נוהל הגשת בקשות והטיפול בהן (סעיף 7 לחוק)

1. הדין
1.1 סעיף 7 לחוק
סעיף 7 לחוק חופש המידע, התשנ"ח-1998 קובע כדלקמן:

"7. נוהל הגשת בקשות והטיפול בהן (תיקון התשס"ה (מס' 2))
(א) בקשה לקבלת מידע תוגש בכתב לממונה או למי שהוסמך לכך על ידו; אין המבקש חייב לציין את הטעם לבקשתו.
(ב) הרשות הציבורית תודיע למבקש המידע ללא שיהוי, ולא יאוחר מ-30 ימים מקבלת הבקשה, על החלטתה בבקשתו; ראש הרשות הציבורית, או מי שהוא הסמיך לכך, רשאי להאריך את התקופה האמורה, במקרה הצורך, ב- 30 ימים נוספים, ובלבד שהודיע על כך למבקש בכתב, ונימק את הצורך בהארכת התקופה.
(ג) ראש הרשות הציבורית רשאי להאריך, הארכה נוספת, את התקופה האמורה בסעיף-קטן (ב), בהחלטה מנומקת אשר תישלח למבקש תוך התקופה האמורה, אם בשל היקפו או מורכבותו של המידע המבוקש יש צורך להאריך את התקופה; ההארכה הנוספת לא תעלה על התקופה המתחייבת מהטעמים האמורים, ובכל מקרה לא תעלה על 60 ימים.
(ד) החליטה הרשות הציבורית להעמיד את המידע לרשות המבקש, תבוצע החלטתה תוך זמן סביר בנסיבות העניין אך לא יאוחר מ-15 ימים, זולת אם קבע הממונה, מטעמים מיוחדים, כי ההחלטה תבוצע במועד מאוחר יותר; הרשות תודיע למבקש היכן ומתי יעמוד המידע לרשותו.
(ה) המידע יועמד לרשות המבקש כפי שהוא מצוי בידי הרשות הציבורית ואין הרשות חייבת לעבד את המידע לצרכיו של המבקש; היה המידע ממוחשב, הוא יופק עבור המבקש באמצעים המשמשים דרך קבע את הרשות.
(ו) החליטה הרשות הציבורית לדחות את בקשת המבקש, כולה או חלקה, תשלח למבקש הודעה בכתב שתפרט את נימוקי ההחלטה, ותיידע את המבקש על זכותו לעתור נגד ההחלטה לפי הוראות חוק בתי-משפט לעניינים מינהליים, התש"ס-2000."

1.2 תקנות חופש המידע, התשנ"ט-1999
תקנות חופש המידע, התשנ"ט-1991 קובעות כדלקמן:

"בתוקף סמכותי לפי סעיפים 4, 5 ו- 19 לחוק חופש המידע, התשנ"ח-1998 (להלן: "החוק"), ובאישור ועדת החוקה חוקקה חוק ומשפט של הכנסת, אני מתקין תקנות אלה:

1. הגדרות
בתקנות אלה:
"בית דואר" - כהגדרתו בחוק רשות הדואר, התשמ"ו-1986, למעט תיבת דואר;
"השנה החולפת" - השנה שקדמה לשנת פרסומו של הדין וחשבון;
"השנה הנוכחית" - שנת פרסומו של הדין וחשבון;
"ספריה ציבורית" - כהגדרתה בחוק הספריות הציבוריות, התשל"ה-1975, ואולם ברשות מקומית שבה יותר מספריה ציבורית אחת - הספריה הציבורית המרכזית לפי קביעת הרשות המקומית.

2. פרסום רשימת הרשויות הציבוריות
(א) הממשלה תפרסם בדרך קבע, באתר האינטרנט של הממשלה, את רשימת הרשויות הציבוריות כאמור בסעיף 4(א) לחוק.
(ב) הממשלה תפרסם מדי שנה את רשימת הרשויות הציבוריות ברשומות.
(ג) הממשלה תפיץ מדי שנה את רשימת הרשויות הציבוריות:
(1) לספריית הכנסת;
(2) לבית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי - שני עותקים;
(3) לספריה ציבורית בכל רשות מקומית;
(4) למשרדים המחוזיים של מרכז ההסברה;
(5) לרשות הדואר, במספר עותקים מספיק לשם הפצה בין בתי הדואר.

