תיקוני חקיקה (דיני חיפוש ותפיסה - סעיף 11 לחוק)

1. הדין
סעיף 11 לחוק המחשבים, התשנ"ה-1995 קובע כדלקמן:

"11. תיקון פקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) - מס' 6
בפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) (נוסח חדש), התשכ"ט-1969:
(1) בסעיף 1:
(א) בהגדרת "חפץ", במקום "או בעל חיים" יבוא "חומר מחשב או בעל חיים".
(ב) אחרי הגדרת "חפץ" יבוא:" "מחשב", "חומר מחשב" ו"פלט" - כהגדרתם בחוק המחשבים, התשנ"ה-1995".
(2) אחרי סעיף 23 יבוא:
"23א. חדירה לחומר מחשב
(א) חדירה לחומר מחשב וכן הפקת פלט תוך חדירה כאמור, יראו אותן כחיפוש וייעשו על-ידי בעל תפקיד המיומן לביצוע פעולות כאמור; לעניין זה, "חדירה לחומר מחשב" - כמשמעותה בסעיף 4 לחוק המחשבים, התשנ"ה-1995.
(ב) על-אף הוראות פרק זה, לא ייערך חיפוש כאמור בסעיף-קטן (א), אלא על-פי צו של שופט לפי סעיף 23, המציין במפורש את ההיתר לחדור לחומר מחשב או להפיק פלט, לפי העניין, ואת תנאי החיפוש ומטרותיו.
(ג) קבלת מידע מתקשורת בין מחשבים אגב חיפוש לפי סעיף זה לא תיחשב כהאזנת סתר לפי חוק האזנת סתר, התשל"ט-1979."
(3) בסעיף 32:
(א) סעיף-קטן (ב) יסומן (ג), ובו, במקום המילים "סעיף-קטן (א)" יבוא "סעיף זה";
(ב) אחרי סעיף-קטן (א) יבוא:
"(ב) על-אף הוראות פרק זה, לא ייתפס מחשב או דבר המגלם חומר מחשב, אם הוא נמצא בשימושו של מוסד כהגדרתו בסעיף 35 לפקודת הראיות (נוסח חדש), התשל"א-1971, אלא על-פי צו של בית-משפט; צו שניתן שלא במעמד המחזיק במחשב או בדבר המגלם חומר מחשב, יינתן לתקופה שאינה עולה על 48 שעות; לעניין זה לא יובאו שבתות ומועדים במנין השעות; בית-משפט רשאי להאריך את הצו לאחר שניתנה למחזיק הזדמנות להשמיע טענותיו."

2. דיני חיפוש ותפיסה לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) (נוסח חדש), התשכ"ט-1969
2.1 סעיפים 32 עד 34 לפקודה
סעיף 32 עד 34 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) (נוסח חדש), התשכ"ט-1969 קובעים כדלקמן:

"32. סמכות לתפוס חפצים (תיקונים: התש"ל, התשנ"ה, התשס"ה (מס' 2))
(א) רשאי שוטר לתפוס חפץ, אם יש לו יסוד סביר להניח כי באותו חפץ נעברה, או עומדים לעבור, עבירה, או שהוא עשוי לשמש ראיה בהליך משפטי בשל עבירה, או שניתן כשכר בעד ביצוע עבירה או כאמצעי לביצועה.
(ב) על-אף הוראות פרק זה, לא ייתפס מחשב או דבר המגלם חומר מחשב, אם הוא נמצא בשימושו של מוסד כהגדרתו בסעיף 35 לפקודת הראיות (נוסח חדש), התשל"א-1971, אלא על-פי צו של בית-משפט; צו שניתן שלא במעמד המחזיק במחשב או בדבר המגלם חומר מחשב, יינתן לתקופה שאינה עולה על 48 שעות; לעניין זה לא יובאו שבתות ומועדים במניין השעות; בית-משפט רשאי להאריך את הצו לאחר שניתנה למחזיק הזדמנות להשמיע טענותיו.
(ב1) נתפס מחשב שאינו בשימושו של מוסד כהגדרתו בסעיף-קטן (ב) וניתן להפרידו מדבר המגלם חומר מחשב, והמחשב אינו דרוש לצורך חילוטו או הגשתו כראיה לבית-המשפט, תחזיר המשטרה את המחשב לאדם שממנו נלקח בתוך 30 ימים מיום תפיסתו, ואולם רשאי בית-משפט שלום לצוות על הארכת התקופה האמורה לתקופה שלא תעלה על 30 ימים, ולחזור ולצוות על כך מעת לעת.
(ג) שר המשפטים רשאי להתקין תקנות לעניין סעיף זה."

סעיף 34 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) (נוסח חדש), התשכ"ט-1969 קובע כדלקמן:

"34. מסירת התפוס לפי צו
על-פי בקשת שוטר שהוסמך לכך על-ידי קצין-משטרה בדרגת מפקח-משנה או בדרגה גבוהה מזו דרך-כלל או לעניין מסויים {להלן: "שוטר מוסמך"}, או על-פי בקשת אדם התובע זכות בחפץ, רשאי בית-משפט שלום לצוות כי החפץ יימסר לתובע הזכות או לאדם פלוני, או שינהגו בו אחרת כפי שיורה בית-המשפט - הכל בתנאים שייקבעו בצו."

