חוק הפטנטים, התשכ"ז-1967

1. פרשנות - סעיף 1 לחוק הפטנטים
1.1 הדין
סעיף 1 לחוק הפטנטים, התשכ"ז-1967 קובע:

"1. הגדרות (תיקונים: התשנ"ה, התש"ס, התשע"א, התשע"ב)
בחוק זה:
"ארגון הסחר העולמי" - ארגון הסחר העולמי שהוקם בהסכם שנחתם במרקש ביום 15 באפריל 1994;
"בוחן" - מי שנתמנה כדין להיות בוחן פטנטים או בוחן ראשי או הממונה על הבוחנים;
"בעל אמצאה" - הממציא עצמו או הבאים מכוחו והם מי שזכאי לאמצאה מכוח הדין או על-פי העברה או על-פי הסכם;
"בעל פטנט" - האדם הרשום בפנקס כמי שניתן לו פטנט או כמי שעברה אליו הבעלות בפטנט;
"הרשות" - רשות הפטנטים כאמור בפרק י';
"מדינת האיגוד" - מדינה שהיא חברה באיגוד להגנת הקניין התעשייתי, מכוח אמנת פריס בדבר הגנת הקניין התעשייתי, או קבוצה של מדינות האיגוד המקיימת מערכת משותפת עבור הגשת בקשות לפטנט, ולרבות שטחים שהאמנה הוחלה עליהם מכוח הסמכויות שהוענקו לעניין זה באמנה;
"מדינה חברה" - מדינת האיגוד או מדינה שהיא חברה בארגון הסחר העולמי;
"ניצול-אמצאה":
(1) לעניין אמצאה שהיא מוצר, כל פעולה שהיא אחת מאלה - ייצור, שימוש, הצעה למכירה, מכירה או ייבוא לצורך אחת מהפעולות האמורות;
(2) לעניין אמצאה שהיא תהליך - שימוש בתהליך, ולגבי מוצר הנובע במישרין מן התהליך - כל פעולה שהיא אחת מאלה: ייצור, שימוש, הצעה למכירה, מכירה, או ייבוא לצורך אחת מהפעולות האמורות;
אך למעט אחת מאלה:
(1) פעולה שאינה בהיקף עסקי ואין לה אופי עסקי;
(2) פעולה נסיונית בקשר לאמצאה שמטרתה לשפר אמצאה או לפתח אמצאה אחרת;
(3) פעולה הנעשית לפי הוראות סעיף 54א.
"עורך פטנטים" - מי שרשום בפנקס עורכי הפטנטים והוא בעל רישיון כעורך פטנטים;
"פנקס" - פנקס הפטנטים המתנהל לפי הוראות סעיף 166;
"פרסום באינטרנט" - פרסום לפי הוראות סעיף 166א;
"רשם" - מי שנתמנה להיות רשם הפטנטים על-פי סעיף 157, לרבות, בכפוף לאמור בסעיף 158 - סגן הרשם;
"תאריך הבקשה" - תאריך הגשת הבקשה לפטנט לפי המועד שנקבע לכך בסעיף 15, אם לא נקבע בחוק זה או על-פיו תאריך אחר."

1.2 כללי
סעיף 1 לחוק הפטנטים כנוסחו במועד הרלוונטי, לפני תיקון תשנ"ח, קבע כי "ניצול אמצאה" הינו: "כל שימוש באמצאה, לרבות ייצור, שיווק או הפקת הנאה ממנה בדרך אחרת, אך למעט שימוש שאינו בהיקף עסקי ואין לו אופי עסקי".

די, איפוא, בכך שמאן דהוא ייצר או ישווק מוצר הכולל את עיקר האמצאה המוגנת בפטנט, בלא רשות של בעל הפטנט, על-מנת שיחשב כמפר הפטנט וזאת גם אם הצליח לייצר את המוצר לאחר תהליך שלReverse Engineering ובמילים אחרות, אלמנט ההעתקה אין לו משמעות ככל שבהפרת פטנט עסקינן.

עמד על-כך כב' הנשיא שמגר ב- ע"א 345/87 {Hughes Aircraft Company נ' מדינת ישראל ואח', פ"ד מד(4), 45 (1990)} בקובעו:

"כאשר נטענת הפרת פטנט, נדרש בית-המשפט לתחימת המונופולין המוגן בתביעות... כניסה אסורה לתחום זה הינה הפרת פטנט, ואין להבחין לצורך כך בין העתקה מילולית לבין נטילה של המהות והעיקר."
{ראה גם: ת"א (ת"א-יפו) 1871/91 Krone AG נ' ענבר פלסטיק משוריין, שותפות רשומה, תק-מח 2003(1), 40310 (2003)}

בחוק הפטנטים ישנה הגדרה רחבה של ניצול אמצאה {סעיף 1 לחוק הפטנטים, התשכ"ז-1967} הכוללת כמעט כל פעילות מסחרית או עסקית ביחס לפטנט רשום. בפקודת הפטנטים והמדגמים אין הגדרה מפורטת לגבי הפעולות שעולות כדי הפרה של מדגם רשום, אלא ישנה הוראה לפיה אסור ליחד את המדגם לצורך מכירה {סעיף 37(1)(א)}. כמו-כן ישנה הוראה לפיה אסור לפרסם או להציע למכירה מוצר המפר את המדגם {סעיף 37(1)(ב)}.
{ת"א (חי') 681/00 סופר-פלסט בע"מ נ' סטרפלאסט תעשיות 1967 בע"מ ואח', תק-מח 2005(1), 2302 (2005)}

1.3 תיקון תשנ"ח
ההגדרה של "ניצול אמצאה" לאחר תיקון התשנ"ח-1998, הינה כדלקמן:

"ניצול אמצאה
(1) לעניין אמצאה שהיא מוצר, כל פעולה שהיא אחת מאלה - ייצור, שימוש, הצעה למכירה, מכירה או ייבוא לצורך אחת מהפעולות האמורות;
(2) לעניין אמצאה שהיא תהליך - שימוש בתהליך, ולגבי מוצר הנובע במישרין מן התהליך - כל פעולה שהיא אחת מאלה: ייצור, שימוש, הצעה למכירה, מכירה או ייבוא לצורך אחת מהפעולות האמורות;
אך למעט אחת מאלה:
(1) פעולה שאינה בהיקף עסקי ואין לה אופי עסקי;
(2) פעולה נסיונית בקשר לאמצאה שמטרתה לשפר אמצאה או לפתח אמצאה אחרת;
(3) פעולה הנעשית לפי הוראות סעיף 54א."

ב- ת"א (ת"א-יפו) 881/94 {li Lilly נ' טבע תעשיות פרמצבטיות ואח', תק-מח 98(3), 1586 (1998)} נדון התיקון:

"מגמה דומה לזו שבארה"ב מסתמנת לאחרונה בארץ בתיקון מס' 4 לחוק הפטנטים התיקון לחוק פורסם בס"ח 1656 תשנ"ח (26.02.98), ואין הוא חל על ענייננו כדין מחייב. עם-זאת, עיון בחוק המתוקן ובדברי ההסבר להצעת החוק (הצעת חוק הפטנטים תיקון מס' (4) ניצול אמצאה והארכת תקופת ההגנה (התשנ"ח-1997 (ה"ח 1997, 2664)) מלמד, כי השינוי בא להתמודד באופן חקיקתי עם אותו קושי עימו התמודדה ההלכה שעוצבה בפסיקה. תיקון החוק, למרות שהוא משנה במידת מה את ההסדר ההלכתי, מלמד דווקא על ההגיון שהיה בהסדר זה, ולמרות השינוי הוא מונחה על-ידי הגיון דומה. בדברי ההסבר להצעת החוק נאמר כך:
'המונח 'ניצול אמצאה' התפרש על-ידי בתי-המשפט כך, שהשימושים היחידים שניתן לעשות באמצאה נושא הפטנט, בתקופת הפטנט, ללא רשותו של בעל הפטנט, הם: שימוש פרטי ביתי ושימוש לצורכי מחקר מדעי טהור שאין לו כל מטרה עסקית. לפי פרשנות זו אסור, בין היתר להשתמש באמצאה לצורכי ניסוי במגמה לפתח אמצאות חדשות, תהליכים חודשים וכיוצא בזה. תוצאת הפרשנות הזאת היא כי מי שרוצה לייצר מוצר המוגן בפטנט או להשתמש בתהליך המוגן בפטנט חייב להמתין עד לתפוגת תוקפו של הפטנט... בתחומים בהם נדרש אישור של רשות מוסמכת כלשהי לשיווק מוצר, כגון בתחום התרופות, יכול יצרן מתחרה של התרופה להתחיל בהכנות לצורך קבלת הרישוי על-פי דין רק למחרת תפוגת תוקפו של הפטנט. כתוצאה מכך לא יוכל יצרן מתחרה להוציא את התרופה לשוק אלא זמן ניכר (שנה עד שלוש שנים) לאחר תפוגת תוקפו של הפטנט, וזאת רק לאחר שיקבל את אישור הרשות המוסמכת.'
(דברי ההסבר, בעמ' 147)
מטרת ההצעה היא יצירת הסדר:
'...אשר יתיר ליצרן הגנרי הישראלי להתכונן לשיווק מוצרו תוך כדי תקופת הפטנט מצד אחד ואשר יפצה מצד שני את בעלי הפטנטים על תרופות, בדרך של הארכת תוקפם של הפטנטים שלהם בשל התקופה שבה היה המוצר מוגן הפטנט אסור בשיווק וזאת בשל העובדה שטרם קיבל את הרישוי של הרשות המוסמכת.'
(שם, 148)
לשם השגת מטרה זו, תוקנה הגדרת המונח "ניצול אמצאה" בסעיף 1 לחוק הפטנטים כך ש"פעולה נסיונית שמטרתה לשפר אמצאה או לפתח אמצאה אחרת" תותר. כמו-כן נוסף סעיף 54א אשר מתיר במפורש פעולות ניסוי והכנה לצורך רישוי בתקופת הפטנט:
'54א. פעולה נסיונית במסגרת טיפול להשגת רישוי לצורך שיווק המוצר לאחר תום תוקפו של הפטנט , אינה בגדר 'ניצול אמצאה' אם התקיימו שניים אלה:
(1) הטיפול לקבלת הרישוי נעשה לשם קבלת רישוי בישראל, או במדינה שבה מותרת פעולה נסיונית באמצאה מוגנת פטנט לשם השגת רישוי, לפני תום תוקפו של הפטנט;
(2) כל מוצר שיוצר במסגרת הוראת סעיף זה לא ישמש לכלמטרה זולת לצורכי השגת רישוי כאמור, הן בתקופת הפטנט והן אחריה.
לעניין סעיף זה, "רישוי" - אישור היתר או מסמך אחר הנדרש כדין לצורך שיווק מוצר.'

במקביל לתיקונים אלה הוסף לחוק סימן ב1, העוסק באפשרות של הארכת תוקפו של פטנט, המתייחס לחומרים או תכשירים רפואיים (ראו ההגדרות בסעיף 64א). סעיף 64ב קובע שרשם הפטנטים "יאריך בצו את תקופת תוקפו של פטנט בסיסי.". סעיף 64ט קובע את תקופת תוקף צו ההארכה, כשבכל מקרה תקופה זו לא תעלה על חמש שנים מעבר לתקופה המקורית של הפטנט (סעיף 64י(1)). התיקון לחוק יוצר, אם-כן, הסדר מאוזן, המתיר מחד לבצע פעולות לצורך רישום ורישוי בתקופת הפטנט, אך מגן מאידך על בעל הפטנט באמצעות הארכה אפשרית.
6.5.3 הצעת החוק מטפלת באותן סוגיות בהן טיפלה התפתחות הפסיקה, אך עושה זאת בסדר הפוך. ההסדר המקורי שנקבע בחוק הפטנטים היה קציבת תקופת ההגנה הפטנטית ל- 20 שנה, מתוך הנחה שתקופה זו יוצרת איזון ראוי בין האינטרסים הציבוריים המתחרים של הגנה על בעל הפטנט כדי לתמרצו ליצור ולפתח מזה, ויצירתו של שוק פתוח ותחרותי מזה. במשך 20 שנה של קיום מונופול, כך היתה ההנחה, יוכל בעל הפטנט לממן את השקעותיו ואף להרוויח. ההגנה החזקה של הפטנט אמורה היתה להבטיח אינטרס זה. במקביל היתה המגמה לאפשר לאחרים לנצל את האמצאה מייד לאחר תום תקופת הפטנט.
שכן משתמה תקופת הפטנט האינטרס הציבורי הוא כי כל החפץ בכך יוכל להשתמש באמצאה "כבר למחרת היום". ביטוי ברור לכך הוא סעיף 12 לחוק הפטנטים הקובע את דרישת הפירוט ברישום הפטנט שאמור, בין היתר, לאפשר לציבור, עם פקיעת הפטנט, גישה קלה ונוחה אל הידע הדרוש לניצול האמצאה. כמבואר, עם הזמן שחקה המציאות בתחום הפרמצבטי את הנחות היסוד הללו. התברר כי הליך הפיתוח והרישוי הארוך מכלה חלק ניכר מתקופת הפטנט, ובמצב בו מתחריו של בעל הפטנט יכולים לצאת אל השוק כבר למחרת פקיעת תוקפו, נותר הלה עם תקופת זמן קצרה ביותר של זכות בלעדית לניצולו, (לעיתים קרובות אף פחות ממחצית תקופת הפטנט). מצב זה עורר חשש לסיכול מטרת שיטת הפטנטים וליצירת תמריץ שלילי להשקעה ולמחקר.
בתקופת בלעדיות כה קצרה ספק רב אם יוכל בעל הפטנט לקטוף את פירות השקעותיו באופן שיעשה את פעילותו לכדאית. על-מנת להתמודד עם המציאות עוצבו ההלכות כך, שכל פעולה בעלת אופי עסקי בתקופת הפטנט, לרבות פעולות הדרושות לרישוי ואישור מוצר, נחשבו לניצול אסור של הפטנט.
באופן זה "נמתחה" תקופת השפעת הפטנט, הואיל ויצרנים מתחרים יכלו להתחיל בפעילות הרישוי רק עם פקיעת הפטנט ויציאתם לשוק עוכבה במספר שנים. פרשנות מרחיבה של המונח "ניצול אמצאה" יצרה מצב דה-פקטו בו נהנה בעל הפטנט מתקופת בלעדיות נוספת. הלכה זו הגיונית ועולה בקנה אחד עם תכלית החוק, משום שבאה להבטיח את מטרותיו. היא אף צודקת ומשמעותה היא כי המתחרה יעוכב עם תום הפטנט על-ידי אותה "השהיה רגולטיבית" שעיכבה את בעל הפטנט בתקופת תוקפו. ההסדר החדש, בחוק המתוקן, מכיר אף הוא בייחוד של התחום הפרמצבטי. לכן הוא מתיר מחד את ביצוען של פעולות ההכנה לרישוי על-ידי המתחרים בתקופת הפטנט, ומאידך מאפשר את הארכת תקופת הפטנט כמידת ההשהיה שנגרמה לבעליו בשל הליך הרישוי. כלומר, שבה אל כנה היכולת של המתחרה לצאת אל השוק מיד למחרת פקיעת הפטנט. אלא ש"יום המחרת" נדחה והפעם לא דה-פקטו אלא דה-יורה. התוצאה בפועל היא איזון האינטרסים המושג. התוצאות דומות, אם כי לא זהות, לאלה שיוצרת כיום ההלכה הפסוקה.
6.5.4 בהסבר זה טמונה גם התשובה לטענת טבע כי איסור פעולות ההכנה לרישוי מהווה הארכה דה-פקטו של הפטנט, המפרה את האיזון, בין האינטרס הציבורי בהגנת בעל הפטנט והאינטרס בתחרות חופשית ויכולת ניצול של האמצאה, איזון המושג על-ידי קציבת תקופת הפטנט. האיזון שצפה המחוקק, הופר על-ידי הפרקטיקה בתחום הפרמצבטי ונוצר חשש שתסוכל לחלוטין המטרה הציבורית שבהגנת הפטנט. לכן יש להשיב את האיזון ולהבטיח את מטרות החוק ולא לערערו. כאמור בעניין Wellcome:
'יש ממש בטענתה של טבע, כי עקב איסור מוחלט של פעילות בנשוא האמצאה במהלך תקופת תוקפם של הפטנטים, צפויה וולקם לזכות בתקופת מונופולין דה-פאקטו, הנוספת על התקופה המוענקת לה דה-יורה בהוראות החוק. בפסק-הדין בעניין Ethofumesate (שצוטט לעיל) (מדובר בפסק-הדין: Germany ,22 XZR 53/87 Ethofumesate, Federal Supreme Court (IIC, 541 (1991), ציין בית-המשפט העליון של גרמניה, כי אין פסול בתקופת הגנה נוספת זאת, שכן היא 'מתקזזת', אל מול השנים הארוכות שמאבד בעל הפטנט עצמו בראשית תקופת ההגנה הפטנטית, עקב אותה סיבה ממש - הליכי הרישוי הממושכים. ואכן, זהו האיזון החקיקתי שנקבע על-ידי המחוקק הישראלי - איזון בין שני אינטרסים מתנגשים התנגשות עזה בדיני הקניין הרוחני - אינטרס הממציא למונופולין על אמצאתו ואינטרס הציבור לגילוייה ולניצולה על-ידי כל דיכפין. איזון זה אין בכוחו של בית-המשפט לשנותו. יישום המדיניות המשפטית הרצויה, אליבא דטבע, יפגע קשות באינטרס המוגן בדין של בעל הפטנט, למונופולין מוחלט על אמצאתו במשך 20 שנים.
(שם, 44)
6.5.5 במקרים עתידיים שידונו בגדרו של החוק המתוקן יהיה צורך להתאים את ההלכות בדבר המונח "ניצול אמצאה" והפרת פטנט, כך שיתאימו לפעולות המותרות על-פי התיקון, וכך שייקחו בחשבון את האיזון החקיקתי החדש, ואת ההגנה שמספק התיקון על-ידי אפשרות הארכה לבעל הפטנט. על המקרה הנדון כאן חלים החוק במתכונתו בטרם התיקון וההלכה האוסרת על שימוש באמצאה לשם ביצוע ניסויים והכנות לפעולות רישום ורישוי בתקופת הפטנט. אם ניתן ללמוד דבר מהתיקון לעניינו, הרי זה על התכלית הדומה, על-אף השוני באמצעים, העומדת בבסיס החוק המתוקן וההלכות שקדמו לו'."

1.4 "ניצול האמצאה"
בג"צ 5379/00 {BRISTOL-MYERS ו- 3 אח' נ' שר הבריאות ואח', פ"ד נה(4), 447 (2001)}

2. כשירות לפטנט - סעיפים 3-2 לחוק הפטנטים
2.1 הדין
סעיפים 3-2 לחוק הפטנטים, התשכ"ז-1967 קובעים כדלקמן:

"2. זכות לבקש פטנט
בעל אמצאה כשירת פטנט זכאי לבקש, לפי הוראות חוק זה, שיינתן לו פטנט עליה.

3. אמצאה כשירת פטנט - מהי (תיקון התש"ס)
אמצאה, בין שהיא מוצר ובין שהיא תהליך בכל תחום טכנולוגי, שהיא חדשה, מועילה, ניתנת לשימוש תעשייתי ויש בה התקדמות המצאתית - היא אמצאה כשירת פטנט."

2.2 כללי
פרק ב' לחוק הפטנטים עוסק בסוגיית כשרותו של פטנט.

ב- ת"א (ת"א-יפו) 2624-05 {קליימן מטאור בע"מ ואח' נ' הדר דרור ואח', תק-מח 2012(1), 12818 (2012)} נקבע כי שלושת האלמנטים הטעונים ברור בסוגיית כשירותו של הפטנט הם: יסודות החידוש; ההתקדמות האמצאתית; והיעילות.

בית-המשפט דחה ברובה את התביעה בקובעו, כי האמצאה נשוא הפטנט נעדרת חידוש ונעדרת התקדמות אמצאתית, ובשל כך היא אינה כשירת פטנט.

2.3 הוכחת "יעילות"
בשלב הגשת הבקשה חייבת היא לכלול הבטחה בדבר היעילות. בכך מתקיימות בדרך-כלל דרישות סעיף 3 לחוק. הוכחתה של הבטחה זו תידרש בשלב ההתנגדות, אם תוגש כזו, או בבקשה לביטול הפטנט או תביעה להפרתו. בהליכי ההתנגדות יהיה נטל השכנוע על מבקש הפטנט, שטרם נרשם; בהליכי ביטול או הפרה של פטנט, שנרשם, יהיה הנטל על מבקש הביטול או על הנתבע בתביעת הפרה.

ב- ע"א 665/84 {סאנופי בע"מ נ' אוניפארם בע"מ, פ"ד מא(4), 729 (1987)} נקבע באשר לעניין היעילות, כי אין מחלוקת שבעת הגשת הבקשה טרם נעשו בתכשיר ניסויים בבני-אדם ומטעם זה טענה המשיבה כי לא נתמלאו דרישות סעיף 3 לחוק להראות שהתכשיר מועיל למטרתו. הרשם קבע כי די שמבקש הרישום נתן "הבטחה" בדבר יעילות ההמצאה ובשלב הגשת הבקשה אין הוא נדרש עדיין להוכיח את הבטחתו. עליו לעמוד בנטל השכנוע כי הבטחתו מבוססת רק לאחר שהמתנגד יצא ידי חובת הבאת הראיות כי ההמצאה חסרת יעילות.

מאידך סבר בית-המשפט המחוזי כי גם בעת הגשת הבקשה אין די בהבטחה סתם. כבר בשלב זה צריך להיות יסוד סביר להנחה שההבטחה אכן תתממש וללא ניסויים בבני-אדם לא היה כל יסוד לכך. למעשה, המצב המשפטי הקיים הוא כך שבשלב הגשת הבקשה חייבת היא לכלול "הבטחה" בדבר היעילות ובכך מתקיימות בדרך-כלל דרישות סעיף 3 לחוק. הוכחת ההבטחה תידרש בשלב ההתנגדות, אם תוגש כזו, או בבקשה לביטול פטנט או תביעה להפרתו. גם לדעת בית-המשפט המחוזי די בהבטחה ואין צורך בהוכחה וההבדל הוא כי לא די בהבטחה סתם. צריך שההבטחה תהיה מבוססת על יסוד סביר והנחה שהיא תתממש, ואין די בהבטחה שעל פניה ברור שאין לה על מה שתסמוך. אין די בהבטחה כי תכשיר רפואי יעיל לשימוש בני-אדם כאשר לא נעשה כל ניסוי בבני-אדם. ברם, אין טענה שההבטחה בדבר היעילות היא בלתי-אמינה או שהתכשיר מסוכן לשימוש וגם לא הובאה ראיה של איש מקצוע שיכולה להניח יסוד לספק בדבר.

לעומת-זאת הניסויים שנערכו בבעלי החיים יש בהם לכאורה כדי להקנות מידה של אמינות להבטחה. בהיעדר סיבות מיוחדות אין להחמיר דווקא עם ממציא של תכשיר רפואי מעל לנדרש מממציא של המצאה אחרת אין לחייב את הממציא להוכיח את היעילות המובטחת על ידו, אלא אם ההבטחה היא בלתי-אמינה על פניה או אם קיימת סיבה מבוססת להאמין שההבטחה אינה נכונה או שהתכשיר מסוכן לשימוש.

2.4 ההלכה הפסוקה
2.4.1 חידוש והתקדמות אמצאתית
רע"א 7337/12 אמיר כהן נ' John Deere Water Ltd, תק-על 2013(1), 9667 (2013);

2.4.2 קבלת תביעה בגין עילה של הפרת פטנט ועילה של עשיית עושר ולא במשפט;
ע"א 2972/95 יוסף וולף ושות' בע"מ נ' דפוס בארי שותפות, פ"ד נג(3), 472 (1999);

2.4.3 פטנטים בתחום התוכנה
תיק מס' 171773 בעניין: פטנט מרדכי טייכר, פורסם באתר האינטרנט נבו (10.12.12);

2.4.4 תיאור בלתי-מספיק של האמצאה אינו אלא היבט אחר של הטענה כי האמצאה חסרת תועלת
ת"א 21/83 אקרשטיין נ' עלומים ואח', פ"מ תשמ"ט(ג), 197 (1983);

2.4.5 חיבור של אלמנטים ידועים עשוי לתת תוצאה אשר תהיה ראויה להגנה כפטנט
ת"א 527/60 ברנהרד שוורץ נ' אברהם גדנסקי, פ"מ לא 35 (1962).

3. סעיפים 6-4 לחוק הפטנטים
3.1 הדין
סעיפים 6-4 לחוק הפטנטים, התשכ"ז-1967 קובעים:

"4. אמצאה חדשה - מהי
אמצאה נחשבת לחדשה, אם לא נתפרסמה בפומבי, בין בישראל ובין מחוצה לה, לפני תאריך הבקשה:
(1) על-ידי תיאור, בכתב או במראה או בקול או בדרך אחרת, באופן שבעל מקצוע יכול לבצע אותה לפי פרטי התיאור;
(2) על-ידי ניצול או הצגה, באופן שבעל מקצוע יכול לבצע אותה לפי הפרטים שנודעו בדרך זו.

5. התקדמות המצאתית - מהי
התקדמות המצאתית היא התקדמות שאינה נראית כעניין המובן מאליו לבעל-מקצוע ממוצע על-סמך הידיעות שכבר נתפרסמו, לפני תאריך הבקשה, בדרכים האמורות בסעיף 4.

6. פרסומים שאינם פוגעים בזכות בעל אמצאה (תיקון התשס"ב)
זכותו של בעל אמצאה לקבלת פטנט לא תיפגע על-ידי פרסום כאמור בסעיף 4 אם:
(1) הוכח שהחומר שנתפרסם הושג מבעל האמצאה או ממי שקדם לו בזכות בעלות ונתפרסם שלא בהסכמתו, ובקשת הפטנט הוגשה זמן סביר לאחר שנודע למבקש דבר הפרסום;
(2) (א) הפרסום היה על-ידי בעל האמצאה, או ממי שקדם לו בזכות בעלות, באחת הדרכים האלה:
(1) הצגה בתערוכה תעשייתית או חקלאית בישראל או בתערוכה מוכרת באחת מהמדינות החברות שעליהן הגיעה לרשם הודעה רשמית לפני פתיחתן;
(2) פרסום התיאור של האמצאה בזמן תערוכה כאמור;
(3) שימוש באמצאה לצורך התערוכה ובמקום התערוכה;
(ב) הפרסום היה בדרך שימוש באמצאה, אף שלא בהסכמת בעליה, בזמן התערוכה, במקום התערוכה או מחוצה לה;
ובלבד שהוגשה בקשת הפטנט תוך שישה חודשים לאחר פתיחת התערוכה;
(3) הפרסום היה בהרצאת הממציא בפני אגודה מדעית או בפרסום ההרצאה בכתבים רשמיים של האגודה, ובלבד שהגיעה לרשם הודעה על ההרצאה לפני שהורצתה ובקשת הפטנט הוגשה תוך שישה חודשים לאחר הפרסום."

3.2 כללי
בפסיקה נקבעו העקרונות וכללי הפרשנות לבחינתן של דרישות החידוש וההתקדמות האמצאתית.

ב- ע"א 345/87 {Hughes Aircraft Company נ' מדינת ישראל, פ"ד מד(4), 45 (1990)} פורטו הכללים באשר לדרישת החידוש, כדלקמן:

כלל ראשון הוא, כי על-מנת להוכיח פרסום קודם, אשר יש בו כדי לשלול חידוש, יש להצביע על מסמך המכיל את האמצאה כולה, ואין ליצור פסיפס של ידיעות המלוקטות מתוך מסמכים שונים ונפרדים לגיבושה של תמונה כוללת אחת.

כלל שני הוא, כי המידע שהיה בידי הציבור איפשר הוצאתה לפועל של האמצאה... אין די בתיאור כללי, אשר לא ניתן ללמוד ממנו כיצד לבצע את האמצאה, ואין להסתפק בציונם של תמרורים בדרך המובילה אל האמצאה שבפטנט.

כלל שלישי הוא, כי אין לפסול פטנט בשל חוסר חידוש, אך ורק משום שניתן למצוא זהות בין המונחים או המילים המשמשים בפטנט לבין המתואר בפרסום הקודם. מבחן החידוש מתייחס למהותם של הדברים המתוארים ולא לצורתם או לניסוחם.

כלל רביעי הוא, כי בבחינת הפרסום הקודם מותר להצטייד בידע המקצועי הכללי כפי שהיה אותו זמן, אולם אסור להוסיף בדרך זו יסודות ורכיבים, אשר לא נזכרו בפרסום הקודם.

כלל נוסף, המשמש אבן-בוחן בשאלה זו, קושר את שאלות החידוש וההפרה: אם ביצוע האמור בפרסום הקודם, מהווה הפרת הפטנט, אין האמצאה נושא הפטנט חדשה. אין די בקיומה של אפשרות גרידא להפרה כאמור; יש להראות, כי הליכה בעקבות הפרסום הקודם מובילה בהכרח להפרת הפטנט.

ובאשר לדרישת ההתקדמות האמצאתית נקבע, כי כלל בסיסי בשאלת ההתקדמות האמצאתית הוא, כי יש לבחון את הידע המקצועי הכולל בתחום הרלבנטי, ולצורך כך מותר לצרף פרסומים קודמים יחדיו לתמונה כוללת, אולם, יש לזכור תמיד, כי גם על פעולת הצירוף האמורה להיות מובנת מאליה לבעל המקצוע במועד הרלבנטי; שאם נדרש צעד המצאתי לצורך כך - במיוחד מקום בו מדובר בליקוטם של פירורי מידע ממקורות שונים - אין התמונה הכוללת מובנת מאליה, ולא ניתן לומר, כי אין באמצאה שבפטנט משום התקדמות אמצאתית.

אשר לנמען אליו מופנית שאלת ההתקדמות, הרי זהו, כאמור בחוק, "בעל המקצוע הממוצע", היינו, אדם... הבקיא ברזי התחום המדעי הרלבנטי, אולם אינו מפעיל כושר מחשבה אמצאתי. דמות פיקטיבית {או סבירה} זו עשויה להתמלא תוכן שונה בענף מקצועי או בתחום מדעי אלה או אחרים, בהתאם לאופי הטכני או המחקרי של אלה.

ההתקדמות הנדרשת, על-מנת שתהא בלתי-מובנת מאליה, אינה צריכה להיות גדולה: צעד אמצאתי אכן נדרש, אך די שיהיה צנוע וקטן; פשטות האמצאה אינה צריכה לשמש מכשול לתקפות הפטנט.

יש להיזהר מניתוח הידע הקודם תוך שימוש, ולו באורח בלתי-מודע, בידע החדש שהביא עימו הפטנט.
{ראה גם: עש"א (יר') 35096-09-10 Merck Sharp & Dohme Corp. נ' אוניפארם בע"מ, תק-מח 2012(2), 15949 (2012)}

ב- ת"א (מרכז) 5770-08-07 {אפקים נרחבים בניה והשקעות 1990 בע"מ ואח' נ' שאול חזקיאל ואח', תק-מח 2011(2), 9250 (2011)} נקבע על-ידי בית-המשפט כדלקמן:

"הכללים בדבר הוכחת פרסום קודם הונחו ב- ע"א 345/87hughes aircraft company נ' מדינת ישראל, פ"ד מד(4), 45, 102 (1990), והראשון שבהם, כי הפרסום צריך לכלול את האמצאה כולה, ולא שהתמונה תווצר מפסיפס של ידיעות מלוקטות ממסמכים שונים ונפרדים. אך ב- ע"א 4856/92 יעקב סניטובסקי נ' תעמס בע"מ, פ"ד נ(2), 509, 517 (1996) נקבע כי הפרסום צריך לכלול את עיקר האמצאה, שהוא החלק המהותי וההכרחי בפעולתה. לאו-דווקא את כל האמצאה כולה."

3.3 הלכה פסוקה
3.3.1 לבעל הפטנט מוקנית מכוח חוק הפטנטים הגנה קניינית
ת"א (ת"א-יפו) 2624-05 קליימן מטאור בע"מ ואח' נ' הדר דרור ואח', תק-מח 2012(1), 12818 (2012);

3.3.2 ההגנה המוענקת לבעל הפטנט חלה לא רק כלפי הפרה מילולית של האמור בו, אלא גם כלפי נטילת עיקר האמצאה הגלומה בפטנט, כלומר התוכן והמהות שלה
ת"א (ת"א-יפו) 2091/02Smith Kline Beecham P.L.C ואח' נ' אוניפארם בע"מ ואח', תק-מח 2006(3), 13407 (2006);

3.3.3 אי-התקדמות המצאתית ואי-פירוט דרכי ביצוע הרעיון
ע"ש (ת"א-יפו) 598/93 שוניה רוזנטל נ' רשם הפטנטים, תק-מח 96(3), 3682 (1996);

3.3.4 תביעת המערער בגין הפרת פטנט על-ידי המשיב נדחתה בנימוק שהפטנט אינו תקף מכיוון שאין בו "ניצוץ אמצאתי"
ע"א 259/71 משה רוטשילד נ' ישראל מישליבורסקי, פ"ד כו(2), 317 (1972);

3.3.5 צעד המצאתי - כתנאי להכרה באמצאה ככשירת פטנט
ע"א 433/82 אברהם בחרי ואח' נ' משה פדלון ואח', פ"ד לט(3), 533 (1985);

3.3.6 תביעה על הפרת פטנט והגנה של אי-תקפות הפטנט
ע"א 793/86 מיכאל פורת נ' צ.מ.ל. ציוד מודרני לרפואה, פ"ד מד(4), 578 (1990);

3.3.7 עילת הגנה כי האמצאה איננה "כשירת פטנט", עליה לכלול חידוש והתקדמות המצאתית לצורך רישום פטנט
ע"א 47/87{חסם מערכות הגנה אמינות בע"מ נ' אברהם בחרי, פ"ד מה(5), 194 (1991);

3.3.8 התקדמות המצאתית בעיני בעל המקצוע הממוצע
פטנט 136294 טבע תעשיות פרמצבטיות בע"מ נ' PHARMACIA & UPJOHN AB, תק-פט 2014(3), 169 (2014);

3.3.9 נוהג כללי יש להוכיח בראיות רבות וטובות, במיוחד כאשר מבקשים להוכיח "נוהג" שבא לסתור אזהרות מפורשות וליצור נורמת התנהגות שהיא, על פניה, פסולה
רע"א 2015/95, 3608Krone EG נ' ענבר פלסטיק משוריין, פ"ד נא(3), 548 (1996);

3.3.10 בכל הנוגע לתקפותו של הפטנט, לאחר שנרשם, רובץ נטל ההוכחה על הצד הטוען לאי-תקפות הפטנט
ת"א 236/79 בחרי ואח' נ' פדלון, פ"מ מג(א), 89 (1982);
ת"א 1290/57 אמריקאן סיאמניד נ' לפטיט,פ"מ מב 109 (1964);
ת"א 1003/51 פרק דיוויס נ' אביק,פ"מ ה 348(1952);
ע"א 56/59 אהרון שוורץ נ' רשם הפטנטים, פ"מ תשכ"א 85;
ת"א 779/64 שמעון אפטוביץ נ' יוסף אינטרטור,פ"מ תשנ"א 278 (1966);
ע"א 193/66 נורסוויק קומפני נ' ד"ר רלץ הבר, פ"מ סג 266(1968);
ת"א 1662/89 דפוס בארי נ' יוסף וולף, פ"מ תשנ"ה(ב), 265(1995).

4. סעיף 7 לחוק הפטנטים
4.1 הדין
סעיף 7 לחוק הפטנטים, התשכ"ז-1967 קובע:

"7. סייג למתן פטנטים
על-אף האמור בסעיף 2 לא יוענק פטנט על:
(1) תהליך לטיפול רפואי בגוף האדם;
(2) זנים חודשים של צמחים או בעלי חיים, זולת אורגניזמים מיקרו-ביולוגיים שלא הופקו מהטבע."

4.2 כללי
ב- ע"א 244/72 {פלנטקס בע"מ נ'THE WELLCOME FOUNDATION LTD , פ"ד כז(2), 29 (1973)} טענו המערערות כנגד תביעה על הפרת פטנט, כי שהאמצאה הנטענת בפטנט אינה כשירת פטנט; שהתביעות שבפטנט אינן מבוססות באופן הוגן על הגילוי כפי שתואר בפירוט; שהאמצאה הנטענת אין בה לא חידוש ולא צעד אמצאתי; שאין האמצאה הנטענת, בהיותה תהליך לריפוי בני-אדם, ראויה למתן פטנט.

בית-המשפט העליון פסק כי סעיף 7(1) לחוק הפטנטים, קובע מפורשות כי אין להעניק פטנט על תהליך רפואי בגוף האדם. כמו-כן, חוק הפטנטים אינו חל על פטנט שניתן לפני תחילתו, בכל הנוגע לכשירותו ולתקפו.

הכלל שאין להעניק פטנט על תהליך לטיפול רפואי בגוף האדם אינו כלל רצוי ואף אינו כלל הגיוני. אין סיבה, לא בדין ולא בהגיון, לראות תהליך לטיפול רפואי כבלתי-כשיר-פטנט.

אף בהנחה שאין להעניק פטנט על תהליך לטיפול רפואי אין הכלל הזה חל במקרה דנן.

השופט י' כהן טען כי אין לבטל כליל את האיסור על הענקת פטנט לתהליך טיפול בריפוי בני- אדם, אלא יש לשמרו, בהיקפו המצומצם, גם לגבי העניינים שעליהם חלה עדיין ביקורת הפטנטים.

אמצאה לפיה ייעשה שימוש בפעם הראשונה לטיפול בריפוי גוף אדם בחומר ידוע, תרכובת ידועה או מכשיר ידוע, היא כשירת פטנט. כאשר חומר, תרכובת או מכשיר כבר משמשים לטיפול בריפוי גוף אדם אין להעניק פטנט לממציא המגלה שימוש חדש ובלתי-ידוע עד אז לטיפול רפואי.

על-מנת לקבוע כי אמצאה שכל עיקרה הוא בגילוי תכונות חדשות בחומר ישן, הינה כשירת-פטנט, יש לברר אם ניתן להעניק פטנט על גילוי תכונות חדשות שבחומר מוכר המכשירות אותו למטרה חדשה, ואם עלה בידי בעל האמצאה לגלות תכונות שיש בגילויין משום חידוש וצעד אמצאתי.

גילוי תכונות חדשות בחומר נודע ומוכר המאפשרות את יישומו למטרה חדשה ומועילה, הינו כשיר-פטנט.

5. סעיפים 10-8 לחוק הפטנטים
5.1 הדין
סעיפים 10-8 לחוק הפטנטים, התשכ"ז-1967 קובעים:

"8. הפטנט לאמצאה אחת
פטנט יינתן על אמצאה אחת בלבד.
9. כל הקודם זוכה
נתבקש פטנט על אמצאה אחת על-ידי יותר ממבקש אחד, יינתן הפטנט עליה למי שביקש אותו קודם כדין.
10. דין-קדימה (תיקונים: התשנ"ה, התש"ס, התשס"ב, התשע"ב (מס' 2))
(א) הגיש בעל אמצאה בקשת פטנט בישראל על אמצאה שכבר הגיש עליה, הוא או מי שקדם לו בזכות בעלות, בקשה קודמת לפטנט במדינה חברה (להלן: "בקשה קודמת"), רשאי הוא לדרוש כי לעניין הסעיפים 4, 5 ו- 9 יראו את תאריך הבקשה הקודמת כתאריך הבקשה שהוגשה בישראל (להלן: "דין-קדימה"), אם נתמלאו כל אלה:
(1) הבקשה בישראל הוגשה תוך שנים-עשר חודש לאחר הגשת הבקשה הקודמת, ואם הוגשו יותר מבקשה קודמת אחת לאותו עניין - לאחר המועד שבו הוגשה המוקדמת שביניהן;
(2) דרישת דין הקדימה הוגשה לא יאוחר מחדשיים לאחר הגשת הבקשה בישראל;
(3) הוגשו לרשם, במועד שנקבע בתקנות, העתק הפירוט שהוגש עם הבקשה הקודמת, והשרטוטים שנלוו לו, והפירוט מאושר בידי רשות מוסמכת במדינה החברה שאליה הוגשה הבקשה הקודמת;
(4) נראה לרשם לכאורה, כי האמצאה המתוארת בבקשה הקודמת והאמצאה שעליה מבוקש פטנט בישראל - שוות בעיקרן.
(ב) היתה הדרישה לדין-קדימה מבוססת על יותר מבקשה קודמת אחת, ונתבע דין-קדימה על-סמך כל אחת מאותן הבקשות, יחולו הוראות סעיף-קטן (א) לגבי כל חלק וחלק של האמצאה לפי תאריך הבקשה הקודמת המוקדמת ביותר המתייחסת לאותו חלק.
(ג) היתה הדרישה לדין-קדימה מבוססת על חלק מבקשה קודמת אחת, יחולו הוראות סעיף-קטן (א) כאילו נתבע בחוץ-לארץ אותו חלק בבקשה קודמת נפרדת.
(ד) מותר לדרוש דין-קדימה לגבי חלק מבקשה לפטנט, ומשנעשה כן, יחולו הוראות סעיף-קטן (א) לגבי אותו חלק בלבד."

5.2 כללי
סעיף 10 לחוק הפטנטים קובע "דין-קדימה" ואינו למעשה אלא עיגון בחוק הישראלי של אמנת פריס בדבר הגנת הקניין התעשייתי משנת 1883, אשר גם ישראל חתומה עליה. לפי ההסדר, שנקבע שם ואומץ בסעיף 10 לחוק הפטנטים, מי שהגיש לראשונה וכדין באחת מארצות האיגוד בקשה לפטנט או מי שבא במקומו יהיה זכאי לדין-קדימה על בקשה שיגיש בארץ או בארצות אחרות לתקופה של שנים-עשר חודש, ויהיה רשאי לדרוש, כי לעניין סעיפים 4, 5, ו- 9 יראו את תאריך בקשת החוץ כתאריך הבקשה שהוגשה בישראל.

שילוב סעיף 9 בסעיף 10 לחוק מלמד, כי מי שהגיש בקשה כדין לרשום פטנט באחת מארצות האיגוד, יהיה זכאי לזכות קדימה על פני מבקש אחר גם בשאר הארצות החתומות במשך שנים-עשר חודשים, בהתמלא שאר התנאים הנקובים בסעיף 10.

למרות היותו של חוק הפטנטים טריטוריאלי בעיקרו, עולה מתוכו מגמה לשיתוף פעולה בינלאומי, ובלבד שקיימת אותה זיקה עניינית בין פטנט, שנרשם בישראל לפטנט, שנרשם במדינה אחרת. ובלשון דיני הפטנטים, הדרישה המהותית היא, שהבקשה הישראלית ובקשת החוץ {או להפך} תהיינה שוות בעיקרן.

אין דורשים זהות מילולית אלא זהות עניינית בלבד, והמבקש רשאי לכלול בבקשתו הנוספת תוספות ושכלולים, שפותחו לאחר תהליך הבקשה המקורית, ובלבד שאינם מרחיבים את תחום המונופולין שהוגדר בה.
{ע"א 520/80 פרץ רוזנברג נ' רוחמה רובינשטיין ו- 3 אח', פ"ד לח(1), 85 (1984)}

ב- ת"א (חי') 681/00 {סופר-פלסט בע"מ נ' סטרפלאסט תעשיות 1967 בע"מ ואח', תק-מח 2005(1), 2302 (2005)} נפסק:

"על-מנת שמוצר הרשום כמדגם בישראל יהיה מוגן גם במדינות אחרות, יש לרשום בגינו מדגם בכל מדינה בנפרד. כדי להתגבר על הקושי שמציב עיקרון הטריטוריאליות, נכרתו במהלך השנים מספר הסכמים ואמנות בינלאומיות, המאפשרים רישום זכויות קניין רוחני במספר מדינות במקביל. ראו בהקשר לדיני פטנטים, למשל, סעיף 10 לחוק הפטנטים, וכן: חוק לתיקון דיני הקניין הרוחני (התאמה להוראות הסכם הטריפס), התש"ס-1999. מכוח העיקרון הכללי עולה, כי כוחו של פטנט שנרשם בכל אחת מהמדינות ככוחו של הריבון באותה מדינה. אפילו נרשמו פטנטים מקבילים במספר רב של מדינות, הרי תוקפו של הפטנט נקבע על-ידי כל אחת מהמדינות בנפרד, לפי דיניה היא (דברים שגם אמרתי ב- בש"א (חי') 4458/04 דן וייס נ' זומריס, פורסם באתר האינטרנט נבו (31.03.04))."

ב- ת"א (חי') 292/03 {דן וייס ואח' נ' יונה זומריס ואח', תק-מח 2004(1), 9533 (2004)} נפסק:

"אין מחלוקת לגבי תחולת עיקרון הטריטוריאליות בכל הקשור לדיני פטנטים. פטנטים נרשמים במדינות השונות מכוח דברי החקיקה המיוחדים לכל אחת מהמדינות, בכפוף להוראות אמנות בין-לאומיות, כפי שיושמו בדין המקומי, ראו, למשל, סעיף 10 לחוק הפטנטים, וכן: חוק לתיקון דיני הקניין הרוחני (התאמה להוראות הסכם הטריפס), התש"ס-1999. מכוח העיקרון הכללי עולה, כי כוחו של פטנט שנרשם בכל אחת מהמדינות ככוחו של הריבון באותה מדינה. אפילו נרשמו פטנטים מקבילים במספר רב של מדינות, הרי תוקפו של הפטנט נקבע על-ידי כל אחת מהמדינות בנפרד, לפי דיניה היא.
בית-המשפט בישראל אינו יכול לקבוע דבר באשר לפטנט זר, אפילו הוא מקביל לפטנט ישראלי, ובאותה מידה אין בית-המשפט הזר יכול להורות במישרין לגבי פטנטים שנרשמו במרשם הישראלי. במובן זה הדברים דומים לרישום במרשם המקרקעין. גם כאן אין בית-המשפט הזר יכול להורות לרשמי המקרקעין בישראל, במישרין, לגבי תקפות המרשם המקומי או טעויות שנפלו בו.
אין בדברים שנאמרו עד כאן כדי למנוע מבתי-המשפט דיון בעובדות או במחלוקות שהכרעה בהן נחוצה לצורך קביעת תוקף של פטנט שנרשם במדינה זו או אחרת. ובישום לענייננו: בית-המשפט בישראל יכול להכריע במחלוקת העובדתית שהובאה בפניו לעניין גזל הסוד המסחרי או יותר נכון בשאלות הנוגעות לבעלות במידע ששימש יסוד לבקשת הפטנט שבמחלוקת. בית-המשפט כאן יכול להכריע בשאלה מי הגה לראשונה את העובדות המתוארות בבקשת הפטנט, מי תרם מכשרונו ומידיעותיו לצורך ההתקנים המתוארים והנתבעים שם. השאלה מה הנפקות העובדתית/משפטית מההכרעה במחלוקת הבסיסית או העיקרית תלויה, כמובן, במשפט המהותי והדיוני של הפורום הדן בתביעה.
פלוני, שהוא בעלים של אמצאה כשירת פטנט יכול להגיש בקשה לפטנט בישראל ובמספר רב נוסף של מדינות. זהו עניין שבשגרה. בעולם של הכפר הגלובלי, ההולך ומצטמצם, נהוג בדרך-כלל להגיש בקשות לפטנט במספר רב יחסית של מדינות, שאלמלא כן אין כל משמעות מעשית להגנה על הקניין הרוחני הבא לידי ביטוי בבקשת הפטנט. מכך עדיין לא נובע, שבמקרה של מחלוקת באשר לקניין בידע שביסוד האמצאה, יש חובה להתדיין בכל אחת מהמדינות בה הוגשה בקשה לפטנט. די בהכרעה באחת המדינות, בדרך-כלל באותה מדינה שלה מירב הזיקות לעניין, כדי שזו תחייב את בעלי הדין, על-סמך העקרונות הרגילים של מעשה בית-הדין והשתק פלוגתא, ותביא לישום ההכרעה בכל אחת מהמדינות השונות, בהתאם לדינים הפורמליים המחייבים בכל אחת מהן."

6. ההליכים למתן פטנט -בקשת פטנט - סעיפים 34-11 לחוק הפטנטים
6.1 הדין
סעיפים 34-11 לחוק הפטנטים, התשכ"ז-1967, קובעים:

"11. הגשת בקשה לפטנט (תיקונים: התשע"ב, התשע"ב (מס' 2))
(א) בקשת פטנט תוגש לרשות בדרך ובצורה שנקבעו ובצירוף האגרה שנקבעה, למעט אגרה בעד פרסום; הבקשה תכלול את שם המבקש, מען למסירת מסמכים בישראל ופירוט האמצאה; כמו-כן יוגש ללשכה עותק של הבקשה על גבי התקן המשמש לאחסון חומר מחשב, כפי שיורה הרשם; לעניין זה, "חומר מחשב" - כהגדרתו בחוק המחשבים, התשנ"ה-1995.
(ב) היה המבקש אדם שאיננו הממציא, יודיע בבקשה כיצד היה לבעל האמצאה.

12. הפירוט (תיקונים: התשנ"ה, התשע"ב)
(א) הפירוט יכלול שם שיש בו כדי לזהות את האמצאה, את תיאורה, עם שרטוטים לפי הצורך, וכן תיאור דרכי הביצוע של האמצאה שעל-פיו יוכל בעל המקצוע לבצעה.
(ב) לעניין סעיף-קטן (א), אמצאה שעניינה חומר ביולוגי או הליך לייצור חומר ביולוגי או אמצאה הכרוכה בשימוש בחומר ביולוגי, והחומר הביולוגי הופקד במוסד הפקדה, יכול שחלק מתיאור האמצאה או מדרכי ביצועה, ייעשו על-ידי הפניה להפקדה שנעשתה, הכל בדרך ובתנאים שיקבע שר המשפטים באישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת.
לעניין סעיף זה:
"חומר ביולוגי" - חומר ביולוגי שאינו זמין לציבור ושלא ניתן לתארו בדרך שעל-פיה יוכל בעל מקצוע לבצע את האמצאה, ובלבד שהחומר הביולוגי הוא בעל יכולת שכפול או שעתוק, בין באופן עצמאי ובין בתא פונדקאי מהחי או מהצומח;
"מוסד הפקדה" - מוסד שהוכר כרשות הפקדה בינלאומית לפי סעיף 7 לאמנת בודפשט, או מוסד שהרשם הכיר בו לעניין סעיף זה, והודעה על-כך פורסמה ברשומות;
"אמנת בודפשט" - אמנת בודפשט בדבר הכרה בינלאומית בהפקדת חייקטים למטרת הליכי פטנטים, שנחתמה ביום 28 באפריל 1977 כפי שתוקנה ביום 26 בספטמבר 1980; האמנה מופקדת לעיון הציבור ברשות.

