תקשורת, מחשבים, אינטרנט והרשתות החברתיות
הפרקים שבספר:
- עקרונות כללים וחוק המחשבים
- דברי החקיקה - בזיקה לתקשורת מחשבים, אינטרנט - רשימה
- סדרי דין בעידן האינטרנט
- הבחנה בין פרסום בכלי התקשורת לבין פרסום במאגרי מידע
- חישוב הפיצויים מכוח דיני הקניין הרוחני
- זכויות יוצרים - נזיקין ופיצויים סטטוטורים
- חיפוש באמצעות מנועי חיפוש-חתימה על התחייבות הכולל איסורים
- הקשר בין המשפט הפלילי ובין התפתחות האינטרנט
- סמכות המשטרה לחסום אתרי אינטרנט
- הפרה של הסכם המשתמש
- חוק המחשבים, התשנ"ה-1995
- הגדרות (סעיף 1 לחוק)
- עבירות מחשב (שיבוש או הפרעה למחשב או לחומר מחשב - סעיף 2 לחוק)
- עבירות מחשב (מידע כוזב או פלט כוזב - סעיף 3 לחוק)
- עבירות מחשב (חדירה לחומר מחשב שלא כדין - סעיף 4 לחוק)
- עבירות מחשב (חדירה לחומר מחשב כדי לעבור עבירה אחרת - סעיף 5 לחוק המחשבים)
- עבירות מחשב (פעולות אסורות בתוכנה - סעיף 6 לחוק)
- נזיקין (עוולה בנזיקין - סעיף 7 לחוק)
- נזיקין (נטל ההוכחה - סעיף 8 לחוק)
- נזיקין (פיצויים - סעיף 9 לחוק)
- תיקוני חקיקה (דיני ראיות - סעיף 10 לחוק)
- תיקוני חקיקה (דיני חיפוש ותפיסה - סעיף 11 לחוק)
- חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - נתוני תקשורת), התשס"ח-2007
- חוק העונשין - עבירות מחשב ואינטרנט
- דיני חוזים - הצעה וקיבול
- ברירת הדין בדיני חוזים
- כוונת הצדדים - פרישת רשת שיווקית
- תקנון ודמי שימוש
- חוק הגנת הצרכן - מיהו צרכן?
- עסקת "מכר מרחוק" - סעיפים 14 ו- 18(א)(2) לחוק הגנת הצרכן
- ביטול עסקאות והשבה
- הפרת הוראות חוק הגנת הצרכן - עילת ההטעיה
- שיטת ה"מכירה האישית" והוראות חוק הגנת הצרכן
- חוק ה"ספאם" - שיגור דבר פרסומת
- חוק ה"ספאם" - שיגור דבר פרסומת - כללי
- אחריות המפרסם באמצעות צד ג' - הוכחת ה"ידיעה" תנאי
- חובת תום-הלב של המבקש לסמוך תביעתו על סעיף 30א לחוק התקשורת
- ייצוג חברות בבית-המשפט לתביעות קטנות
- שיקול-דעת בית-המשפט בקביעת הפיצוי על-פי סעיף 30א לחוק
- ההלכה הפסוקה
- הצעת חוק מסחר אלקטרוני, התשס"ח-2008
- שיטת "המכירה האישית"
- חשיפת זהות גולשים באינטרנט
- מחשבים ואינטרנט בזיקה להגנת הפרטיות (חוק לשון הרע, חוק הגנה על הפרטיות, חוק חופש המידע) - מבוא
- חוק הגנת הפרטיות וחוק חופש המידע - איזון ותכליות
- חיסיון, סודיות וקבילות
- חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965 בעידן האינטרנט - מבוא
- לשון הרע מהי?
- פרסום מהו?