ככלל, קיימות שלוש תכליות עיקריות המצדיקות תפיסת חפץ: תפיסה לצורך מניעה עתידית של ביצוע עבירות, כאשר קיים יסוד סביר להניח כי באותו חפץ "עומדים לעבור עבירה" (סעיף 32(א) לפקודה); תפיסת החפץ לצורך הצגתו כראיה במשפט (סעיף 32(א) לפקודה; ותפיסה לצורך הבטחת אפשרות חילוט עתידית של החפץ בסיום המשפט (סעיף 39 לפקודה וסעיפים 35 ו- 36א לפקודת הסמים)). על-מנת שתקום סמכות לתפוס חפץ נדרש כי לשוטר יהיה יסוד סביר להניח שישנו קשר כלשהו בין החפץ לבין העבירה שנעברה או עתידה להיעבר, כאשר החוק מונה חמש חלופות: באותו חפץ נעברה עבירה; באותו חפץ עומדים לעבור עבירה; החפץ עשוי לשמש ראיה בהליך משפטי בשל העבירה; החפץ ניתן כשכר בעד ביצוע העבירה; והחפץ שימש אמצעי לביצוע העבירה {בש"פ 342/06 חברת לרגו עבודות עפר בע"מ נ' מדינת ישראל (12.03.06); בש"פ 8353/09 מגאלניק נ' מדינת ישראל (26.11.2009), פסקה 7}.
רמת הראיות הנדרשת לצורך החזקת התפוס בטרם הגשת כתב אישום היא של "יסוד סביר להניח" כי באותו חפץ נעברה, או עומדים לעבור, עבירה, או שהוא עשוי לשמש ראיה בהליך משפטי בשל עבירה, או שניתן כשכר בעד ביצוע עבירה או כאמצעי לביצועה (כלשון סעיף 32(א) לפקודה). בפסיקה נקבע שדרישה ראייתית זו דומה לרף הראייתי הנדרש לצורך מעצרו של אדם בטרם הגשת כתב אישום, לאמור: נדרש "חשד סביר" לביצוע העבירה (הלכת מגאלניק, פסקה 12).

לאחר תפיסת החפץ בידי המשטרה, ניתנת לבית-המשפט, במסגרת סעיף 34 לפקודה, הסמכות להורות על שחרור החפץ בתנאים שיקבע. לעניין זה נפסק כי "כשם שלעניין מעצר תיבחן השאלה האם קימת עילת מעצר, ואם-כן, האם ניתן להגשים את תכליתו באמצעות חלופה שפגיעתה פחותה, כך הוא ביחס להמשך החזקת חפץ תפוס. יש לבחון האם מתקיימת עילה להמשך תפיסתו בידי המשטרה; ואם-כן, האם ניתן להגשים את תכלית התפיסה באמצעות שחרור החפץ בכפוף להגבלות מידתיות אשר תגשמנה את התכלית הטמונה בתפיסה, בד-בבד עם מיתונה והחלשתה של הפגיעה בזכות הקניין של האדם. השאלה היא, במילים אחרות, אם קימת 'חלופת תפיסה' אשר תגשים את מטרת התפיסה בדרך שתפגע פחות בזכות קניינו של בעל הזכויות בנכס" (הלכת לרגו).

עוד עמדה הפסיקה על כך ש"לא הרי קיומה של עילה לתפיסת חפץ, בהכרח כדין המשך ההחזקה בו בידי המדינה {בש"פ 6686/99 עובדיה נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(2), 464, 471 (2000)}. גם אם עשוי להתקיים מקור סמכות לתפיסת חפץ מלכתחילה, אין בכל מקרה עילה מתחייבת להמשך החזקתו בידי הרשות בטרם נסתיימו ההליכים המשפטיים, ועשויה לעלות השאלה האם נמצא אמצעי מידתי שיש בו כדי לאזן כראוי בין האינטרס הציבורי המבקש לשמור על-פיקוח המדינה ביחס לחפץ, לבין זכותו של הפרט לממש את זכויותיו לגבי החפץ גם אם מימוש זה עשוי להיות כפוף למגבלות" (הלכת לרגו). על בית-המשפט להוסיף ולבחון אם ניתן, באיזון ראוי, להשיג את מטרת התפיסה תוך פגיעה פחותה בזכות הקניין של בעל הנכס התפוס {רע"פ 1792/99 גאלי נ' משטרת ישראל, פ"ד נג(2), 312, 325-323 (1999), ה"ת (רמ') 12650-03-16 אלי בינשטוק נ' משטרת רמלה, תק-של 2016(2), 14803 (20.04.2016)}.

תפיסת הרכוש יכול ותעשה בשני מסלולים מקבילים מכוח סעיף 34 לפקודת סדר הדין הפלילי יחד עם סעיפים 21 ו-26 לחוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000, שזה מהווה מסלול אחד. וכן מכוח סעיף 23 לחוק איסור הלבנת הון המפנה לפקודת הסמים המסוכנים, שזה המסלול השני.