13. התביעות (תיקון התשנ"ה)
(א) הפירוט יסתיים בתביעה או בתביעות המגדירות את האמצאה, ובלבד שכל תביעה כאמור תהא נובעת באופן סביר מהמתואר בפירוט.
(ב) ניתן לבטא בתביעה יסוד מיסודותיה של האמצאה כאמצעי או כצעד לעשיית פעולה מסויימת ואין צורך לפרט את המבנה, החומר או הפעולות הדרושות לעשייתה של אותה פעולה; רואים תביעה שבוטאה כאמור כאילו פורטו בה המבנה, החומר או הפעולות הנוגעות בדבר כפי שתוארו בפירוט.

14. אישור הגשה
הוגשה הבקשה בדרך שנקבעה, יאשר הרשם למבקש בהקדם האפשרי את דבר הגשתה ואת תאריך הגשתה.

15. תאריך הבקשה (תיקון התשע"ב)
תאריך בקשת הפטנט יהא הזמן שבו הוגשה לראשונה לרשות, אף אם היה פגם בצורתה; אולם אם לא פורטה בה לכאורה כל אמצאה, או לא פורט שם המבקש או לא שולמה האגרה המשתלמת בעד הגשת הבקשה - יהא תאריך הבקשה הזמן שבו נתמלאו הדרישות האמורות.

16. פרסום דבר הגשת הבקשה (תיקונים: התשנ"ה, התשס"ב, התשע"א, התשע"ב, התשע"ב (מס' 2))
(א) הרשם יפרסם באינטרנט, סמוך ככל האפשר לאחר הגשת הבקשה ברשות, את שם האמצאה שעליה נתבקש פטנט, את שם המבקש, את מספר הבקשה ואת תאריך הבקשה, ואם נתבע דין-קדימה - את המדינה החברה בה הוגשה הבקשה הקודמת, את תאריך הגשתה ואת מספרה או סימן זיהוי אחר שניתן לה על-ידי הרשות שאליה הוגשה וכן פרטים נוספים שקבע שר המשפטים באישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת.
(ב) הוגשה הבקשה לדין-קדימה לאחר שכבר נתפרסם דבר הבקשה לפי סעיף-קטן (א), יפורסם דבר הבקשה שנית בצירוף הפרטים הנוספים.
(ג) שר המשפטים יקבע בצו את תחילת תקפו של סעיף זה.

16א. פרסום הודעה בדבר פתיחת תיקי בקשות לעיון הציבור (תיקון התשע"ב (מס' 2))
(א) הרשם יפרסם הודעה באינטרנט, כאמור בסעיף 166א, סמוך ככל האפשר לאחר המועד הקובע, ובה רשימה של בקשות שכל המסמכים הנוגעים להן יהיו פתוחים לעיון הציבור באופן מקוון, ממועד הפרסום ואילך (בסעיף זה: "ההודעה"); ואולם לא יפרסם הרשם בהודעה כאמור:
(1) בקשה שסורבה או בוטלה לפני המועד הקובע;
(2) בקשה שדבר קיבולה פורסם לפי סעיף 26 לפני המועד הקובע.
(ב) על-אף האמור בסעיף-קטן (א), ההודעה לעניין בקשה שהיא בקשה בין-לאומית כהגדרתה בסעיף 48א, תפורסם בתוך 45 ימים מהמועד שבו קיים המבקש את הוראות סעיף 48ד.
(ג) לעניין סעיף זה, "המועד הקובע" - 18 חודשים מיום הגשת הבקשה ללשכה, ולעניין בקשה שנדרש לגביה דין-קדימה - 18 חודשים מתאריך הבקשה הקודמת כמשמעותה בסעיף 10(א), או 18 חודשים מתאריך הבקשה הקודמת המוקדמת ביותר כאמור בסעיף 10(ב), לפי העניין.

סימן ב': בחינת הבקשה וקיבולה
17. קיבול הבקשה (תיקונים: התשנ"ה, התשס"ב, התשע"א, התשע"ב)
(א) הבוחן יבחן אם הבקשה עונה על כל אלה:
(1) האמצאה שבה כשירה לפטנט לפי פרק ב';
(2) קויימו הוראות סימן (א) של פרק זה;
(3) (נמחקה).
(א1) הבוחן יקבל את הבקשה אם שוכנע כי נתקיימו הוראות סעיף זה; קיבל את הבקשה יודיע על-כך למבקש; בהודעה יצויין מועד הקיבול.
(א2) לבקשת המבקש, יפיק הבוחן לגבי בקשה, דו"ח במתכונת של דו"ח חיפוש בין-לאומי, כהגדרתו בסעיף 48א.
(ב) על-אף האמור בסעיף-קטן (א)(1), אין חובה לבחון אם האמצאה נטולת כשירות לפי סעיף 4(2).
(ג) בקשה שנתקיימו לגביה התנאים המפורטים להלן, רואים אותה כאילו נתקיימו לגביה הוראות סעיף 4, 5, 8, 12 ו- 13:
(1) המבקש הגיש בקשה למתן פטנט על אותה אמצאה (בסעיף זה: "בקשה מקבילה") וקיבל את הפטנט, במדינה ששמה מופיע ברשימה שפרסם הרשם ברשומות (בסעיף זה: "פטנט מקביל"), ונתקיים אחד מאלה:
(א) עבור בקשת הפטנט בישראל נדרש כדין דין-קדימה, מכוח הבקשה המקבילה, לפי סעיף 10:
(ב) עבור הבקשה המקבילה נדרש, על-פי הדין החל עליה, דין-קדימה מכוח בקשת הפטנט בישראל;
(ג) עבור בקשת הפטנט בישראל נדרש כדין דין-קדימה מכוח בקשה אחרת להגנה שהוגשה במדינה החברה, ומכוחה של הבקשה האחרת נדרש דין-קדימה עבור הבקשה המקבילה, על-פי הדין החל עליה;
(2) המבקש ביקש, בכתב, להחיל על בקשתו לפטנט את הוראות סעיף-קטן זה;
(3) המבקש המציא לרשות תרגום התביעות שבפטנט המקביל, לשפה שבה הוגשה הבקשה בישראל;
(4) התביעה או התביעות שבבקשה זהות לתביעות שבפטנט המקביל, אך הבקשה יכולה לכלול תביעות במספר קטן ממספר התביעות שבפטנט המקביל;
(5) המבקש הגיש תיאור ושרטוטים הזהים לאלה שבפטנט המקביל או תיאור ושרטוטים כאמור בסעיף 12.
(ד) הרשם, וכן הממונה על הבוחנים או סגנו, רשאים שלא לקבל את הבקשה, אם קבעו על יסוד החומר העומד לרשותם או שהומצא להם במהלך הליכי הבחינה, כי הבקשה אינה מקיימת אחר הוראות הסעיפים המפורטים בסעיף-קטן (ג) או כי קיים טעם מיוחד אחר שלא לקבל את הבקשה.
(ה) מתקיימים הליכים לביטול הפטנט המקביל או מתקיימים הליכי התנגדות למתן הפטנט המקביל מחוץ לישראל, יודיע על-כך המבקש לרשם, לא יאוחר ממועד מתן הפטנט בישראל.
(ו) לעניין סעיף זה, "מדינה" - לרבות קבוצה של מדינות המקיימת מערכת משותפת של הענקת פטנטים.

18. אמצעי בחינה נוספים (תיקונים: התשנ"ה, התשע"ב, התשע"ב (מס' 2))
(א) הבוחן ישתמש באמצעי בחינה נוסף, אחד לפחות, מבין אלה:
(1) רשימת האסמכתאות שעליהן הסתמכו רשויות הפטנטים בכל מדינת-חוץ בבדיקת בקשה לפטנט על אותה אמצאה שהוגשה במדינת-החוץ בידי המבקש או מי שקדם לו בזכות הבעלות על האמצאה;
(2) רשימה של פרסומים שפורסמו לפני תאריך הבקשה, הידועים למבקש והנוגעים במישרין לאמצאה;
(3) עותקים של פרסומים ואסמכתאות שהמבקש חייב בהמצאת רשימתם לפי סימן זה, במידה שידרוש זאת ממנו הבוחן;
(4) עותקים של פרסומים ואסמכתאות שאוזכרו בפרסומים או באסמכתאות שהמבקש חייב בהמצאתם לפי סימן זה במידה שידרוש זאת ממנו הבוחן;
(5) העברת פירוט הבקשה, לשם חיפוש חומר המאפשר לרשות את הבחינה, למוסד בישראל או מחוצה לה, שעימו התקשרה הרשות לפי כל חוק בחוזה שערך הרשם והכולל סעיף בדבר שמירה בסוד של כל בקשת פטנט ואי-גילוי ידיעה לפי סעיף 165.
(ב) לשם קיום הוראות סעיף-קטן (א):
(1) ידרוש הבוחן מהמבקש להמציא לו את המסמכים המפורטים בסעיף-קטן (א)(1) ו- (2), ורשאי הוא לדרוש מהמבקש להמציא לו את המסמכים המפורטים בסעיף-קטן (א)(3) ו- (4);
(2) רשאי הבוחן לדרוש מהמבקש להעביר את פירוט הבקשה לשם חיפוש כאמור בסעיף-קטן (א)(5);
(3) רשאי הבוחן להשתמש במסמכים המפורטים בסעיף-קטן (א)(1) עד (4), אף אם הומצאו לו על-ידי אדם אחר שאינו המבקש, ולעניין סעיף-קטן (א)(2) אף אם לא היו ידועים למבקש; מסמכים כאמור יוגשו על-ידי אדם שאינו המבקש אם טרם חלפו חודשיים מיום מענה המבקש לדרישה לפי פסקה (1).

18א. חובת המבקש לעדכן את הרשות (תיקונים: התשנ"ה, התשע"ב)
עד לקיבול הבקשה, חייב המבקש לעדכן את הרשות על כל שינוי שחל ברשימת האסמכתאות או הפרסומים כאמור בסעיף 18, אם השינויים האמורים הובאו לידיעתו או לידיעת בא-כוחו.

18ב. הודעה על מוסדות המסייעים בבחינה (תיקונים: התשנ"ה, התשע"ב, התשע"ב (מס' 2))
הרשם יפרסם ברשומות הודעה על המוסדות שאיתם התקשרה הרשות לפי סעיף 18(א)(5) ועל סוגי הבקשות שלגביהן בכוונתו להשתמש באמצעים המפורטים בסעיף האמור.

18ג. אמצעי אכיפה לעניין הליכי הבחינה (תיקונים: התשנ"ה, התשע"ב)
נמסר בתשובת המבקש לדרישה על-פי סעיף 18 פרט מטעה, או שהמבקש לא עדכן ביודעין את הרשות על כל שינוי משמעותי ברשימת האסמכתאות או הפרסומים שהוא חייב בעדכונן לפי הוראות סעיף 18א, וניתן פטנט על הבקשה, או שהבקשה קובלה:
(1) רשאים בית-המשפט או הרשם, בהליך המתקיים בפניהם, לעשות אחד או יותר מאלה:
(א) לבטל את הפטנט או לא לתת פטנט;
(ב) לתת רישיון לניצול הפטנט לכל החפץ בו כאילו בית-המשפט או הרשם בא במקומו של בעל הפטנט, בתנאים שייקבעו בהסכמה בין הצדדים, ובהיעדר הסכמה בידי הרשם או בית-המשפט, לפי העניין;
(ג) להורות על קיצור תקופת הפטנט.
(2) בית-המשפט רשאי להטיל, על מוסר הפרט המטעה או על מי שביודעין לא עדכן את רשימת האסמכתאות או הפרסומים לפי העניין, קנס כאמור בסעיף 61(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

19. דחיית הבחינה (תיקון התשע"ב (מס' 2))
לא נמצאה האמצאה, כולה או מקצתה, כשירה לפטנט, בשל קיומה של בקשה קודמת שעדיין לא פורסמה לפי סעיף 16א, רשאים הרשם או בוחן - וחייבים הם אם נתבקשו לעשות כן על-ידי המבקש שבקשתו לא נמצאה כשירה כאמור - להורות כי בחינת הבקשה המאוחרת תידחה עד לאחר פרסום הבקשה הקודמת לפי סעיף 16א או לבקשת המבקש - עד לאחר פרסום הבקשה הקודמת לפי סעיף 26 או עד לדחיית הבקשה הקודמת.

19א. הקדמת בחינה (תיקון התשע"ב (מס' 2))
(א) מבקש שיש לו נימוקים סבירים לכך רשאי להגיש לרשם בקשה מנומקת, בצירוף תצהיר לתמיכה בעובדות, לבחינת הבקשה על-אתר; יראו כל אחד מאלה, בין השאר, כנימוק סביר:
(1) גילו המתקדם או מצבו הרפואי של המבקש;
(2) הודעה של הרשם בדבר אפשרות להקדים את הבחינה בשל בחינת בקשה מקבילה בתנאים ובמדינות שעליהם הודיע הרשם;
(3) אדם אחר התחיל לנצל את האמצאה הנתבעת בתביעה של בקשת הפטנט, בלא רשותו של מבקש הפטנט, או שיש ביסוס לחשש שהוא יעשה כן;
(4) חלוף הזמן מאז הוגשה הבקשה לרשות לפי סעיף 15 או מיום כניסתה לשלב הלאומי לפי סעיף 48ד ארוך באופן בלתי-סביר, ובכלל זה ארוך באופן משמעותי לעומת המועד שחלף עד לתחילת הבחינה של בקשות אחרות מאותו סוג;
(5) טובת הציבור;
(6) יש נסיבות מיוחדות המצדיקות זאת.
(ב) הגיש מבקש בקשה לארכה או להשהיה בבחינת בקשת הפטנט שביקש לבחון על-אתר - תוחזר בקשת הפטנט לבחינה לפי הסדר הרגיל, אלא-אם-כן מצא הרשם, לעניין ארכה, כי היא נדרשת מסיבות שלמבקש או לבא-כוחו אין שליטה עליהן או יכולת למנוע אותן.
(ג) אדם שאינו המבקש, אינו קשור עם המבקש ואינו פועל מטעמו, רשאי להגיש לרשם בקשה מנומקת, בצירוף תצהיר לתמיכה בעובדות, לבחינה על-אתר של בקשה שפורסמה לפי סעיף 16א, בהתקיים אחד מאלה:
(1) יש ביסוס לחשש כי בחינת בקשת הפטנט לפי סדר ההגשה תגרום למגיש הבקשה לבחינה על-אתר לפי סעיף-קטן זה, העוסק בתחום האמצאה, לדחות פיתוח או ייצור של מוצר או תהליך הנתבע בבקשת הפטנט;
(2) חלוף הזמן מאז הוגשה הבקשה לרשות לפי סעיף 15 או מיום כניסתה לשלב הלאומי לפי סעיף 48ד ארוך באופן בלתי-סביר, ובכלל זה ארוך באופן משמעותי לעומת המועד שחלף עד לתחילת הבחינה של בקשות אחרות מאותו סוג;
(3) טובת הציבור;
(4) יש נסיבות מיוחדות המצדיקות.
(ד) בקשה כאמור בסעיף-קטן (א) או (ג) תוגש ללשכה בצירוף האגרה שנקבעה, אם נקבעה, ותכלול את שם מגיש הבקשה ומען למסירת מסמכים בישראל.
(ה) מצא הרשם כי התקיימו התנאים האמורים בסעיף-קטן (א) או (ג), תיערך הבחינה סמוך ככל האפשר למועד הגשתה של הבקשה לבחינה, בכפוף לתשלום האגרה שנקבעה בעד בחינה כאמור, אם נקבעה, ובלבד שאם היתה הבקשה בקשה בין-לאומית שנכנסה לשלב הלאומי, לא תחל הבחינה בטרם חלפו 30 חודשים מיום הגשת הבקשה או ממועד הבקשה הקודמת, אם התבקש דין-קדימה, לפי המוקדם; בחינת הבקשה תבוצע במהירות האפשרית.
(ו) על-אף האמור בסעיף-קטן (ב) ובסעיף 164, בבחינת בקשת פטנט שהוגשה לגביה בקשה לפי סעיף-קטן (ג), לא תינתן למבקש אפשרות להשהיית הבחינה, ולא יינתנו ארכות, אלא-אם-כן מצא הרשם שהארכה נדרשת מסיבות שלמבקש או לבא-כוחו אין שליטה עליהן או יכולת למנוע אותן.
(ז) קובלה בקשה שנבחנה כאמור בסעיף זה, יצויין דבר בחינתה בפרסום לפי סעיף 26 ובפנקס, וכן יצויינו תאריך עריכת הבחינה ותאריך ומספר הבקשה מאותו סוג, על-פי הסיווג הנהוג ברשות, שנבחנה בתכוף לפני הבחינה המוקדמת לפי סעיף זה.
(ח) אין בהוראת סעיף זה לגרוע מסמכות הרשם או בוחן לפי סעיף 19.

20. הודעה על ליקויים
ראו הרשם או בוחן כי אמצאה אינה כשירה לפטנט או שהבקשה אינה ממלאה אחר ההוראות שבסימן א' לפרק זה, יודיעו למבקש על העילה לאי-כשירות האמצאה או על הליקויים שבבקשה.

21. תיקון ליקויים
לא סילק המבקש, תוך זמן שנקבע בתקנות, את העילה לאי-כשירות האמצאה לפטנט או לא תיקן את הליקויים שהודיעו לו עליהם לפי סעיף 20, יסרב הרשם לקיבול הבקשה.

21א. דיון מחדש על סירוב לקיבול הבקשה (תיקון התשנ"ה)
סירב הרשם לקיבול הבקשה לפי סעיף 21, רשאי הוא, על-פי בקשת המבקש לדון מחדש בדבר הסירוב, ובלבד שהבקשה תוגש עד לתום 12 חודשים מהיום שבו סירב הרשם לקיבול כאמור.

21ב . ביטול בקשת פטנט (תיקון התשנ"ה)
עד למתן הפטנט רשאי המבקש לבטל את בקשתו לפטנט; ואולם רשאי הרשם לבטל את הביטול בתנאים שקבע, ובלבד שנוכח כי הבקשה בוטלה שלא כדין.

22. תיקון הפירוט
המבקש רשאי בכל עת לפני קיבול הבקשה, בין בעקבות הודעה לפי סעיף 20 ובין מיוזמתו, לתקן את הפירוט שבבקשתו.

23. תאריך הבקשה לאחר תיקונים (תיקון התשע"ב)
הוכנסו בפירוט תיקונים בעלי אופי מהותי, רשאי הרשם לקבוע לעניין הסעיפים 4, 5 ו- 9:
(1) אם ניתן להבחין בין אותם תיקונים לבין הפירוט הקיים - כי תאריך התיקונים הוא התאריך שבו הוגשו לרשות;
(2) אם לא ניתן להבחין בין התיקונים לבין הפירוט הקיים - כי תאריך הבקשה כולה הוא התאריך שבו הוגשו התיקונים לרשות.

24. חלוקת הבקשה (תיקון התשנ"ה)
(א) כל עוד לא קובלה הבקשה, זכאי המבקש לדרוש שהיא תחולק לבקשות אחדות.
(ב) נכללו בבקשה יותר מאמצאה אחת, רשאי הרשם, כל עוד לא קיבל את הבקשה, להורות למבקש לחלק את בקשתו.
(ב1) (1) בסעיף-קטן זה:
"הבקשה הנבחנת" - בקשה לפטנט הנבחנת לפי סעיף-קטן זה;
"הבקשה האחרת" - בקשה לפטנט שאינה הבקשה הנבחנת ושתאריכה, לעניין סעיף 9, קודם לבקשה הנבחנת לגבי חלק מהבקשה הנבחנת;
(2) הרשם רשאי להורות על חלוקת הבקשה הנבחנת, על חלוקת הבקשה האחרת או על חלוקה של שתיהן, או על מחיקתן של מקצת התביעות בכל אחת מהבקשות כאמור, הכל לפי בחירת המבקש לגבי בקשתו אם נתקיימו בבקשה הנבחנת כל אלה:
(א) האמצאה שהיא נושא הבקשה הנבחנת לא נמצאה כשירה לפטנט, במלואה או בחלקה, בשל קיומה של הבקשה האחרת;
(ב) דבר קיבולה של הבקשה האחרת טרם פורסם לפי סעיף 26;
(ג) האמצאה נושא הבקשה האחרת לא נמצאה כשירה לפטנט, במלואה או בחלקה, בשל קיומה של הבקשה הנבחנת.
(ג) בכפוף להוראות סעיף 23 יהא תאריכה של כל אחת מהבקשות שהופרדו לפי סעיף זה כתאריך הבקשה שחולקה.

25. סכסוך בין מבקשים
הוגשה בקשה על-ידי יותר ממבקש אחד ושוכנע הרשם כי הטיפול בבקשה מתעכב עקב חילוקי-דעות שנפלו בין המבקשים, רשאי הוא לפעול על-פי יזמתם של חלק מהם, בתנאים שקבע, ובלבד שיוזמי הפעולה מסרו למבקשים שאינם צד לה הודעה על כל הליך שלפני הרשם ועל כל תיקון שיוכנס בפירוט; אולם לא יזדקק הרשם לדרישה לבטל בקשה אלא בהסכמת כל המבקשים.

26. פרסום קיבול הבקשה (תיקונים: התשנ"ה, התשס"ב, התשע"א, התשע"ב, התשע"ב (מס' 2))
(א) קובלה בקשה לפי סימן זה, יפרסם הרשם באינטרנט את דבר הקיבול.
(ב) הפרסום יכלול:
(1) שם האמצאה וסוגה לפי הסיווג הנהוג ברשות;
(2) שם המבקש;
(3) תאריך הבקשה;
(4) אם נדרש לגבי הבקשה דין-קדימה - המדינה החברה שבה הוגשה הבקשה הקודמת, תאריך הגשתה, מספרה או סימן זיהוי אחר שניתן לה על-ידי הרשות שאליה הוגשה;
(5) (נמחקה);
(6) המען בישראל למסירת הודעות למבקש, כפי שנמסר לרשם;
(7) כל פרט אחר הנוגע לעניין ונראה לרשם כי ראוי לכללו בפרסום.

27. (בוטל)

28. קיבול הבקשה כחומר ראיה
קיבול הבקשה ישמש ראיה מכרעת כי נכללה בה אמצאה אחת בלבד וכי נתמלאו בה ההוראות בדבר צורתם של הבקשה, הפירוט והשרטוטים.

29. תיקון הפירוט לאחר קבלה
לאחר קיבול בקשתו לפי סימן זה, רשאי המבקש לתקן את הפירוט שבבקשתו בדרך הקבועה בסימן ג' לפרק ד' כאילו היה בעל-פטנט.

סימן ג': התנגדות למתן פטנט
30. מועד ההתנגדות למתן פטנט
תוך שלושה חודשים מיום פרסום הבקשה לפי סעיף 26 רשאי כל אדם, על-ידי מסירת הודעה בכתב לרשם, להתנגד למתן הפטנט.

31. עילות ההתנגדות
ואלה עילות ההתנגדות למתן פטנט:
(1) קיימת סיבה שלפיה היה הרשם מוסמך לסרב לקיבול בקשת הפטנט;
(2) האמצאה אינה כשירת פטנט לפי סעיף 4(2);
(3) המתנגד, ולא המבקש, הוא בעל האמצאה.

32. סמכות הרשם בהתנגדות
(א) הרשם רשאי לקבל את ההתנגדות, כולה או מקצתה, לדחותה או להשתמש לגבי הבקשה בסמכויותיו לפי סעיפים 18, 23 ו- 24.
(ב) דרש הרשם לחלק את הבקשה, לא יפרסם, לפי סעיף 26, את הבקשות שהופרדו.

33. דיון בטענת בעלת האמצאה
(א) הוגשה התנגדות שעילתה כאמור בסעיף 31(3), רשאי המתנגד לבקש כי הפטנט יוענק לו, והרשם רשאי - בנוסף לכל סעד אחר - ליתן את הפטנט למי שהוכיח כי הוא בעל האמצאה.
(ב) בהליכים לפי סעיף זה רשאי הרשם לצרף כל אדם שיש לו, לדעת הרשם, עניין בדבר.

34. סמכות הרשם לאחר ביטול ההתנגדות
הוגשה התנגדות כדין לפי סעיף 30 ובוטלה לאחר מכן, רשאי הרשם שלא לתת את הפטנט המבוקש, אם אגב ההתנגדות נתגלה לו חומר שלפיו לא היה מקום לקבל את הבקשה מלכתחילה."

6.2 סעיפים 13-12 לחוק הפטנטים
ב- רע"א 6025/05 {Merck & Co. Inc ואח' נ' טבע תעשיות פרמצבטיות בע"מ ואח', תק-על 2011(2), 1602 (2011)} נקבע כי על-פי סעיף 13 לחוק הפטנטים, כאשר המחלוקת המשפטית נוגעת למונופול או להיקפו - היקף ההגנה על האמצאה ייקבע בהתאם לתביעות המגדירות אותה, כאשר כתב הפירוט כמשמעותו בסעיף 12 לחוק הפטנטים, ישמש ככלי עזר פרשני להבנת מהותן של התביעות {ראה: ע"א 2972/95 וולף ושות' בע"מ נ' דפוס בארי שותפות מוגבלת, פ"ד נג(3), 472, 477 (1999)}.

בתוך כך, אמנם יש לקרוא את מסמכי הפטנט כמכלול לשם הבנת מהות האמצאה והיקפה, אך ההגנה הניתנת מכוח הפטנט מוגבלת להיבטים של האמצאה המנויים בתביעות בלבד. מכאן, שכתב הפירוט אינו יכול להוסיף הגנה על פרטים שלא צויינו בתביעות הפטנט.

ההגנה המונופוליסטית לא תינתן מעבר למוגדר בתביעות עצמן. עיקרון זה משקף את האינטרס הציבורי, שכן הוא מאפשר ודאות באשר להיקף ההגנה המוענקת במסגרת הפטנט, ושימוש על-ידי הציבור באותם הרכיבים באמצאה שאינם מוגנים לצורך המשך מחקר ופיתוח. ודאות זו עומדת בלב האיזון העדיף שבין האינטרס הציבורי בעידוד מחקר ופיתוח בדרך של מתן הגנה קניינית על הפיתוח, לבין האינטרס הציבורי לעידוד המחקר והפיתוח באמצעות תחרות וחילופי רעיונות.

ב- ת"א (מרכז) 47000-02-12 {משה לביא ואח' נ' צח עוז מזגנים בע"מ ואח', תק-מח 2012(3), 13517 (2012)} סוכמה ההלכה:

"ב- ע"א 345/87 hughes aircraft company נ' מדינת ישראל, פ"ד מד(4), 45 (02.07.90) (להלן: "עניין יוז"), נקבעו מבחנים לקביעת היקף ההגנה על "עיקרה של האמצאה" הגלומה בפטנט. בית-המשפט העליון פירט בעניין יוז כללים פרשניים אשר יסייעו לקבוע מהו 'עיקר האמצאה', ומהו היקף ההגנה המוענק להמצאה על-פי הקבוע בחוק הפטנטים. כך סוכמה ההלכה בפסקה 34 בפסק-דינו של בית-המשפט העליון ב- ע"א 8802/06 אוניפארם בע"מ נ'Smith Kline Beecham PLC, פורסם באתר האינטרנט נבו (18.05.12):
'הטקסט המגדיר את הפטנט מקרין על היקף ההגנה הקניינית המוענקת לבעל הפטנט. הוא משליך על זכויותיו של בעל הפטנט כלפי כולי עלמא, ועל היקף האיסור לנצל את האמצאה על-ידי אחרים. גישת הפסיקה הישראלית לפירוש מסמכי פטנט מבקשת, מצד אחד, להעניק לבעל הפטנט הגנה מלאה על אמצאתו, ובצידה, ליצור מידת וודאות ראויה בקרב אלה העוסקים בתחום הרלבנטי. בה בעת, ניכרת נטיה להימנע מנקיטת עמדה פרשנית רחבה מדי בהגדרת ההגנה על הפטנט בשל אופייה המונופוליסטי.'
(עניין צוק אור, בעמ' 681)
על רקע הגישה האמורה, התגבשו מספר עקרונות וכללים לפרשנות פטנט, עליהם נימנים העקרונות הבאים: ראשית, ההגנה הקניינית הראויה על האמצאה מחייבת לפרוש הגנה על גרעין האמצאה. על-כן, אין לאפשר פגיעה באמצאה באמצעות עקיפה טכנית של הניסוח המילולי של הפטנט. במקרים בהם מוצר מתחרה פועל פעולה זהה לזו של האמצאה המוגנת בפטנט, תתהווה הפרה של הפטנט גם בהיעדר זהות טכנית מוחלטת בין המוצר המפר ובין האמצאה. עיקרון זה מעוגן בסעיף 49(א) לחוק הפטנטים, עליו עמדנו לעיל ...
שנית, על-פי סעיף 13 לחוק הפטנטים, היקף ההגנה על האמצאה נקבע בהתאם לתביעות המגדירות את האמצאה, ולא על-פי כתב הפירוט כמשמעותו בסעיף 12 לחוק הפטנטים, הכולל, בין היתר, את שם האמצאה ואת תיאורה (עניין יוז, בעמ' 68); זאת, אף שניתן לפנות לכתב הפירוט ככלי עזר פרשני להבנת מהותן של התביעות."

6.3 מועד הגשת הבקשה - טענת התיישנות
ב- ע"א 217/86 {מרדכי שכטר נ' אבמץ בע"מ ואח', פ"ד מד(2), 846 (1990)}, נפסק כי עם כל החשיבות של יום הגשת הבקשה והמשמעות המיוחדת הנתנת לו בחוק הפטנטים אין זה היום שבו יכול מירוץ ההתישנות להתחיל. ביום זה אין לכל אדם {להוציא מבקש הפטנט עצמו ואלה הפועלים בשמו, והרשם ועובדי לשכתו המפורטים בסעיף 165 לחוק} כל יכולת לדעת דבר על תכנה של הבקשה ושל עיקרי האמצאה.

הפרסום הראשון הניתן לדברים אלה הוא עם קיבולה של הבקשה {סעיף 26}. הפרסום הקודם {שעליו מורה סעיף 16} והנעשה בסמוך ממש לאחר הגשת הבקשה, מודיע רק על עצם הגשת הבקשה, שם ההמצאה, שם המבקש ותאריך הבקשה {ואם נתבע דין-קדימה, גם פרטים על כך}. אך אין בפרסום זה {המכונה בהערת השוליים לסעיף "פרסום דבר הגשת הבקשה"} כל פרטים אחרים, ובעיקר לא תיאור עיקרי האמצאה. עד לפרסום הקיבול, המכיל לראשונה את תיאור האמצאה, חלה חובת סודיות על כל פרטי הבקשה, כמצוות סעיף 165 לחוק.

עד לפרסום נעלמים מכל אדם, מסיבות שאינן תלויות בו ולא בידיו למנען, כל אותם פרטים שמתוכם יוכל לדעת אם יש מקום להתנגד למתן הפטנט. מבחינה נורמטיבית חלות כאן לכן הוראות סעיף 8 של חוק ההתיישנות לפיו לא יתחיל מירוץ ההתיישנות עד אשר תיוודענה העובדות לתובע {או למבקש}. כשזו הנורמה שהחוק מורה עליה, אין המבקש חייב להוכיח את קיומן של הנסיבות הנדרשות לתחולתו של סעיף 8 של חוק ההתיישנות.

המועד המוקדם ביותר האפשרי להלכה לתחילת תקופת התיישנות הוא יום פרסום קיבולה של הבקשה.

6.4 כוחו הראייתי של פנקס הפטנטים ומועד הגשת הבקשה
כוחם הראייתי של פנקס הפטנטים ופנקס סימני המסחר אינו מושפע מן השאלה אם הוגשה בפועל התנגדות לרישום, או שהטענה בדבר היעדר כשרות לרישום הועלתה לראשונה כטענת הגנה במסגרת תביעה בגין הפרה.

בכל מקרה יהווה הפנקס ראיה לכאורה לתקפות הרישום והנטל להוכיח כי הפטנט או סימן המסחר לא היו כשירים לרישום מוטל על הנתבע.

מכאן, שהגשת התנגדות במסגרת הליכי רישומם של פטנטים וסימני מסחר אינה נתפשת כמהלך מכונן, שהוא תנאי להקמת החזקה בדבר כשרות הרישום.

בנוסף, כאשר לא הוגשה התנגדות לבקשת פטנט או סימן מסחר, לא יהא כל הבדל בין תהליך רישומם של פטנטים ושל סימני מסחר לבין תהליך רישומם של מדגמים. עוד יוער, כי אף לגבי פטנטים וסימני מסחר, שתהליך רישומם כולל לכאורה יותר "מסננות", ההנחה היא כי עצם הרישום אינו משקף החלטה סופית לגבי תוקפם.

חרף הנחה זו נקבע, כאמור, כי לאחר שנרשם פטנט או סימן מסחר ומי שנתבע בגין הפרתו טוען לאי-תקפותו, נטל ההוכחה בעניין זה מוטל עליו.

מכל האמור עולה, כי לעניין נטל ההוכחה, אין חשיבות לשאלה אם הרישום הוא פרי הליך אדברסרי, אם לאו.
{ע"א 8951/10 אורן יורם אריזות בע"מ נ' שקולניק ח.י בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (02.11.14}

6.5 "פטנט בחירה"
ב- ע"א 273/70 {פלאימפורט בע"מ נ' ציבה, פ"ד כד(2), 341 (1970)} נפסק על-ידי בית-המשפט כי על-מנת לזכות בפטנט בחירה יש להראות שאין בפטנט הקודם גילוי ספציפי השולל מהפטנט הנדון את החידוש שבו.

מי שדורש מונופולין על-סמך "פטנט בחירה" מן הדין להחמיר עימו.

כדי לזכות לפטנט בחירה צריך לתאר את התרכובת הנבחרת כבעלת תכונה מיוחדת או אופי מיוחד.

6.6 "עיקר האמצאה"
ב- ע"א 345/87 {HUGHES AIRCRAFT COMPANY נ' ELECTRONICS פ"ד מד(4), 45 64-63 (1990)} נפסק:

"את עיקר האמצאה יש להוכיח מתוך האמור בתביעות הפטנט - כך קובע סעיף 49 לחוק... מה פירוש התביעות, ומהו עיקר האמצאה המוגדר בתביעות - זאת היא שאלה של חוק שהכרעתה בידי בית-המשפט..."

6.7 הלכה פסוקה
6.7.1 דרישת דיות התיאור
ע"א 345/87hughes aircraft company נ' מדינת ישראל, פ"ד מד(4), 45 (1990).

6.7.2 הגדרת עיקר האמצאה היא עניין משפטי, ועל בית-המשפט להכריע בכך על-סמך התביעות
ע"א 4867/92 יעקב סניטובסקי נ' תעמס בע"מ ו- 2 אח', פ"ד נ(2), 509 (1996).

6.8 סעיף 16 לחוק הפטנטים
הפרסום הקודם {שעליו מורה סעיף 16} והנעשה בסמוך ממש לאחר הגשת הבקשה, מודיע רק על עצם הגשת הבקשה, שם ההמצאה, שם המבקש ותאריך הבקשה {ואם נתבע דין-קדימה, גם פרטים על כך}. אך אין בפרסום זה {המכונה בהערת השוליים לסעיף "פרסום דבר הגשת הבקשה"} כל פרטים אחרים, ובעיקר לא תיאור עיקרי האמצאה. עד לפרסום הקיבול, המכיל לראשונה את תיאור האמצאה, חלה חובת סודיות על כל פרטי הבקשה, כמצוות סעיף 165 לחוק.
{ע"א 217/86 מרדכי שכטר נ' אבמץ בע"מ ואח', פ"ד מד(2), 846 (1990)}

6.9 בדיקה - סעיף 17 לחוק הפטנטים
הבדיקה שהרשם עורך לפי סעיף 17 לחוק איננה נעשית בצורה מעמיקה ויסודית על-פי הוכחות. העיר על-כך המחבר זליגסון יסודות דיני זכות יוצרים, סימני מסחר, פטנטים ומדגמים (מפעל השכפול (1963)), 160:

"לשכת הפטנטים אינה ערבה לכך שהפטנט, אם יתקבל, יהיה בעל תוקף, ולפיכך יכולה הלשכה גם לוותר על בחינה בכלל."

ראה גם ד' פריימן על פטנטים, (1979), 8:

"כדי להגשים את העניין הציבורי שבהענקת פטנטים ברי תוקף עד כמה שניתן, נהוגה שיטת בחינה על-ידי רשם הפטנטים. אך, כידוע, מגבלותיה רבות, וניתן לומר שרוב הפטנטים הניתנים הנם מחוסרי תוקף מלכתחילה - כך באנגליה, ויש להניח שגם בישראל...
כאשר מתנהלים הליכי התנגדות משתפר אומנם הסיכוי שבקשה בגין פטנט חסר תוקף תסורב בשלב זה, או בשלב הערעור על החלטת הרשם בהתנגדות, אך עדיין אין בכך די, שהרי התקופה להגשת התנגדות מוגבלת ביותר (3 חודשים).
מכאן ברור, שהאינטרס הציבורי שבמתן רק פטנטים ברי תוקף רחוק מלהיות מובטח בשטה הקיימת, והשאלה נשארת למעשה פתוחה עד להכרעה שיפוטית בגורל הפטנט, לאחר הענקתו, במסגרת תביעת ביטול או תביעת הפרה כתוצאה מהתדיינות פרטית בין שני צדדים לסכסוך בקשר אליו.
צד כזה לתביעה מסוגל ומעוניין להקדיש מאמץ בבדיקה וחיפוש חומר בקשר לתקפות הפטנט פי כמה וכמה יותר משיכול משרד הפטנטים לעשות. וכך הוא אפילו בארה"ב שבה הבוחנים הם אנשי מקצוע מובהקים ועומדים לרשותם כלים משוכללים למטרה זו.
עמד על-כך מ"מ הנשיא אגרנט (כתארו אז) ב- בג"צ 280/60 "אביק" בע"מ נ' הרשות המסמכת למתן רשיונות יבוא של תכשירי רוקחות, פ"ד טו(2), 1323, 1338 (1961)):
'... הבדיקה הנערכת על-ידי רשם הפטנטים בשאלה אם ההמצאה נשוא בקשת הפטנט ממלאה את תנאי החוק... אינה יכולה להיות, מקום שלא הוגשה התנגדות, בדיקה יסודית או ממצה ...'
וראה גם השופט ויתקון ב- ע"א 244/72 הנ"ל בעמ' 46:
'מתן הפטנט, כשלעצמו, אינו דורש בדיקה סופית ויסודית בעניין כשירות הפטנט וחוקיותו. בדיקה כזו תגיע שעתה כשיותקף הפטנט בהליכים לביטולו או בתביעה על הפרתו'."
{ע"א 665/84 סאנופי בע"מ נ' אוניפארם בע"מ, פ"ד מא(4), 729 (1987)}

6.10 הפרת הוראות סעיף 18 לחוק - אי-גילוי הפרסומים
ב- ע"א 2972/95 {יוסף וולף ושות' בע"מ נ' דפוס בארי שותפות, פ"ד נג(3), 472 (1999)} נדונה השאלה האם אין להכיר בתקפותו של הפטנט בשל אי-גילוי הפרסומים הזרים לרשם הפטנטים הישראלי? נקבע:

"הפרת חובה זו מקימה עילה עצמאית לביטול הפטנט לפי סעיף 182 לחוק בשילוב עם סעיף 31 לחוק. טענה זו נדחתה על-ידי בית-המשפט קמא לאחר שבית-המשפט השתכנע כי נציגיו של דפוס בארי פעלו בתום-לב. יצויין, כי בעת רישום פטנט זה טרם נחקקו סעיפים 18א-18ג לחוק הפטנטים המטילים סנקציה על הפרת החובה לפי סעיף 18 לחוק. לטעמי, גם לו היו חלות ההוראות החדשות, לא הייתי חולק על מסקנתו של בית-המשפט כי אין, בנסיבות המקרה שלפנינו, משום עילה לאי-הכרה בפטנט. הנימוק הוא בכך, כי הן לפי סעיף 182(א) והן לפי סעיף 18ג(1), הסנקציה של ביטול הפטנט, או של אי-רישומו מלכתחילה, מסורה לשיקול-דעתו של בית-המשפט (או של הרשם). במקרה שלנו, לא זו בלבד שבית-המשפט הגיע למסקנה שלא נהגו בחוסר תום-לב באשר לאי-גילוי הפרסומים, אלא שבית-המשפט טרח ובדק את השפעתם האפשרית של הפרסומים הקודמים על תקפות הפטנט. מאחר שהגיע למסקנה כי לא היה בפרסומים אלה דבר שיכול היה למנוע את רישומו של הפטנט, צדק בית-המשפט שלא הטיל על דפוס בארי את הסנקציה של שלילת תוקף הפטנט."

6.11 עילות ההתנגדות - סעיף 31 לחוק הפטנטים
העילות שבסעיף 31(1) ו- (2) באות לענות על העניין הצבורי, שלא ינתן פטנט לאמצאה שאינה כשירה לפטנט או על-פי בקשה שאינה עונה על הוראת החוק, בין היתר בדבר גילוי מלא של פרטי האמצאה ובכלל זה דרכי הביצוע שעל-פיהם יוכל בעל מקצוע לבצעה.

האינטרס הציבורי הוא לעודד המצאות וחידושים המועילים לחברה. הגנת הפטנט הניתן לבעל ההמצאה והמקנה לו מונופול מוגבל בזמן לא נועדה רק לטובתו הוא אלא בעיקר לטובת הציבור. בתמורה להגנה זו המאפשרת לבעל האמצאה לפתח אותה ולנצלה לטובת הציבור, חייב הוא לגלות את פרטי האמצאה ודרכי הביצוע שלה, על-מנת שבתום תקופת המונופול תהפוך האמצאה לנחלת הציבור {ע"א 217/86 מרדכי שכטר נ' אבמץ בע"מ ואח', פ"ד מד(2), 846 (1990)}.

העילות שעל בסיסן ניתן להתנגד למתן פטנט מעוגנות במסגרת הוראות סעיף 31 לחוק הפטנטים על-פיו ניתן להתנגד למתן פטנט על יסוד כל אחד מן העילות הבאות:

(1) קיימת סיבה שלפיה היה הרשם מוסמך לסרב לקיבול בקשת הפטנט;

(2) ההמצאה אינה כשירת פטנט לפי סעיף 4(2);

(3) המתנגד ולא המבקש הוא בעל ההמצאה.

מן האמור לעיל למדים אנו כי ניתן להתגונן מפני תובענה בגין הפרת פטנט על בסיס כל עילה שעל-פיה היה רשם הפטנטים מוסמך שלא לאשרה לרישום. על-פי החוק פטנט יוענק רק בגין המצאה הכשירה לרישום כפטנט והמצאה כזו חייבת להיות חדשה, מועילה, ניתנת לשימוש תעשייתי, ומתקדמת מבחינה המצאתית.

6.12 הליך ההתנגדות
ב- 142789 {מפעלי פ.מ.ס מיגון בע"מ נ' DSM IP Assets B.V., תק-פט 2013(4), 1 (2013)} נקבע:

"בנוסף, נטען כי נוכח אופיו הייחודי של הליך ההתנגדות לפטנט אשר אינו שקול לגישתה להליך רגיל, קיימים טעמים אשר יש בהם כדי להכשיר "הפרות דיוניות" מצד המתנגדת. טעמים אלו נובעים, לטענת המתנגדת, מן הצורך להבטיח כי מבקש הפטנט אכן זכאי לבלעדיות בגין האמצאה הנתבעת, הצורך בהגנה על אינטרס הציבור ממנו נגזר הצורך להבטיח את טוהר הפנקס לבל ירשם בו פטנט בלתי-תקף, כמו גם חובת החקירה המוטלת על בית-הדין ברשות הפטנטים, הנובעת בין היתר מהוראת סעיף 34 לחוק הפטנטים.
142. ישנה חשיבות רבה בעיני לדיון בטענות המתנגדת המתייחסות לאופי הליך ההתנגדות המתנהל בפני בית-הדין ברשות הפטנטים. אין ולא ניתן לקבל את הטענה כי אופיו הייחודי של הליך ההתנגדות, והבלעדיות בטכנולוגיה אשר עשויה להינתן למבקש הפטנט בסופו-של-יום, מקנה למתנגד "אור ירוק" לקיום הפרות דיוניות. הליך ההתנגדות אינו המשך לבחינת בקשת הפטנט שכן בחינה זו התקיימה ונסתיימה זה מכבר בקיבול הפטנט. בהליך התנגדות, ממש כמו בהליך משפטי רגיל, שומה על היושב בדין לדאוג למשפט צודק והוגן ולהבטיח כי אף לא אחת מזכויותיהן הדיוניות והמהותיות של הצדדים לא תפגענה או תקופחנה.
143. בנוסף, בחקקו את הוראות הדין המתייחסות להליך התנגדות לפטנט, לא נעלמו מעיני המחוקק זכויותיו של המתנגד לפטנט והתאפשר לו, למשל, להגיש ראיות בתשובה, זכות אשר נמנעה ממבקשת הפטנט. את אותו איזון שיצר המחוקק בין זכויות מבקש הפטנט לבין המתנגד לפטנט אין להפר. סעיף 34 לחוק הפטנטים עוסק במקרה בו הוגשה התנגדות ובוטלה. במקרה זה, העניק המחוקק ליושב בדין את הסמכות שלא להעניק את הפטנט המבוקש אם אגב ההתנגדות נתגלה לו חומר המצביע על כשל בקיבול הפטנט מלכתחילה. מאחר שבענייננו אין המדובר בהתנגדות שנזנחה, הרי שלסעיף זה אין כל רלוונטיות לקביעת היקף חובת היושב בדין בהליכי התנגדות לפטנט."

ב- פטנט 141905 {תרכובות ברום בע"מ נ' ALBEMARLECORPORATION U.S.A, תק-פט 2012(1), 9 (2012)} נקבע:

"לפי סעיף 34 לחוק הפטנטים, Vתשכ"ז-1967 בסמכות הרשם להיזקק לכל חומר שנתגלה לו אגב התנגדות לפיו לא היה מקום לקבל את הבקשה מלכתחילה. בין היתר, בסמכות זו של הרשם להיזקק לשאלות על-פי סעיף 4 ו- 5 לחוק האמור בקשר עם כל מידע המגיע לידיעתו במהלך ההתנגדות. בין האפשרות כי החומר יהיה בפני הרשם ללא עמדת הצדדים ובין האפשרות כי החומר יהיה בפניו עם עמדות מנומקות וטענות ברורות נראה כי טעמי יעילות הדיון יכריעו לטובת החלופה השניה."

7. מתן הפטנט - הדין -סעיפים 43-35 לחוק הפטנטים
סעיפים 43-35 לחוק הפטנטים, התשכ"ז-1967 קובעים:

"35. באין התנגדות יינתן פטנט (תיקון התשנ"ה)
לא הוגשה התנגדות עד תום המועד הקבוע להגשתה, או הוגשה התנגדות והיא בוטלה או נדחתה סופית על-ידי הרשם או בית-המשפט, יינתן הפטנט למי שהוא אותה שעה בעל האמצאה, זולת אם השתמש הרשם בסמכותו לפי סעיף 34 או אם הוגש לפי סעיף 174 ערעור על החלטת הרשם לדחות את ההתנגדות, ונמסרה לרשם הודעה בכתב על הגשת הערעור לא יאוחר מתום עשרה ימים מהמועד האחרון שנקבע להגשת ערעור כאמור.

36. רישום ותעודה
מתן הפטנט יירשם בפנקס ולבעליו תינתן תעודה על כך.

37. סייג לאחריות
בחינת הבקשה ומתן הפטנט אינם משמשים ערובה שהפטנט הוא בר-תוקף, והמדינה או עובדיה לא ישאו בשל מתן הפטנט בשום אחריות.

38. (בוטל)

39. ציון שם הממציא
ממציא שעל אמצאתו נתבקש פטנט, או שאיריו, רשאים לדרוש כי יצויין שמו של הממציא בפירוט, בפנקס ובתעודת הפטנט, והרשם ייעתר לדרישה בכפוף לאמור בסעיפים 41-40, ובלבד שהדרישה הוגשה בזמן ובדרך שנקבעו.

40. שמיעת בעל האמצאה והפטנט
דרשו ממציא או שאיריו את ציון שם הממציא - שעה שאין הבעלות באמצאה או בפטנט בידם - יתן הרשם הודעה על-כך לבעל האמצאה או לבעל הפטנט, ואם היו אותה שעה תלויים ועומדים הליכי-התנגדות לפי סעיף 30 - לכל אדם אחר שהוא צד לאותם ההליכים; הרשם יחליט לאחר ששמע את טענותיהם של הנוגעים בדבר, אם ביקשו זאת תוך המועד שנקבע.

41. אי-הזדקקות לבקשה
הרשם לא יזדקק לדרישת ציון שם הממציא, אם הוא סבור שמן הדין לדון בה כבבקשה שעילתה כאמור בסעיף 31(3) או בסעיף 73.

42. אין ויתור על ציון השם
התנאה שלפיה מוותר הממציא על הזכות לדרוש ציון שמו אין לה תוקף.

43. ציון שם אינו מקנה זכויות
מי ששמו צויין כממציא, לא יהא זכאי בשל כך בלבד לזכות כל שהיא באמצאה ובפטנט."