- דרכי הבעת לשון הרע
- לשון הרע על הציבור
- לשון הרע על המת
- לשון הרע - עבירה פלילית
- לשון הרע - עוולה אזרחית
- פיצוי ללא הוכחת נזק
- קובלנה על-פי סעיף 8 לחוק איסור לשון הרע
- צווים נוספים
- צו ביניים
- אחריות בשל פרסום באמצעי התקשורת
- אחריות המדפיס והמפיץ
- פרסומים מותרים
- הגנת אמת בפרסום
- הגנת תום-הלב
- נטל ההוכחה
- שלילת הגנת תום-לב
- הפרכה של טענות הגנה
- הקלות
- סייג לפרסום ההליכים
- ראיות על אופיו של אדם
- הוכחת פרסום ברבים
- דין שני משפטים
- מות הנפגע
- חובת עדכון
- הלכה פסוקה - לשון הרע ואינטרנט
- חוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981- מבוא
- איסור הפגיעה בפרטיות (סעיף 1 לחוק)
- פגיעה בפרטיות מהי? (סעיף 2 לחוק)
- הגדרת מונחים (סעיף 3 לחוק)
- פגיעה בפרטיות - עוולה אזרחית (סעיף 4 לחוק)
- פגיעה בפרטיות - עבירה (סעיף 5 לחוק)
- מעשה של מה בכך (סעיף 6 לחוק)
- הגנה על הפרטיות במאגרי מידע ומאגרי מידע (סעיפים 7 עד 17ט לחוק)
- הגנות - הגנות מה הן (סעיף 18 לחוק)
- הגנות - פטור (סעיף 19 לחוק)
- הגנות - נטל ההוכחה (סעיף 20 לחוק)
- הגנות - הפרכה של טענות הגנה (סעיף 21 לחוק)
- הגנות - הקלות (סעיף 22 לחוק)
- מסירת מידע או ידיעות מאת גופים ציבוריים (סעיפים 23 עד 23ז לחוק)
- דין המדינה (סעיף 24 לחוק)
- מות הנפגע (סעיף 25 לחוק)
- החלת הוראות מחוק איסור לשון הרע (סעיף 27 לחוק)
- ראיות על-שם רע, אופי או עבר של אדם (סעיף 28 לחוק)
- צווים נוספים (סעיף 29 לחוק)
- פיצוי בלא הוכחת נזק (סעיף 29א לחוק)
- אחריות בשל פרסום בעיתון (סעיף 30 לחוק)
- אחריות של מדפיס ומפיץ (סעיף 31 לחוק)
- עונשין בעבירות של אחריות קפידה (סעיף 31א לחוק)
- עוולה בנזיקין (סעיף 31ב לחוק)
- חומר פסול לראיה (סעיף 32 לחוק)
- תקנות הגנת הפרטיות (העברת מידע אל מאגרי מידע שמחוץ לגבולות המדינה)
- תקנות הגנת הפרטיות (תנאים לעיון במידע וסדרי הדין בערעור על סירוב לבקשת עיון)
- חוק חופש המידע, התשנ"ח-1998 - מבוא
- זכות הפרט לקבל מידע - חוק ותכליות
- "מהפכת השקיפות" - הבסיס הרעיוני לחיוב במסירת מידע
- חופש המידע (סעיף 1 לחוק)
- הגדרות (סעיף 2 לחוק)
- ממונה (סעיף 3 לחוק)
- פרסום רשימת הרשויות הציבוריות (סעיף 4 לחוק)
- דו"ח תקופתי (סעיף 5 לחוק)
- הנחיות מינהליות וחוקי עזר (סעיף 6 לחוק)
- מידע על איכות הסביבה (סעיף 6א לחוק)
- נוהל הגשת בקשות והטיפול בהן (סעיף 7 לחוק)
- דחיית בקשות במקרים מסויימים (סעיף 8 לחוק)
- מידע שאין למסרו או שאין חובה למסרו (סעיף 9 לחוק)
- שיקולי הרשות הציבורית (סעיף 10 לחוק)
- מסירת מידע חלקי ומסירת מידע בתנאים (סעיף 11 לחוק)
- תחולה לגבי אדם שאינו אזרח או תושב (סעיף 12 לחוק)
- הגנה על צד שלישי (סעיף 13 לחוק)
- סייגים לתחולת החוק (סעיף 14 לחוק)
- דיוני הוועדה המשותפת (סעיף 15 לחוק)
- תיקון מידע (סעיף 16 לחוק)
- עתירה לבית-המשפט (סעיף 17 לחוק)
- אגרות (סעיף 18 לחוק)
- שונות - ביצוע ותקנות - שמירת דינים - תחילה (סעיפים 21-19 לחוק)
- תקנות חופש המידע, התשנ"ט-1999
- תקנות חופש המידע (אגרות), התשנ"ט-1999