ב-בש"פ 3190/14 ארזן שמעון ואח' נ' משטרת ישראל מפי כב' השופט עמית, אשר קבע בפסקאות 5 ו- 6 כי הוכרה אפשרת ששני דברי חקיקה שונים מכוחם יכול בית-המשפט להורות על תפיסה או חילוט רכוש בהליך פלילי, והטענה כי אין להכיל את המסלול הראשון במקביל למסלול השני הועלתה ונדחתה בבית-המשפט העליון במסגרת דנ"פ 3384/09 אברם נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (26.07.09) {ע"ח (מרכז) 59445-12-15 מדינת ישראל נ' מיכאל גורלובסקי, תק-מח 2016(1), 28888 (03.02.2016)}.

2.2 סמכות בית-המשפט כיצד לנהוג בנכס התפוס והאחריות על הנכס התפוס
2.2.1 אחריות המשטרה
משעה שנתפס חפץ לפי סעיף 32 לפקודת סדר הדין הפלילי, מוטלת על המשטרה אחריות לשמור על ערכו הכלכלי ואם מדובר בכסף מזומן או בהמחאות - בדרך ניהולו בחשבון בנקאי {רע"פ 7600/08 אריה אברם נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (13.08.08)}.

2.2.2 לבית-משפט סמכות רחבה כיצד לנהוג בנכס התפוס
בהתאם לסעיף 34 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) (נוסח חדש), התשכ"ט-1969 {להלן: "פסד"פ"} לפיו רשאי בית-משפט שלום לצוות כי חפץ שנתפס מכוח סעיף 32 לפסד"פ, יימסר לתובע הזכות בתפוס {בש"פ 4852/14 רחל מורגנשטרן נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (06.08.14)}.

על-פי לשונו של סעיף 34 לפסד"פ, לבית-המשפט מוקנית סמכות רחבה להורות כיצד יש לנהוג בנכס תפוס, וזאת גם לצורך הגנת הנכס מפני פגיעה בירידת ערכו {רע"פ 7600/08 אריה אברם נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (13.08.08); ע"ח (מחוזי-מרכז) 35902-04-14 שמעון ארזון נ' מדינת ישראל,פורסם באתר האינטרנט נבו (30.04.14)}.

עוד יצויין כי סמכות בית-המשפט על-פי סעיף 34 לפסד"פ היא רחבה, ונועדה להבטיח אינטרסים שונים, ובין היתר, בשילוב עם הוראת סעיף 26 לחוק איסור הלבנת הון, היא מקנה לבית-המשפט את סמכות תפיסת הרכוש, לרבות הקפאת חשבונות בנק {ע"ח (מחוזי-מרכז) 35902-04-14 שמעון ארזון נ' מדינת ישראל,פורסם באתר האינטרנט נבו (30.04.14)}.

3. השיקולים הנדרשים על-מנת להחזיק בתפוס טרם הגשת כתב אישום
ב- רע"פ 5440/16 {מדינת ישראל נ' יניב עמר, תק-על 2016(3), 6015 (14.08.2016)} נקבע:

"בית-משפט זה התייחס, לא אחת, לשיקולים הנדרשים על-מנת להחזיק בתפוס טרם הגשת כתב אישום, וכפי שנקבע ב- בש"פ 342/06 חב' לרגו עבודות עפר בע"מ נ' מדינת ישראל (12.03.2006):
"נדרשת, איפוא, בחינה שלה שתי פנים: האם המשך החזקת התפוס בידי המשטרה משרת תכלית המשתלבת עם מקור סמכות לתפיסה; אם שאלה זו תיענה בחיוב, האם ניתן לשחרר את החפץ באופן ובתנאים שישיגו במשולב ובאורח מידתי ומאוזן את תכלית התפיסה, מחד, ואת מימוש זכות הקניין של הפרט מנגד (...) עקרונות הדין בדבר תפיסת חפצים בידי המשטרה מחייבים החלת אמות-מידה חוקתיות ביישומם. פירוש הדבר, כי חייב להימצא מקור סמכות לעצם תפיסת חפץ בידי המשטרה. מקור כזה עשוי להישען על טעם מניעתי; על צפי בדבר חילוטו בתום המשפט; או על הצורך בו כראייה במשפט. קיומו של מקור סמכות לתפיסת החפץ מלכתחילה אינו מצדיק בהכרח את המשך החזקתו לאורך זמן, ויש לבחון האם מתקיימת עילה להמשך תפיסתו בחלוף זמן ואם-כן, האם קיימת "חלופת תפיסה" נאותה, העשוי להגשים בעת ובעונה אחת את תכלית התפיסה בלא פגיעה בלתי מידתית בבעל הקנין. מקום בו ניתן למצוא נוסחת איזון נאותה כאמור, ראוי להחילה, תוך שחרור התפוס אגב קביעת תנאים מידתיים הולמים להגשמת תכלית משולבת של הגנה על האינטרס הציבורי ושמירה על זכויות הפרט"."

ב- רע"פ 2744/15 {מאיר דרדיק נ' מדינת ישראל, תק-על 2015(2), 12370 (2015)} בית-המשפט השלום קבע, חילוט העתיקות והתחמושת שהתגלו אצל המבקש, בהיותם תפוסים שבוצעה בהם עבירה. המבקש ערער על פסק-הדין ובית-המשפט המחוזי דחה את הערעור ומכאן בקשת רשות ערעור.

