין מחשבים, או על-ידי משלוח דיסק עליו נצרבה תוכנת 'הסוס הטרויאני', כאשר עם הכנסת והפעלת הדיסק - התוכנה מועתקת למחשב הקורבן. פעולה זו מהווה התחברות למחשב, שכּן עם הכנסת והפעלת הדיסק - נוצר חיבור בין מחשב הקורבן לשרת המחשב של הגורם החודר, אליו תוכננה התוכנה להתחבר, כאשר במסגרת חיבור זה מועבר חומר ממחשב הקורבן לשרת; אולם במקביל גם מועברים עדכונים והוראות מהשרת אל הרכיב שבמחשב הקורבן, והכל על-גבי רשת האינטרנט. לפיכך, ניתן לקבוע כי מדובר בפעולת חֲדירה החוזרת על עצמה, כאשר הגורם החודר ממשיך ומעדכן את התוכנה באמצעותה בוצעה החֲדירה.
עם-זאת, יש להבחין בין "התקשרות או התחברות" עם מחשב לבין "חֲדירה לחומר מחשב", שכּן בעולם המודרני, בו מחשבים משוחחים זה עם זה על-בסיס קבוע ומעבירים זה לזה מידע וקבצים באופן תדיר - לא ניתן לראות בכל התקשרות שכזו בין מחשבים כ"חֲדירה למחשב". ההשוואה שהוצעה בפסיקה לבחינת "החֲדירה" שאוּבה מעבירת ההתפרצות והכניסה לחצרים (ראו: ת"פ (יר') 3047/03 מדינת ישראל נ' מזרחי, תק-של 2004(1), 5911 (2004), אף שישנם הבדלים בין שני סוגי החדירות הללו, שכּן החֲדירה למחשב מהווה התפרצות וירטואלית. מכֹּל מקום, במקרה שבפנַי אינני נדרש לקבוע מסמרות באשר לגבולותיה של "החֲדירה לחומר מחשב", לעומת התקשרות עם מחשב, כֵּיוון שמדובר במקרה מובהק של כניסה בלתי-מורשית למחשבי הקורבנות, העונה ללא כל ספק על יסודות העבירה המנויים בסעיף 4 לחוק.
באשר ליסוד של היותה של החֲדירה "לא כדין" - אין ספק כי במקרה הנדון בוצעה חֲדירה למחשבי הקורבנות ללא ידיעתם והסכמתם של הקורבנות, כאשר מרבית הקורבנות כלל לא היו מודעים לעצם החֲדירה עד שזו נודעה להם על-ידי חוקרי המשטרה. למותר לציין, כי הנאשם אף לא פעל תחת כל הרשאה אחרת, וטענה שכזו אף לא הועלתה על-ידו.
היסוד הנפשי הנדרש להוֹכחת העבירה הקבועה בסעיף 5 לחוק הינו "כוונה מיוחדת", קרי, במטרה לבצע את ה"עבירה האחרת", למעט עבירה לפי חוק המחשבים.
ניתן ללמוד על קיומו של היסוד הנפשי בנאשם נוכח הוֹכחת יסודותיהן של העבירות האחרות שיוחסו לו, כגון העבירה של קבלת דבר במירמה, עבירות על חוק הגנת הפרטיות ועבירות על חוק האזנת סתר.
כמפורט בהרחבה בהכרעת-הדין, מטרת הנאשם ושותפו היתה להשיג מידע ממחשבי הקורבנות, כאשר החֲדירה שימשה אמצעי להשגת המידע לשֵׁם העברתו לידי המזמינים."

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

עבירות מחשב (חדירה לחומר מחשב כדי לעבור עבירה אחרת - סעיף 5 לחוק המחשבים)