- תקנות חופש המידע (העמדת מידע על איכות הסביבה לעיון הציבור)
- זכויות יוצרים בעידן המחשבים והאינטרנט - מבוא
- דיני זכות יוצרים - תכליות
- מהותה של זכות היוצרים
- רעיון וזכות יוצרים
- העתקה - פגיעה בזכות יוצרים
- נטל הראיה והוכחת ההפרה
- מקוריות
- זכות מוסרית
- דוקטרינת ההפרה התורמת
- דוקטרינת השימוש ההוגן
- הגנת המפר התמים
- דוקטרינת מיצוי זכויות בינלאומית
- הגנת השימוש ההוגן - כללי
- זכויות יוצרים ודיני התחרות
- שימוש בלתי-ראוי בזכויות יוצרים
- סמכות בתי-המשפט
- תוכנת מחשב וזכות יוצרים
- אינטרנט וזכויות יוצרים
- חוק זכות יוצרים, התשס"ח-2007
- מתן חשבונות ובירור חשבונות
- דוגמאות
- "סימני מסחר" בעידן המחשבים והאינטרנט - מבוא
- הגישות השונות
- המבחנים לקיומו של דמיון מטעה
- הפרת סימן מסחר ללא סכנת הטעיה
- מצב של שימוש בסימן זהה ומצב של שימוש בסימן דומה
- ההגנה על סימן מסחר מוכר, איריס מרקוס
- נפקות הרישום של סימן המסחר
- אבחנה בין ארבעה שמות המשמשים במסחר, לפי מידת ההגנה המוענקת להם
- היאבד סימן מסחר מאופיו המבחין?
- תחרות בין הטוענים לזכות בסימן המסחר
- תום-לב
- רישום מקביל של סימנים
- הגנת השימוש בשם
- סימני מסחר - "ייבוא מקביל"
- אתרי אינטרנט - שיווק ופרסום - שמות מיתחם
- פטנטים בעידן המחשבים והאינטרנט -מבוא
- פרשנותו של הפטנט
- בדיקת תוקפו של פטנט
- תנאים לכך שאמצאה תהא כשירת פטנט
- הפרת הפטנט
- הייבוא המקביל וזכות הפטנט: עיקרון המיצוי הלאומי והבינלאומי
- חוק הפטנטים, התשכ"ז-1967
- מדגמים – כללי
- פקודת הפטנטים והמדגמים - פירוש
חשיפת זהות גולשים באינטרנט
ב- רע"א 4447/07 {רמי מור נ' ברק אי.טי.סי. (1995) החברה לשירותי בזק בינלאומיים בע"מ, תק-על 2010(1), 10230 (2010)} במסגרת פורום באתר אינטרנט פורסמו הודעות אנונימיות לגבי המבקש - מטפל אלטרנטיבי במחלות עור.המבקש סבר כי הודעות אלה מוציאות את דיבתו רעה והוא חפץ להגיש בגינן תביעה לפי חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965 {להלן: "חוק איסור לשון הרע"}. דא עקא, שאין הוא יודע את זהות הנתבע שכן ההודעות הן כאמור אנונימיות. לכן פתח המבקש בהליכים כנגד המשיבה, שהיא ספקית הגישה לאינטרנט, ודרש כי זו תגלה נתונים שברשותה אשר יאפשרו לחשוף את זהותם של הגולשים-המפרסמים. חשיפת הזהות נעשית באמצעות כתובת ה- IP, שנלווית לכל הודעה שכותב גולש ברשת האינטרנט.
בית-המשפט המחוזי, בדונו בבקשות רשות ערעור על החלטות של בית-משפט השלום, קבע כי דרישה זו בדין יסודה, והתווה לעניין זה אמות-מידה מנחות. עם-זאת, החליט בית-המשפט המחוזי לייחס לפסיקתו תוקף פרוספקטיבי ולא להחילה על עניינו של המבקש. הפרסומים שעליהם יצא קצפו של המבקש הם כאמור הודעות של גולשים - תגוביות {"טוקבקים} - שפורסמו בפורומים העוסקים בנושאי טיפול ורפואה.
בית-המשפט המחוזי ציין כי הנושא של חשיפת שמות מפרסמים אנונימיים ברשת האינטרנט טרם הוסדר בדבר חקיקה, אם כי הזכיר שהוכן תזכיר חוק מסחר אלקטרוני, התשס"ו-2005, אשר עוסק בסוגיה וקובע מבחן של "חשש של ממש לביצועה של עוולה".