בית-המשפט דחה את בקשת רשות הערעור בטענה כי כמות פריטי העתיקות והתחמושת שהתגלו בביתו של המבקש רבה במיוחד, ולפיכך, מעשיו אינם קלי ערך באופן המצדיק הימנעות מהרשעה. כמו-כן, וכפי שציינו הערכאות הקודמות, לא הונחה תשתית ראייתית בנוגע לפגיעה במבקש, ככל שהרשעתו בדין תעמוד בעינה.

4. הארכת ההחזקה בנכס התפוס
לעניין זה נאמר ב- רע"פ 3960/16 עו"ד אורי פלדמן נ' מדינת ישראל, תק-על 2016(3), 1705 (12.07.2016)}:

"בהקשר זה אכן נקבע בפסיקתנו כי הארכה כאמור איננה יכולה להיות לצמיתות אלא שעליה להינתן לזמן מסויים, לתכלית מסויימת ומטעמים ראויים. כך, למשל, נקבע כי ניתן להאריך את התקופה מקום בו החקירה לא נסתיימה, טרם הוחלט אם יוגש כתב אישום נגד מי שהחפץ נתפס בידו, או כאשר קיימת מחלוקת באשר לזהות בעל הזכות בחפץ (ראו: בש"פ 6686/99‏ עובדיה נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(2), 464 (22.05.2000) (להלן: "עניין עובדיה")). בהקשר זה נקבע כי בבואו לאשר בקשה להארכת החזקה בחפץ, על בית-המשפט לאזן כראוי בין קניין הפרט לבין צרכי הציבור (ראו: עניין עובדיה; בש"פ 5564/14 טננבאום נ' מדינת ישראל (18.09.2014). עיינו עוד: בש"פ 555/07 יחיא נ' משטרת אריאל, פסקה 12 (06.03.2007); רע"פ 7600/08 אברם נ' מדינת ישראל, פסקאות 11-10 (13.08.2008))."

ב- רע"פ 6675/15 {צ'יינג' סיגל דוגה נ' מדינת ישראל, תק-על 2015(4), 4735 (2015)} בית-המשפט לא שוכנע כי הנסיבות מצדיקות יחס זהה מבחינת הארכת צווי התפיסה של הרכוש.

המבקשת 2, היא הבעלים הרשום של המבקש 1, שהוא עסק למתן שירותי מטבע. במסגרת חקירה אשר התנהלה ברשות המיסים, נחשדו סיגל ובעלה ירון דוגה, כי היו חלק מקבוצה שקשרה קשר לביצוע שורת עבירות כלכליות, שעיקרן הסוואה והסתרה של כספים שמקורם בעבירות, ואשר התקבלו במסגרת עסקאות למכירת חשבוניות מס כוזבות.

על-פי החשד, הצ'יינג היה אחד ממספר עסקים אשר שימשו להוצאת הקשר אל הפועל. החקירה הפכה לגלויה ביום 23.02.15, ובאותו יום נתפסו ברשות המבקשים שיקים וכסף מזומן, אשר נחשדו כבעלי קשר לעבירות. בהמשך, ביום 02.05.15, ניתנו על-ידי בית-משפט השלום צווים לתפיסת רכוש זה, כמו גם צו להקפאת חשבון בנק של הצ'יינג ורישום הערה על רכב שבבעלות סיגל בהסכמה דיונית אשר הושגה בהמשך בין המשיבה לבין המבקשים, הוחזרו חלק מהשיקים מושא צו התפיסה אליהם.

המשיבה הציגה בבקשתה להארכת צו התפיסה שתי תכליות: הצורך ברכוש התפוס כראיה בהליך המשפטי, והצפי בדבר חילוט הרכוש במקרה של הרשעת המבקשים או ירון. בית-משפט השלום מצא כי התכליות הנובעות מתפיסת הרכוש ממשיכות להתקיים, ועל-כן בחן האם קיימת אפשרות להגשים תכליות אלה, תוך פגיעה מופחתת בקניינם של המבקשים.

בית-משפט השלום קבע כי ביחס לשאר הרכוש התפוס נמצא כי היות שנועד גם לשמש כראיה בהליך המשפטי, לא קיימת בנסיבות המקרה חלופה הולמת להמשך תפיסתו בשלב זה. איזון זה אושר על-ידי בית-המשפט המחוזי כאיזון ראוי בין מכלול השיקולים הרלבנטיים לעניין, כפי שנמנו לעיל, ואין יסוד להתערב באיזון זה.

כמו-כן, לא נמצא ממש בטענת האפליה שהעלו המבקשים. מעיון בהחלטת בית-משפט השלום עולה כי מדובר בהחלטה שניתנה רק בעניינו של אדם שנחשד כי היה מעורב עם ירון בפעולות לקבלה במרמה של רישיון לניהול עסק למתן שירותי מטבע, במסגרת חברת שיא שי עד. בהחלטתו של בית-משפט השלום מצויין כי הארכת צו התפיסה ביחס לשיא שי עד נעשתה במסגרת הסכמה דיונית קודמת בין הצדדים, ועל-כן להחלטה זו אין כל נפקות לענייננו.

נוסף על כך, אין כל הכרח כי צווים לתפיסת רכושם של שניים הנחשדים במעורבות בקשר לביצוע פשע יהיו זהים זה לזה מבחינת היקפם ומועד תחולתם, אף אם תפקידם של השניים בקשר דומה.