3. העמדת הנחיות מינהליות לעיון הציבור
רשות ציבורית תעמיד לעיון הציבור את ההנחיות המינהליות הכתובות כאמור בסעיף 6(א) לחוק, כפי שיעודכנו מזמן לזמן, במשרד הראשי, וכן במשרדיה המחוזיים, אם קיימים, אלא-אם-כן קבעה הרשות מקומות עיון אחרים שבהם תתאפשר גישה נוחה לציבור; קביעה כאמור תיכלל במידע, שברשימת הרשויות לפי סעיף 4 לחוק ובדין וחשבון השנתי של הרשות הציבורית.

4. העמדה לעיון הציבור על-ידי רשות מקומית
רשות מקומית תעמיד לרשות הציבור את רשימת הרשויות הציבוריות כאמור בסעיף 4(ב) לחיק וכן את חוקי העזר שלה, בנוסחם המעודכן:
(1) במשרדי הרשות המקומית;
(2) בספריה ציבורית בתחום אותה רשות.

5. מועד פרסום דין וחשבון שנתי
דין וחשבון שנתי של רשות ציבורית יתפרסם לא יאוחר מ- 1 ביולי בכל שנה.

6. תוכן דין וחשבון שנתי
דין וחשבון שנתי של רשות ציבורית יכלול, בין השאר:
(1) פירוט מבנה הרשות, אגפיה, יחידותיה ויחידות הסמך שלה; שמות בעלי תפקידים בכירים, העומדים בראש אגפים, יחידות ויחידות סמך הרשות;
(2) תיאור תחומי האחריות של הרשות הציבורית;
(3) מענה של הרשות הציבורית ודרכי ההתקשרות עמה, לרבות מעניהם של הממונה לפי סעיף 3 לחוק ושל בעלי תפקידים אחרים שתפקידם טיפול בפניות הציבור, ודרכי ההתקשרות עימם;
(4) לגבי יחידות ברשות הציבורית, הנותנות שירות לאזרח - פרישתן הגאוגרפית, וכן מענים ודרכי ההתקשרות עם כל סניפי היחידות;
(5) סקירת עיקרי פעילות הרשות הציבורית בשנה החולפת;
(6) סקירת עיקרי הפעולות המתוכננות לשנה הנוכחית;
(7) תקציב הרשות הציבורית בשנה החולפת;
(8) פירוט הוצאותיה של הרשות הציבורית בשנה החולפת לפי סעיפי התקציב;
(9) תקציב הרשות הציבורית לשנה הנוכחית;
(10) רשימת חוברות ועלוני מידע לציבור שהרשות הציבורית פרסמה בשנה החולפת;
(11) המקומות והמועדים שבהם ניתן לעיין בהנחיות המינהליות הכתובות שלפיהן פועלת הרשות הציבורית כאמור בסעיף 6 לחוק;
(12) תיאור ומטרות של מאגרי המידע של הרשות הציבורית, הרשומים לפי חוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981;
(13) קרנות ומלגות שבמימון הרשות הציבורית;
(14) תמיכות שנתנה הרשות הציבורית למוסדות ציבור בשנה החולפת, לרבות פירוט שמותיהם של המוסדות והיקף התמיכה שניתן לכל אחד מהם;
(15) ברשות ציבורית שהיא משרד ממשלה - רשימת החוקים שהשר העומד בראש המשרד ממונה על ביצועם, וכן פירוט הרשויות הציבוריות והתאגידים שהמשרד אחראי על תחומי פעילותם;
(16) ברשויות מקומיות - המקומות והמועדים שבהם ניתן לעיין בחוקי העזר שלה.

7. דיווח של הממונה
דיווח הממונה על הפעלת החוק ברשות הציבורית יכלול את כל אלה:
(1) מספר הבקשות למידע שהוגשו במהלך השנה החולפת;
(2) מספר הבקשות למידע שנענו בשנה החולפת, ומתוכן מספר הבקשות שנענו בחיוב ומספר הבקשות שנענו בשלילה או שנענו חלקית, תוך חלוקה לפי העילות המפורטות בחוק לאי-מסירת מידע;
(3) שיעורי הבקשות שנענו במועדים השונים הקבועים בסעיף 7 לחוק;
(4) מספר העתירות שהוגשו על החלטות הממונה;
(5) תמצית ההחלטות בעתירות שהוגשו על החלטות הממונה, ושיש להן חשיבות לציבור.

