חשיפת זהות גולשים באינטרנט

ב- רע"א 4447/07 {רמי מור נ' ברק אי.טי.סי. (1995) החברה לשירותי בזק בינלאומיים בע"מ, תק-על 2010(1), 10230 (2010)} במסגרת פורום באתר אינטרנט פורסמו הודעות אנונימיות לגבי המבקש - מטפל אלטרנטיבי במחלות עור.

המבקש סבר כי הודעות אלה מוציאות את דיבתו רעה והוא חפץ להגיש בגינן תביעה לפי חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965 {להלן: "חוק איסור לשון הרע"}. דא עקא, שאין הוא יודע את זהות הנתבע שכן ההודעות הן כאמור אנונימיות. לכן פתח המבקש בהליכים כנגד המשיבה, שהיא ספקית הגישה לאינטרנט, ודרש כי זו תגלה נתונים שברשותה אשר יאפשרו לחשוף את זהותם של הגולשים-המפרסמים. חשיפת הזהות נעשית באמצעות כתובת ה- IP, שנלווית לכל הודעה שכותב גולש ברשת האינטרנט.

בית-המשפט המחוזי, בדונו בבקשות רשות ערעור על החלטות של בית-משפט השלום, קבע כי דרישה זו בדין יסודה, והתווה לעניין זה אמות-מידה מנחות. עם-זאת, החליט בית-המשפט המחוזי לייחס לפסיקתו תוקף פרוספקטיבי ולא להחילה על עניינו של המבקש. הפרסומים שעליהם יצא קצפו של המבקש הם כאמור הודעות של גולשים - תגוביות {"טוקבקים} - שפורסמו בפורומים העוסקים בנושאי טיפול ורפואה.

בית-המשפט המחוזי ציין כי הנושא של חשיפת שמות מפרסמים אנונימיים ברשת האינטרנט טרם הוסדר בדבר חקיקה, אם כי הזכיר שהוכן תזכיר חוק מסחר אלקטרוני, התשס"ו-2005, אשר עוסק בסוגיה וקובע מבחן של "חשש של ממש לביצועה של עוולה".

בית-המשפט סקר גם פסקי-דין של בתי-משפט בערכאות השונות שבהם הוצגו גישות מגוונות בשאלה אימתי יורה בית-המשפט על חשיפת זהותו של מפרסם אנונימי באינטרנט. כך, לפי אחת הגישות, הוראה כזו תינתן כאשר עשויה לקום עבירה פלילית של פרסום לשון הרע {בש"א (יר') 4995/05 פלונית (קטינה) נ' בזק בינלאומי בע"מ, תק-של 2006(1) 11480 (2006); להלן: "עניין פלונית"}.

בית-המשפט המחוזי סבר כי מבחן זה צר מדי ומעורר קושי יישומי. בית-המשפט המחוזי עמד גם על היחס המורכב שבין האינטרנט והמשפט, וציין כי למצער בכל הקשור "לגרעין הקשה" של חוק איסור לשון הרע, אין מניעה להחילו על פרסומים באינטרנט.

על רקע הנחה זו נדרש בית-המשפט לשאלת הפרסום האנונימי באינטרנט - שאלה ש"פנים רבות לה" כלשונו. בית-המשפט הזכיר גישות שונות בעניין זה, ובהן גישה השוללת הצדקה ערכית-נורמטיבית לעצם קיומה של אנונימיות, לעומת גישה הרואה באנונימיות חשיבות בין היתר לאור חופש הביטוי והזכות לפרטיות.

בית-המשפט המחוזי עמד על תפיסת האנונימיות כנתון מובנה בתוך העולם הווירטואלי, וציין כי לא פעם הנכונות והיכולת להתבטא מותנית באפשרות לעשות כן בעילום שם. מנגד הצביע בית-המשפט על ניצול אפשרי של האנונימיות על-מנת להשתלח, להשמיץ ולפגוע מבלי ליתן על כך את הדין.

האנונימיות, כך פסק בית-המשפט המחוזי, אינה מעניקה "חסינות" למי שפרסם לשון הרע, וגבולות האנונימיות הם הגבולות המוכרים של חופש הביטוי, אך בה בעת הזהיר בית-המשפט מפני התוצא המצנן שעלול להיות לחשיפת זהותו של גולש, לאמור: הרתעת יתר מלהתבטא ברשת האינטרנט פן תבוא בעקבות זאת תביעה משפטית.

לכן סבר בית-המשפט כי חשיפת זהותו של גולש שפרסם תגובית באינטרנט צריכה להיות מותנית בקיום "דבר מה נוסף". לעניין מהותו של "הדבר הנוסף" הציע בית-המשפט מספר מבחנים גמישים ובלתי-ממצים שעניינם: תום-ליבו של מגיש התביעה; סיכויי התביעה; מהותו של הביטוי ומקומו ב"היררכיה" של חופש הביטוי; מיהותו של הנפגע מן הביטוי - האם הוא איש ציבור - וקיומו של עניין ציבורי בפרסום; עוצמתו של הביטוי הפוגע ופוטנציאל הפגיעה בתובע; היותו של הפרסום חד-פעמי או להבדיל - חוזר ונשנה, ומשך הזמן שבו הפרסום נמצא באתר; טיבו של האתר, הפורום או הבלוג שבו נעשה הפרסום, והקשר הדברים; משקלו של הפרסום בעיני הקורא הסביר; מידתיות - "על בית-המשפט לבחון אם שכרו של הגילוי אינו יוצא בהפסדו, קרי, התועלת שתצמח מחשיפתו של הגולש לעומת הנזק שעלול להיגרם עקב החשיפה".