מדובר בשאלה התלויה בנסיבותיו של כל חשוד, והאיזון המתחייב בעניינו. בית-המשפט לא שוכנע כי נסיבותיהם של שיא שי עד ושל הצ'יינג זהות, באופן אשר יצדיק יחס זהה מבחינת הארכת צווי התפיסה של רכושם, ואף בשל כך יש לדחות את טענת האפליה. אשר-על-כן, דין הבקשה להידחות.

5. האם ניתן לשחרר חלק מהרכוש המחולט בהקשר לעבירות הלבנת הון?
ב- בש"פ 4852/14 {רחל מורגנשטרן נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (06.08.14)} דובר בערר על החלטת בית-המשפט המחוזי בה נדחתה בקשה העוררת לשחרור רכב שתפוס בידי המשיבה.

יצויין כי הבקשה הוגשה לפי סעיף 34 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) (נוסח חדש), התשכ"ט-1969 {להלן: "הפסד"פ"}.

הרכב נתפס בצו זמני במסגרת כתב אישום שהוגש נגד המשיב הפורמאלי, הנאשם בתיק העיקרי {להלן: "הנאשם"}, שהוא בנה של העוררת, בגין עבירות על חוק מס ערך מוסף, פקודת מס הכנסה ועל חוק איסור הלבנת הון.

נגד הנאשם, בנה של העוררת, הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות על חוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975; פקודת מס הכנסה (נוסח חדש), התשכ"א-1961 וחוק איסור הלבנת הון.

על-פי המתואר בכתב האישום בתקופה שבין ינואר 2011 למאי 2012 פעל הנאשם יחד עם האחרים להונות את רשויות המס ולהתחמק מתשלומי מע"מ ומס הכנסה בסכומי עתק.

המשיבה הגישה בקשה למתן סעדים זמניים ברכוש בהתאם לסעיף 23 לחוק איסור הלבנת הון אשר מחיל בשינויים המחוייבים את הוראות סעיפים 36ג עד 36י לפקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש), התשל"ג-1973 {להלן: "פקודת הסמים"}.

המשיבה ביקשה מבית-המשפט לתת צו לתפיסת כלי הרכב, צו לרישום עיקול במשרד הרישוי ורשם המשכונות לטובת המשיבה, להורות לחברת הביטוח לרשום את המשיבה כמוטב יחיד בפוליסות הביטוח של הרכב וכן לתת צו למכירת כלי הרכב על-ידי האפוטרופוס הכללי והפקדת תמורתו בחשבון האפוטרופוס.

בית-המשפט דחה את הבקשה וקבע כי אף שהרכב רשום על שמה של העוררת, מדובר באישה מבוגרת שאינה מחזיקה ברישיון נהיגה; וכי הרכב היה בשימוש הנאשם מרבית הזמן, כך שברור שהעוררת אינה הבעלים האמיתי של הרכב, ורישומו על שמה נועד לכאורה להרחיק את הנאשם מהרכב.

ב- ע"פ 2963/13 {מדינת ישראל נ' פלוני, פורסם באתר האינטרנט נבו (10.02.14)} בית-המשפט הבהיר כי חילוט אמור להתבצע על-מנת למנוע ביצוען של עבירות באמצעות אותו רכוש, למנוע מהעבריין את שכר העבירה או להבטיח תשלומו של קנס {גבריאל הלוי תורת דיני העונשין ג 882-881 (2010)}.

תכליות אלה שביסוד סמכות החילוט אף זכו להבלטה נוספת במסגרת הסדרים הנוגעים לחילוט בהקשרים מיוחדים כדוגמת עבירות סמים והלבנת הון {סעיף 36א לפקודת הסמים המסוכנים; סעיף 21 לחוק איסור הלבנת הון; ע"פ 4209/99 ג'ברין נ' מדינת ישראל, פ"ד נה(3) 587, 594 (2001)}.

6. האם מותר לתפוס רכוש רק לאחר הגשת כתב אישום ובכפוף לבדיקת קיומן של ראיות לכאורה בנוגע לעבירות הנוגעות להלבנת הון?
ב- בש"פ 5723/14 {טולוטו שיר נ' משטרת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (03.11.14)} נדונה השאלה האם מותר לתפוס רכוש רק לאחר הגשת כתב אישום ובכפוף לבדיקת קיומן של ראיות לכאורה בנוגע לעבירות הנוגעות להלבנת הון.

המבקש טען כי גם אם היקף העבירות אשר יוחסו לו היה על-סך 2.1 מיליון ש"ח, הרי שהיה יכול להרוויח מכך לא יותר מעמלה בסך שבעה אחוז. כלומר, לכל היותר, הוא היה יכול להרוויח 147,000 ש"ח.

המבקש הוסיף כי מאחר שבידי המשיבה מוחזקים כבר כ- 450,000 ש"ח, לא היתה הצדקה להמשיך להחזיק ברכבים.

המשיבה עמדה על האבחנה שיש לערוך בין השלב שטרם הגשת כתב האישום לזה שאחריו, כאשר בשלב הקודם להגשת כתב האישום הרף הראייתי הנדרש הוא של יסוד סביר להניח כי נעברה עבירה וכי החפץ ניתן כשכר בעד ביצוע העבירה, ובשלב שלאחר הגשת כתב האישום, הרף עולה לרף של יסוד סביר להרשעה בעבירה, הדומה במהותו לרף הנדרש במעצר עד תום ההליכים.