8. פרסום דין וחשבון שנתי
(א) דין וחשבון שנתי של רשות ציבורית יהיה פתוח לעיון הציבור במשרד הראשי של הרשות הציבורית, ואם יש לה משרדים מחוזיים - גם בהם.
(ב) רשות ציבורית, למעט רשות מקומית ותאגיד שבשליטת רשות מקומית, תשלח עותק של הדין וחשבון השנתי:
(1) לגנזך המדינה;
(2) לספריית הכנסת;
(3) לבית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי - שני עותקים;
(4) לספריה ציבורית בכל רשות מקומית, שמספר תושביה עולה על 5,000.
(ג) רשות ציבורית שהיא רשות מקומית או תאגיד שבשליטת רשות מקומית, תשלח עותק של הדין וחשבון השנתי לספריה הציבורית בתחום אותה רשות מקומית.
(ד) רשות ציבורית שהיא משרד ממשרדי הממשלה תפרסם עותק של הדין וחשבון השנתי באתר האינטרנט של המשרד; רשות ציבורית אחרת, שיש לה אתר אינטרנט, תפרסם עותק של הדין וחשבון השנתי באתר בתוך שנה מיום הפעלתו של האתר.
(ה) דין וחשבון שנתי יעמוד לעיון לפי תקנה זו במשך שנה מיום פרסומו, אלא-אם-כן פורסם דין וחשבון מעודכן יותר; דין וחשבון שפורסם באמצעות האינטרנט - רשאית רשות ציבורית לעדכן מזמן לזמן במהלך אותה שנה.
(ו) רשות ציבורית תמציא עותק של הדין וחשבון השנתי לכל מבקש, ורשאית היא לגבות תמורה בעד הפקת העותק.

9. סייג לפרסום
על-אף האמור בתקנות אלה, הדין וחשבון השנתי של רשות ציבורית לא יכלול מידע שאין לפרסמו לפי סעיף 9(א) לחוק, ואין חובה לכלול בו מידע שאין הרשות הציבורית חייבת למסור לפי סעיף 9(ב) לחוק; סייג זה יצויין בדין וחשבון השנתי.

10. תחילה
(א) תחילתן של תקנות אלה, למעט תקנה 2(ג)(5), ביום תחילתו של החוק.
(ב) תחילתה של תקנה 2(ג)(5) ביום כ"ג בטבת התש"ס (1 בינואר 2000).
(ג) הדין וחשבון הראשון לפי תקנה 5 יפורסם לא יאוחר מיום כ"ח בסיון התש"ס (1 ביולי 2000)."

2. הזכות לקבלת המידע מאפשרת, בין השאר, פיקוח וביקורת על רשויות השלטון ויוצרת שקיפות, אשר מחזקת את אמון הציבור בפעילותן של הרשויות (סעיפים 1, 7, 8, 9, 10, 11, 14 ו- 17 לחוק חופש המידע)
עת"מ (ת"א) 41158-04-15 קאש אנד כארי שרותי מזון בע"מ נ' הממונה על חופש המידע ברשות מקרקעי ישראל, פורסם באתר נבו (03.07.16).

3. מידע לגבי התקשרות רשות ציבורית
ב- עת"מ (ת"א) 25380-05-16 {קר שירותי רפואה בע"מ נ' שירותי בריאות כללית, תק-מח 2016(3), 10106 (2016)} נדונה עתירה מינהלית לפי חוק חופש המידע, על החלטת הממונה על יישום הוראות החוק אצל המשיבה 1 (להלן: "הממונה") במסגרתה נדחתה באופן חלקי בקשת העותרת לקבל לעיונה מידע אשר נוגע למשיבה 2. בית-המשפט קבע בקבלו את העתירה:

