לשון הרע - עוולה אזרחית

1. כללי
סעיף 7 לחוק איסור לשון הרע קובע כדלקמן:

"7. לשון הרע - עוולה אזרחית (תיקון התשכ"ז)
פרסום לשון הרע לאדם אחד או יותר זולת הנפגע תהא עוולה אזרחית, ובכפוף להוראות חוק זה יחולו עליה הוראות הסעיפים 2(2) עד 15ב, 58 עד 61 ו- 63 עד 68א לפקודת הנזיקים האזרחיים, 1944."

נפגע מלשון הרע יזכה בפיצויים מקום שבו קיים קשר סיבתי בין הפרסום לבין הנזק {לעניין מהו נזק ראה סעיף 2 לפקודת הנזיקין}.

מקובלת הדעה כי שלוש תכליות עומדות ביסוד פסיקת פיצויים לנפגע מעוולת לשון הרע:

ראשונה היא התכלית התרופתית, שנועדה להשיב את המצב לקדמותו, קרי: למצב ששרר בטרם נפגע שמו הטוב של הנפגע. בהקשר זה יש אף הסבורים כי פסיקת הפיצויים משיבה במידת מה את זכותו של הנפגע לשם טוב, נוכח ההכרה השיפוטית בפגיעה שנגרמה לו.

שניה התכלית החינוכית-הרתעתית, שמטרתה "שיחנכו את הקהל ויחדירו לתודעתו כי שמו הטוב של אדם, בין אם הוא איש פרטי, ובין אם איש ציבור, אינו הפקר" {ע"א 30/72 פרידמן נ' סגל, פ"ד כז(2), 225, 244 (1973)}.

שלישית ואחרונה היא התכלית העונשית {אשר לעיתים נכרכת בתכלית החינוכית-הרתעתית}, הקשורה בכוונת המפרסם, ושלפיה יש ליתן את הדעת בפסיקת פיצויים בגין לשון הרע לשאלה אם הפרסום נעשה בכוונה תחילה לפגוע {ראה למשל ע"א 259/89 הוצאת מודיעין בע"מ נ' ספירו, פ"ד מו(3), 48, 57-56 (1992); ע"א 1370/91 משעור נ' חביבי, פ"ד מז(1), 535, 539 (1993); ע"א 802/87 נוף נ' אבנרי, פ"ד מה(2), 489, 494-493 (1991)}.

בפסיקת הפיצויים מביא בית-המשפט בחשבון גם את האיזון הראוי בין חופש הביטוי לבין הזכות לשם טוב ואת ההשלכות האפשריות של שיעור הפיצויים שייקבע על מידת הפגיעה בכל אחת מהזכויות {ראה לעניין זה גם ע"א 6903/12 Canwest Global Communications Corp נ' אלי עזור, תק-על 2015(3), 3478 (2015); ע"א 552/73 רוזנבלום נ' כץ, פ"ד ל(1), 589, 596 (1975)}.

המחוקק לא החיל על עוולת לשון הרע את כל ההוראות שבפקודת הנזיקין, אלא שסעיף 7 לחוק איסור לשון הרע קובע כי על עוולת לשון הרע יחולו הוראות שונות מפקודת הנזיקין, הכל כפי שמפנה סעיף 7 לחוק איסור לשון הרע.

ואולם, הסעיף מפנה לפקודת הנזיקים האזרחיים, 1944, אך לאחר חקיקת חוק איסור לשון הרע התקבל הנוסח החדש של פקודת הנזיקין, אך המחוקק לא תיקן את ההפניות בהתאם לנוסח החדש של פקודת הנזיקין, ולכן יש לשים-לב ולהיעזר בטבלאות השוואת הסעיפים על-מנת לפנות לסעיפים הנכונים בנוסח החדש של פקודת הנזיקין שחלים על עוולת לשון הרע.

2. הפרת הוראה חקוקה - סעיף 63 לפקודת הנזיקין
העוולה של הפרת הוראה חקוקה מעוגנת בסעיף 63 לפקודת הנזיקין, שזו לשונו:

"(א) מפר חובה חקוקה הוא מי שאינו מקיים חובה המוטלת עליו על-פי כל חיקוק - למעט פקודה זו - והחיקוק, לפי פירושו הנכון, נועד לטובתו או להגנתו של אדם אחר, וההפרה גרמה לאותו אדם נזק מסוגו או מטבעו של הנזק שאליו נתכוון החיקוק; אולם אין האדם האחר זכאי בשל ההפרה לתרופה המפורשת בפקודה זו, אם החיקוק, לפי פירושו הנכון, התכוון להוציא תרופה זו.
(ב) לעניין סעיף זה רואים חיקוק כאילו נעשה לטובתו או להגנתו של פלוני, אם לפי פירושו הנכון הוא נועד לטובתו או להגנתו של אותו פלוני או לטובתם או להגנתם של בני אדם בכלל או של בני אדם מסוג או הגדר שעמם נמנה אותו פלוני."

חמישה הם איפוא היסודות המכוננים את העוולה של הפרת חובה חקוקה: קיומה של חובה המוטלת על המזיק מכוח חיקוק; החיקוק נועד לטובתו או להגנתו של הניזוק; המזיק הפר את החובה המוטלת עליו; ההפרה גרמה לניזוק נזק; והנזק אשר נגרם הוא מסוג הנזקים שאליו התכוון החיקוק. בנוסף, כולל הסעיף יסוד נגטיבי לפיו החיקוק לא התכוון, לפי פירושו הנכון, לשלול את הסעד בנזיקין {ע"א 7141/13 קונקטיב גרופ בע"מ נ' שמעון דבוש, תק-על 2015(4), 4836 (2015)}.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

לשון הרע - עוולה אזרחית