המשיבה טענה כי בעניין הנדון שתי הערכאות הקודמות ציינו בהחלטותיהן כי מעיון בחומר הראיות עלה בסיס ראייתי לחשדות אשר יוחסו למבקש, באופן המצדיק את תפיסת הרכבים.

עוד טענה המשיבה, כי היקף הרכוש בו נעשתה עבירה הוא הרלוונטי לעניין החילוט ולא היקף הרווחים של העבריין.

בית-המשפט קבע כי יש לדחות את בקשת הערר מאחר וטענתו של המבקש לפיה לא ניתן לתפוס נכסים לפי החוק אלא לאחר הגשת כתב אישום חסרת כל בסיס הואיל וסעיף 26 לחוק מחיל את כללי הפקודה בשינויים המחוייבים, אין הצדק רעיוני לקבלת טיעון המבקש.

בית-המשפט החליט כי הותרת הרכב ברשות המשטרה פוגעת בזכותו הקניינית של המבקש, אך תפיסת הרכב תהווה בטחון לחילוט עתידי.

בנוגע לסוגיית גובה הסכומים נושא העבירה, בית-המשפט פסק כי הלכה היא כי "בלעו של גזלן" משמעו הכספים בהם בוצעה העבירה ולא ה"עמלה" שגוזל כל עבריין {ע"פ 4980/07 אלון כהן נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (04.11.10); ע"פ 6889/11 מדינת ישראל נ' אלירן עובד ואח', פורסם באתר האינטרנט נבו (14.05.12)}.

חילוט רכושו של הנאשם נבע מכך שלא מדובר ברכושו, שכן זה הושג בעבירה, אלא ברכוש שהוא למעשה של הציבור, ולכן יש לחלטו.

ב- ע"פ 5140/13 {מדינת ישראל נ' אברהם אוסקר, פורסם באתר האינטרנט נבו (29.08.13)} בית-המשפט העליון קבע כי על בית-המשפט לבחון את דיות הראיות במישור הלכאורי ולהשתכנע כי קיים "פוטנציאל חילוט" במובן זה שהראיות לכאורה מקימות סיכוי סביר לכך שבתום ההליך הפלילי יורשע הנאשם בעבירות המיוחסות לו וכי בעקבות אותה הרשעה ניתן יהיה להורות על חילוט רכושו.

7. חילוט נכסי הנאשם לצורך איזון באינטרס הציבור
ב- רע"פ 6709/15 {דנה שירותי נמל ולוגיסטיקה בע"מ נ' משטרת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (21.01.16)} נדונה פרשה מורכבת במסגרתה בוצעו, לפי החשד, עבירות שוחד, מרמה, הלבנת הון בגין הכנסות, שהן "רכוש אסור" בהיקף של למעלה מ- 22 מיליון ש"ח ועבירות מס.

בקשת רשות הערר היא על החלטת בית-המשפט המחוזי, בגדרה נתקבל ערר המשיבה על החלטת בית-משפט השלום, שהורה על שחרור כספים המגיעים למבקשת ונתפסו על-ידי המשיבה לצורך חילוט עתידי.

לאחר הגשת כתב החשדות המבקשת עתרה לבית-המשפט השלום הנכבד וביקשה כי ישוחררו מתוך קופת החילוט שני רכיבים כספיים בסך כולל של כ-334,000 ש"ח.

בהחלטה בערכאה דלמטה נקבע כי שני האורגנים המרכזיים במבקשת וכן המבקשת עצמה הם חשודים עיקריים בפרשה וכי לא נתקיימו התנאים המצדיקים עיון חוזר בהחלטות הקודמות. עוד נקבע שם כי ככל שהחשדות יתבררו כמוצקים ויוגש כתב אישום, הרי שבקשת חילוט במקרה זה תחשב מתבקשת.

בהמשך, הוסיפה המבקשת כי בשלב בו טרם הוגש כתב אישום, ראוי לנקוט בגישה "ליברלית" יותר, כלשונה, בהליכי התפיסה, כך שזכויותיהם של צדדים שלישיים תמי-לב - יגברו על זכותה של המשיבה בכספים מכוח חילוט עתידי.

בית-המשפט העליון קבע כי כאשר נתונה בידי בית-המשפט הסמכות לחלט רכוש, כי אז תוקנה גם סמכות העזר לתפוס אותו רכוש ולהחזיקו עד להחלטה מה יעלה בגורלו.

עוד הוסיף בית-המשפט העליון כי לא מצא עילה לבירור עניינה של המבקשת בפני ערכאה שיפוטית שלישית.

נסיבות הבקשה דנן היו נטועות כולן בעניינה הפרטני של המבקשת. המבקשת לא הראתה כי מתעוררת בעניינה שאלה משפטית, או כללית.

המבקשת גם לא הראתה נסיבות פרטניות חריגות ומיוחדות אשר הצדיקו מתן רשות לערור, כדוגמת חריגה מסמכות, או פגיעה בלתי-מידתית בזכויותיה {בש"פ 5564/14 טננבאום נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (18.09.14)}.

סמכות התפיסה נועדה להבטיח את החילוט העתידי, אם וכאשר יורשע הנאשם. תפיסת נכס לצורך חילוט עתידי כרוכה אמנם בפגיעה בזכות בעל הקניין, אולם כנגדה עומד אינטרס הציבור ומתחייב איזון הולם ביניהם.