"... לאחר ששקלתי מכלול טענות הצדדים אני סבורה שיש מקום לקבל העתירה באופן חלקי ומסויג.
10. תחילה, טענת השיהוי. איני סבורה שיש ממש בטענה זו בענייננו. ראשית, כלל לא הוכח שהעותרת פנתה בבקשה זהה בעבר. הפניה לבקשת מידע משנת 2014 לא הוצגה על-ידי מי מהצדדים ואין לדעת מה התבקש במסגרתה. אף תשובת הממונה מיום 20.04.16 אינה מפנה לבקשה ולתשובה קודמת וההתייחסות לבקשה היא כאל בקשה חדשה שלא נדונה בעבר. העותרת טוענת כי אין מדובר באותה הבקשה. בנסיבות אלו לא ניתן לקבוע כי העתירה לא הוגשה במועד, כי התקיים שיהוי סובייקטיבי וכי העותרת "ישנה" על זכויותיה באופן היוצר חזקה ראייתית לויתור על זכותה לפנות לערכאות (בג"צ 2285/93 נחום נ' גיורא לב, ראש עיריית פתח-תקווה, פ"ד מח(5), 630 (1994)), זאת במיוחד כאשר אין חולק שחל שינוי נסיבות בכל הנוגע לעותרת והיא הצטרפה להסדר עם המשיבה 1 רק בשנת 2015. שנית, לא מתקיים כל שיהוי אובייקטיבי בענייננו ואף אם היה איחור בהגשת העתירה, אין חולק כי איחור זה לא גרם לשינוי במצב מי מהמשיבות לרעה, באופן העלול לפגוע באינטרסים שלהן (ע"א 1054/98 חוף הכרמל נופש ותיירות (1989) בע"מ נ' עמותת אדם טבע ודין אגודה ישראלית להגנת הסביבה, פ"ד נו(3), 385 (2002)). שלישית, אין מדובר בתקיפת מעשה חד-פעמי של רשות מנהלית. מדובר בעתירה לקבלת מידע בנוגע להתקשרות נמשכת של הרשות. במקרים מסוג זה הנטייה היא לא לדחות על-הסף עתירה כנגד ההחלטה המנהלית בשל שיהוי (עע"ם 1777/14 חן המקום בע"מ נ' עיריית קרית אונו, 16.06.16). רביעית, במסגרת בחינת האינטרס הציבורי הרחב, הרי שלא רלוונטיים לענייננו אינטרסים של זירוז הליכים, רצון להגיע להכרעה מהירה במחלוקת שבין העותר לבין הרשות המנהלית או רצון לפזר ערפל משפטי או להשיג ודאות, שיקולים אשר יכולים לבסס טענת שיהוי (בג"צ 2632/94 דגניה נ' שר התקשורת, פ"ד נ(2), 715 (1996)).
11. ובאשר לבקשה לקבלת מידע לגופה. כידוע, הזכות לחופש מידע, בדומה לזכויות יסוד אחרות, היא זכות יחסית. כאשר קיימת סתירה בין זכות זו לבין זכויות ואינטרסים אחרים יש לערוך ביניהם איזון. החוק מונה מצבים שונים, בהם נסוג חופש המידע מפני זכויות ואינטרסים אחרים. סעיף 9(ב) לחוק מפרט מקרים בהם הרשות הציבורית אינה חייבת למסור מידע, והדבר נתון לשיקול-דעתה. הסעיף הרלוונטי לענייננו הוא סעיף 9(ב)(6), הקובע כי רשות ציבורית אינה חייבת למסור "מידע שהוא סוד מסחרי או סוד מקצועי או שהוא בעל ערך כלכלי, שפרסומו עלול לפגוע פגיעה ממשית בערכו, וכן מידע הנוגע לעניינים מסחריים או מקצועיים הקשורים לעסקיו של אדם, שגילויו עלול לפגוע פגיעה ממשית באינטרס מקצועי, מסחרי או כלכלי...". סעיף 10 לחוק מפרט קווים מנחים באשר לשיקולים שעל הרשות לשקול "בבואה לשקול סירוב למסור מידע לפי חוק זה" וקובע כי על הרשות לתת דעתה, בין היתר "לענינו של המבקש במידע, אם ציין זאת בבקשתו, וכן לעניין הציבורי שבגילוי המידע", תוך פירוט מספר שיקולים, לגביהם נקבע כי אין מדובר ברשימה