מהותה של זכות היוצרים

עקרונות היסוד ביחס למהותה של זכות היוצרים נזכרו בפסק-הדין המנחה, ע"א 559/69 {דן אלמגור נ' גיורא גודיק, פ"ד כד(1), 825 (1970)}, אשר יבואו להלן:

ראשית, זכות היוצרים היא בעיקרה זכות למנוע מאודם אחר לקחת לעצמו את פרי עמלו של היוצר. אין היא נותנת למחבר מונופולין ואם נוצרו שתי יצירות שוות באופן בלתי-תלוי זו בזו - אין המחבר הראשון זכאי לכל סעד נגד המחבר האחר;

שנית, זכות היוצרים אינה חלה על רעיון, אלא על אופן ביטויו או על "לבושו", אך צירוף וחיבור רעיונות אחדים בעלילה יכול להוות יצירה בתנאי שימצא לו ביטוי בחומר מוחשי (עמ' 829);

שלישית, כדי לבסס תביעה על פגיעה בזכות יוצרים על התובע להוכיח שהנתבע העתיק מיצירתו חלקים ממשיים ומהותיים. "בעניין זה לא הכמות קובעת אלא איכות החלקים שהועתקו" (עמ' 830);

רביעית, "דמיון מסויים בין היצירות אינו מספיק כשלעצמו להוכחת העתקה, כי יכולות להיות סיבות אחרות שונות לאותו דמיון" (עמ' 830);

חמישית, אפשר להוכיח הפרה של זכות יוצרים לא רק על-ידי ראיות ישירות אלא גם על-ידי ראיות נסיבתיות "כאשר לנתבע היתה אפשרות של גישה ליצירת התובע, וכאשר הדמיון בין שתי היצירות הוא כזה, שאין זה סביר להניח שדמיון זה הוא פרי מקרה או של סיבה אחרת, מלבד העתקה. יש כאן חשיבות מיוחדת להצטברות של נקודות דמיון, כי הצטברות כזו מרחיקה את האפשרות שהדמיון הוא תוצאה של איזה שהן סיבות, פרט להעתקה";

שישית - "השאלה אם הדמיון בין שתי היצירות מספיק לשם קביעה שהנתבע העתיק חלק ממשי ומהותי מיצירת התובע היא שאלה של עובדה ושל דרגה ותשובה לשאלה זו צריכה להינתן לא על-סמך השוואה מכנית של מספר מילים או שורות הדומות ביצירות הנדונות, אלא לפי ההתרשמות של השופט מהיצירות בכללותן." (עמ' 830)

נטל הראיה יכול לעבור אל הנתבע "אם השוואת שתי יצירות, כשלעצמן, נותנת מקום על-פי מידת הדמיון שביניהן להשערה שהנתבע לא יכול היה לחבר את יצירתו אלא בדרך של העתקה מן התובע" {ע"א 23/81 משה הרשקו ואח' נ' חיים אורבוך ואח', פ"ד מב(3), 749 (1988)}.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

מהותה של זכות היוצרים