ב- ע"פ 1784/14 {אשרף עאשור נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (03.09.15)} בנסיבות העניין היתה סמכות לחלט את הכספים האמורים ולו על בסיסו של סעיף 21 לחוק איסור הלבנת הון.

אמנם, באופן עקרוני כאשר בכוונתה של המדינה לבקש לחלט כספים שנתפסו בחזקתו של נאשם על-פי סעיף 21 לחוק איסור הלבנת הון עליה לציין זאת במפורש בכתב האישום {סעיף 21(ו) לחוק איסור הלבנת הון, וכן, ע"פ 7593/08 ריטבלט נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (12.09.09)}.

ב- ע"א 6212/14 {מדינת ישראל נ' אשרף ג'סארי, פורסם באתר האינטרנט נבו (08.01.16)} בית-המשפט קבע כי ישנה חשיבות רבה נודעת להליך החילוט, על רקע תכליותיו.

החילוט נועד למנוע מצב בו חוטא יצא נשכר, לשלול את התמריץ לביצוע עבירות ולהרתיע. הוא נועד גם לחסום ניסיון של עבריינים 'לערבב' בין רכוש 'פלילי' ברכוש 'תמים', ובכך 'להלבין' כספי פשיעה. לחילוט נודעת גם תכלית מעין-עונשית, וכן נודעת לו חשיבות רבה מן ההיבט הנורמטיבי.

8. סעיפים 39 עד 42 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) (נוסח חדש), התשכ"ט-1969
8.1 הדין
סעיפים 39 עד 42 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) (נוסח חדש), התשכ"ט-1969 קובעים לאמור:

"39 . צו חילוט (תיקון התש"ל)
(א) על-אף האמור בכל דין, רשאי בית-המשפט, בנוסף על כל עונש שיטיל, לצוות על חילוט החפץ שנתפס לפי סעיף 32 או שהגיע לידי המשטרה כאמור בסעיף 33, אם האדם שהורשע במעשה העבירה שנעשה בחפץ או לגביו הוא בעל החפץ; דין צו זה כדין עונש שהוטל על הנאשם.
(ב) ניתן חפץ כשכר בעד ביצוע עבירה או כאמצעי לביצועה ולא חל עליו אחד התנאים האחרים האמורים בסעיף 32, לא יחולט אלא אם החפץ ניתן מאת בעליו, או מאת המחזיק בו כדין, או על דעתו, כשכר בעד ביצוע העבירה שעליה הורשע הנידון, או כאמצעי לביצועה, או בעד ביצוע עבירה אחרת הקשורה בעבירה שבה הורשע הנידון, או כאמצעי לביצוע העבירה האחרת; ואין נפקא מינה אם ביצע הנידון את העבירה האחרת ואם לאו, ואף אם לא נתכוון לבצעה.
(ג) צו-חילוט לפי סעיף זה יכול שיינתן בין בגזר הדין ובין על-פי עתירה מטעם תובע.

40. טענת בעלות או זכות מצד אדם
היה אדם שאיננו שותף לעבירה טוען לבעלות על החפץ שחולט או לזכות בו, רשאי הוא, תוך שנה מיום מתן צו החילוט או תוך מועד נוסף שנקבע באותו צו, לבקש מאת בית-המשפט שציווה על החילוט לבטל את הצו, ורשאי בית-המשפט לעשות כן ולצוות על מסירת החפץ למבקש, לבעלותו או לשם מימוש זכותו בלבד, הכל לפי העניין.

41. תפוס שנמכר או אבד
נמכר החפץ שהוחלט למסרו כאמור בסעיף 40, יבואו דמי-מכרו במקומו; אבד החפץ - רשאי בית-המשפט, אם שוכנע שהיתה פשיעה או רשלנות בשמירתו, לחייב את אוצר המדינה בנזיקין בסכום שיקבע.

42. חפץ ללא בעל
(א) חפץ או דמי-מכרו, שעל המשטרה להחזירו לאדם לפי חוק זה, והאדם נדרש בכתב לבוא למקום שנקבע ולקבלו, ולא עשה כן תוך ששה חדשים מיום שנמסרה לו הדרישה, או שתוך שישה חודשים מן היום שבו חייבת המשטרה להחזירו לא נודע לה מקום-הימצאו על-אף שפעלה בשקידה סבירה לגילויו - רואים אותו כנכס ללא-בעלים והוא יחולט לאוצר המדינה.
(ב) לעניין סעיף זה, משלוח דרישה בדואר רשום, לפי המען שמסר האדם במשטרה, ישמש ראיה לכאורה שהדרישה נמסרה לו תוך 48 שעות מעת משלוחה."

8.2 שיקול-דעת בית-המשפט החל מן העבירה הראשונה
ב- רע"פ 4105/06 {באסל ג'אבר נ' מדינת ישראל ואח', תק-על 2007(1), 17 (2007)} בית-המשפט דן ביחס שתי הוראות חילוט שונות, שהאחת היא הוראת קבע ותיקה והאחרת חדשה יחסית, שהזמן גרמה, המצויה תחת כנפי הוראת שעה. על-פי האחת מהן, ניתן להפעיל חילוט חפץ בעקבות עבירה על-פי שיקול-דעת בית-המשפט, והאחרת מחייבת חילוט רכב בעבירה שניה, למעט בנסיבות מיוחדות.