7.1 הליך תיקון לאחר שניתן פטנט
{פטנט 166280 טבע תעשיות פרמצבטיות בע"מ נ' ABBOTT BIOTECHNOLOGY LTD}, תק-פט 2013(1), 31 (2013); עע"מ 11572/05 טלדור מערכות מחשבים 1986 בע"מ נ' אימג'סטור מערכות בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (19.06.06)}

7.2 טענת "תוקף" העומדת לנתבע
ת"א (ת"א-יפו) 2624-05 {קליימן מטאור בע"מ ואח' נ' הדר דרור ואח', תק-מח 2012(1), 12828 (2012)} בית-המשפט דחה את התביעה בעילה של הפרת פטנט וביטל את תוקף הפטנט בשל טענות היעדר חידוש והתקדמות האמצאתית. כמו-כן נפסק:

" "טענת "התוקף" הינה טענת הגנה העומדת לנתבע בתביעה של הפרת פטנט (ראה בעניין זה סעיף 182 לחוק הפטנטים):
'182 (א) עילה שניתן על-פיה להתנגד למתן פטנט תשמש הגנה טובה בתביעה על הפרה; קיבל בית-המשפט את ההגנה, יצווה על ביטול הפטנט, כולו או מקצתו, לפי העניין.'
אמנם עצם הענקת פטנט על-ידי רשם הפטנטים אינה בגדר ראיה מכרעת באשר לתוקפו, אך הנטל להוכחת טענת היעדר תוקפו של הפטנט מוטל על כתפי הנתבעים. בעניין זה ראה ע"א 8802/06 אוניפארם בע"מ נ' Smith Kline Beecham PLC, פורסם באתר האינטרנט נבו (18.05.11):
'סעיף 37 לחוק הפטנטים משלים רעיון זה בקובעו כי "בחינת הבקשה ומתן הפטנט אינם משמשים ערובה שהפטנט הוא בר-תוקף". על-כן, הענקת פטנט על-ידי רשם הפטנטים אינה מוחזקת כראיה מכרעת באשר לתקפותו. כל שהיא מלמדת הוא כי רשם הפטנטים סבר שהיה מקום להעניקו (ע"א 47/87 חסם מערכות הגנה אמינות בע"מ נ' בחרי, פ"ד מה(5), 194, 202-201 (1991)). עם-זאת, הנטל להוכיח כי הפטנט חסר תוקף מוטל על הטוען לשלילת תוקפו (ע"א 665/84 סאנופי בע"מ נ' אוניפארם בע"מ, פ"ד מא(4), 729, 736 (1987) (להלן: "עניין סאנופי"); ע"א 700/78 איססקו החברה הבינלאומית למערכות אנרגיית שמש בע"מ נ' בנית, פ"ד לד(1), 757, 763 (1979))."
{בש"א (יר') 814/05 אורבוטק בע"מ נ' קמטק בע"מ ואח', תק-מח 2005(2), 2893 (2005)}

8. פטנט מוסף - סעיפים 44- 48 לחוק הפטנטים
8.1 הדין
סעיפים 48-44 לחוק הפטנטים, התשכ"ז-1967 קובעים:

"44. פטנט מוסף
(א) בעל פטנט שהוא בעל אמצאה שהיא שכלול או שינוי לאמצאה שעליה ניתן הפטנט (להלן: "הפטנט העיקרי"), רשאי לבקש כי הפטנט על האמצאה השניה יינתן לו כפטנט מוסף.
(ב) פטנט מוסף יוענק על אמצאה שהיא כשירה לפטנט מוסף לפי סעיף-קטן (א), אף אם אין בה התקדמות המצאתית לעומת האמצאה שבפטנט העיקרי או בכל פטנט מוסף לו.
(ג) הגיש מבקש אחד כמה בקשות, רשאי הוא לבקש שפטנט על אחת מהן יינתן כפטנט עיקרי והיתר יהיו מוספים לו, וסעיפים-קטנים (א) ו-(ב) יחולו בשינויים המחוייבים.

45. סייג למתן פטנט מוסף
לא יינתן פטנט מוסף אם הבקשה עליו הוגשה לפני תאריך בקשת הפטנט העיקרי.

46. מתן פטנט מוסף ראיה מכרעת
מתן פטנט מוסף תשמש ראיה מכרעת כי נושאו של אותו פטנט הוא שכלול או שינוי של הפטנט העיקרי וכי הוא ראוי להיות פטנט מוסף.

47. תוקף פטנט מוסף
פטנט מוסף יהא בר-תוקף כל עוד הפטנט העיקרי בתקפו, ולא יהיו חייבים בתשלום אגרה עליו לפי סעיף 56.

48. תוקף פטנט מוסף עם ביטול הפטנט העיקרי
(א) בוטל הפטנט העיקרי על-פי הוראות סימן ד' לפרק ד' או סימן ב' לפרק ז' ולא בוטל הפטנט המוסף עימו, יהיה הפטנט המוסף לפטנט בלתי-תלוי, אם ביקש זאת בעל הפטנט המוסף, והוא יעמוד בתקפו עד תום התקופה שבה היה הפטנט העיקרי בתקפו אילולא בוטל, ובלבד שישולמו עליו האגרות הקבועות לפי סעיף 56 במועדים שנועדו לתשלום האגרות על הפטנט העיקרי ובשיעורים הקבועים לכך.
(ב) בוטל פטנט עיקרי והיו לו יותר מפטנט מוסף אחד, יחול סעיף-קטן (א) על כולם, ואולם:
(1) חובת תשלום האגרות הקבועות לפי סעיף 56 תחול רק על הפטנט המוסף שתאריך בקשתו הוא המוקדם ביותר, וכל יתר הפטנטים ייראו כמוספים לו;
(2) אם הפטנטים המוספים אינם מהווים זה לעומת זה שכלול או שינוי, יחול סעיף-קטן (א) על כל אחד מהם לחוד."

8.2 סעיף 44 לחוק הפטנטים
פטנט מוסף נועד, כידוע, להגן על פיתוחים מאוחרים של האמצאה הבסיסית, שלא מצאו ביטוים בפטנט העיקרי {ד' פרימן פטנטים (גל אור, תשל"ט), 134}. לפי סעיף 44(ב) לחוק, פטנט מוסף אין בו בהכרח התקדמות המצאתית בזכות עצמו, והוא "מסתפח" לפטנט העיקרי.

תלותו בפטנט העיקרי מתבטאת, בין היתר, בכך שפקיעת הפטנט העיקרי גוררת עמה את פקיעת הפטנט המוסף. עם-זאת, בטלות הפטנט העיקרי אינה מחייבת ביטול הפטנט המוסף, אלא אם הורה על-כך בית-המשפט.

המסקנה המתבקשת היא, שפטנט מוסף, בעיקרו, כמוהו כשכלול או כתוספת לפטנט העיקרי. בהבדל מתוספת או משכלול יש לו אמנם קיום עצמאי, אך למרות קיומו העצמאי קיימת זיקה הדוקה, עד כדי תלות בקיומו ובמשך תקופתו של הפטנט העיקרי. הבחירה בין הגשת בקשה לשכלול פטנט או לשיפורו ובין הגשת בקשה לפטנט מוסף היא בידי בעל הפטנט או מי שהגישבקשה לרשום פטנט {ע"א 520/80 פרץ רוזנברג נ' רוחמה רובינשטיין ו- 3 אח', פ"ד לח(1), 85 (1984)}.

8.3 בקשה שסורבה
ב- פטנט 182011 {Hollis-Eden Pharmaceuticals Inc, תק-פט 2012(4), 166 (2012)} הבקשה לפטנט סורבה לרישום לפי סעיף 45 לחוק הפטנטים, נוכח העובדה כי לא עלה בידי המבקשת להסיר את כלל ההשגות שהועלו כנגד הבקשה.

סעיף 5 לחוק קובע מהי התקדמות אמצאתית כדלקמן:

"התקדמות המצאתית היא התקדמות שאינה נראית כעניין המובן מאליו לבעל מקצוע ממוצע על-סמך הידיעות שכבר נתפרסמו, לפני תאריך הבקשה, בדרכים האמורות בסעיף 4."

בית-המשפט סבר כי במסגרת ההליך החד-צדדי, במסגרתו נבחנת כשירות בקשת הפטנט אין היושב בדין כבול לאותם פרסומים ולאותן השגות אשר הועלו על-ידי הבוחן בעת בחינת הבקשה. כל פרשנות אחרת לאופיו של ההליך החד-צדדי עלולה להוביל לרישומם של פטנטים אשר כשירותם מוטלת בספק.

מצב זה אינו עלה בקנה אחד עם האינטרס הציבורי לוודאות משפטית הנוצרת באמצעות פטנטים אשר בחינתם מוצתה עד תום, או עם האינטרס של בעל הפטנט עצמו אשר מעוניין בפטנט ככלי יעיל למניעת השימוש באמצאתו על-ידי אחרים. מצב זה אף עלול לחתור תחת חובת רשם הפטנטים לתקפות ונכונות מרשם הפטנטים.

כמו-כן טען בית-המשפט כי אין מקום בשלב זה ליתן החלטה בעניין הבקשה לפטנט, קודם שמוצה הליך בחינתה כנדרש וניתנה למבקשת ההזדמנות להתמודד עם פרסומים קודמים הרלבנטיים לבחינת הבקשה.

אף אין מקום ליתן החלטה קודם שהתייחס הבוחן לטענות חדשות שהועלו על- ידי המבקשת {או לחידוד ניכר של טענות שנטענו על ידה עד כי יש לאפשר תגובה להן}.

מן הראוי לדחות את מתן ההחלטה בבקשת הפטנט אף לנוכח השגות הבוחן ביחס לאי-כשירות הבקשה לפטנט לפי סעיפים 12 - 13 לחוק הפטנטים. השגות אלו צויינו על-ידי הבוחן אך העלתן באופן מלא נדחתה על-ידיו עד לאחר שתתמודד המבקשת עם השגות מהותיות יותר. אי-לכך השגות אלו לא נתבררו עד סופן ויש לאפשר זאת קודם למתן החלטה בעניין.

לאור כלל האמור לעיל, הורה בית-המשפט על החזרת תיק הבקשה לבחינה. בהחלטה זו יש משום איזון בין זכויות המבקשת לבין אלו של הציבור בכללותו ולפיכך בנסיבות העניין צודקת וראויה היא בעיני בית-המשפט.

9. בקשות בינלאומיות - סעיפים 48א-48יג לחוק הפטנטים
9.1 הדין
סעיפים 48א-48יג לחוק הפטנטים, התשכ"ז-1967 קובעים:

"48א. הגדרות (תיקונים: התשנ"ה, התשע"ב)
בפרק זה:
"האמנה" - האמנה בדבר שיתוף פעולה בענייני פטנטים שנחתמה בוושינגטון ביום 19 ביוני 1970 כפי שתוקנה ביום 28 בספטמבר 1979 וביום 3 בפברואר 1984, לרבות התקנות לאמנה בנוסחן העדכני כפי שהן מפורסמות באתר האינטרנט של הארגון העולמי לקניין רוחני WIPO - World Intellectual Property Organization)) (בחוק זה: "התקנות לאמנה"); האמנה מופקדת לעיון הציבור בלשכה;
"בקשה בינלאומית" - בקשת פטנט המוגשת לפי האמנה, אפילו אינה מייעדת את ישראל לפי סעיף 4(1) (ii) לאמנה;
"המשרד הבינלאומי" - כמשמעותו בסעיף 2 לאמנה;
"משרד מקבל" - משרד לאומי או ארגון בינלאומי שאליו הוגשה בקשה בינלאומית, בהתאם לסעיף 2 לאמנה;
"בקשה בינלאומית המייעדת את ישראל" - בקשה בינלאומית שהוגשה בישראל או במדינה אחרת, ושהמבקש ייעד בה את ישראל לפי סעיף 4(1) (ii) לאמנה;
"דו"ח חיפוש בין-לאומי" - דו"ח המופק בהתאם לסעיף 15 לאמנה, על בסיס התביעות הכלולות בבקשה בין-לאומית, המתייחס לפירוט האמצאה הכלול בבקשה ולשרטוטים הנלווים אליה, ככל שישנם, במטרה לגלות פרסומים קודמים כמשמעותם בתקנות לאמנה;
"דו"ח בחינה מקדימה" - חוות-דעת מקדמית הנערכת על בסיס בחינה של החידוש, ההתקדמות ההמצאתית ויכולת השימוש התעשייתי באמצאה שהיא נושא הבקשה הבין-לאומית, בהתאם לסעיף 33 לאמנה;
"חוות-דעת נלווית" - חוות-דעת כתובה לגבי החידוש, ההתקדמות ההמצאתית ויכולת השימוש התעשייתי באמצאה שהיא נושא הבקשה הבין-לאומית, כאמור בתקנה 43 bis לתקנות לאמנה;
"רשות חיפוש בין-לאומית" - משרד לאומי או ארגון בין-לאומי המפיק דו"חות חיפוש בין-לאומיים, כאמור בסעיף 16 לאמנה;
"רשות בין-לאומית לבחינה מקדימה" - משרד לאומי או ארגון בין-לאומי, המפיק דו"חות בחינה מקדימה, כאמור בסעיף 32 לאמנה.

48ב. הגשת בקשה בינלאומית (תיקונים: התשנ"ה, התשע"ב)
(א) הרשות תשמש משרד מקבל לגבי בקשות בינלאומיות שמגישים אזרחי ישראל ותושביה, תטפל בבקשות האמורות וכן תגבה את האגרות שנקבעו באמנה, הכל לפי הוראות האמנה.
(ב) הרשם יפרסם ברשומות את פירוט האגרות שנקבעו באמנה ואת סכומן, כפי שהן בתוקף מעת לעת; כל סכום לפי סעיף-קטן (א) ייגבה עבור המוסדות והרשויות שנקבעו באמנה ויועבר אליהם, לפי הוראות האמנה ולפי כל דין.
(ג) בקשה בינלאומית המוגשת לרשות או למשרד מקבל במדינה אחרת, תיחשב, לעניין סעיפים 98 ו- 103, כבקשה המוגשת מחוץ לישראל.
(ד) בסעיף זה, "המוסדות והרשויות" - לרבות הרשות.

48ג. הוראות לעניין בקשה בינלאומית (תיקון התשנ"ה)
הוראות חוק זה, יחולו לגבי בקשה בינלאומית המייעדת את ישראל, בשינויים המפורטים בפרק זה, ובשינויים המפורטים להלן:
(1) הוראות סעיפים 11, 14, 15, 17(א) ו- 20 לא יחולו;
(2) הוראות סעיף 16 יחולו על בקשה בינלאומית שלגביה מילא המבקש את התנאים הקבועים בסעיף 48ד;
(3) תאריך בקשה בינלאומית ייקבע לפי הוראות האמנה;
(4) הוראות סעיף 165(א) לא יחולו על-ידיעות שפורסמו לפי האמנה בנוגע לבקשות בינלאומיות;
(5) על-אף הוראות סעיף 168(א), מסמכים שפורסמו לפי האמנה בנוגע לבקשות בינלאומיות, יהיו פתוחים לעיון הקהל.

48ד. כניסה לשלב הלאומי (תיקונים: התשנ"ה, התשע"ב)
(א) מבקש שהגיש בקשה בינלאומית המייעדת את ישראל ישלם את האגרה הלאומית שנקבעה לפי סעיף 194 ומאוזכרת בסעיף 22 או בסעיף 39 לאמנה (להלן: "האגרה הלאומית");
(ב) יראו מבקש שהגיש בקשה בינלאומית המייעדת את ישראל, כמי שחזר בו מבקשתו, אם לא שילם במועדים שנקבעו באמנה או בתקנות, את האגרות שנקבעו באמנה או את האגרה הלאומית, או לא עשה במועד שנקבע את אחת הפעולות המפורטות להלן:
(1) מסר עותק של הבקשה הבינלאומית לרשות, אלא-אם-כן הוגש עותק לרשות בהתאם להוראות האמנה;
(2) מסר תרגום מאומת של הבקשה הבינלאומית לשפה האנגלית, אם הבקשה הבינלאומית לא הוגשה או לא פורסמה בשפה האנגלית.
(ג) הרשם רשאי, לפי הוראות סעיף 48 לאמנה בלבד, להאריך את המועדים שנקבעו לפי סעיף זה; ואולם, לעניין סעיף-קטן (ב)(2), רשאי הרשם להאריך את המועד לתקופה של עד שלושה חודשים, ולפי הוראות סעיף 48 לאמנה בלבד, רשאי הוא להאריך את המועד לתקופה ארוכה יותר.

48ה. מסמכים, תיקונים ואגרות (תיקונים: התשנ"ה, התשע"ב)
מבקש שקיים את הוראות סעיף 48ד יגיש לרשות את המסמכים, יערוך תיקונים במסמכים וישלם את האגרות, הכל כפי שיקבע שר המשפטים, באישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת.

48ו. בחינת בקשה (תיקונים: התשנ"ה, התשע"א)
(א) בחינת בקשה בינלאומית תתחיל רק בתום המועד שנקבע לפי סעיף 48ד לתשלום האגרה הלאומית, אולם רשאי הרשם להורות כי בחינת הבקשה תתחיל קודם לכן אם ביקש זאת המבקש בכתב ובתנאי שקיים את הוראות פרק זה.
(ב) בקשה לא תקובל ולא תסורב לפני תום המועד שנקבע לפי סעיפים 28 או 41 של האמנה, אלא בהסכמה בכתב של המבקש.
(ג) הבוחן יבחן אם לגבי בקשה בינלאומית מתקיימים כל אלה:
(1) האמצאה שבבקשה כשירה לפטנט לפי פרק ב';
(2) קויימו הוראות סעיפים 12, 13 ו- 48ד;
(3) (נמחקה).
(ד) ראה הבוחן כי נתקיימו הוראות סעיף זה, יקבל את הבקשה ויודיע על-כך למבקש; בהודעה יצויין מועד הקיבול.

48ז. הודעה על ליקויים (תיקון התשנ"ה)
(א) ראה הבוחן כי המצאה אשר בבקשה הבינלאומית אינה כשירה לפטנט, או שלא קויימו הוראות סעיפים 12, 13 ו- 48ד, יודיע למבקש על העילה לאי-כשירות האמצאה או על הליקויים שבבקשה, לפי העניין.
(ב) הודעה לפי סעיף-קטן (א) דינה, לעניין סעיף 21, כדין הודעה לפי סעיף 20.

48ח. דיון בפני הרשם (תיקון התשנ"ה)
(א) סירב משרד מקבל לתת תאריך הגשה בינלאומית לבקשה בינלאומית המייעדת את ישראל, או קבע משרד מקבל או המשרד הבינלאומי שהוא רואה את המבקש כאילו חזר בו מבקשתו, או כאילו הסיר מבקשתו כמדינה מיועדת את ישראל, והמבקש ביקש מהרשם, בכתב, לבטל את הסירוב או את הקביעה, יקיים הרשם דיון בעניין.
(ב) שוכנע הרשם שהסירוב או הקביעה כאמור בסעיף-קטן (א), נבעו מטעות או ממחדל של המשרד המקבל או של המשרד הבינלאומי רשאי הוא לפי העניין:
(1) לראות את הבקשה הבינלאומית כאילו לא נעשו לגביה הטעות או המחדל ולתת תאריך הגשה בינלאומית לבקשה;
(2) לראות את המבקש כאילו לא חזר בו מבקשתו או כאילו לא הסיר מבקשתו את ישראל כמדינה מיועדת.

48ט. רשות חיפוש בין-לאומית ורשות בין-לאומית לבחינה מקדימה (תיקון התשע"ב)
(א) הרשות תשמש רשות חיפוש בין-לאומית ורשות בין-לאומית לבחינה מקדימה, לגבי בקשות בין-לאומיות שמגישים אזרחי ישראל, תושביה או תאגידים שהתאגדו בישראל, בהתאם לאמנה, להסכם שנחתם עם המשרד הבין-לאומי על-פי סעיף 16(3)(ב) לאמנה, המופקד לעיון הציבור ברשות ומפורסם באתר האינטרנט שלה (בפרק זה: "ההסכם"), ולהוראות פרק זה.
(ב) בלי לגרוע מהוראות סעיף-קטן (א), הרשות תשמש רשות חיפוש בין-לאומית ורשות בין-לאומית לבחינה מקדימה גם לגבי בקשה בין-לאומית שהגיש אזרח או תושב של מדינה המנויה בנספח להסכם או תאגיד שהתאגד במדינה כאמור; הרשם יפרסם ברשומות את רשימת המדינות האמורות.

48י. בקשה להפקת דו"ח חיפוש בין-לאומי (תיקון התשע"ב)
(א) הוגשה לרשות בקשה להפקת דו"ח חיפוש בין-לאומי לגבי בקשה בין-לאומית, יפיק הבוחן דו"ח חיפוש בין-לאומי וחוות-דעת נלווית לגבי הבקשה הבין-לאומית, אלא-אם-כן סבר כי מתקיים אחד מאלה:
(1) הבקשה הבין-לאומית מתייחסת לתחום שהרשות אינה עורכת בו חיפוש בהתאם להוראות האמנה וההסכם;
(2) תיאור האמצאה, התביעות או השרטוטים, אינם מאפשרים עריכת חיפוש משמעותי.
(ב) סבר הבוחן כי אין להפיק דו"ח חיפוש בין-לאומי בשל טעם מהטעמים המפורטים בסעיף-קטן (א), יודיע על-כך למבקש ולמשרד הבין-לאומי בצירוף הנימוקים לכך, ויפיק רק חוות-דעת נלווית לגבי הבקשה הבין-לאומית.
(ג) התקיים האמור בפסקאות (1) או (2) של סעיף-קטן (א) רק לגבי חלק מהתביעות הכלולות בבקשה הבין-לאומית, יפיק הבוחן דו"ח חיפוש בין-לאומי וחוות-דעת נלווית לגבי שאר התביעות הכלולות באותה בקשה ויציין בדו"ח ובחוות-הדעת כי הם הופקו רק לגבי חלק מהתביעות הכלולות בבקשה.
(ד) ראה הבוחן כי בקשה בין-לאומית שהוגשה לגביה בקשה להפקת דו"ח חיפוש בין-לאומי לפי סעיף-קטן (א), כוללת יותר מאמצאה אחת, יודיע על-כך למבקש, ויבקשו לשלם אגרה נוספת (בסעיף זה: "האגרה הנוספת").
(ה) (1) שולמה האגרה הנוספת, כולה או חלקה, בפרק הזמן שנקבע לכך באמנה, יתייחסו דו"ח החיפוש וחוות-הדעת הנלווית גם לאמצאות המוגדרות בתביעות הכלולות בבקשה הבין-לאומית שבעבורן שולמה האגרה כאמור;
(2) לא שולמה האגרה הנוספת בפרק הזמן האמור בפסקה (1), יפיק הבוחן דו"ח חיפוש בין-לאומי וחוות-דעת נלווית לגבי האמצאה הראשונה המוגדרת בתביעות הכלולות בבקשה הבין-לאומית.

48יא. בקשה להפקת דו"ח בחינה מקדימה (תיקון התשע"ב)
(א) הוגשה לרשות בקשה להפקת דו"ח בחינה מקדימה לגבי בקשה בין-לאומית, לאחר שהוגשה הבקשה הבין-לאומית לרשות חיפוש בין-לאומית לשם הפקת דו"ח חיפוש בין-לאומי, יפיק הבוחן דו"ח בחינה מקדימה לגבי הבקשה הבין-לאומית, אלא-אם-כן סבר כי מתקיים אחד מאלה:
(1) הבקשה הבין-לאומית מתייחסת לתחום שהרשות אינה עורכת בו בחינה מקדימה בהתאם להוראות האמנה וההסכם;
(2) תיאור האמצאה, התביעות או השרטוטים, אינם מאפשרים הפקת דו"ח בחינה מקדימה משמעותי.
(ב) סבר הבוחן כי אין להפיק דו"ח בחינה מקדימה בשל טעם מהטעמים המפורטים בסעיף-קטן (א), יודיע על-כך למבקש, בצירוף הנימוקים לכך.
(ג) התקיים האמור בפסקאות (1) או (2) של סעיף-קטן (א) רק לגבי חלק מהתביעות הכלולות בבקשה הבין-לאומית, יפיק הבוחן דו"ח בחינה מקדימה לגבי שאר התביעות הכלולות באותה בקשה ויציין בדו"ח כי הוא הופק רק לגבי חלק מהתביעות הכלולות בבקשה.
(ד) ראה הבוחן כי בקשה בין-לאומית שהוגשה לגביה בקשה להפקת דו"ח בחינה מקדימה לפי סעיף-קטן (א), כוללת יותר מאמצאה אחת, יודיע על-כך למבקש, ויבקשו לצמצם את התביעות או לשלם אגרה נוספת (בסעיף זה: "האגרה הנוספת").
(ה) (1) צומצמו התביעות או שולמה האגרה הנוספת, כולה או חלקה, בפרק הזמן אשר נקבע לכך באמנה, יתייחס דו"ח הבחינה המקדימה לאמצאות המוגדרות בתביעות הכלולות בבקשה הבין-לאומית שבעבורן שולמה האגרה כאמור.
(2) לא צומצמו התביעות ולא שולמה האגרה הנוספת בפרק הזמן האמור בפסקה (1), יפיק הבוחן דו"ח בחינה מקדימה רק לגבי חלקי הבקשה הבין-לאומית המתייחסים לאמצאה הראשית שבבקשה.

48יב. השגה על החלטת בוחן כי בקשה בין-לאומית כוללת יותר מאמצאה אחת (תיקון התשע"ב)
(א) מגיש בקשה שקיבל הודעה כאמור בסעיף 48י(ד) או 48יא(ד), רשאי להשיג על החלטת הבוחן בעניין, בהתאם להוראות סעיף 161 (בסעיף זה: "ההשגה").
(ב) הרשם רשאי לאצול את סמכותו לדון בהשגה לעובד הרשות או לגוף המורכב מכמה עובדים של הרשות, כפי שקבע שר המשפטים.
(ג) מצא מי שדן בהשגה כי ההשגה מוצדקת, יחולו הוראות אלה, לפי העניין:
(1) שילם המבקש את האגרה הנוספת כאמור בסעיף 48י(ה)(1) או 48יא(ה)(1) - תושב לו האגרה הנוספת;
(2) לא שילם המבקש את האגרה הנוספת כאמור בסעיף 48י(ה)(2) או 48יא(ה)(2) - יפיק הבוחן דו"ח חיפוש בין-לאומי או דו"ח בחינה מקדימה, לפי העניין, לגבי כל התביעות הכלולות בבקשה הבין-לאומית.

48יג. הסתייעות בדו"ח חיפוש בין-לאומי, בחוות-דעת נלווית ובדו"ח בחינה מקדימה בהחלטה על כשירות לפטנט (תיקון התשע"ב)
דו"ח חיפוש בין-לאומי, חוות-דעת נלווית ודו"ח בחינה מקדימה שהופקו לגבי בקשה בין-לאומית, לא יחייבו את הבוחן לעניין בחינה לפי סעיף 48ו(ג)(1) ביחס לאותה בקשה, ואולם רשאי הבוחן להסתייע בהם לצורך הבחינה כאמור."

9.2 בקשה בינלאומית
סעיף 52 לחוק קובע כי תקופת תוקפו של פטנט הינה 20 שנה מתאריך הבקשה. תאריך הבקשה הוגדר בסעיף 1 לחוק כתאריך ההגשה בהתאם לסעיף 15 לחוק, אם לא נקבע בחוק מועד אחר.

סעיף 48ג לחוק מחריג את הוראות סעיף 15 לחוק וקובע כי לעניין בקשה בינלאומית המייעדת את ישראל, ייקבע תאריכה בהתאם להוראות אמנת ה-PCT:

"הוראות חוק זה, יחולו לגבי בקשה בינלאומית המייעדת את ישראל, בשינויים המפורטים בפרק זה, ובשינויים המפורטים להלן:
(1) הוראות סעיפים 11, 14, 15, 17(א) ו- 20 לא יחולו;
(2) הוראות סעיף 16 יחולו על בקשה בינלאומית שלגביה מילא המבקש את התנאים הקבועים בסעיף 48ד;
(3) תאריך בקשה בינלאומית ייקבע לפי הוראות האמנה."

תאריך הבקשה לפטנט הינו מועד הגשת הבקשה הבינלאומית המייעדת את ישראל, דהיינו 14.12.05 ומועדי התשלום של האגרות לחידוש הפטנט נגזרים ממועד זה {ראה פריט 12 לתוספת השניה לתקנות הפטנטים (נוהלי הרשות, סדרי דין, מסמכים ואגרות), התשכ"ח-1968)}.
{פטנט 184177 Katru Eco-Energy Group Pte. Ltd, תק-פט 2013(3), 43 (2013)}

9.3 "מבחן האמצעים הסבירים"
ב- רע"א 2341/13 {Mindcake llc נ' רשם הפטנטים המדגמים וסימני מסחר, תק-על 2013(3), 4926 (2013)} נפסק לעניין זה:

"אין חולק, כי "מבחן האמצעים הסבירים" הוא המבחן הקובע לבחינתן של בקשות להארכת מועד בכל הנוגע לכניסה לשלב הלאומי. מקורו של מבחן זה הוא בהוראות האמנה, המחייבות כל מדינה חברה לאמץ אחד משני מבחנים אפשריים לעניין בחינתן של בקשות להארכת מועד הכניסה לשלב הלאומי - מבחן האמצעים הסבירים (due care) או מבחן היעדר הכוונה (unintentional).
המשפט הישראלי אימץ את מבחן האמצעים הסבירים, בחירה שבאה לידי ביטוי בחוזרים שפרסם רשם הפטנטים, בהחלטותיו, ולאחרונה גם בתקנה 7ג לתקנות יישום האמנה בדבר שיתוף פעולה בענייני פטנטים, התשנ"ו-1996 (כפי שתוקנה בחודש יוני 2012).
אף המבקשת אינה חולקת על-כך שזהו המבחן הרלוונטי לבחינת עניינה. השאלה שאותה מעוררת בקשתה, לפי הנטען, נסבה למעשה על אופן יישומו של המבחן. ואולם, המבקשת לא הצביעה על-כך שפסק-דינו של בית-המשפט קמא או החלטתו של הרשם מעוררים - מן ההיבט של הפעלת מבחן האמצעים הסבירים - קושי מהסוג העשוי להצדיק את התערבותנו "בגלגול שלישי".
אין לשכוח, כי מבחן האמצעים הסבירים איננו בגדר חידוש של המשפט הישראלי, כי אם אימוץ של מבחן המעוגן בהוראות האמנה ומיושם על-ידי רבות מהמדינות החברות בה. בבקשה נטען, אמנם, כי קיים צורך בהבהרה ובהסדרה של דרך יישומו של המבחן בישראל. אולם, הדברים לא עולים מעניינה של המבקשת.
זאת ועוד: חרף ניסיונה המנומק היטב של המבקשת להציג את עניינה באספקלריה של הבחנה שאותה ביקשה לבסס בין השאלה האם ננקטו אמצעי זהירות סבירים כדי להימנע מהאיחור לבין השאלה האם ננקטו אמצעים סבירים על-מנת להגיש את בקשת הכניסה לשלב הלאומי במועד, עיון בטענותיה מעלה שהן מופנות למעשה כנגד קביעותיו העובדתיות של בית-המשפט קמא, בכל הנוגע לסבירותם של אמצעי הזהירות שנקטה.
קביעות אלה, שהינן תחומות ומוגבלות לנסיבותיו הקונקרטיות של העניין, אינן מגלות היבט בעל חשיבות כללית, ולא מצאתי כל הצדקה להתערב בהן. עניינה של המבקשת נבחן ונדון מספר פעמים - על-ידי הבוחן, הרשם ובית-המשפט קמא - ובכל אותן פעמים נקבע כי היא לא הניחה תשתית ראייתית מספקת בדבר סבירותם של אמצעי הזהירות שבהם נקטה. אין הצדקה לכך שאף בית-משפט זה יחזור ויבחן את הדברים."

10. סעיף 49 לחוק הפטנטים - זכויות בעל הפטנט וסייג לניצול הפטנט
10.1 סעיף 49 לחוק הפטנטים
סעיף 49 לחוק הפטנטים, התשכ"ז-1967 קובע:

"49. זכויות בעל הפטנט וסייג לניצול הפטנט (תיקון התשנ"ה)
(א) בעל פטנט זכאי למנוע כל אדם זולתו מנצל בלי רשותו או שלא כדין את האמצאה שניתן עליה הפטנט, בין בדרך המוגדרת בתביעות ובין בדרך דומה לכך שיש בה, לנוכח המוגדר באותן התביעות, עיקר האמצאה שהוא נושא הפטנט (להלן: "הפרה").
(ב) אין במתן הפטנט משום מתן רשות לנצל אמצאה ניצול שלא כדין או בדרך שיש בה משום הפרת זכויות קיימות על-פי כל דין."

10.2 כללי
סעיף 49(א) לחוק הפטנטים מגדיר את ההגנה הקניינית שתינתן לבעל הפטנט מפני ניצול ללא רשות של האמצאה הרשומה בפטנט.

בבואו של בית-המשפט לפרש פטנט, ככלל, הוא יעשה כן על-פי כללי הפרשנות הידועים של מסמכים, בהתייחס ללשונם ומהותם. על-כן, בית-המשפט יבחן את הטקסט המגדיר את הפטנט. טקסט זה, הוא המקרין על היקף ההגנה הקניינית המוענקת לבעליו בגינו וחשיבותו היא בקביעת גדר זכויותיו של בעל הפטנט כלפי כולי עלמא.

עם-זאת, הפטנט אינו כשאר המסמכים, ובבואו של בית-המשפט לפרשו עליו להתייחס אליו כמוסד משפטי המשקף איזון בין ערכים שונים, ובמיוחד עליו להתחשב בהיבטים הקשורים למונופול העסקי המוענק בגינו - בצד הרצון לתמרץ את יצירת האמצאה יש להימנע מנקיטת עמדה פרשנית רחבה מדי בהגדרת ההגנה על הפטנט בשל אופייה המונופוליסטי {ראו: ע"א 407/89 צוק אור בע"מ נ' קאר סקיוריטי בע"מ, פ"ד מח(5), 661 (1994) (להלן: "פרשת צוק אור"); ת"א (יר') 613/93 "טבעול" - מוצרי מזון מן הצומח נ' שמיר תעשיות מזון בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (17.10.99) (להלן: "פרשת טבעול"), ע"א 345/87 Hughes Aircraft Companyנ' מדינת ישראל, פ"ד מד(4) 45, 65 (1990)}.

על-כן, ההכרעה בשאלה אם הפטנט הופר תלויה, לרוב, בקביעת היקף תחולתו, קביעה המהווה סוגיה פרשנית {ע"א 7614/96 צחורי ובניו תעשיות בע"מ נ' "רגבה" - מושב שיתופי חקלאי בע"מ, פ"ד נד(3), 721 (2000)}.

במסגרת זאת, היקף ההגנה המונופוליסטית לבעל פטנט יקבע על בסיס שלושה עקרונות.

ראשית, לא יכולה תביעה בפטנט להעניק הגנה מונופוליסטית רחבה מהאמצאה עצמה. קרי, על התביעות להיות קונקרטיות, ומותאמות למוצר או לתהליך הייחודי המוגן בפטנט. עיקרון זה קשור במונח "עיקר האמצאה" הקבוע בסעיף 49(א) לחוק הפטנטים, ומעניק הגנה רק מקום שבו יש דמיון ממשי בין האמצאה לבין השימוש המפר. בהקשר זה נכתב על היקפה של תביעה כי:

"A claim will be invalid if it claims a monopoly more extensive than the invention itself" (Re Houlett's Application, (1994) R.P.C. 238 {כפי המובא בספר עמיר פרידמן פטנטים - דין, פסיקה ומשפט משווה (התשס"א-2001), 216}.

שנית, על-פי סעיף 13 לחוק הפטנטים, כאשר המחלוקת המשפטית נוגעת למונופול או להיקפו - היקף ההגנה על האמצאה ייקבע בהתאם לתביעות המגדירות אותה, כאשר כתב הפירוט כמשמעותו בסעיף 12 לחוק הפטנטים, ישמש ככלי עזר פרשני להבנת מהותן של התביעות {ראו: פרשת היוז, עמ' 68; ע"א 2972/95 וולף ושות' בע"מ נ' דפוס בארי שותפות מוגבלת, פ"ד נג(3), 472, 477 (1999)}.

בתוך כך, אמנם יש לקרוא את מסמכי הפטנט כמכלול לשם הבנת מהות האמצאה והיקפה, אך ההגנה הניתנת מכוח הפטנט מוגבלת להיבטים של האמצאה המנויים בתביעות בלבד. מכאן, שכתב הפירוט אינו יכול להוסיף הגנה על פרטים שלא צויינו בתביעות הפטנט. במילים אחרות, ההגנה המונופוליסטית לא תינתן מעבר למוגדר בתביעות עצמן. עיקרון זה משקף את האינטרס הציבורי, שכן הוא מאפשר ודאות באשר להיקף ההגנה המוענקת במסגרת הפטנט, ושימוש על-ידי הציבור באותם הרכיבים באמצאה שאינם מוגנים לצורך המשך מחקר ופיתוח. ודאות זו עומדת בלב האיזון העדיף שבין האינטרס הציבורי בעידוד מחקר ופיתוח בדרך של מתן הגנה קניינית על הפיתוח, לבין האינטרס הציבורי לעידוד המחקר והפיתוח באמצעות תחרות וחילופי רעיונות.

העיקרון השלישי קובע כי לא תינתן הגנה מונופוליסטית לרכיבים באמצאה שאינם עומדים בתנאי הקבוע בסעיף 3 לחוק הפטנטים, קרי, שאינם חדשניים, מועילים, ניתנים לשימוש תעשייתי ושיש בהם התקדמות טכנולוגית. ויודגש כי מדובר בתנאים מצטברים. משמע, אין די בהיות האמצאה חדשה ועליה לשקף, בין היתר, התקדמות המצאתית "שאינה נראית כעניין המובן מאליו לבעל מקצוע ממוצע על-סמך הידיעות שכבר נתפרסמו לפני תאריך הבקשה...".
{ראו סעיף 5 לחוק הפטנטים; רע"א 6025/05 Merck& Co. IncMerck Sharp& Dohme (Israel 1996) Ltd נ' טבע תעשיות פרמצבטיות בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (19.05.11); ע"א 2626/11 חסין אש תעשיות בע"מ נ' קוניאל אנטוניו בע"מ, תק-על 2013(2), 2105 (2013)}

{ראה גם ע"א 407/89 צוק אור בע"מ נ' קאר סקיוריטי בע"מ ו- 3 אח', פ"ד מח(5), 661 (1994) ,ע"א 345/87 HUGHES AIRCRAFT COMPANY נ' ELECTRONICS, פ"ד מד(4), 45 (1990)}

10.3 חוק הפטנטים מול "תקנת השוק"
חוק הפטנטים מטיל אחריות מוחלטת על גורמים החותרים תחת זכויותיו הקנייניות של בעל הפטנט. נתבע בתובענה בגין הפרת פטנט לא יוכל לנער מעילו את עילת התביעה, גם אם יוכיח כי לא היה מודע לאקט המפר שבוצע על ידו. יחד-עם-זאת חוסר המודעות למעשה ההפרה יילקח בחשבון בעת קבלת היקף הסעדים והוצאות המשפט שיפסקו לטובת בעל הפטנט" {ע' פרידמן פטנטים - דין, פסיקה ומשפט משווה (2001), 804}.

ב- ת"א (ת"א-יפו) 2168/00 {אס.די.אר. שריון יבוא ושיווק בע"מ נ' אפ.בי סוכנויות פרסום בע"מ ואח', תק-מח 2004(3), 2847 (2004)} בית-המשפט המחוזי אסר על הנתבעות לשווק אביזר רכב המפר פטנט של התובעת, והורה להן להמציא פירוט של העסקאות שעשו בקשר עם המוצר המפר.

10.4 דוקטרינת ההפרה התורמת בהפרת פטנט ו"מזיקים במשותף"
ב- ע"א 7614/96 {צחורי ובניו תעשיות בע"מ נ' רגבה - מושב שיתופי חקלאי, פ"ד נד(3), 721 (2000)} נדונה סוגיית ההפרה התורמת בהרחבה.

דוקטרינת ההפרה התורמת {Contributory Infringement} נועדה להגן על פטנט מפני פגיעה מצד מי שאינו מבצע הפרה ישירה של הפטנט, אך עושה מעשה מתוכנן המאפשר את הפרת הפטנט בידי אחרים.

סעיף 271 לחוק הפטנטים האמריקאי {U.S.C. 35 מבחין בין הפרה ישירה ((Direct Infringement גרם הפרת פטנט (Inducement} והפרה תורמת.

בסעיף זה נקבעו, איפוא, שלושה תנאים, המגבילים את היקף ההגנה הניתנת לבעל פטנט כלפי תורם להפרת הפטנט. התנאי המגביל הראשון קובע, כי על בעל הפטנט להוכיח כי הנתבע מכר אחד מרכיבי המוצר המוגן בפטנט, או מכר חומר או מכשיר, המשמשים במסגרת התהליך המוגן והמהווים חלק מהותי באמצאה. התנאי המגביל השני קובע, כי האחריות תוטל על המוכר רק אם ידע שהפריט הנמכר משמש באופן מיוחד להפרת הפטנט. ואילו התנאי השלישי מוציא מכלל האחריות מכירה של פריט, המתאים לעשיית שימוש משמעותי שאין בו משום הפרת הפטנט. בקביעת תנאים מגבילים אלה מאזן הסעיף בין הצורך להגן על בעל הפטנט, מחד, לבין הצורך לשמור על שוק חופשי, מאידך.

בפסיקת בתי-המשפט נקבע, כי הפרה תורמת תוכר רק בהתקיים קשר בינה לבין הפרה ישירה של הפטנט. ביחס למידת הקשר הנדרש היו גישות שונות, אך לפחות בחלק מן המקרים נפסק, כי בהיעדר ראיה {למצער נסיבתית} שהפטנט הופר, אין כל מקום להטיל אחריות על מי ש"תרם" במעשהו לאפשרות שהוא יופר.

בחקיקה הישראלית אין עיגון לדוקטרינת ההפרה התורמת. שאלת ההכרה בדוקטרינה זו אף טרם נדונה, באופן ישיר, בפסיקה. התייחסות קודמת לקיומה, כנראה יחידה, בפסיקת בית-משפט זה, ניתן למצוא ב- ע"א 148/64 {הוכמן נ' פאגלין ובניו, פ"ד יח(3), 640 (1964)}. המדובר היה בפטנט המגן על אמצעי לוויסות חום בחלקים שונים של תנור אפיה. נקבע כי המשיבה הפרה את הפטנט והיא חוייבה לתת דין-וחשבון על כל תנור שנמכר על ידה בתקופה הרלוונטית. בשלב הדיון בסעדים קיבל בית-המשפט המחוזי את טענת המשיבה, כי חובת הדיווח שהוטלה עליה אינה חלה בגין תנור, שנבנה בחלקו בארץ ללא אמצעי ויסות, ונמכר על ידה ללקוח בארצות-הברית. בדחותו את השגת המערערים נגד קביעה זו, התייחס השופט מני, אגב-אורחה, לדוקטרינת ההפרה התורמת:

"בא-כוח המערערים מנסה לקרוא את תורת ה- contributory infringement שפותחה לדבריו בפסיקה האמריקנית ובהסתמכו על תורה זו הוא טוען כי 'שרטוט התכנית וייצור חלקי התנור, מהווה הפרת הפטנט הרשום בישראל, כאן'. יהא אשר יהא מובנה והיקפה של תורה זו, אינני חושב כי ניתן להחילה על נסיבות המקרה הנדון היות, וכפי שכבר נאמר לעיל, אין במעשה הכנת תכנית כשלעצמו משום הפרת הפטנט. כמו-כן, המכירה או הייצור בארץ של חלקים מתנור האפיה, אשר הם עצמם אינם מוגנים על-ידי הפטנט אינם מהווים הפרה גם אם ניתן יהיה להשתמש בהם אחר-כך, עם או בלי התכנית למטרה שתביא, בסופו-של-דבר, להפרה."

במקרה דנן נקבע באורח די לקוני, כי דוקטרינת "ההפרה התורמת" קיימת במשפט הישראלי, בין מכוח ההגדרות הרחבות שבחוק הפטנטים ובין מכוח תחולת דיני הנזיקין. במועד מתן פסק-הדין נשוא הערעור עמדה בתוקפה הגדרתו המקורית של המונח "ניצול אמצאה". על-פי הגדרה זו, ניצול אמצאה כלל, לצד "שימוש", "ייצור" ו"שיווק " של האמצאה, גם "הפקת הנאה ממנה בדרך אחרת". בחלק אחרון זה של ההגדרה מצא בית-המשפט המחוזי אחיזה להנחתו הפרשנית, כי המחוקק התכוון להעניק לבעל הפטנט הגנה, לא רק מפני מפרים ישירים, אלא גם מפני מי שלא הפרו את הפטנט במעשה ישיר, אך גרמו להפרתו בידי אחרים ובדרך זו הפיקו מן הפטנט "הנאה בדרך אחרת".

דא עקא, שבחוק הפטנטים (תיקון מס' 3), התשנ"ח-1998, שפורסם ביום 26.02.98, הוחלף נוסח ההגדרה של ניצול אמצאה; התיבה "הפקת הנאה ממנה בדרך אחרת", שנכללה בהגדרה הקודמת, הושמטה ותחתיה נקבע פירוט של פעולות המהוות "ניצול אמצאה". על-פי הגדרתו החדשה, "ניצול אמצאה" הוא כל אחד מאלה:

"(1) לעניין אמצאה שהיא מוצר, כל פעולה שהיא אחת מאלה - ייצור, שימוש, הצעה למכירה, מכירה או ייבוא לצורך האחת מהפעולות האמורות;
(2) לעניין אמצאה שהיא תהליך - שימוש בתהליך, ולגבי מוצר הנובע במישרין מן התהליך - כל פעולה שהיא אחת מאלה: ייצור, שימוש, הצעה למכירה, מכירה, או ייבוא לצורך אחת מהפעולות האמורות; אך למעט אחת מאלה:
(1) פעולה שאינה בהיקף עסקי ואין לה אופי עסקי;
(2) פעולה נסיונית בקשר לאמצאה שמטרתה לשפר אמצאה או לפתח אמצאה אחרת;
(3) פעולה הנעשית לפי הוראות סעיף 54א."

ברי שנוסחה החדש של ההגדרה איננו חל על המקרה שבפנינו, אך דומה שמן האופן בו תוקן נוסח ההגדרה - תוך השמטת התיבה "הפקת הנאה ממנה בדרך אחרת" - אפשר לכאורה להסיק, כי המחוקק לא ראה בנוסחה המקורי של ההגדרה עיגון לדוקטרינת ההפרה התורמת.

השאלה אם ניתן לאמץ את דוקטרינת ההפרה התורמת בפסיקת בית-המשפט, אף ללא הסדר חקיקתי מפורש, אינה שאלה פשוטה. שאלה זו אינה טעונה הכרעה במקרה דנן לפיכך נוכל להשאירה בצריך עיון. לכאורה נראה, שההכרה בדוקטרינה זו, תוך קביעת תנאים מגבילים לתחולתה, עשויה להוות התפתחות בכיוון הרצוי.

10 ההלכה הפסוקה
10.1 פטנט אינו מקנה זכות חיובית
ת"א (ת"א) 2284/83הידרופלן הנדסה בע"מנ' "נען" מפעל מתכת, פ"מ תשמ"ד(2), 133(1984);

10.2 בפטנט של מוצר יש לכלול את המוצר עצמו, את התכשירהמשתמש בחומר נשוא הפטנט ואת השיטה בה מופעל התכשיר
ה"מ (ת"א) 8585/84{חברת מונסנטונ' תעשיות ומעבדות גשורי בע"מ, פ"מ תשמ"ה(3), 485 (1984);

10.3 פירוש התביעות שבפטנט דרוש על-מנת לקבוע מהו "עיקר האמצאה"
ת"א (נצ') 765/80רוחמה רובינשטייןנ' פרץ רוזנברג, פ"מ תשמ"ב(1), 133 (1985);

10.4 הפרת פטנט
ע"א 804/89{אלימלך לנדאו נ' לוח לייזר מסך רב-תכליתי, פ"ד מו(2), 295 (1992).

11. סעיפים 51-50 לחוק הפטנטים
11.1 הדין
סעיפים 51-50 לחוק הפטנטים, התשכ"ז-1967 קובעים:

"50. תחולת הפטנט (תיקון התש"ס)
(א) היתה האמצאה תהליך, יחול הפטנט גם על המוצר הישיר של התהליך.
(ב) לעניין אמצאה שהיא תהליך לייצור מוצר - בתביעה על הפרה, על הנתבע להוכיח כי התהליך שבו עשה שימוש לייצור מוצר זהה, שונה מהתהליך המוגן בפטנט; לעניין סעיף-קטן זה, יראו מוצר זהה שנוצר בלא הסכמת בעל הפטנט, כל עוד לא הוכח אחרת, כמוצר שנוצר על-ידי התהליך המוגן בפטנט אם התקיימו שניים אלה:
(1) בעל הפטנט אינו יכול לברר, במאמצים סבירים, באיזה תהליך השתמשו בפועל לייצור המוצר הזהה;
(2) קיימת סבירות גבוהה שהמוצר הזהה נוצר בתהליך המוגן בפטנט.

51. תוקף הפטנט כלפי המדינה
פטנט יהא בר-תוקף כלפי המדינה בכפוף להוראות פרק ו'; אולם יחולו הוראות החוק לתיקון סדרי הדין האזרחי (המדינה כבעל-דין), התשי"ח-1958."