סגורה... סעיף 11 לחוק מוסיף וקובע כי אף מידע שהרשות רשאית או חייבת לא למסור, יש לגלותו אם ניתן לעשות כן "תוך השמטת פרטים, תוך עריכת שינויים או תוך התניית תנאים בדבר דרך קבלת המידע והשימוש בו". סעיף 17(ד) לחוק קובע כי אף אם מדובר במידע שעל-פי סעיף 9 אין חובה למסרו, קיים שיקול-דעת לבית-המשפט להתיר מסירת המידע. סעיף זה מגבש את הביקורת הדו שלבית על החלטת רשות לא לגלות מידע שהיא אינה חייבת לגלותו על-פי החוק. שיקול-דעתו של בית-המשפט הוא רחב. בית-המשפט רשאי להחליף את שיקול-דעת הרשות בשיקול-דעתו שלו ואף לאזן באופן שונה בין האינטרסים הרלוונטיים...
12. הסייג הקבוע בסעיף 9(ב)(6) לחוק נדון בהרחבה בעניין שידורי קשת. בית-המשפט העליון עמד על כך שתכליתו העיקרית של עקרון חופש המידע היא לחשוף לעין הציבור את פעולות הרשות הציבורית, אך, מנגד, "החוק לא נועד לגרום פגיעה במי שמסר מידע לרשות ציבורית או במי שמידע על אודותיו הגיע לידיה. לפיכך, גילויו של מידע אשר עלול לפגוע באופן ממשי בצד שלישי יהיה מותר רק אם יתקיים עניין ציבורי חיוני שיצדיק זאת". בכל הנוגע לתחולת הסעיף נקבע, כי ההגנה על-פיו היא בעלת פרישה רחבה, כך שתחול גם על מסמכים ומידע שאינם עונים להגדרה של "סוד מסחרי" בחוק עוולות מסחריות, התשנ"ט-1999. "הדגש במסגרת האיזון הנערך על-פי סעיף 9(ב)(6) לחוק הוא על מידת הפגיעה שעלולה להיגרם לבעל המידע... עקב גילויו של מידע זה וחשיפתו בפני הציבור" (פסקאות 69-68).
13. בעניין שידורי קשת פורטו מספר שיקולים, אשר צריכים להיות שיקולים מנחים בעת הדיון בשאלה אם יש לגלות מידע החוסה תחת הגנת סעיף 9(ב)(6) ובעת האיזון בין שתי הזכויות החוקתיות המתנגשות. האחד, העניין הציבורי שבגילוי המידע. השני, העניין האישי של מבקש המידע. בהקשר זה יוער, כי, על-פי סעיף 7(א) לחוק אין מבקש המידע חייב לציין את הטעם לבקשתו ועניינו של המבקש אינו מהווה שיקול, כל עוד לא קיים סייג או איסור להעברת המידע בחוק. כמו-כן, גם אם קיים אינטרס פרטי בחשיפת המידע, אין בו פסול, ככל שקיים גם אינטרס ציבורי (עע"ם 7744/10 המוסד לביטוח לאומי נ' עו"ד יפית מנגל, 15.11.12). השלישי, זכות הציבור לדעת. הרביעי, האם המידע גולה לצדדים שלישיים. החמישי, אם קיים גוף המפקח דרך קבע על התנהלות הרשות כלפי בעל הסוד המסחרי. השישי, מידת הפגיעה בערכו של הסוד המסחרי, כאשר רק פגיעה ממשית בערכו של הסוד המסחרי תצדיק חיסוי המידע. השביעי, מידת הפגיעה שתיגרם לבעל הסוד בשל גילוי המידע, ובין היתר צויין המבחן המשמש בדין האמריקאי: האם החשיפה של המידע תגרום לפגיעה ממשית במעמד התחרותי של בעל המידע והאם המתחרים של בעל המידע יזכו ליתרון בלתי-הוגן בעקבות גילוי המידע. לאחר שקילת כלל השיקולים ואם לא ניתן להכריע בשאלה איזה אינטרס גובר - חופש המידע או הגנה על הסוד המסחרי - הרי שבמצב כזה "יקבל הערך של הגנה על הקניין, קרי הגנה על הסוד המסחרי, משקל גדול יותר והוא שיכריע את הכף" (פסקאות 83-76). על הלכה זו חזר בית-המשפט העליון גם ב- רע"א 5349/13 דומיקאר בע"מ נ' שלמה תחבורה (2007) בע"מ, 29.08.13: "על המבקש שיימסר לידיו מידע המכיל סודות מסחריים של אחר, לעמוד בנטל מוגבר לשכנע כי כפות המאזניים נוטות לטובתו באופן המצדיק את הפגיעה בבעל הסוד המסחרי... מקום שבו מדובר במידע המכיל סוד מסחרי, על המבקש לשכנע בדבר חוזק האינטרס שלו בקבלת המידע על-מנת להטות את הכף לטובתו" (פסקה 9).