הורה בית-המשפט על חילוט מכוניתו של המבקש לפי סעיף 39(א) לפקודה. זאת, נוכח העובדה כי מכוניתו שימשה להסעתם של השוהים הבלתי חוקיים. נקבע, כי לבית-המשפט נתון שיקול-הדעת להורות על חילוט לפי הוראת סעיף 39(א) לפקודת סדר הדין הפלילי, גם במקרה בו נידונה עבירה לפי חוק הכניסה לישראל. המבקש הגיש בקשת רשות ערעור על החלטה בדבר חילוט הרכב.

בית-המשפט קבע כי המצב המשפטי הנכון הוא, כי סעיף 39(א) על עמדו עומד ובכל עת, והוא אינו הוראת שעה. הוא מקנה שיקול-דעת לבית-המשפט החל מעבירה ראשונה. ואולם, במקרה של עבירה נוספת, מחמירות הוראות הדין על-פי חקיקת השעה, שיקול-הדעת של בית-המשפט מצטמצם, ותחת שיקול-דעת אם לחלט, בא שיקול-הדעת אם לא לחלט.

8.3 ניתן לאפשר את שחרור הרכבים לידי המבקש, בתנאים אשר יבטיחו את מימוש אפשרות חילוט הרכבים
ב- ה"ת (חד') 28276-09-14 {יאניס יושבייב נ' מדינת ישראל, תק-של 2014(4), 35497 (2014)} סעיף 32 לפקודת סדר הדין הפלילי מקנה למשטרה סמכות לתפיסת חפצים. הכלל הוא שניתן להמשיך להחזיק בחפץ שנתפס מכוח סעיף 32 לפקודה, עד לסיום ההליכים המשפטיים נגד נאשם, אם קיימות ראיות לכאורה, המצביעות על פוטנציאל חילוטו של הרכוש התפוס בתום ההליך הפלילי.

סעיף 39 לפקודת סדר הדין הפלילי מקנה סמכות להורות על חילוט חפצים שנתפסו לפי סעיף 32 לפקודה. סעיף 32 לפקודה מתייחס למספר חלופות ביחס לחפצים אותם ניתן לתפוס, חפצים בהן נעברה עבירה או עומדים לעבור לגביהם עבירה, חפצים העשויים לשמש ראיה בהליך משפטי, חפצים שניתנו כשכר בעד ביצוע עבירה או כאמצעי לביצועה.

המשיבה טענה, כי שני הרכבים הם בגדר חפצים בהן נעברה עבירה, כאשר הכוונה היא לסחר או השכרת רכבים. המבקש טען כי מדובר ברכבים שלא שימשו את העסקים הנדונים, ואשר מעולם לא הושכרו במסגרת העסקים הנדונים. אלא שמחומר הראיות שהציגה המשיבה עולה, לכאורה, כי שני רכבים אלה הושכרו בעבר על-ידי המבקש, ואף הוצגו הסכמי השכרה ביחס לרכבים אלה. משמע, קיימות ראיות לכאורה ששני הרכבים הללו שימשו לביצוע עבירה של עיסוק ללא רישוי אשר מיוחסת למבקש, ומכאן שקיים פוטנציאל חילוט ביחס לשני הרכבים הללו.

משנקבעו קיומן של ראיות לכאורה וקיומו של פוטנציאל חילוט ביחס לשני הרכבים, יש לשאול האם קיימת חלופת תפיסה ביחס לרכבים אלה, כלומר האם ניתן להשיג את מטרת התפיסה באמצעים פחות דרסטיים מאשר המשך החזקתם בידי המשיבה. נקבע כי בנסיבות אלה ניתן לאפשר את שחרור הרכבים לידי המבקש, בתנאים אשר יבטיחו את מימוש אפשרות חילוט הרכבים, היה והמבקש יורשע ויוטל עליו צו חילוט כאמור. נזכור כי אין המדובר ברכבים שעתידים לשמש ראיה חפצית במהלך המשפט כנגד המבקש.

8.4 אין להתערב לעניין העונש שהוטל היות והוא עונש ראוי לעניין חילוט
ב- ע"פ 8274/11 {ליאוניד אדז'רסקי נ' מדינת ישראל, תק-על 2013(1), 3340 (2013)} הורה בית-המשפט על חילוט כספים בסך 7,750 דולר שנמצאו בעת המעצר, כמו גם על חילוט כספים נוספים בחשבונות שונים מכאן הערעור על בית-המשפט המחוזי.

בית-המשפט דחה את הערעור וקבע כי מדובר ברופא אשר עסק במכירת תרופות מזוייפות, מתוך ידיעה שהתרופות הן מזוייפות, הוא ידע שהכספים המועברים על-ידי החברות מקורם בפלילים, הוא ידע כי היקפי העברות הכספים בין החברות אדיר, וכי הקמת מספר רב של חברות, ההתנהלות בקשר להן ולפעילותן, היא פעילות חשודה. כמו-כן נקבע כי העונש שהוטל הוא עונש ראוי.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

תיקוני חקיקה (דיני חיפוש ותפיסה - סעיף 11 לחוק)