11.2 כללי
סעיף 50(א) לחוק הפטנטים קובע כי אם האמצאה היא תהליך מוגן, כי אז יחול הפטנט גם על "המוצר הישיר" של התהליך. במצב כזה, סעיף 50(ב) קובע שהנטל להוכיח שלא נעשה שימוש בתהליך המוגן הוא על כתפי הטוען להיעדר הפרה {ע"א 2626/11 חסין אש תעשיות בע"מ נ' קוניאל אנטוניו בע"מ, תק-על 2013(2), 2105 (2013); ע"א 7614/96 צחורי ובניו תעשיות נ' רגבה - מושב שיתופי חקלאי, פ"ד נד(3), 721 (2000)}

" "מעוולים במשותף", נוטה הייתי להוציא מכלל תחולתו מקרים בהם מתקיימים התנאים להקמת חזקה שהפטנט הופר, כמשמעה בסעיף 50(ב) לחוק הפטנטים הטעם לכך הוא שבשילובם של סעיף 12 לפקודת הנזיקין וסעיף 50(ב) לחוק הפטנטים יש, למעשה, משום יצירת עוולה חדשה, האוסרת על שיתוף פעולה בביצוע פעולות העלולות להוביל להפרת פטנט, מבלי שבעל הפטנט יידרש להוכיח הפרה בפועל של הפטנט.
מבלי להביע עמדה בנוגע לאפשרות העקרונית ליצור עוולה חדשה בדרך של היקש פרשני (השוו, לעניין זה, את הערת השופט ברק, בפרשת סידאר, בעמ' 442), נראה לי כי הרחבת האחריות של עוסקים שונים כלפי בעל פטנט, שתוצאתה המעשית הינה הרחבת תחום המונופול שהפטנט מגן עליו, אינה מוצדקת ואינה רצויה. אפשר, אמנם, שחוק הפטנטים לוקה בחסרונו של הסדר המכיר במפורש באפשרות לחיובם של "מפרים במשותף". אם אמנם כך הדבר, הרי שהדוקטרינה היותר מתאימה למילוי חסר זה אינה העיקרון הנזיקי המסדיר את שורת אחריותם של מעוולים במשותף, אלא הדוקטרינה המכירה ב"הפרה תורמת" של פטנט, שמקורה בדין האמריקאי. בית-המשפט המחוזי - במסגרת הקונסטרוקציה המשפטית השלישית שפיתח בפסק-דינו - אכן ביסס את חיובה של צחורי גם על דוקטרינה זו."

12. סעיפים 55-53 לחוק הפטנטים
סעיפים 55-53 לחוק הפטנטים, התשכ"ז-1967 קובעים:

"53. זכות מכוח ניצול קודם (תיקון התשנ"ה)
מי שבתאריך הקובע היה מנצל בתום-לב בישראל את האמצאה שעליה מבוקש הפטנט, או שבאותו תאריך עשה בתום-לב הכנות ממשיות לניצולה, זכאי לנצל אותה אמצאה בעצמו ובמהלך עיסוקו ללא תמורה; לעניין זה, "התאריך הקובע" - התאריך שבו הוגשה הבקשה לפטנט בישראל, ואם נדרש לאותה בקשה דין-קדימה לפי סעיף 10 - התאריך שבו הוגשה הבקשה הקודמת שעליה נסמכת תביעת דין הקדימה.

54. העברת זכות ניצול
הזכות על-פי סעיף 53 אינה ניתנת להעברה, לתסיבה או להורשה אלא יחד עם העסק שבו השתמשו באותה אמצאה.

54א. פעולה נסיונית להשגת רישוי (תיקון התשנ"ח)
פעולה נסיונית במסגרת טיפול להשגת רישוי לצורך שיווק המוצר לאחר תום תוקפו של הפטנט, אינה בגדר "ניצול אמצאה" אם התקיימו שניים אלה:
(1) הטיפול לקבלת הרישוי נעשה לשם קבלת רישוי בישראל, או במדינה שבה מותרת פעולה נסיונית באמצאה מוגנת פטנט לשם השגת רישוי, לפני תום תוקפו של הפטנט;
(2) כל מוצר שיוצר במסגרת הוראת סעיף זה לא ישמש לכל מטרה זולת לצורכי השגת רישוי כאמור, הן בתקופת הפטנט והן אחריה;
לעניין סעיף זה, "רישוי" - אישור, היתר או מסמך אחר הנדרש כדין לצורך שיווק מוצר.

55. זכות המדינה מכוח אמצאה קודמת
(א) המדינה רשאית לנצל אמצאה שניתן עליה פטנט לאדם אחר, ככל אשר יידרש לצרכיה וללא תשלום תמלוגים או פיצויים אחרים לבעל הפטנט או לבעל זכויות אחרות שבו, אם:
(1) היא גם אמצאת שירות כאמור בסעיף 132 שהמציא עובד החייב בהודעה לפי סעיף 137 לפני תאריך הגשת הבקשה לפטנט, ואם נדרש לגבי אותה בקשה דין-קדימה לפי סעיף 10 - לפני תאריך בקשת החוץ;
(2) על אמצאת השירות כאמור בפסקה (1) לא נתבעה הגנה בישראל או במקום אחר, מצד מי שהמציאה או מצד המדינה או מצד מי שהועברו לו מהם זכויות באמצאה;
(3) אמצאת השירות נרשמה לפני התאריך האמור בפסקה (1) בפנקסים שנקבעו לכך בתקנות ובדרך שנקבעה.
(ב) הוראת סעיף-קטן (א) תחול גם על אמצאה שהומצאה על-ידי אדם שאינו חייב בהודעה לפי סעיף 137 אם הזכויות בה הועברו למדינה ונתמלאו לגביה יתר התנאים האמורים בסעיף-הקטן האמור.
(ג) אמצאה שהמדינה רשאית לנצלה לפי סעיף-קטן (א) רשאית הממשלה להתיר את ניצולה לצרכי המדינה בלבד גם לאדם הפועל על-פי חוזה עם המדינה.
(ד) אין בהוראות סעיף זה כדי לגרוע מזכויות עובד המדינה לפי פרק ח' מזכויות הבאות מכוח הסכם, או מזכויות שהוענקו למי שהעביר את האמצאה למדינה."

13. תשלום אגרות - תנאי לתוקף והחזר תוקף - סעיפים 63-56 לחוק הפטנטים
13.1 הדין
סעיפים 63-56 לחוק הפטנטים, התשכ"ז-1967 קובעים:

"סימן ב': תשלום אגרות - תנאי לתוקף
56. תשלום אגרות (תיקון התשנ"ה)
פטנט יהא בר-תוקף לכל התקופה הקבועה בסעיף 52 אם שילם הבעל את האגרה שנקבעה (להלן: "אגרת חידוש") במועדים שנקבעו כאמור; לא שולמה האגרה, יפקע תוקף הפטנט במועד שנקבע לתשלום האגרה.

57. ארכה לתשלום אגרות
לא שולמה אגרת החידוש במועד שנקבע לתשלומה, מותר לשלמה תוך שישה חודשים מאותו מועד, בתוספת אגרה בסכום שנקבע, ומשנעשה כן, רואים את האגרה כאילו שולמה במועד שנקבע לתשלומה לפי סעיף 56 ואת הפטנט כאילו לא פקע תקפו.

58. פרסום פקיעת הפטנט (תיקון התשע"א)
חלפה התקופה האמורה בסעיף 57 ולא שולמה האגרה כאמור באותו סעיף, יפרסם הרשם באינטרנט את פקיעת תקפו של הפטנט

59. החזר תקפו של פטנט שפקע בשל אי-תשלום אגרה
בעל פטנט שפקע תקפו בשל אי-תשלום אגרת חידוש, רשאי לבקש מהרשם, בדרך ובצורה שנקבעו, את החזר תקפו של הפטנט, ובלבד שעם הגשת הבקשה ישלם את האגרה המיוחדת שנקבעה לעניין זה (להלן: "בקשת החזר תוקף").

60. פרסום בקשה להחזר תקפו של הפטנט (תיקונים: התשנ"ה, התשע"א)
שוכנע הרשם כי אגרת החידוש לא שולמה בשל סיבות סבירות, כי בעל הפטנט לא רצה בפקיעת תוקפו של הפטנט, וכי הבקשה להחזר תקפו של הפטנט הוגשה סמוך ככל האפשר לאחר שדבר אי-התשלום נודע לבעל הפטנט או למי שאחראי מטעמו לתשלום האגרה, יורה על פרסום הבקשה באינטרנט לאחר ששילם בעל הפטנט את אגרת החידוש שלא שולמה.

61. התנגדות להחזר תוקף (תיקון התשע"א)
כל אדם רשאי להתנגד לבקשת החזר תוקף, תוך שלושה חודשים מיום הפרסום, בשל העילה כי לרשם לא היה יסוד להורות על פרסום הבקשה.

62. דיון בבקשה להחזר
לא הוגשה התנגדות או הוגשה התנגדות ונדחתה, יתן הרשם צו להחזר תוקף, והוא רשאי להתנות את ההחזר בתנאים שקבע.

63. המנצל אמצאה שפקעה וחזרה
מי שהחל לנצל בישראל אמצאה שהפטנט עליה פקע לאחר שדבר פקיעת הפטנט פורסם לפי סעיף 58, או מי שלאחר אותו תאריך עשה הכנות ממשיות לניצולה, זכאי להוסיף ולנצל את האמצאה לצרכי עסקו בלבד, גם לאחר שהוחזר הפטנט לתקפו."

13.2 אגרת חידוש - אחריות הרשם
ההשתהות בבדיקת הבקשות ורישומן אינה יכולה לגרור את חיוב המבקש בתשלום אגרות שחלף מועד תשלומן בגלל הבדיקה רבת השנים של הבקשה. על-כן משחלף מועד תשלום אגרת החידוש של בקשת התובעת לפטנט השיטה לפני שנרשמה האמצאה בספר הפטנטים, אין היא חייבת בתשלומה ואין בכך פגיעה בתקפו של הפטנט.

ב- ת"א (ת"א-יפו) 790/93 {FABIO PERINI S.P.A נ' S.P.A, תק-מח 95(2), 1715 (1995)} נפסק כי התובעת עברה כברת-דרך נאה ביצור מכונת הגלילה המעבירה את הנייר מגליל האב לליבות בעלי הקוטר הקטן והצליחה למצוא את הדרך לקריעת הנייר בין ליבה, שכריכת הנייר עליה הושלמה, לבין ליבה המתחילה בכריכת הנייר עליה ללא אמצעי עזר וללא עצירת המכונה ופעולת הגלילה.

אין לתובעת פטנט על שיטת גלילת הנייר על הליבה אלא על אמצאתה האחרונה לקריעת הנייר על-ידי ניצול מתאים של מהירות התנועה של גליל ג'.

איש לא סתר את ראיות התובעת על החידוש בניצול זה של האצת גליל ג' וחיכוך הנייר בין גליל א' והליבה הנכנסת למתיחת הנייר וקריעתו. העובדה שפעולה זו נראית כה פשוטה ומובנת אינה מגמדת את החידוש והאמצאה שבה אלא את בעלי המקצוע והכשרונות שלא העלו על דעתם עד לגילויה על-ידי אנשי התובעת ויישומה. ואכן פטנט השיטה של התובעת בתביעה הראשונה מתייחס לשיטת הקריעה {Snaptearing} של הנייר תוך כדי גלילה ולא לשיטת הגלילה.

מבנה המכונה של התובעת זהה למבנה הקודם של מכונותיה, לרבות המכונה הבריטית, למרות היעדר ה"נחירים" במכונת התובעת, נשוא הדיון, ופעולות הגלילים והליבות במכונת התובעת זהה, או דומה מאוד, לפעולותיהן במכונות הקודמות אבל השיטה למתיחת הנייר וקריעתו במכונת התובעת היא חדשה, למרות פשטותה, ראויה לפטנט ולהגנה מפני מפריה. על-כן, רשאית התובעת מכוחו של הפטנט למנוע מהנתבעות את הפרתו.

לדעת בית-המשפט, היא היתה רשאית לבקש הגנה זו גם מכוחו של החוק על עשיית עושר ולא במשפט, הגנה שהיתה עומדת לה גם אם לא היה תקף לפטנט, כי לטענתה העתיקה הנתבעת את שיטתה ואף רמזה על עובד בכיר מעובדיה שעבר לעבוד אצל הנתבעת כאחראי לחיקוי השיטה, אך התובעת לא ביקשה לסמוך גם על עילה זו, למרות היותה ידועה לבאי-כוחה, וטעמה בוודאי עימה.

השימוש במכונות הגלילה של הנתבעות ובכל מכונה דומה לה הוא הפרת הפטנט של התובעת, כי אין במכונה זו התקן אחר לקריעת הנייר הנכרך על הליבה היוצאת לצורך הפרדתו מהנייר האמור להכרך על הליבה הנכנסת למעט קריעה על-פי השיטה המפורטת בפטנטים של התובעת.

13.3 תנאים לפרסום - סעיף 60 לחוק הפטנטים
ב- פטנט 177920 {נחושתן רפי,תק-פט 2014(4), 30 (2014)} נדונה בקשה להחזר תוקף פטנט שפקע בשל אי-תשלום אגרת החידוש הראשון. הפטנט ניתן ביום 04.05.13 ולפיכך המועד לתשלום אגרת החידוש הראשון בהתאם לסעיף 56 לחוק הפטנטים, התשכ"ז-1967 חלף ביום 04.08.13. משלא שולמה האגרה גם בששת החודשים שלאחר מועד זה פקע תוקף הפטנט ודבר הפקיעה פורסם ביומן הפטנטים במאי 2014.

סעיף 60 לחוק קובע את התנאים לפרסום בקשה להחזר תוקף להתנגדויות הציבור, כדלקמן:

א. אי-תשלום האגרה בשל סיבות סבירות;

ב. רצונו של המבקש שלא לזנוח את הפטנט;

ג. הגשת הבקשה להחזר תוקף בסמוך לאחר שנודע למבקש על פקיעת התוקף.

אשר לתנאי הראשון, טוען המבקש כי האגרה לא שולמה בשל היעדר ידיעה בדבר הצורך לשלם אגרת חידוש. נסיבות אלה, כאשר לא נעשה כל ניסיון לברר מהן האגרות החלות על הפטנט, לא הוכרו כסיבה סבירה לאי-תשלום.

המבקש לא פירט מתי הטיל על באי-כוחו את בדיקת המצב המשפטי של הפטנטים שבבעלותו, אך הצהיר כי הגיש את הבקשה שבפניי בטרם חלפו חודשיים ממועד זה.

למבקשים ניתנה הזדמנות להשלים את שהחסירו בתצהירם הראשון, אך גם בתצהירם המשלים לא היו תשובות מספקות שהיה בהם כדי לשכנע בהתקיימות התנאים הקבועים בחוק לפרסום הבקשה. בנסיבות אלה קבע בית-המשפט כי הבקשה נדחית {ראה גם ב- פטנט 199837 EARTH TO AIR SYSTEMS, תק-פט 2014(3), 206 (2014); פטנט 172484 אברהם הלוי, תק-פט 2014(3), 136 (2014)}.

13.4 פקיעת הפטנט והחזר תוקף
יש לתת לדיבור "להחזר תוקף", בהקשר החקיקתי שבו הוא מופיע בסעיף 62 לחוק, משמעות של מתן תוקף רטרואקטיבי להחזר והוא - אם התשלום המאוחר הוא לאחר שננקטו ההליכים הכלולים בסעיפים 61-59 לחוק; היעדרה של הסיפא לסעיף 57 לחוק מסעיף 62 היה מכוון הואיל ובגזרה זו של החזר תוקף הפטנט ניתנה לרשם הסמכות להתנות תנאים וביניהם גם סמכות להתנות תנאים לגבי המועד שבו יראו, את הפטנט כתקף; אכן אם מתברר לרשם שזכויותיו של צד שלישי, שפעל בתקופת הביניים בו היה הפטנט חסר תוקף, עשויות להיפגע, רשאי הוא להורות שזכויות אלו לא תפגענה כשם שרשאי הוא גם לקבוע, במידה שהנסיבות המיוחדות של המקרה מצדיקות את הדבר, שהחזר תוקפו של הפטנט לא יהיה רטרואקטיבי כלל. סמכות זו של הרשם כפופה לדרישת המינימום הכלולה בסעיף 63 לחוק שממנה אין הרשם רשאי לסטות.

המילים "זכאי להוסיף ולנצל את האמצאה" מופיעות בסעיף 63 לחוק. המילה "להוסיף" באה לציין את המצב שלפני החלטת הרשם בו באמת לא היה הפטנט בר-תוקף {ע"א 319/85 גרשון אקשטיין נ' עלומים קבוצת בני עקיבא, פ"ד לט(4), 602 (1985)}.

אם הפטנט פקע, ובדרך-כלל קורה דבר זה עקב הזנחתו של בעל הפטנט, ובתקופת הביניים עד שהוחזר תוקפו של הפטנט החל אדם לנצל את ההמצאה או עשה הכנות ממשיות לניצולה, פעולות אשר יכולות להיות קשורות בהשקעות כספיות ניכרות, הרי אותו אדם יהיה זכאי להוסיף ולנצל את האמצאה לצרכי עסקו, אולם הוא לא יוכל להעביר זכותו זו אלא ביחד עם העסק {ע"א 18/75 מאיר ליברמן נ' אריה דייטלצוייג ו- 4 אח', פ"ד כט(2), 513 (1975)}.

14. סעיף 64 לחוק הפטנטים
סעיף 64 לחוק הפטנטים, התשכ"ז-1967 קובע:

"64. העברת זכות ניצול
זכות ניצול אמצאה לפי סעיף 63 אינה ניתנת להעברה, לתסיבה או להורשה אלא יחד עם העסק שבו השתמשו באמצאה."

15. הארכת תקופת הגנה - סעיפים 64א-64יז לחוק הפטנטים
15.1 הדין
סעיפים 64א -64יז לחוק הפטנטנים, התשכ"ז-1967 קובעים:

"64א. הגדרות (תיקונים: התשנ"ח, ההתשס"ו, התשע"ד)
בסימן זה:
"תכשיר רפואי" - כל צורה של סמי מרפא שעברו תהליך עיבוד, לרבות תכשיר לשימוש ברפואה וטרינרית ותכשיר בעל ערך תזונתי המיועד להזרקה תוך ורידית;
"חומר" - המרכיב הפעיל בתכשיר רפואי או מלחים, אסטרים, הידרטים או צורות גבישיות של אותו המרכיב;
"היתר שיווק" - היתר לשיווק תכשיר רפואי או ציוד רפואי המוגנים על-ידי פטנט ייחוס;
"הפטנט הבסיסי" - הפטנט המגן על חומר כלשהו, על תהליך לייצור חומר, על שימוש בחומר או על תכשיר רפואי המכיל חומר, או על תהליך לייצור תכשיר רפואי המכיל חומר, או על ציוד רפואי החייב ברישוי בישראל (להלן: "ציוד רפואי");
"מדינה מוכרת" - מדינה המנויה בתוספת הראשונה;
"מדינה אירופית מוכרת" - מדינה מהמדינות המנויות בחלק ב' של התוספת הראשונה;
"פטנט ייחוס" - פטנט כלשהו במדינה מוכרת המגן על החומר, על התהליך לייצור החומר או על השימוש בחומר, או על התכשיר הרפואי המכיל את החומר, או על התהליך לייצור התכשיר הרפואי המכיל את החומר, או על הציוד הרפואי, אשר נתבע בפטנט בסיסי במדינת ישראל, בין אם הפטנט האמור מקביל לפטנט הבסיסי ובין אם לאו;
"צו להארכת פטנט ייחוס" - צו או אישור המורה על הארכה, ביום אחד או יותר, של תוקף פטנט ייחוס ביחס לתכשיר רפואי המכיל את החומר או ביחס לציוד רפואי, המוגן על-ידי פטנט הייחוס, שמתקיים לגביו אחד מאלה:
(1) הוא ניתן בארצות הברית של אמריקה Patent Term) Extension), ותקופת תוקפו נקבעת על-ידי הגורם המוסמך לכך לפי החלק של תקופת הבחינה לצורך מתן היתר השיווק הראשון בידי הרשות המוסמכת למתן היתרי שיווק, שחל לאחר מתן פטנט הייחוס, בניכוי תקופות שלגביהן נקבע כי מבקש צו ההארכה לא נהג בהן בדחיפות הראויה במהלך תקופת הבחינה האמורה, ובתוספת מחצית מתקופת הניסויים הקליניים בתכשיר הרפואי או בציוד הרפואי המוגנים על-ידי פטנט הייחוס;
(2) הוא ניתן במדינה אירופית מוכרתSupplementary) Protection Certificate), ותקופת תוקפו נקבעת בהתחשב בתקופה שחלפה מיום הגשת הבקשה לפטנט הייחוס ועד ליום קבלת היתר השיווק הראשון, בניכוי חמש שנים;
(3) הוא ניתן במדינה מוכרת, ונועד להאריך באופן זמני את תוקף פטנט הייחוס עד להכרעה בדבר מתן צו לפי פסקאות (1) או (2) או עד למועד מוקדם יותר שנקבע בו (להלן: "צו זמני");
"רישוי" - כהגדרתו בסעיף 54א.

64ב. הארכת פטנט בסיסי (תיקון התשנ"ח)
שוכנע הרשם, כי התקיימו התנאים המפורטים בסימן זה, יאריך בצו את תקופת תוקפו של פטנט בסיסי בהתאם להוראות סימן זה (להלן: "צו הארכה"); ובלבד:
(1) שהבקשה לצו הארכה הוגשה בתום-לב;
(2) שהיקף ההגנה על-פי צו ההארכה לא יחרוג מעבר להגנה שניתנה על-ידי הפטנט הבסיסי.

64ג. בקשה להארכת פטנט בסיסי (תיקונים: התשנ"ח, ההתשס"ו, התשע"א, התשע"ד)
(א) מבקש פטנט בסיסי, בעל פטנט בסיסי ובעל רישיון ייחודי בפטנט בסיסי או בבקשת פטנט בסיסי רשאים לבקש צו הארכה.
(ב) לעניין פטנט בסיסי או בקשת פטנט בסיסי שבבעלות משותפת רשאי כלשותף לבקש צו הארכה.
(ג) לא הצטרפו מבקש הפטנט הבסיסי, בעל הפטנט, חלק מן השותפים או בעל רישיון ייחודי, לבקשה למתן צו הארכה, יצורפו על-ידי מבקש צו ההארכה (בסימן זה: "המבקש") כמשיבים.
(ד) מי שצורף כמשיב לפי סעיף זה ולא נטל חלק בהליכים לא יהיה חייב בתשלום הוצאות.
(ה) הרשם יפרסם באינטרנט, סמוך ככל האפשר לאחר הגשת בקשה למתן צו הארכה, הודעה על הגשת הבקשה; ההודעה תכלול את שם המבקש, תאריך הבקשה ומספר הפטנט הבסיסי שלגביו התבקש צו הארכה.

64ד. תנאים למתן צו הארכה (תיקונים: התשנ"ח, ההתשס"ו, התשע"ד)
לא יתן הרשם צו הארכה אלא-אם-כן התקיימו כל אלה:
(1) החומר, התהליך לייצורו או השימוש בו, התכשיר הרפואי המכיל את החומר או התהליך לייצורו או הציוד הרפואי, נתבע בפטנט הבסיסי והפטנט הבסיסי עומד בתוקפו;
(2) לעניין תכשיר רפואי - תכשיר רפואי המכיל את החומר רשום בפנקס התכשירים הרפואיים לפי סעיף 47א לפקודת הרוקחים (נוסח חדש), התשמ"א-1981 (להלן: "פקודת הרוקחים");
(3) הרישום כאמור בפסקה (2) הוא הרישום הראשון המאפשר שימוש בחומר בישראל למטרות רפואיות;
(4) לא ניתן צו הארכה קודם על הפטנט הבסיסי או לגבי החומר;
(5) אם ניתן היתר שיווק בארצות הברית של אמריקה - ניתן גם צו להארכת פטנט הייחוס בארצות הברית של אמריקה, וטרם פקע;
(6) אם ניתן היתר שיווק במדינה אירופית מוכרת - ניתן גם צו להארכת פטנט הייחוס באותה מדינה, וטרם פקע;
(7) אם ניתנו היתרי שיווק בארצות הברית של אמריקה ובמדינה אירופית מוכרת אחת לפחות - ניתנו גם צווים להארכת פטנט הייחוס בארצות הברית של אמריקה ובאותה מדינה אירופית מוכרת, וטרם פקעו.

64ה. בחינת בקשה למתן צו הארכה (תיקון התשע"ד)
(א) הוגשה בקשה למתן צו הארכה בדרך שנקבעה בתקנות בידי מי שזכאי להגישה, יחל הרשם בבחינתה בתוך שישים ימים ממועד הגשתה.
(ב) על-אף האמור בסעיף-קטן (א), הוגשה בקשה למתן צו הארכה כאמור באותו סעיף-קטן בטרם ניתן הפטנט הבסיסי, לא תיבחן הבקשה למתן צו הארכה לפני שניתן הפטנט הבסיסי, ויחולו הוראות אלה:
(1) בחינת בקשת הפטנט הבסיסי תחל בתוך שלושים ימים ממועד הגשת הבקשה למתן צו הארכה, ותושלם מוקדם ככל האפשר, והרשם רשאי לשם כך לקצר כל מועד הקבוע בחוק זה או לפיו;
(2) לא הוגשו רשימת אסמכתאות או רשימת פרסומים כאמור בסעיף 18 עד למועד הגשת הבקשה למתן צו הארכה, יגיש אותן המבקש יחד עם בקשתו לצו הארכה.
(ג) ראה הרשם או הובא לידיעתו כי התקיימו התנאים הקבועים בסימן זה,יפרסם הודעה באינטרנט, בתוך שישים ימים מיום השלמת בחינת הבקשה למתן צו הארכה, על כוונתו לתת צו הארכה ועל התקופה שבה יעמוד הצו בתוקפו.
(ד) ראה הרשם או הובא לידיעתו כי לא התקיימו התנאים הקבועים בסימן זה, יפרסם הודעה באינטרנט, בתוך שישים ימים מיום השלמת בחינת הבקשה למתן צו הארכה, על דחיית הבקשה למתן צו הארכה.
(ה) על-אף האמור בסעיף-קטן (ד), ראה הרשם או הובא לידיעתו כי התקיימו התנאים הקבועים בפסקאות (1) עד (4) שבסעיף 64ד, כי ניתן היתר שיווק בארצות הברית של אמריקה או במדינה אירופית מוכרת אחת לפחות, או בשתיהן, וכי טרם ניתנו צווים להארכת פטנט ייחוס כאמור בפסקאות (5), (6) או (7) שבסעיף 64ד, לפי העניין, יחולו הוראות אלה:
(1) בתוך שישים ימים מיום שראה הרשם כי התקיימו התנאים כאמור וכי טרם ניתנו צווים להארכת פטנט ייחוס כאמור, יפרסם באינטרנט הודעה על כוונתו לתת צו הארכה ועל התקופה שבה יעמוד הצו בתוקפו, בכפוף לכך שיינתנו צווים להארכת פטנט ייחוס כאמור במהלך תקופת תוקף הפטנט הבסיסי;
(2) ניתנו צווים להארכת פטנט ייחוס כאמור או שנדחתה באופן סופי בקשה לתתם, יודיע על-כך המבקש לרשם בתוך תשעים ימים מיום שניתנו הצווים או מיום שנדחתה באופן סופי הבקשה לתתם, לפי העניין;
(3) נוכח הרשם כי ניתנו צווים להארכת פטנט ייחוס כאמור, לפני תום תקופת הפטנט הבסיסי, יפרסם באינטרנט, בתוך שישים ימים, הודעה לפי סעיף-קטן (ג) (בסימן זה: "הודעה משלימה"), אף אם הודעת המבקש בדבר נתינת הצווים כאמור בפסקה (2) נמסרה לרשם לאחר תום תקופת הפטנט הבסיסי, ובלבד שנמסרה בתוך תשעים הימים הקצובים למסירתה כאמור באותה פסקה; הוראות פסקה זו לא יחולו אם כבר פורסמה לגבי הפטנט הבסיסי הודעה משלימה, והיא טרם פקעה לפי סעיף 64י(3);
(4) ראה הרשם או הובא לידיעתו כי לא ניתנו צווים להארכת פטנט ייחוס כאמור, לפני תום תקופת הפטנט הבסיסי, או שהמבקש לא הודיע לו שניתנו צווים להארכת פטנט ייחוס כאמור בפסקה (2), לא יינתן צו הארכה, זמני או קבוע, והרשם יפרסם באינטרנט הודעה, בתוך שישים ימים מתום תקופת הפטנט הבסיסי או מתום התקופה הקבועה בפסקה (2), לפי המאוחר, על ביטול הכוונה לתת צו הארכה לפי פסקה (1).
(ו) בהודעה של הרשם על כוונתו לתת צו הארכה לפי סעיפים-קטנים (ג) או (ה)(1) או (3), יציין הרשם את התקופה שבה יעמוד הצו בתוקפו לפי הוראות סעיף 64ט(א), על בסיס המידע שהיה לפניו, אם היה, במועד השלמת הבחינה של הבקשה למתן צו ההארכה לפי אותם סעיפים-קטנים, לפי העניין; אין בהוראות סעיף-קטן זה כדי לגרוע מהוראות סעיפים 64ט ו- 64י.

64ו. התנגדות (תיקונים: התשנ"ח, ההתשס"ו, התשע"ד)
כל אדם רשאי להתנגד בפני הרשם למתן צו הארכה או לעניין תקופת תוקפו של צו הארכה; ההתנגדות תהא במסירת הודעה לרשם, תוך שלושה חודשים מיום פרסום ההודעה לפי הוראות סעיף 64ה(ג) או (ה)(1) או (3), לפי העניין.

64ז. עילת התנגדות (תיקונים: התשנ"ח, ההתשס"ו, התשע"ד)
(א) כל סיבה שלפיה מוסמך הרשם שלא לתת צו הארכה או לשנות את תקופת תוקפו של צו הארכה כפי שהתבקש בבקשה למתן הצו, היא עילת התנגדות למתן הצו או לתקופת תוקפו, לפי העניין.
(ב) על-אף האמור בסעיף-קטן (א), עילת ההתנגדות למתן הצו או לתקופת תוקפו שפורסמו בהודעה משלימה של הרשם, כאמור בסעיף 64ה(ה)(3), תהיה רק ביחס לקיומם של צווים להארכת פטנט ייחוס ולא עילה שהיה ניתן להעלותה במסגרת התנגדות להודעה על כוונה לתת צו הארכה לפי סעיף 64ה(ה)(1).

64ח. מתן צו הארכה (תיקונים: התשנ"ח, ההתשס"ו, התשע"ד)
(א) הרשם יתן צו הארכה אם לא הוגשה התנגדות עד תום המועד הקבוע להגשתה, ואם הוגשה התנגדות - בהתאם להוראות אלה:
(1) הוגשה התנגדות לעניין מתן צו הארכה - ייתן הרשם צו הארכה אם ההתנגדות בוטלה או נדחתה סופית על-ידי הרשם או על-ידי בית-המשפט;
(2) הוגשה התנגדות לעניין תקופת תוקפו של צו הארכה - ייתן הרשם צו הארכה לאחר קבלת החלטה סופית בהתנגדות על-ידי הרשם או על-ידי בית-המשפט.
(ב) צו ההארכה ייכנס לתוקפו בתום תקופת הפטנט הבסיסי לפי סעיף 52.
(ג) צו ההארכה יירשם בפנקס.
(ד) נתן הרשם צו הארכה, יהיה בעל הפטנט הבסיסי זכאי למנוע, במשך תקופת תוקפו של צו ההארכה, מכל אדם לשווק או לייצר לצורכי שיווק, ללא רשותו, את הציוד הרפואי או תכשיר רפואי המכיל את החומר, ככל שהחומר, התהליך לייצורו, השימוש בו, התכשיר הרפואי או התהליך לייצורו נתבע בתביעות הפטנט הבסיסי.
(ה) הופר צו הארכה בניגוד להוראות סעיף-קטן (ד) (להלן: "הפרת צו הארכה"), יהיה בעל הפטנט הבסיסי או בעל רישיון ייחודי זכאי לכל הסעדים הקבועים בסעיף 183, והוראות פרק י"א יחולו על הפרת צו הארכה, בשינויים המחוייבים, לפי העניין.
(ו) פרט לזכויות המפורטות בסעיף זה, לא יקנה צו ההארכה כל זכות שהיא.

64ט. תקופת תוקפו של צו הארכה (תיקונים: התשנ"ח, התשס"ב, ההתשס"ו, התשע"ד)
(א) צו הארכה יעמוד בתוקפו, בכפוף להוראות סעיף 64י, למשך תקופה השווה לתקופת ההארכה הקצרה מבין תקופות ההארכה שניתנו לפטנט ייחוס מכוח צו להארכת פטנט ייחוס, למעט צו זמני במדינות המוכרות ואולם בתקופות ההארכה האמורות לא ייכללו תקופות שאינן מנויות בפסקאות (1) ו- (2) להגדרה "צו להארכת פטנט ייחוס".
(ב) התבקש רישוי רק בישראל, יעמוד צו ההארכה בתוקפו, למשך תקופה השווה לתקופה שמיום הגשת הבקשה לרישוי ועד הרישוי; ובלבד שהגשת הבקשה והטיפול בה מטעם המבקש נעשו בתום-לב ובדחיפות ראויה.

64י. הגבלת התקופה (תיקונים: התשנ"ח, התשס"ב, התשס"ו, התשע"ד)
על-אף הוראות סעיף 64ט:
(1) תקופת תוקפו של צו הארכה לא תעלה על 5 שנים מעבר לתקופה הנקובה בסעיף 52;
(2) התקופה הכוללת של תקופת הפטנט ותקופת ההארכה במצורף, על החומר, על התהליך לייצורו, על השימוש בו או על תכשיר רפואי המכיל אותו, על התהליך לייצורו או על הציוד הרפואי, על-פי הפטנט הבסיסי ועל-פי צו ההארכה ביחד תסתיים לא יאוחר מ- 14 שנים ממועד מתן היתר השיווק הראשון באחת מהמדינות המוכרות;
(3) תוקפם של צו הארכה או של הודעה על כוונה לתת צו הארכה לפי סעיף 64ה(ג) או (ה)(3), יפוג לא יאוחר מן המועד הראשון שבו, באחת מהמדינות המוכרות שניתן בה היתר שיווק, פקע תוקפו של צו להארכת פטנט ייחוס או בוטל פטנט ייחוס כלשהו; לעניין זה, "פקיעה" - לרבות בעקבות קיצור, ביטול או מחיקת צו להארכת פטנט ייחוס או ביטול פטנט ייחוס, ולמעט החלפה של צו זמני בצו שאינו צו זמני.

64יא. ביטול צו הארכה ושינוי תקופת תוקפו (תיקונים: התשנ"ח, ההתשס"ו)
הרשם רשאי, לפי בקשת כל אדם שאינו בעל הפטנט הבסיסי או בעל רישיון ייחודי, לבטל צו הארכה או לשנות את תקופת תוקפו, אם מצא כי קיימת עילה שעל-פיה ניתן להתנגד למתן צו הארכה או להתנגד לעניין תקופת תוקפו; דיני ההתיישנות לא יחולו על בקשת ביטול לפי סעיף זה.

64יא1. בקשות לביטול ולשינוי תקופת תוקף בעת הליכים משפטיים (תיקון ההתשס"ו)
(א) הוגשה בקשה לביטול צו הארכה או לשינוי תקופת תוקפו בזמן שתלוי ועומד בבית-המשפט הליך בשל הפרת צו הארכה, לא ידון בה הרשם אלא ברשות בית-המשפט; ניתנה הרשות, יחליט הרשם בבקשה לאחר שנתן לכל בעלי הדין באותו הליך הזדמנות להשמיע לפניו את טענותיהם.
(ב) נפתחו הליכים בבית-משפט בשל הפרת צו הארכה, לאחר שהוגשה לרשם בקשה לביטול צו הארכה או לשינוי תקופת תוקפו, יוסיף הרשם לדון בבקשה, אם לא הורה בית-המשפט הוראה אחרת לעניין זה.

64יב. פקיעת תוקפם של צו הארכה ושל הודעה על כוונה לתת צו הארכה (תיקונים: התשנ"ח, ההתשס"ו, התשע"ד)
צו הארכה או הודעה על כוונה לתת צו הארכה, יפקעו בכל אחד מאלה:
(1) ביום סיום התקופה כאמור בסעיף 64ט, בכפוף להוראות סעיף 64י;
(2) אם בעל הפטנט הבסיסי לא שילם אגרה לפי סעיף 64יג - ביום תום המועד לתשלום האגרה כאמור;
(3) אם בוטל רישומו של התכשיר הרפואי הכולל את החומר - ביום ביטול הרישום;
(4) אם בוטל הפטנט הבסיסי, או תוקן כך שהחומר, תהליך הייצור, השימוש בחומר, התכשיר הרפואי המכיל את החומר או התהליך לייצורו, כולם ביחד, או שהציוד הרפואי, אינם מוגנים עוד על-פי הפטנט - מיום שנכנס לתוקף הביטול או התיקון.

64יג. אגרות (תיקון התשנ"ח)
(א) בעל פטנט בסיסי ישלם אגרות לעניין צו ההארכה (להלן: "אגרות צו הארכה"), במועדים ובשיעורים שייקבעו בתקנות; לא שולמה האגרה, יפקע הצו במועד שנקבע לתשלום האגרה.
(ב) על אגרות לפי סעיף-קטן (א) יחולו הוראות סעיפים 57 עד 64, כשהמונח "צו הארכה" יבוא במקום "הפטנט" והמונח "אגרות צו הארכה" יבוא במקום"אגרת חידוש".

64יד. (בוטל)

64טו. מועדים (תיקונים: התשנ"ח, ההתשס"ו, התשע"ד)
(א) בקשה למתן צו הארכה תוגש בדרך שנקבעה, לאחר תשלום אגרה, לא יאוחר מ- 90 ימים מיום רישום התכשיר הרפואי לפי פקודת הרוקחים.
(א1) נמצא חסר או פגם בבקשה למתן צו הארכה, יודיע על-כך הרשם למבקש, והמבקש ישלים את החסר או יתקן את הפגם בתוך חודשיים מיום ההודעה; לא השלים המבקש את החסר או לא תיקן את הפגם, בתוך התקופה האמורה, ידחה הרשם את הבקשה למתן צו הארכה.
(ב) הרשם ישלים את בחינת הבקשה למתן צו הארכה, בתוך שישים ימים מהמועד לתחילת הבחינה כאמור בסעיף 64ה(א) או מהמועד שבו השלים המבקש את החסר או תיקן את הפגם כאמור בסעיף-קטן (א1), לפי המאוחר.
(ג) הרשם ייתן את החלטתו בהתנגדות לעניין מתן צו הארכה או לעניין תקופת תוקפו, בתוך שנה מיום הגשת ההתנגדות.
(ד) בלי לגרוע מהוראות סעיף 64ה(ה) ועל-אף האמור בסעיף 64ד(1), הרשם ישלים את בחינת הבקשה כאמור בסעיף-קטן (ב), ואם הוגשה התנגדות - ייתן את החלטתו לפי סעיף-קטן (ג), ככל הניתן, לא יאוחר מתום תקופת הפטנט הבסיסי, והוא רשאי לשם כך לקצר כל מועד הקבוע בסימן זה או לפיו.

64טז. פרסום (תיקונים: התשנ"ח, ההתשס"ו, התשע"א, התשע"ד)
הרשם יפרסם באינטרנט הודעה בדבר:
(1) הגשת בקשה למתן צו הארכה, כאמור בסעיף 64ג(ה);
(1א) כוונה ליתן צו הארכה והתקופה שבה יעמוד הצו בתוקף, כאמור בסעיף 64ה;
(2) מתן צו הארכה ותקופת תוקפו;
(2א) ביטול צו הארכה או שינוי תקופת תוקפו;
(3) פקיעת צו הארכה או הודעה על כוונה ליתן צו הארכה;
(4) (נמחקה);
(5) הודעה על דחיית בקשה לצו הארכה או על ביטול הודעה על כוונה ליתן צו הארכה.

64יז. (בוטל)."

15.2 כללי
ב- פטנט 157563 {ICOS CORPORATION, תק-פט 2013(4), 35 (2013)} נקבע כי סעיף 164(ב) לחוק מקנה לרשם שיקול-דעת רחב בקביעת התנאים למתן הארכת התקופה. מנגנון איזון הקיים כבר בחוק הינו זה הקבוע בסעיפים 63 ו-64 לחוק הדן בזכויותיו של אדם המנצל אמצאה שהפטנט עליה פקע ולאחר מכן הוחזר לתוקף. מנגנון זה נועד ליישב בין אינטרס ההסתמכות של הציבור על פקיעת הזכות לבין זכות הקניין של בעל הפטנט. סעיף 63 לחוק קובע כדלקמן:

"מי שהחל לנצל בישראל אמצאה שהפטנט עליה פקע לאחר שדבר פקיעת הפטנט פורסם לפי סעיף 58, או מי שלאחר אותו תאריך עשה הכנות ממשיות לניצולה, זכאי להוסיף ולנצל את האמצאה לצרכי עסקו בלבד, גם לאחר שהוחזר הפטנט לתקפו."

אין בחוק הסדר דומה בכל הנוגע לבקשות פטנט שנזנחו וחזרו לתוקפן. עם-זאת נקצבה התקופה להגשת הבקשה לדון מחדש בסירוב הבקשה לפטנט לשנים-עשר חודשים בלבד, תקופה הניתנת להארכה. במקביל נקבעה סמכות הרשם לקבוע תנאים למתן הארכה.

נראה כי היעדר מנגנון איזונים דומה בכל הנוגע להחזרת בקשות לפטנט לבחינה נובע מהעובדה שבקשות לפטנט נותרו חסויות עד פרסום קיבולן וזאת עד חוק הפטנטים (תיקון מס' 10), התשע"ב-2012 {להלן: "תיקון מס' 10 לחוק"}. לפיכך ההנחה היתה כי הציבור לא יסתמך על זניחת הבקשה משום שאינו מודע לתוכנה ולא יוכל לנצל את האמצאה המתוארת בבקשה.

הנחה זו אינה נכונה כיום, כפי שהובהר לעיל. לנוכח האמור ישנה הצדקה לשקול בשעה שמופעלת הסמכות ומוארכת התקופה הקבועה בסעיף 21א לחוק האם אין מקום לאזן בין הסתמכות הציבור על זניחת הבקשה לבין זכותו של מבקש הפטנט כי בקשתו תישקל לגופה. ויודגש, לעיתים לא יהא מנוס מן המסקנה כי אין מקום להיעתר לבקשה להארכת התקופה כלל.

ב- פטנט 126015 {Biosense Webster, תק-פט 2012(2), 59 (2012)} נדונה בקשה להחזר תוקפו של פטנט שפקע בשל אי-תשלום אגרת חידוש, ביום 07.07.04. בקשתהפטנט הוגשה בישראל ביום 31.12.97, הפטנט הוענק ביום 07.10.03. המועד הראשון לחידוש הפטנט חלף ביום 07.01.04, שלושה חודשים לאחר הענקת הפטנט. משלא שולמה האגרה, פקע הפטנט ביום 07.07.04.
בבקשות להחזר תוקף פטנט נוקטת רשות הפטנטים מדיניות מקלה, בדרך-כלל, מתוך הבנה כי האיזון הנמצא בסעיפים 63-64 לחוק הפטנטים, מגן על צדדים שלישיים המסתמכים על פקיעת הפטנט. עם-זאת, כפי שקבע כב' סגן הרשם (כתוארו אז) בעניין בקשה להחזר תוקף {פטנט 92848 כימאוויר אגודה שיתופית בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (17.07.06)}, אין זה סביר לצפות מהציבור להמשיך ולעקוב אחרי פרסומים הנוגעים לפטנט שפקע לפני זמן כה רב.

אמנם רשאי הרשם להורות כי החזר הפטנט לא יהא רטרואקטיבי {ע"א 319/85 אקשטיין נ' מפעלי מתכת נען ואח', פ"ד לט(4), 602 (1985)} ובכך להפחית את הפגיעה בציבור שהסתמך על פקיעת תוקפו של הפטנט, ואולם סמכות זו ראוי לה שתופעל במקרים גבוליים. במקרה שבפניי יש בחלוף הזמן כדי להטות את הכף בבירור כנגד החזר תוקפו של הפטנט. גם העובדה שבעלת הפטנט פנתה בבקשה להחזר תוקף כחודשיים וחצי לאחר שנודע לה דבר הפקיעה, לטענתה, יש בה כדי להוות שיקול נוסף כנגד החזר התוקף.

15.3 "פטנט ייחוס" - סעיף 64א לחוק הפטנטים
פטנט ייחוס מוגדר בסעיף 64א לחוק הפטנטים, התשכ"ז-1967:

"פטנט ייחוס" - פטנט כלשהו במדינה מוכרת המגן על החומר, על התהליך לייצור החומר או על השימוש בחומר, או על התכשיר הרפואי המכיל את החומר, או על התהליך לייצור התכשיר הרפואי המכיל את החומר, או על הציוד הרפואי, אשר נתבע בפטנט בסיסי במדינת ישראל, בין אם הפטנט האמור מקביל לפטנט הבסיסי ובין אם לאו;"

ב- פטנט 113403 {נ', תק-פט 2013(3), 1 (2013)} נדונה בקשה בעניין פרשנותו של המונח "פטנט ייחוס" שבסעיף 64א לחוק הפטנטים, המגדיר, בין היתר, את המונח "פטנט ייחוס" וכן פרשנות סעיפים 64ד, 64ט ו- 64י לחוק הפטנטים ביחס לפרשנות מונח זה.

לשיטת המבקשת, בהגדירו את המונח "פטנט ייחוס" שבסעיף 64א לחוק הפטנטים התכוון המחוקק להקל עם החברות האתיות בכך שיתאפשר להן לעמוד בתנאים שנקבעו בסעיפים 64ד(5) ו- 64ד(6) לחוק הפטנטים גם במקרים בהם הפטנט המוארך בארה"ב או במדינות האחרות אינו בהכרח מקביל לפטנט הבסיסי עבורו מתבקש צו ההארכה בישראל.

כלומר, לשיטת המבקשת, ככלל, בבואנו לבחון עמידה בדרישות סעיפים 64ד(5) ו- 64ד(6) לחוק הפטנטים, ניתן לפרש את המונח "פטנט ייחוס" שבסימן ב'1 בפרק ד' לחוק הפטנטים באופן מרחיב הכולל פטנטים שאינם בהכרח מקבילים לפטנט הבסיסי ובכלל זה פטנטים על "התהליך לייצור החומר".

בד-בבד, מעדיפה המבקשת כי הפטנט שאינו מקביל ובפרט אותו פטנט על "התהליך לייצור החומר" לא יבוא בגדר המונח "פטנט ייחוס" בבואנו לחשב את משך תקופת ההארכה על-פי הוראות סעיפים 64ט ו- 64י(3) לחוק הפטנטים. לצורך סעיפים אלה, לשיטתה, יש להביא בגדר "פטנט ייחוס" רק פטנט המגן על התכשיר שרישומו היווה בסיס להארכת תקופת ההגנה בארה"ב או במדינה האחרת. הנימוק לכך הוא שבהכללה בהגדרת "פטנט ייחוס" את הפטנט על תהליך הייצור שאינו מקביל לפטנט הבסיסי יהיה כדי לסטות מתכלית החקיקה שכאמור מטרתה להקל על המבקשת אשר בגדר אותה הקלה תוכל ליהנות מהתקופה הארוכה ביותר האפשרית. יתרה-מזאת, אליבא דמבקשת, יש אף לצמצם את הפרשנות כך שהגדרת "התהליך לייצור החומר" אינה מכוונת לכל תהליך, אלא רק לתהליך "לייצור החומר הפעיל שהפטנט עבורו מקנה הגנה גם לחומר הפעיל עצמו ו/או לתכשיר המכיל אותו".

המבקשת גורסת כי במקומות שונים באותו סימן ב'1 לפרק ד' לחוק הפטנטים יש ליתן פרשנות שונה לאותו מונח המוגדר בחוק על-סמך אותה תשתית עובדתית. על פניה, אף בטרם נידרש לתכלית החקיקה קשה לקבל פרשנות שכזו. המלומד א' ברק פרשנות במשפט, כרך שני, פרשנות החקיקה, אתר נבו, 1993) עמד על הקוהרנטיות העומדת ביסוד החקיקה:

"דבר החקיקה - ממנו למד הפרשן על תכלית החקיקה - הינו יחידה אורגנית המהווה חטיבה שלמה. על-כן אך טבעי הוא, שההנחה הינה כי תכלית החקיקה תוגשם אם למונח המופיע מספר פעמים באותו סעיף, או במספר סעיפים שונים, ינתן מובן אחד. "הכלל הוא, שכאשר המחוקק משתמש באותו מונח מספר פעמים באותו חוק, חזקה עליו שהתכוון לאותו דבר בכל הפעמים, אלא-אם-כן תוכן הכתוב או ההקשר מצביע על כוונה למשמעויות שונות". "כלל גדול הוא בפרשנות החוק שאין המחוקק משתמש תוך מעשה-חקיקה אחד במונח אחד במובנים שונים".
השופט מניח שהמחוקק פועל בצורה רציונאלית ועקבית. על-כן מלשון ההן של המחוקק בעניין מסויים, ניתן להסיק לאו בעניינים אחרים. לאותו מונח בדבר חקיקה אחד ניתן בדרך-כלל אותו פירוש."

יתרה-מזאת, ענייננו בפרשנות למונח המובא בחוק כהגדרה. על הצורך המצומצם שבפרשנות של הגדרות עמד המלומד ברק:

"נהוג לכנות סעיפי הגדרה כסעיפי פרשנות. למעשה אין סעיפים אלה קובעים כיצד יש לפרש אלא מהו הפירוש. הם נועדו לייתר חלק מהתהליך הפרשני, ולקצר את לשון החקיקה. הם מהווים כללי פרשנות במובן הרחב."

אמנם האמור לעיל הנם הכלל לו ייתכנו יוצאים מן הכלל {השוו ע"א 625/87 לין סיטי סנטר בע"מ נ' פקיד השומה למפעלים גדולים, פ"ד מה(2), 782, 791 (1991)}. אך נראה כי במקרה דנן, יש להעדיף את מצוות ההרמוניה החקיקתית הפנימית בתוכו של סימן ב'1 בפרק ד' לחוק הפטנטים, לגביו כבר נקבע כי שומה על רשם הפטנטים לנקוט משנה זהירות בהפעלתו ואף להיצמד להפעלה טכנית-סכמאטית של הוראותיו.

סימן ב'1 לפרק ד' לחוק הפטנטים הוא פרי איזונים בין אינטרסים שונים {ראה דברי ההסבר להצעת חוק הפטנטים (תיקון מס' 3), התשנ"ח-1997, ה"ח 2651, עמ' 76} לאורם שומה על הרשם לנקוט משנה זהירות בבואו לפרשם מעבר לפרשנות טכנית-סכמאטית.