14. המידע המבוקש בענייננו הוא מידע לגבי סכומים שקיבלה המשיבה 2, גוף פרטי אשר אינו חייב בחשיפת הכנסותיו והיקפי פעילותו, במסגרת התקשרותה עם המשיבה 1, יחד עם פילוח הסכומים על-פי שנים ועל-פי סוגי טיפולים. כיון שהמחיר אותו מקבלת המשיבה 2 בגין כל סוג טיפול, מפולח על-פי השתתפות המבוטח והשתתפות המשיבה 1, מבוסס על מחירון קבוע וידוע, עניינה של הבקשה הוא, למעשה, מידע על כמות הטיפולים שבצעה המשיבה 2 בכל שנה, בכל סוג טיפול. מדובר במידע מפורט על היקף פעילותה של המשיבה 2 בתחום זה מול המשיבה 1. המידע חוסה תחת ההגדרה הרחבה בסעיף (ב)(6) לחוק. הוא עולה כדי מידע "בעל ערך כלכלי" או "מידע הנוגע לעניינים מסחריים או מקצועיים". איני סבורה שיש מקום להבחנה, כפי שהציעה העותרת, בין מידע אשר הועבר באופן יזום לרשות על-ידי צד שלישי ובין מידע אשר ממילא מצוי בידיה. בכל מקרה, גם המידע נושא העתירה נמסר למשיבה 1 על-ידי המשיבה 2 במסגרת דיווחים חודשיים, כפי שהובהר במהלך הדיון בעתירה על-ידי ב"כ המשיבה 1. בכל הנוגע לקיומו של אינטרס ציבורי בחשיפת המידע, הרי שלא ניתן לשלול קיומו. אמנם המשיבה 2 היא גוף פרטי, אך מתבקשת חשיפת פרטים הקשורים לבצוע חוזה בינה ובין רשות ציבורית. בהקשר זה נפסק: "המידע שנתבקש על - ידי המשיב הוא מידע בעל אופי ציבורי מובהק. הלוא מדובר בתנאי התקשרות חוזית בין רשות ציבורית לבין גורם עסקי פרטי ובפרטי התשלומים שהעביר הגורם העסקי לרשות מכוח החוזה. בחתימתה על חוזה כזה פועלת הרשות כשלוחתו של הציבור, ובהיעדר טעמים מיוחדים שבכוחם להצדיק מסקנה אחרת זכאי הציבור - וזכאי כל אחד מיחידיו - לדעת מה הם תנאי ההתקשרות וכיצד הללו מבוצעים" (ע"א 6576/01 החברה לייזום מיסודה של סי.פי.אם בע"מ נ' לירן, פ"ד נו(5), 817, 822 (2002)). עם-זאת, אין די בכך שקיים אינטרס ציבורי בחשיפת המידע. יש לבחון שיקולים נוספים ולאזן ביניהם, כמפורט לעיל.
15. לטעמי, שיקול חשוב בענייננו הוא נושא הפיקוח הציבורי אשר קיים על פעילות המשיבה 1. נזכיר, כי בבסיס החוק עומדת התפישה, שחופש המידע הוא כלי הכרחי להגשמת המשטר הדמוקרטי: "נגישות מידע לציבור בנוגע לשלטון היא הכרחית כדי שכל אחד ממרכיביו יוכל לקבל החלטות בעניין השלטון. חופש המידע נחשב גם כתנאי שאין בלתו להבטחת ביקורת ציבורית על השלטון וכדי לאפשר לציבור לקחת חלק בפעילות השלטונית. השקיפות שעקרון חופש המידע מקדם מגבירה את אמון הפרט ברשות ובפעולותיה" (עע"ם 7744/10, פסקה 5). לפיכך, "במידה וישנו גוף המפקח דרך קבע על התנהלותה של הרשות כלפי בעל הסוד המסחרי, הרי שעובדה זו