בית-המשפט סקר גם פסקי-דין של בתי-משפט בערכאות השונות שבהם הוצגו גישות מגוונות בשאלה אימתי יורה בית-המשפט על חשיפת זהותו של מפרסם אנונימי באינטרנט. כך, לפי אחת הגישות, הוראה כזו תינתן כאשר עשויה לקום עבירה פלילית של פרסום לשון הרע {בש"א (יר') 4995/05 פלונית (קטינה) נ' בזק בינלאומי בע"מ, תק-של 2006(1) 11480 (2006); להלן: "עניין פלונית"}.
בית-המשפט המחוזי סבר כי מבחן זה צר מדי ומעורר קושי יישומי. בית-המשפט המחוזי עמד גם על היחס המורכב שבין האינטרנט והמשפט, וציין כי למצער בכל הקשור "לגרעין הקשה" של חוק איסור לשון הרע, אין מניעה להחילו על פרסומים באינטרנט.
על רקע הנחה זו נדרש בית-המשפט לשאלת הפרסום האנונימי באינטרנט - שאלה ש"פנים רבות לה" כלשונו. בית-המשפט הזכיר גישות שונות בעניין זה, ובהן גישה השוללת הצדקה ערכית-נורמטיבית לעצם קיומה של אנונימיות, לעומת גישה הרואה באנונימיות חשיבות בין היתר לאור חופש הביטוי והזכות לפרטיות.
בית-המשפט המחוזי עמד על תפיסת האנונימיות כנתון מובנה בתוך העולם הווירטואלי, וציין כי לא פעם הנכונות והיכולת להתבטא מותנית באפשרות לעשות כן בעילום שם. מנגד הצביע בית-המשפט על ניצול אפשרי של האנונימיות על-מנת להשתלח, להשמיץ ולפגוע מבלי ליתן על כך את הדין.
האנונימיות, כך פסק בית-המשפט המחוזי, אינה מעניקה "חסינות" למי שפרסם לשון הרע, וגבולות האנונימיות הם הגבולות המוכרים של חופש הביטוי, אך בה בעת הזהיר בית-המשפט מפני התוצא המצנן שעלול להיות לחשיפת זהותו של גולש, לאמור: הרתעת יתר מלהתבטא ברשת האינטרנט פן תבוא בעקבות זאת תביעה משפטית.
לכן סבר בית-המשפט כי חשיפת זהותו של גולש שפרסם תגובית באינטרנט צריכה להיות מותנית בקיום "דבר מה נוסף". לעניין מהותו של "הדבר הנוסף" הציע בית-המשפט מספר מבחנים גמישים ובלתי-ממצים שעניינם: תום-ליבו של מגיש התביעה; סיכויי התביעה; מהותו של הביטוי ומקומו ב"היררכיה" של חופש הביטוי; מיהותו של הנפגע מן הביטוי - האם הוא איש ציבור - וקיומו של עניין ציבורי בפרסום; עוצמתו של הביטוי הפוגע ופוטנציאל הפגיעה בתובע; היותו של הפרסום חד-פעמי או להבדיל - חוזר ונשנה, ומשך הזמן שבו הפרסום נמצא באתר; טיבו של האתר, הפורום או הבלוג שבו נעשה הפרסום, והקשר הדברים; משקלו של הפרסום בעיני הקורא הסביר; מידתיות - "על בית-המשפט לבחון אם שכרו של הגילוי אינו יוצא בהפסדו, קרי, התועלת שתצמח מחשיפתו של הגולש לעומת הנזק שעלול להיגרם עקב החשיפה".
בית-המשפט המחוזי הוסיף והתווה מספר צעדים מקדימים שיש לנקוט בהם עובר לחשיפת זהותו של מפרסם אנונימי באינטרנט: מיצוי הניסיון לחשוף את המפרסם האנונימי, לרבות באמצעות פניה דרך האתר שבו נעשה הפרסום המשמיץ; יידוע בכל דרך אפשרית של המפרסם האנונימי על הכוונה לחשוף את זהותו, ועל האפשרות הנתונה לו לפנות לבית-המשפט במעמד צד אחד כדי להתנגד לחשיפה; ביצוע החשיפה בשלבים: "בשלב הראשון, יימסרו הפרטים לעיני בית-המשפט בלבד. בית-המשפט ימציא העתק התביעה והבקשה לנתבע שפרטיו נמסרו על-ידי ספק הגישה בצירוף החלטה כי הוא רשאי בשלב זה להתנגד לחשיפת זהותו, במסגרת בקשה שבה יפרט את טעמי ההתנגדות. בית-המשפט יהיה רשאי לעיין בבקשת ההתנגדות במעמד צד אחד, ואף לקיים דיון במעמד צד אחד, אם לפי תקנה 119 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 ואם מכוח סמכותו הטבועה של בית-המשפט".