לצורך פרשנות המונח "התהליך לייצור החומר" שבהגדרת המונח "פטנט ייחוס" פנתה המבקשת ללשון סעיף 64ח לחוק הפטנטים:

אכן צודקת המבקשת שבסעיף 64ח(ד) ההתייחסות לתהליך ייצור החומר אינה מתייחסת לכל תהליך, אלא רק לתהליך ייצור שהפטנט עבורו מקנה הגנה גם על החומר הפעיל ו/או על תכשיר המכיל את החומר הפעיל {ראה סיפת סעיף 50(ב) לחוק הפטנטים}. אולם, דברים אלה בסעיף 64ח(ד) מתייחסים לפטנט בסיסי שהוארך בלבד - הזכויות המוקנות מכוחו של צו הארכה נובעות רק מהפטנט הבסיסי ולא יכולות לחרוג מעבר להגנה זו.

השימוש בסעיף 64ח(ד) לחוק הפטנטים בתיבה "תהליך לייצור" מתייחס לזכויותיו של בעל "הפטנט הבסיסי" אשר תקופתו הוארכה. המבקשת סומכת על שימוש בתיבה דומה בהגדרתו של "פטנט ייחוס" כסימן לאומד-דעתו של המחוקק להחריג מהגדרתו של "פטנט ייחוס" תהליכי ייצור שאינם נכללים ב"פטנט הבסיסי".

סעיף 64ח(ד) מתייחס להגנה הניתנת מכוח הפטנט הבסיסי ואין להשליך ממנו לפרשנות המונח פטנט ייחוס, כפי שטוענת המבקשת. המונח "התהליך לייצורו" שבסעיף 64ח(ד) מתייחס לתהליך שנתבע בפטנט הבסיסי. כפי שהוזכר לעיל, בהגדרת המונח "פטנט ייחוס" נקבע מפורשות כי הינו "פטנט כלשהו במדינה מוכרת... בין אם הפטנט האמור מקביל לפטנט הבסיסי ובין אם לאו". לפיכך, אין פירוש הדבר כי התהליך הנתבע בפטנט הייחוס הינו בהכרח תהליך זהה לתהליך שבפטנט הבסיסי.

על פניו המבקשת אף אינה פוסלת את האפשרות התיאורטית שייתכן והיה מצב בו לא היתה מקבלת צווי הארכה על הפטנט המקביל, פטנט 503', שאז היתה יכולה להסתמך על הכללתו של פטנט 478' בגדר הגדרת "פטנט ייחוס" ובכך ליהנות מעמידה בדרישות סעיפים 64ד(5) ו- 64ד(6) לחוק הפטנטים. במקרה שכזה חזקה שלא היתה המבקשת מתנגדת לכך שפטנט 478' יובא גם בחשבון לצרכי סעיפים 64ט ו- 64י(3) לחוק הפטנטים. אין לקבל פרשנות המאפשרת למבקשת לאחוז בחבל בשני קצותיו - דבר שאינו מתיישב בהכרח עם כוונת המחוקק לאזן בין האינטרסים השונים אשר עמדו ביסוד מעשה החקיקה.

15.4 סעיף 64ד(3) לחוק הפטנטים
ב- ע"ש (יר') 223/09 { S/A H. Lundbeck נ' אוניפארם בע"מ ואח', תק-מח 2009(2), 6373 (2009)} נדון ערעור על החלטת רשם הפטנטים אשר דחה את בקשת המערערת להארכת פטנט בסיסי בחומר נוגד דיכאון שהינו המרכיב הפעיל בתרופה אנטי דיכאונית. הדיון נסב בנימוק שבגינו דחה הרשם את הבקשה ולפיו לא מתקיים תנאי הכרחי למתן צו הארכת פטנט, כאמור בסעיף 64ד(3) לחוק הפטנטים, לפיו הרישום בפנקס התכשירים הרפואיים של תכשיר רפואי המכיל את החומר המוגן בפטנט הבסיסי "הוא הרישום הראשון המאפשר שימוש בחומר בישראל למטרות רפואיות".

הרשם קיבל את טענת המשיבות כי רישום התכשיר ציפרלקס בשנת 2002 אינו הרישום הראשון. המערערת טענה כי הרשם טעה וכי הובאו על ידה ראיות המוכיחות כי S-citaloparm הינו חומר פעיל חדש בהשוואה לרצמט citaloparm.

בית-המשפט המחוזי דחה את הערעור ופסק כי תפקידו של הרשם במסגרת טיפול בבקשה להארכת תקופת ההגנה מוגבל לבחינת התקיימות התנאים הפורמאליים המנויים לעניין זה בחוק, ללא כל צורך או יכולת להידרש לשאלות הנוגעות לאופן פעולת הפטנט או למאמצים שהושקעו על-ידי בעליו באמצאה, בפיתוח וברישוי.

הנתונים הנחתכים על-פי הפקודה הנם: ראשית, האם בוצע רישום בפנקס התכשירים הרפואיים, ושנית, האם רישום זה הוא של תכשיר רפואי. הא ותו לא. החוק ולא פקודת הרוקחים, הוא זה שמספק את התשובה לשאלה הנוספת, המתעוררת במסגרתו של סעיף 64ד(2), והיא: האם המרכיב הפעיל בתכשיר הרפואי שנרשם, או האם תצורה של אותו מרכיב פעיל בתכשיר הרפואי שנרשם, אכן מוגנים במסגרת הפטנט שמבוקש להאריכו.

בדומה לכך השאלה המתעוררת במסגרת סעיף 64ד(3): האם לרישום התכשיר הרפואי לא קדם רישום של תכשיר רפואי אחר שאפשר בישראל שימוש למטרות רפואיות במרכיב הפעיל המוגן בפטנט הבסיסי או בתצורה של המרכיב הפעיל המוגנת באותו פטנט. גם התשובה לשאלה זו נגזרת מהגדרת "חומר" ו"פטנט בסיסי" בסעיף 64א לחוק ומתכלית ההסדר בדבר הארכת תקופת ההגנה של פטנט.

רשם הפטנטים אינו נדרש להעמיק חקר בתכונותיו ובפעולתו של החומר המוגן בפטנט הבסיסי. כל שעליו לברר הוא האם אותו חומר - המשמש מרכיב פעיל או תצורה של מרכיב פעיל בתכשיר רפואי - הותר יותר מפעם אחת בשימוש בישראל במסגרת תכשיר רפואי. בירור זה מתחקה אחר דבר אחד ויחיד: "החומר".

כאשר נמצא לרשם כי החומר המוגן בפטנט הבסיסי שמבוקש להאריכו מצוי בתכשיר רפואי קודם שנרשם בפנקס התכשירים, אין לרשם סמכות להאריך את הפטנט. המבחן הוא מבחן ההכלה. על-מנת שתישלל סמכות ההארכה, על החומר המוגן בפטנט הבסיסי להיכלל בתכשיר רפואי קודם ולהיות חלק ממנו. הכל מודים כי S-citaloparm הינו חומר פעיל, הן בהימצאותו בתוך התערובת citaloparm והן בבידודו ממנה. לפיכך עונה הוא על מבחן ההכלה בתערובת. העובדה שהתערובת מכילה חומר נוסף {R-citaloparm} אינה מעלה ואינה מורידה.

16. תיקון הפטנט - סעיפים 72-65 לחוק הפטנטים
16.1 הדין
סעיפים 72-65 לחוק הפטנטים, התשכ"ז-1967 קובעים:

"65. זכות לתיקון
בעל פטנט רשאי לבקש תיקון פירוט הפטנט לשם הבהרה או סילוק שגיאה שנפלה בו או לשם צמצום תביעותיו.

66. תנאי לתיקון (תיקון התשע"א)
הרשם ירשה תיקון, אם שוכנע שאין בו כדי להרחיב את היקף התביעות שבפירוט או כדי להוסיף לפירוט דברים שלא נזכרו בו בעיקרם מלכתחילה; דבר מתן הרשות לתקן יפורסם באינטרנט.

67. ההתנגדות לתיקון
כל אדם רשאי להתנגד בפני הרשם למתן רשות לתקן פירוט; ההתנגדות תהא במסירת הודעה לרשם תוך שלושה חודשים מיום פרסום מתן הרשות לתקן.

68. עילות ההתנגדות
אלה עילות ההתנגדות למתן רשות לתקן:
(1) קיימת סיבה שלפיה היה הרשם מוסמך שלא להתיר את התיקון;
(2) התיקון אינו משיג את המטרה שלמענה נתבקש.

69. תיקון טעויות סופר
(א) בעל פטנט רשאי לבקש תיקון של טעות סופר שנפלה בפירוט הפטנט, והרשם ירשה את התיקון אם שוכנע שהוא מתקן טעות סופר בלבד.
(ב) הרשם רשאי מיזמתו ובהסכמת בעל הפטנט לתקן טעות סופר שמצא בפירוט.

70. בקשות לתיקון בעת הליכים משפטיים
(א) הוגשה בקשה לתיקון של פטנט בזמן שתלוי ועומד בבית-המשפט הליך בשל הפרת אותו פטנט או ביטולו, לא ידון בה הרשם אלא ברשות בית-המשפט.
(ב) ניתנה הרשות, יחליט הרשם בבקשה לאחר שנתן לכל בעלי הדין באותו הליך הזדמנות להשמיע טענותיהם בפניו.
(ג) נפתחו הליכים בבית-משפט בשל הפרת פטנט, לאחר שהוגשה לרשם בקשה לתיקון הפירוט, יוסיף הרשם לדון בבקשה, אם לא הורה בית-המשפט הוראה אחרת לעניין זה.

71. רישום תיקון
לא הוגשה התנגדות לתיקון, או הוגשה ונדחתה בהחלטת הרשם או בפסק-דין סופי, או ניתנה רשות לתקן את הפירוט על-ידי בית-המשפט על-פי סעיף 190, ירשום הרשם את התיקון בפנקס, ומיום הרישום דין הפירוט המתוכן כאילו נתקבל כך מלכתחילה.

72. קבלת תיקון ראיה מכרעת לתקפו
רישום התיקון הוא ראיה מכרעת לכך כי התיקון מותר לפי סעיף 66, זולת אם הושג בתרמית."

16.2 כללי
סעיף 65 לחוק הפטנטים קובע שלוש תכליות אפשריות למענן יתאפשר תיקון פירוט הבקשה, הבהרה, סילוק שגיאה או צמצום תביעות.

סעיף 29 לחוק מעניק אפשרות זאת לתיקון גם למי שטרם נרשמה אמצאתו כפטנט וזאת בהתאם להוראות סימן ג' לפרק ד' לחוק, החל מסעיף 65 האמור לאילך.

סעיף 66 לחוק הפטנטים, התשכ"ז-1967 מוסיף תנאים לפיהם שלא יהיה בתיקון להרחיב את היקף התביעות או להוסיף לפירוט דברים, כדלקמן:

"66. תנאי לתיקון (תיקון התשע"א)
הרשם ירשה תיקון, אם שוכנע שאין בו כדי להרחיב את היקף התביעות שבפירוט או כדי להוסיף לפירוט דברים שלא נזכרו בו בעיקרם מלכתחילה; דבר מתן הרשות לתקן יפורסם באינטרנט."

את סעיף 65 לחוק יש לקרוא יחד עם סעיף 66 אשר יחדיו מציבים תנאים מצטברים בהם יש לעמוד על-מנת שתאושר בקשה לתיקון פירוט {ראה החלטה בעניין התנגדות לבקשת פטנט 188066 {(התנגדות לתיקון פירוט) רפאל מערכות לחימה מתקדמות בע"מ נ' אלתא מערכות בע"מ, פורסם באתר רשות הפטנטים (11.05.14)}.

כעולה מלשון סעיף 66, על התיקון המבוקש להיתמך בפירוט. כפי שכבר נקבע בעבר, דרישה זו פורשה באופן בו תמיכה שכזו יכולה לנבוע מכל חלקיו של הפירוט בכללותו {ראה למשל, התנגדות לתיקון תביעות פטנט מס' 112798 עבדה אברהם נ' חברת "קל גב" בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (18.10.04)}.

מתן פירוט, כאשר זה חסר לגמרי בבקשה, איננו לא הבהרה, לא סילוק שגיאה ולא צמצום תביעות. הוספת דרך הביצוע שלא נזכרה כלל בבקשה מלכתחילה איננה לכן מסוג הדברים שהרשם רשאי להרשות תיקונם על-פי סעיף זה הוראות סעיפים 65 - 66 הנ"ל חלות, מתוקף האמור בסעיף 29 לחוק, גם על מבקש פטנט לאחר קבול בקשתו {ע"א 665/84 סאנופי בע"מ נ' אוניפארם בע"מ, פ"ד מא(4), 729 (1987)}.
העילות בגינן ניתן להתנגד לתיקון פירוט מנויות בסעיף 68 לחוק והן קשורות קשר הדוק להוראות סעיפים 65 ו- 66 {פטנט 151085 אלביט מערכות בע"מ נ' LITTON SYSTEMS, תק-פט 2012(3), 18 (2012), ע"א 665/84 סאנופי בע"מ נ' אוניפארם בע"מ, פ"ד מא(4), 729 (1987)}.

16.3 טעות סופר - מהי? - סעיף 66 לחוק הפטנטים
סעיף 65 לחוק קובע כי ניתן לבקש תיקון פירוט "לשם הבהרה או סילוק שגיאה שנפלה בו או לשם צמצום תביעותיו", וזאת בכפוף לעמידה בתנאים המפורטים בסעיף 66 לחוק. לעומת תיקון זה, עוסק סעיף 69 לחוק בתיקון טעויות סופר, כאשר התנאי היחיד לתיקון הינו כי הטעות הינה "טעות סופר בלבד".

עם-זאת, אין החוק מגדיר טעות סופר מהי אולם ברור כי מטרת תיקון טעות הסופר הינה הבהרה או סילוק שגיאה שנפלה בפירוט. לפיכך קיימת חפיפה מסויימת בין המטרות שבבסיס התיקון בהתאם לסעיפים 66-65 לחוק לבין אלה אותן משרת תיקון טעות הסופר. ואולם משייחד המחוקק את סעיף 69 לתיקון טעויות סופר בלבד, גילה דעתו שטיבן של אלה שונה.

המושג "טעות סופר" מופיע בשורה של דברי חקיקה, ביניהם סעיף 23 לחוק מרשם אוכלוסין, התשכ"ה-1965, כותרת השוליים לסעיף 25ג לחוק ניירות ערך, התשכ"ח-1968 ועוד. אמנם הפרשנות של המונח בכל דבר חקיקה יונקת מן התכליות העומדות ביסודה {ראה א' ברק פרשנות במשפט, כרך שני (1993), 143} ואולם יש בעיון בשני סעיפים מדברי חקיקה אחרים כדי להאיר את עינינו. סעיף 25ג לחוק ניירות ערך, התשכ"ח-1968 נושא את הכותרת "תיקון טעות סופר בתשקיף" וקובע כדלקמן:

"25ג. תיקון טעות סופר בתשקיף (תיקונים: התשמ"ח, התשס"ד)
נפלה בתשקיף טעות לשונית-טכנית, פליטת קולמוס, השמטה מקרית, טעות הדפסה, שיבוש של העתקה או כיוצא באלה, ימסור על-כך המציע דו"ח מיידי כאמור בסעיף 36(ג)..."

סעיף 81(א) לחוק בתי-המשפט (נוסח משולב), התשמ"ד-1984 קובע כדלקמן:

"81. תיקון טעות בפסק-דין
(א) מצא בית-משפט כי נפלה טעות בפסק-דין או בהחלטה אחרת שנתן, רשאי הוא, תוך עשרים ואחד ימים מיום נתינתם, לתקנם בהחלטה מנומקת, ורשאי הוא לשמוע טענות בעלי הדין לעניין זה; לעניין זה, "טעות" - טעות לשון, טעות בחישוב, פליטת קולמוס, השמטה מקרית, הוספת דבר באקראי וכיוצא באלה."

כוונת המחוקק בסעיף 81 לחוק בתי-המשפט הינה לטעות סופר וזאת ניתן ללמוד גם מתקנה 20 לתקנות בתי-המשפט (אגרות), התשס"ז-2007 המתייחסת לפטור מתשלום אגרה בגין בקשות לתיקון טעות סופר בפסק-דין.

אין מניעה להיעזר בהגדרות הללו ובפרשנויות שניתנו להן על-מנת להבין את המושג "טעות סופר" בו נוקט סעיף 69 לחוק. "טעות לשונית-טכנית, פליטת קולמוס, השמטה מקרית, טעות הדפסה, שיבוש של העתקה או כיוצא באלה" הינן טעויות סופר, אשר אם נפלו בפירוט הפטנט ניתן לתקנן במסגרת סעיף 69 לחוק {פטנט 140512 שרין טכנולוגיות בע"מ נ' LAZARE KAPLAN INTERNATIONAL, תק-פט 2012(2), 62 (2012)}.

17. ביטול או מחיקת פטנט לפי בקשת בעל הפטנט - סעיפים 73-73א לחוק הפטנטים
17.1 הדין
סעיפים 73-73א לחוק הפטנטים, התשכ"ז-1967 קובעים:

"73. מחיקה או ביטול פטנט לפי בקשת בעל הפטנט (תיקונים: התשנ"ה, התשע"א)
(א) בעל פטנט רשאי לבקש מהרשם למחוק או לבטל פטנט שניתן לו.
(ב) הרשם יפרסם באינטרנט בקשה למחיקה או לביטול פטנט לפי סעיף זה.
(ג) הרואה עצמו נפגע על-ידי בקשה למחיקה או לביטול פטנט לפי סעיף זה רשאי, בדרך שתיקבע, להגיש לרשם התנגדות תוך שלושה חודשים מיום פרסום הבקשה ואם הבקשה פורסמה יותר מפעם אחת - מיום הפרסום האחרון.
(ד) לא הוגשה התנגדות לפי סעיף-קטן (ג), ימחק הרשם את הפטנט או יבטלו, הכל כפי שביקש בעל הפטנט.
(ה) הוגשה התנגדות והיא בוטלה, נדחתה או נתקבלה במקצתה בידי הרשם, בהחלטה אשר סיימה את הדיון בהליך שנערך בפניו, ימחק הרשם את הפטנט או יבטלו זולת אם הוגש ערעור על החלטת הרשם ונמסרה הודעה כאמור בסעיף 35, לא יאוחר מהמועד שנקבע לפי אותו סעיף.
(ו) הוגשה בקשה למחיקה או לביטול על-ידי בעל הפטנט, אגב קיום הליכים בעניין הפטנט בבית-המשפט, יחליט הרשם אם למחוק את הפטנט או לבטלו; הוראות סעיפים-קטנים (א) עד (ה) יחולו גם לעניין בקשה לפי סעיף-קטן זה.
(ז) הרשם יפרסם באינטרנט הודעה על ביטול הפטנט או על מחיקתו.

73א. תוקף ביטול או מחיקה (תיקון התשנ"ה)
(א) בוטל פטנט סופית על-פי בקשת בעל הפטנט, ירשום הרשם את דבר הביטול בפנקס, ורואים את הפטנט כאילו לא ניתן.
(ב) נמחק פטנט סופית על-פי בקשת בעל הפטנט, ירשום הרשם את דבר המחיקה בפנקס ורואים את הפטנט כאילו נמחק ביום הגשת הבקשה לפי סעיף 73(א)."

17.2 כללי
הוראת סעיף 73 לחוק הפטנטים המעניקה לרשם הפטנטים את הסמכות לבטל פטנט, היא מתחום המשפט הדיוני ואינה נוגעת לכשירותו ולתוקפו של הפטנט. לפיכך היא חלה אף על פטנט שניתן לפני שהוחק החוק {ע"א 427/86 ישעיהו בלאס נ' קיבוץ השומר הצעיר דן, פ"ד מג(3), 323 (1989); ראה גם: ע"ש (ת"א) 4/70 ברזילי נ' בוגל, פ"מ ע"א 281 (25.06.70)}.

18. ביטול פטנט לפי בקשת מי שאינו בעל הפטנט - סעיפים 73ב - 75 לחוק הפטנטים
18.1 הדין
סעיפים 73ב-75 לחוק הפטנטים, התשכ"ז-1967 קובעים:

"73ב. ביטול פטנט שלא על-פי בקשת בעל הפטנט (תיקון התשנ"ה)
הרשם רשאי על-פי בקשת כל אדם שאיננו בעל הפטנט, לבטל פטנט אם מצא כי קיימת עילה שעל-פיה ניתן להתנגד למתן הפטנט; דיני ההתישנות לא יחולו על בקשת ביטול לפי סעיף זה.

74. דיון הרשם בבקשה תלויה ועומדת בבית-המשפט (תיקון התשנ"ה)
(א) הוגשה לרשם בקשה למחיקה לפי סימן ד' או בקשה לביטול לפי סימן ד' או לפי סימן זה בזמן שתלוי ועומד בבית-משפט הליך בשל הפרת אותו פטנט או ביטולו, לא ידון בה הרשם אלא ברשות בית-המשפט.
(ב) ניתנה רשות, יחליט הרשם בבקשה לאחר שנתן לכל בעלי הדין באותו הליך הזדמנות להשמיע בפניו טענותיהם.
(ג) נפתחו הליכים בבית-המשפט בשל הפרת פטנט לאחר שהוגשה לרשם בקשה לביטולו או בקשה למחיקתו, יוסיף הרשם לדון בבקשה, אם לא הורה בית-המשפט הוראה אחרת לעניין זה.

75. תוקף צו הביטול ורישומו
(א) צו הביטול לפי סימן זה ייכנס לתקפו בתום שלושים יום לאחר התקופה להגשת הערעור עליו; אך אם הוגש עליו ערעור, רשאי בית-המשפט לעכב את כניסתו לתוקף או להתנות את הכניסה לתוקף או את העיכוב בתנאים שיראה.
(ב) בוטל פטנט סופית לפי סימן זה או לפי סעיף 182, ירשום הרשם את דבר הביטול בפנקס, ורואים את הפטנט כאילו לא ניתן."

18.2 כללי
ב- רע"א 2128/95 {קונטרק ליין בע"מ נ' מפעלי ים המלח בע"מ, תק-על 95(2), 1530 (1995)} נקבע:

"סעיף 74(א) נותן ביטוי לכלל הקדימות המקובל בסוגיה הנדונה, לאמור שלכאורה ניתנת עדיפות להליך שהוגש לבית-המשפט על פני בקשת ביטול שהוגשה לאחר מכן לרשם הפטנטים וסטיה מהכלל האמור מחייבת נטילת רשות בית-המשפט.
לפי כללי ה- LIS ALIBI PENDENS הרי אם ניתנה הרשות, היה על בית-המשפט לעכב את ההליכים שלפניו; אמנם זה הכלל שנקבע בסעיף 191 לחוק, שהוא שוברו של סעיף 74(א); אך קביעה זו יכול ותהא כפופה לתנאים ולמגבלות של זמן. כך, למשל, יש להניח שאם, בגדר סעיף 74(א) לחוק יתמשכו ההליכים לפני רשם הפטנטים יתר על המידה, יוכל בעל הדין המעוניין בדבר, לפנות לבית-המשפט ולבקשו לשנות את צו העיכוב או לבטלו על-מנת שבית-המשפט יחזור וידון בתובענה שלפניו.
בניגוד לסעיף 74(א) אין סעיף 74(ג), כנוסחו המילולי, מיישם את כלל הקדימות במלוא היקפו. לא נאמר בו שאם המשיך רשם הפטנטים לדון בבקשת הביטול, שומה על בית-המשפט, שההליך שלפניו הוגש לאחר מכן, לעכב את הדיון שלפניו, וסעיף 191, לפי לשונו, אינו חל במקרה כזה. נמצא שהשאלה אם ימשיך בית-המשפט לדון בתובענה במקרה זה אם לאו נתונה לשיקול-דעתו. עם-זאת אך ברור הוא שקיימת קורלציה בין שני ההליכים, ושיש למנוע ככל האפשר, בגדר השימוש בשיקול-הדעת, ניהול של הליכים מקבילים בעת ובעונה אחת בשתי הערכאות."

ב- סימן מסחר 244662 {זרמון דידיבי בע"מ נ' דלתא גליל תעשיות בע"מ, תק-פט 2014(1), 176 (2014)} הוחלט:

"שתיים הן מטרות הדוקטרינה של "הליך תלוי ועומד" "מניעת הכבדה מיותרת על היריב ומניעת הטרדה מיותרת של בית-המשפט (ע"א 8/78 אל עוקבי נ' מינהל מקרקעי ישראל, פ"ד כט(2), 477, 483).
7. סמכות הרשם לעכב הליכי התנגדות בשל הליכים התלויים ועומדים בפני ערכאה אחרת נדונה בהרחבה בהחלטת כב' הרשם (כתוארו אז), משה ש' גולדברג, בהתנגדות לרישום סימני מסחר 106838 ו- 106839 (בקשה לעיכוב הליכים), טרופיקל דגיל תעשיות קוסמטיקה בע"מ נ' COLGATE PALMOLIVE COMPANY, פורסמה באתר רשות הפטנטים (03.01.99). באותו עניין קבע כב' הרשם כי אף אם קיימת סמכות כזו בידי הרשם למרות היעדר כל הוראת חוק מפורשת באותו עניין, הרי שאין הצדקה להפעילה לעיכוב הליכי התנגדות לרישום סימן מסחר. כב' הרשם העמיד החלטתו באותו עניין על מספר אדנים: הראשון, לא יהא בעיכוב ההליכים למנוע כפל התדיינות וזאת משום שהממצאים שייקבע במסגרת ההליך התלוי ועומד בבית-המשפט המחוזי לא יהוו השתק פלוגתא בפני הרשם, בשל סמכותו הייחודית לדון בשאלת כשירות הסימן לרישום. השני, אין הרשם מוסמך להמיר את שיקול-דעתו בשיקול-הדעת של גוף אחר בלא הסמכה מפורשת בחקיקה, הוראה המצויה בסעיפים 74 ו- 182 לחוק הפטנטים, התשכ"ז-1967, אך לא מצויה בפקודת סימני המסחר (נוסח חדש), התשל"ב-1972 או בתקנות על-פיה.
8. לעומת-זאת, בהחלטת כב' הרשם (כתוארו אז), ד"ר מאיר נועם, בעניין בקשות למחיקה ותיקון סימן מסחר 161894 CUNIAL ANTONIOISRAEL (בקשה לעיכוב הליכים) Antonio Cunial ILCA S.P.A נ' קוניאל אנטוניו (ישראל) בע"מ ואח' (פורסמה באתר רשות הפטנטים (25.08.05) החליט כב' הרשם לעכב את הליכי המחיקה והתיקון שבפניו בהסתמך על הנימוק דלקמן:
'הדיון בבעלות על הסימן הינו הדיון המרכזי בתיק אשר לפני, ואין בליבי ספק כי להחלטה אשר תינתן בקרוב בבית-המשפט המחוזי, יהיה כדי לשפוך אור על מערכת היחסים בין החברות אשר בפני, ועל המצב המשפטי הקיים, ובהכרח עשויה להיות לכך משמעות מבחינת ההכרעה בעניין הנדון בפני'."

19. סעיף 76 לחוק הפטנטים - חזקת בעלות
19.1 הדין
סעיף 76 לחוק הפטנטים, התשכ"ז-1967 קובע:

"76. חזקת בעלות
מי שהגיש בקשה לפטנט רואים אותו כבעל האמצאה, כל עוד לא הוכח ההיפך."

19.2 כללי
עולה ממהותו של הפטנט - כזכות ייחודית לניצול ידע וכזכות שלילית הבאה למנוע מאחרים מעשה שאלמלא הפטנט היו חופשיים לעשותו - כי לא די בעצם ההמצאה על-מנת לתת לממציא זכויות בעלות, אלא נדרשת נקיטת הליכים הדרושים למימוש זכות, כפי שהם מנויים בפרק ה' לחוק הפטנטים, התשכ"ז-1967 {ע"א 520/80 פרץ רוזנברג נ' רוחמה רובינשטיין ו- 3 אח', פ"ד לח(1), 85 (1984)}.

20. סעיפים 81-77 לחוק הפטנטים
20.1 הדין
סעיפים 81-77 לחוק הפטנטים, התשכ"ז-1967 קובעים:

"77. בעלות משותפת
(א) אמצאה או פטנט אפשר שיהיו בבעלות משותפת של בני-אדם אחדים.
(ב) היו לאמצאה או לפטנט בעלים אחדים, יראו אותם, לעניין זכויותיהם בינם לבין עצמם, כבעלי חלקים שווים, אם לא נקבעה חלוקה אחרת בהסכם בכתב שביניהם או מכוח דין.

78. זכותו של שותף
כל אחד מן השותפים בבעלות על פטנט זכאי לנצל באופן סביר את האמצאה שהיא נושא הפטנט, אם אין הוראה אחרת בהסכמים בכתב שביניהם או מכוח הדין; אולם אם היה בניצול כאמור כדי למנוע ניצול כזה משותף אחר, הברירה בידי יתר השותפים לדרוש מהמנצל תמלוג ראוי או חלקם ברווחים שהפיק ממנו.

79. זכותו של רוכש מאחד השותפים בפטנט
הרוכש בתום-לב מאחד השותפים מוצר שיש עליו פטנט בבעלות משותפת או מוצר שנוצר בתהליך המוגן על-ידי פטנט כאמור, רואים אותו כאילו רכש את המוצר מבעל פטנט יחיד; הטוען שהרכישה לא היתה בתום-לב, עליו הראיה.

80. העברת בעלות בפטנט משותף
כל אחד מן השותפים בפטנט רשאי להעביר את הבעלות על חלקו בלא הסכמת הבעלים האחרים, זולת אם הוסכם אחרת בין הצדדים ודבר ההסכם נרשם בפנקס.

81. סמכות בית-המשפט להורות לשותפים
(א) על-פי בקשת חלק מן השותפים בפטנט רשאי בית-המשפט לצוות על יתר השותפים לעשות פעולות מסויימות לניצולו של הפטנט או של כל זכות שבו, או לתת רישיון עליו, או לכל עניין אחר הנוגע לפטנט, ורשאי בית-המשפט להרשות אחד המבקשים לעשות את הפעולה במקום המשיבים, הכל בהתאם לבקשה ובתנאים שימצא לנכון.
(ב) לא יינתן צו לפי סעיף זה:
(1) הפוגע בזכויותיו או בחובותיו של נאמן בפשיטת רגל, כונס נכסים, מפרק, אפוטרופוס או מוציא לפועל של צוואה;
(2) הסותר תנאי מתנאי הסכם שבכתב שבין השותפים בפטנט."

20.2 כללי
ב- ע"מ (ת"א-יפו) 1229/03 {עזבון המנוח ב' ר' ז"ל ואח' נ' ב' ת', תק-מח 2005(4), 10576 (2005)} נקבע כי בעל האמצאה רשאי, מכוח הוראות הדין, להעביר את אמצאתו לגורם או לגוף אחר. העברת הזכויות יכולה להתבצע בעת בירור בקשת הפטנט או לאחר שהפטנט המבוקש נרשם כדין בפנקס הפטנטים. בעל האמצאה יעביר את אמצאתו לגורם אחר, בדרך-כלל, משיקולים וממניעים כלכליים או מכוח הוראות שבדין, כגון הוראות חוק הירושה.

21. סעיפים 83-82 לחוק הפטנטים
21.1 הדין
סעיפים 83-82 לחוק הפטנטים, התשכ"ז-1967 קועים:

"82. העברת אמצאות
זכויות באמצאה ובפטנט ניתנות להעברה בכתב ועוברות מכוח דין.
83. תקפה של העברה כלפי צד שלישי
העברת פטנט על-פי הסכם אין לה תוקף כלפי שום אדם זולת הצדדים להסכם, אלא אם נרשמה לפי חוק זה."
21.2 כללי
ב- ע"א 520/80 {פרץ רוזנברג נ' רוחמה רובינשטיין ו- 3 אח', פ"ד לח(1), 85 (1984)} נקבע כי הסכם בו מוסר צד אחד אתרכושו הרוחני, אשר עדיין לא זכה למימוש רווחי, כנגד השקעה כספית ניכרת של הצד האחר אינו "שיעבוד מוחו" של המוסר, כי אם עסקה מסחרית מקובלת, אשר בעקבותיה מחולקת התמורה, היינו המוניטין והרווחים, שווה בשווה בין הצדדים.

חוק הפטנטים לא בא לשנות או להוסיף על הדין הקודם את דרישתהכתב כדרישה קונסטיטוטיבית. דרישת הכתב שבסעיף 82 לחוק הפטנטים היא ראייתית גרידא.

בפירוש סעיף 82 לחוק הפטנטים יש לשים לנגד עינינו לא רק את לשונו של החוק, אלא יש גם לנסות ולדלות את כוונת המחוקק, העומדת מאחורי לשון זו. כך ייבחן ההקשר הכללי, בו עוסק החוק ואשר במסגרתו פועלים הצדדים, תוך הקפדה, שהזיקה בין לשון הכתוב לבין ההקשר הכללי והמיוחד של תוכן הכתוב לאתנותק, אלא האחד ישמש את האחר.

אין לפרש את סעיף 83 לחוק במנותק מסעיף 82 לאותו חוק וללמוד מהיעדר המילים "הסכם שבכתב" ממנו, כי החוק מכירגם בהסכם שבעל-פה או בכל דרך אחרת כהסכם המועיל להעברת זכויות קניין בפטנט. סעיף 83 כסעיף 169(א)אינו דן כלל בדרכי העברת הזכות אלא בדרכי רישומה בלבד.

ניתן להעביר זכויות בפטנט במסגרת הסכם. במקרה כזה, לאורסעיף 83 לחוק, הזכויות הנעברות נשארות חוזיות גרידא, שכן אין להן תוקף כלפי כולי עלמא. עם-זאת מקנה הסכם כזה לנעבר את הזכות לפנות לרשם הפטנטים בבקשה לרשום על-שמו בפנקס את הזכויות הנעברות לפי סעיף 169(ב) לחוק. על הרשם לקבל את הבקשה, אם הוכח לפניו קיומו של הסכם ואם שולמה האגרה.

ב- ד"נ 2/84 {פרץ רוזנברג ואח' נ' רוחמה רובינשטיין ואח', פ"ד לח(3), 689 (1984)} נקבע כי ההבחנה בין דרישה לכתב שבחיקוק שהיא מהותית לבין דרישה כזושהיא ראייתית בלבד מעוררת תמיד סוגיה משפטית בעלת חשיבות הלכתית רבת משמעות.

ההלכה בעניין טיבו של הכתב בהקשר לסעיף 82 לחוק הפטנטים, היא הלכה חדשה ויש בה מן החידוש, אלא שמבחינה רעיונית כללית - באשר לצורך בכתב במקרים מסויימים - היא התבררה והתלבנה בפסיקה, ואין בה קשיות מיוחדת.
ההיגיון, המונח ביסודה של דרישת הכתב המהותית, הינו בהעדפת המחוקק את האינטרס להשתכנע, כי אכן נתגבשה לבטח גמירת-דעתם של הצדדים בעסקאות רציניות, על פני העיקרון הכללי, לפיו "חוזים יש לקיים", על-אף המחיר הכבד של הפגיעה האפשרית בהגינות המסחרית על-ידי צד להסכם, מתכחש להסכם בו התחייב.

המגמה הכללית על-פי ההלכה העקרונית שקבע בית-המשפט העליון מצריכה, שהכתב ייחשב למהותי במשמעותו רק בנושאים, שבהם חשיבות העסקה מחייבת להגן על המתקשר מפעולה חפוזה, שתימנע, אם יועלו הדברים על הכתב. אולם גם במקרים אלה הנטיה היא לצד הצמצום.

22. סעיפים 88-84 לחוק הפטנטים
22.1 הדין
סעיפים 88-84 לחוק הפטנטים, התשכ"ז-1967 קובעים:

"84. רישיון ניצול
בעל פטנט רשאי ליתן בכתב רישיון, יחודי או לא-יחודי, לניצול האמצאה שעליה ניתן הפטנט, ורשאי לעשות כן בעל אמצאה שעליה נתבקש פטנט.

85. רישיון יחודי
רישיון יחודי בפטנט מעניק לבעליו זכות יחודית לפעול לפי סעיף 49 כאילו היה הוא בעל הפטנט ואוסר על בעל הפטנט לנצל בישראל את האמצאה נושא הפטנט.

86. רישיון לא יחודי
רישיון לא יחודי בפטנט מעניק זכות לנצל את האמצאה נושא הפטנט בהיקף ולפי התנאים שנקבעו ברישיון.

87. רישום תנאי לתוקף
אין תוקף לרישיון על פטנט כלפי שום אדם זולת הצדדים לרישיון, אלא אם נרשם לפי חוק זה.

88. רישיון לניצול פטנט משותף
(א) רישיון לניצול פטנט שבבעלות משותפת לא יוענק אלא בהסכמת כל השותפים.
(ב) אין בסעיף זה כדי לגרוע מסמכות בית-המשפט לפי סעיף 81."

22.2 כללי
ב- בג"צ 5379/00 BRISTOL-MYERS} ו- 3 אח' נ' שר הבריאות ואח', פ"ד נה(4), 447 (2001)} נקבע כי על-פי דוקטרינת המיצוי הבין-לאומי, שיווק של המוצר המוגן באחת המדינות בעולם באישורו של בעל הפטנט ממצה את זכויותיו שלו במוצר זה ואין הוא יכול למנוע את שיווקו של המוצר, באמצעות ייבוא מקביל, במדינה אחרת.

ב- ע"א 427/86 {ישעיהו בלאס נ' קיבוץ השומר הצעיר דן, פ"ד מג(3), 323 (1989)} נקבע:

"א) ביטול פטנט פירושו הפסקת תוקפו של הפטנט. לפיכך, כל הנוגע לביטול הפטנט בהכרח אף נוגע לתוקפו; שאלת תוקפו של הביטול היא שאלת אי-תוקפו של הפטנט. אלה הם שני צדדים של אותה מטבע. על כורחך אתה אומר, לכן, כי עניין ביטולו של פטנט הוא בתחום הנוגע "לכשירותו ולתקפו" כלשון הסעיף, וממילא חלות עליו הוראות המעבר שבסעיף 195(1) הנ"ל.
ב) כאמור לעיל, ההסכם בין הצדדים ת / 8 תוקן על-ידי ת / 9, בו נקבע בסעיף 20: "הצדדים מצהירים ומתחייבים הדדית איש כלפי משנהו על הסכמתם וכוונתם להעניק על-סמך הסכם זה רישיון ייחודי בפטנט מאת בלאס לקיבוץ לפי סעיף 85 לחוק הפטנטים...
טענת בא-כוח המשיב היא, כי מניסוחו של סעיף זה עולה, כי הצדדים הסכימו להחיל את הוראות חוק הפטנטים על כל הנוגע ליחסים ביניהם.
אין בטענה זו ממש. ברור, שמדובר בסעיף הנ"ל בהענקת רישיון, וכוונת הצדדים הברורה היא, שהענקת רישיון זו תבוצע לפי הוראות החוק. אין לקרוא בסעיף דברים שאין בו. לא עולה מהסעיף אלא שהצדדים ביקשו להחיל את הוראות החוק על הענקת הרישיון ותו לא. הענקת רישיון בפטנט, שניתן לפני תחילתו של החוק, היא פעולה, שממילא חלות עליה הוראות החוק - לעומת הפקודה - מאחר שהיא איננה כלולה בסייג הקבוע בסעיף 195(1). לפיכך אין לראות בסעיף 20 להסכם הנ"ל כל כוונה לסטות מהוראות המעבר ולהחיל את החוק גם על עניינים שהפקודה צריכה לחול עליהם, על-פי הוראות מעבר אלה."

23. סעיפים 93-89 לחוק הפטנטים
23.1 הדין
סעיפים 93-89 לחוק הפטנטים, התשכ"ז-1967 קובעים:

"89. שיעבוד פטנט
בעל פטנט רשאי בכתב לשעבד את הפטנט או את ההכנסות ממנו או את שניהם, ובמידה שאין בחוק זה הוראות אחרות בנדון זה, יחול על השיעבוד חוק המשכון, התשכ"ז-1967.

90. רישום תנאי לתקפו של שיעבוד
שיעבוד שניתן על פטנט, אין לו תוקף כלפי נושה אחר של בעל הפטנט, מפרק או נאמן בפשיטת רגל של בעל הפטנט, אלא אם נרשם בפנקס תוך עשרים ואחד יום מיום שנעשה, והוא כפוף לכל זכות אחרת בפטנט שהוענקה לפני מתן השיעבוד ונרשמה כדין לפי חוק זה; אולם אם היה הפטנט חלק מנכסים ששועבדו בשיעבוד צף על-ידי חברה או אגודה שיתופית, בעלת הפטנט, אין חובה לרשום לפי סעיף זה את השיעבוד הצף.

91. רישיון לניצול פטנט משועבד
מתן רישיון לניצול פטנט הכפוף לשיעבוד שאיננו שיעבוד צף, טעון הסכמתו בכתב של בעל השיעבוד.

92. מימוש שיעבוד
שיעבוד על פטנט אינו ניתן למימוש אלא ברשות בית-המשפט, והוא רשאי ליתן לבעל השיעבוד כל סעד שימצא לנכון, ובין היתר - למנות כונס נכסים או להורות על מכירת הפטנט.

93. כוחו של כונס נכסים
כונס הנכסים רשאי, בהסכמת בית-המשפט, למכור את הפטנט או לתת רישיון לניצולו, ורשאי הוא, בכפוף להוראה של בית-המשפט, לגבות את התמלוגים או התשלומים האחרים שבעל הפטנט זכאי להם מכוח היותו בעל הפטנט, בין שמועד פרעונם חל לפני שנתמנה כונס הנכסים ובין שחל לאחר מכן."

23.2 כללי
נקודת המוצא - ובלעדיה אין - כי אפשר למכור דבר שטרם בא לעולם. הדין בישראל מכיר בביצוע עסקה בנכס עתידי. ניתן לשעבד זכויות עתידיות בהתאם לסעיף 1 לחוק המחאת חיובים, התשכ"ט-1969; ניתן למכור נכס עתידי בהתאם לסעיף 2 לחוק המכר, התשכ"ח-1968; ניתן לשעבד הכנסות הצפויות לבוא מפטנט, בהתאם לסעיף 89 לחוק הפטנטים, התשכ"ז-1967, ועוד.

"לא יהא זה איפוא בניגוד למושגי היסוד המקובלים במשפטנו, אם, עקרונית, נכיר גם באפשרות מישכון נכס עתידי."
{י' ויסמן חוק המשכון, התשכ"ז-1967 (תשל"ה-1974), 25}. מרבית מלומדי-המשפט שותפים לדעה זו {אומנם בסייגים מסויימים: ש' לרנר שיעבוד נכסי חברה (תשנ"ו-1996) 184-175; מ' דויטש קניין (תשנ"ט-1999), 54-50, 111-110}.

הדבר עשוי להשתמע גם מפסיקת בית-המשפט העליון, לפיה - "שיעבוד צף מהווה משכון במובן סעיף 1(א) לחוק המשכון" {ע"א 542/85 המועצה הישראלית לייצור ושיווק כותנה בע"מ נ' אתא חברה לטכסטיל בע"מ ואח', פ"ד מב(4), 559, 563 (1989)}. עקרונית חל חוק המשכון על שיעבוד נכס עתידי {ע"א (יר') 6063/05 מנחם עצמון, עו"ד נ' עזבון המנוח דוד בר-לבב ז"ל ואח', תק-מח 2005(4), 3904 (2005)}.

סעיף 89 לחוק הפטנטים קובע, כי "בעל פטנט רשאי בכתב לשעבד את הפטנט או את ההכנסות ממנו או את שניהם, ובמידה שאין בחוק זה הוראות אחרות בנדון זה, יחול על השיעבוד חוק המשכון, התשכ"ז-1967". הוראה זו הוזכרה כאחת הראיות להכרת החוק הישראלי בביצוע עסקה בנכס עתידי. אך יש בה ערך מוסף. החלת חוק המשכון על שיעבוד ההכנסות העתידות לבוא מפטנט, בפרט, כמוה כהכרזה על תחולת חוק המשכון לגבי מישכון נכסים עתידיים, בכלל {ע"א (יר') 6063/05 מנחם עצמון, עו"ד נ' עזבון המנוח דוד בר-לבב ז"ל ואח', תק-מח 2005(4), 3904 (2005)}.

24. הסמכויות הדרושות להגנת המדינה- סעיפים 98-94 לחוק הפטנטים
24.1 הדין
סעיפים 98-94 לחוק הפטנטים, התשכ"ז-1967 קובעים:

"94. הגבלת פעולות הרשם לשם ביטחון המדינה (תיקון התשנ"ה)
(א) שר הביטחון רשאי, בצו, אם ראה צורך בכך לשם הגנת המדינה, לרבות השמירה על סודותיה הבטחוניים, ולאחר התייעצות עם שר המשפטים:
(1) להורות לרשם שיימנע מעשיית פעולה שהוא חייב או רשאי לעשותה לפי חוק זה בעניין בקשה פלונית, או שידחה את עשייתה;
(2) לאסור או להגביל פרסום או מסירת ידיעות בקשר לבקשה פלונית או בקשר למידע הכלול בה.
(ב) העתק הצו של שר הביטחון יימסר למבקש.

95. העברת בקשות מסויימות לשר הביטחון
שר הביטחון רשאי להורות לרשם להעביר לאדם שקבע לכך העתק של בקשות מסוג פלוני, וכן רשאי הרשם להעביר לשר הביטחון בקשות שנושאיהן נראים לו נוגעים להגנת המדינה, או שהן מכילות סוד בטחוני, הכל כדי לאפשר לשר לשקול אם מן הראוי לתת לגביהן צו כאמור בסעיף 94; שר הביטחון יחליט בכל בקשה כאמור לא יאוחר מארבעה חודשים לאחר שהועברה, וכל עוד לא החליט או לא חלפה התקופה האמורה, הכל לפי הזמן הקצר יותר, לא יעשה הרשם כל פעולה בבקשות האמורות, למעט אישור הגשתן לפי סעיף 14.

96. ערר על צו הגבלת פעולות
(א) המבקש רשאי לערור על צו שניתן לפי סעיף 94 לפני ועדת-ערר של שלושה שימנה שר המשפטים ובין חבריה יהיו שופט בית-המשפט העליון, והוא יהיה יושב-ראש הוועדה, ואדם שהמליץ עליו שר הביטחון .
(ב) הודעה על מינוי הוועדה ועל מענה תפורסם ברשומות.
(ג) הגשת הערר לא תעכב את ביצוע הצו.
(ד) ועדת הערר רשאית לאשר את הצו, לשנותו או לבטלו.

97. זכות לערר נוסף
רשות ערר על צו לפי סעיף 94 נתונה למבקש כל זמן שהצו בתקפו והוא רשאי לחזור ולערור עליו גם לאחר שניתנה החלטה בערר, אם, לדעתו, נשתנו הנסיבות שהיו קיימות בעת מתן ההחלטה; אולם רשאית הוועדה לחייב את המבקש בהוצאות, אם, לדעתה, לא היה מקום להגיש ערר נוסף.

98. הגבלת הזכות להגיש בקשת פטנט בחוץ-לארץ (תיקון התשנ"ה)
אזרח ישראל, תושב קבוע בישראל, או אדם אחר החייב בנאמנות למדינה, לא יגיש מחוץ לישראל בקשה למתן פטנט על אמצאה שנושאה הוא נשק, תחמושת או שהיא בעלת ערך צבאי אחר, או על אמצאה שסעיף 95 דן בה, ולא יגרום, במישרין או בעקיפין, להגשת בקשה כאמור אלא באחת מאלה:
(1) קיבל על-כך מראש היתר בכתב משר הביטחון;
(2) הגיש בישראל בקשה לגבי אותה אמצאה, ומיום הגשת הבקשה עברו שישה חודשים ושר הביטחון לא נתן לגביה צו לפי סעיף 94, או שנתן צו אך כבר אין הוא בר-תוקף."

25. סמכויות בדבר אמצאות הנוגעות לאנרגיה הגרעינית - סעיפים 111-99 לחוק הפטנטים
סעיפים 111-99 לחוק הפטנטים, התשכ"ז-1967 קובעים:

"99. הגבלת פעולות בשטח האנרגיה הגרעינית (תיקון התשנ"ה)
(א) ראה השר כי אמצאה שהוגשה עליה בקשת פטנט, חשובה לפיתוחו של השימוש באנרגיה גרעינית בישראל או שפרסום האמצאה עשוי לגרום נזק למחקר הגרעיני בישראל, רשאי הוא, בצו, לאחר התייעצות עם שר המשפטים:
(1) להורות לרשם שיימנע מעשיית פעולה שהוא חייב או רשאי לעשותה לפי חוק זה בעניין הבקשה, או שידחה את עשייתה;
(2) לאסור או להגביל פרסום או מסירת ידיעות בקשר לבקשה או בקשר למידע הכלול בה.
(ב) העתק של צו השר יימסר למבקש.

100. העברת בקשות מסויימות
השר רשאי להורות לרשם להעביר לאדם שקבע לכך העתק של בקשות מסוג פלוני, וכן רשאי הרשם להעביר לשר העתק של בקשות שנראה לרשם כי מן הראוי ליתן לגביהן צו לפי סעיף 99, הכל כדי לאפשר לשר לשקול אם מן הראוי לתת צו כאמור; השר יחליט בכל בקשה כאמור לא יאוחר מארבעה חודשים לאחר שהועברו לו הבקשות, וכל עוד לא החליט או לא חלפה התקופה האמורה, הכל לפי הזמן הקצר יותר, לא יעשה הרשם כל פעולה בבקשות האמורות, למעט אישור הגשתן לפי סעיף 14.

101. ערר על הגבלת פעולות
(א) המבקש רשאי לערור על צו שניתן לפי סעיף 99 לפני ועדת-ערר של שלושה שימנה שר המשפטים, ובין חבריה יהיו שופט בית-המשפט העליון, והוא יהיה יושב ראש הוועדה, ואדם שהמליץ עליו ראש הממשלה.
(ב) הודעה על מינוי הוועדה ועל מענה תפורסם ברשומות.
(ג) הגשת הערר לא תעכב את ביצוע הצו.
(ד) ועדת הערר רשאית לאשר את הצו, לשנותו או לבטלו.

102. זכות ערר נוסף
רשות ערר על צו לפי סעיף 99 נתונה למבקש כל זמן שהצו בתקפו, והוא רשאי לחזור ולערור עליו גם לאחר שניתנה החלטה בערר, אם, לדעתו, נשתנו הנסיבות שהיו קיימות בעת מתן ההחלטה; אולם רשאית הוועדה לחייב את המבקש בהוצאות, אם, לדעתה, לא היה מקום להגיש ערר נוסף.