עשויה להטות את הכף נגד גילוי המידע. שהרי, האינטרס הציבורי המרכזי בגילוי המידע הוא היכולת לבקר את פעולתה של הרשות. קיומו של גוף או אורגן המפקח על הרשות או מבקר את פעולותיה מחליש, לכאורה, את הצורך בפיקוח ציבורי על פעולותיה" (עניין שידורי קשת, פסקה 81). ובענייננו. נושא שירותי בריאות נוספים מוסדר, כאמור, בסעיף 10 לחוק ביטוח בריאות. פרק ז' לחוק ביטוח בריאות עניינו "פיקוח ובקרה" והוא מונה מספר אמצעי פיקוח ובקרה על קופות החולים, בעיקר על-ידי משרד הבריאות. משרד הבריאות רשאי לדרוש מקופות החולים ומנותן שירותים כהגדרתו בחוק ביטוח בריאות "ידיעות, מסמכים, לרבות רשומות רפואיות והסברים שברשותם בדבר פעילותה של קופת החולים על-פי חוק זה; מי שנדרש לכך חייב למסור את המידע האמור" (סעיף 36). פרק ח' לחוק ביטוח בריאות עניינו "מידע". סעיף 40 בפרק זה קובע כי: "קופת חולים תעביר למוסד או למשרד הבריאות, לפי דרישתם, את כל הנתונים הדרושים לשם ביצוע תפקידיו לפי חוק זה". מכוח הוראות חוק ביטוח בריאות הותקנו תקנות ביטוח בריאות ממלכתי (פיקוח ובקרה פיננסית על קופות החולים), התשס"ו-2006 (להלן: "תקנות ביטוח בריאות"). בהתאם להוראות תקנות ביטוח בריאות על קופות החולים להעביר דוחות כספיים ודוחות נוספים למשרד הבריאות. כמו-כן, על קופות החולים להגיש בכל שנה למשרד הבריאות הצעת תקציב ותקציב מאושר, כאשר הצגת סעיפי התקציב צריכה להיות על-פי חלוקה מגזרית, לרבות פילוח וחלוקה של שירותי בריאות במסגרת סל השירותים הבסיסי ושירותי בריאות נוספים (תקנה 11). לדוח הכספי השנתי שאותו על קופות החולים להגיש עליהן לצרף גם דו"ח שנתי של מועצת קופת החולים. גם במסגרת דוח זה על קופת החולים להתייחס באופן מפורט לתחום שירותי הבריאות הנוספים (תקנה 14 וכן מתכונת הדוח המופיעה בתוספת הרביעית לתקנות ביטוח בריאות). אמצעי בקרה ופיקוח אלו מצטרפים להוראת סעיף 5 לחוק, הקובעת כי חובה על הרשות לפרסם דו"ח שנתי, אשר יכלול מידע על פעילותה ותחומי אחריותה. במסגרת דו"ח זה, כאמור בתקנה 6 לתקנות חופש המידע, התשנ"ט-1999, יש לכלול גם פרטים לגבי "תקציב הרשות הציבורית בשנה החולפת", "פירוט הוצאותיה של הרשות הציבורית בשנה החולפת לפי סעיפי התקציב" ו"תקציב הרשות הציבורית לשנה הנוכחית". ניתן לראות, אם-כן, כי המשיבה 1 נתונה למנגנוני פיקוח ובקרה באופן רצוף וקבוע במסגרת החקיקה המסדירה את פעילותה, לרבות בכל הנוגע לפעילותה הכספית בתחום שירותי הבריאות הנוספים. מנגנונים אלו מביאים להנחה כי קיימת שקיפות וקיים פיקוח מספק, כך שנראה שהאינטרס הציבורי של ביקורת על פעולות המשיבה 1 בתחום זה בא לידי סיפוקו, מה שמטה את הכף כנגד גילוי מידע נוסף.