בית-המשפט הוסיף כי על התובע לשאת בכל ההוצאות הכרוכות באיתורו ובחשיפת זהותו של המפרסם, ולשם כך עליו להפקיד בקופת בית-המשפט סכום שייקבע על-ידי בית-המשפט. בית-המשפט הותיר בצריך עיון את השאלה אם קיימת חובה על מבקש החשיפה לפנות קודם לכן את הכותב האלמוני בדרישת התנצלות.
נקודה נוספת שבית-המשפט קמא נתן עליה את דעתו היא הקושי הטכני הקיים לעיתים בכל הנוגע לחשיפת זהותו של המפרסם. זאת, הן משום שכתובת ה- IP אינה בהכרח כתובת קבועה המשמשת את הגולש אלא לעיתים מדובר ב- "IP דינאמי" המשמש בפרק זמן קצר מספר משתמשים; הן משום שכתובת ה- IP מזהה את המנוי-המשתמש אך לא בהכרח את הכותב.
כך למשל, אם המשתמש הוא משרד, לא בהכרח ניתן לזהות מיהו האדם המסויים שרשם את הפרסום המשמיץ. בית-המשפט המחוזי הטעים איפוא כי גם סוגיה זו, והאפשרות שחשיפת שם המשתמש תוביל להליכי-זיהוי עוקבים ולפגיעה בפרטיות של גורמים שאין להם דבר עם הפרסום, צריכות להיות מובאות בחשבון במסגרת ההכרעה בבקשת החשיפה.
עם-זאת, דחה בית-המשפט המחוזי את הטענה כי חשיפת זהותם של גולשים-מפרסמים עולה כדי הפרת חובת הסודיות שהמשיבה חבה ללקוחותיה. המשיבה לא נדרשת "להלשין" על לקוחותיה - כך הבהיר בית-המשפט - אלא כל שנדרש ממנה הוא לקיים צו של בית-המשפט המורה לה לחשוף את זהותו של המשתמש. בית-המשפט קבע כי אין לגזור מחובת הסודיות של ספקי הגישה כלפי לקוחותיהם, הכפופה להוראות הדין, חיסיון חדש עבור הגולשים באינטרנט.
באשר למקרה הנדון: בית-המשפט קבע כי הפרסומים נופלים ב"תפר" בין המישור הפרטי לבין המישור העסקי, וזאת לאור הזהות בין המבקש למשלח ידו. בית-המשפט הוסיף כי הפרסומים נעשו באתר המציג עצמו כמוביל בתחום הבריאות, הכולל פורומים רבים ושרופאים משיבים בו לשאלות גולשים.
לכן, כך נקבע, הקורא הסביר מייחס משקל לנאמר באתר זה. בית-המשפט ציין כי בתנאי השימוש בפורום מתחייב הגולש להימנע מהוצאת דיבה. כמו-כן הדגיש בית-המשפט כי מדובר בפרסומים חוזרים ונשנים - בבחינת "מערכה" נגד המבקש - המשחירים את פניו ופוגעים במהימנותו תוך שימוש בביטויים נוסח "גנב" ו"שרלטן".
בית-המשפט היה ער להיותם של ביטויים מסוג זה נפוצים בשיח התגוביות, אולם בכל זאת נטה לדעה כי מדובר בפרסום החורג מהבעת דעה לגיטימית. לפיכך הטעים בית-המשפט כי במצב הדברים הרגיל היה מורה על חשיפת פרטי המשתמש, אולם לאור העובדה שמדובר בהחלטה המשנה את המבחן המצמצם שנקבע בעניין פלונית, "לא יהיה זה הוגן, שאותו גולש אנונימי, גם אם חטא לכאורה בעוולה של לשון הרע, ישא על גבו את תוצאות המאבק העקרוני שניהל המבקש". לכן החליט בית-המשפט כי התווייתו תחול באורח פרוספקטיבי ולא תיושם במקרה הנדון.
בית-המשפט דחה את הערעור {מנימוקים אחרים מאלה של בית-המשפט המחוזי}.