103. הגבלת הזכות להגיש בקשת פטנט בחוץ-לארץ (תיקון התשנ"ה)
אזרח ישראל, תושב קבוע בישראל, או אדם אחר החייב בנאמנות למדינה, לא יגיש מחוץ לישראל בקשה למתן פטנט על אמצאה שסעיף 100 דן בה, ולא יגרום, במישרין או בעקיפין, להגשת בקשה כאמור אלא באחת מאלה:
(1) קיבל על-כך מראש היתר בכתב מהשר;
(2) הגיש בישראל בקשה לגבי אותה המצאה, ומיום הגשת הבקשה עברו שישה חודשים והשר לא נתן לגביה צו לפי סעיף 99, או שנתן צו אך כבר אין הוא בר-תוקף.

סימן ג': שימוש באמצאות לטובת המדינה
104. זכות המדינה לנצל אמצאה
השר רשאי להתיר ניצול אמצאה על-ידי משרדי הממשלה או על-ידי מפעל או מוסד של המדינה, בין שכבר ניתן עליה פטנט ובין שלא ניתן, אך הוגשה בקשה למתן פטנט עליה, אם ראה השר שהדבר דרוש להגנת המדינה או לקיום הספקה או שירותים חיוניים.

105. זכות המדינה להתיר ניצול אמצאה
השר רשאי, אם ראה שהדבר דרוש למטרות המנויות בסעיף 104, ליתן היתר לפיו גם לאדם הפועל על-פי חוזה עם המדינה, כדי להבטיח או להקל את ביצועו של החוזה, ולצרכי המדינה בלבד.

106. הודעה על היתר ניצול
עם מתן היתר לפי סימן זה יודיע השר לבעל האמצאה או לבעל הפטנט ולבעל הרישיון היחודי על מתן ההיתר ועל היקף השימוש שהותר, זולת אם הגנת המדינה דורשת לנהוג בדרך אחרת.

סימן ד': חובת המדינה בפיצויים ותמלוגים
107. פיצוי בשל הגבלת פעולות
ניתן צו לפי סעיפים 94 או 99 או לא ניתן היתר לפי סעיפים 98 או 103, ישלם אוצר המדינה לבעל האמצאה פיצוי בשיעור שנקבע בהסכם בין הצדדים, ובאין הסכם - על-ידי הוועדה לענייני פיצויים ותמלוגים שהוקמה לפי סעיף 109.

108. תמלוגים בעד שימוש בפטנטים על-ידי המדינה
ניתן היתר לפי הסעיפים 104 או 105, ישלם אוצר המדינה לבעל האמצאה, לבעל הפטנט או לבעל רישיון יחודי, לפי העניין, תמלוגים שנקבעו בהסכם בין הצדדים, ובאין הסכם - על-ידי הוועדה לענייני פיצויים ותמלוגים.

109. ועדה לענייני פיצויים ותמלוגים
שר המשפטים ימנה ועדה לענייני פיצויים ותמלוגים שתכריע בתביעות לפיצויים ותמלוגים לפי סימן זה; חברי הוועדה יהיו שופט בית-המשפט העליון, הרשם וחבר נוסף מתוך חבר המורים של מוסד להשכלה גבוהה, כמשמעותו בחוק המועצה להשכלה גבוהה, התשי"ח-1958.

110. הנחיות לקביעת תמלוגים
בבואה לקבוע תמלוגים, תשקול הוועדה, בין היתר, את היקף הניצול שהותר ואת אופיו, ומותר לה להביא בחשבון תמלוגים שהותנה עליהם ברשיונות שתנאיהם דומים לתנאי ההיתר.

111. סמכות יחודית של הוועדה
לא יזדקק בית-משפט או בית-הדין לעניין הנתון לסמכותה של הוועדה לענייני פיצויים ותמלוגים, וכל החלטה שניתנה על-ידי הוועדה תהיה סופית."

ב- בש"א (ראשל"צ) 2692/08 {מדינת ישראל נ' אלמליח שלמה ואח', תק-של 2009(1), 2774 (2009)} נקבע כי סעיפים 109, 111 לחוק הפטנטים, קובעים כי וועדה לענייני פיצויים ותמלוגים תכריע בתביעות לפיצויים ותמלוגים לפי הסימן בו מצויים סעיפים אלה וכי "לא יזדקק בית-משפט או בית-הדין לעניין הנתון לסמכותה של הוועדה לענייני פיצויים ותמלוגים, וכל החלטה שניתנה על-ידי הוועדה תהיה סופית".

זכות הגישה לערכאות שיפוטיות היא זכות בסיסית ויסודית. "חשיבותה הרבה של זכות זו נגזרת מן הצורך להבטיח, כי מי שסבור שזכאי הוא לסעד משפטי יוכל להביא את עניינו בפני ערכאות שיפוטיות, על-מנת שאלו תכרענה בדבר. בהיעדר אפשרות לפנות לבית-המשפט, לא יוכל אדם לזכות בסעד בגין פגיעה באיזו מזכויותיו המהותיות, וממילא לא תהא משמעות אפקטיבית לזכויות אלו"{ע"א 1480/04 מליבו ישראל בע"מ נ' מדינת ישראל - משרד הבינוי והשיכון, פורסם באתר האינטרנט נבו (17.09.06)}.

מדיניות ראויה היא זו שאינה נועלת דלת בפני מי שמבקש סעד מרשות שיפוטית. זאת בין שהסכסוך הוא בין פרטים לבין עצמם, ובין שהסכסוך הוא בין פרט לבין רשויות השלטון.

זכות הגישה לערכאות נשזרת בכל דבר חקיקה {רע"א 3899/04 מדינת ישראל נ' אבן זוהר, תק-על 2006(2), 836 (2006)}.

26. הוראות כלליות - סעיפים 115-112 לחוק הפטנטים
סעיפים 115-112 לחוק הפטנטים, התשכ"ז-1967 קובעים:

"112. הגדרה
בפרק זה, "השר" - השר שקבעה הממשלה.

113. סדרי עבודתן של הוועדות
ועדת-ערר, כאמור בסעיפים 96 ו- 101, והוועדה לענייני פיצויים ותמלוגים (להלן בסימן זה: "הוועדות") יקבעו כל אחת לעצמה את סדרי עבודתן, במידה שלא נקבעו בחוק זה או על-פיו.

114. אי-פומביות הדיון
הדיון לפני הוועדות לא יהיה פתוח לקהל, אלא אם הורתה כך הוועדה לעניין מסויים, ולא יפרסם אדם דבר על דיון שהתנהל בדלתיים סגורות אלא ברשות הוועדה.

115. סמכויות הוועדות
(א) הוועדות יהיו מוסמכות:
(1) להשיג כל עדות שבכתב או שבעל-פה אשר יראו בה צורך;
(2) להזמין כל אדם לבוא לפניהן להעיד או להגיש כל מסמך שברשותו, לחקרו ולדרוש ממנו כל מסמך שברשותו;
(3) לכפות את התייצבותו של אדם שלא ציית להזמנה ולא הצטדק על-כך, להנחת דעתן, לצוות עליו לשלם את כל ההוצאות שנגרמו על-ידי אי-ציותו להזמנה או כפיית התייצבותו, וכן לקנוס אותו בסכום כסף עד שבעים וחמש לירות;
(4) לחייב כל עד להעיד בשבועה או בהן צדק בדרך הנהוגה בבית-משפט;
(5) לקנוס בסכום כסף עד שבעים וחמש לירות אדם שנדרש להעיד בשבועה או בהן-צדק או להגיש מסמך וסירב לעשות כן ללא צידוק סביר, ובלבד שלא יידרש אדם להשיב על שאלה העלולה להפלילו ולא ייקנס על סירובו להשיב עליה;
(6) לקבל כל ראיה שבכתב או שבעל-פה, אף אם אינה קבילה במשפט אזרחי או פלילי;
(7) לפסוק לאדם שהוזמן לבוא לישיבת וועדה סכום כסף שהוציא, לפי דעת הוועדה, עקב בואו לישיבה.
(ב) הוועדה לענייני פיצויים ותמלוגים רשאית לצוות שישולם, עוד לפני מתן החלטתה הסופית, סכום הפיצויים או התמלוגים שאינו במחלוקת, כולו או מקצתו."

27. הגבלת זכויות בעל פטנט או ביטולן בשל טובת הציבור - סעיפים 128-116
27.1 הדין
סעיפים 116 עד 128 לחוק הפטנטים, התשכ"ז-1969 קובעים כדלקמן:

"116. הגדרות
בסימן זה:
"מוצר נושא הפטנט" - מוצר שניתן פטנט עליו או על התהליך לייצורו;
"בעל פטנט" - לרבות בעל רישיון יחודי בפטנט.

117. סמכות ליתן רישיון כפיה
(א) שוכנע הרשם כי בעל פטנט מנצל לרעה את המונופולין שיש לו, רשאי הוא ליתן למי שהגיש לו בקשה על-כך בדרך שנקבעה ושילם את האגרה שנקבעה רישיון לנצל את האמצאה נושא הפטנט.
(ב) לא יזדקק הרשם לבקשה לפי סעיף זה אלא אם הוגשה לאחר תום שלוש שנים מיום שניתן הפטנט או ארבע שנים מיום הגשת הבקשה לפטנט, הכל לפי המאוחר.

118. סמכות לדרוש הודעה בדבר ניצול האמצאה (תיקון התש"ס)
(א) כתום המועד האמור בסעיף 117 רשאי הרשם לדרוש מבעל פטנט כי יודיע לו בכתב, תוך שישים יום מיום הדרישה, אם הוא מנצל בישראל את האמצאה נושא הפטנט בדרך ייצור או בדרך ייבוא, את היקף הייצור או הייבוא ואת מקום הייצור.
(ב) הרשם ידרוש את ההודעה לפי סעיף זה אם נתבקש לעשות כן לפי טופס שנקבע ואם שולמה האגרה שנקבעה.
(ג) לא השיב בעל הפטנט על הדרישה תוך שישים יום מיום הדרישה, או תוך תקופה נוספת שקבע הרשם, יראו בכך הודאה מצד בעל הפטנט כי הוא מנצל לרעה את המונופולין שיש לו בפטנט על האמצאה שלגביה נשלחה ההודעה.

119. ניצול מונופולין לרעה - מהו (תיקון התש"ס)
רואים ניצול מונופולין שיש בפטנט כניצול לרעה, אם נתקיימה לגבי האמצאה או המוצר או התהליך שהם נושאי הפטנט אחת הנסיבות שלהלן, ובעל הפטנט לא הראה הצדק סביר לקיומה:
(1) אין מספקים בתנאים סבירים בישראל את מלוא הביקוש למוצר;
(2) התנאים שהתנה בעל הפטנט להספקתו של המוצר, או מתן רישיון לייצורו או לשימוש בו, אינם הוגנים בנסיבות העניין ואינם מתחשבים בטובת הכלל, והם נובעים בעיקר מעצם קיום הפטנט;
(3)-(5) (נמחקו).

120. (בוטל)

121. רישיון לניצול פטנט מוקדם שתלוי בו גורלו של פטנט מאוחר (תיקונים: התשנ"ה, התש"ס)
(א) מקום שלא ניתן לנצל אמצאה שבפטנט (להלן: "אמצאה מאוחרת"), בלי להפר פטנט על אמצאה שתאריך בקשת הפטנט עליה מוקדם יותר (להלן: "אמצאה מוקדמת") רשאי הרשם, אם ביקש זאת בעל הפטנט על האמצאה המאוחרת, ליתן לו רישיון לנצל את האמצאה המוקדמת במידה שהדבר דרוש לניצול האמצאה המאוחרת, ובלבד שיש באמצאה המאוחרת התקדמות טכנולוגית חשובה בעלת ערך כלכלי רב לעומת האמצאה המוקדמת.
(ב) היו האמצאה המוקדמת והאמצאה המאוחרת משמשות לאותה המטרה, יינתן הרישיון לפי סעיף-קטן (א) בתנאי שבעל האמצאה המאוחרת יתן רישיון דומה לבעל האמצאה המוקדמת, אם ביקש זאת.
(ג) בבקשת פטנט שעליה נתבקש דין-קדימה לפי סעיף 10(א), דין תאריך הבקשה הקודמת כאמור בסעיף 10(א) כדין תאריך בקשת הפטנט, לעניין סעיף זה.
(ד) רישיון שניתן לבעל אמצאה מאוחרת לפי הוראות סעיף-קטן (א) אינו ניתן להעברה, אלא-אם-כן מועברות, יחד עם הרישיון, הזכויות באמצאה המאוחרת.

122. גורמים שיש להתחשב בהם בעת מתן רישיון כפיה (תיקון התש"ס)
הרשם בבואו לדון בבקשה למתן רישיון לפי סעיף 117 יתחשב, בין היתר, בגורמים אלה:
(1) יכלתו של המבקש לרפא את הפגם שבגללו נתבקש הרישיון;
(2) טובת הציבור המחייבת, דרך-כלל, כי אמצאות, שניתן לנצלן בישראל בדרך ייצור או בדרך ייבוא, ינוצלו כך בהיקף הרחב ביותר בנסיבות הקיימות וללא דיחוי;
(3) הזכות לתמורה סבירה, בהתחשב בטבע האמצאה, בעד ניצול האמצאה שבפטנט;
(4) שמירת זכויותיו של מי שמנצל בישראל, בדרך ייצור או בדרך ייבוא, את האמצאה נושא בקשת הרישיון ושל מי שעוסק בפיתוחה של אותה אמצאה;
(5) טבע האמצאה, הזמן שחלף מאז ניתן הפטנט והצעדים שנוקטים בהם בעל הפטנט, או מי שבא מכוחו, לשם ניצול האמצאה שבפטנט בישראל בדרך ייצור או בדרך ייבוא.

123. הגבלת היקף רישיון הכפיה (תיקון התש"ס)
רישיון לפי פרק זה יינתן בעיקר לאספקת צורכי השוק המקומי.

124. הזמנת הצטרפות להליכי בקשת רישיון כפיה (תיקון התשע"א)
(א) סמוך ככל האפשר לאחר הגשת הבקשה לרישיון לפי פרק זה יפרסם הרשם הודעה באינטרנט בדבר הגשת הבקשה, ובה יזמין להצטרף להליך כל אדם שיש לו עניין בבקשה או עלול להיפגע על-ידי מתן הרישיון.
(ב) רצה אדם להצטרף להליך, יגיש על-כך הודעה בדרך ובמועד שנקבעו וישלם את האגרה שנקבעה, ומשנעשה כן, יראו אותו כאילו הוא מבקש או משיב בהליך, לפי העניין.
(ג) סעיף זה בא להוסיף על הוראת סעיף 159 ולא לגרוע ממנו.

125. תחילת תקפו של רישיון כפיה
תחילתו של רישיון לפי פרק זה היא כעבור שלושים יום מיום מתן החלטת הרשם או ביום מאוחר יותר שקבע הרשם; הוגש ערעור על ההחלטה, רשאי בית-המשפט לעכב את כניסתה לתוקף או לקבוע תנאים לה או לעיכובה.

126. תנאי רישיון (תיקון התש"ס)
רישיון לפי פרק זה יהיה רישיון לא-יחודי, והרשם יקבע בעת מתן הרישיון את תנאיו, לרבות התמלוגים או תמורה אחרת שעל בעל הרישיון לשלם לבעל הפטנט, הכל כפי שהוא סביר ומתאים בנסיבות העניין ובהתחשב בענייניו הלגיטימיים של בעל הפטנט, ובין היתר יקבע הרשם:
(1) נסיבות שבהן יראו את הרישיון כבטל, או שבהן יבוטל או ישונו תנאיו;
(2) בהתחשב, בין השאר, בערך הכלכלי של הרישיון ושל הפטנט, את דרכי קביעת סכום התמלוגים או התמורה האחרת, מועד תשלומם ודרך תשלומם;
(3) דרכי סימון המוצר שנוצר על-פי הרישיון.

126א. העברת רישיון בכפיה (תיקון התש"ס)
רישיון שניתן לפי פרק זה אינו ניתן להעברה, אלא-אם-כן מועבר, יחד עם הרישיון, אותו החלק של העסק או המוניטין הקשור לשימוש בפטנט.

127. עיון מחדש
בעל פטנט שניתן לגביו רישיון לפי פרק זה, רשאי בדרך ובצורה שנקבעו לבקש מהרשם לחזור ולעיין ברישיון שניתן, משום שנשתנו הנסיבות שהיו קיימות בשעת מתן הרישיון או משום שבעל הרישיון הפר תנאי מתנאיו, והרשם רשאי לבטל את הרישיון או לשנות את תנאיו אם שוכנע שמן הדין לעשות כן.

128. רישיון כפיה דינו כדין רישיון בהסכם
רישיון לפי פרק זה ותנאיו, דינם כדין רישיון שניתן בהסכם שנערך בין בעל הפטנט וכל אדם העשוי להיות צד להסכם כאמור לבין בעל הרישיון."

27.2 כללי
בשיטת הפטנטים קיימים חריגים ו- "סעיפי מילוט" המאפשרים, בנסיבות מסויימות, לשלול באופן מוחלט או חלקי את המונופול שניתן לבעל "הפטנט". אחד ההסדרים הללו, הוא הליך רישיון הכפיה הקבוע בסעיפים 128-116 לחוק הפטנטים ההליך מאפשר לרשם לתת רישיון למבקש לנצל את האמצאה על-אף התנגדותו של בעל הפטנט, אם השתכנע כי האחרון מנצל לרעה את המונופולין שברשותו {ראו סעיפים 122-119 לחוק הפטנטים לעניין "ניצול לרעה" והגורמים בהם יש להתחשב {ת"א (ת"א-יפו) 881/94Eli Lilly נ' טבע תעשיות פרמצבטיות ואח', תק-מח 98(3), 1586 (1998)}.

27.3 תיאוריית "טרגדיית ההמונים" ודיני הפטנטים
אחת התיאוריות הבולטות, המסבירות את יתרונות הקניין הפרטי, קרויה בשם "טרגדיית ההמונים" {The Tragedy of the Commons}, מונח אותו טבע, בשנת 1968, איש המדע ג'אראת הרדין. לפי תיאוריה זו, בקליפת אגוז, במצב בו משאב מסויים מצוי בבעלות משותפת, כאשר לחברי הקבוצה זכות שימוש בלתי-מוגבלת בו, ניתן לצפות, כי יהיה שימוש יתר במשאב, באופן בלתי-יעיל.

הסיטואציה ההפוכה, שהיא הרלוונטית לענייננו, תכונה על-ידי "טרגדיית המיעוטים" (בספרות המשפטית האנגלית היא מכונה"The Tragedy of the Anti -Commons", מונח שטבע פרופ' מיכאל הלר, במאמר שפרסם בשנת 1998 בשם זה ב- Harvard Law Review.

בסיטואציה זו, לכמה גורמים הזכות למנוע שימוש במשאב, על-פי-רוב, מאחר שלהם זכות לקניין פרטי {בדרך-כלל בעלות}, על חלקים ממנו. במצב זה, עקב העלויות הכרוכות בשימוש במשאב {קרי, הצורך לקבל הסכמת כל בעלי הזכויות לשימוש} ועקב התנהגות אסטרטגית {קרי, האפשרות שכל בעל זכות במשאב יעדיף להמתין ולהיות אחרון בתור המסכימים, על-מנת ל"קצור" רווחים גבוהים - וזו תופעת "הסחטן" המפורסמת}, אפשר לצפות, כי השימוש במשאב יהיה תת-אופטימאלי, ופרוייקטים יעילים מסויימים לא יבוצעו במשאב.

הדוגמאות למצבים של "טרגדיית המיעוטים" נפוצות. כך, למשל, כאשר מקימים פרוייקט בניה גדול ולצורך כך נדרשת רכישת קרקעות מבעלים רבים, או כאשר ממציא פיתח אמצאה, אשר לשם מימושה יש צורך להשתמש בכמה פטנטים קיימים, או כאשר על כלי תעופה לעבור ברום, מעל קרקעות רבות, אשר הינן בבעלות מספר אנשים, או כאשר רוצים לפתח רכוש משותף בבית משותף. המשאב המשותף הוא החברה, וה"פיתוח" המוצע - הפיכתה לחברה פרטית - דורש, כי מניותיה לא תהיינה פזורות בידי הציבור הרחב, דבר הדורש, לכאורה, הסכמת כל בעלי המניות שבידי הציבור.

הדין מודע לקשיים ש"טרגדיית המיעוטים" יוצרת, ולכן, הוא מציע כלים מגוונים כדי לפתור אותה, במצבים שונים. הכלים אמנם שונים, אך בכולם, הפתרון כולל הגבלת זכות הקניין של הבעלים. כך, בפרוייקטים גדולים לבניה, נבחר הפתרון של הפקעה על-ידי המדינה {גם אם הנכס המופקע עובר לבסוף לידיים פרטיות}, כשלצידה פיצויים; בתחום הפטנטים, נקבעה האפשרות לקבלת רשיונות בכפיה {סעיפים 128-116 לחוק הפטנטים, התשכ"ז-1967}; את בעיית כלי-התעופה פתרו על-ידי קביעה, שזכות הקניין בחלל שמעל הקרקע, אינה כוללת את הזכות למנוע מעבר בו {סעיף 11 לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969}; ואת בעיית פיתוח הרכוש המשותף פתרו, באמצעות דרישה לרוב מיוחס, לעיתים בתוספת מנגנוני פיצוי אחרים וכל זאת, תוך מעין-רגולציה מעין-שיפוטית על טעמי המתנגדים, באמצעות המפקחים {ראו למשל, סעיפים 59ו, 71ב, 71ג, 72 לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969}.
{ת"א (ת"א-יפו) 2091/03 נאות אביב בע"מ נ' רמת אביבים בע"מ ואח', תק-מח 2005(3), 2590 (2005)}

27.4 מונופולין סטטוטורי לפי חוק הפטנטים
ב- ה"ע (יר') 3/97 {מגל מערכות ביטחון נ' הממונה על ההגבלים, תק-מח 2001(3), 39047 (2001)} נדונה טענתה של עוררת המבוססת על ההשקפה שחוק ההגבלים העסקיים וחוק הפטנטים הם שני דברי חקיקה אשר מתנגשים זה בזה ואינם יכולים לדור יחדיו תחת קורת גג אחד. זאת, לפי הטענה, משום שהתכליות העומדות בבסיסם של שני חוקים אלה מנוגדות זו לזו.

תכליתו של חוק ההגבלים העסקיים למנוע פגיעה בתחרות תוך פיקוח והטלת מגבלות על פעילותם של מונופולים. תכלית זו נוגדת, נטען, את תכליתו של חוק הפטנטים המעניק מונופול לממציאים ומעודד אותם בדרך זו לשקוד על פיתוח המצאות לטובת החברה, הקדמה והפיתוח. האינטרס הציבורי בעידודו של בעל הפטנט לנצל את המצאתו גובר, לפי הטענה, על האינטרס בתחרות החופשית. לפיכך, צריך שחוק ההגבלים העסקיים יידחה במטריה מיוחדת זו מפני חוק הפטנטים.

תוצאה אחרת, המחילה את שני החוקים בה בעת, תביא לפי הטענה, למצב שבו ימצא עצמו בעל פטנט כפוף לשתי מערכות דינים אשר נוגדות זו את זו. כך, למשל, הביטוי "מנצל לרעה" המופיע הן בסעיף 29א לחוק ההגבלים העסקיים והן בסעיף 117 לחוק הפטנטים עשוי שיתפרש על-פי כל אחד מהחוקים בדרך אחרת, הכל לפי תכלית החוק שבו מדובר, דבר אשר עשוי להביא למצב שבו ייחשב בעל הפטנט כמי שמנצל את מעמדו לרעה לפי חוק ההגבלים העסקיים, זאת חרף העובדה שמדובר בפעילות מותרת לפי החוק הפטנטים.
נסיגת חוק ההגבלים לגבי זכויות פטנט מפני חוק הפטנטים מתחייבת, לטענת העוררת, גם ממעמדן של זכויות הקניין בחוקי היסוד. זאת, משום שחוקים אלה אינם עולים בקנה אחד עם הפגיעה בקניינם של בעלי פטנטים, אשר עשויה להיגרם עקב החלתו של חוק ההגבלים העסקיים.

העוררת לומדת לעניין זה היקש, מקל וחומר, מהוראת סעיף 3(א)(2) לחוק ההגבלים העסקיים. על-פי אותה הוראה נקבע שהסדר כובל שכל כבילותיו נוגעות לזכות השימוש בפטנט, אינו הסדר כובל. מכאן יש ללמוד, לפי הטענה, מקל וחומר, שגם הוראות החוק בעניין מונופולין, שפעילותו, בעיקרון, איננה אסורה בדין, צריך שייסוגו בפני חוק הפטנטים.

על רקע זה, נבחנה השאלה האם במקרה דנן קיימת התנגשות כוללת בין חוק ההגבלים העסקיים לבין חוק הפטנטים, אשר מחייבת להוציא מראש ובאופן גורף את תחולתם של דיני ההגבלים העסקיים בנושא המונופולין מפני תחולתו של חוק הפטנטים. לשון אחר, האם ניתן לקבוע מראש שכל התנהגות של בעל הפטנט, תהא אשר תהא, הנוגדת את חוק ההגבלים העסקיים היא התנהגות שחובה להכשירה מכוח חוק הפטנטים.

על שאלה זו יש להשיב בשלילה. חוק ההגבלים העסקיים אינו עומד בסתירה או בהתנגשות לחוק הפטנטים. העובדה שהמחוקק הפקיד בידו של אדם זכות סטטוטורית בתחום הפטנטים, אין משמעה שהמחוקק גם היה מוכן להשלים מראש עם מצב שבו בעל הפטנט ינצל לרעה את מעמדו בשוק ויפגע בציבור. גם אם נראה בזכות פטנט משום מונופולין, מונופולין זה אינו מקנה לבעליו, בהכרח, חסינות מפני ניצול לרעה של מעמדו בשוק בניגוד לחוק ההגבלים העסקיים. להפך, דווקא משראה המחוקק ליצור מצב המקים חשש לפגיעה בתחרות על-ידי יצירת מונופולין או מעין מונופולין סטטוטורי בדרך של מתן זכות פטנט, עשוי לעלות הצורך בהפעלת בלמים מאזנים אשר ימנעו את הניצול לרעה של זכות זו בדרך העלולה לפגוע בציבור.

הגישה לפיה אין מתקיימת התנגשות כוללת בין חוק ההגבלים העסקיים לבין חוק הפטנטים, מבוססת על שני נדבכים. ראשית, אנו סבורים שאין התנגשות בין תכליות החקיקה שבשני החוקים. שנית, וכפועל יוצא מכך, דינה של זכות הפטנט אינה כדין מונופולין לפי חוק ההגבלים העסקיים. במילים אחרות, מונופולין מכוח חוק הפטנטים, ככל שניתן לכנות את זכות הפטנט כמונופולין, אינו מונופולין מכוח חוק ההגבלים העסקיים. לפיכך, אין גם לומר שבמקרה דנן שני הסדרים סטטוטוריים החלים על אותה מטריה - המונופולין - אשר מתנגשים זה בזה.

לתכליתו של חוק הפטנטים, התייחסה כב' השופטת פרוקצ'יה בפסק-הדין בעניין טבעול {ת"א (יר') 613/93 "טבעול" נ' שמיר תעשיות מזון בע"מ ואח', פורסם באתר האינטרנט נבו (17.10.99)}:

"מהותו העיקרית של מוסד הפטנטים נעוץ בזכותו של המונופולין שרכש בעל ההמצאה מכוח הפטנט, והיא מקפלת בתוכה זכות שלילית למנוע בעד אחרים מלייצר, למכור, או לעשות שימוש אסור בכל דבר המהווה נשוא הפטנט. זכות קניין זו הנתונה לבעל הפטנט נועדה לקדם מדיניות ציבורית רחבה שתכליתה לחדש, לפתח ולעודד שיטות ייצור חדשות ולשפרן באמצעות כוח האמצאה של האדם. יעודה של שיטת הפטנטים בשלושה אלה:
(א) לעודד בני-אדם מחוננים בכושר אמצאה להפעיל את כשרונם; (ב) להמריץ את הממציא לגלות לציבור את פרטי המצאתו כדי שתהיה בתום תקופת הפטנט לנחלת הכלל; (ג) להביא בהקדם לניצול מעשי של האמצאה על-ידי בעל הפטנט ומורשים לכך תמורת תשלום תגמולים."

התחרות החופשית, היא אשר מאפשרת ומעודדת את "הגשמת האוטונומיה" של הפרט ומהווה תמריץ לייעול, לפתוח ולחדשנות. מדובר אם-כן בחוקים שביסודם מטרה משותפת, הגם שכל אחד משני החוקים עושה כן מזווית ראיה אחרת. חוק ההגבלים העסקיים מתמקד בהגנה על התחרות תוך התמודדות עם מצבי כשל שוק, בכלל זה קיומו של כוח שוק. חוק הפטנטים מבקש "לפתח ולעודד שיטות ייצור חדשות ולשפרן באמצעות כוח האמצאה של האדם", תוך מתן תמריצים למחודשים ולממציאים. מתוך שתי גישות שונות אלו, באים החוקים למלא את אותה מטרה - הגדלת הרווחה החברתית - תוך שהם משלימים האחד את השני.

הטעם השני הוא שהמונופול הסטטוטורי המוקנה בחוק הפטנטים אינו ממין המונופול שבו דן חוק ההגבלים העסקיים. למעשה, אין מדובר בחוק זה בהענקת זכות מונופולין, אלא בהגנה על זכות קניינית שייחודה מתבטא בהיותה זכות קניין רוחני.

מכל שנאמר לעיל עולה, שעצם העובדה שהמונופולין של העוררת כמשמעו בחוק ההגבלים העסקיים נובע מזכויות פטנט בהן היא מחזיקה מכוח חוק הפטנטים, אין בה כדי להביא לביטול ההכרזה.

28. ביטול פטנטים בשל טובת הציבור - סעיפים 130-129 לחוק הפטנטים
סעיפים 130-129 לחוק הפטנטים, התשכ"ז-1967 קובעים כדלקמן:

"129. סמכות הרשם לבטל פטנטים
(א) הרשם רשאי לבטל פטנט שלגביו ניתן רישיון לפי פרק זה אם שוכנע כי לא היה במתן הרישיון כדי למנוע ניצול לרעה של המונופולין שהיה העילה למתן הרישיון.
(ב) לא יזדקק הרשם לבקשה לפי סעיף זה אלא אם הוגשה על-ידי מי שכשיר לקבל את הרישיון ולאחר תום שנתיים מיום שניתן לראשונה רישיון לפי פרק זה לגבי אותו פטנט.

130. תוקף צו ביטול
ביטול פטנט לפי סעיף 129 ייכנס לתקפו כעבור שישים יום מיום מתן החלטת הרשם או ביום מאוחר יותר שקבע הרשם; הוגש ערעור על הביטול, רשאי בית-המשפט לעכב את כניסתו לתוקף או לקבוע תנאים לה או לעיכובה."

29.סעיפים 132-131 לחוק הפטנטים
29.1 הדין
סעיפים 132-131 לחוק הפטנטים, התשכ"ז-1967 קובעים כדלקמן:

"131. הודעה על אמצאות
עובד חייב להודיע למעבידו בכתב על כל אמצאה שהגיע אליה עקב שירותו או בתקופת שירותו, סמוך ככל האפשר לאחר שהמציא אותה, וכן על כל בקשת-פטנט שהגיש.

132. אמצאות עקב שירות
(א) אמצאה של עובד, שהגיע אליה עקב שירותו ובתקופת שירותו (להלן: "אמצאת שירות"), תקום לקניין מעבידו, אם אין ביניהם הסכם אחר לעניין זה, זולת אם ויתר המעביד על האמצאה תוך שישה חודשים מיום שנמסרה לו ההודעה לפי סעיף 131.
(ב) הודיע העובד בהודעתו לפי סעיף 131 כי בהיעדר תשובה נוגדת של המעביד, תוך שישה חודשים מיום מתן הודעת העובד, תקום האמצאה לקניין העובד, ולא נתן המעביד תשובה נוגדת כאמור, לא תקום האמצאה לקניין המעביד."

29.2 כללי
ב- ה"פ (ת"א) 729/80{משה דולבנ' אברהם אמגר ואח', פ"מ תשמ"ג(1), 99 (1982)} המשיב הועסק על-ידי המבקשת ומנהליה כמסגר האחראי על מחלקת המנעולים שלהם. לאחר שירות של כ- 4 שנים קם ופרש מעבודתו, וכעבור זמן קצר החל עוסק בייצור מנעול ביטחון, המתחרה במנעוליה של המבקשת. הוא אף הגיש שתי בקשות לפטנט שנושאן בתחום מנעולי הביטחון.

המבקשים עותרים לפסק-דין הצהרתי, שהמצאותיו של המשיב הן בגדר "אמצאת שירות", שלגביה קובע סעיף 132 לחוק הפטנטים ש"אמצאה של העובד שהגיע אליה עקב שירותו ובתקופת שירותו תקום לקניין מעבידו".

בית-המשפט דחה את הבקשה ופסק כי הרכיבים של סעיף 132 לחוק הפטנטים הינם מצטברים, וכדי לקבוע זכות למעביד צריך להוכיח יחסי עבודה, צריכה להיות אמצאה, וצריך שהאמצאה תומצא עקב השירות ובתקופת השירות גם יחד.

אדם עשוי לשאת בראשו מספר גדול של רעיונות שאםיומחשו, הם עשויים להוות אמצאה, אך זוהי אמצאה רק משעה שאפשר להיווכח בכך, וההוכחה מן ההכרח שתלבש צורה מוחשית.

חוק הפטנטים אינו עוסק ברעיונות שיש בהם חידוש אלא באמצאות, ועובד אשר נעורו בו, במהלך עבודתו, רעיונות בתחום שהוא עובד בו עבור מעסיקו, לא יוכל המעביד לקנות קניין ברעיונותו, אם "השכיל" העובד הזה לשמור לעצמו את הרעיונותולעסוק בהמחשתם לאחר שפרש.

המעביד לא יוכל לקנות קניין באמצאות שגיבושן והצגתן חלו שלא בתקופת השירות.

נטל ההוכחה הוא על המעביד, ואין ספק שדרישה קשההיא, הצריכה גם מזל, כדי שמעביד יוכל להוכיח שאותו גיבוש החל בפועל בתקופת השירות - אך מכך אין מנוס; כל עוד אנו מחזיקים בתורה שלפיה רוחו של האדם היא חופשית, חל הדבר גם על מחשבתו של עובד המגיעה לרעיון חדשני, אשר עשוי להוות גרעין לאמצאה.

29.3 הקניית סמכות לרשם - פניית עובד "חוטא"
ב- ה"פ (ת"א) 560/80{ראובן זלינקובסקי, פ"מ תשמ"א(2), 314 (1980)} החברה, המשיבה, פנתה לרשם הפטנטים בבקשה לרשום אמצאה מסויימת של כמה מעובדיה וביניהם המבקש, וזאת בהסתמך על סעיף 132(א) לחוק הפטנטים שעל-פיו "אמצאה של עובד, שהגיע אליה עקב שירותו ובתקופת שירותו (להלן: "אמצאת שירות") תקום לקניין מעבידתו, אם אין ביניהם הסכם אחר לעניין זה".

היות והמבקש טען לקיומו של הסכם כנ"ל, שעל-פיו תוקנה לו מחצית הבעלות באמצאה, פנתה המשיבה אל רשם הפטנטים כדי שיכריע ביניהם מכוח סמכותו על-פי סעיף 133 לחוק: "התעורר סכסוך אם אמצאהפלונית שנמסרה עליה הודעה לפי סעיף 131 היא אמצאת שירות, רשאים העובדאו המעביד... לפנות לרשם שיכריע בשאלה".

בעוד בקשת המשיבה תלויה ועומדת בפני רשם הפטנטים, הגיש המבקש בקשה לבית-המשפט המחוזי לאכיפת ההסכם הנטען על ידו בדבר השותפות באמצאה.

הדיון נסב על בקשת המשיבה לדחות או למחוק על-הסף את בקשתו שלהמבקש בבית-המשפט המחוזי, וזאת בהסתמך על שני נימוקים: ההכרעה בשאלה שבמחלוקת היא בסמכותו הייחודית של רשם הפטנטים ועל-כן על-פי סעיף 18 לחוק בתי-המשפט אין בית-המשפט המחוזי מוסמךלדון בה; אם המדובר בסמכות מקבילה גם אז אין בית-המשפטהמחוזי צריך לדון במחלוקת, מאחר וזו כבר נמצאת בדיון בפני "בית-הדין אחר", דהיינו - רשם הפטנטים.

בדחותו את בקשת המשיבה פסק בית-המשפט כי יש לדחות טענת חוסר הסמכות של המשיבה, כי העניין אשר בקשתהעובד הביאה לבית-המשפט איננו אם נדונה אמצאת שירות, אלא אם לאכוף הסכם נטען שלפיו האמצאה משותפת.

יש לדחות את הטענה שעל בית-המשפט המחוזי להימנע מלדוןבמחלוקת שכבר עומדת לדיון בפני רשם הפטנטים, כי מלשון סעיף 133 לחוק עולה, שסמכותושל הרשם מוגבלת לסכסוך הנוגע רק לאמצאה "שנמסרה עליה הודעה לפי סעיף 131".

מאחר ובמקרה דנן לא מסר העובד כל הודעה לפי סעיף 131, ממילא אין סמכות לרשם הפטנטים להכריע במחלוקת.

29.4 פרשנות המונח "עובד" בסעיף 132 לחוק
ב- ת"א (ת"א-יפו) 1767/00 {רוני כהן נ' צ.א.ג תעשיות בע"מ ואח', תק-מח 2006(2), 3637 (2006)} בית-המשפט העליון נדרש לשאלה אם ניתן לפרש את המונח "עובד" באופן אחד לתכלית אחת ובאופן אחר לתכלית אחרת.

נקבע כי מילות המפתח בסעיף 132(א) הן "עקב שירותו" ו"בתקופת שירותו". הרציונל שמבטאים ביטויים אלה הוא שמהותו של חוזה העסקה או חוזה למתן שירות היא "עסקה" שבה משלם המעביד תמורת זמנו של העובד וכישוריו. העובד הוא, למעשה, אחת ה"תשומות" בתהליך שאת תוצריו מקווה המעביד לקבל. מכאן, שכאשר המעביד מספק לעובד את התנאים הדרושים לשם פיתוח האמצאה ונושא במימונם, המעביד הוא שזכאי ליהנות מפירות האמצאה לאור לשון סעיף 132(א) הנ"ל.

לאחר בחינת משמעות המונח עובד בהתאם לסעיף 132(א) קבע בית-המשפט, כי נכון יהיה לראות את התובע כעובד צ.א.ג. ומשכך, אמצאותיו בתקופת עבודתו בצ.א.ג הן בבחינת "אמצאת שירות" כהגדרתה בסעיף האמור, ובהיעדר הסכמה אחרת, אמצאות אלה הן קניינה של צ.א.ג, וזכותו של התובע לתמלוגים מהן מותנית בקיומו של הסכם בינו לבין צ.א.ג בעניין זה, וכאמור הסכמה כזו לא היתה.

29.5 אמצאתו של קבלן עצמאי איננה בבחינת אמצאת שירות
ב- ת"א (ת"א-יפו) 1843/91 {אס.ג'י.די. הנדסה בע"מ נ' ברוך שרון, תק-מח 1993(1), 2163 (1993)} נקבע כי המחלוקת הנדונה חורגת מסמכותו של רשם הפטנטים והיא סמכות בית-משפט. רשם הפטנטים מוסמך לדון בסכסוך כזה לאחר שניתנה הודעה על-ידי עובד למעבידו בדבר האמצאה {סעיף 131 לחוק הפטנטים}. כאשר קיומם של יחסי עובד ומעביד אינם שנויים במחלוקת, והמחלוקת היא רק בשאלה אם האמצאה הושגה "עקב שירותו ובתקופת שירותו" של העובד. במקרה דנן המחלוקת היא אם היו יחסי עובד ומעביד בין הצדדים.

סעיף 132 לחוק הפטנטים מקנה למעביד קניין באמצאה שעובד שלו הגיע אליה עקב שירותו ובמהלך שירות "אם אין ביניהם הסכם אחר". אילו סבר בית-המשפט שלנתבע יש סטטוס של עובד, היה רואה ב"חוזה" "הסכם אחר", למרות שהצדדים לא הזכירו בו את חוק הפטנטים ולא אמצאת שירות.

התובעת מנועה מלטעון כלפי הנתבע שהוא עובד שלה, ולא קבלן עצמאי, בקשר לאמצאות.

מר כהן והתובעת ידעו שיעבודתו ומאמציו של הנתבע עשויים להבשיל לאמצאה כשירת פטנט. היה להם ניסיון כזה בעבר. למרות זאת, הסכימו שהנתבע יהיה קבלן עצמאי.

ידועה ההלכה ש"היותו של אדם "עובד", הוא, לעניין אותו הזכויות והחובות שהחוק מקנה ושאין לוותר עליהן או להנות עליה, דבר הקרוב לסטטוס, וסטטוס אין יצורים בהסכם ואין מבטלים בהסכם". הדברים יפים למקרים שבהם מעביד מנסה להימנע מלהעניק לעובדו זכויות סוציאליות שהדין או הסכם עבודה קיבוצי מקנה לעובדים, על-ידי התקשרות עם עובדו בחוזה בו מוצג העובד כקבלן עצמאי. כך גם במקרים שבהם הדין מטיל על מעביד חובות מסויימים {כמו: ניכויי מס הכנסה ממשכורת, תשלומי ביטוח לאומי וכיוצא בזה} והוא מנסה לשחרר עצמו מחובות אלה ולהטילן על עובדו המוצג בחוזה שביניהם כקבלן עצמאי.

לעיתים, עובד מעוניין להציג עצמו כקבלן משיקוליו הוא, ומעבידו משתף עימו פעולה. במקרים שכאלו בוחנים את הקשר האמיתי שבין הצדדים, לפי מכלול העובדות שבכל מקרה נדון. לפי מבחנים אובייקטיביים.

אפשר שלעניין אחד יהיה הנתבע עובד למרות האמור ב"חוזה" בעוד שלעניין אחר יהיה לו מעמד של קבלן עצמאי, כפי שקבעו ורצו הצדדים לחוזה.

במקרה דנן ישנה בסוגיה שאינה חורגת ממסגרת חוזית רגילה, ובזכויות שמותר להתנות עליהן ולהעבירן מאחד לשני. מר כהן הסכים, ואף שריין עצמו ב"חוזה" לקבל שיפוי מהנתבע אם הדבר לא יעמוד במבחן, שמהות הקשר ביניהם הוא שהנתבע יהיה קבלן עצמאי. הוא לא רשאי להוכיח ולטעון, עתה, עמדה שונה כדי לזכות ביתרון לפי סעיף 132 לחוק הפטנטים.

הנתבע פעל על-סמך הסכמה הזו לפיתוח האמצאות, ביודעו שעמדתו של כהן ו/או של התובעת כלפיו היא שהוא קבלן ולא עובד. לכן, התובעת מנועה מלכפור במעמדו של הנתבע כקבלן עצמאי.

לאור האמור נקבע כי בכל הקשור לפיתוח האמצאות הנתבע פעל כקבלן עצמאי ביחסיו עם התובעת ו/או מר כהן.

נקודת המוצא היא "החוזה". לא נשמעה טענה שהחוזה נערך למראית עין. לפיכך, הצדדים אכן התכוונו שהנתבע יפעל כקבלן עצמאי. אין בחתימות של הנתבע בשם התובעת או בהופעותיו לפגישות עם צדדים שלישיים בשמה כדי לשנות זאת, יש לבחון את מהות היחסים הפנימיים בין הצדדים. אכן, הנתבע ביצע את עבודתו במשרדים של התובעת, תוך שיתוף פעולה עם עובדיה, בשעות העבודה המקובלות אצל התובעת. זה מצביע על השתלבותו בארגון של התובעת. חתימתו על כרטיס נוכחות אינה מעידה, כשלעצמה דבר, מפני שהתשלום היה לפי מספר השעות שהשקיע בפרוייקט.

בסיס האמצאה הוכן מחוץ לחתימה של התובעת, עובדי התובעת ידעו שהנתבע עובד בסטטוס של יועץ. הנתבע הגיש חשבוניות למר כהן עבור "עבודות הנדסה לפיתוח כיסא..." לפי שעות ומחיר לשעת עבודה - בהתאם לחוזה. הוא שילם לתובעת עבור שירותי שרטוט, היו לו לקוחות נוספים.

במקרה דנן התובעת לא הוכיחה שהאמצאות הנידונות הן "אמצאות שירות" עד כמה שהן פרי אמצאתו של הנתבע ועד כמה שהדברים צריכים לקשר המשפטי שבין הצדדים. אשר-על-כן הורה בית-המשפט על דחיית התביעה.

29.6 הלכה פסוקה
29.6.1 פרשנות התיבה "עקב השירות"
רע"א 783/12 פלוני נ' מדינת ישראל - משטרת ישראל, תק-על 2012(1), 7078 (2012);

29.6.2 התנאים אשר דרושים על-מנת שאמצאה תקום לקניינו של המעביד
ת"א (יר') 1035/97 ראובני יהושע נ' אבוזוילי יחזקאל, תק-מח 2002(1), 13142 (2002);

29.6.3 אמצאה של עובד שהומצאה במהלך עבודתו, תהא שייכת למעביד, אלא-אם-כן הוסכם אחרת בין הצדדים
תע"א(ת"א)11324/08 ד"ר טבורובסקי דמיטרי נ' ביונה חברה למחקר ביוטכנולוגי בע"מ, תק-עב 2012(2), 13610 (2012)

29.6.3 אמצאה שהעובד הגיע אליה עקב שירותו ובתקופת שירותו, הינה קניין המעביד
עב' (חי) 300282/94 ד"ר ליאונרד שור נ' תמי (אמי) מכון למחקר ופיתוח בע"מ ואח', תק-עב 2002(2), 7346 (2002).

30. סעיפים 141-133 לחוק הפטנטים
30.1 הדין
סעיפים 141-133 לחוק הפטנטים, התשכ"ז-1967 קובעים כדלקמן:

"133. הכרעה בשאלת אמצאת שירות (תיקון התשנ"ה)
התעורר סכסוך בשאלה אם אמצאה פלונית היא אמצאת שירות, רשאים העובד או המעביד לפנות לרשם שיכריע בשאלה.

134. תמורה בעד אמצאת שירות
באין הסכם הקובע אם זכאי העובד לתמורה בעד אמצאת שירות, ובאיזו מידה ובאילו תנאים, ייקבע הדבר על-ידי הוועדה לענייני פיצויים ותמלוגים שהוקמה לפי פרק ו'.

135. הנחיות לקביעת התמורה
הוועדה לענייני פיצויים ותמלוגים בבואה להכריע לעניין סעיף 134 תתחשב, בין היתר, בגורמים אלה:
(1) התפקיד בו הועסק העובד;
(2) טיב הקשר בין האמצאה לעבודת העובד;
(3) יזמתו של העובד באמצאה;
(4) אפשרויות הניצול של האמצאה וניצולה למעשה;
(5) הוצאות סבירות בנסיבות העניין שהוציא העובד להשגת הגנה על האמצאה בישראל.

136. עיון שנית
הוועדה לענייני פיצויים ותמלוגים תהא מוסמכת לחזור ולדון בהכרעה לפי סעיף 134, אם, לדעתה, נשתנו הנסיבות שהיו קיימות בעת מתן ההכרעה והיא נתבקשה לעשות כן; אולם רשאית הוועדה לחייב את המבקש בהוצאות, אם, לדעתה, לא היה מקום לבקשה.

137. עובד המדינה חייב בהודעה על אמצאתו
עובד המדינה, חייל, שוטר או עובד מפעל או מוסד של המדינה ששר המשפטים קבעו בצו, או אדם אחר המקבל את שכרו מאחד הגופים האלה, שהמציא אמצאה בתקופת שירותו או שתוך שנה לאחר תום תקופת שירותו המציא אמצאה בתחום תפקידו או בתחום פעילות היחידה שבה הועסק - יודיע עליה לנציב שירות המדינה (להלן: "נציב השירות") או לעובד ציבור אחר כפי שנקבע; הודעה כאמור תימסר סמוך ככל האפשר לאחר ההמצאה, אך לא יאוחר מן המועד שהוא עומד להגיש בו את בקשת הפטנט עליה, ובדרך שנקבעה בהתייעצות עם שר האוצר.

138. איסור על עובד מדינה להגיש בקשה בחוץ לארץ
אדם החייב במתן הודעה לפי סעיף 137 לא יגיש מחוץ לישראל בקשת פטנט או בקשת הגנה אחרת על אמצאתו זולת - באחת מאלה:
(1) קיבל על-כך מראש היתר מידי נציב השירות או מידי עובד ציבור אחר שהוסמך לכך;
(2) תוך שישה חודשים מיום שהודיע על אמצאתו לפי סעיף 137 לא נקבע כי זכויותיו באמצאה, כולן או מקצתן, עברו, על-פי סעיף 132 או על-פי הסכם, למדינה או למפעל או למוסד של המדינה שבו עבד.

139. חובת גילוי פרטים
מי שמסר הודעה לפי פרק זה וכן מי שהיה חייב במתן הודעה כאמור חייב לגלות למעביד בכל עת את כל פרטי האמצאה וכל פרט נוסף שיש לו חשיבות לעניין הסעיפים 132, 135 ו- 140.

140. חובת סיוע בהשגת הגנה על אמצאת שירות
מי שהמציא אמצאת-שירות שהבעלות עליה, כולה או מקצתה, עברה למעבידו לפי סעיף 132 או על-פי הסכם, חייב לעשות את כל הנדרש ממנו על-ידי המעביד לשם קבלת הגנה על האמצאה, בכל מקום שהוא, לטובת המעביד, ולחתום על כל מסמך הדרוש לכך; לא עשה כן, רשאי הרשם להתיר למעביד לעשות כן, לאחר שנתן לעובד הזדמנות להשמיע את טענותיו.