16. אין חולק, והעותרת אינה טוענת אחרת, כי בבסיס הבקשה שיקולים עסקיים ורצון העותרת להשתלב בשוק הטיפולים האסתטיים כמתחרה של המשיבה 2. העותרת מבהירה היטב גם במסגרת עתירתה, כי היא רוצה להיחשף למידע אשר המתחרה שלה, המשיבה 2, צברה במהלך שנות פעילותה מול המשיבה 1 ובאמצעות מידע זה ללמוד מהו ההיקף של שוק הטיפולים למבוטחי המשיבה 1, בפילוחים שונים, על-פי שנים ותחומי פעילות. העתירה נועדה, למעשה, לעזור לעותרת לבסס עצמה בשוק ולהתחרות במשיבה 2, באמצעות השגת מידע על פעילות המשיבה 2. מקובלת עלי טענת המשיבה 2, כי אם יימסר המידע כפי שהתבקש, יהיה בכך משום פגיעה ממשית באינטרסים של המשיבה 2. מידע זה ייתן לעותרת כלים חשובים ויעזור לה, כשחקן חדש בשוק, להיערך באופן מדויק יותר לבצוע ההסכם על ידה, בכל האספקטים הרלוונטיים, לרבות תכנון השקעותיה הכספיות והוצאותיה, ובכך, בשורה התחתונה, אולי יעזור לה להגדיל הכנסותיה ורווחיה במסגרת התחרות מול המשיבה 2. ייתכן ומידע זה ישרת את העותרת גם בתביעה הכספית אותה היא מנהלת כנגד המשיבה 2 והוא עשוי לתת לה יתרון לא הוגן.
17. בנסיבות אלו, כאשר, מחד, מדובר במידע לגבי התקשרות רשות ציבורית אשר, ככלל, לציבור עניין בו ואין למנוע חשיפתו, ומאידך, כאשר האינטרס הדומיננטי, ואולי הבלעדי, העומד מאחורי הבקשה הוא אינטרס פרטי - עסקי; כאשר האינטרס הציבורי בא בעיקרו לידי ביטוי באמצעות מנגנוני פיקוח ובקרה אחרים וכאשר עשויה להיות פגיעה ממשית באינטרס המשיבה 2, אני סבורה כי הדרך הראויה לאזן בין האינטרסים היא באמצעות מסירת מידע חלקי בלבד, בהתאם לסמכותי על-פי סעיף 17(ד) לחוק ובשים-לב להוראות סעיף 11 לחוק. אני סבורה כי הפגיעה במשיבה 2 לא תהיה פגיעה ממשית ככל שהמידע שיועבר יהיה ישן וכללי יותר, ולא עדכני ומפורט. כיון שמדובר בשוק, אשר, בו, יש להניח, קיימים דינמיות ושינויים לאורך השנים, אני סבורה כי מסירת מידע כזה לא תעניק לעותרת יתרון בלתי-הוגן בתחרות מול המשיבה 2 ותהווה מענה מספק לאינטרסים העומדים בבסיס החוק. לפיכך, אני מורה כי המשיבה 1 תעביר לעותרת את המידע לגבי ההיקף הכספי של הסכומים שהועברו על ידה למשיבה 2 בגין מתן שירותים למבוטחיה במסגרת תכנית שירותי הבריאות הנוספים בשנים 2012-2008. המידע שיימסר הוא סכום אחד כולל, ללא פילוח כלשהו על-פי שנים או על-פי תחומי פעילות. המידע יועבר בתוך 30 ימים.
18. בנסיבות העניין אין צו להוצאות וכל צד ישא בהוצאותיו."

4. עתירה נגד ההחלטה להמציא מידע בדבר תכתובות הקשורות לשימוש בקרקע תעשייתית בין העותרת חברה פרטית לבין רשות מקרקעין ישראל
ב- עת"מ (ת"א) 41158-04-15 {קאש אנד כארי שירותי מזון בע"מ נ' הממונה על חופש המידע ברשות מקרקעי ישראל, תק-מח 2016(3), 1623 (2016)} התנועה למען איכות השלטון בישראל ביקשה לקבל לידיה, במסגרת בקשה לפי חוק חופש המידע, התכתבויות שהתקיימו בין העותרת, חברה פרטית, לבין רשות מקרקעי ישראל, הקשורות בשימוש בקרקע שהוחכרה לעותרת בשנת 2006.

רשות מקרקעי ישראל {להלן: "רמ"י"} סברה, כי יש להיעתר לבקשה, ואילו העותרת טענה, כי מדובר בהתכתבויות שנעשו במסגרת משא-ומתן לפשרה - מידע אותו הרשות אינה מחוייבת למסור לפי הוראות החוק. העתירה נדחתה.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

נוהל הגשת בקשות והטיפול בהן (סעיף 7 לחוק)