בית-המשפט המחוזי הוסיף והתווה מספר צעדים מקדימים שיש לנקוט בהם עובר לחשיפת זהותו של מפרסם אנונימי באינטרנט: מיצוי הניסיון לחשוף את המפרסם האנונימי, לרבות באמצעות פניה דרך האתר שבו נעשה הפרסום המשמיץ; יידוע בכל דרך אפשרית של המפרסם האנונימי על הכוונה לחשוף את זהותו, ועל האפשרות הנתונה לו לפנות לבית-המשפט במעמד צד אחד כדי להתנגד לחשיפה; ביצוע החשיפה בשלבים: "בשלב הראשון, יימסרו הפרטים לעיני בית-המשפט בלבד. בית-המשפט ימציא העתק התביעה והבקשה לנתבע שפרטיו נמסרו על-ידי ספק הגישה בצירוף החלטה כי הוא רשאי בשלב זה להתנגד לחשיפת זהותו, במסגרת בקשה שבה יפרט את טעמי ההתנגדות. בית-המשפט יהיה רשאי לעיין בבקשת ההתנגדות במעמד צד אחד, ואף לקיים דיון במעמד צד אחד, אם לפי תקנה 119 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 ואם מכוח סמכותו הטבועה של בית-המשפט".

בית-המשפט הוסיף כי על התובע לשאת בכל ההוצאות הכרוכות באיתורו ובחשיפת זהותו של המפרסם, ולשם כך עליו להפקיד בקופת בית-המשפט סכום שייקבע על-ידי בית-המשפט. בית-המשפט הותיר בצריך עיון את השאלה אם קיימת חובה על מבקש החשיפה לפנות קודם לכן את הכותב האלמוני בדרישת התנצלות.

נקודה נוספת שבית-המשפט קמא נתן עליה את דעתו היא הקושי הטכני הקיים לעיתים בכל הנוגע לחשיפת זהותו של המפרסם. זאת, הן משום שכתובת ה- IP אינה בהכרח כתובת קבועה המשמשת את הגולש אלא לעיתים מדובר ב- "IP דינאמי" המשמש בפרק זמן קצר מספר משתמשים; הן משום שכתובת ה- IP מזהה את המנוי-המשתמש אך לא בהכרח את הכותב.

כך למשל, אם המשתמש הוא משרד, לא בהכרח ניתן לזהות מיהו האדם המסויים שרשם את הפרסום המשמיץ. בית-המשפט המחוזי הטעים איפוא כי גם סוגיה זו, והאפשרות שחשיפת שם המשתמש תוביל להליכי-זיהוי עוקבים ולפגיעה בפרטיות של גורמים שאין להם דבר עם הפרסום, צריכות להיות מובאות בחשבון במסגרת ההכרעה בבקשת החשיפה.

עם-זאת, דחה בית-המשפט המחוזי את הטענה כי חשיפת זהותם של גולשים-מפרסמים עולה כדי הפרת חובת הסודיות שהמשיבה חבה ללקוחותיה. המשיבה לא נדרשת "להלשין" על לקוחותיה - כך הבהיר בית-המשפט - אלא כל שנדרש ממנה הוא לקיים צו של בית-המשפט המורה לה לחשוף את זהותו של המשתמש. בית-המשפט קבע כי אין לגזור מחובת הסודיות של ספקי הגישה כלפי לקוחותיהם, הכפופה להוראות הדין, חיסיון חדש עבור הגולשים באינטרנט.

באשר למקרה הנדון: בית-המשפט קבע כי הפרסומים נופלים ב"תפר" בין המישור הפרטי לבין המישור העסקי, וזאת לאור הזהות בין המבקש למשלח ידו. בית-המשפט הוסיף כי הפרסומים נעשו באתר המציג עצמו כמוביל בתחום הבריאות, הכולל פורומים רבים ושרופאים משיבים בו לשאלות גולשים.

לכן, כך נקבע, הקורא הסביר מייחס משקל לנאמר באתר זה. בית-המשפט ציין כי בתנאי השימוש בפורום מתחייב הגולש להימנע מהוצאת דיבה. כמו-כן הדגיש בית-המשפט כי מדובר בפרסומים חוזרים ונשנים - בבחינת "מערכה" נגד המבקש - המשחירים את פניו ופוגעים במהימנותו תוך שימוש בביטויים נוסח "גנב" ו"שרלטן".

בית-המשפט היה ער להיותם של ביטויים מסוג זה נפוצים בשיח התגוביות, אולם בכל זאת נטה לדעה כי מדובר בפרסום החורג מהבעת דעה לגיטימית. לפיכך הטעים בית-המשפט כי במצב הדברים הרגיל היה מורה על חשיפת פרטי המשתמש, אולם לאור העובדה שמדובר בהחלטה המשנה את המבחן המצמצם שנקבע בעניין פלונית, "לא יהיה זה הוגן, שאותו גולש אנונימי, גם אם חטא לכאורה בעוולה של לשון הרע, ישא על גבו את תוצאות המאבק העקרוני שניהל המבקש". לכן החליט בית-המשפט כי התווייתו תחול באורח פרוספקטיבי ולא תיושם במקרה הנדון.

בית-המשפט דחה את הערעור {מנימוקים אחרים מאלה של בית-המשפט המחוזי}.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

חשיפת זהות גולשים באינטרנט