141. חובת סודיות
כל עוד לא הוגשה בקשת-פטנט על אמצאת שירות, לא יגלו העובד, המעביד וכל אדם אחר שהדבר נמסר לו בסוד, פרטים על האמצאה."

30.2 כללי
העיקרון הכללי המצוי בחוק הפטנטים, התשכ"ז-1967 הינו כי אמצאה שהעובד הגיע אליה עקב שירותו ובתקופת שירותו, הינה קניין המעביד {למעט חריגים המפורטים בפרק ח' לחוק הפטנטים}, אולם באין הסכם הקובע האם זכאי העובד לתמורה בעד אמצאת שרות, באיזו מידה ובאלו תנאים, אמור הדבר להקבע על-ידי וועדה לענייני פיצויים ותמלוגים אשר הוקמה לפי פרק ו' לחוק הפטנטים ואשר אמורה לשקול את השיקולים המפורטים בסעיף 135 לחוק הפטנטים {עב' (חי') 300282/94 ד"ר ליאונרד שור נ' תמי (אמי) מכון למחקר ופיתוח בע"מ ואח', תק-עב 2002(2), 7346 (2002)}.

30.3 סמכותה של הוועדה לדון במחלוקת, במצב בו לכאורה נשללה בהסכם זכות העובד לתמלוגים בקשר עם אמצאת שירות - סעיף 134 לחוק הפטנטים
ב- רע"א 3564/12 {ד"ר נמרוד בייר נ' פלוראליטי בע"מ ואח', תק-על 2012(3), 4552 (2012)} נדונה דחיית בקשת המבקש מבית-המשפט של פירוק להתיר לו לנהל תביעה כנגד החברה לפי סעיף 267 לפקודת החברות. הבקשה נובעת מטענה שיש למבקש כלפי החברה בדבר זכותו לקבל תמלוגים בגין "אמצאת שירות".

לשיטת המבקש, בירור המחלוקת בינו לבין החברה בעניין זה אמור להיעשות בפני "הוועדה לענייני פיצויים ותמלוגים", שהוקמה בגדר הוראות חוק הפטנטים ועל-פי הוראת סעיף 134 לחוק הנ"ל. בית-המשפט המחוזי דחה בקשה זו של המבקש בהחלטה כי "לאור העובדה שההסכם שולל במפורש מן המבקש את התרופה לה הוא טוען ולאור האמור בתגובת הכנ"ר - הבקשה נדחית".

סעיף 11 להסכם קובע כי "כל אמצאה של המבקש, לרבות "אמצאת שירות" כהגדרתה בחוק הפטנטים, יהיו קניינה של החברה והמבקש לא יהיה זכאי לכל תשלום או תמורה או תמלוגים בעד האמצאה, מעבר לסכומים שהוא זכאי להם על-פי אותו הסכם. תגובת הכונ"ר התמקדה אך ורק בטענה שנוכח הוראת סעיף 11 להסכם, ולפי הוראת סעיף 134 לחוק הפטנטים, אין לוועדה סמכות לדון בטענות המבקש נגד החברה.

הנימוק שעמד ביסוד החלטת בית-המשפט המחוזי היה הוראת ההסכם בין הצדדים, אשר לכאורה שללה את זכות המבקש לתגמולים כלשהם בגין אמצאת שירות, והקביעה המובלעת בהחלטתו, שנוכח הוראת ההסכם גם אין סמכות לוועדה לדון בטענות המבקש. בהחלטתו הכריע בית-המשפט, כי למעשה ללא מתן הנמקה, בשני עניינים הנתונים במחלוקת בין הצדדים: משמעות ההסכם, לרבות פירושו הנכון ותוקפו, והמסלול לבירור המחלוקת בעניין הזכות לתמלוגים, לרבות הגורם המוסמך להכריע בה. בפי המשיב היו טענות נוספות. טענות אלו לא נדונו. ראוי לדון בהן, ובכל יתר טענות הצדדים, במסגרת הדיון בערכאה המבררת ולא לראשונה בערעור.

שאלת סמכותה של הוועדה לדון במחלוקת, במצב בו לכאורה נשללה בהסכם זכות העובד לתמלוגים בקשר עם אמצאת שירות, אינה שאלה פשוטה. סעיף 134 לחוק הפטנטים ניתן לפרשנות כפולה ולשונו סובלת את שתי האפשרויות: ניתן לפרשו כחל רק כאשר אין כלל הסכם בין העובד לבין המעביד, אך גם ניתן לפרשו כחל "גם במקרה שבו קיים הסכם, אך ההסכם שולל את הזכות לפיצויים או לתמלוגים". וכי יש אפשרות שהזכות לתמורה בעד אמצאת שירות היא "זכות קוגנטית המהווה חלק בלתי-נפרד ממשפט העבודה המגן".

במצב כזה עדיין תהיה הוועדה מוסמכת לדון במחלוקת בעניין התמורה בעד אמצאת השירות, לרבות במחלוקת שעניינה תוקף ההסכם שבין הצדדים ומשמעותו. הוועדה גם מוסמכת לדון בקיום התנאים המוקדמים לסמכותה שלה ובית-המשפט אינו סבור שיש מקום שעניין זה יתברר תחילה בבית-משפט של הפירוק.

במצב זה, לא ניתן לשלול על-הסף "באופן ברור ומוחלט" - רק על יסוד "פשט" האמור בהסכם - את האפשרות שהוועדה , ואולי אפילו רק הוועדה , מוסמכת לדון בטענות המבקש לעניין זכותו לתמלוגים בגין אמצאת שירות ואף שקיימת זכות שכזו. למצער, מדובר בשאלה ראויה לבירור, ואם יתמלאו התנאים הנוספים הנחוצים כדי ליתן למבקש רשות לפי סעיף 267 לפקודת החברות, כי אז הוראת ההסכם שבין הצדדים, כשלעצמה, אינה אמורה להביא לדחיה על-הסף של בקשת המבקש לפי הסעיף הנ"ל.

דין הערעור להתקבל במובן זה שהחלטת בית-משפט קמא תבוטל, ייקבע שאין בהוראות ההסכם שבין הצדדים כדי לשלול על-הסף את האפשרות שיש למבקש טענה לכאורית בעניין זכותו לתגמולים ואת האפשרות שמחלוקת זו אמורה להתברר בפני הוועדה . הדיון יוחזר לבית-משפט קמא על-מנת שידון בכל יתר טענותיהם של בעלי הדין ויחליט, בהחלטה מנומקת, האם לקבל את בקשת המבקש.

31. סעיפים 143-142 לחוק הפטנטים
31.1 הדין
סעיפים 143-142 לחוק הפטנטים, התשכ"ז-1967 קובעים כדלקמן:

"142. כשירות לרישום בפנקס עורכי פטנטים (תיקונים: התש"ן, התשס"ו, התשע"ב)
(א) זכאי להירשם בפנקס עורכי הפטנטים ולקבל רישיון עורך פטנטים מי שנתמלאו בו אלה:
(1) הוא תושב ישראל;
(2) מתקיים בו אחד מאלה:
(א) הוא רשום כמהנדס בפנקס המהנדסים והאדריכלים לפי חוק המהנדסים והאדריכלים, התשי"ח-1958;
(ב) הוא סיים מוסד להשכלה גבוהה כמשמעותו בחוק המועצה להשכלה גבוהה, התשי"ח-1958, באחד המקצועות המפורטים בתוספת השניה;
(ג) הוא סיים בחוץ לארץ מוסד להשכלה גבוהה או מוסד טכני גבוה, שאישר לעניין זה שר המשפטים לאחר התייעצות במועצה להשכלה גבוהה, באחד המקצועות המפורטים בתוספת השניה;
(3) עמד בבחינות כאמור בסעיף 143 או שוחרר מהן;
(4) התמחה בישראל לא פחות משנתיים במשרד עורך פטנטים העוסק במקצועו שלוש שנים לפחות, ברשות הפטנטים או במחלקת פטנטים של מפעל תעשייתי;
(5) שילם את האגרה שנקבעה.
(ב) שר המשפטים באישור ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת, רשאי להוסיף בצו, על המקצועות המנויים בתוספת השניה.

143. בחינה (תיקון התשנ"ה)
(א) המבקש להירשם בפנקס עורכי הפטנטים חייב לעמוד בבחינה בדרך שנקבעה כדי להוכיח כי הוא בעל-ידיעה נאותה בדיני הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר בארץ ובארצות חוץ ובדינים אחרים השייכים לעניין, הכל כפי שנקבע, וכי הוא שולט בשפה העברית ובעוד שפה אחת הדרושה לו לצורך עבודתו, כפי שנקבע.
(ב) הבחינה תיערך על-ידי שניים או שלושה בוחנים, וביניהם לא יותר מאשר עורך פטנטים אחד, והם ייבחרו בכל מקרה על-ידי שר המשפטים או על-ידי מי שהשר מינה לכך מתוך רשימת בוחנים שקבע השר.
(ג) שר המשפטים רשאי לשחרר סוגי מועמדים מחובת בחינה, אם ניתן להוכיח, בדרך אחרת שנקבעה, שיש להם הידיעות הדרושות בבחינה לפי סעיף-קטן (א)."

31.2 כללי
ב- ת"א (ת"א-יפו) 2813-07 {אוניפארם בע"מ ואח' נ' & CO., IncKMERC ואח', תק-מח 2013(1), 7592 (2013)} נפסק כי "אשר לטענה כי המומחה כלל בחוות-דעתו עניינים משפטיים טהורים, טוענות הנתבעות כי מומחים בתחום הפטנטים צריכים להידרש לעיתים למסגרת המשפטית הרלוונטית, ואין חולק כי עורך פטנטים בקיא גם בתחום המשפטי של דיני פטנטים בארץ ובחו"ל (ראה סעיף 143(א) לחוק הפטנטים, התשכ"ז-1967). כך גם יכול היה המומחה, המטפל בבקשות פטנטים בכל העולם, לחוות- דעתו לגבי הדין הזר בתחום הפטנטים והפרקטיקה הנוהגת במקומות אחרים בעולם".

32. סעיפים 155-144 לחוק הפטנטים
32.1 הדין
סעיפים 155-144 לחוק הפטנטים, התשכ"ז-1967 קובעים כדלקמן:

"144. קיצור תקופת ההתמחות
שר המשפטים רשאי לקבוע כי סוגי מועמדים יהיו פטורים מחובת התמחות כאמור בסעיף 142(4), כולה או מקצתה.

145. תשלום אגרה - תנאי לרישום
מי שנרשם בפנקס עורכי הפטנטים יינתן לו רישיון עורך פטנטים, והוא יהא רשום בפנקס זה כל עוד ישלם במועדים שנקבעו את האגרה הקבועה.

146. ועדת משמעת
שר המשפטים ימנה, דרך-כלל או לעניין מסויים, ועדת משמעת של שלושה והם - אדם הכשיר להיות שופט, והוא יהיה יושב ראש הוועדה, ושני חברים נוספים שלפחות אחד מהם יהיה עורך פטנטים.

147. הגשת תלונה (תיקון התשנ"ה)
(א) כל אדם רשאי להגיש לוועדת המשמעת תלונה על עורך פטנטים.
(ב) לא מינה שר המשפטים ועדת משמעת דרך-כלל, תוגש התלונה לשר המשפטים, והוא ימנה וועדה כאמור בסעיף 146 ויעביר אליה את התלונה.

148. עבירות משמעת וענשיהן (תיקון התשנ"ה)
(א) מצאה ועדת המשמעת שעורך פטנטים נכשל באחת מאלה:
(1) הורשע בעבירה פלילית שיש עמה קלון;
(2) הרשה להשתמש בשמו כעורך פטנטים לטובת אדם שאינו עורך פטנטים;
(3) גילה חוסר יכולת, חוסר אחריות או רשלנות במילוי תפקידיו כעורך פטנטים;
(4) התנהג בדרך בלתי-הוגנת בעבודתו המקצועית או בדרך שאינה הולמת את המקצוע של עורך פטנטים;
(5) הפר כלל מכללי האתיקה המקצועית:
תנקוט נגדו אחד או יותר מאמצעים אלה:
התראה;
נזיפה;
קנס כאמור בסעיף 61(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977;
איסור לעסוק כעורך פטנטים לתקופה שלא תעלה על חמש שנים;
מחיקת שמו מן הפנקס.
(ב) החלטת ועדת המשמעת תהיה בכתב ותימסר למתלונן ולעורך הפטנטים בדרך שהיא תקבע.
(ג) ועדת המשמעת רשאית להורות על פרסום האמצעים שנקטה נגד עורך פטנטים מסויים, בחלקם או במלואם, הן בציון שמו של עורך הפטנטים והן ללא ציון שמו, הכל כפי שתמצא לנכון.
(ד) נמחק שמו של עורך פטנטים מן הפנקס לפי סעיף זה, לא תידון בקשתו לרישום מחדש לפני הרשם אלא לאחר תום שבע שנים ממתן ההחלטה על-כך ולאחר שהוכיח קיום נסיבות מיוחדות המצדיקות את חידוש הרישום; הרישום החדש טעון אישורה של ועדת המשמעת.

149. ערעור (תיקון התשנ"ה)
עורך פטנטים רשאי לערער על החלטת ועדת המשמעת להטיל עליו עונש כאמור בסעיף 148, לרבות על החלטה לתת פרסום להחלטתה לפני בית-המשפט המחוזי, תוך שלושים יום מהיום שנמסרה לו הודעה על מתן ההחלטה, ומי שהגיש תלונה על עורך פטנטים לפי פרק זה, רשאי לערער כאמור על החלטת ועדת המשמעת או על דחייתה את תלונתו.

150. סדרי דין בוועדת משמעת
ועדת משמעת לא תשפוט עורך פטנטים ולא תגבה עדויות אלא בפניו ולאחר שהוזמן להתייצב לפניה והודיעו לו את דבר התלונה; לפני מתן ההחלטה תינתן לו הזדמנות להשמיע את דברו; לא התייצב עורך הפטנטים לפני הוועדה לאחר שהוזמן שנית, רשאית הוועדה לשפטו, לגבות עדויות ולדון בעניין שלא בפניו ולהחליט בעניין בלי שהשמיע דברו.

151. סמכויות ועדת המשמעת
לוועדת משמעת יהיו כל הסמכויות שיש לועדות לפי סעיף 115(א).

152. ביצוע (תיקון התשנ"ה)
(א) הרשם ירשום בפנקס את עונש המשמעת שוועדת המשמעת החליטה לנקוט נגד עורך פטנטים.
(ב) הרשם לא יבצע את החלטת ועדת המשמעת כל עוד לא חלפה תקופת הערעור לפי סעיף 149; הוגש ערעור לא יבצע הרשם את ההחלטה עד למתן פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי.
(ג) הרשום בפנקס לפי סעיף זה יפורסם ברשומות אם החליטה על-כך הוועדה.

153. שמירת דינים
הרשעת אדם בדין משמעתי לפי פרק זה או זיכויו אינם גורעים מן הסמכות להביא אדם לדין פלילי או לדין משמעתי אחר בגלל העילה ששימשה בסיס לדיון משמעתי לפי חוק זה.

154. זכויות עורך פטנטים (תיקון התשע"ב)
(א) לעורך פטנטים תהיה זכות יחודית לעסוק בישראל בשכר בבקשות לפטנטים, למדגמים ולסימני מסחר ובהכנת כל מסמך המוגש לרשם, לרשות או לרשות ההגנה על קנייני התעשיה במדינה אחרת, ולייצג ולטפל בכל הליך לפני הרשם או ברשות.
(ב) סעיף זה אינו פוגע בזכותו של עורך-דין או של עובד המדינה בתחום תפקידו לעשות את הפעולות האמורות.

155. זכות ייצוג בבתי-משפט
לעורך פטנטים תהיה, ברשות בית-המשפט, הזכות לטעון בבית- המשפט בשם בעל דין בהליכים לפי חוק זה, בכל עניין הנוגע לאמצאה או לפטנט ואינו נקודה משפטית, ובלבד שעורך-הדין של אותו בעל דין נוכח אותה שעה."

32.2 חסיון - עורכי פטנטים
החוק אינו מטיל חובת חסיון על עורכי פטנטים כלפי לקוחותיהם. כמו-כן לא חלים על עורכי הפטנטים כללי אתיקה מקצועית מחייבים. עורך הפטנטים מוסמך לייצג את לקוחו בכל הליך בפני הרשם או רשות הפטנטים ובתנאים מסויימים בפני בית-המשפט {סעיפים 155-154 לחוק}.

ניתן לסווג עניינים אלה כשירותים משפטיים אשר הרציונל של דיני החסיון חל עליהם באותה מידה כמו על השירותים הניתנים על-ידי עורכי-הדין. לפיכך קבע בית-המשפט בעניין ת"א (ת"א) 2284/83 {מפעל מתכת נען נ' הידרופלן הנדסה, פ"מ תשמ"ד(2), 397, 407 (1984)} כי אין הצדקה להבחנה בין עורכי-הדין לבין עורכי הפטנטים לעניין החסיון בינם לבין הלקוח {ראה גם: ג' קלינג אתיקה בעריכת-דין (תשס"א-2001), 408, להלן: "קלינג")}.

היקף החסיון בין עורך-הדין לבין לקוחו נקבע בסעיף 90 לחוק לשכת עורכי- הדין, התשכ"א-1961, כדלקמן:

"דברים ומסמכים שהוחלפו בין לקוח לבין עורך-דין ויש להם קשר ענייני לשירות המקצועי שניתן על-ידי עורך-הדין ללקוח, לא יגלה אותם עורך-הדין בכל הליך משפטי, חקירה או חיפוש, מלבד אם ויתר הלקוח על חסינותם."

כמובהר בספרו של קלינג בעמ' 410, הוראה זו מכוונת אל עורך-הדין ואילו סעיף 48 לפקודת הראיות (נוסח חדש), התשל"א-1971 המעגן אף הוא את החסיון מכוון "לבית-המשפט לא לכוף על עורך-הדין את מתן העדות".

לעניין מטרת החסיון אומר קלינג בספרו בעמ' 407:

"חסיונו של המידע, שמקבל עורך-דין מלקוח, נועד להבטיח כי הלקוח יוכל למסור לו את כל המידע שברשותו ללא חשש, שמידע זה יגיע לידי אחרים. מסירת המידע המלא נחוצה למתן שירות מקצועי נאות ללקוח (179840 עמינח תעשיות רהיטים ומזרונים בע"מ נ' ענת ומשה גבאי, תק-פט 2012(4), 123 (2012)."

33. הרשות והרשם - סעיפים 177-156 לחוק הפטנטים
33.1 הדין
סעיפים 177-156 לחוק הפטנטים, התשכ"ז-1967 קובעים כדלקמן:

"156. רשות הפטנטים (תיקונים: התשנ"ה, התשע"ב)
תוקם רשות שתיקרא רשות הפטנטים ושתבצע באמצעות הרשם, הבוחנים ויתר עובדיה את הפעולות שיוחדו לה בחוק זה, וגם:
(1) תיתן ידיעות לקהל בעניין פטנטים שניתנו;
(2) תקיים ספריה ושירות פרסום בעניין פטנטים;
(3) תקיים את הקשר עם הארגונים הבין-לאומיים המטפלים בהגנה על הקניין התעשייתי;
(4) תקיים קשר עם מוסדות, בישראל או מחוץ לישראל, ובלבד שלא ייחתם חוזה עם מוסד כאמור אלא לפי הוראות כל דין, ושבחוזה לפי סעיף 18 נכלל גם סעיף בנוסח שאישר הרשם בדבר שמירה בסוד של כל בקשת פטנט ואי-גילוי ידיעה.

157. הרשם (תיקון התשע"ב)
(א) בראש הרשות יעמוד רשם הפטנטים שיתמנה על-ידי שר המשפטים.
(ב) הרשם יהיה אדם הכשיר להיות שופט של בית-משפט מחוזי.
(ג) במילוי תפקידיו השיפוטיים לפי חוק זה לא יהא הרשם נתון לכל מרות זולת מרות החוק.

158. סגן הרשם (תיקון התשס"א)
(א) שר המשפטים רשאי למנות סגן-רשם.
(ב) סגן-רשם יהיה אדם הכשיר להיות שופט של בית-משפט מחוזי.
(ג) סגן-רשם רשאי למלא כל תפקיד המוטל על הרשם לפי חוק זה, למעט תפקידים וסמכויות לפי סעיף 109 ולפי פרק ז'; סגן-הרשם ימלא את תפקידיו לפי הוראות חוק זה ומוקנות לו, לשם מילוי תפקידיו, הסמכויותהנתונות לרשם בחוק זה;
(ד) כל פעולה שנעשתה כדין על-ידי סגן-רשם דינה, לעניין חוק זה, כדין פעולה שנעשתה על-ידי הרשם.

159. שימוש בסמכות על-ידי הרשם
הרשם ישתמש בסמכות שניתנה לו לפי חוק זה לאחר שנתן הזדמנות לכל אדם העלול, לדעתו של הרשם, להיפגע מהחלטתו, להשמיע את טענותיו בפניו.

160. החלטות הרשם בכתב
החלטה של הרשם תהיה בכתב ותימסר בדרך שנקבעה לכל מי שהיה צד להליכים שבהם ניתנה ההחלטה.

161. השגה על פעולות בוחן
מותר להשיג על כל החלטה או פעולה של בוחן ולדרוש שהדבר יובא לפני הרשם.

162. דיון בהליכים על ריב
(א) בכל הליך על ריב המובא לפני הרשם לפי חוק זה יתן הרשם לצדדים הזדמנות להגיש ראיותיהם ולהביא טענותיהם בכתב ובעל-פה, בדרך, בצורה, במועדים ובאופן שנקבעו.
(ב) הרשם רשאי לצוות על תשלום הוצאות סבירות ולהורות מי מבעלי הדין ישלם את ההוצאות וכיצד ישולמו.
(ג) צו לפי סעיף-קטן (ב) ניתן להוצאה לפועל כאילו היה פסק-דין של בית-משפט.

163. ראיות בפני הרשם
(א) בכפוף לכל הוראה שבחוק זה או בתקנות על-פיו, תינתן העדות בפני הרשם בתצהיר שבכתב, והרשם יתיר לחקור את המצהיר חקירה-שכנגד אם נתבקש לעשות כך ולא ראה טעם סביר שלא להרשות זאת.
(ב) בגביית עדות שבעל-פה, יהיו לרשם כל הסמכויות של בית-משפט לעניין השבעתם של עדים, קבלת הצהרה מהם וכפיית עדים להופיע בפניו ולעניינים אחרים הקשורים בכך ובמסירת העדות.

164. הארכת מועדים (תיקונים: התשנ"ה, התשנ"ח, ההתשס"ו, התשע"ב, התשע"ב (מס' 2), התשע"ד)
(א) הרשם רשאי, אם ראה טעם סביר לכך, להאריך כל מועד הקבוע לפי חוק זה לעשייתו של דבר ברשות או לפני הרשם, חוץ מהמועדים הקבועים בסעיפים 18(ב)(3) לעניין הגשת מסמכים על-ידי אדם שאינו המבקש, 30, 56, 57, 61, 64ה(ה)(2), 64ו, 64יג, 64טו(א), 73(ג) ו- 170(ג), אולם לעניין סעיף 10:
(1) לא יאריך הרשם את המועד הקבוע בו בסעיף-קטן (א)(1) אלא-אם-כן שוכנע שהבקשה בישראל לא הוגשה במועד בשל סיבות שלמבקש ולבא-כוחו לא היתה שליטה עליהן ושלא ניתן היה למנען;
(2) לא יאריך הרשם את המועד הקבוע בו בסעיף-קטן (א)(2) אלא כל עוד לא קובלה הבקשה ואם שוכנע שנעשתה טעות בתום-לב.
(א1) (בוטל).
(א2) על-אף האמור בסעיף-קטן (א), הרשם רשאי להאריך את המועד הקבוע בסעיף 64טו(א1), פעם אחת בלבד.
(ב) הרשם רשאי להתנות את הארכת המועד בתנאים שימצא לנכון.
(ג) בקשה להארכת מועד ניתן להגיש בין בתוך המועד ובין לאחריו.
(ד) על-אף הוראות סעיפים-קטנים (א) ו- (ב) והוראות כל חוק אחר, כשהיום האחרון של התקופה הקבועה בסעיף 10(א)(1) חל ביום שאינו יום עבודה תסתיים התקופה ביום העבודה הראשון שלאחר מכן; הוראה זו אינה גורעת מסמכות ההארכה מעבר למועד שנקבע לפי סעיף 10(א)(1).

165. סודיות מסמכי הרשות (תיקונים: התשנ"ה, התשע"ב, התשע"ב (מס' 2))
(א) הרשם וכל עובד אחר ברשות, וכן כל אדם אחר שנמסרה לו ידיעה מכוח הסעיפים 18(א)(5), 95, 96, 100, 101 או 109, ישמרו בסוד כל בקשת פטנט וכל פרט אודותיה כל עוד לא פורסמה לגביה הודעה לפי סעיף 16א או לפי סעיף 26, לפי המוקדם, והוא כשאין הוראה אחרת בחוק זה.
(א1) הוראות סעיף-קטן (א) לא יחולו על:
(1) פרטים שפורסמו לפי סעיף 16;
(2) דבר סירוב הרשם לפי סעיף 21;
(3) דבר ביטול הבקשה בידי המבקש, לפי סעיף 21ב.
(ב) לא יגלה אדם כל ידיעה שהגיעה אליו אגב ביצוע חוק זה ואשר אינה פתוחה לעיון הציבור, זולת אם הדבר דרוש למילוי הוראות חוק זה או לשם הגשת תביעה פלילית לפיו.

166. פנקס הפטנטים (תיקון התשע"ב)
(א) ברשות ינוהל פנקס הפטנטים ויירשמו בו הדברים הקבועים בחוק זה ופרטים נוספים שנקבעו או שהרשם ימצא לנכון לרשמם.
(ב) מסר אדם לרשות בהליך לפי חוק זה את מענו יהא זה המען למסירת הודעות ומסמכים, לכל עניין, לפי חוק זה.

166א. פרסום בקשות והודעות והעיון בהן (תיקונים: התשע"א, התשע"ב)
(א) בקשות והודעות לפי סעיפים 16, 26, 58, 60, 64ג, 64ה, 64טז, 66, 73, 124, 170, יפורסמו באתר האינטרנט של הרשות, שיהיה נגיש לכלל הציבור בלא תשלום; הפרסום באתר האינטרנט ייעשה באופן שיבטיח את אמינות המידע המתפרסם כאמור, את זמינותו, את יכולת האחזור שלו והפקת פלט ממנו.
(ב) לשם אבטחת הבקשות וההודעות המתפרסמות באתר האינטרנט של הרשות, תעשה הרשות שימוש במערכות תוכנה וחומרה מהימנות המעניקות הגנה סבירה מפני חדירה, שיבוש, הפרעה או גרימת נזק למחשב או לחומר מחשב.
(ג) עותק של הבקשות וההודעות, כאמור בסעיף-קטן (א), יישמר ויועמד לעיון הציבור על גבי נייר או על גבי חומר אחר, במקומות אלה:
(1) גנזך המדינה;
(2) הספריה הלאומית;
(3) ספריית הכנסת;
(4) ספריית משרד המשפטים;
(5) משרדי הרשות.

167. מסמכי הרשות (תיקון התשע"ב)
כל המסמכים שבידי הרשות הנוגעים לבחינת בקשת פטנט על-ידי הרשות או לתקפו של פטנט או לזכויות בו או לכל עניין אחר שיש בו להשפיע על תקפו של פטנט או על זכויות בו - למעט התכתבות פנימית בין עובדי הרשות בינם לבין עצמם ומסמכים אחרים שלגביהם נקבעו בתקנות הוראות אחרות - יישמרו ברשות שבע שנים לפחות מיום שפקע תקפו של הפטנט.

168. עיון לציבור וקבלת נסחים מאושרים (תיקונים: התשע"ב, התשע"ב (מס' 2))
(א) הפנקס והמסמכים שיש לשמרם לפי סעיף 167 יהיו פתוחים לעיון הקהל; אולם מסמכים הנוגעים לבקשת פטנט שעדיין לא פורסמה לגביה הודעה לפי סעיף 16א או לפי סעיף 26, לפי המוקדם, לא יהיו פתוחים לעיון.
(ב) כל אדם יהא זכאי לקבל נסח מאושר בחותם הרשות מכל דברשבפנקס או מהמסמכים הפתוחים לעיון לפי סעיף זה אם ביקש זאת בדרך שנקבעה ואם שילם את האגרה שנקבעה.

169. רישום העברת זכויות
(א) מי שהועברו לו זכויות בפטנט או באמצאה שהוגשה עליה בקשת-פטנט, רשאי לבקש מהרשם לרשמו כבעל אותן זכויות, ואם הוכחה ההעברה, להנחת-דעתו של הרשם, ושולמה האגרה שנקבעה - תירשם העברת הזכויות בפנקס או בתיק הבקשה.
(ב) שר המשפטים רשאי לקבוע דרכים למסירת פסקי-דין שבהם נקבעה העברת זכויות בפטנט או באמצאה שעליה הוגשה בקשה לפטנט; קבע כך ונמסר לרשם פסק-דין בדרך האמורה, ירשום הרשם את ההעברה שנקבעה בפסק-הדין, על-אף האמור בסעיף-קטן (א).

170. תיקון רשומות ומסמכים (תיקונים: התשנ"ה, התשע"א, התשע"ב)
(א) לפי בקשת אדם מעוניין, שתוגש בדרך ובצורה שנקבעו, רשאי הרשם לתקן את הרשום בפנקס וכל מסמך שהוציא הוא או שהוגש לרשות, אם, לדעתו, אין הפנקס או המסמך משקפים את העובדות, והוא כשלא נקבעה דרך אחרת בחוק זה לעשיית התיקון.
(ב) הרשם יפרסם באינטרנט הודעה על בקשת תיקון לפי סעיף זה; אולם אם הוגשה הבקשה לתיקון בקשת פטנט או לתיקון מסמך הנוגע לה, לא יפרסם הודעה על הבקשה אלא לאחר הפרסום של קיבול בקשת הפטנט לפי סעיף 26.
(ג) כל אדם רשאי להגיש התנגדות לבקשת התיקון תוך שלושה חודשים מיום פרסום בקשת התיקון לפי סעיף-קטן (ב).
(ד) סדרי הדין בהתנגדות לפי סעיף זה יהיו כסדרי הדין בהתנגדות לפי סעיף 30.

171. תיקון טעויות סופר (תיקון התשע"ב)
הרשם רשאי, אם נתבקש לעשות זאת בדרך ובצורה שנקבעה, לתקן טעות-סופר שנפלה בפנקס או במסמך שהוציא הוא או הרשות.

172. תיקון פנקסים ביוזמת הרשם
הרשם רשאי לתקן תיקון לפי הסעיפים 170 ו- 171 גם מיזמתו הוא, לאחר שנתן לכל אדם, העלול, לדעתו, להיפגע מהתיקון, הזדמנות להשמיע את טענותיו.

172א. הטלת תפקידים שיפוטיים וקבלת סמכויות (תיקון התשס"א)
(א) השר רשאי להטיל על עובד המדינה שהוא עורך-דין הכשיר להיות שופט מחוזי (להלן: "פוסק בקניין רוחני") למלא כל תפקיד שיפוטי שעל הרשם למלא, או שהרשם מוסמך או רשאי לעשותו לפי הוראות חוק זה, למעט לפי סעיף 109 ופרק ז', ובלבד שלעניין קביעה או החלטה בדבר כשירות פטנט לרישום או אי-כשירות פטנט לרישום, לרבות בדרך של התנגדות, לא יוטל תפקיד שיפוטי על פוסק בקניין רוחני אלא לאחר שהבקשה לרישום פטנט נבחנה בידי בוחן; לעניין זה, העובדה כי הבקשה לפטנט מתייחסת לפטנט הרשום או שהוגשה לגביו בקשה לרישום פטנט במדינה שמחוץ לישראל, לא תהווה אסמכתא מספקת לבחינת הבקשה.
(ב) פוסק בקניין רוחני שהוטל עליו תפקיד כאמור בסעיף-קטן (א) ימלא את התפקיד לפי הוראות חוק זה ומוקנות לו, לשם מילוי תפקידו, הסמכויות הנתונות לרשם בחוק זה.
(ג) כל פעולה שנעשתה כדין בידי פוסק בקניין רוחני, שהוטל עליו תפקיד כאמור בסעיף-קטן (א), דינה - לעניין חוק זה, כדין פעולה שנעשתה בידי הרשם.

173. סייג לקבלת מסמכים המעידים על זכויות בפטנט
(א) כל מסמך או שטר שהועברו בהם פטנט או אמצאה שהוגשה עליה בקשה לפטנט או טובת-הנאה באמצאה כאמור או בפטנט, לא יתקבל בבית-משפט כראיה לזכות קניין באמצאה, בפטנט או בטובת הנאה בהם, אלא אם נרשמו לפי סעיף 169 או אם ראה בית-המשפט טעם לעשות כן.
(ב) על-אף האמור בסעיף-קטן (א) יתקבלו מסמכים כאמור לראיה בכל דיון בדבר תיקון הפנקס על-פי סעיף 170.

174. זכות ערעור (תיקון התשנ"ה)
(א) מי שרואה את עצמו נפגע על-ידי החלטה של הרשם אשר סיימה את הדיון בהליך שנערך בפניו לפי חוק זה, לרבות החלטה שלא לשמעו לפי סעיף 159, רשאי לערער עליה לפני בית-המשפט תוך המועד שנקבע.
(ב) מי שרואה את עצמו נפגע על-ידי החלטה אחרת של הרשם לפי חוק זה, רשאי לערער עליה לפני בית-המשפט, לאחר שניתנה לו רשות לכך מאת בית-המשפט או מאת הרשם.
לעניין סעיף זה, "החלטה אחרת" - כל החלטה אחרת שאין בה כדי לסיים את הדיון בהליך שנערך בפני הרשם.

175. המשיבים בערעור
כל אדם זולת המערער שהיה בעל-דין בהליכים לפני הרשם יהיה המשיב בערעור; לא היה בעל דין אחר, יהיה הרשם המשיב.

176. דיון בדלתיים סגורות (תיקון התשע"ב (מס' 2))
ערעור על החלטת הרשם המסרב לקיבול בקשת פטנט לפני הפרסום לפי סעיף 16א או 26, לפי המוקדם, יהא נדון בדלתיים סגורות, אם לא הורה בית-המשפט הוראה אחרת לפי בקשת המערער.

177. ראיות בערעור
בית-המשפט הדן בערעור רשאי לגבות ראיות, בין ראיות שכבר נגבו על-ידי הרשם ובין אחרות, והוא רשאי לדרוש שראיות אלה יובאו בתצהיר או בדרך אחרת שיראה; הובאו ראיות בתצהיר, יחול סעיף 163(א), בשינויים המחוייבים."

33.2 כללי
לשכת הפטנטים הוקמה לפי סעיף 156 לחוק הפטנטים בראישה ניצב רשם הפטנטים, שהוא אדם הכשיר להיות שופט של בית-משפט מחוזי. יש לו תפקידים מינהליים, ויש לו תפקידים שיפוטיים {סעיף 157 לחוק} {ע"א (ת"א) 64/93 טבע תעשיות נ' ) AND COMPANYלילי), תק-מח 93(1), 676 (1993)}.

33.3 משמעות המילה "החלטה" בסעיף 174 לחוק הפטנטים
ב- ע"א (ת"א) 64/93 {טבע תעשיות נ' AND COMPANY, תק-מח 93(1), 676 (1993)} נקבע:

"סעיף 174 לחוק הפטנטים קובע:
'מי שרואה עצמו נפגע על-ידי החלטה של הרשם לפי חוק זה, לרבות החלטה שלא לשומעו לפי סעיף 159 רשאי לערער עליה לפני בית-המשפט תוך המועד שנקבע.'
3. ב- ע"א 4843/91 אסם נ' עלית, פ"ד מו(1), 876ׁ(1992) התעוררה שאלה דומה בעניין זכות ערעור על החלטה של בית-הדין להגבלים עסקיים. סעיף 39 לחוק ההגבלים העסקיים, התשמ"ח-1988 מקנה לבעל דין, שרואה עצמו נפגע "מהחלטת בית-הדין", רשות ערעור לבית-המשפט העליון. בית-המשפט העליון (מפי כב' השופט ברק) קבע:
'החלטת בית-הדין שבסעיף 39 לחוק מוגבל אך לאותה החלטה המסיימת את הדיון בפני בית-הדין.'
בפרשנות זו הסתמך בית-המשפט העליון על תכליתו של חוק ההגבלים העסקיים בכל הנוגע להחלטות הממונה על ההגבלים העסקיים ולהחלטות בית-הדין. מטרת החוק היא לאפשר הכרעה מהירה ויעילה בסוגיה כלכלית חשובה, ואין מקום לסכל מטרה זו על-ידי מתן אפשרות להגיש ערעור על כל החלטת ביניים של בית-הדין."

עוד נקבע ב- ע"א (ת"א) 64/93 לעיל:

"כשם שאין זכות ערעור על החלטות ביניים של בתי-משפט (אמנם הדבר מעוגן בחוק בתי-המשפט), כך גם אין מקום לפרש את המילה "החלטה" שבסעיף 174 לחוק הפטנטים פירוש מרחיב, ואין מקום להעניק זכות ערעור על החלטות ביניים של רשם הפטנטים. בפני הרשם נידונים עניינים, שיש להם ערך כספי רב, ויש חשיבות לצדדים, ולעיתים קרובות גם לציבור, שהרשם יוכל לתת את החלטתו הסופית בעניין שעומד בפניו לדיון, ביעילות ובכל ההקדם. פתיחת פתח להגיש ערעור בזכות על כל החלטה, כמו זו שלפנינו, (החלטתו אם להתיר שאלה מסויימת בחקירה נגדית - תהא חשובה ככל שתהיה), תכביד ביותר על מהלכו התקין והיעיל של הדיון בפני הרשם. במהלך כל דיון ניתנות, מטבע הדברים, החלטות ביניים רבות. יתכן, שבסופו-של-דבר לחלקן הגדול אין ביטוי בהחלטה הסופית. אם כך, לשם מה נתיר ערעורי סרק? זאת ועוד, ערעורים כאלה עלולים להכביד על הדיון בערעור על החלטה סופית של הרשם."

בוודאי, שנקודת המוצא לכוונת המחוקק היא בלשון החוק, אך יש לבחור את הפירוש הנכון למילה "החלטה" לפי מטרת הסעיף ולפי התכלית החקיקתית שלו {ע"א 165/82 קיבוץ חצור נ' פקיד השומה רחובות, פ"ד לט(2), 70 (1985)}. ניתן להיעזר בתקנות כדי להתחקות אחר התכלית החקיקתית {ע"פ 224/85 בית מרחקת אלבא בע"מ נ' מדינת ישראל, פ"ד לט(4), 798 (1985)}.

החלטה סופית היא תוצאה שיפוטית הכרחית בדיון בפני הרשם. החלטת ביניים תינתן אם הרשם "ראה לנכון לעשות כן" {תקנה 72(א)(2)}.

כדי לאפשר קיומו של דיון יעיל, מהיר והחלטי בפני רשם הפטנטים, ובכדי למנוע ערעורי סרק על החלטות ביניים, זכות ערעור היא רק על החלטה סופית של רשם, שהיא תוצאה של הדיון כולו והמסיימת את הדיון, כולו או בחלקו {לנושא פס"ד חלקי, בהבחנה מהחלטה אחרת, ראה זוסמן סדר הדין האזרחי (מהדורה 5), (708-705)}.

אין בחוק הפטנטים ערעור ברשות על החלטות ביניים. זכות ערעור, וכך גם הגשת ערעור ברשות, אינה זכות טבעית אלא היא קיימת עד כמה שהדבר נקבע בחוק {ע"א 4843/91, שם, 878}.

33.4 סמכויות הרשם בניהול הליך
ב- רע"א 886/93 {Eli Lilly and Company ואח' נ' טבע תעשיות, פ"ד מז(2), 105 (1993)} נקבע:

"רואים אנו איפוא, שהרשם הוסמך להחליט במגוון רחב של עניינים בעלי חשיבות משתנה החל בעניינים מינהליים (למשל - השגה על פעולה של בוחן) עניינים דיוניים מובהקים (למשל - הארכת מועדים וצירוף בעלי דין) ועניינים מהותיים (למשל - מתן פטנט וקבלת התנגדות). ברוב העניינים שמנינו לעיל (ולא מנינו את כולם) יכול הרשם ליתן החלטה לחיוב או לשלילה ולכאורה כל ההחלטות שהרשם יכול לתת, כאמור באות בגדר "החלטה של הרשם לפי חוק זה". ומה הדין לגבי החלטה להתיר או לסרב הצגת שאלה בחקירה שכנגד ? לעניין זה קובע סעיף 162(א) לחוק ששומה על הרשם לתת הזדמנות לצדדים להגיש את ראיותיהם ולהביא טענותיהם בכתב ובעל-פה וסעיף 163(ב) קובע כי:
'163(ב) בגביית עדות שבעל-פה, יהיו לרשם כל הסמכויות של בית-משפט לעניין השבעתם של עדים, קבלת הצהרה מהם וכפיית עדים להופיע בפניו ולעניינים אחרים הקשורים בכך ובמסירת העדות.'
החלטה להתיר או לסרב הצגת שאלה בחקירה שמנגד כלולה בגדר סמכויות בית-המשפט לפי רישת הסעיף האמור וממילא יש לראותה כ"החלטה של הרשם לפי חוק זה" לפי סעיף 174."

33.5 הארכת מועדים - סעיף 164 לחוק הפטנטים
ב- פטנט157563 {ICOS CORPORATION, תק-פט 2013(4), 35 (2013)} נקבע:

"סעיף 164(ב) לחוק מקנה לרשם שיקול-דעת רחב בקביעת התנאים למתן הארכת התקופה. מנגנון איזון הקיים כבר בחוק הינו זה הקבוע בסעיפים 63 ו- 64 לחוק הדן בזכויותיו של אדם המנצל אמצאה שהפטנט עליה פקע ולאחר מכן הוחזר לתוקף. מנגנון זה נועד ליישב בין אינטרס ההסתמכות של הציבור על פקיעת הזכות לבין זכות הקניין של בעל הפטנט. סעיף 63 לחוק קובע כדלקמן:
'מי שהחל לנצל בישראל אמצאה שהפטנט עליה פקע לאחר שדבר פקיעת הפטנט פורסם לפי סעיף 58, או מי שלאחר אותו תאריך עשה הכנות ממשיות לניצולה, זכאי להוסיף ולנצל את האמצאה לצרכי עסקו בלבד, גם לאחר שהוחזר הפטנט לתקפו.'
34. אין קיים בחוק הסדר דומה בכל הנוגע לבקשות פטנט שנזנחו וחזרו לתוקפן. עם-זאת נקצבה התקופה להגשת הבקשה לדון מחדש בסירוב הבקשה לפטנט לשניים עשר חודשים בלבד, תקופה הניתנת להארכה. במקביל נקבעה סמכות הרשם לקבוע תנאים למתן הארכה.
35. נראה כי היעדר מנגנון איזונים דומה בכל הנוגע להחזרת בקשות לפטנט לבחינה נובע מהעובדה שבקשות לפטנט נותרו חסויות עד פרסום קיבולן וזאת עד חוק הפטנטים (תיקון מס' 10), התשע"ב-2012 (להלן: "תיקון מס' 10 לחוק"). לפיכך ההנחה היתה כי הציבור לא יסתמך על זניחת הבקשה משום שאינו מודע לתוכנה ולא יוכל לנצל את האמצאה המתוארת בבקשה.
36. הנחה זו אינה נכונה כיום, כפי שהובהר לעיל. לנוכח האמור ישנה הצדקה לשקול בשעה שמופעלת הסמכות ומוארכת התקופה הקבועה בסעיף 21א לחוק האם אין מקום לאזן בין הסתמכות הציבור על זניחת הבקשה לבין זכותו של מבקש הפטנט כי בקשתו תישקל לגופה. ויודגש, לעיתים לא יהא מנוס מן המסקנה כי אין מקום להיעתר לבקשה להארכת התקופה כלל."

ב- פטנט 187923 {פימי אגרו קלינטק בע"מ נ' XEDA INTERNATIONAL, תק-פט 2012(4), 203 (2012)} נקבע:

"4. תקנות הפטנטים (נוהלי הרשות, סדרי דין, מסמכים ואגרות), התשכ"ח-1968 קובעים את המועדים להגשת כתבי טענות וראיות בהליך התנגדות. מועדים אלה שקבע מתקין התקנות אמורים להיות הכלל והארכת המועד החריג, שכן לצורך ההארכה נדרש הרשם לטעם סביר, כלשון סעיף 164 לחוק הפטנטים, התשכ"ז-1967. טענה כי ייגרם למתנגדת נזק "בלתי-פרופורציונאלי בעליל" באם לא תינתן לה הארכה המבוקשת מרוקנת מתוכן את שיקול-הדעת באם להעניק את הארכה אם לאו, שעה שזו מועלית במנותק מן הנסיבות האובייקטיביות העומדות בבסיס הבקשה לדחיית המועד.
5. אשר לנימוק השני, יש להדגיש כי צדדים שלישיים חשופים תמיד לפגיעה בשל מתן אורכות בהליך ההתנגדות. גם אם הצדדים להליך מסכימים לנהלו זמן רב מן הקבוע בתקנות, ככל שההליך מתמשך יותר, כך מתרחקת אותה נקודה בה ניתנת לציבור הוודאות בדבר מתן הפטנט או סירובו.
6. לנוכח האמור בתחילת ההחלטה, ועל-אף האמור בבקשת המתנגדת, מוענקת הארכה המבוקשת."

ב- פטנט 154325 {Centocor Ortho Biotech Inc., תק-פט 2012(1), 20 (2012)} נקבע:

"נראה כי המבחן הקבוע בסעיף 164(א1) לחוק הינו מקל יותר מן ה"טעמים המיוחדים" הנדרשים בתקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 להארכת מועד הקבוע בחיקוק.
8. המחוקק בחר לנקוט בסעיף 164(א1) לחוק בלשון אחרת מזו שננקטה בתקנה 528 לתקסד"א ויש בכך כדי להעיד כי לא היתה לו כוונה כי יפורשו באופן זהה. יתר-על-כן, ושלא במקרה מבחן "הסיבות שלמבקש ולבא-כוחו לא היתה שליטה עליהן ושלא ניתן היה למנען" מופיע גם בסעיף 164(א)(1) לחוק, שעניינו הארכת המועד להגשת בקשה התובעת דין-קדימה מבקשה קודמת לפי סעיף 10 לחוק. סעיף זה פורש בחוזר רשם מ.נ. 57 מיום 14.05.07 כקובע את מבחן ה- "Due Care", היינו האם נקט המבקש באמצעים סבירים כדי להגיש את בקשתו במועד.
9. בעניין בקשה לפטנט מס' 141480 (בקשה להארכת מועד לכניסה לשלב לאומי) AMA Consulting Engineers (QLD) Pty Ltd. (בקשת PCT מס' PCT/AU99/00357), פורסם באתר האינטרנט נבו (2001) שם נדון המבחן הקבוע בסעיף 164(א)(1) לחוק, שכאמור, נוסחו זהה למבחן החל על הבקשה שבפניי, נבחנה סבירות אמצעי הזהירות שנקטה המבקשת כדי להבטיח כניסה במועד לשלב הלאומי והאם ניתן היה למנוע את האיחור בנקיטת אמצעי זהירות סבירים.
10. עם-זאת, יש לציין, כי גם בגישה המחמירה שננקטה בעבר בפרשנות המונח "טעמים מיוחדים" חלה התפתחות. לעניין איחור בשל טעות אנוש נקבע בעבר כי אינו מהווה טעם מיוחד להארכת מועד (בש"א 6402/96 הוועדה המקומית לתכנון ולבניה ראשון לציון נ' רחל מיכקשווילי, פ"ד נ(3), 209 (1996)), ואולם כיום ניתן להכיר בטעות אנוש כטעם מיוחד. ב- בש"א 8967/00 מדינת ישראל נ' ויסמן, פ"ד נה(2), 397 (2001), נקבע כי:
'לעיתים חסימת הערעור בשל טעות משרדית נתפסה כנוקשה יתר-על-המידה...'
11. יתר-על-כן, כאשר הטעות אינה נובעת מרשלנות או מזלזול בסדרי הדין זוהי "נסיבה מקילה" שיש להתחשב בה (בש"א 1424/90 נחמן גולדברג, מנהל העזבון הזמני נ' טוני שורץ, פ"ד מד(3), 369 (1990)). בעניין בש"א (יר') 3036/03 פריפר טבעי בע"מ נ' יעקב שניאור, פורסם באתר האינטרנט נבו (11.02.04) הוכרה טעות ברישום המועד האחרון ביומנו של עורך-דין כטעם מיוחד להארכת מועד, טעות הדומה לזו המתוארת בבקשה שבפניי.
12. השיקולים להענקת ארכה להגשת בקשה לצו הארכה פורטו, בין היתר, בהחלטת כב' הרשם בעניין בקשה להארכת מועד להגשת בקשה להארכת תקופת ההגנה של פטנט מס' 103984 Genzyme Global S.a.r.l, (2010)) (להלן: "עניין Genzyme") שם נקבע כי:
'אף במקרה בו מתקיימת טעות אנוש בתום-לב, אין בכך די, יש לבדוק האם מייד עם גילוי הטעות פעלה המשיבה בהקדם ובמרץ לתקן את המצב על-ידי בקשת ארכה להגשת בקשה להארכת תקופת ההגנה בדיעבד...'
13. כמו-כן פורטו בהחלטה בעניין Genzyme שיקולים רלוונטיים נוספים לבחינת בקשות להארכת מועד כגון זו שבפניי, והם משך האיחור ותאריך פקיעת הפטנט המשליך על הסתמכותם של צדדים שלישיים על האי-הארכת תקופת הפטנט (ראה לעניין זה גם בקשה להארכת מועד להארכת תקופת ההגנה לפטנט מס' 112081 Schering-Plough Corporation, פורסם באתר האינטרנט נבו (2008)).
14. בענייננו מדובר באיחור בלתי-מבוטל של כשבעה חודשים. איחור זה נבע מטעות בתום-לב וזאת למרות שקיימים אצל בא-כוח המבקשת אמצעי זהירות סבירים שמטרתם להבטיח הגשת הבקשה לצו הארכה במועד, היינו מערכת מעקבים ממוחשבת ועובדים מיומנים המפעילים אותה. למרות האיחור הניכר, נסיבות הטעות וגילויה, כפי שתוארו בתצהירים, הפעולה המידית של בא-כוח המבקשת לתיקון הטעות באמצעות הגשת בקשה להארכת מועד ומשך הזמן הרב עד לפקיעת הפטנט (למעלה מ- 9 שנים) מטים את הכף לטובת המבקשת."

33.6 תיקון רשומות - סעיף 170 לחוק הפטנטים
ב- פטנט157563 {ICOS CORPORATION, תק-פט 2013(4), 35 (21.10.13)} נדונה בקשה לתיקון רשומות ומסמכים בהתאם לסעיף 170 לחוק הפטנטים, התשכ"ז-1967 ולחלופין בקשה להארכת המועד להגשת בקשה לדון מחדש בדבר סירוב בקשה לפטנט בהתאם לסעיפים 164 ו- 21א לחוק.

התקופה הקבועה בסעיף 21א לחוק ניתנת להארכה בהתאם לסמכות הרשם הקבועה בסעיף 164 לחוק. שיקול-הדעת של הרשם בהארכת תקופה זו תחום בתיבה "אם ראה טעם סביר לכך" שבסעיף 164(א) לחוק. נקבע זה מכבר כי שיקול-הדעת משתנה בהתאם לקשת הרחבה של המקרים בהם יש להפעילו, ובמילותיה של כב' השופטת נאור בעניין רע"א 2826/04 {רשם הפטנטים נ' Recordati Ireland Limited, פורסם באתר האינטרנט נבו (26.09.04)}:

"המדיניות לגבי בקשות שונות להארכת מועד המובאות בפני הרשם עשויה להשתנות על-פי הקשר הדברים, ועל-פי טיבו של ההליך לגביו מתבקשת הארכת מועד."

אם נעתר הרשם לבקשה להארכת מועד רשאי הוא להתנות את מתן הארכה בתנאים שימצא לנכון, כאמור בסעיף 164(ב) לחוק.

ב- פטנט 128935{שר-מאנאג' טכנולוגיות עדכון נתונים בע"מ, תק-פט 2013(2), 129 (2013)} נדונה בקשה לתיקון הפנקס לפי סעיף 170 לחוק הפטנטים, התשכ"ז-1967. פטנט 128935 אשר בבעלות המבקשת פקע בשל אי-תשלום אגרת חידוש ביום 11.03.09 בחלוף 10 שנים ממועד הגשת הבקשה לפטנט. דבר הפקיעה פורסם ביומן הפטנטים 10/2009. לטענת המבקשת, לנוכח העובדה שאגרת החידוש השלישי שולמה בידיה, חלה טעות בפנקס בציון סטטוס הפטנט כפטנט שפקע תוקפו ביום 11.03.09 ועותרת היא במסגרת בקשה זו לתיקון הטעות.

מן הבקשה ומהמסמכים שצורפו אליה עולה כי אגרת החידוש השלישי שולמה בידי נציג המבקשת באמצעות האינטרנט באתר שירות התשלומים הממשלתי ביום 09.02.09. האסמכתא בגין התשלום לא נשלחה לרשות הפטנטים ולפיכך דבר תשלום האגרה לא עודכן במערכת.

במועד לתשלום אגרת החידוש הרביעית, בעת שניסו באי-כוח המבקשת לשלם את אגרת החידוש נענו כי הפטנט פקע ולפיכך לא ניתן לקבל את האגרה. עוד הובהר למבקשת כי אם ברצונה לפעול להחזר תוקף הפטנט עליה להגיש בקשה מתאימה בהתאם לתקנה 89 לתקנות הפטנטים (נוהלי הלשכה, סדרי דין, מסמכים ואגרות), התשכ"ח-1968.

המבקשת טוענת כי אין לחייבה להגיש בקשה להחזר תוקף שכן לטעמה חלה טעות בפנקס אשר על הרשם לתקנה בהתאם לסמכות הנתונה לו על-פי סעיף 170 לחוק.

בנסיבות שתוארו לא חלה טעות בפנקס והדרך הנאותה לפעול להחזר תוקף הפטנט הינה על-פי הפרוצדורה הקבועה בסעיפים 64-59 לחוק ותקנה 89 לתקנות, שכן משהאסמכתא על תשלום האגרה לא הגיעה לרשות במועד, לא ניתן להכיר בתשלום אגרת החידוש.
ב- פטנט 144857{יחזקיאל טוינה, תק-פט 2013(2), 7 (2013)}נדונה בקשה להחזר תוקפו של פטנט 144857 שפקע בשל אי-תשלום אגרת החידוש השלישי.

המבקש אמנם שילם את האגרה באמצעות שירות התשלומים הממשלתי, אך בניגוד לאמור בתזכורת ובאתר שירות התשלומים הממשלתי לא שלח לרשות את האסמכתא על התשלום והפטנט לא חודש.

משלא הגיעה האסמכתא לרשות הפטנטים לא ניתן היה לקלוט את תשלום אגרת החידוש שהרי אין הרשם יכול לדעת על דבר תשלום האגרה ומה העניין לו יוועדה . כך אף קובעת תקנה 8(א) לתקנות הפטנטים (נוהלי הרשות, סדרי דין, מסמכים ואגרות), התשכ"ח-1968 המחייבת את משלוח הקבלה על התשלום לרשם תוך פירוט העניין אליו היא מתייחסת.

לנוכח האמור ניתן לקבוע כי לא חלה כל טעות בפנקס הפטנטים אשר יש להורות על תיקונה, שכן הפטנט אכן פקע בשל אי-תשלום אגרת חידוש. לפיכך נותר לדון בבקשתו החלופית של המבקש להחזיר את תוקף הפטנט.

החזר תוקפו של פטנט מתבצע על-פי הכללים הקבועים בסעיפים 64-59 לחוק. מן הנסיבות שתוארו לעיל עולה בבירור כי המבקש לא רצה בפקיעת תוקפו של הפטנט וכי הסיבה לאי-תשלום אגרת החידוש הנעוצה באי-משלוח הקבלה על התשלום לרשות. במקרים כגון דא הוכר אי-משלוח הקבלה לרשות כסיבה סבירה כמשמעותה בסעיף 60 לחוק.

33.7 תיקון טעויות סופר - סעיף 171 לחוק הפטנטים
סעיף 170 מתייחס לתיקון טעויות ברישום בפנקס וכל מסמך שהוציא הרשם או שהוגש ללשכה, בעוד סעיף 171 לחוק הפטנטים מתייחס לתיקון טעויות סופר. בנוסף, הסמיך המחוקק את הרשם באמצעות סעיף 172 לחוק הפטנטים ליזום תיקון במרשם על-פי הסעיפים 170 או 171 לחוק בתנאי שניתנה לכל אדם העלול להיפגע מהתיקון, הזדמנות להשמיע טענותיו.

בית-המשפט העליון ניתח את המושג "טעות סופר" בהתייחס לתיקון טעות סופר בטופס מועמדות למכרז על-ידי ועדת המכרזים בעניין עע"מ 11572/05 {טלדור מערכות מחשבים 1986 בע"מ נ' אימג'סטור מערכות בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (19.06.06)}:

"השאלה היא, כמובן, אילו טעויות באות בגדר המונח "טעות סופר" וכיצד ניתן לתקנן. בעניין זה נקבע בפסיקתנו כי ניתן לתקן טעויות אשר ניכר בהן כי הן נפלו בתום-לב וכי הן בעלות אופי טכני. לטעות סופר תיחשב טעות שתהא ברורה על פניה ואשר תיקונה אינו מצריך חקירה מעמיקה."

לגבי טעות שבוצעה ברשות הפטנטים נקבע ב- פטנט 166280 {טבע תעשיות פרמצבטיות בע"מ נ' ABBOTT BIOTECHNOLOGY LTD, תק-פט 2013(1), 31 (2013)}:

"23. הטעות שבוצעה ברשות עומדת בקריטריונים האמורים של תום-לב ועל פניה היא בעלת אופי טכני. יחד-עם-זאת, התוצאה של טעות הסופר שנעשתה, היא טעות מהותית כיוון שהובילה לרישומו של פטנט. לרישום הפטנט, על-אף שנעשה בהתבסס על טעות טכנית גרידא, משמעויות מהותיות וכבדות משקל שלא ניתן להתעלם מהן. לטעות הטכנית משמעויות משפטיות כפי שנאמר בהחלטה בבקשה לצו הארכת תוקף פטנט מס' 83148, Roche Diagnostics, פורסם באתר רשות הפטנטים (2007), בסעיף 43 להחלטה:

'... בדיקת הזכאות לצו הארכה על-ידי בוחן ופרסומו ברשומות הינם אקטים מינהליים. למרות הפגם שבפרסום המאוחר, הפרסום תקף וממילא לא תרצה המבקשת לטעון כי הפגם המינהלי חמור עד כדי בטלותו. ראה בעניין זה את החלטתו של כב' רשם הפטנטים (בתוארו אז) מר משה גולדברג בעניין M.B. Metal נ' Automotor Italia S.R.L. (בקשות מתחרות לסימן מסחר 95068, 107574, 107575 - בקשה לביטול הליך לפי סעיף 29), מיום 11 במרץ 1999, שם נדונה נפקותה של קביעה עובדתית שגויה של בוחן סימני מסחר. בסעיף 66 להחלטה, נקבע כך:

'למבקשת ... אין 'זכות' שלא תיפול טעות בתום-לב בשיקול-הדעת המקצועי או המשפטי של הבוחן. פעולה מוטעית של הרשות תופשת ומשתכללת ויש לה תוצאות משפטיות'.'

24. נראה כי הטעות בענייננו אינה ניתנת לתיקון במסגרת הוראותיו של סעיף 171 לחוק המתייחס לתיקון טעות סופר ועל-כן ניתן יהיה לתקנה באמצעות הוראות סעיף 170(א) לחוק הפטנטים.
25. לפיכך, יש לנקוט בהליך תיקון בהתאם להוראות סעיפים 170(ב) - (ד):
'(ב) הרשם יפרסם באינטרנט הודעה על בקשת תיקון לפי סעיף זה; אולם אם הוגשה הבקשה לתיקון בקשת פטנט או לתיקון מסמך הנוגע לה, לא יפרסם הודעה על הבקשה אלא לאחר הפרסום של קיבול בקשת הפטנט לפי סעיף 26.
(ג) כל אדם רשאי להגיש התנגדות לבקשת התיקון תוך שלושה חודשים מיום פרסום בקשת התיקון לפי סעיף-קטן (ב).
(ד) סדרי הדין בהתנגדות לפי סעיף זה יהיה כסדרי הדין בהתנגדות לפי סעיף 30.'
26. הוראות אלה המאפשרות זכות טיעון מסייעות בהשלמת התמונה הנדרשת לשם איזון האינטרסים והבאת מכלול השיקולים בחשבון במצב בו מתוקנת החלטה מינהלית (ראה זמיר, 1002, שם מסתמך על בג"צ 113/52 זקס נ' שר המסחר והתעשיה, פ"ד ו 696, 700 (1952).
27. מכאן שעוד יהיה באפשרותה של המבקשת להשמיע טענותיה במידה ותחפוץ בכך לאחר פרסום בקשת התיקון. יחד-עם-זאת, מאחר שעיקר טענותיה הנוכחיות עולות מהחומרים שבפני ואינן דורשות בירור עובדתי כבר עתה ניתן להתייחס אליהן. הטענות הינן שתיים: המתנגדת איחרה בהגשת כתב טענותיה בהתנגדות; ולאחר שהפטנט כבר ניתן, עומדת בפני המתנגדת רק האפשרות של הגשת בקשה לביטולו.
28. באשר לטענה השניה כבר צויין לעיל כי לאור טיב הטעות אין זה המקום לנהל הליך ביטול בהתאם להוראות סימן ה' לפרק ד' לחוק הפטנטים."

33.8 תיקון פנקס ביוזמת הרשם - סעיף 172 לחוק הפטנטים
סעיף 170 מתייחס לתיקון טעויות ברישום בפנקס וכל מסמך שהוציא הרשם או שהוגש ללשכה, בעוד סעיף 171 לחוק הפטנטים מתייחס לתיקון טעויות סופר. בנוסף, הסמיך המחוקק את הרשם באמצעות סעיף 172 לחוק הפטנטים ליזום תיקון במרשם על-פי הסעיפים 170 או 171 לחוק בתנאי שניתנה לכל אדם העלול להיפגע מהתיקון, הזדמנות להשמיע טענותיו {פטנט 166280 טבע תעשיות פרמצבטיות בע"מ נ' ABBOTT BIOTECHNOLOGY LTD, תק-פט 2013(1), 31 (2013)}.

33.9 זכות הערעור
ב- עש"א (יר') 645-06-13 {אוניפארם בע"מ נ' Lilly Icos, פורסם באתר האינטרנט נבו (26.01.14)} נדרש בית-המשפט לבקשה לסילוק ערעור על-הסף. נטען, כי למערערת אין מעמד להגיש ערעור משלא היתה "צד" להליך בפני רשם הפטנטנים.

בית-המשפט קיבל את הבקשה ופסק כי ניתן למחוק את הערעור מן הטעם שהמערער משולל זכות עמידה לטעון טענות מסויימות או להגיש את הערעור.

על-מנת שתקום זכות ערעור למי שנפגע מהחלטהשיפוטית גם אם לא היה "צד פורמאלי" על-פי מסמכי היסוד, עליו להצביע על הליך נוסף, נלווה, שהתנהל במקביללמשפט העיקרי, כאשר במסגרת אותו הליך נלווה הוכרעו זכויותיו של מי שאינו נמנה על המשפט העיקרי. במקרה כזה, יוכל אותו נפגע להגיש ערעור על פסק-דין, חרף כי לא היה צד למשפט העיקרי.

ברמה העקרונית, למערערת לא קמה זכות ערעור, משלא היתה "צד" להליך בפני רשות הפטנטים; והטיעון אודות הפגיעה בזכותה ההופלדיאנית, אין בו כדי לסייע בידה.

מי שהיה צד בפועל להתדיינות בפני הרשם רשאי לערער על החלטתו לבית-המשפט, לרבות מי שביקש להשמיע את התנגדותו, ונענה בשלילה, כך שלא ניתן לו להצטרף כצד, הא ותו לא. על-מנת שתצמח לאותו מבקש זכות ערעור על החלטת הרשם, עליו להיות צד להליך, ואולם משעה שלא היה צד, תעמוד לו זכות זו רק אם ביקש להשמיע טענותיו וסורב. מי שהיה צד להליך, הוא שיוכל לערער על החלטת הרשם הסופית לאחר שקילת ודחיית השימוש בסמכות הניתנת לו לפי סעיף 34 לחוק.

יש לסייג ולומר כי החלטת הרשם הסופית בדבר הענקת פטנט, יכול שתעמוד לתקיפה גם על-ידי גורם שלא נמנה עם צדדי ההליך, ואף אם לא הגיש התנגדות במועד, וזאת, באמצעות הגשת בקשה לביטול פטנט בהתאם להוראות סעיף 73ב לחוק, המעמידה זכות לכל מי שאינו בעל הפטנט, ואף אם לא הגיש את התנגדותו במועד, להגיש בקשת ביטול לרשם הפטנטים, אם באמתחתו כדי להוכיח כי קיימת עילה על-פיה ניתן להתנגד למתן הפטנט.

הפתח שמנסה המערערת ליצור, לפיו היא רשאית לערער על החלטת הפוסקת, אף שלא היתה צד להליכים, יש בו כדי לפגוע ביעילות ההליכים, לגרום לסרבול יתר, ולייתר את המועדים הקבועים בחוק הפטנטים ואת המנגנונים המובנים בו עד לרישומו של הפטנט.

33.10 הגשת ראיות נוספות - סעיף 177 לחוק הפטנטים
על-פי סעיף 177 לחוק, רשאי בית-המשפט הדן בערעור על החלטת רשם הפטנטים לגבות ראיות, בין ראיות שכבר נגבו על-יד הרשם ובין אחרות והוא רשאי לדרוש שראיות אלה יובאו בתצהיר או בדרך אחרת שיראה לנכון. בכך הרחיב המחוקק את סמכות גביית הראיות לעומת ערעור רגיל {תקנה 415 לתקנות סדר הדין האזרחי} האוסר, בדרך-כלל, הבאת ראיות בערעור.

סעיף 177 לחוק אינו מגביל את בית-המשפט לגבי הראיות שלא היו ידועות לצד המבקש או שאי-אפשר היה להשיגן, אך יחד-עם-זאת אין להניח שהכוונה היתה להביא לתוצאה שהדיון יורחב על-מנת להתיר הבאת עובדות חדשות שלא היו בפני הרשם, שאם-כן אין זה ערעור אלא דיון מחדש... על-כן יש לומר, שסעיף 177 לחוק מתיר אמנם הגשת ראיות נוספות אך בתנאי שאינן מתייחסות לסידרת עובדות חדשות שלא נדונו בפני הרשם.
{ע"ש (ת"א) 501/80 רוזנטל נ' רשם הפטנטים, פ"מ תשמ"ד(ג), 441, 447 (1980); ע"ש (ת"א-יפו) 598/93 שוניה רוזנטל נ' רשם הפטנטים, תק-מח 96(3), 3682 (1996)}

34. הפרת פטנט - סעיף 178 לחוק הפטנטים
סעיף 178 לחוק הפטנטים, התשכ"ז-1967 קובע כדלקמן:

"178. תביעות הפרה
(א) בעל פטנט או בעל רישיון יחודי - הם בלבד זכאים להגיש תביעה על הפרה.
(ב) בפטנט שבבעלות משותפת רשאי כל שותף להגיש תביעה על הפרה.
(ג) אם בעל הפטנט או חלק מן השותפים בפטנט או בעל רישיון יחודי לא הצטרפו כתובעים לתובענה על הפרה, יצורפו על-ידי התובע כנתבעים.
(ד) מי שצורף כנתבע לפי סעיף זה ולא נטל חלק בהליכים, לא יחוייב בתשלום הוצאות."

מהוראת סעיף 178 ניתן ללמוד, כי מתן רישיון ייחודי אינו פוגע בזכותו של בעל הפטנט להגן על הפטנט {ת"א (חי') 930/76 ישעיהו בלאס נ' קיבוץ השומר הצעיר דן קבוצת פועלים להתיישבות שיתופית בע"מ, תק-מח 1986(2), 1 (1986)}.

35. סעיף 179 לחוק הפטנטים
35.1 דין
סעיף 179 לחוק הפטנטים, התשכ"ז-1967 קובע כדלקמן:

"179. המועד להגשת תביעות הפרה (תיקון התשע"ב (מס' 2))
אין להגיש תביעה על הפרה אלא לאחר שניתן הפטנט; אולם משהוגשה תביעה על הפרה, רשאי בית-המשפט:
(1) להעניק פיצויים בעד ניצול אמצאה שנעשה לאחר יום הפרסום לפי סעיף 16א ולפני יום הפרסום לפי סעיף 26; פיצויים כאמור יהיו בגובה תמלוגים סבירים שהמפר היה חייב בתשלומם אילו היה ניתן לו רישיון לנצל את האמצאה בהיקף שבו נעשה הניצול כאמור; ואולם לא יינתנו פיצויים בעד ניצול אמצאה כאמור, אלא-אם-כן מצא בית-המשפט כי הוא מהווה הפרה של הפטנט כפי שניתן ובתנאי שהאמצאה הנתבעת בפטנט זהה מבחינה מהותית לאמצאה שנתבעה בבקשה שפורסמה לפי סעיף 16א;
(2) להעניק סעד על הפרה שנעשתה לאחר יום הפרסום לפי סעיף 26."

35.2 כללי
הגשת בקשת פטנט מחייבת קיום פירוט מלא של האמצאה, על-פי קריטריונים שנקבעו בחוק. בוחן בקשת הפטנט אמור לבדוק מספר תנאים בטרם יחליט על קיבול הבקשה. בין התנאים שיש לבחון כלולה הבחינה האם האמצאה כשירת פטנט. אם נתקיימו התנאים, והבקשה קובלה, מתפרסם דבר הקיבול ברשומות, והפרסום כולל, בין היתר, את תיאור עיקר האמצאה שבבקשה לדעת הרשם.

במהלך שלושה חודשים מיום פרסום קיבולה של הבקשה, רשאי כל אדם להתנגד למתן הפטנט. קיימות עילות התנגדות שונות, וביניהן - כי האמצאה אינה כשירת פטנט. על הרשם לדון בהתנגדויות, ובסופו-של-יום להחליט אם להעניק פטנט.

אם הוענק פטנט, יש לרושמו בפנקס, ולבעליו ניתנת תעודה על כך. עם הענקת הפטנט, רוכש בעל הפטנט זכות קניינית באמצאה, המעניקה לו כוח למנוע מהזולת מלנצל בלא רשותו או שלא כדין את האמצאה נשוא הפטנט.

הענקת פטנט כמוה כהענקת מונופול לבעל הפטנט בכל הקשור לניצול הפטנט ואולם המונופולין המוענק מותנה בגילוי מלוא מרכיבי האמצאה לציבור הרחב במסגרת פרסום קיבול הבקשה לרישום הפטנט. המטרה בכך היא, קודם כל, לאפשר הגשת התנגדויות לבקשת הפטנט בידי מי שחולק על זכות רישום הפטנט על האמצאה. שנית, הגילוי המלא נועד לאפשר לציבור לנצל את פרטי האמצאה לאחר שתקופת הבלעדיות תגיע לקיצה.

אל מול ההגנה הקניינית הרחבה הנתונה לבעל הפטנט, שנועדה לעודד פיתוח אמצאות בתחום המדע והטכנולוגיה, ניצב אינטרס ציבורי נגדי, המבקש להגן על חופש העיסוק והתחרות, ולהבטיח קיום שוק חופשי של רעיונות ומוצרים, לפיתוח המסחר והכלכלה, ולקידום אינטרס הצרכן בהוזלת מחירים ושיפור איכות המוצר.
בתקופת הביניים שבין פרסום קיבול בקשת הפטנט ועד להחלטת הרשם בבקשה, אין בידי בעל האמצאה זכות קניינית באמצאה. זכותו הקניינית מתגבשת רק עם הענקת הפטנט, ככל שהרשם החליט להעניקו בעקבות הכרעה בהתנגדויות.

בהיעדר זכות קניינית בתקופת הביניים, ובהיעדר ביטחון כי בסופו-של-יום יוענק פטנט, לא עומדת לבעל האמצאה, על-פי חוק הפטנטים, זכות להגן על האמצאה כלפי כולי עלמא בדרך של קבלת סעדים כנגד הפרה, בין צווי מניעה, ובין פיצויי הפרה.

יחד-עם-זאת, גם לגבי תקופה זו אין החוק מקנה מעמד בכורה מוחלט לחופש התחרות והוא קובע, כי מקום שמתחרה משתמש בפרטי האמצאה בתקופת הביניים, ובסופו-של-יום מוענק לבעל האמצאה פטנט, זכאי בעל הפטנט לתבוע פיצויי הפרה מהמתחרה, המתייחסים לא רק לתקופה שלאחר מתן הפטנט אלא גם לתקופת הביניים, בטרם ניתן הפטנט, ממועד פרסום קיבול הבקשה ואילך.

זאת ועוד, קובע בית-המשפט, אין מקום לשילוב דיני עשיית עושר אל תוך הוראות חוק הפטנטים בסוגיה העומדת לדיון. מסקנה זו נלמדת הן מניתוח טיב ההסדר המעוגן בחוק הפטנטים, והן מניתוח חוק עשיית עושר, על-פי הוראותיו ותכליותיו.
{רע"א 6025/05 Merck & Co. Inc ואח' נ' טבע תעשיות פרמצבטיות בע"מ ואח', תק-על 2011(2), 1602 (2011)}

35.3 האיזון שבסעיף 179 לחוק בין הזכויות בפטנט לבין תחרות חופשית וחופש העיסוק
ב- ת"א (ת"א-יפו) 2292/04 {Merck & Co. Inc ואח' נ' טבע תעשיות פרמצבטיות בע"מ ואח', תק-מח 2005(2), 3161 (2005)} נקבע כי מהוראת סעיף 179 רישה לחוק הפטנטים, התשכ"ז-1967, שלפיה אין להגיש תביעה על הפרה אלא לאחר שניתן הפטנט, עולה כי מתחרים רשאים לנצל את האמצאה באין מפריע עד ליום מתן הפטנט, תוך שימוש בידע שמסר בעל האמצאה בנוגע לניצולה, ושפורסם עם קיבול הבקשה.

סעיף 179 סיפה יוצר איזון ראוי בהגנה על זכויות בעל הפטנט, בכך שהוא מאפשר לו לתבוע רטרואקטיבית פיצויים או השבת רווחים מיום קיבול הבקשה לפטנט, ולא רק מיום מתן הפטנט.

החוק קבע כי אין להעניק הגנה לאמצאה כל עוד לא הוענק הפטנט, ואין לסכל כוונה זו של המחוקק, ולהאריך בפועל את תקופת ההגנה, תוך הסתמכות על העילה של עשיית עושר.

כמו-כן, סעיף 179 וסעיף 183(ב)(3) לחוק, המאפשר לבית-המשפט להעניק לבעל הפטנט פיצוי אשר מביא בחשבון גם את הרווחים שהפיק המפר ממעשה ההפרה, מהווים הסדר שלילי המונע את תחולת חוק עשיית עושר ולא במשפט, במקרה שבו מתבקש בית-המשפט לאכוף זכויות באמצאה נושא בקשה לפטנט שטרם ניתן. זאת, מכוח סעיף 6(א) לחוק עשיית עושר, שלפיו הוראות החוק יחולו כשאין בחוק אחר הוראות מיוחדות לעניין הנדון.

36. סעיפים 182-180 לחוק הפטנטים
36.1 הדין
סעיפים 182-180 לחוק הפטנטים, התשכ"ז-1967 קובעים כדלקמן:

"180. ניצול מוצר שחולט
ניצול של מוצר שיש עליו פטנט והוא חולט כדין על-ידי המדינה אין בו משום הפרה.

181. ניצול פטנטים בכלי שיט, בכלי טיס ובכלי רכב זרים (תיקון התשס"ב)
לא יראו כהפרה:
(1) ניצול אמצאה שיש עליה פטנט ישראלי בגופו של כלי-שיט הרשום באחת מהמדינות החברות - פרט לישראל - במכונותיו, בחיבל שלו, במכשיריו ובשאר אבזריו, שעה שכלי-השיט שוהה לשעה או באקראי במימי החופין של ישראל, ובלבד שהניצול הוא לצרכיו של כלי-השיט בלבד;
(2) ניצול אמצאה שיש עליה פטנט ישראלי בבינוים או בהפעלתם של כלי-טיס או כלי-רכב קרקעיים הרשומים באחת מהמדינות החברות - פרט לישראל - או באבזרי כלי-טיס או כלי-רכב כאלה, שעה שהם שוהים בארץ לשעה או באקראי.

182. הגנה על הפרה (תיקונים: התשנ"ה, התשנ"ח, ההתשס"ו)
(א) עילה שניתן על-פיה להתנגד למתן פטנט תשמש הגנה טובה בתביעה על הפרה; קיבל בית-המשפט את ההגנה, יצווה על ביטול הפטנט, כולו או מקצתו, לפי העניין.
(א1) עילה שניתן בשלה להתנגד למתן צו הארכה תשמש הגנה טובה בתביעה על הפרת צו הארכה; קיבל בית-המשפט את ההגנה, יצווה על ביטול צו ההארכה.
(א2) עילה שניתן בשלה לקצר את תקופת תוקפו של צו הארכה תשמש הגנה טובה בתביעה על הפרת צו הארכה שנעשתה בתקופת הקיצור; קיבל בית-המשפט את ההגנה, יצווה על קיצור תקופת תוקפו של צו הארכה; לעניין זה "תקופת הקיצור" - התקופה שיש להפחית מתקופת תוקפו של צו הארכה בהתאם לעילת הקיצור.
(ב) דיני ההתיישנות לא יחולו על טענת הגנה לפי סעיף זה."

36.2 עילות ההפרה - עילות ההתנגדות - סעיף 182 לחוק הפטנטים
ב- ת"א (חי') 34912-11-09 {הידרו-נע ואח' נ' סאן הייטק בע"מ ואח', תק-מח 2010(3), 9758 (2010)} נקבע כי מהותו של ההליך לפי סעיף 182 היא ברור אם היה מקום להעניק פטנט לאחר שזה כבר הוענק על-ידי הרשם. כשנתבע אדם בגין הפרת פטנט, אחת ההגנות העומדות לו היא הטענה שיש לבטל את הפטנט שלכאורה הופר. על-פי סעיף 182 לחוק הפטנטים, התשכ"ז-1967, אותן טענות שניתן להעלותן בהתנגדות למתן פטנט, טובות גם כעילות הגנה בתביעה על הפרה. בית-המשפט הדן בשאלת ההפרה, רשאי לבטל את הפטנט, כולו או מקצתו, במידה ותתקבלנה טענות אלה.

לפי סעיף 182 מוסמך בית-המשפט לצוות על ביטול פטנט כאשר - ורק כאשר - הנימוק לדחיית התביעה על הפרתו היה נימוק שעלפיו ניתן היה להתנגד למתן הפטנט {ע"א 314/77 ל' מ' ליפסקי בע"מ ואח' נ' נתן מנור ואח', פ"ד לב(1), 205 (1977)}.

טענה זו בדבר אי-כשירותו של רישום הפטנט עומדת למי שנתבע בגין הפרת הפטנט מכוח סעיף 181 לחוק הפטנטים, על-פיו "עילה שניתן על-פיה להתנגד למתן פטנט תשמש הגנה טובה בתביעה על הפרה".

על-פי סעיף 182 הרי שהיה וקיבל בית-המשפט את הטענה, על-פיה לא היה הפטנט ראוי לרישום מלכתחילה, יצווה על ביטול הפטנט כולו או מקצתו, לפי העניין.

ב- בש"א (יר') 814/05 {אורבוטק בע"מ נ' קמטק בע"מ ואח', תק-מח 2005(2), 2893 (2005)} נפסק:

"האפשרות לטעון להיעדר תוקפו של הפטנט כטענת הגנה בתביעה על הפרה, מעוגנת בסעיף 182(א) לחוק הפטנטים, הקובע כי "עילה שניתן על-פיה להתנגד למתן פטנט תשמש הגנה טובה בתביעה על הפרה...". פשיטא, כי הנטל להוכיח טענה זו ככל טענת הגנה אחרת, מוטל על שכמה של המשיבה (ע"א 345/87 Hughes נ' מדינת ישראל, פ"ד מד(4), 102 (1990), מול ד'; ע"א 804/89 לנפלסט נ' אליעזר (לייזר) ברקמן, פ"ד מו(2), 309 (1992), מול ה').
44. נקודת המוצא של בית-משפט הדן בבקשה לסעד זמני, המוגשת במסגרת תובענה בשל הפרת פטנט היא, כי הפטנט תקף. הטעם לדבר נעוץ בכך שטענה המועלית מצד הנתבע בדבר אי-כשירותה של האמצאה להירשם כפטנט מעוררת בדרך-כלל סוגיות מקצועיות מורכבות, שבירורן מצריך הקדשת זמן ומשאבים שיפוטיים ניכרים. לפיכך, לא ניתן ואף לא סביר לקיים את הבירור בהליך של בקשה לסעד זמני, המתאפיין מטיבו בדחיפות וכולל דיון ברמה לכאורית בלבד. סטיה מן הכלל האמור תתאפשר רק כאשר הנתבע מציג ראיות המוכיחות באופן ברור ומובהק את בטלות הפטנט (רע"א 11964/04 פרופיל חן הנ"ל, בסימן 5 להחלטה; רע"א 1521/05 טוינה פלסט מערכות 2003 בע"מ נ' אזולאי, פורסם באתר האינטרנט נבו (28.03.05), בסימן 5 להחלטה; רע"א 920/05 חסין אש הנ"ל, בסימן 4 להחלטה; פרידמן, שם, 832-831)."

ב- בש"א (ת"א-יפו) 32931/99 {AKTIEBOLAGET HASSEL נ' דקסל בע"מ, תק-מח 2002(3), 67030 (2002)} נפסק:

"חוק הפטנטים אינו מכיר בהליך עצמאי, שננקט מלכתחילה בבית- משפט, לצורך הכרזה על בטלות הפטנט. המחוקק קבע שהליך כזה יתנהל בפני רשם הפטנטים (ראה ההליכים למתן פטנט בפרק ג' לחוק).
עיון בחוק הפטנטים מלמד כי המבקש לטעון - בבית-המשפט עצמו - כי פטנט אינו תקף, לאחר שזה כבר הוענק על-ידי רשם הפטנטים, יכול לעשות זאת רק במסגרת שני הליכים והם:
א. כאשר מוגשת נגדו תביעה על הפרת פטנט. במקרה כזה סעיף 182 לחוק הפטנטים מאפשר לו להתגונן בטענה כי הפטנט בטל ולכן הוא לא ביצע הפרה (ראה: ע"א 47/87 חסם מערכות הגנה אמינות בע"מ נ' בחרי, פ"ד מה(5), 194 (1991)).
ב. כאשר הוא מגיש ערעור, לפי סעיף 174 לחוק, על החלטת רשם הפטנטים שיש בה משום קביעת ממצא ביחס לתוקף הפטנט. אלו הן החלטות מסוג דחיית התנגדות למתן פטנט, דחיית התנגדות למתן צו הארכה, או דחיית בקשה לביטול פטנט."

37. סעיף 183 לחוק הפטנטים
37.1 הדין
סעיף 183 לחוק הפטנטים, התשכ"ז-1967 קובע כדלקמן:

"183. סעדים במשפטי הפרה
(א) בתביעה על הפרה זכאי התובע לסעד בדרך צו-מניעה ולפיצויים.
(ב) בית-המשפט, בבואו לפסוק פיצויים, יתחשב במעשה ההפרה של הנתבע ובמצבו של התובע עקב מעשה זה, והוא רשאי להביא בחשבון, בין היתר:
(1) הנזק הישיר שנגרם לתובע;
(2) היקף ההפרה;
(3) הרווחים שהפיק המפר ממעשה ההפרה;
(4) דמי תמלוגים סבירים שהמפר היה חייב בתשלומם אילו ניתן לו רישיון לנצל את הפטנט בהיקף שבו נעשתה ההפרה.
(ג) נעשתה הפרה לאחר שבעל הפטנט או בעל הרישיון היחודי הזהיר עליה את המפר, רשאי בית-המשפט לחייב את המפר בתשלום פיצויי עונשין, בנוסף לפיצויים שקבע לפי סעיף-קטן (ב), ובלבד שלא יעלו על סכום אותם פיצויים.
(ד) נתבעו פיצויים, רשאי בית-המשפט לחייב את הנתבע במתן דין וחשבון על היקף ההפרה; אולם בבואו לקבוע את שיעורם של הפיצויים, לא יהא בית-המשפט כפות בדין וחשבון אלא רשאי לקבוע את שיעורם לפי כל נסיבות המקרה; הוראה זו אינה גורעת מתקנות סדרי הדין בדבר מתן חשבונות."

37.2 כללי
{ע"א 3853/11 רונית דגלי אומות בע"מ ואח' נ' רוני שטן ואח', תק-על 2013(2), 6887 (2013)} על-פי סעיף 183(ב)(4) לחוק הפטנטים הישראלי, בקביעת הפיצוי בגין ההפרה רשאי בית-המשפט להתחשב בין היתר בדמי תמלוגים סבירים שהמפר היה חייב בתשלומם אילו ניתן לו רישיון לנצל את הפטנט בהיקף שבו נעשתה ההפרה. על-פי סעיף 183(ב)(1) לחוק הפטנטים, בקביעת הפיצוי בגין ההפרה רשאי בית-המשפט להתחשב בין היתר בנזק הישיר שנגרם לבעל הזכות.

ההסדר בחוק הפטנטים נועד, איפוא, ליצור איזון עדין בין המגמה לעודד פיתוח אמצאות לבין השאיפה לשמר את התחרות בשוק, להגן על חופש העיסוק, ולאפשר לציבור גישה לאמצאות כל עוד אין זה ברור כי הן כשירות פטנט. מתן אפשרות לבעל האמצאה למנוע ממתחרים שימוש בפרטי האמצאה גם בתקופה שבה טרם הוענק הפטנט עלול לפגוע באיזון שהמחוקק ביקש להשיג, תוך הטיית הכף לעבר הגברת ההגנה על האמצאות ועידוד פיתוחן, ותוך פגיעה בחופש העיסוק ובתחרות החופשית במשק {רע"א 6025/05 Merck & Co. Inc ואח' נ' טבע תעשיות פרמצבטיות בעמ ואח', תק-על 2011(2), 1602 (2011)}.

38. סעיפים 187-184א לחוק הפטנטים
38.1 הדין
סעיפים 187-184א לחוק הפטנטים, התשכ"ז-1967 קובעים כדלקמן:

"184. סייג להענקת פיצויים בפטנט שבוטל בחלקו
בוטל חלק מפטנט שעל הפרתו הוגשה תביעה, אין בכך בלבד כדי לשלול מהתובע פיצויים על ההפרה; אולם רשאי בית-המשפט שלא להעניק פיצויים אם התביעות שבפירוט של הפטנט המקורי לא נוסחו בתום-לב או אם נוסחו שלא בצורה ברורה.

185. פיצויים בפטנט שפירוטו תוקן
הופר פטנט לפני שניתנה רשות לתקן תביעה מתביעותיו שבפירוט ונתבעו פיצויים על ההפרה לאחר מתן רשות לתקן, רשאי בית-המשפט שלא להביא בחשבון את מתן הרשות לתקן, אם התביעות שבפירוט של הפטנט המקורי לא נוסחו בתום-לב או אם נוסחו שלא בצורה ברורה.

186. פיצויים בפטנט שחודש תקפו
רשאי בית-המשפט שלא לפסוק פיצויים על הפרת פטנט שנעשתהבתקופה שבין המועד לתשלום האגרה לפי סעיף 56 לבין תשלומה למעשה לפי סעיף 57.

187. הצהרה בדבר אי-הפרה
(א) מי שיש בדעתו לנצל מוצר או תהליך כל שהוא, רשאי לבקש מבית-המשפט הצהרה כי בניצול האמור אין משום הפרת פטנט פלוני שפורט בבקשה.
(ב) בעל הפטנט ובעל רישיון יחודי עליו יהיו המשיבים בבקשה.
(ג) בית-המשפט לא יתן את ההצהרה אלא אם מסר המבקש לבעל הפטנט פרטים מלאים בדבר המוצר או התהליך שבהם הוא רוצה להשתמש, ביקש ממנו את ההצהרה שהוא מבקש עתה מבית-המשפט והמשיב סירב לתיתה או לא נתן אותה תוך תקופה סבירה; אך לא ידחה בית-המשפט בקשה מחמת זה בלבד שהוגשה בטרם עבר הזמן הסביר, לדעת בית-המשפט, למתן ההצהרה על-ידי המשיב.
(ד) הוצאות של בעלי הדין יוטלו על מבקש ההצהרה, זולת אם הורה בית-המשפט הוראה אחרת.
(ה) בהליכים לפי סעיף זה לא תישמע הטענה כי הפטנט הוא חסר תוקף, ומתן ההצהרה או הסירוב לתיתה אין בהם כדי לקבוע בשאלת תוקף הפטנט.

187א. אמצעי אכיפה (תיקון התשנ"ה)
בהליכים לפי פרק זה יהיה בית-המשפט רשאי לנקוט את אמצעי האכיפה המנויים בסעיף 18ג."

38.2 כללי
סעיף 187 לחוק הפטנטים, התשכ"ז-1967 מאפשר למי שיש בדעתו לנצל מוצר או תהליך כלשהו לבקש מבית-המשפט הצהרה כי בניצול האמור אין משום הפרת פטנט. בצורה זו מקדים המבקש תרופה לתביעה אפשרית מצד בעל הפטנט. יצויין כי המבקש נדרש תחילה לפנות לבעל הפטנט ולבקש ממנו הצהרה כאמור. סירב בעל הפטנט, או לא נתן ההצהרה תוך זמן סביר - המבקש רשאי לפנות לבית-המשפט. סעיף 187(ה) ממשיך וקובע מפורשות:

"בהליכים לפי סעיף זה לא תישמע הטענה כי הפטנט הוא חסר-תוקף, ומתן ההצהרה או הסירוב לתיתה אין בהם כדי לקבוע בשאלת תוקף הפטנט."

ההסדר בחוק הפטנטים הישראלי נותר דומה לזה שבחוק האנגלי משנת 1949. לשונו המפורשת אינה מותירה מקום לספקות. בנוסחו זה, לא ניתן להעלות טענות ביחס לתוקף הפטנט במסגרת תביעה לצו הצהרתי על אי-הפרתו {בש"א (ת"א-יפו) 32931/99 KTIEBOLAGET HASSEL נ' דקסל בע"מ, תק-מח 2002(3), 67030 (2002)}.

39. שפיטה ועונשין - סעיף 189-188 לחוק הפטנטים
39.1 הדין
סעיפים 189-188 לחוק הפטנטים, התשכ"ז-1967 קובעים כדלקמן:

"188. בית-המשפט המוסמך לפי חוק זה
(א) בית-המשפט לעניין חוק זה, זולת לעניין תביעת הפרה, הוא בית-המשפט המחוזי בירושלים; אולם שר המשפטים רשאי, בצו, להורות שהסמכות של בית-משפט לפי חוק זה תהיה גם בידי בתי-משפט מחוזיים אחרים שקבע.
(ב) בית-המשפט לעניין תביעות הפרה הוא בית-המשפט המחוזי שיש לו שיפוט בעניין לפי כל דין אחר.

189. יועץ מדעי
(א) בהליכים לפי חוק זה רשאי בית-המשפט למנות לו יועץ מדעי אשר יסייע לו בגביית הראיות וייעץ לו, אך לא יטול חלק במתן פסק-הדין.
(ב) שכר היועץ המדעי ייקבע על-ידי בית-המשפט וישולם מאוצר המדינה."

39.2 כללי
ב- רע"א 7337/12 {אמיר כהן נ' John Deere Water Ltd, תק-על 2013(1), 9667 (2013)} נקבע כי לעניין סדרי הדין רואים את החלטת רשם הפטנטים כאילו היתה פסק-דין של בית-משפט שלום.

חוק הפטנטים אכן מגדיר את הליך ההשגה בבית-המשפט המחוזי כ"ערעור" ואף קובע כי "סדרי הדין בערעור יהיו כסדרי הדין בערעור על פסק-דין של בית-משפט שלום" {סעיף 192 לחוק הפטנטים}. היבט אחר של העניין הוא נושא המומחיות של המותב המברר. ההליך הראשוני מתנהל בפני גורם המתמצא בהיבטים המקצועיים של הסכסוך, ולא בכדי הוא הגורם המכריע, ולא בית-משפט השלום.

39.3 יועץ מדעי - סעיף 189 לחוק הפטנטים
ב- ע"ש (ת"א) 501/80{רוזנטל שוניהנ' רשם הפטנטים, פ"מ תשמ"ד(3), 441 (1989)} נקבע, כי בית-המשפט הוא הממנה לעצמו יועץ מדעי והיועץ המדעי מסייעומייעץ לבית-המשפט, לו ולא לזולתו. עם-זאת נאמר בסעיף 189(א) הנ"ל, בסייג חמור, כי אין היועץ נוטל חלק במתן פסק-הדין. משמע, אין ליועץ המדעי יד בשום קביעה משפטית.

40. סעיפים 196-190 לחוק הפטנטים
סעיפים 196-190 לחוק הפטנטים, התשכ"ז-1967 קובעים כדלקמן:

"190. רשות להורות על תיקון הפירוט
בכל הליך על-פי חוק זה רשאי בית-המשפט, על-פי בקשת בעל הפטנט, להורות על תיקון בפירוט, מן הטעמים האמורים בסעיפים 65 או 69, ויחולו לגביו הוראות הסעיפים 66 ו- 67, בשינויים המחוייבים.
191. סמכויות בית-המשפט בהעברת דיון לרשם
נתן בית-המשפט רשות לרשם לדון בבקשת תיקון לפי סעיף 70 או בבקשת ביטול לפי סעיף 74, רשאי הוא לעכב את הדיון במשפט התלוי ועומד בפניו בעניין אותו פטנט, לתקופה ובתנאים שקבע, אך כל בעל דין רשאי לפנות בכל עת לבית-המשפט ולבקש שינוי צו העיכוב או ביטולו.
192. דין מתחזה כעורך פטנטים
(א) ואלה דינם קנס 5,000 לירות:
(1) העושה פעולה שנתייחדה לפי חוק זה לעורך פטנטים שעה שאינו עורך פטנטים;
(2) המתחזה כעורך פטנטים והוא אינו עורך פטנטים;
(3) העושה בתקופה שבה הותלה רשיונו להיות עורך פטנטים פעולה שנתייחדה לפי חוק זה לעורך פטנטים.
(ב) סעיף-קטן (א)(1) לא יחול על עורך-דין או על עובד מדינה במילוי תפקידו, כאמור בסעיף 154(ב).
193. פעולות הפוגעות בביטחון המדינה או בכוחה הכלכלי וגילוי סודות
(א) מי שפרסם או מסר ידיעות בניגוד להוראה שניתנה על-פי סעיפים 94 או 99, או שעבר על הוראות סעיפים 98, 103, 114, 137, 138 או 165, דינו - מאסר שנתיים או קנס 20,000 לירות.
(ב) בתי-המשפט בישראל מוסמכים לשפוט בעבירה על הוראות סעיפים 98, 103, 138 ו- 165 שבוצעה בחוץ לארץ.
(ג) הוראות סעיף זה באות להוסיף על כל דין אחר ולא לגרוע ממנו.

פרק י"ג: ביצוע ותקנות
194. ביצוע ותקנות (תיקונים: התשנ"ה, התשנ"ח, התשע"א, התשע"ב)
שר המשפטים ממונה על ביצוע חוק זה והוא רשאי, באישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת, להתקין תקנות לביצועו ובין היתר להסדיר בתקנות:
(1) סדרי רישום;
(2) סדרי דין בהליכים לפי חוק זה;
(3) צורת הבקשה והפירוט ודרכי הדגמת האמצאה בפירוט;
(4) האגרות שיש לשלמן בעד בקשות המוגשות לרשות או בעד פעולות הרשות, בעד רישום פטנטים וחידושם ובעד עניינים אחרים שייקבעו שיש לשלם בעדם אגרה;
(4א) (א) האגרות שיש לשלמן:
(1) לפי פרק ג'1;
(2) בעד פעולות הרשות בעניינים אחרים שנקבע בתקנות כי יש לשלם בעדן אגרה;
(3) בעד פעולות שעל הרשות לבצע לפי האמנה כהגדרתה בסעיף 48א, ובתנאי שנקבע באמנה האמורה כי אפשר לגבות בעבורן אגרות; אגרות לפי פסקה זו יועברו לרשות.
(ב) נהלים לתשלום האגרות הנדרשות לפי האמנה והמועדים לתשלומן.
(5) פרסומם ומכירתם של תקצירי פירוטים ושרטוטים מטעם הרשם, והסדרת פרסומים אחרים המבוצעים על-ידי הרשות;
(6) הכנתם, הדפסתם, פרסומם ומכירתם של פירוטי פטנטים על-ידי הרשות;
(7) סדרי רישומם של עורכי פטנטים ברשות;
(8) נהלים להגשת בקשה בינלאומית לפי פרק ג'1 והטיפול בה;
(9) קביעת מועדים לתשלום אגרות ולעשיית פעולות הנדרשות לפי חוק זה;
(10) כללי אתיקה מקצועית לעורכי פטנטים.
(11) סדרי דין בבקשות למתן צו הארכה של פטנט, בהתנגדות למתן צו הארכה ובבקשות לביטול צו הארכה;
(12) דרכי מסירת הודעות לרשם על-ידי בעל פטנט בסיסי שניתן עליו צו הארכה;
(13) האגרות שיש לשלמן בעד פעולות הרשות בעניין צווי הארכה;
(14) פרסום הפנקס באתר האינטרנט של הרשות ופרסום באינטרנט כאמור בסעיף 166א, וכן קביעת דרכי פרסום נוספות.

פרק י"ד: תחילה והוראות מעבר
(תיקונים: התשנ"ה, התשנ"ח, התשע"א, התשע"ב)
195. תחילה
תחילתו של חוק זה היא ביום ג' בניסן התשכ"ח (1 באפריל 1968) ומאותו יום ואילך לא תחול עוד פקודת הפטנטים והמדגמים על מתן פטנטים, על אמצאות ועל תקפם; ואולם:
(1) פטנט שניתן לפני תחילתו של חוק זה, תחול עליו הפקודה האמורה בכל הנוגע לכשירותו ולתקפו;
(2) פטנט לפי בקשה שנשלחה לגביה הודעה לפי סעיף 10 לפקודה, יינתן בדרך הקבועה בפקודה ומשניתן תחול עליו פסקה (1);
(3) דין פנקס שנוהל לפי הפקודה כדין פנקס המתנהל לפי חוק זה;
(4) מי שנתמנה להיות רשם לפי הפקודה רואים אותו כאילו נתמנה רשם לפי חוק זה.

196. הוראת מעבר בדבר סוכני פטנטים
מיום תחילתו של חוק זה לא יעסוק עוד ברישום פטנטים אלא מי שנרשם כעורך פטנטים לפי חוק זה, או עורך-דין או עובד מדינה במילוי תפקידו כאמור בסעיף 154(ב); אולם:
(1) יחיד שנרשם כסוכן פטנטים לפי פקודת הפטנטים והמדגמים זכאי להירשם כעורך פטנטים לפי חוק זה;
(2) יחיד שהוא שותף בפירמה הרשומה כסוכן פטנטים לפי הפקודה, ויחיד המועסק על-ידי פירמה כאמור, זכאים להירשם כעורכי פטנטים לפי חוק זה אם עסקו בהיקף ניכר, להנחת דעתו של הרשם, בעבודה שנתייחדה בחוק זה לעורך פטנטים;
ובלבד שביקשו להירשם כאמור בתקופה שבין פרסום חוק זה ברשומות ובין תחילת תקפו, ומשעשו כן לא יהיו חייבים באגרת רישום לפי סעיף 142(5)."

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

חוק הפטנטים, התשכ"ז-1967